תנ״ך יקר פתח באפליקציה

מלכים ב · פרק ג׳

האשליה האדומה והמחיר המוסרי של הניצחון

👑

וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע חַי־יְהוָה צְבָאוֹת אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו כִּי לוּלֵי פְּנֵי יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ־יְהוּדָה אֲנִי נֹשֵׂא אִם־אַבִּיט אֵלֶיךָ וְאִם־אֶרְאֶךָּ׃

פסוק י״ד
התאמת תוכן לפי גיל

הנחל שהתמלא במים מתוקים

הלילה נספר על שלושה מלכים שיצאו יחד למסע ארוך במדבר החם. הם צעדו וצעדו, ופתאום גילו דבר מדאיג: המים נגמרו! כולם היו צמאים מאוד, וגם הסוסים והחיות שלהם היו עייפים. המלך הטוב יהושפט אמר: 'אל דאגה, בואו נבקש עזרה מאלישע הנביא'. אלישע ביקש שינגנו לו מוזיקה נעימה בכינור, וכשהוא נרגע, הוא הבטיח להם נס: 'חפרו בורות באדמה, ומחר בבוקר יגיעו מים רבים!' ואכן, בבוקר קרה נס מופלא – מים קרירים ומתוקים זרמו ומילאו את כל הבורות! הצבא והחיות שתו ושמחו. בזכות המים והתושייה שלהם, המלכים ניצחו במלחמה וחזרו הביתה בשלום. הסיפור הזה מזכיר לנו שתמיד, גם כשקשה, יש תקווה ואפשר למצוא פתרון.

מה הפסוק אומר?

הפסוק מראה לילדים שלפעמים בזכות חבר אחד טוב וישר, כולם זוכים לעזרה ולהצלה.

טיפ להורים

הסיפור מדגיש את החשיבות של מציאות פתרונות יצירתיים ופנייה לעזרה בעת צרה. במקום לשקוע בכעס או בייאוש (כמו מלך ישראל), יהושפט בוחר לפעול בתושייה ולחפש הכוונה. תוכלו לשוחח עם ילדכם על כך שלפעמים, כשאנחנו מרגישים 'צמאים' או חסרי אונים מול קושי, מוזיקה טובה, נשימה עמוקה ופנייה לאדם חכם יכולות לפתוח בפנינו פתרונות שלא חשבנו עליהם.

שאלות לשיחה עם הילד
  • למה לדעתך יהושפט ביקש לחפש נביא כשהמים נגמרו?
  • איך מוזיקה נעימה עוזרת לך כשאתה מרגיש כועס או לחוץ?
  • אם היית יכול לעשות נס קטן בשביל מישהו אחר, מה היית עושה?

הנס המופלא במדבר היבש

דמיינו שאתם צועדים במדבר חם ויבש. השמש יוקדת, החול חם, ופתאום – אבוי! המים במימיות נגמרו! זה בדיוק מה שקרה לשלושה מלכים ולצבאות שלהם שיצאו למסע ארוך. כולם היו צמאים ועייפים מאוד. המלך הטוב יהושפט הציע לחפש את אלישע, נביא חכם שיכול לעזור. אלישע ביקש שינגנו לו בכינור כדי להירגע, ואז הבטיח נס מדהים: 'חפרו בורות באדמה, ומחר הם יתמלאו במים מתוקים!' ואכן, בבוקר זרמו מים רבים ומילאו את הבורות. האויבים שלהם, המואבים, ראו את המים מרחוק כשהשמש זורחת עליהם. בגלל הצבע האדום של השמש, הם חשבו שזה דם ושהמלכים נלחמו זה בזה. הם רצו מהר לקחת את השלל, אך המלכים הפתיעו אותם וניצחו במלחמה. אבל אז קרה דבר עצוב שהפסיק את הכל...

מה הפסוק אומר?

הנביא אלישע מסביר שהוא עוזר למלכים רק בגלל שיהושפט הוא מלך טוב וישר.

הידעת?

השמש שזרחה על המים במדבר גרמה להם להיראות אדומים כמו מיץ פטל, והאויבים התבלבלו לגמרי!

מה יקרה בפרק הבא?

מה עשה מלך מואב מרוב ייאוש שגרם לכל הצבאות לחזור הביתה עצובים? בפרק הבא נגלה!

המלכודת במדבר ונס המים האדומים

יהורם מלך ישראל יוצא למלחמה נגד מלך מואב שמרד בו. הוא מצרף אליו את יהושפט מלך יהודה ואת מלך אדום. השלושה יוצאים למסע ארוך דרך המדבר, אך כעבור שבעה ימים הם נתקעים בלי טיפת מים לצבא ולבהמות. יהורם נכנס לפאניקה, אך יהושפט מציע לחפש נביא. הם מוצאים את אלישע, שמסכים לעזור רק בזכות כבודו של יהושפט. אלישע מבקש מנגן, ובעקבות המוזיקה מנבא שהנחל יתמלא מים ללא גשם, ושישראל ינצחו. בבוקר המים אכן מגיעים. המואבים רואים את השתקפות השמש במים וחושבים שמדובר בדם של המלכים שנלחמו ביניהם. הם מסתערים ללא הגנה ונופלים למלכודת. ישראל מנצחים ומחריבים את ערי מואב, עד שמלך מואב המיואש עושה מעשה קיצוני על החומה, שגורם לישראל לסגת.

מה הפסוק אומר?

אלישע מבהיר ליהורם שלא מגיע לו לקבל עזרה, אבל הוא עושה זאת בכל זאת רק בזכות המלך הטוב יהושפט.

Life Hack

כשאתם בלחץ או מרגישים תקועים בלי פתרון, אל תפעלו מתוך פאניקה. עצרו, קחו נשימה, וחפשו אדם מבוגר וחכם שאתם סומכים עליו שיעזור לכם לראות את התמונה הרחבה.

מקבילה מודרנית

זה כמו לעבוד על פרויקט קבוצתי בבית הספר כשפתאום הכל קורס ואין לכם מושג מה לעשות, ואז חבר רגוע מציע לשאול את המורה המנוסה שמצילה את המצב עם רעיון יצירתי שאף אחד לא חשב עליו.

ברית המלכים והמחיר הנורא של הייאוש

הסיפור מתחיל כשיהורם מלך ישראל מחליט להעניש את מלך מואב שמרד בו והפסיק לשלם מיסים. הוא מגייס לעזרתו את יהושפט מלך יהודה ואת מלך אדום. השלושה בוחרים במסלול עוקף דרך מדבר אדום, אך המסע מסתבך קשות כשהם נותרים ללא מים במדבר הלוהט. יהורם בטוח שהם הולכים למות, אך יהושפט מתעקש לחפש נביא. הם פונים לאלישע, שמסכים לחלץ אותם רק בזכות יהושפט. אלישע מנבא נס של מים ללא גשם, ואכן בבוקר זורמים מים מהרי אדום. המואבים, שרואים את המים באור השמש האדומה, בטוחים שמדובר בדם של המלכים שטבחו זה בזה. הם רצים אל המחנה כדי לבזוז אותו, אך נתקלים בצבא דרוך ונאלצים לנוס. ישראל מחריבים את מואב, אך המצור מסתיים בטרגדיה נוראה כשמלך מואב מקריב את בנו הבכור על החומה, מעשה שמזעזע את כולם וגורם לנסיגה.

מה הפסוק אומר?

פסוק זה מציג את המתח העמוק שבין הנהגה פוליטית להנהגה רוחנית. אלישע הנביא מסרב לשתף פעולה עם יהורם מלך ישראל בגלל חטאיו, ומבהיר כי רק נוכחותו של יהושפט, מלך יהודה המייצג נאמנות דתית, מעניקה לגיטימציה למפגש. הפסוק מדגיש כי כוחה של רוחניות ואמת עומד מעל אינטרסים צבאיים זמניים.

להעמקה בסיפור

הפרק הזה מציג לנו דרמה צבאית ופוליטית מורכבת במיוחד. אנחנו פוגשים שלושה מלכים שונים מאוד: יהורם מלך ישראל (שאינו צדיק גדול אך פחות גרוע מאביו אחאב), יהושפט מלך יהודה (המנהיג השקול והמאמין), ומלך אדום. הבחירה שלהם ללכת דרך המדבר מתגלה כטעות אסטרטגית קשה שמעמידה את כל הצבא בסכנת חיים מיידית עקב מחסור במים. התגובות של המלכים למשבר חושפות את האופי שלהם: יהורם מיד מתייאש ומאשים את אלוהים, בעוד שיהושפט מחפש פתרון רוחני ומעשי ומבקש לפנות לנביא. המפגש עם אלישע הנביא מתוח מאוד. אלישע לא מהסס להביע את סלידתו מיהורם ומפנה אותו בציניות לנביאי השקר של הוריו, אחאב ואיזבל. רק בזכות יהושפט הוא מסכים לעזור. מעניין לראות שאלישע זקוק לנגן כדי להגיע למצב של נבואה – המוזיקה משמשת כאן ככלי להרגעת הרוחות ולהשראת הרוח. הנס עצמו מתרחש באופן טבעי לכאורה (שיטפון פתאומי שמגיע מרחוק), אך התזמון שלו מושלם. האשליה האופטית של המים האדומים מטעה את המואבים ומובילה לתבוסתם. עם זאת, סיום הפרק הוא אחד הקשים והמסתוריים בתנ"ך. מלך מואב, בצעד של ייאוש מוחלט מול המצור, מקריב את בנו הבכור לעיני כולם. המעשה הזה יוצר 'קצף גדול' – זעזוע עמוק, פסיכולוגי ורוחני, שגורם לצבאות המנצחים פשוט לארוז את החפצים ולחזור הביתה. הסיפור מראה לנו שלפעמים, גם כשמנצחים מבחינה צבאית, המחיר המוסרי והנפשי של המלחמה הוא כבד מנשוא.

שאלה למחשבה

אם היית במקום יהושפט, האם היית מסכים לצאת למלחמה הזו מלכתחילה, או שהיית מנסה למנוע אותה ולמצוא פתרון דיפלומטי?

האשליה האדומה והמחיר המוסרי של הניצחון

הפרק מתאר את מסע המלחמה המשותף של יהורם מלך ישראל, יהושפט מלך יהודה ומלך אדום נגד מישע מלך מואב, אשר מרד בממלכת ישראל והפסיק לשלם לה מיסים כבדים של צמר אילים. המלכים בוחרים לנוע בנתיב עוקף דרך מדבר אדום, אך כעבור שבעה ימי צעידה הם נקלעים למשבר חמור של חוסר במים עבור הצבא והבהמות. בעוד יהורם נואש ומאשים את ה', יהושפט דורש לפנות לנביא. הם יורדים אל אלישע הנביא, שמביע זלזול עמוק ביהורם אך מסכים לפעול למען יהושפט. אלישע מסתייע בנגן כדי להשרות עליו את רוח הנבואה, ומורה להם לחפור בורות בנחל. הוא מבטיח כי הנחל יתמלא במים ללא רוח וגשם, וכי מואב תיפול בידם. בבוקר אכן מגיעים מים מדרך אדום. המואבים, המפרשים את השתקפות השמש במים כדם של המלכים שנלחמו זה בזה, מסתערים אל המחנה ונשחטים. ישראל מחריבים את ערי מואב, סותמים את מעיינותיהם וכורתים את העצים. המצור מגיע לשיאו בחומת קיר חרשת, שם מלך מואב המיואש מקריב את בנו הבכור לעולה, מעשה המעורר זעזוע עמוק ומוביל לנסיגת כוחות הברית.

מה הפסוק אומר?

פסוק זה מציג את המתח העמוק שבין הנהגה פוליטית להנהגה רוחנית. אלישע הנביא מסרב לשתף פעולה עם יהורם מלך ישראל בגלל חטאיו, ומבהיר כי רק נוכחותו של יהושפט, מלך יהודה המייצג נאמנות דתית, מעניקה לגיטימציה למפגש. הפסוק מדגיש כי כוחה של רוחניות ואמת עומד מעל אינטרסים צבאיים זמניים.

הדרש — קריאה לעומק

פרק ג' בספר מלכים ב' מציג תיאור ריאליסטי ודרמטי של קמפיין צבאי אזורי, המאיר את מערכת היחסים המורכבת בין הממלכות השכנות ואת המתח המובנה בין הממסד הפוליטי-צבאי לבין המנהיגות הרוחנית. מבחינה היסטורית, מרד מישע מלך מואב מתועד גם בממצא ארכיאולוגי מפורסם – 'מצבת מישע' – המציג את נקודת המבט המואבית על אותם אירועים, מה שמעניק לפרק משנה תוקף היסטורי.

מבחינה ספרותית, הפרק בנוי סביב מוטיב המים והדם, המהווים ניגודים משלימים. המים, שהיו חסרים לצבא וכמעט הביאו לכלייתו, הופכים באמצעות הנס האלוהי לכלי ההצלה, אך בה בעת הם משמשים כאשליה אופטית המדמה דם בעיני המואבים. אירוניה דרמטית זו מובילה את המואבים לטעות טקטית פטלית: הם מניחים כי ברית המלכים התפרקה מבפנים ('דם זה, החרב נחרבו המלכים') ורצים אל מותם.

דמותו של אלישע בפרק זה מנוגדת לזו של אליהו קודמו. בעוד אליהו פעל לרוב בבדידות ובאופן לעומתי למלכים, אלישע נגיש יותר, מלווה את הצבא, ואף זקוק לאמצעי חיצוני כמו נגינה כדי להגיע לאקסטזה נבואית. דרישתו של אלישע להביא מנגן ('והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'') מלמדת על התפיסה המקראית של המוזיקה ככלי המזכך את הנפש ומכין אותה לקשר עם הנשגב, במיוחד במצבי כעס ומתח פוליטי.

החלק המרתק והמאתגר ביותר בפרק הוא סיומו. לאחר שישראל מיישמים את נבואת החורבן הטוטאלי של מואב (השחתת השדות, סתימת המעיינות וכריתת העצים – פעולות המנוגדות לחוקי התורה המאוחרים יותר בספר דברים), מלך מואב מבצע אקט דתי-פולחני קיצוני של הקרבת בנו הבכור על החומה. הביטוי 'ויהי קצף גדול על ישראל' זכה לפירושים רבים: האם מדובר בזעם אלוהי על כך שישראל הביאו את מלך מואב לצעד כה נורא? או שמא מדובר בזעזוע פסיכולוגי עמוק של הלוחמים למראה הזוועה, שהוביל לפירוק הברית ולנסיגה? כך או כך, הפרק מסתיים בטון קודר של אנטי-קליימקס, המלמד כי לניצחון צבאי מוחץ יש גבולות מוסריים ונפשיים שלא ניתן לחצות מבלי לשלם מחיר כבד.

לקחים לחיים
  • הסכנה שבחשיבה קבוצתית קונפורמיתשלושת המלכים יצאו למסע של שבעה ימים במדבר מבלי לוודא שיש להם מספיק מים, מתוך הנחה ש'יהיה בסדר' או בגלל לחץ חברתי הדדי. בעולם המודרני, פרויקטים עסקיים רבים או יוזמות חברתיות נכשלים בגלל חוסר תכנון בסיסי ואופטימיות יתר. הלקח הוא תמיד להציב 'פרקליט שטן' שישאל את השאלות הקשות לפני שיוצאים לדרך.
  • ניהול כעסים לצורך קבלת החלטותאלישע היה כועס כל כך על מלך ישראל, עד שלא יכול היה להתנבא. הוא הבין שהכעס חוסם את היכולת הקוגניטיבית והרוחנית שלו, ולכן ביקש מנגן כדי להירגע. כאשר אנו נדרשים לקבל החלטות הרות גורל בעבודה או במשפחה מתוך סערת רגשות, עלינו למצוא את ה'מנגן' שלנו – פסק זמן, הליכה, או מוזיקה – כדי להשיב את האיזון.
  • ההכרה בנקודת השבירה של האחרהלחץ המסיבי שהפעילו המלכים על מלך מואב הביא אותו לצעד קיצוני ובלתי נתפס. במערכות יחסים, בניהול או במשא ומתן, דחיקת הצד השני לפינה ללא מוצא עלולה להוביל לתגובת נגד הרסנית שתפגע גם בנו. מנהיגות חכמה יודעת להשאיר לצד השני פתח מילוט מכובד.
היבט פילוסופי

הפרק מעלה דילמה מוסרית קשה לגבי גבולות המלחמה הטוטאלית. מצד אחד, הנביא אלישע מורה להשחית את משאבי הטבע של מואב (עצים ומים), פעולה המנוגדת לאתיקה המקראית הרגילה של המלחמה. מצד שני, התוצאה של הלחץ הזה היא הקרבת אדם נוראית. השאלה הפתוחה היא: האם השגת ניצחון מוצדק מבחינה פוליטית מתירה שימוש באמצעים קיצוניים המשחיתים את הארץ ואת נפש האדם, או שמא ישנם קווים אדומים שאסור לחצותם גם במחיר כישלון צבאי?

📖 קראו את הפרק המלא

וִיהוֹרָם בֶּן־אַחְאָב מָלַךְ עַל־יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן בִּשְׁנַת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּמְלֹךְ שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שָׁנָה׃

וַיַּעֲשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה רַק לֹא כְאָבִיו וּכְאִמּוֹ וַיָּסַר אֶת־מַצְּבַת הַבַּעַל אֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו׃

רַק בְּחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט אֲשֶׁר־הֶחֱטִיא אֶת־יִשְׂרָאֵל דָּבֵק לֹא־סָר מִמֶּנָּה׃

וּמֵישַׁע מֶלֶךְ־מוֹאָב הָיָה נֹקֵד וְהֵשִׁיב לְמֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל מֵאָה־אֶלֶף כָּרִים וּמֵאָה אֶלֶף אֵילִים צָמֶר׃

וַיְהִי כְּמוֹת אַחְאָב וַיִּפְשַׁע מֶלֶךְ־מוֹאָב בְּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל׃

וַיֵּצֵא הַמֶּלֶךְ יְהוֹרָם בַּיּוֹם הַהוּא מִשֹּׁמְרוֹן וַיִּפְקֹד אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵל׃

וַיֵּלֶךְ וַיִּשְׁלַח אֶל־יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ־יְהוּדָה לֵאמֹר מֶלֶךְ מוֹאָב פָּשַׁע בִּי הֲתֵלֵךְ אִתִּי אֶל־מוֹאָב לַמִּלְחָמָה וַיֹּאמֶר אֶעֱלֶה כָּמוֹנִי כָמוֹךָ כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ׃

וַיֹּאמֶר אֵי־זֶה הַדֶּרֶךְ נַעֲלֶה וַיֹּאמֶר דֶּרֶךְ מִדְבַּר אֱדוֹם׃

וַיֵּלֶךְ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶך־יְהוּדָה וּמֶלֶךְ אֱדוֹם וַיָּסֹבּוּ דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים וְלֹא־הָיָה מַיִם לַמַּחֲנֶה וְלַבְּהֵמָה אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם׃

וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲהָהּ כִּי־קָרָא יְהוָה לִשְׁלֹשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה לָתֵת אוֹתָם בְּיַד־מוֹאָב׃

וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט הַאֵין פֹּה נָבִיא לַיהוָה וְנִדְרְשָׁה אֶת־יְהוָה מֵאוֹתוֹ וַיַּעַן אֶחָד מֵעַבְדֵי מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר פֹּה אֱלִישָׁע בֶּן־שָׁפָט אֲשֶׁר־יָצַק מַיִם עַל־יְדֵי אֵלִיָּהוּ׃

וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט יֵשׁ אוֹתוֹ דְּבַר־יְהוָה וַיֵּרְדוּ אֵלָיו מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט וּמֶלֶךְ אֱדוֹם׃

וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע אֶל־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מַה־לִּי וָלָךְ לֵךְ אֶל־נְבִיאֵי אָבִיךָ וְאֶל־נְבִיאֵי אִמֶּךָ וַיֹּאמֶר לוֹ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אַל כִּי־קָרָא יְהוָה לִשְׁלֹשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה לָתֵת אוֹתָם בְּיַד־מוֹאָב׃

וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע חַי־יְהוָה צְבָאוֹת אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו כִּי לוּלֵי פְּנֵי יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ־יְהוּדָה אֲנִי נֹשֵׂא אִם־אַבִּיט אֵלֶיךָ וְאִם־אֶרְאֶךָּ׃

וְעַתָּה קְחוּ־לִי מְנַגֵּן וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד־יְהוָה׃

וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר יְהוָה עָשֹׂה הַנַּחַל הַזֶּה גֵּבִים גֵּבִים׃

כִּי־כֹה אָמַר יְהוָה לֹא־תִרְאוּ רוּחַ וְלֹא־תִרְאוּ גֶשֶׁם וְהַנַּחַל הַהוּא יִמָּלֵא מָיִם וּשְׁתִיתֶם אַתֶּם וּמִקְנֵיכֶם וּבְהֶמְתְּכֶם׃

וְנָקַל זֹאת בְּעֵינֵי יְהוָה וְנָתַן אֶת־מוֹאָב בְּיֶדְכֶם׃

וְהִכִּיתֶם כָּל־עִיר מִבְצָר וְכָל־עִיר מִבְחוֹר וְכָל־עֵץ טוֹב תַּפִּילוּ וְכָל־מַעְיְנֵי־מַיִם תִּסְתֹּמוּ וְכֹל הַחֶלְקָה הַטּוֹבָה תַּכְאִבוּ בָּאֲבָנִים׃

וַיְהִי בַבֹּקֶר כַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וְהִנֵּה־מַיִם בָּאִים מִדֶּרֶךְ אֱדוֹם וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֶת־הַמָּיִם׃

וְכָל־מוֹאָב שָׁמְעוּ כִּי־עָלוּ הַמְּלָכִים לְהִלָּחֶם בָּם וַיִּצָּעֲקוּ מִכֹּל חֹגֵר חֲגֹרָה וָמַעְלָה וַיַּעַמְדוּ עַל־הַגְּבוּל׃

וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה עַל־הַמָּיִם וַיִּרְאוּ מוֹאָב מִנֶּגֶד אֶת־הַמַּיִם אֲדֻמִּים כַּדָּם׃

וַיֹּאמְרוּ דָּם זֶה הָחֳרֵב נֶחֶרְבוּ הַמְּלָכִים וַיַּכּוּ אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ וְעַתָּה לַשָּׁלָל מוֹאָב׃

וַיָּבֹאוּ אֶל־מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיָּקֻמוּ יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּ אֶת־מוֹאָב וַיָּנֻסוּ מִפְּנֵיהֶם ויבו־[וַיַּכּוּ־] בָהּ וְהַכּוֹת אֶת־מוֹאָב׃

וְהֶעָרִים יַהֲרֹסוּ וְכָל־חֶלְקָה טוֹבָה יַשְׁלִיכוּ אִישׁ־אַבְנוֹ וּמִלְאוּהָ וְכָל־מַעְיַן־מַיִם יִסְתֹּמוּ וְכָל־עֵץ־טוֹב יַפִּילוּ עַד־הִשְׁאִיר אֲבָנֶיהָ בַּקִּיר חֲרָשֶׂת וַיָּסֹבּוּ הַקַּלָּעִים וַיַּכּוּהָ׃

וַיַּרְא מֶלֶךְ מוֹאָב כִּי־חָזַק מִמֶּנּוּ הַמִּלְחָמָה וַיִּקַּח אוֹתוֹ שְׁבַע־מֵאוֹת אִישׁ שֹׁלֵף חֶרֶב לְהַבְקִיעַ אֶל־מֶלֶךְ אֱדוֹם וְלֹא יָכֹלוּ׃

וַיִּקַּח אֶת־בְּנוֹ הַבְּכוֹר אֲשֶׁר־יִמְלֹךְ תַּחְתָּיו וַיַּעֲלֵהוּ עֹלָה עַל־הַחֹמָה וַיְהִי קֶצֶף־גָּדוֹל עַל־יִשְׂרָאֵל וַיִּסְעוּ מֵעָלָיו וַיָּשֻׁבוּ לָאָרֶץ׃

המשיכו לקרוא באפליקציה ←