מלכים ב · פרק י׳

טיהור הדמים של יהוא: קנאות, פוליטיקה ומחיר המהפכה

👑

דְּעוּ אֵפוֹא כִּי לֹא יִפֹּל מִדְּבַר יְהוָה אַרְצָה אֲשֶׁר־דִּבֶּר יְהוָה עַל־בֵּית אַחְאָב וַיהוָה עָשָׂה אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ אֵלִיָּהוּ׃

פסוק י

התאמת תוכן לפי גיל

יהוא והמרכבה המהירה

עצמו עיניים ודמיינו שאתם שומעים מרחוק רעש של גלגלים... טרח, טרח, טרח! זו המרכבה של המלך החדש, יהוא. יהוא היה מלך חזק שהחליט לעשות סדר בממלכה ולהחזיר את האור והטוב. הוא שלח מכתבים לזקני העיר וביקש מהם להפסיק את המעשים הרעים של משפחת המלוכה הקודמת. בדרך, יהוא פגש איש חכם וטוב בשם יהונדב. יהוא הושיט לו יד, העלה אותו למרכבה שלו ויחד הם נסעו מהר-מהר כדי לנקות את הארץ מפסלי הבעל, שהיו פסלים של אלילים שהאנשים עבדו במקום לעבוד את אלוהים. יהוא השתמש בתוכנית חכמה, אסף את כל עובדי הפסלים והרס את המקדש שלהם כדי שלא יעשו עוד מעשים רעים. אלוהים שמח שיהוא החזיר את האמונה, והבטיח לו שמשפחתו תמלוך עוד שנים רבות.

מה הפסוק אומר?

הפסוק מראה כיצד יהוא משתמש בנבואה כדי להצדיק את מעשיו הקשים, ומזמין שיחה על הגבול שבין שליחות לניצול ציני של אמונה.

טיפ להורים

הסיפור על יהוא מזמין אותנו לדבר עם הילדים על החשיבות של עשיית סדר ותיקון דברים שאינם כשורה, אך גם על החשיבות של הדרך שבה אנו עושים זאת. יהוא רצה לעשות דבר טוב – להחזיר את העם לדרך הישרה – אך הוא השתמש לעיתים בדרכים קשות ובשקרים. אפשר להסביר לילד שכאשר אנחנו רוצים לעזור או לתקן משהו בבית או עם חברים (כמו לסדר את הצעצועים או לפתור ריב), חשוב לעשות זאת בנעימות, באמת ובחברות, ולא מתוך כעס או כוח.

שאלות לשיחה עם הילד

אם היית יכול להזמין חבר לעלות איתך למרכבה מהירה כדי לעשות מעשה טוב, את מי היית מזמין ולאן הייתם נוסעים?
למה לדעתך חשוב לעשות דברים טובים בדרכים נעימות וישרות ולא בכוח?
איזה 'סדר גדול' היית רוצה שנעשה מחר יחד בבית או בחדר המשחקים?

יהוא עושה סדר בממלכה

דמיין שאתה עומד בשער העיר הגדולה, והנה מגיע המלך החדש, יהוא! הוא רוצה לנקות את הארץ מכל המעשים הלא טובים של המלכים הקודמים. יהוא שולח מכתבים חשובים ומבקש מהמנהיגים לעזור לו להחזיר את האמונה באלוהים. הוא אפילו פוגש חבר טוב בשם יהונדב, ומזמין אותו לעלות איתו על המרכבה המהירה שלו. יחד הם נוסעים לעצור את עובדי פסל הבעל, כדי שכולם יחזרו לעבוד רק את אלוהים הטוב. הממלכה כולה משתנה ועוברת ניקוי יסודי! אבל האם יהוא יצליח לשמור על הלב שלו נקי וטוב לאורך כל הדרך? בפרק הבא נגלה מה קרה כשהממלכה השתנתה לגמרי.

מה הפסוק אומר?

דעו לכם שכל מה שאלוהים מבטיח תמיד קורה, ושום דבר מדבריו לא הולך לאיבוד.

הידעת?

הידעתם? המלך יהוא מלך על ישראל במשך 28 שנים שלמות, ואלוהים הבטיח לו שארבעה דורות של בניו ימלכו אחריו!

מה יקרה בפרק הבא?

יהוא עשה שינוי ענק, אבל האם הממלכה תישאר שקטה ובטוחה? בפרק הבא נראה מי ינסה לעצור את הכל!

המהפכה האכזרית של המלך יהוא

בפרק זה אנו פוגשים את יהוא, מלך ישראל החדש, שמחליט לבצע טיהור מוחלט ויסודי של כל שרידי בית המלוכה הקודם של אחאב. הוא שולח מכתבים מאיימים למנהיגי שומרון, שמתוך פחד משתפים איתו פעולה ומחסלים את שבעים בניו של אחאב. יהוא לא עוצר שם; הוא פוגש את יהונדב בן רכב, מצרף אותו למרכבתו כדי להראות לו את 'קנאתו לה'', וממשיך במסע חיסול מתוחכם. בתחבולה מבריקה אך אכזרית, הוא מזמין את כל עובדי אליל הבעל לחגיגה גדולה במקדש שלהם, וברגע שהם מתכנסים, הוא מורה לחייליו להרוג את כולם ולהרוס את המקדש לחלוטין. למרות קנאותו לה', יהוא עצמו לא מצליח להשתחרר לגמרי מחטאי העבר וממשיך לקיים את פולחן עגלי הזהב.

מה הפסוק אומר?

יהוא מזכיר לכולם שדברי הנביא אליהו התגשמו במלואם, ושאי אפשר לברוח מהתוצאות של מעשים רעים.

Life Hack

כשאתם רוצים לתקן משהו או לפתור בעיה בקבוצה או בכיתה, אל תשתמשו בכוח ובמניפולציות. פתרון שמבוסס על פחד ואלימות אולי נראה מהיר, אבל הוא משאיר פצעים עמוקים ולא מחזיק מעמד לאורך זמן.

מקבילה מודרנית

להשתמש בחשבון פיקטיבי או בקבוצת וואטסאפ סודית כדי למשוך את כל הילדים שאתה לא אוהב ל'מלכודת' חברתית ואז להחרים אותם בבת אחת.

דם, אש ותחבולות: עלייתו של יהוא

הפרק מתאר את שלביו האחרונים והמדממים של המרד של יהוא. יהוא, שהוכתר למלך כדי להשמיד את בית אחאב המושחת, פועל בנחישות חסרת רחמים. הוא שולח מכתבים לראשי העיר שומרון ומאתגר אותם להילחם או להיכנע. מתוך פחד עמוק, הם בוחרים להיכנע ומחסלים בעצמם את שבעים בניו של אחאב, ושולחים את ראשיהם ליהוא. יהוא מציג את הראשים בשער העיר ומסביר לעם שזהו מימוש נבואת אלוהים נגד בית אחאב. בהמשך, הוא פוגש את יהונדב בן רכב, מנהיג שמרן וקנאי, ויחד הם מתכננים את חיסול עבודת הבעל בארץ. יהוא משתמש בתחבולה פוליטית: הוא מכריז שהוא יעבוד את הבעל אף יותר מאחאב, ומכנס את כל נביאי ועובדי הבעל למקדשם. ברגע שכולם בפנים, הוא סוגר את הדלתות ומורה לחייליו לטבוח בהם. המקדש נהרס והופך למחראות. למרות שיהוא זוכה לשבח מאלוהים על השמדת בית אחאב, הוא לא סר מחטאי ירבעם בן נבט ועגלי הזהב, והממלכה מתחילה לאבד שטחים לטובת חזאל מלך ארם, מה שמחליש מאוד את כוחה של ישראל.

מה הפסוק אומר?

יהוא משתמש בנבואה האלוהית שניתנה לאליהו כהצדקה חוקית ומוסרית למעשי הטבח ההמוניים שהוא מבצע. על ידי הצגת רצח בני אחאב כהתגשמות בלתי נמנעת של דבר ה', יהוא מסיר מעצמו את האחריות האישית ומגייס את תמיכת העם. הפסוק חושף את הלב התאולוגי של הפרק: המתח המורכב שבין הגשמת רצון האל לבין האמביציה הפוליטית האכזרית של האדם.

להעמקה בסיפור⌄

הסיפור של יהוא בפרק הזה הוא אחד הטקסטים המורכבים והמצמררים ביותר בתנ'ך. על פני השטח, יהוא נראה כמו הגיבור המושלם שמנקה את הארץ מחטאים ועבודה זרה. הוא מגשים את נבואת אליהו על חורבן בית אחאב ומצליח להכרית את פולחן הבעל הזר מישראל. אבל כשמסתכלים קצת יותר מקרוב, מתגלה דמות אפלה ומניפולטיבית בצורה יוצאת דופן. שימו לב איך יהוא פועל: הוא לא מלכלך את הידיים שלו ברצח שבעים בני אחאב. הוא שולח מכתב ציני ומתוחכם לזקני שומרון, ומאלץ אותם לעשות את העבודה המלוכלכת עבורו כדי להוכיח נאמנות. כשהם מביאים לו את הראשים, הוא מציג אותם לראווה בשער העיר ואומר לעם בסוג של אירוניה דרמטית: 'אתם צדיקים, אני קשרתי על אדוני ואהרגו, ומי הכה את כל אלה?'. הוא משתמש בנבואה האלוהית כמגן פוליטי כדי להסיר מעצמו את אשמת הרצח ההמוני ולרכוש את אמון הציבור. השיא מגיע בטבח עובדי הבעל. יהוא משקר במצח נחושה כשהוא מכריז 'אחאב עבד את הבעל מעט, יהוא יעבדנו הרבה'. הוא משתמש באמונה הדתית של האנשים כמלכודת מוות. המהלך הזה מציג דילמה מוסרית קשה: האם מותר להשתמש בשקרים, בהונאה ובטבח המוני כדי להשיג מטרה דתית או לאומית ראויה? התנ'ך עצמו לא עושה ליהוא חיים קלים. מצד אחד, אלוהים משבח אותו על השמדת בית אחאב ומבטיח לו ששושלתו תמשיך לארבעה דורות. מצד שני, המחבר המקראי מציין באכזבה שיהוא לא סר מחטאי ירבעם בן נבט והשאיר את עגלי הזהב בבית אל ובדן. כלומר, הקנאות של יהוא הייתה סלקטיבית — הוא השמיד את מה שאיים על שלטונו (פולחן הבעל שהיה מזוהה עם איזבל ואחאב), אך השאיר את עגלי הזהב ששימשו ככלי פוליטי לשמירת עצמאות ממלכת ישראל מול יהודה. בסופו של דבר, הפרק מסתיים בנימה קודרת של אובדן שטחים לחזאל מלך ארם. המהפכה האלימה של יהוא לא הביאה לישראל שגשוג או ביטחון אמיתי, אלא החלישה אותה מבחינה פוליטית וצבאית. הסיפור הזה מזמין אותנו לחשוב על הפער שבין כוונות טובות לבין האמצעים שבהם אנו משתמשים כדי להשיג אותן, ומראה שקנאות קיצונית, גם כשהיא נעשית בשם מטרה נעלה, נושאת איתה מחיר כבד והרסני.

שאלה למחשבה

אם היית אחד מזקני שומרון שקיבלו את המכתב המאיים מיהוא, האם היית מסכים להרוג את בני המלך כדי להציל את עצמך ואת העיר שלך, או שהיית בוחר להילחם נגדו?

טיהור הדמים של יהוא: קנאות, פוליטיקה ומחיר המהפכה

פרק י' בספר מלכים ב' מתאר את השלמת עלייתו לשלטון של יהוא מלך ישראל, דרך מסע טיהור אלים ושיטתי של כל שרידי בית המלוכה הקודם של אחאב ושל פולחן הבעל בארץ. יהוא פותח במערכה פסיכולוגית מול מנהיגי שומרון, האומנים של שבעים בני אחאב, ומאלץ אותם לרצוח את בני חסותם כדי להוכיח את כניעתם. לאחר מכן, הוא מציג את ראשיהם בשער יזרעאל ומשתמש באירוע כדי להכריז על הגשמת נבואת אלוהים נגד בית אחאב. בהמשך דרכו לשומרון, יהוא פוגש ומחסל גם את ארבעים ושניים אחיו של אחזיהו מלך יהודה. הוא חובר ליהונדב בן רכב, מנהיג שמרן קיצוני, ויחד הם פונים לבער את עבודת הבעל. יהוא רוקם מזימת הונאה מתוחכמת: הוא מתחזה לעובד בעל אדוק, מכנס את כל נביאי הבעל ועובדיו למקדשם הגדול בשומרון תחת אמתלה של זבח חגיגי, ואז מורה לשומריו לטבוח בכולם ללא ניצולים. המקדש נהרס כליל והופך למחראה. למרות שיהוא זוכה להבטחה אלוהית לשושלת בת ארבעה דורות על פועלו נגד בית אחאב, הוא אינו מסיר את עגלי הזהב שהציב ירבעם בן נבט, והפרק נחתם בהחלשותה הצבאית של ישראל מול חזאל מלך ארם.

מה הפסוק אומר?

הדרש — קריאה לעומק⌄

פרק י' של ספר מלכים ב' מציג את אחת התמונות המורכבות והמטרידות ביותר של קנאות דתית וציניות פוליטית במקרא. דרך דמותו של יהוא, הטקסט מעלה שאלות נוקבות על הגבול הדק שבין שליחות אלוהית לבין אמביציה אישית חסרת מעצורים, ועל האופן שבו מנהיגים משתמשים באידיאולוגיה כדי להצדיק מעשי זוועה. הפרק נפתח בלוחמה פסיכולוגית מתוחכמת. יהוא, שזה עתה רצח את יהורם מלך ישראל ואת איזבל, ניצב בפני האתגר של שומרון המבוצרת, שבה שוהים שבעים בניו של אחאב. במקום לצאת למצור ממושך, יהוא שולח מכתב אירוני ומאיים לזקני העיר ולאומני בני המלך, ומציע להם להמליך את הטוב בעיניהם ולהילחם. המכתב חושף את חולשתם המוסרית של המנהיגים המקומיים: מתוך פחד קיומי הם מוותרים מיד על נאמנותם לבית המלוכה ומכריזים 'עבדיך אנחנו'. יהוא מנצל את כניעתם ודורש את ראשי בני המלך. הטבח של שבעים הנסיכים מבוצע אפוא לא על ידי יהוא עצמו, אלא על ידי האנשים שהיו אמורים להגן עליהם. זהו מהלך פוליטי גאוני ואכזרי: יהוא לא רק מחסל את יריביו, אלא גם מלכלך את ידיהם של מנהיגי שומרון בדם המלוכה, ובכך קושר את גורלם בגורלו ומונע מהם כל אפשרות למרד עתידי. כאשר הראשים מגיעים ליזרעאל, יהוא מורה להציב אותם בשני ציבורים בפתח השער. בבוקר, הוא פונה אל העם בנאום דמגוגי מובהק: 'צדיקים אתם! הנה אני קשרתי על אדוני ואהרגו, ומי הכה את כל אלה?'. יהוא מציג את עצמו כחלק מתהליך קוסמי-אלוהי בלתי נמנע, ומצטט את נבואת אליהו על חורבן בית אחאב כהצדקה משפטית ומוסרית לטבח. כאן בולט השימוש במילה המנחה 'דבר ה'': יהוא מציג את עצמו ככלי שרת פסיבי בידי האל, בעוד שבפועל הוא מתכנן ומבצע באופן אקטיבי וקר את השמדת כל מכריו, כהניו ומיודעיו של אחאב. הפגישה עם יהונדב בן רכב, מייסד כת מדברית סגפנית וקנאית, מעניקה ליהוא את הלגיטימציה הדתית הקיצונית שהוא זקוק לה. הקריאה 'לכה איתי וראה בקנאתי ליהוה' חושפת את מניעיו של יהוא: הקנאה לה' הופכת למופע ראווה, כלי לביסוס כוחו הפוליטי. שיא הציניות מתרחש בטיהור מקדש הבעל. יהוא משתמש ב'עקבה' (מרמה ותחבולה) ומכריז על עצמו כעובד בעל אדוק יותר מאחאב. הוא אוסף את כל עובדי הבעל למלכודת מוות במקדשם, מוודא שאין ביניהם עובדי ה', וטובח בהם ללא רחם. השמדת הבעל מתוארת כהישג דתי כביר, ומקדש הבעל הופך למחראות — ביטוי קיצוני של ביזוי והשפלה. אולם, סופו של הפרק חושף את האירוניה הגדולה של המהפכה. למרות שיהוא זוכה להבטחה אלוהית לשושלת בת ארבעה דורות, המחבר המקראי מדגיש כי 'יהוא לא שמר ללכת בתורת ה'... לא סר מעל חטאות ירבעם'. יהוא השמיד את פולחן הבעל משום שהיה מזוהה עם בית אחאב ואיזבל ואיים על שלטונו, אך הותיר את עגלי הזהב בדן ובבית אל כדי למנוע מהעם לעלות לירושלים שבממלכת יהודה. קנאתו לה' הייתה, בסופו של דבר, פוליטית ואינטרסנטית. המחיר של מרחץ הדמים הזה מתברר מיד: הממלכה נחלשת, וחזאל מלך ארם מתחיל לקצץ בשטחי ישראל בעבר הירדן המזרחי. הפרק מותיר את הקורא עם תובנה מרה על טבעה של קנאות דתית המונעת מאינטרסים פוליטיים, ועל כך שאלימות קיצונית, גם כשהיא מתעטפת באצטלה של רצון אלוהי, מביאה בסופו של דבר לחורבן פנימי וחיצוני.

לקחים לחיים

הסכנה המוסרית שבשימוש בצידוק דתי או אידיאולוגי לאלימותבחיים המודרניים, אנו עדים לעיתים קרובות לאנשים או קבוצות המצדיקים פגיעה באחרים, חרמות חברתיים או שיימינג ברשתות החברתיות בשם 'ערכים עליונים' או 'צדק מוסרי'. הפרק מלמד אותנו שברגע שאנו משתמשים באידיאולוגיה גבוהה כדי להצדיק התנהגות אכזרית או דורסנית, אנו מאבדים את המצפן המוסרי שלנו והופכים בעצמנו למקור של הרס.
הפער בין קנאות חיצונית ליושרה פנימיתקל מאוד להפגין 'קנאות' ודבקות חיצונית בכללים מול המצלמות או בפרהסיה (כמו יהוא שהציג לראווה את קנאתו לה'), אך המבחן האמיתי הוא בחדרי חדרים, במקומות שבהם אין קהל שימחא כפיים. יושרה אמיתית נמדדת בעקביות המוסרית שלנו גם בפרטים הקטנים והפחות זוהרים של החיים, ולא רק במופעי ראווה של צדקנות.
המחיר ארוך הטווח של פתרונות כוחנייםמנהלים בעבודה או מנהיגים בקהילה עשויים להתפתות לפתור קונפליקטים או לבסס את מעמדם באמצעות מהלכים כוחניים, פיטורים שרירותיים או יצירת אווירה של פחד וחשדנות. פתרונות אלו עשויים להביא לשקט תעשייתי זמני, אך בטווח הארוך הם מחלישים את הארגון, שוחקים את האמון הפנימי ומשאירים אותו פגיע למשברים חיצוניים, בדיוק כפי שישראל נחלשה מול ארם בעקבות הטיהור של יהוא.

היבט פילוסופי

האם מטרה ראויה ומוצדקת מבחינה היסטורית או דתית (כמו ביעור שחיתות פולחן הבעל) יכולה להצדיק שימוש בשקרים, בגידה בבני ברית וטבח המוני? הפרק מציג מתח בלתי פתור: מצד אחד, אלוהים משבח את יהוא על ביצוע המשימה, ומצד שני, המעשים הללו מתוארים באכזריותם המלאה, וספר הושע (א, ד) אף מנבא מאוחר יותר עונש על 'דמי יזרעאל' ששפך יהוא.

📖 קראו את הפרק המלא⌄

וּלְאַחְאָב שִׁבְעִים בָּנִים בְּשֹׁמְרוֹן וַיִּכְתֹּב יֵהוּא סְפָרִים וַיִּשְׁלַח שֹׁמְרוֹן אֶל־שָׂרֵי יִזְרְעֶאל הַזְּקֵנִים וְאֶל־הָאֹמְנִים אַחְאָב לֵאמֹר׃

וְעַתָּה כְּבֹא הַסֵּפֶר הַזֶּה אֲלֵיכֶם וְאִתְּכֶם בְּנֵי אֲדֹנֵיכֶם וְאִתְּכֶם הָרֶכֶב וְהַסּוּסִים וְעִיר מִבְצָר וְהַנָּשֶׁק׃

וּרְאִיתֶם הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר מִבְּנֵי אֲדֹנֵיכֶם וְשַׂמְתֶּם עַל־כִּסֵּא אָבִיו וְהִלָּחֲמוּ עַל־בֵּית אֲדֹנֵיכֶם׃

וַיִּרְאוּ מְאֹד מְאֹד וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה שְׁנֵי הַמְּלָכִים לֹא עָמְדוּ לְפָנָיו וְאֵיךְ נַעֲמֹד אֲנָחְנוּ׃

וַיִּשְׁלַח אֲשֶׁר־עַל־הַבַּיִת וַאֲשֶׁר עַל־הָעִיר וְהַזְּקֵנִים וְהָאֹמְנִים אֶל־יֵהוּא לֵאמֹר עֲבָדֶיךָ אֲנַחְנוּ וְכֹל אֲשֶׁר־תֹּאמַר אֵלֵינוּ נַעֲשֶׂה לֹא־נַמְלִיךְ אִישׁ הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה׃

וַיִּכְתֹּב אֲלֵיהֶם סֵפֶר שֵׁנִית לֵאמֹר אִם־לִי אַתֶּם וּלְקֹלִי אַתֶּם שֹׁמְעִים קְחוּ אֶת־רָאשֵׁי אַנְשֵׁי בְנֵי־אֲדֹנֵיכֶם וּבֹאוּ אֵלַי כָּעֵת מָחָר יִזְרְעֶאלָה וּבְנֵי הַמֶּלֶךְ שִׁבְעִים אִישׁ אֶת־גְּדֹלֵי הָעִיר מְגַדְּלִים אוֹתָם׃

וַיְהִי כְּבֹא הַסֵּפֶר אֲלֵיהֶם וַיִּקְחוּ אֶת־בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁחֲטוּ שִׁבְעִים אִישׁ וַיָּשִׂימוּ אֶת־רָאשֵׁיהֶם בַּדּוּדִים וַיִּשְׁלְחוּ אֵלָיו יִזְרְעֶאלָה׃

וַיָּבֹא הַמַּלְאָךְ וַיַּגֶּד־לוֹ לֵאמֹר הֵבִיאוּ רָאשֵׁי בְנֵי־הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר שִׂימוּ אֹתָם שְׁנֵי צִבֻּרִים פֶּתַח הַשַּׁעַר עַד־הַבֹּקֶר׃

וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיֵּצֵא וַיַּעֲמֹד וַיֹּאמֶר אֶל־כָּל־הָעָם צַדִּקִים אַתֶּם הִנֵּה אֲנִי קָשַׁרְתִּי עַל־אֲדֹנִי וָאֶהְרְגֵהוּ וּמִי הִכָּה אֶת־כָּל־אֵלֶּה׃

וַיַּךְ יֵהוּא אֵת כָּל־הַנִּשְׁאָרִים לְבֵית־אַחְאָב בְּיִזְרְעֶאל וְכָל־גְּדֹלָיו וּמְיֻדָּעָיו וְכֹהֲנָיו עַד־בִּלְתִּי הִשְׁאִיר־לוֹ שָׂרִיד׃

וַיָּקָם וַיָּבֹא וַיֵּלֶךְ שֹׁמְרוֹן הוּא בֵּית־עֵקֶד הָרֹעִים בַּדָּרֶךְ׃

וְיֵהוּא מָצָא אֶת־אֲחֵי אֲחַזְיָהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה וַיֹּאמֶר מִי אַתֶּם וַיֹּאמְרוּ אֲחֵי אֲחַזְיָהוּ אֲנַחְנוּ וַנֵּרֶד לִשְׁלוֹם בְּנֵי־הַמֶּלֶךְ וּבְנֵי הַגְּבִירָה׃

וַיֹּאמֶר תִּפְשׂוּם חַיִּים וַיִּתְפְּשׂוּם חַיִּים וַיִּשְׁחָטוּם אֶל־בּוֹר בֵּית־עֵקֶד אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם אִישׁ וְלֹא־הִשְׁאִיר אִישׁ מֵהֶם׃

וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם וַיִּמְצָא אֶת־יְהוֹנָדָב בֶּן־רֵכָב לִקְרָאתוֹ וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמֶר אֵלָיו הֲיֵשׁ אֶת־לְבָבְךָ יָשָׁר כַּאֲשֶׁר לְבָבִי עִם־לְבָבֶךָ וַיֹּאמֶר יְהוֹנָדָב יֵשׁ וָיֵשׁ תְּנָה אֶת־יָדֶךָ וַיִּתֵּן יָדוֹ וַיַּעֲלֵהוּ אֵלָיו אֶל־הַמֶּרְכָּבָה׃

וַיֹּאמֶר לְכָה אִתִּי וּרְאֵה בְּקִנְאָתִי לַיהוָה וַיַּרְכִּבוּ אֹתוֹ בְּרִכְבּוֹ׃

וַיָּבֹא שֹׁמְרוֹן וַיַּךְ אֶת־כָּל־הַנִּשְׁאָרִים לְאַחְאָב בְּשֹׁמְרוֹן עַד־הִשְׁמִידוֹ כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶל־אֵלִיָּהוּ׃

וַיִּקְבֹּץ יֵהוּא אֶת־כָּל־הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַחְאָב עָבַד אֶת־הַבַּעַל מְעָט יֵהוּא יַעַבְדֶנּוּ הַרְבֵּה׃

וְעַתָּה כָל־נְבִיאֵי הַבַּעַל כָּל־עֹבְדָיו וְכָל־כֹּהֲנָיו קִרְאוּ אֵלַי אִישׁ אַל־יִפָּקֵד כִּי זֶבַח גָּדוֹל לִי לַבַּעַל כֹּל אֲשֶׁר־יִפָּקֵד לֹא יִחְיֶה וְיֵהוּא עָשָׂה בְעָקְבָּה לְמַעַן הַאֲבִיד אֶת־עֹבְדֵי הַבָּעַל׃

וַיֹּאמֶר יֵהוּא קַדְּשׁוּ עֲצָרָה לַבַּעַל וַיִּקְרָאוּ׃

וַיִּשְׁלַח יֵהוּא בְּכָל־יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ כָּל־עֹבְדֵי הַבַּעַל וְלֹא־נִשְׁאַר אִישׁ אֲשֶׁר לֹא־בָא וַיָּבֹאוּ בֵּית הַבַּעַל וַיִּמָּלֵא בֵית־הַבַּעַל פֶּה לָפֶה׃

וַיֹּאמֶר לַאֲשֶׁר עַל־הַמֶּלְתָּחָה הוֹצֵא לְבוּשׁ לְכֹל עֹבְדֵי הַבָּעַל וַיֹּצֵא לָהֶם הַמַּלְבּוּשׁ׃

וַיָּבֹא יֵהוּא וִיהוֹנָדָב בֶּן־רֵכָב בֵּית הַבָּעַל וַיֹּאמֶר לְעֹבְדֵי הַבַּעַל חַפְּשׂוּ וּרְאוּ פֶּן־יֶשׁ־פֹּה עִמָּכֶם מֵעַבְדֵי יְהוָה כִּי אִם־עֹבְדֵי הַבַּעַל לְבַדָּם׃

וַיָּבֹאוּ לַעֲשׂוֹת זְבָחִים וְעֹלוֹת וְיֵהוּא שָׂם־לוֹ בַחוּץ שְׁמֹנִים אִישׁ וַיֹּאמֶר הָאִישׁ אֲשֶׁר־יִמָּלֵט מִן־הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עַל־יְדֵיכֶם נַפְשׁוֹ תַּחַת נַפְשׁוֹ׃

וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לַעֲשׂוֹת הָעֹלָה וַיֹּאמֶר יֵהוּא לָרָצִים וְלַשָּׁלִשִׁים בֹּאוּ הַכּוּם אִישׁ אַל־יֵצֵא וַיַּכּוּם לְפִי־חָרֶב וַיַּשְׁלִכוּ הָרָצִים וְהַשָּׁלִשִׁים וַיֵּלְכוּ עַד־עִיר בֵּית־הַבָּעַל׃

וַיֹּצִאוּ אֶת־מַצְּבוֹת בֵּית־הַבַּעַל וַיִּשְׂרְפוּהָ׃

וַיִּתְּצוּ אֵת מַצְּבַת הַבָּעַל וַיִּתְּצוּ אֶת־בֵּית הַבַּעַל וַיְשִׂמֻהוּ למחראות [לְמוֹצָאוֹת] עַד־הַיּוֹם׃

וַיַּשְׁמֵד יֵהוּא אֶת־הַבַּעַל מִיִּשְׂרָאֵל׃

רַק חֲטָאֵי יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת־יִשְׂרָאֵל לֹא־סָר יֵהוּא מֵאַחֲרֵיהֶם עֶגְלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בֵּית־אֵל וַאֲשֶׁר בְּדָן׃

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־יֵהוּא יַעַן אֲשֶׁר־הֱטִיבֹתָ לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי כְּכֹל אֲשֶׁר בִּלְבָבִי עָשִׂיתָ לְבֵית אַחְאָב בְּנֵי רְבִעִים יֵשְׁבוּ לְךָ עַל־כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל׃

וְיֵהוּא לֹא שָׁמַר לָלֶכֶת בְּתוֹרַת־יְהוָה אֱלֹהֵי־יִשְׂרָאֵל בְּכָל־לְבָבוֹ לֹא סָר מֵעַל חַטֹּאות יָרָבְעָם אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת־יִשְׂרָאֵל׃

בַּיָּמִים הָהֵם הֵחֵל יְהוָה לְקַצּוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וַיַּכֵּם חֲזָאֵל בְּכָל־גְּבוּל יִשְׂרָאֵל׃

מִן־הַיַּרְדֵּן מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ אֵת כָּל־אֶרֶץ הַגִּלְעָד הַגָּדִי וְהָרֻאובֵנִי וְהַמְנַשִּׁי מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל־נַחַל אַרְנֹן וְהַגִּלְעָד וְהַבָּשָׁן׃

וְיֶתֶר דִּבְרֵי יֵהוּא וְכָל־אֲשֶׁר עָשָׂה וְכָל־גְּבוּרָתוֹ הֲלוֹא־הֵם כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל׃

וַיִּשְׁכַּב יֵהוּא עִם־אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּשֹׁמְרוֹן וַיִּמְלֹךְ יְהוֹאָחָז בְּנוֹ תַּחְתָּיו׃

וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ יֵהוּא עַל־יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנֶה־שָׁנָה בְּשֹׁמְרוֹן׃

המשיכו לקרוא באפליקציה ←