תנ״ך יקר פתח באפליקציה

מלכים א · פרק י״ב

האנטומיה של השבר: פילוג הממלכה ומשבר המנהיגות הראשון

👑

וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו לֵאמֹר אִם־הַיּוֹם תִּהְיֶה־עֶבֶד לָעָם הַזֶּה וַעֲבַדְתָּם וַעֲנִיתָם וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם דְּבָרִים טוֹבִים וְהָיוּ לְךָ עֲבָדִים כָּל־הַיָּמִים׃

פסוק ז
התאמת תוכן לפי גיל

המלך שהיה צריך להקשיב

הלילה נספר על מלך צעיר בשם רחבעם, שירש ממלכה גדולה ויפה מאביו, שלמה המלך החכם. יום אחד, הגיעו אליו נציגי העם וביקשו ממנו בעדינות: "המלך היקר, עבדנו קשה מאוד בשנים האחרונות. אנא, עזור לנו והקל מעלינו קצת מהעבודה הקשה!" רחבעם הלך להתייעץ. האנשים המבוגרים והחכמים אמרו לו: "אם תדבר אליהם במילים טובות ותעזור להם, הם יאהבו אותך ויהיו נאמנים לך תמיד." אבל החברים הצעירים שלו אמרו לו: "אל תקשיב להם! תראה להם שאתה חזק וקשוח!" לצערנו, רחבעם בחר להקשיב לחבריו הצעירים וענה לעם בכעס ובקול רם. העם התאכזב מאוד והחליט לעזוב אותו. הממלכה הגדולה התחלקה לשתי ממלכות קטנות, ורחבעם הבין, מאוחר מדי, כמה חשוב להקשיב לעצות טובות שמגיעות מהלב.

מה הפסוק אומר?

הדרך הכי טובה להוביל ולהשפיע, גם בבית וגם בחוץ, היא לא בכוח ובפקודות, אלא דרך הקשבה, כבוד הדדי ונכונות לעזור לאחרים.

טיפ להורים

הסיפור על רחבעם הוא הזדמנות נפלאה לשוחח עם הילדים על כוחן של מילים ועל החשיבות של הקשבה וענווה. רחבעם חשב שלהיות חזק פירושו לצעוק ולהפחיד, אך הוא גילה שהתנהגות כזו רק מרחיקה אנשים ומפרקת קשרים. תוכלו לחבר זאת לחיי היום-יום של הילד: למשל, כשחבר מבקש משהו בגן או בבית הספר, או כשיש ויכוח על משחק. הראו לו שדווקא מי שמוכן להקשיב, לוותר לפעמים ולדבר ברוך ובנעימות, הוא המנהיג האמיתי שכולם רוצים להיות בקרבתו. זוהי דרך נהדרת ללמד חמלה, שיתוף פעולה ופתרון סכסוכים בדרכי שלום.

שאלות לשיחה עם הילד
  • למה לדעתך המלך רחבעם העדיף להקשיב לחברים הצעירים שלו במקום למבוגרים החכמים?
  • איך היית מרגיש אם היית מבקש משהו יפה, ומישהו היה עונה לך בכעס ובצעקות?
  • מתי בפעם האחרונה מישהו נתן לך עצה טובה שהחלטת להקשיב לה, ואיך זה עזר לך?

המלך שהקשיב לחברים הלא נכונים

דמיינו שאתם עומדים בתוך קהל עצום בעיר שכם העתיקה. כולם מחכים לשמוע את המלך החדש, רחבעם, הבן של שלמה המלך. העם עבד קשה מאוד בשנים האחרונות, והם מבקשים ממנו בעדינות: "אנא, הקל עלינו מעט!" רחבעם הולך להתייעץ. האנשים המבוגרים והחכמים מציעים לו: "היה נחמד אליהם, והם יאהבו אותך תמיד!" אבל אז הוא שואל את החברים הצעירים שלו, והם צועקים: "אל תוותר! תראה להם מי הבוס!" רחבעם בוחר להקשיב לחבריו הצעירים ועונה לעם בקשיחות ובכעס. העם נעלב מאוד ומחליט לעזוב אותו! הם בוחרים במלך אחר בשם ירבעם, והממלכה הגדולה מתפצלת לשתיים.

מה הפסוק אומר?

החכמים המבוגרים מסבירים למלך החדש שאם הוא רוצה שהעם יאהב אותו ויקשיב לו, הוא צריך קודם כל להקשיב להם, לעזור להם ולהיות נחמד אליהם.

הידעת?

הידעתם שרחבעם השתמש בדימוי מפחיד? הוא אמר לעם שהאצבע הקטנה שלו תהיה עבה יותר מהמותניים של אבא שלו, שלמה המלך!

מה יקרה בפרק הבא?

כעת, כהשממלכה התחלקה לשתיים, ירבעם המלך החדש מפחד שהעם יחזור לירושלים. מה הוא יבנה כדי לעצור אותם? בפרק הבא נגלה!

ההחלטה הגרועה בהיסטוריה: איך להרוס ממלכה בשלושה ימים

לאחר מות שלמה המלך, בנו רחבעם מגיע לשכם כדי להוכיח את מנהיגותו. נציגי העם, ובראשם ירבעם בן נבט שחזר מהגלות במצרים, מבקשים ממנו להקל במיסים הכבדים ובעבודות הפרך. רחבעם לוקח שלושה ימים לחשוב. הוא מתייעץ עם זקני הממלכה המנוסים, שממליצים לו לגלות גמישות וענווה כדי לזכות בנאמנות העם. אך רחבעם מעדיף את עצת חבריו הצעירים, שדוחפים אותו להפגין כוחניות קיצונית. הוא עונה לעם באיום מפורש: "אבי ייסר אתכם בשוטים, ואני אייסר אתכם בעקרבים". התגובה המיידית היא מרד מוחלט. עשרת שבטי הצפון פורשים וממליכים את ירבעם, ורחבעם נשאר רק עם שבט יהודה. כדי למנוע מהעם לעלות למקדש בירושלים, ירבעם מקים שני עגלי זהב בדן ובבית אל, ויוצר פילוג דתי ופוליטי בלתי הפיך.

מה הפסוק אומר?

הפסוק הזה מלמד שמנהיג אמיתי הוא לא מי שצועק ומראה שהוא חזק, אלא מי שמוכן להקשיב לאחרים, לעזור להם ולרכוש את הכבוד שלהם דרך מעשים טובים.

Life Hack

כשאתם צריכים לקבל החלטה גורלית, אל תתייעצו רק עם חברים בגילכם שרוצים להישמע "מגניבים" או קשוחים. חפשו אדם מבוגר שאתם סומכים עליו – הורה, מורה או מאמן – שיש לו ניסיון חיים ויכול לראות את התמונה המלאה.

מקבילה מודרנית

זה בדיוק כמו מנהל קבוצת וואטסאפ כיתתית שמחליט להטיל חוקים נוקשים ומעליבים על כולם. במקום שהחברים יצייתו לו, הם פשוט עוזבים ופותחים קבוצה חדשה בלעדיו, והוא נשאר לבד עם עוד חבר אחד.

אגו, כוח ופילוג: הרגע שבו ישראל התפצלה לשתיים

הפרק מתאר את נקודת המפנה הדרמטית ביותר בתקופת המלוכה: פילוג ממלכת ישראל המאוחדת. רחבעם, יורש העצר של שלמה המלך, מגיע לשכם כדי לזכות בלגיטימציה מהשבטים. העם, מותש מהמיסים ומהעבודות הכבדות של ימי שלמה, מציב תנאי ברור: הקל עלינו, ונהיה לך לעבדים. רחבעם מתלבט בין שתי עצות מנוגדות. הזקנים המנוסים מציעים לו לנהוג בחוכמה, להקשיב לעם ולדבר אליהם ברכות. לעומתם, חבריו הצעירים והיהירים מייעצים לו להפגין כוחניות מוחלטת כדי שלא ייתפס כחלש. רחבעם בוחר באגו ובכוחניות, ועונה לעם באיום קשוח: "אבי ייסר אתכם בשוטים ואני אייסר אתכם בעקרבים". התוצאה הרסנית: עשרת שבטי הצפון מורדים מיד, מכריזים על עצמאות וממליכים את ירבעם בן נבט. רחבעם נותר לשלוט רק על שבט יהודה. כדי לבסס את שלטונו ולמנוע מהעם לעלות לירושלים, ירבעם מקים מרכזי פולחן חלופיים עם עגלי זהב בדן ובבית אל, ובכך יוצר קרע דתי עמוק שמלווה את העם דורות קדימה.

מה הפסוק אומר?

פסוק זה מציג תפיסת מנהיגות מהפכנית לתקופתו, המנוגדת לחלוטין לדגם המלוכה האבסולוטי המקובל במזרח הקדום. זקני העם מציעים לרחבעם פרדוקס: כדי לשלוט לאורך זמן, עליך קודם כל לשרת את העם ולהקשיב למצוקותיו. המילה "עבד" מדגישה כי כוחו של השליט נובע מהסכמת הנשלטים וממחויבותו לרווחתם, ולא רק מכוח הזרוע. סירובו של רחבעם להבין עיקרון זה הוביל לקריסת הממלכה המאוחדת.

להעמקה בסיפור

בואו ננסה להבין מה באמת קרה שם בשכם, מעבר לסיפור הפשוט של מלך שלא הקשיב. הממלכה המאוחדת של דוד ושלמה תמיד הייתה מבנה עדין ומתוח. שבטי הצפון (ישראל) ושבטי הדרום (יהודה) לא תמיד ראו עין בעין. שלמה המלך בנה מפעלים אדירים, כולל בית המקדש, אבל הפרויקטים האלה דרשו המון כסף וכוח אדם – מה שנקרא "מס עובד". העם הרגיש מנוצל, וכששלמה מת, הם ראו הזדמנות לשינוי. הם לא באו למרוד מיד; הם באו לנהל משא ומתן עם היורש הצעיר, רחבעם. כאן נכנסת הדרמה הפסיכולוגית הגדולה של הסיפור. רחבעם מוצא את עצמו בצומת דרכים מנהיגותי. מצד אחד עומדים הזקנים, ששירתו את אביו שלמה. הם מבינים בפוליטיקה ובנפש האדם. הם אומרים לו משהו מדהים: אם היום תהיה מוכן לשרת את העם ולענות להם בטוב, הם יהיו נאמנים לך תמיד. הם מציעים לו מנהיגות קשובה. הם מבינים שכדי לקבל נאמנות, צריך קודם כל לתת כבוד וביטחון. מצד שני עומדים הצעירים – החבר'ה שגדלו איתו בארמון, חסרי ניסיון חיים אמיתי, שרואים בעולם משחק של כוח ואגו. הם חוששים שכל פשרה תתפרש כחולשה. הם משכנעים אותו להשתמש בשפה אלימה ומתנשאת. הבחירה של רחבעם בעצת הצעירים חושפת את חוסר הביטחון שלו. מנהיג חלש מנסה להיראות חזק באמצעות איומים. התגובה של העם היא מיידית וחד-משמעית: אין לנו חלק בבית דוד, כל אחד חוזר לביתו! המילים האלה הן למעשה הכרזת עצמאות וגירושין פוליטיים. רחבעם מנסה להציל את המצב ושולח את אדורם, האיש שאחראי על המיסים, אבל העם כל כך כועס שהם רוגמים אותו באבנים למוות. רחבעם עצמו נאלץ לברוח בבהלה לירושלים במרכבתו. אבל הסיפור לא נגמר שם. ירבעם בן נבט, המלך החדש של הצפון, נתקל בבעיה משלו. הוא מבין שאם העם ימשיך לעלות לבית המקדש בירושלים, הלב שלהם יחזור בסופו של דבר לרחבעם, והוא יאבד את כסאו ואולי אף את חייו. מתוך פחד פוליטי הישרדותי, הוא עושה צעד קיצוני: הוא מקים שני עגלי זהב בגבולות הממלכה שלו – אחד בדן בצפון ואחד בבית אל בדרום – ומכריז עליהם כאלטרנטיבה לירושלים. הוא משנה את החגים וממנה כוהנים שאינם משבט לוי. הצעד הזה אולי הציל את שלטונו בטווח הקצר, אבל הוא יצר שבר רוחני עמוק שהוביל בסופו של דבר לחורבן הממלכה שלו מאות שנים מאוחר יותר. הסיפור הזה מראה לנו איך פחד ואגו של מנהיגים יכולים לקרוע חברה שלמה לגזרים.

שאלה למחשבה

אם היית במקומו של רחבעם, והחברים הכי טובים שלך היו אומרים לך שאתה חייב להראות קשיחות כדי שלא יחשבו שאתה חלש, איך היית מוצא את האומץ להקשיב דווקא לעצת הזקנים המנוסים?

האנטומיה של השבר: פילוג הממלכה ומשבר המנהיגות הראשון

הפרק מתאר את קריסתה של הממלכה המאוחדת של ישראל ויהודה לאחר מות שלמה המלך. רחבעם, בנו ויורשו של שלמה, מגיע לשכם כדי לזכות בכתר מכל שבטי ישראל. העם, המיוצג על ידי ירבעם בן נבט ששב מגלות במצרים, מציג דרישה צודקת: הקלה בנטל המיסים ועבודות הכפייה שהטיל שלמה. רחבעם מבקש שהות של שלושה ימים לקבלת החלטה. הוא מתייעץ תחילה עם זקני הממלכה המנוסים, הממליצים לו לנהוג בענווה ובפייסנות כדי לקנות את נאמנות העם לטווח ארוך. אולם, רחבעם דוחה את עצתם ופונה לחבריו הצעירים, המייעצים לו להפגין יד קשה וכוחנית. רחבעם מאמץ את עצת הצעירים ועונה לעם באיום בוטה: "אבי ייסר אתכם בשוטים ואני אייסר אתכם בעקרבים". תגובת העם היא מרד מיידי ופרישה מהממלכה המאוחדת. רק שבט יהודה נותר נאמן לבית דוד, בעוד עשרת השבטים ממליכים עליהם את ירבעם. ניסיונו של רחבעם לגבות מיסים בכוח נכשל באלימות, והוא נאלץ לנוס לירושלים. כדי לבסס את שלטונו הדתי והפוליטי מול ירושלים, ירבעם מקים שני עגלי זהב בדן ובבית אל, וממסד פולחן חלופי המפצל את העם גם מבחינה רוחנית.

מה הפסוק אומר?

פסוק זה מציג תפיסת מנהיגות מהפכנית לתקופתו, המנוגדת לחלוטין לדגם המלוכה האבסולוטי המקובל במזרח הקדום. זקני העם מציעים לרחבעם פרדוקס: כדי לשלוט לאורך זמן, עליך קודם כל לשרת את העם ולהקשיב למצוקותיו. המילה "עבד" מדגישה כי כוחו של השליט נובע מהסכמת הנשלטים וממחויבותו לרווחתם, ולא רק מכוח הזרוע. סירובו של רחבעם להבין עיקרון זה הוביל לקריסת הממלכה המאוחדת.

הדרש — קריאה לעומק

פרק י"ב של ספר מלכים א' הוא מסמך פוליטי וספרותי מזהיר המנתח את קריסתו של מפעל לאומי. כדי להבין את עומק השבר, יש לבחון את הרקע ההיסטורי והחברתי. הממלכה המאוחדת תחת דוד ושלמה הייתה הישג חסר תקדים, אך היא נשאה בחובה את זרעי הפורענות שלה. שלמה ביסס אימפריה מפוארת, אך עשה זאת במחיר כבד של שיעבוד פנימי – "מס עובד" וגיוס כפוי של אזרחים לפרויקטים גרנדיוזיים. שבטי הצפון, שחשו תמיד מרוחקים ממרכז הכוח הירושלמי של שבט יהודה, חשו מנוצלים במיוחד. מות שלמה פתח חלון הזדמנויות לתיקון חברתי. המפגש בשכם הוא מופת של אירוניה דרמטית ומאבק בין תפיסות עולם מנוגדות. העם מציע חוזה חברתי חדש: "הקל מעבודת אביך... ונעבדך". זו אינה קריאת תיגר על עצם המלוכה, אלא בקשה לצדק חלוקתי ורגישות חברתית. רחבעם, מנהיג חסר ביטחון הפועל בצל אבותיו הגדולים, נדרש להכריע בין שתי אסכולות ייעוץ. זקני העם, שחזו מקרוב בתוצאות שלטונות שלמה, מבינים את גבולות הכוח. הם מציעים לו את פרדוקס המנהיגות המשרתת: "אם היום תהיה עבד לעם הזה... והיו לך לעבדים כל הימים". הם מבינים שמלוכה יציבה נשענת על הסכמה מרצון, על דיאלוג ועל ענווה. לעומתם, "הילדים" – בני דורו של רחבעם שגדלו בחממת הארמון המנותקת – מייצגים תפיסת כוח דורסנית ושטוחה. עבורם, פשרה היא חולשה, והדרך היחידה למשול היא באמצעות הטלת אימה. הבחירה של רחבעם בעצת הצעירים היא רגע קטסטרופלי של עיוורון פוליטי. הדימוי הציורי והבוטה שבו הוא משתמש – "קטני עבה ממותני אבי... אני אייסר אתכם בעקרבים" – נועד להפגין עוצמה, אך למעשה חושף חולשה תהומית ואגו שביר. התגובה של העם היא מהירה וחדה: "מה לנו חלק בדוד... לאוהליך ישראל!". זוהי קריעת חוזה הנאמנות עם שושלת דוד. הניסיון הנואש של רחבעם לשלוח את אדורם, האיש המזוהה ביותר עם נטל המס, מראה עד כמה הוא היה מנותק מהשטח. רגימתו של אדורם באבנים ומנוסתו הבהולה של רחבעם לירושלים חותמות את קץ הממלכה המאוחדת. במקביל, אנו עדים לעלייתו של ירבעם בן נבט בצפון. ירבעם, מנהיג כריזמטי ופרגמטי, מבין במהירות שהישרדות פוליטית דורשת ניתוק מוחלט מירושלים. החשש שלו מפני עליית העם לרגל למקדש בירושלים הוא רציונלי לחלוטין במונחים של פוליטיקה ריאלית: פולחן משותף יוביל בהכרח לאיחוד מחדש תחת בית דוד ולחיסולו הפיזי. הפתרון שלו הוא הקמת עגלי הזהב בדן ובבית אל. מבחינה דתית, מדובר בחטא חמור של עבודה זרה ופיצול רוחני, המכונה במקרא "חטאת ירבעם". ירבעם בונה "בתי במות", ממנה כוהנים שאינם לויים וממציא חג חדש "מלבו". בכך הוא מבצר את גבולותיו הפוליטיים, אך גוזר על ממלכת ישראל הצפונית ניתוק דתי ומוסרי שיביא בסופו של דבר לחורבנה על ידי אשור. הפרק מציג תמונה מורכבת שבה חולשת אנוש, אגו פוליטי ופחד מעצבים את גורלה ההיסטורי של האומה, כאשר ברקע מרחפת הידיעה כי "הייתה סיבה מעם ה'" – הממד האלוהי השוזר את תוצאות הבחירות האנושיות לתוך תוכנית היסטורית רחבה יותר.

לקחים לחיים
  • מנהיגות משרתת כבסיס ליציבותבעולם הניהול והמנהיגות המודרני, מנהלים רבים נוטים לחשוב שכוח, סמכות פורמלית והטלת משימות נוקשות יביאו לתוצאות. הפרק מלמד כי נאמנות ומחויבות אמיתית של עובדים או שותפים לדרך מושגות רק כאשר המנהיג מוכן להקשיב לצרכים שלהם, לשרת את המערכת ולהפגין ענווה. מנהיגות כוחנית מייצרת ציות זמני מתוך פחד, אך מובילה בסופו של דבר למרד פנימי ולקריסת הארגון.
  • מלכודת הדה-לגיטימציה של הפשרהלעיתים קרובות אנו מפרשים נכונות להתפשר כחולשה או ככניעה, במיוחד תחת לחץ של קבוצת השווים שלנו (כמו "הילדים" בסיפור). בחיים האישיים והמקצועיים, היכולת לעשות צעד אחורה, להכיר בצדקתו של הצד השני ולמצוא פשרה היא למעשה ביטוי של עוצמה פנימית וביטחון עצמי. סירוב להתפשר מתוך פחד מאיבוד מעמד מוביל כמעט תמיד לתוצאות הרסניות שאין מהן דרך חזרה.
  • פתרונות טקטיים קצרי טווח המייצרים אסון אסטרטגיהחלטתו של ירבעם להקים את עגלי הזהב הייתה פתרון טקטי מבריק לבעיה פוליטית מיידית – מניעת חזרת העם לירושלים. אולם, בטווח הארוך, הצעד הזה שחק את הבסיס המוסרי והדתי של הממלכה שלו והוביל לחורבנה הרוחני והפיזי. כאשר אנו ניצבים בפני משבר, עלינו להימנע מפתרונות קלים ומהירים (כמו שקר, מניפולציה או פשרה על ערכים) שמצילים אותנו כרגע, אך מטמינים פצצת זמן לעתידנו.
היבט פילוסופי

המתח בין בחירה חופשית לבין גזירה אלוהית בהיסטוריה. הטקסט מציין כי סירובו של רחבעם להקשיב לעם היה "סיבה מעם ה'" כדי להקים את נבואת אחיה השילוני. הדבר מעלה שאלה פילוסופית עמוקה: האם הייתה לרחבעם בחירה חופשית אמיתית לקבל את עצת הזקנים, או שמא גורלו וגורל הממלכה נגזרו מראש? ואם הכל נקבע מראש, באיזו מידה הוא נושא באחריות מוסרית להחלטתו המוטעית?

📖 קראו את הפרק המלא

וַיֵּלֶךְ רְחַבְעָם שְׁכֶם כִּי שְׁכֶם בָּא כָל־יִשְׂרָאֵל לְהַמְלִיךְ אֹתוֹ׃

וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט וְהוּא עוֹדֶנּוּ בְמִצְרַיִם אֲשֶׁר בָּרַח מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיֵּשֶׁב יָרָבְעָם בְּמִצְרָיִם׃

וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְרְאוּ־לוֹ ויבאו [וַיָּבֹא] יָרָבְעָם וְכָל־קְהַל יִשְׂרָאֵל וַיְדַבְּרוּ אֶל־רְחַבְעָם לֵאמֹר׃

אָבִיךָ הִקְשָׁה אֶת־עֻלֵּנוּ וְאַתָּה עַתָּה הָקֵל מֵעֲבֹדַת אָבִיךָ הַקָּשָׁה וּמֵעֻלּוֹ הַכָּבֵד אֲשֶׁר־נָתַן עָלֵינוּ וְנַעַבְדֶךָּ׃

וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לְכוּ עֹד שְׁלֹשָׁה יָמִים וְשׁוּבוּ אֵלָי וַיֵּלְכוּ הָעָם׃

וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת־הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר־הָיוּ עֹמְדִים אֶת־פְּנֵי שְׁלֹמֹה אָבִיו בִּהְיֹתוֹ חַי לֵאמֹר אֵיךְ אַתֶּם נוֹעָצִים לְהָשִׁיב אֶת־הָעָם־הַזֶּה דָּבָר׃

וידבר [וַיְדַבְּרוּ] אֵלָיו לֵאמֹר אִם־הַיּוֹם תִּהְיֶה־עֶבֶד לָעָם הַזֶּה וַעֲבַדְתָּם וַעֲנִיתָם וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם דְּבָרִים טוֹבִים וְהָיוּ לְךָ עֲבָדִים כָּל־הַיָּמִים׃

וַיַּעֲזֹב אֶת־עֲצַת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ וַיִּוָּעַץ אֶת־הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ אֲשֶׁר הָעֹמְדִים לְפָנָיו׃

וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מָה אַתֶּם נוֹעָצִים וְנָשִׁיב דָּבָר אֶת־הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלַי לֵאמֹר הָקֵל מִן־הָעֹל אֲשֶׁר־נָתַן אָבִיךָ עָלֵינוּ׃

וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ לֵאמֹר כֹּה־תֹאמַר לָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ לֵאמֹר אָבִיךָ הִכְבִּיד אֶת־עֻלֵּנוּ וְאַתָּה הָקֵל מֵעָלֵינוּ כֹּה תְּדַבֵּר אֲלֵיהֶם קָטָנִּי עָבָה מִמָּתְנֵי אָבִי׃

וְעַתָּה אָבִי הֶעְמִיס עֲלֵיכֶם עֹל כָּבֵד וַאֲנִי אוֹסִיף עַל־עֻלְּכֶם אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים׃

ויבו [וַיָּבוֹא] יָרָבְעָם וְכָל־הָעָם אֶל־רְחַבְעָם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר שׁוּבוּ אֵלַי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי׃

וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ אֶת־הָעָם קָשָׁה וַיַּעֲזֹב אֶת־עֲצַת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ׃

וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כַּעֲצַת הַיְלָדִים לֵאמֹר אָבִי הִכְבִּיד אֶת־עֻלְּכֶם וַאֲנִי אֹסִיף עַל־עֻלְּכֶם אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים׃

וְלֹא־שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶל־הָעָם כִּי־הָיְתָה סִבָּה מֵעִם יְהוָה לְמַעַן הָקִים אֶת־דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה בְּיַד אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי אֶל־יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט׃

וַיַּרְא כָּל־יִשְׂרָאֵל כִּי לֹא־שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֲלֵיהֶם וַיָּשִׁבוּ הָעָם אֶת־הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר מַה־לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא־נַחֲלָה בְּבֶן־יִשַׁי לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל עַתָּה רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִד וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְאֹהָלָיו׃

וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי יְהוּדָה וַיִּמְלֹךְ עֲלֵיהֶם רְחַבְעָם׃

וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת־אֲדֹרָם אֲשֶׁר עַל־הַמַּס וַיִּרְגְּמוּ כָל־יִשְׂרָאֵל בּוֹ אֶבֶן וַיָּמֹת וְהַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם הִתְאַמֵּץ לַעֲלוֹת בַּמֶּרְכָּבָה לָנוּס יְרוּשָׁלִָם׃

וַיִּפְשְׁעוּ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית דָּוִד עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃

וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ כָּל־יִשְׂרָאֵל כִּי־שָׁב יָרָבְעָם וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְרְאוּ אֹתוֹ אֶל־הָעֵדָה וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה אַחֲרֵי בֵית־דָּוִד זוּלָתִי שֵׁבֶט־יְהוּדָה לְבַדּוֹ׃

ויבאו [וַיָּבֹא] רְחַבְעָם יְרוּשָׁלִַם וַיַּקְהֵל אֶת־כָּל־בֵּית יְהוּדָה וְאֶת־שֵׁבֶט בִּנְיָמִן מֵאָה וּשְׁמֹנִים אֶלֶף בָּחוּר עֹשֵׂה מִלְחָמָה לְהִלָּחֵם עִם־בֵּית יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב אֶת־הַמְּלוּכָה לִרְחַבְעָם בֶּן־שְׁלֹמֹה׃

וַיְהִי דְּבַר הָאֱלֹהִים אֶל־שְׁמַעְיָה אִישׁ־הָאֱלֹהִים לֵאמֹר׃

אֱמֹר אֶל־רְחַבְעָם בֶּן־שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶל־כָּל־בֵּית יְהוּדָה וּבִנְיָמִין וְיֶתֶר הָעָם לֵאמֹר׃

כֹּה אָמַר יְהוָה לֹא־תַעֲלוּ וְלֹא־תִלָּחֲמוּן עִם־אֲחֵיכֶם בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל שׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ כִּי מֵאִתִּי נִהְיָה הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּשְׁמְעוּ אֶת־דְּבַר יְהוָה וַיָּשֻׁבוּ לָלֶכֶת כִּדְבַר יְהוָה׃

וַיִּבֶן יָרָבְעָם אֶת־שְׁכֶם בְּהַר אֶפְרַיִם וַיֵּשֶׁב בָּהּ וַיֵּצֵא מִשָּׁם וַיִּבֶן אֶת־פְּנוּאֵל׃

וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם בְּלִבּוֹ עַתָּה תָּשׁוּב הַמַּמְלָכָה לְבֵית דָּוִד׃

אִם־יַעֲלֶה הָעָם הַזֶּה לַעֲשׂוֹת זְבָחִים בְּבֵית־יְהוָה בִּירוּשָׁלִַם וְשָׁב לֵב הָעָם הַזֶּה אֶל־אֲדֹנֵיהֶם אֶל־רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה וַהֲרָגֻנִי וְשָׁבוּ אֶל־רְחַבְעָם מֶלֶךְ־יְהוּדָה׃

וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וַיַּעַשׂ שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רַב־לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׃

וַיָּשֶׂם אֶת־הָאֶחָד בְּבֵית־אֵל וְאֶת־הָאֶחָד נָתַן בְּדָן׃

וַיְהִי הַדָּבָר הַזֶּה לְחַטָּאת וַיֵּלְכוּ הָעָם לִפְנֵי הָאֶחָד עַד־דָּן׃

וַיַּעַשׂ אֶת־בֵּית בָּמוֹת וַיַּעַשׂ כֹּהֲנִים מִקְצוֹת הָעָם אֲשֶׁר לֹא־הָיוּ מִבְּנֵי לֵוִי׃

וַיַּעַשׂ יָרָבְעָם חָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַּחֲמִשָּׁה־עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ כֶּחָג אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וַיַּעַל עַל־הַמִּזְבֵּחַ כֵּן עָשָׂה בְּבֵית־אֵל לְזַבֵּחַ לָעֲגָלִים אֲשֶׁר־עָשָׂה וְהֶעֱמִיד בְּבֵית אֵל אֶת־כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה׃

וַיַּעַל עַל־הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר־עָשָׂה בְּבֵית־אֵל בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַּחֹדֶשׁ אֲשֶׁר־בָּדָא מלבד [מִלִּבּוֹ] וַיַּעַשׂ חָג לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעַל עַל־הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר׃

המשיכו לקרוא באפליקציה ←