מלכים א · פרק י׳
פסגת המלכות והמדרון החלקלק של השפע
וְלֹא־הֶאֱמַנְתִּי לַדְּבָרִים עַד אֲשֶׁר־בָּאתִי וַתִּרְאֶינָה עעינַי וְהִנֵּה לֹא־הֻגַּד־לִי הַחֵצִי הוֹסַפְתָּ חָכְמָה וָטוֹב אֶל־הַשְּׁמוּעָה אֲשֶׁר שָׁמָעְתִּי׃
פסוק זהחידות של המלכה והמלך החכם
הלילה נספר על מלכת שבא, שחיה בארץ רחוקה ושמעה סיפורים נפלאים על המלך שלמה ועל חוכמתו הרבה. המלכה הסתקרנה מאוד והחליטה לצאת למסע ארוך ויפה. היא הגיעה לירושלים עם שיירת גמלים ארוכה, שנשאה זהב נוצץ, אבנים יקרות ובשמים בריח מתוק של פרחים. כשהיא פגשה את שלמה, היא שאלה אותו חידות קשות ומתוחכמות, ושלמה ענה על כולן בחיוך ובסבלנות. המלכה ראתה את הארמון המפואר, את השולחן הערוך ואת המשרתים הלבושים בבגדים חגיגיים, והתרגשה כל כך עד שלא נשאר בה עוד רוח מרוב פליאה! היא אמרה לשלמה: 'כל מה שסיפרו לי היה נכון, אבל המציאות יפה וחכמה בהרבה!' הם החליפו מתנות יפות, והמלכה חזרה לארצה שמחה ומלאת השראה.
הפסוק מלמד אותנו שאין תחליף למפגש בלתי אמצעי ולבדיקה עצמית של העובדות, במיוחד בעולם מלא בשמועות.
הסיפור מזמין אותנו לדבר עם הילדים על ערך הסקרנות והלמידה. מלכת שבא לא התעצלה, אלא יצאה למסע ארוך כדי ללמוד ולגלות את האמת בעצמה. תוכלו לעודד את הילד לשאול שאלות על העולם, ולהסביר לו ששאלת שאלות היא הדרך הטובה ביותר לגדול ולהחכים. זו הזדמנות מצוינת לשחק יחד במשחק חידות קצר לפני השינה.
- אם היית יכול לשאול את המלך שלמה שאלה אחת, מה היית שואל אותו?
- איזו מתנה מיוחדת היית מביא למלך או מלכה מארץ רחוקה?
- למה לדעתך מלכת שבא כל כך שמחה כששלמה פתר את החידות שלה?
המלכה הרחוקה והמלך שהפתיע אותה!
דמיין שאתה עומד בשער ירושלים, ופתאום מגיעה שיירה ענקית של גמלים! זוהי מלכת שבא, שהגיעה מארץ רחוקה עם המון זהב, אבנים נוצצות ובשמים ריחניים. היא שמעה ששלמה המלך הוא האיש הכי חכם בעולם, ובאה לבדוק אם זה נכון בעזרת חידות קשות ומסובכות. שלמה פתר את כל החידות בקלות ובחיוך! כשהמלכה ראתה את הארמון המפואר, את האוכל הטעים ואת המשרתים הלבושים בבגדים יפים, היא פשוט נשארה בלי מילים. היא נתנה לשלמה מתנות נפלאות, והוא נתן לה כל מה שביקשה. אבל האם העושר הגדול הזה יישאר לנצח?
מלכת שבא אומרת לשלמה: שמעתי עליך המון סיפורים, אבל עכשיו כשאני רואה אותך בעצמי, אני מבינה שהם לא סיפרו לי אפילו חצי מהאמת!
המלכה הביאה לשלמה כל כך הרבה בשמים מיוחדים, שכתוב בפרק שמעולם לא הגיעו לירושלים עוד בשמים רבים וטובים כמו אלו!
מלכת שבא חזרה לארצה מאושרת, אך שלמה המשיך לאסוף עוד ועוד סוסים וזהב ממצרים. האם העושר העצום הזה יעשה אותו מאושר, או שיביא איתו צרות חדשות? בפרק הבא נגלה...
חידות, זהב וקופים: המפגש הגדול בירושלים
מלכת שבא, שליטה של ממלכה עשירה בדרום ערב, שומעת על המלך שלמה ועל חוכמתו יוצאת הדופן שניתנה לו מאלוהים. היא מחליטה לצאת למסע ארוך לירושלים כדי לבחון אותו בעצמה עם סדרה של חידות קשות. היא מגיעה עם שיירה מפוארת של גמלים נושאי זהב, אבנים יקרות ובשמים נדירים. שלמה עונה על כל שאלותיה ללא קושי. המלכה נדהמת לא רק מחוכמתו, אלא גם מהסדר המופתי בארמונו, מהאוכל ומבגדי משרתיו, ומכריזה שהמציאות עולה על השמועות. בהמשך, הפרק מתאר את העושר האגדי של שלמה: מאות מגני זהב, כיסא מלכות מפואר מעוטר באריות, צי של אוניות שמביא זהב, שנהבים ואפילו קופים ותוכים, וצבא עצום של מרכבות ופרשים.
הפסוק הזה מראה שלפעמים שמועות ברשתות לא מתקרבות לדבר האמיתי. מלכת שבא גילתה שהמציאות של שלמה מדהימה בהרבה מכל מה שסיפרו לה.
אל תסתמכו רק על מה שאומרים לכם ברשת או בקבוצות. כמו מלכת שבא, תחקרו, תשאלו שאלות קשות ותבדקו את העובדות בעצמכם לפני שאתם מגבשים דעה.
זה כמו לראות סרטון טיקטוק על מקום מדהים או על אדם מפורסם, ואז לנסוע לשם בעצמכם ולגלות שהמציאות פנים אל פנים הרבה יותר מרשימה, מורכבת ועמוקה ממה שראיתם במסך.
מבחן החידות של המלכה והאימפריה המוזהבת
הפרק מתאר את ביקור המלכות המפורסם ביותר בתנ"ך: מלכת שבא מגיעה לירושלים כדי לבחון את חוכמתו של המלך שלמה. היא מביאה איתה שיירת גמלים עמוסה באוצרות, ומציגה לשלמה חידות ושאלות קשות כדי לראות אם השמועות עליו נכונות. שלמה פותר הכל בקלות, והמלכה נותרת נפעמת מהסדר, מהפאר ומהחוכמה שלו. היא מברכת את אלוהי ישראל ומעניקה לשלמה מתנות יקרות ערך. לאחר לכתה, הפרק מפרט את העושר הכלכלי והצבאי הבלתי נתפס של ממלכת שלמה: מסחר בינלאומי ענף, צי אוניות שמביא סחורות אקזוטיות כמו שנהב וקופים, כיסא מלכות מזהב ושן פיל המוקף באריות, ומאות מגני זהב קישוטיים. שלמה הופך למלך העשיר והחכם מכולם, וכל העולם משחר לפתחו.
הפסוק מבטא את נקודת המפנה שבה השמועה הופכת לחוויה ישירה. מלכת שבא מודה כי הדיווחים שקיבלה על חוכמתו ועושרו של שלמה היו כה עצומים עד שלא האמינה להם, אך המפגש פנים אל פנים גילה לה שהמציאות עולה בהרבה על הסיפורים. זהו לב הפרק, המציג את שלמה בשיא תפארתו המוכחת.
להעמקה בסיפור⌄
בואו נסתכל מקרוב על מה שקורה כאן. מלכת שבא לא באה רק לביקור נימוסין; היא מייצגת מעצמה מסחרית מדרום חצי האי ערב, והיא באה לבדוק אם שלמה הוא שותף עסקי ומנהיג ראוי, או סתם בלון נפוח של יחסי ציבור. החידות שלה הן לא משחק ילדים, אלא מבחן דיפלומטי מתוחכם. כשהיא רואה ששלמה עונה על הכל, ושהממלכה שלו מתפקדת כמו שעון – מהלבוש של המלצרים ועד האוכל על השולחן – היא מבינה שיש פה משהו אמיתי. אבל שימו לב לחלק השני של הפרק. הוא עמוס בתיאורים של זהב, כסף, סוסים ומרכבות. מצד אחד, זה נראה כמו תהילת עולם. מצד שני, אם נזכרים בחוקי המלך שכתובים בספר דברים, יש שם איסור מפורש למלך לצבור יותר מדי כסף וסוסים ממצרים. שלמה עושה בדיוק את זה: הוא מייבא סוסים ממצרים, צובר טונות של זהב ובנה כיסא מלכות מפואר עם אריות שמפגין כוח עצום. הסיפור הזה מציג לנו את שלמה בשיא שלו, אבל מתחת לפני השטח הוא שותל את הזרעים של הבעיות שיבואו בהמשך. העושר המטורף הזה וההתעסקות הבלתי פוסקת בכוח ובחומר מתחילים להעביר את הפוקוס מהחוכמה הרוחנית והצדק החברתי אל הפאר החיצוני.
אם היית מגיע לשיא ההצלחה שלך, וכולם מסביב היו מחמיאים לך ומביאים לך מתנות, איך היית שומר על עצמך שלא להשתנות לרעה?
פסגת המלכות והמדרון החלקלק של השפע
הפרק נפתח בתיאור ביקורה ההיסטורי של מלכת שבא בירושלים. המלכה, ששמעה על המוניטין של שלמה ועל הקשר שלו לאלוהים, מגיעה עם פמליה מפוארת ושיירת גמלים עמוסה בזהב, אבנים יקרות ובשמים נדירים. היא מעמידה את שלמה במבחן אינטלקטואלי באמצעות חידות מורכבות, ושלמה משיב על כולן ללא קושי. התרשמותה של המלכה מהסדר המופתי של החצר, מהארמון, מהמזון ומבגדי המשרתים מביאה אותה להכרה כי המציאות עולה על השמועות, והיא מברכת את אלוהי שלמה על שהציב אותו למלך לעשות משפט וצדקה. לאחר חילופי מתנות נדיבות, המלכה שבה לארצה. חלקו השני של הפרק מתאר בפירוט ארכיאולוגי וכלכלי כמעט את עושרו האגדי של שלמה: הכנסות שנתיות של 666 כיכרות זהב, ייצור מגני זהב טקסיים, בניית כיסא שן פיל מצופה זהב מוקף באריות, וסחר בינלאומי ענף המביא סחורות אקזוטיות וסוסים ממצרים.
הפסוק מבטא את נקודת המפנה שבה השמועה הופכת לחוויה ישירה. מלכת שבא מודה כי הדיווחים שקיבלה על חוכמתו ועושרו של שלמה היו כה עצומים עד שלא האמינה להם, אך המפגש פנים אל פנים גילה לה שהמציאות עולה בהרבה על הסיפורים. זהו לב הפרק, המציג את שלמה בשיא תפארתו המוכחת.
הדרש — קריאה לעומק⌄
פרק י' בספר מלכים א' מהווה את נקודת השיא הדרמטית של ימי תור הזהב של ממלכת ישראל המאוחדת, אך בו-זמנית הוא משמש כמבשר הסמוי של קריסתה. המבנה הספרותי של הפרק נע במכוון מהרוחני אל החומרי, מהחוכמה אל העושר והכוח הצבאי. ביקורה של מלכת שבא מציג את שלמה כדמות קוסמופוליטית שחוכמתה מושכת מנהיגים מקצוות תבל. המילים המנחות בפרק מדגישות את הראייה והשמיעה ('שומעת', 'לשמוע', 'ראתה', 'עיני'). המלכה באה לבחון את השמועה, והמפגש הבלתי אמצעי מוליד אצלה תובנה עמוקה: החוכמה של שלמה אינה רק אינטלקטואלית אלא מתבטאת בסדר החברתי והמנהלי של חצרו ('מושב עבדיו ומעמד משרתיו'). הברכה שהיא נושאת מעגנת את המלוכה בתכליתה המוסרית: 'לעשות משפט וצדקה'. אולם, מיד לאחר לכתה של המלכה, הטקסט עובר לתאר שפע חומרי המנוסח בלשון היפרבולית קיצונית ('הכסף... לא נחשב... למאומה'). תיאור כיסא המלכות, המעוטר בשנים-עשר אריות על שש מעלותיו, מציג עוצמה שלטונית חסרת תקדים שנועדה להטיל מורא. כאן מתגלה האירוניה הדרמטית של הפרק: בעוד הקורא מתפעל מהזהב ומצי האוניות המביא קופים ותוכים, הקורא המקראי המיומן נזכר מיד ב'חוק המלך' שבספר דברים, האוסר על המלך להרבות לו סוסים וזהב. שלמה עובר על איסורים אלה בזה אחר זה: הוא צובר זהב בכמויות אדירות (666 כיכרות בשנה), ומקים מערך פרשים ורכב עצום המיובא ישירות ממצרים. המעבר החד מהערצת חוכמתו של שלמה בפי מלכת שבא, אל תיאור צבירת הנשק והממון בחלקו השני של הפרק, חושף את המתח המוסרי והדתי של המלוכה. החוכמה, שהחלה כמתנת אל שנועדה לעשיית משפט וצדקה, הופכת לכלי למינוף כלכלי וצבאי אימפריאליסטי. הפרק מציג תמונה מרהיבה של אימפריה בשיא תפארתה, אך תחת מעטה הזהב כבר נחשפים הסדקים הרוחניים והחברתיים שיובילו לפילוג הממלכה בפרקים הבאים.
- הסכנה שבאיבוד תכלית ההצלחהכאשר ארגון או אדם מגיעים להישגים יוצאי דופן, קל להחליף את המטרה המקורית (עשיית טוב, יצירת ערך) במדדים חיצוניים של כוח ויוקרה. שלמה החל בבקשת חוכמה לשפוט את העם, אך סיים בצבירת זהב וסוסים. בעולם העסקים והקריירה, חשוב לשמור על מצפן ערכי ברור ולא לתת למדדי הצלחה חומריים להשכיח את השליחות המקורית.
- חשיבותה של ביקורת עמיתים חיצוניתמלכת שבא מגיעה כגורם חיצוני אובייקטיבי לבחון את המערכת. מנהיגים ואנשי מקצוע זקוקים לעיתים קרובות לעין חיצונית, חסרת פניות, שתאתגר את הקונספציות שלהם ותשקף להם את מצבם האמיתי. פתיחות לביקורת כזו היא סימן לחוזקה, לא לחולשה.
- הפער בין השמועה למציאותבעידן המידע והרשתות החברתיות, מותגים ואנשים בונים תדמית שלעיתים רבות רחוקה מהמציאות. הלקח מהפרק הוא כפול: הן הצורך של הצרכן לבדוק את הדברים בעצמו ולא להסתמך על שמועות, והן המחויבות של יוצר התדמית לוודא שהתוכן הפנימי שלו אכן תואם ואף עולה על המצג החיצוני.
הפרק מעלה את הדילמה הנצחית של השלטון: האם ניתן לקיים אימפריה חזקה, עשירה ומשפיעה מבחינה גיאופוליטית מבלי להשחית את היסודות המוסריים והרוחניים שעליהם היא קמה? המתח בין הצורך הריאליסטי בכוח צבאי וכלכלי לבין המחויבות האידיאליסטית לחוק המוסרי והדתי נותר בלתי פתור.
📖 קראו את הפרק המלא⌄
וּמַלְכַּת־שְׁבָא שֹׁמַעַת אֶת־שֵׁמַע שְׁלֹמֹה לְשֵׁם יְהוָה וַתָּבֹא לְנַסֹּתוֹ בְּחִידוֹת׃
וַתָּבֹא יְרוּשָׁלְַמָה בְּחַיִל כָּבֵד מְאֹד גְּמַלִּים נֹשְׂאִים בְּשָׂמִים וְזָהָב רַב־מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה וַתָּבֹא אֶל־שְׁלֹמֹה וַתְּדַבֵּר אֵלָיו אֵת כָּל־אֲשֶׁר הָיָה עִם־לְבָבָהּ׃
וַיַּגֶּד־לָהּ שְׁלֹמֹה אֶת־כָּל־דְּבָרֶיהָ לֹא־הָיָה דָּבָר נֶעְלָם מִן־הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא הִגִּיד לָהּ׃
וַתֵּרֶא מַלְכַּת־שְׁבָא אֵת כָּל־חָכְמַת שְׁלֹמֹה וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה׃
וּמַאֲכַל שֻׁלְחָנוֹ וּמוֹשַׁב עֲבָדָיו וּמַעֲמַד משרתו [מְשָׁרְתָיו] וּמַלְבֻּשֵׁיהֶם וּמַשְׁקָיו וְעֹלָתוֹ אֲשֶׁר יַעֲלֶה בֵּית יְהוָה וְלֹא־הָיָה בָהּ עוֹד רוּחַ׃
וַתֹּאמֶר אֶל־הַמֶּלֶךְ אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּאַרְצִי עַל־דְּבָרֶיךָ וְעַל־חָכְמָתֶךָ׃
וְלֹא־הֶאֱמַנְתִּי לַדְּבָרִים עַד אֲשֶׁר־בָּאתִי וַתִּרְאֶינָה עֵינַי וְהִנֵּה לֹא־הֻגַּד־לִי הַחֵצִי הוֹסַפְתָּ חָכְמָה וָטוֹב אֶל־הַשְּׁמוּעָה אֲשֶׁר שָׁמָעְתִּי׃
אַשְׁרֵי אֲנָשֶׁיךָ אַשְׁרֵי עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה הָעֹמְדִים לְפָנֶיךָ תָּמִיד הַשֹּׁמְעִים אֶת־חָכְמָתֶךָ׃
יְהִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּרוּךְ אֲשֶׁר חָפֵץ בְּךָ לְתִתְּךָ עַל־כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבַת יְהוָה אֶת־יִשְׂרָאֵל לְעֹלָם וַיְשִׂימְךָ לְמֶלֶךְ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה׃
וַתִּתֵּן לַמֶּלֶךְ מֵאָה וְעֶשְׂרִים כִּכַּר זָהָב וּבְשָׂמִים הַרְבֵּה מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה לֹא־בָא כַבֹּשֶׂם הַהוּא עוֹד לָרֹב אֲשֶׁר־נָתְנָה מַלְכַּת־שְׁבָא לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה׃
וְגַם אֳנִי חִירָם אֲשֶׁר־נָשָׂא זָהָב מֵאוֹפִיר הֵבִיא מֵאֹפִיר עֲצֵי אַלְמֻגִּים הַרְבֵּה מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה׃
וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ אֶת־עֲצֵי הָאַלְמֻגִּים מִסְעָד לְבֵית־יְהוָה וּלְבֵית הַמֶּלֶךְ וְכִנֹּרוֹת וּנְבָלִים לַשָּׁרִים לֹא בָא־כֵן עֲצֵי אַלְמֻגִּים וְלֹא נִרְאָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃
וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה נָתַן לְמַלְכַּת־שְׁבָא אֶת־כָּל־חֶפְצָהּ אֲשֶׁר שָׁאָלָה מִלְּבַד אֲשֶׁר נָתַן־לָהּ כְּיַד הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַתֵּפֶן וַתֵּלֶךְ לְאַרְצָהּ הִיא וַעֲבָדֶיהָ׃
וַיְהִי מִשְׁקַל הַזָּהָב אֲשֶׁר־בָּא לִשְׁלֹמֹה בְּשָׁנָה אֶחָת שֵׁשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ כִּכַּר זָהָב׃
לְבַד מֵאַנְשֵׁי הַתָּרִים וּמִסְחַר הָרֹכְלִים וְכָל־מַלְכֵי הָעֶרֶב וּפַחוֹת הָאָרֶץ׃
וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מָאתַיִם צִנָּה זָהָב שָׁחוּט שֵׁשׁ־מֵאוֹת זָהָב יַעֲלֶה עַל־הַצִּנָּה הָאֶחָת׃
וּשְׁלֹשׁ־מֵאוֹת מָגִנִּים זָהָב שָׁחוּט שְׁלֹשֶׁת מָנִים זָהָב יַעֲלֶה עַל־הַמָּגֵן הָאֶחָת וַיִּתְּנֵם הַמֶּלֶךְ בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן׃
וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ כִּסֵּא־שֵׁן גָּדוֹל וַיְצַפֵּהוּ זָהָב מוּפָז׃
שֵׁשׁ מַעֲלוֹת לַכִּסֵּה וְרֹאשׁ־עָגֹל לַכִּסֵּה מֵאַחֲרָיו וְיָדֹת מִזֶּה וּמִזֶּה אֶל־מְקוֹם הַשָּׁבֶת וּשְׁנַיִם אֲרָיוֹת עֹמְדִים אֵצֶל הַיָּדוֹת׃
וּשְׁנֵים עָשָׂר אֲרָיִים עֹמְדִים שָׁם עַל־שֵׁשׁ הַמַּעֲלוֹת מִזֶּה וּמִזֶּה לֹא־נַעֲשָׂה כֵן לְכָל־מַמְלָכוֹת׃
וְכֹל כְּלֵי מַשְׁקֵה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה זָהָב וְכֹל כְּלֵי בֵּית־יַעַר הַלְּבָנוֹן זָהָב סָגוּר אֵין כֶּסֶף לֹא נֶחְשָׁב בִּימֵי שְׁלֹמֹה לִמְאוּמָה׃
כִּי אֳנִי תַרְשִׁישׁ לַמֶּלֶךְ בַּיָּם עִם אֳנִי חִירָם אַחַת לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים תָּבוֹא אֳנִי תַרְשִׁישׁ נֹשְׂאֵת זָהָב וָכֶסֶף שֶׁנְהַבִּים וְקֹפִים וְתֻכִּיִּים׃
וַיִּגְדַּל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מִכֹּל מַלְכֵי הָאָרֶץ לְעֹשֶׁר וּלְחָכְמָה׃
וְכָל־הָאָרֶץ מְבַקְשִׁים אֶת־פְּנֵי שְׁלֹמֹה לִשְׁמֹעַ אֶת־חָכְמָתוֹ אֲשֶׁר־נָתַן אֱלֹהִים בְּלִבּוֹ׃
וְהֵמָּה מְבִאִים אִישׁ מִנְחָתוֹ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂלָמוֹת וְנֵשֶׁק וּבְשָׂמִים סוּסִים וּפְרָדִים דְּבַר־שָׁנָה בְּשָׁנָה׃
וַיֶּאֱסֹף שְׁלֹמֹה רֶכֶב וּפָרָשִׁים וַיְהִי־לוֹ אֶלֶף וְאַרְבַּע־מֵאוֹת רֶכֶב וּשְׁנֵים־עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים וַיַּנְחֵם בְּעָרֵי הָרֶכֶב וְעִם־הַמֶּלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם׃
וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת־הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלִַם כָּאֲבָנִים וְאֵת הָאֲרָזִים נָתַן כַּשִּׁקְמִים אֲשֶׁר־בַּשְּׁפֵלָה לָרֹב׃
וּמוֹצָא הַסּוּסִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה מִמִּצְרָיִם וּמִקְוֵה סֹחֲרֵי הַמֶּלֶךְ יִקְחוּ מִקְוֵה בִּמְחִיר׃
וַתַּעֲלֶה וַתֵּצֵא מֶרְכָּבָה מִמִּצְרַיִם בְּשֵׁשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְסוּס בַּחֲמִשִּׁים וּמֵאָה וְכֵן לְכָל־מַלְכֵי הַחִתִּים וּלְמַלְכֵי אֲרָם בְּיָדָם יֹצִאוּ׃