יהושע · פרק כ״ג
נאום הפרידה של יהושע: האתגר השקט של השגרה
וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם לְאַהֲבָה אֶת־יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם׃
פסוק יאהמילים החמות של יהושע הזקן
לפני שנים רבות, חי מנהיג חזק ואמיץ ושמו יהושע. הוא עזר לעם ישראל לעבור הרים ונהרות ולהגיע לארץ יפה וטובה. עכשיו, יהושע כבר היה סבא זקן מאוד, עם חיוך חם ועיניים חכמות. הוא ידע שהגיע הזמן שלו לנוח, ולכן הוא קרא לכל העם כדי לומר להם משהו חשוב מהלב. יהושע ביקש מהם לזכור תמיד כמה אלוהים שמר עליהם ועזר להם. הוא אמר להם: 'היו חזקים! שמרו על הלב שלכם ואל תעתיקו מעשים לא טובים מאחרים. אם תישארו חברים טובים של אלוהים ותעשו מעשים טובים, תמיד יהיה לכם טוב בארץ הזו.' כל העם הקשיב לו באהבה גדולה, והבטיח לזכור את העצות הטובות שלו לתמיד.
יהושע מזכיר לנו שהחינוך האמיתי וההגנה הטובה ביותר על הילדים מגיעים מתוך חיבור של אהבה וערכים פנימיים, ולא רק מחוקים יבשים.
הפרק עוסק בחשיבות של העברת ערכים מדור לדור ברגעים של מעבר. כהורים, אנחנו רוצים לצייד את הילדים שלנו ב'מצפן פנימי' שינחה אותם גם כשאנחנו לא לידם. דרך הסיפור, אפשר לשוחח עם הילד על הערכים החשובים במשפחה שלנו (כמו כנות, עזרה לזולת או חברות) ואיך הם עוזרים לנו לקבל החלטות נכונות גם כשאחרים סביבנו מתנהגים אחרת.
- איזו עצה טובה שקיבלת ממישהו שאתה אוהב אתה זוכר במיוחד?
- איך לדעתך אפשר להיות חזקים ואמיצים בלב גם בלי להילחם?
- אם היית יכול להגיד תודה על דבר אחד טוב שקרה לך היום, מה הוא היה?
המנהיג הזקן והסוד הגדול
דמיין שאתה עומד בתוך קהל עצום של אנשים, כולם מקשיבים בשקט מוחלט. בראש הקהל עומד יהושע, המנהיג האמיץ והאהוב, שכבר נהיה זקן מאוד עם שערות לבנות כמו שלג. יהושע יודע שזהו מפגש הפרידה שלו, והוא רוצה לגלות לעם את הסוד הכי גדול להצלחה. הוא מזכיר להם איך אלוהים שמר עליהם לאורך כל הדרך, ונתן להם בית יפה וארץ נהדרת. 'תהיו חזקים ואמיצים!' הוא מבקש מהם בקול רועד אך נחוש, 'אל תלכו אחרי מנהגים של עמים אחרים, אלא תישארו קרובים לאלוהים שאוהב אתכם.' העם מקשיב בהתרגשות, יודע שזוהי מתנת הפרידה של המנהיג שלהם. מה יקרה כשהם יצטרכו להמשיך לבדם?
לשמור על הלב שלנו ולאהוב את אלוהים, כי האהבה הזו שומרת עלינו חזקים וטובים.
יהושע היה כבר בן יותר ממאה שנים כשהוא נשא את נאום הפרידה המרגש הזה!
יהושע מסיים את דבריו, אבל יש לו עוד מפגש אחד אחרון ומפתיע עם העם. מה הוא יבקש מהם לעשות ברגע האחרון? בפרק הבא נגלה...
צוואת המנהיג: המילים האחרונות של יהושע
יהושע, המנהיג שהוביל את עם ישראל בכיבוש הארץ, מרגיש שימיו ספורים. הוא לא משאיר להם כסף או ארמונות, אלא משהו חשוב בהרבה: נאום פרידה דרמטי. הוא אוסף את כל המנהיגים, השופטים והשוטרים של העם ומזכיר להם את ההיסטוריה שלהם. הוא מבהיר להם שהניצחונות שלהם לא קרו בזכות כוחם הצבאי, אלא בזכות העובדה שאלוהים נלחם עבורם. כעת, כשהם מתחילים להתבסס בארץ, הסכנה הגדולה ביותר היא לא מלחמה, אלא אובדן הזהות שלהם. יהושע מזהיר אותם בצורה חדה וברורה: אם תתחילו להעתיק את המנהגים והאמונות של העמים השכנים ולהתחתן איתם, אתם תאבדו את הכל ותיעלמו מהארץ הטובה הזו.
הפסוק הזה מזכיר לנו שהדבר הכי חשוב הוא לשמור על מה שאנחנו מאמינים בו ולא לאבד את עצמנו בתוך הלחץ מסביב.
כשאתה נכנס למסגרת חדשה, קל מאוד להתפתות ולהשתנות כדי למצוא חן בעיני אחרים. הטיפ של יהושע: תזכור מאיפה באת ומה הערכים שלך. אל תמכור את מי שאתה בשביל להיות כמו כולם.
זה כמו לעבור לבית ספר חדש ולגלות שיש שם חבורה פופולרית שעושה דברים בניגוד לערכים שלך. הלחץ החברתי להצטרף אליהם עצום, אבל אתה יודע שאם תזרמי איתם, תאבדי את החברים האמיתיים שלך ואת עצמך.
רגע לפני הסוף: יהושע מניח את הקלפים על השולחן
יהושע כבר זקן מאוד, והוא יודע שזמנו קצוב. במקום לפרוש בשקט, הוא מחליט לכנס את כל הנהגת העם – הזקנים, הראשים, השופטים והשוטרים – למפגש חירום של פרידה. הוא פותח בתזכורת פשוטה: כל מה שיש לנו כאן, הארץ הזו והביטחון, הגיע בזכות אלוהים שנלחם עבורנו. אבל יהושע לא בא רק להתרפק על העבר. הוא מזהיר אותם מהעתיד. הארץ עדיין מלאה בעמים מקומיים, והפיתוי להתערבב איתם, לאמץ את התרבות שלהם ולהתחתן איתם הוא עצום. יהושע מבהיר להם שההחלטות שלהם עכשיו יקבעו את גורלם: אם הם יישארו נאמנים לדרך שלהם, הם ימשיכו לשגשג. אבל אם הם יתחילו להתפשר על הערכים שלהם ולזרום עם הסביבה, הארץ הזו תהפוך עבורם למלכודת והם יאבדו אותה במהירות. זהו נאום דרמטי שמבהיר שהחופש וההצלחה אינם מובנים מאליהם, אלא דורשים מאמץ יומיומי ושמירה על עקרונות ברורים.
הפסוק קורא לעם לשמור על עצמם באופן אקטיבי מתוך מניע פנימי של אהבה ולא רק מתוך פחד או חובה פורמלית. יהושע מבין שהמפתח להישרדות העם בארצו אינו כוח צבאי, אלא הדבק הרגשי והרוחני שמחבר אותם לאלוהיהם. שמירת הנפש כאן היא שמירת הזהות והערכים המשותפים, והיא תנאי הכרחי לקיומם הפיזי והרוחני בארץ.
להעמקה בסיפור⌄
בפרק הזה אנחנו פוגשים את יהושע בנקודת זמן קריטית. המלחמות הגדולות מאחוריו, הארץ חולקה לשבטים, ויש שקט יחסי. אבל דווקא ברגע השלווה הזה, יהושע מזהה את הסכנה הכי גדולה של העם: אובדן הזהות מתוך נוחות. כשנלחמים על החיים, קל להתאחד סביב מטרה משותפת. אבל כשמתיישבים ומתחילים ליהנות מהחיים הטובים, הגבולות מתחילים להיטשטש. יהושע רואה את העמים הכנענים שנשארו בארץ ומבין שהמפגש התרבותי איתם הוא פצצה מתקתקת. הוא משתמש בדימויים חריפים במיוחד: הוא אומר שהעמים האלה יהיו לעם לפח ולמוקש, ולשוטט בצדיכם ולצננים בעיניכם (כמו קוצים בעיניים). זה תיאור ציורי של מערכת יחסים רעילה – כשמנסים להתחנף לסביבה שלא מתאימה לנו, בסוף אנחנו אלה שנפגעים. מה שמעניין בנאום הזה הוא שיהושע לא מציג את אלוהים רק כמגן, אלא כשותף לברית דו-צדדית. הוא אומר להם ביושר: כמו שכל ההבטחות הטובות התקיימו, כך גם האזהרות יתקיימו. אין כאן הגנה אוטומטית. אם העם יפר את הברית ויאבד את הייחוד שלו, הוא פשוט לא יוכל לשרוד על האדמה הזו. זה מעלה שאלה חזקה על אחריות אישית וקבוצתית: האם אנחנו מסוגלים לשמור על הערכים שלנו גם כשאין סכנה מיידית שמאימת עלינו, או שאנחנו צריכים משבר כדי להיזכר מי אנחנו? דמיינו שאתם בונים פרויקט ענק במשך שנים, ואז, רגע לפני שאתם משחררים אותו לעולם, אתם מבינים שהסכנה הכי גדולה שלו היא לא אויב חיצוני, אלא השחיקה הפנימית של האנשים שבנו אותו. יהושע מבין שהדור הבא לא חווה את הניסים הגדולים באותו אופן, ולכן הוא מנסה להעביר להם את הלהבה הרוחנית הזו לפני שהוא הולך בדרך כל הארץ. הוא לא מטיף להם מגבוה, אלא מדבר איתם בגובה העיניים ומזכיר להם את הבחירה החופשית שיש להם בידיים. אם תחשבו על זה, זה בדיוק כמו המעבר מבית ספר יסודי לתיכון, או כשמתחילים לצאת ליותר עצמאות בחיים. פתאום אף אחד לא עומד לכם על הראש ובודק מה אתם עושים בכל רגע. החופש הזה הוא מדהים, אבל הוא גם מביא איתו אחריות ענקית. יהושע מנסה להכין את העם לרגע שבו הם יהיו לגמרי לבד, בלי מנהיג חזק שיגיד להם מה לעשות. הוא רוצה שהם יבינו שהכוח האמיתי שלהם לא נמצא בחרבות, אלא בלבבות שלהם ובנאמנות שלהם לדרך המשותפת.
אם היית צריך לכתוב מכתב של שלושה משפטים לעצמך בעוד עשר שנים, מה היה הדבר הכי 중요 שהיית מבקש מעצמך לא לשכוח?
נאום הפרידה של יהושע: האתגר השקט של השגרה
יהושע פרק כ"ג מציג את נאומו האחרון של יהושע בן נון, מנהיג העם המזדקן, לקראת מותו הקרב. לאחר תקופה ארוכה של שקט ביטחוני והתנחלות בארץ, יהושע מכנס את ההנהגה הרחבה של ישראל – הזקנים, הראשים, השופטים והשוטרים. הוא פותח את דבריו בהצהרה על זקנתו ומזכיר לעם כי הניצחונות והנחלות שהשיגו אינם פרי כוחם הצבאי, אלא תוצאה ישירה של לחימת האל עבורם. יהושע מבהיר כי הארץ חולקה לשבטים, אך נותרו בה עמים מקומיים שטרם הושמדו. הוא קורא לעם להתחזק ולשמור בקפדנות על חוקי תורת משה, ללא כל סטייה. עיקר אזהרתו מופנה כלפי הסכנה שבאינטגרציה תרבותית ודתית עם העמים הנותרים: הוא אוסר עליהם להזכיר את שמות אלוהיהם, להישבע בהם או לעבוד אותם. יהושע מזהיר כי התערבבות חברתית ונישואי תערובת יובילו לכך שהעמים המקומיים יהפכו למלכודת ולמטרד תמידי עבורם, ובסופו של דבר יגרמו לאובדן הריבונות והשמדת העם מעל האדמה הטובה שניתנה להם. הנאום מסתיים בהדגשת עקרון הגמול: כשם שכל ההבטחות הטובות של האל התקיימו, כך יתקיימו גם אזהרות החורבן אם תופר הברית.
הפסוק קורא לעם לשמור על עצמם באופן אקטיבי מתוך מניע פנימי של אהבה ולא רק מתוך פחד או חובה פורמלית. יהושע מבין שהמפתח להישרדות העם בארצו אינו כוח צבאי, אלא הדבק הרגשי והרוחני שמחבר אותם לאלוהיהם. שמירת הנפש כאן היא שמירת הזהות והערכים המשותפים, והיא תנאי הכרחי לקיומם הפיזי והרוחני בארץ.
הדרש — קריאה לעומק⌄
נאום הפרידה של יהושע בפרק כ"ג מהווה חוליה מקשרת קריטית בין תקופת הכיבוש הסוערת לבין תקופת השופטים המאופיינת באנרכיה דתית וחברתית. מבחינה ספרותית והיסטורית, הנאום מהדהד באופן מובהק את נאומי הפרידה של משה בספר דברים, ובכך מבסס את יהושע כממשיך דרכו הנאמן של משה וכשומר חותם הברית. יהושע פונה אל המנהיגים בנקודת זמן של שקט מדומה. הסכנה הקיומית המיידית חלפה, ודווקא בשל כך עולה החשש מפני התרופפות מוסרית ותרבותית. יהושע מזהה כי האיום הגדול ביותר על עתיד העם אינו צבאי אלא רוחני-חברתי. הוא משתמש בביטויים קשים ומטפוריים כדי לתאר את השפעת העמים הנותרים: 'לפח ולמוקש ולשוטט בצדיכם ולצננים בעיניכם'. המילים 'פח' ו'מוקש' מצביעות על סכנה סמויה, כזו שאינה נראית כאיום מיידי אלא מושכת את הקורבן פנימה בעורמה. הנישואין המשותפים והאינטגרציה הכלכלית נראים פתרונות פרגמטיים לשלום אזורי, אך יהושע מזהיר כי הם יובילו לאובדן הייחוד המוסרי והדתי של ישראל. מבחינה תיאולוגית, יהושע מציג תפיסה מורכבת של קדושת הארץ. הארץ היא מתנה אלוהית, אך החזקה בה אינה מובטחת באופן אוטומטי או נצחי. היא מותנית באופן מוחלט בנאמנות לברית. יהושע שובר את האשליה של חסינות לאומית ומציג את עקרון הגמול הסימטרי: כשם שהאל נאמן להבטחותיו לטובה, כך הוא יהיה נאמן לאזהרותיו לרעה. המעבר החד מהכרת תודה על העבר לאזהרות חמורות על העתיד נועד לזעזע את השומעים ולמנוע שאננות. הבחירה להפנות את הנאום דווקא לשכבת המנהיגות (זקנים, שופטים ושוטרים) מדגישה את האחריות המוטלת על מעצבי דעת הקהל ואוכפי החוק לשמר את גבולות הזהות הלאומית והרוחנית של החברה. בנוסף, יש לשים לב למבנה הרטורי של הנאום, הנע בין זיכרון היסטורי לבין אזהרה עתידית. יהושע משתמש בלשון של דבקות ('ובו תדבקו') המבטאת קשר אינטימי ועמוק, בניגוד מוחלט ל'דבקות' בעמי הארץ הנותרים. הבחירה המונחת לפתחו של העם אינה רק פוליטית אלא קיומית-פסיכולוגית: האם לדבוק במקור החיים והכוח שלהם, או לדבוק בגורמים חיצוניים שיביאו עליהם כליה. יהושע מעמיד את שומעיו מול מציאות חסרת פשרות שבה אין חלל ריק – אם לא ידבקו באל, הם בהכרח ידבקו בגויים. בכך הוא חושף את הפסיכולוגיה האנושית הנוטה תמיד לחפש משענת, ומפציר בהם לבחור במשענת האמיתית והיציבה ביותר. היבט מרכזי נוסף בנאום הוא הניגוד בין 'הדבר הטוב' ל'דבר הרע'. יהושע מדגיש כי 'לא נפל דבר אחד מכל הדברים הטובים', ובכך יוצר בסיס של אמון מוחלט במילה האלוהית. אמינות זו משמשת אותו כחרב פיפיות: אם האל עמד במילתו להטיב, הוא יעמוד במילתו גם להעניש. זוהי קריאה להתפכחות מאשליית ה'חסד האוטומטי'. הארץ הטובה אינה מקלט בטוח ללא תנאי, אלא מרחב חיים הדורש אחריות מוסרית מתמדת. יהושע מותיר את שומעיו עם ההבנה שהעתיד אינו נקבע על ידי כוחות היסטוריים עיוורים, אלא על ידי הבחירות היומיומיות שלהם עצמם, ובכך הוא מעביר את שרביט אחריות מהנהגתו היחידנית אל כתפי הכלל.
- סכנת השאננות בעידן של שפעכאשר אדם נמצא במשבר או במאבק הישרדותי, קל לו לגייס כוחות ולשמור על ערכיו. האתגר האמיתי מגיע דווקא כשהלחץ החיצוני יורד ויש רווחה כלכלית ויציבות. בשלב זה, קל להתחיל להתפשר על עקרונות מוסריים קטנים בשם הנוחות או הקונפורמיזם. הלקח מיהושע הוא שעלינו להגדיר לעצמנו קווים אדומים ברורים דווקא כשטוב לנו.
- מנהיגות אחראית מעבר לטווח המיידייהושע, כמנהיג בסוף דרכו, אינו מסתפק בסיכומי הצלחה נוסטלגיים. הוא דואג לדורות הבאים ומציב בפניהם את האמת הקשה והלא פופולרית. מנהיגות אמיתית – בין אם בארגון, במשפחה או בקהילה – נמדדת ביכולת להכין את המערכת ליום שאחרי לכתך, תוך שיקוף המציאות כפי שהיא ללא ייפוי קוסמטי.
- מערכות יחסים המרוקנות את הזהות העצמיתהאזהרה מפני התערבבות בעמי הארץ רלוונטית מאוד למערכות יחסים אישיות ומקצועיות בימינו. לעיתים אנו נכנסים לשותפויות או לקשרים שבהם אנו נדרשים 'להנמיך פרופיל' של ערכינו כדי להסתדר. הפרק מלמד שקשרים הדורשים מאיתנו לוותר על זהותנו הבסיסית יהפכו בסופו של דבר ל'מוקש' ולמקור של סבל וחיכוך מתמיד.
המתח בין פתיחות תרבותית לשימור זהות: כיצד חברה יכולה לקיים יחסי גומלין עם סביבתה מבלי לאבד את ייחודה המוסרי והתרבותי? האם התבדלות מוחלטת היא הדרך היחידה למנוע היטמעות, או שמא ישנה דרך לשלב בין השפעה הדדית לבין שמירה על גרעין זהות קשיח?
📖 קראו את הפרק המלא⌄
וַיְהִי מִיָּמִים רַבִּים אַחֲרֵי אֲשֶׁר־הֵנִיחַ יְהוָה לְיִשְׂרָאֵל מִכָּל־אֹיְבֵיהֶם מִסָּבִיב וִיהוֹשֻׁעַ זָקֵן בָּא בַּיָּמִים׃
וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ לְכָל־יִשְׂרָאֵל לִזְקֵנָיו וּלְרָאשָׁיו וּלְשֹׁפְטָיו וּלְשֹׁטְרָיו וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי זָקַנְתִּי בָּאתִי בַּיָּמִים׃
וְאַתֶּם רְאִיתֶם אֵת כָּל־אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם לְכָל־הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִפְּנֵיכֶם כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם׃
רְאוּ הִפַּלְתִּי לָכֶם אֶת־הַגּוֹיִם הַנִּשְׁאָרִים הָאֵלֶּה בְּנַחֲלָה לְשִׁבְטֵיכֶם מִן־הַיַּרְדֵּן וְכָל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִכְרַתִּי וְהַיָּם הַגָּדוֹל מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ׃
וַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא יֶהְדֳּפֵם מִפְּנֵיכֶם וְהוֹרִישׁ אֹתָם מִלִּפְנֵיכֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת־אַרְצָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם לָכֶם׃
וַחֲזַקְתֶּם מְאֹד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת אֵת כָּל־הַכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה לְבִלְתִּי סוּר־מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול׃
לְבִלְתִּי־בוֹא בַּגּוֹיִם הָאֵלֶּה הַנִּשְׁאָרִים הָאֵלֶּה אִתְּכֶם וּבְשֵׁם אֱלֹהֵיהֶם לֹא־תַזְכִּירוּ וְלֹא תַשְׁבִּיעוּ וְלֹא תַעַבְדוּם וְלֹא תִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם׃
כִּי אִם־בַּיהוָה אֱלֹהֵיכֶם תִּדְבָּקוּ כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃
וַיּוֹרֶשׁ יְהוָה מִפְּנֵיכֶם גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצוּמִים וְאַתֶּם לֹא־עָמַד אִישׁ בִּפְנֵיכֶם עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃
אִישׁ־אֶחָד מִכֶּם יִרְדָּף־אָלֶף כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם׃
וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם לְאַהֲבָה אֶת־יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם׃
כִּי אִם־שׁוֹב תָּשׁוּבוּ וּדְבַקְתֶּם בְּיֶתֶר הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה הַנִּשְׁאָרִים הָאֵלֶּה אִתְּכֶם וְהִתְחַתַּנְתֶּם בָּהֶם וּבָאתֶם בָּהֶם וְהֵם בָּכֶם׃
יָדוֹעַ תֵּדְעוּ כִּי לֹא יוֹסִיף יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם לְהוֹרִישׁ אֶת־הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלִּפְנֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ וּלְשֹׁטֵט בְּצִדֵּיכֶם וְלִצְנִנִים בְּעֵינֵיכֶם עַד־אֲבָדְכֶם מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם׃
וְהִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ הַיּוֹם בְּדֶרֶךְ כָּל־הָאָרֶץ וִידַעְתֶּם בְּכָל־לְבַבְכֶם וּבְכָל־נַפְשְׁכֶם כִּי לֹא־נָפַל דָּבָר אֶחָד מִכֹּל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם עֲלֵיכֶם הַכֹּל בָּאוּ לָכֶם לֹא־נָפַל מִמֶּנּוּ דָּבָר אֶחָד׃
וְהָיָה כַּאֲשֶׁר־בָּא עֲלֵיכֶם כָּל־הַדָּבָר הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲלֵיכֶם כֵּן יָבִיא יְהוָה עֲלֵיכֶם אֵת כָּל־הַדָּבָר הָרָע עַד־הַשְׁמִידוֹ אוֹתְכֶם מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם׃
בְּעָבְרְכֶם אֶת־בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם וַהֲלַכְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם וְחָרָה אַף־יְהוָה בָּכֶם וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם׃