יהושע · פרק כ״ד
מעמד שכם האחרון: הבחירה כבסיס לזהות
וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם לַעֲבֹד אֶת־יְהוָה בַּחֲרוּ לָכֶם הַיּוֹם אֶת־מִי תַעֲבֹדוּן אִם אֶת־אֱלֹהִים אֲשֶׁר־עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר מֵעֵבֶר הַנָּהָר וְאִם אֶת־אֱלֹהֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בְּאַרְצָם וְאָנֹכִי וּבֵיתִי נַעֲבֹד אֶת־יְהוָה׃
פסוק טוהאבן ששומרת על ההבטחות
הלילה נספר על מנהיג זקן וחכם בשם יהושע. בסוף ימיו, הוא אסף את כל העם תחת עץ אלון גדול וירוק בעיר שכם. יהושע סיפר להם סיפור מרגש על איך ה' שמר עליהם ועזר להם תמיד, כמו אבא טוב ששומר על ילדיו. הוא שאל אותם: 'באיזו דרך תרצו ללכת? האם תבחרו בדרך הטובה והישרה?'. העם ענה יחד בקול שמח: 'אנחנו בוחרים בטוב! אנחנו מבטיחים להקשיב תמיד!'. כדי שאף אחד לא ישכח את ההבטחה הזו, יהושע לקח אבן גדולה והניח אותה מתחת לעץ. הוא אמר להם בחיוך: 'האבן הזו תהיה הסימן שלנו, היא תזכיר לנו תמיד להיות טובים זה לזה'. אחרי שהשלים את משימתו, יהושע נפרד מהם בשלווה והלך לישון שנת נצח מתוקה, כשהוא יודע שהעם שלו נמצא בידיים טובות ובטוחות.
הפסוק הזה מזכיר לנו כמחנכים שהדרך הטובה ביותר להוביל את ילדינו לערכים נכונים היא דרך דוגמה אישית משפחתית, ולא רק באמצעות דרישות.
הסיפור עוסק בכוחן של הבטחות ובחשיבות של בחירה בטוב. ילדים בגיל הזה מתחילים להבין את המשמעות של מילה והתחייבות. תוכלו להשתמש בסיפור כדי לשוחח איתם על כך שהבטחה היא כמו 'אבן גדולה' – היא יציבה וחזקה, וצריך לשמור עליה. עודדו אותם לחשוב על בחירות קטנות וטובות שהם עושים ביום-יום, כמו לעזור לחבר או לשתף במשחק, והראו להם שכל בחירה כזו מעצבת את מי שהם.
- אם היית יכול להניח אבן קטנה בחדר כדי שתזכיר לך משהו שמביא לך חיוך, מה היית רוצה שהיא תזכיר לך?
- איזו בחירה טובה ומצחיקה עשית היום שעשתה לך טוב בלב?
- איך לדעתך האבן הגדולה הרגישה כשכולם הבטיחו הבטחות טובות מסביבה?
ההבטחה הגדולה מתחת לעץ האלון
דמיין שאתה עומד בתוך קהל עצום של אנשים, תחת צילו של עץ אלון עתיק וירוק בעיר שכם. המנהיג הזקן והאהוב, יהושע, עומד לפני כולם. הוא כבר בן מאה ועשר שנים! בקול חם ורועד הוא מספר לכולם סיפור נפלא על איך ה' שמר על העם לאורך כל הדרך – מאברהם אבינו ועד היום. עכשיו, יהושע מבקש מהם להבטיח הבטחה חשובה: 'במה אתם בוחרים? בטוב או ברע?'. כל העם צועק יחד בשמחה: 'אנחנו בוחרים בטוב! אנחנו מבטיחים להקשיב לה'!' כדי שאף אחד לא ישכח, יהושע מניח אבן ענקית מתחת לעץ כסימן להבטחה. אחרי המעמד המרגש הזה, יהושע נפרד מהעם והולך לעולמו בשלווה. המנהיג הגדול סיים את תפקידו, והעם מוכן להתחיל תקופה חדשה ומסקרנת בארצו.
יהושע אומר לעם שלכל אחד יש את הכוח לבחור בעצמו לעשות את הדבר הטוב והנכון, והוא מבטיח שהוא ומשפחתו תמיד יבחרו בדרך של ה'.
יהושע נפטר בגיל 110 שנים – זה כמעט פי עשרה מהגיל שלכם עכשיו!
יהושע המנהיג האמיץ הלך לעולמו, ועם ישראל נשאר בארץ החדשה. מי יוביל אותם עכשיו כשיהושע כבר איננו? בספר הבא, ספר שופטים, נגלה את התשובה!
רגע האמת של יהושע: הבחירה היא שלכם
יהושע, מנהיג העם שהוביל אותם בכיבוש הארץ, מרגיש שיומו קרב. הוא אוסף את כל השבטים והמנהיגים לעיר שכם למפגש פרידה דרמטי. יהושע לא רק נפרד; הוא מציב בפניהם אתגר קשוח. הוא סוקר את ההיסטוריה המשפחתית שלהם, מאברהם ועד הכניסה לארץ, ומראה להם כמה ה' עשה עבורם. עכשיו, הוא דורש מהם לקבל החלטה מודעת: האם הם רוצים להמשיך ללכת בדרך ה' או לעבוד אלילים אחרים? העם מצהיר מיד שהם בוחרים בה'. יהושע מאתגר אותם ואומר שזה לא יהיה קל, אך הם מתעקשים. הוא כורת איתם ברית ומציב אבן גדולה כעדות להסכם. זמן קצר לאחר מכן, יהושע נפטר בגיל 110, ונקבר בארצו.
יהושע מזכיר לנו שהערכים שלנו הם לא רק מה שקיבלנו מההורים, אלא בחירה אקטיבית שאנחנו צריכים לעשות בעצמו בכל יום מחדש.
כשאתם עומדים בפני החלטה גדולה, אל תענו מיד רק כדי לרצות אחרים. תחשבו על המשמעות של הבחירה שלכם לטווח הארוך, בדיוק כמו שיהושע דורש מהעם לחשוב ברצינות לפני שהם מבטיחים.
לעמוד מול לחץ חברתי בבית הספר ולבחור לעשות את הדבר הנכון (כמו לעזור לילד שכולם מחרימים אותו), גם כשזה דורש מאמץ ולא תמיד פופולרי.
החוזה האחרון של יהושע: מורשת של בחירה חופשית
בימיו האחרונים, יהושע בן נון אוסף את כל שבטי ישראל לשכם כדי לחתום את מפעל חייו. הוא פותח בסקירה היסטורית מקיפה, החל מתרח אבי אברהם שעבד אלילים מעבר לנהר פרת, דרך יציאת מצרים, הניסים במדבר, ועד ההתיישבות בערים ובכרמים שלא הם בנו ונטעו. יהושע מבהיר לעם שההיסטוריה הזו מחייבת אותם, אך הוא מסרב לכפות עליהם את האמונה. הוא מציב בפניהם בחירה חופשית וחד-משמעית: בחרו לכם היום את מי לעבוד – את אלוהי העבר או את ה'. העם מצהיר בהתלהבות על נאמנותו לה', אך יהושע מפתיע ומזהיר אותם שזה לא יהיה פשוט, שכן ה' הוא אל קנא ותובעני. לאחר שהעם מתעקש על בחירתו, יהושע כורת איתם ברית רשמית, כותב את הדברים בספר התורה ומציב אבן גדולה כעדות תחת עץ האלה בשכם. הפרק והספר כולו נחתמים במותו של יהושע בגיל 110, קבורת עצמות יוסף שהועלו ממצרים בשכם, ומותו של אלעזר הכהן.
הפסוק מעמיד במרכז את עקרון הבחירה החופשית והאחריות האישית. יהושע מבהיר לעם שהאמונה אינה יכולה להיות רק הרגל או כפייה, אלא החלטה מודעת ויומיומית. בהצהרתו האישית 'ואנוכי וביתי נעבוד את ה'', הוא מציב דוגמה אישית ומנהיגותית, ומזמין את העם לקחת אחריות דומה על חייהם הרוחניים והמוסריים.
להעמקה בסיפור⌄
שכם היא לא סתם מקום גיאוגרפי בפרק הזה; היא סגירת מעגל היסטורית מטורפת. כאן, באותו מקום ממש, קיבל אברהם אבינו את ההבטחה הראשונה על הארץ, וכאן יעקב קבר את אלוהי הנכר של משפחתו תחת האלה. יהושע מחזיר את העם לנקודת ההתחלה כדי לשאול אותם את השאלה הכי בסיסית: מי אתם רוצים להיות? מה שמעניין כאן הוא הגישה של יהושע. במקום להגיד להם 'אתם חייבים להאמין', הוא אומר להם 'תבחרו'. הוא אפילו מציג את האופציות האחרות בצורה ריאלית. אבל החלק הכי מפתיע בשיחה הזו מגיע אחרי שהעם צועק 'אנחנו איתך!'. במקום לשמוח, יהושע אומר להם: 'אתם לא יכולים לעבוד את ה', כי הוא אלוהים קדושים ואל קנא'. זה נשמע כמעט כמו פסיכולוגיה הפוכה, אבל זה עמוק בהרבה. יהושע רוצה לנער אותם מהתלהבות רגעית ושטחית. הוא מסביר להם שאמונה ומחויבות ערכית הן לא טרנד חולף או משהו שעושים רק כי כולם עושים. זו מערכת יחסים תובענית שדורשת שינוי פנימי אמיתי, הסרת אלוהי הנכר מהלב, ועמידה במילים שלך גם כשקשה. האבן הגדולה שיהושע מציב תחת האלה היא לא סתם אנדרטה. הוא קורא לה 'עדה' ואומר שהיא שמעה את דברי ה'. ברור שאבן לא באמת שומעת, אבל היא משמשת כמראה מוסרית. בכל פעם שמישהו מהעם יעבור ליד שכם ויראה את האבן הזו, הוא ייזכר ברגע שבו הוא עמד שם והתחייב מרצונו החופשי. הפרק מסתיים בשלוש מיתות וקבורות: יהושע, עצמות יוסף (שסוף סוף מוצאות מנוחה בשדה שקנה יעקב בשכם), ואלעזר הכהן. המיתות האלה מסמלות את סופה של תקופת המנהיגות הבלתי מעורערת של דור המדבר והכניסה לארץ. מעכשיו, אין מנהיג על אחד שיחזיק את כולם. העם יצטרך להוכיח שהברית שהם כרתו בשכם היא לא רק מילים יפות, אלא דרך חיים שהם מסוגלים לשמור בעצמם.
אם היית צריך לנסח 'חוזה' או ברית עם עצמך לגבי הערך הכי חשוב לך, איזה ערך זה היה ואיזו 'אבן' היית מציב כדי לא לשכוח אותו?
מעמד שכם האחרון: הבחירה כבסיס לזהות
בפרק כ"ד, החותם את ספר יהושע, מכנס יהושע בן נון את כל שבטי ישראל ומנהיגיהם בשכם למעמד ברית דרמטי ואחרון. יהושע נושא נאום היסטורי בשם ה', הסוקר את תולדות האומה: החל מתקופת האבות בעבר הנהר ועבודת האלילים של תרח, דרך נדודי אברהם, יצחק ויעקב, השעבוד וההצלה ממצרים, הנסים במדבר, ועד לניצחונות הצבאיים בכנען וההתיישבות בארץ הפורייה. לאחר הסקירה, יהושע מעמיד את העם בפני בחירה גורלית ובלתי מתפשרת: לשרת את ה' בלב שלם או לפנות לאלים אחרים, תוך שהוא מצהיר על בחירתו האישית והמשפחתית ביהוה. העם מצהיר פעם אחר פעם על נאמנותו, למרות אזהרותיו החוזרות של יהושע על קנאתו ותובענותו של האל. יהושע כורת עם העם ברית, מנסח חוק ומשפט, וקובע אבן גדולה תחת האלה במקדש ה' כעדה נצחית להתחייבותם. לאחר מכן הוא משלח את העם לנחלותיהם. הפרק מסתיים בתיאור מותו וקבורתו של יהושע בגיל 110, קבורת עצמות יוסף בשכם, ומותו של אלעזר הכהן.
הפסוק מעמיד במרכז את עקרון הבחירה החופשית והאחריות האישית. יהושע מבהיר לעם שהאמונה אינה יכולה להיות רק הרגל או כפייה, אלא החלטה מודעת ויומיומית. בהצהרתו האישית 'ואנוכי וביתי נעבוד את ה'', הוא מציב דוגמה אישית ומנהיגותית, ומזמין את העם לקחת אחריות דומה על חייהם הרוחניים והמוסריים.
הדרש — קריאה לעומק⌄
פרק כ"ד מהווה את שיאו הספרותי והרעיוני של ספר יהושע, ומעצב מחדש את מושג הברית המקראית. המעמד מתרחש בשכם, אתר בעל מטען סימבולי עצום: שם קיבל אברהם את ההבטחה הראשונה על הארץ, ושם קבר יעקב את אלוהי הנכר של משפחתו תחת האלה. בחירת המיקום אינה מקרית; היא נועדה לעורר את הזיכרון ההיסטורי הקולקטיבי ולחבר את ההווה אל העבר העמוק של האומה. מבחינה ספרותית, נאומו של יהושע בנוי במתכונת של חוזי ברית קדומים מהמזרח הקדום (כמו חוזי ואסאל-ריבון), הכוללים הקדמה היסטורית המפרטת את חסדי הריבון, ולאחריה דרישות נאמנות ואזהרות. אולם, יהושע מכניס לתוך המבנה הזה אלמנט מהפכני: הבחירה החופשית. הוא אינו מציג את עבודת ה' כחובה מובנת מאליה או כגזירת גורל, אלא כבחירה אקטיבית: 'בחרו לכם היום את מי תעבודון'. השימוש במילים המנחות 'עבודה' ו'בחירה' לאורך הפרק מדגיש את המתח שבין חירות למחויבות. תגובת העם הראשונית היא הצהרת נאמנות נלהבת, אך תגובתו של יהושע מפתיעה ומעוררת תהייה: 'לא תוכלו לעבוד את יהוה כי אלוהים קדושים הוא, אל קנוא הוא'. מדוע המנהיג המנסה לקרב את העם לאל מרחיק אותם ומטיל ספק ביכולתם? הניתוח הפרשני חושף כאן אירוניה דרמטית עמוקה. יהושע מבקש לנפץ את האשליה שאמונה היא עניין קל או טקסי בלבד. הוא מזהיר אותם מפני 'אמונה זולה' – כזו שמצהירה הצהרות חגיגיות אך קורסת מול פיתויי היומיום. ה' הוא 'אל קנא', מושג המבטא דרישה לבלעדיות מוחלטת וטוטאליות מוסרית. אין מקום לפשרות או לסינקרטיזם דתי. התעקשותו של העם ('לא, כי את יהוה נעבוד') מובילה לכריתת הברית בפועל. יהושע משתמש באמצעים מוחשיים כדי לקבע את הרגע: כתיבה בספר תורת אלוהים והצבת אבן גדולה תחת האלה. האבן מואנשת כמי ש'שמעה' את דברי הברית, ובכך הופכת לעד אילם אך קבוע המלווה את חיי העם בשכם. חתימת הפרק בשלוש מיתות וקבורות – יהושע, עצמות יוסף, ואלעזר הכהן – מסמלת את חילופי הדורות ואת סיומו של עידן המנהיגות המדברית והכיבושית. קבורת עצמות יוסף, שהועלו ממצרים ונשמרו לאורך כל הנדודים, מהווה סגירת מעגל פיזית והיסטורית של הבטחת האבות. מעתה, העם עומד ברשות עצמו, חמוש בברית שכם ובאחריות שקיבל על עצמו מרצון.
- החירות לבחור מחייבת מודעות למחירבחיים המודרניים, אנו נדרשים לקבל החלטות משמעותיות – בקריירה, בזוגיות או בנתיב המוסרי שלנו. בחירה אמיתית אינה רק בחירה ב'יתרונות' של הדרך, אלא קבלה מודעת של המחירים, הוויתורים והקשיים הכרוכים בה. ללא הבנת המחיר, הבחירה נותרת שטחית ואינה מחזיקה מעמד ברגעי משבר.
- דוגמה אישית ככלי מנהיגותי ראשון במעלהיהושע אינו מסתפק בדרישות מהעם, אלא מציב קודם כל את עצמו: 'ואנוכי וביתי נעבוד את ה''. בין אם מדובר בניהול צוות בעבודה, בחינוך ילדים או בהובלת קהילה, ההשפעה האמיתית והעמוקה ביותר נובעת מהתנהלותו האישית של המוביל, המהווה מודל לחיקוי ומשרה ביטחון ואמינות.
- נחיצותם של 'עוגני זיכרון' פיזיים להתחייבויות ארוכות טווחהצבת האבן הגדולה בשכם מלמדת על הצורך האנושי בסימנים מוחשיים כדי לשמר החלטות מופשטות. כדי להתמיד בערכים או במטרות שקבענו לעצמנו (כמו שמירה על איזון חיים-עבודה או התנהלות כלכלית אחראית), מומלץ ליצור עוגנים פיזיים או טקסיים קבועים ביומיום שמזכירים לנו את הברית שכרתנו עם עצמנו.
הפרק מעלה דילמה קיומית סביב מושג הבחירה החופשית: האם האדם באמת חופשי לבחור כאשר המנהיג מציג בפניו איומים קשים על השלכות הבחירה ה'לא נכונה' ('ושב והרע לכם וכילה אתכם')? האם ברית שנכרתת תחת צילה של אזהרה קטסטרופלית כזו יכולה להיחשב כבחירה חופשית ורצונית לחלוטין, או שמא מדובר בכפייה מוסווית?
📖 קראו את הפרק המלא⌄
וַיֶּאֶסֹף יְהוֹשֻׁעַ אֶת־כָּל־שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁכֶמָה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְרָאשָׁיו וּלְשֹׁפְטָיו וּלְשֹׁטְרָיו וַיִּתְיַצְּבוּ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים׃
וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל־כָּל־הָעָם כֹּה־אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים׃
וָאֶקַּח אֶת־אֲבִיכֶם אֶת־אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר וָאוֹלֵךְ אוֹתוֹ בְּכָל־אֶרֶץ כְּנָעַן וארב [וָאַרְבֶּה] אֶת־זַרְעוֹ וָאֶתֶּן־לוֹ אֶת־יִצְחָק׃
וָאֶתֵּן לְיִצְחָק אֶת־יַעֲקֹב וְאֶת־עֵשָׂו וָאֶתֵּן לְעֵשָׂו אֶת־הַר שֵׂעִיר לָרֶשֶׁת אוֹתוֹ וְיַעֲקֹב וּבָנָיו יָרְדוּ מִצְרָיִם׃
וָאֶשְׁלַח אֶת־מֹשֶׁה וְאֶת־אַהֲרֹן וָאֶגֹּף אֶת־מִצְרַיִם כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ וְאַחַר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם׃
וָאוֹצִיא אֶת־אֲבוֹתֵיכֶם מִמִּצְרַיִם וַתָּבֹאוּ הַיָּמָּה וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵי אֲבוֹתֵיכֶם בְּרֶכֶב וּבְפָרָשִׁים יַם־סוּף׃
וַיִּצְעֲקוּ אֶל־יְהוָה וַיָּשֶׂם מַאֲפֵל בֵּינֵיכֶם וּבֵין הַמִּצְרִים וַיָּבֵא עָלָיו אֶת־הַיָּם וַיְכַסֵּהוּ וַתִּרְאֶינָה עֵינֵיכֶם אֵת אֲשֶׁר־עָשִׂיתִי בְּמִצְרָיִם וַתֵּשְׁבוּ בַמִּדְבָּר יָמִים רַבִּים׃
ואבאה [וָאָבִיא] אֶתְכֶם אֶל־אֶרֶץ הָאֱמֹרִי הַיּוֹשֵׁב בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַיִּלָּחֲמוּ אִתְּכֶם וָאֶתֵּן אוֹתָם בְּיֶדְכֶם וַתִּירְשׁוּ אֶת־אַרְצָם וָאַשְׁמִידֵם מִפְּנֵיכֶם׃
וַיָּקָם בָּלָק בֶּן־צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא לְבִלְעָם בֶּן־בְּעוֹר לְקַלֵּל אֶתְכֶם׃
וְלֹא אָבִיתִי לִשְׁמֹעַ לְבִלְעָם וַיְבָרֶךְ בָּרוֹךְ אֶתְכֶם וָאַצִּל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ׃
וַתַּעַבְרוּ אֶת־הַיַּרְדֵּן וַתָּבֹאוּ אֶל־יְרִיחוֹ וַיִּלָּחֲמוּ בָכֶם בַּעֲלֵי־יְרִיחוֹ הָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי וָאֶתֵּן אוֹתָם בְּיֶדְכֶם׃
וָאֶשְׁלַח לִפְנֵיכֶם אֶת־הַצִּרְעָה וַתְּגָרֶשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי לֹא בְחַרְבְּךָ וְלֹא בְקַשְׁתֶּךָ׃
וָאֶתֵּן לָכֶם אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא־יָגַעְתָּ בָּהּ וְעָרִים אֲשֶׁר לֹא־בְנִיתֶם וַתֵּשְׁבוּ בָּהֶם כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא־נְטַעְתֶּם אַתֶּם אֹכְלִים׃
וְעַתָּה יְראוּ אֶת־יְהוָה וְעִבְדוּ אֹתוֹ בְּתָמִים וּבֶאֱמֶת וְהָסִירוּ אֶת־אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם בְּעֵבֶר הַנָּהָר וּבְמִצְרַיִם וְעִבְדוּ אֶת־יְהוָה׃
וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם לַעֲבֹד אֶת־יְהוָה בַּחֲרוּ לָכֶם הַיּוֹם אֶת־מִי תַעֲבֹדוּן אִם אֶת־אֱלֹהִים אֲשֶׁר־עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר בעבר [מֵעֵבֶר] הַנָּהָר וְאִם אֶת־אֱלֹהֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בְּאַרְצָם וְאָנֹכִי וּבֵיתִי נַעֲבֹד אֶת־יְהוָה׃
וַיַּעַן הָעָם וַיֹּאמֶר חָלִילָה לָּנוּ מֵעֲזֹב אֶת־יְהוָה לַעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים׃
כִּי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ הוּא הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ וְאֶת־אֲבוֹתֵינוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְעֵינֵינוּ אֶת־הָאֹתוֹת הַגְּדֹלוֹת הָאֵלֶּה וַיִּשְׁמְרֵנוּ בְּכָל־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלַכְנוּ בָהּ וּבְכֹל הָעַמִּים אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בְּקִרְבָּם׃
וַיְגָרֶשׁ יְהוָה אֶת־כָּל־הָעַמִּים וְאֶת־הָאֱמֹרִי יֹשֵׁב הָאָרֶץ מִפָּנֵינוּ גַּם־אֲנַחְנוּ נַעֲבֹד אֶת־יְהוָה כִּי־הוּא אֱלֹהֵינוּ׃
וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל־הָעָם לֹא תוּכְלוּ לַעֲבֹד אֶת־יְהוָה כִּי־אֱלֹהִים קְדֹשִׁים הוּא אֵל־קַנּוֹא הוּא לֹא־יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם וּלְחַטֹּאותֵיכֶם׃
כִּי תַעַזְבוּ אֶת־יְהוָה וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהֵי נֵכָר וְשָׁב וְהֵרַע לָכֶם וְכִלָּה אֶתְכֶם אַחֲרֵי אֲשֶׁר־הֵיטִיב לָכֶם׃
וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל־יְהוֹשֻׁעַ לֹא כִּי אֶת־יְהוָה נַעֲבֹד׃
וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל־הָעָם עֵדִים אַתֶּם בָּכֶם כִּי־אַתֶּם בְּחַרְתֶּם לָכֶם אֶת־יְהוָה לַעֲבֹד אוֹתוֹ וַיֹּאמְרוּ עֵדִים׃
וְעַתָּה הָסִירוּ אֶת־אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם וְהַטּוּ אֶת־לְבַבְכֶם אֶל־יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׃
וַיֹּאמְרוּ הָעָם אֶל־יְהוֹשֻׁעַ אֶת־יְהוָה אֱלֹהֵינוּ נַעֲבֹד וּבְקוֹלוֹ נִשְׁמָע׃
וַיִּכְרֹת יְהוֹשֻׁעַ בְּרִית לָעָם בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּשֶׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט בִּשְׁכֶם׃
וַיִּכְתֹּב יְהוֹשֻׁעַ אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹהִים וַיִּקַּח אֶבֶן גְּדוֹלָה וַיְקִימֶהָ שָּׁם תַּחַת הָאַלָּה אֲשֶׁר בְּמִקְדַּשׁ יְהוָה׃
וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל־כָּל־הָעָם הִנֵּה הָאֶבֶן הַזֹּאת תִּהְיֶה־בָּנוּ לְעֵדָה כִּי־הִיא שָׁמְעָה אֵת כָּל־אִמְרֵי יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר עִמָּנוּ וְהָיְתָה בָכֶם לְעֵדָה פֶּן־תְּכַחֲשׁוּן בֵּאלֹהֵיכֶם׃
וַיְשַׁלַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת־הָעָם אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ׃
וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן עֶבֶד יְהוָה בֶּן־מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים׃
וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ בְּתִמְנַת־סֶרַח אֲשֶׁר בְּהַר־אֶפְרָיִם מִצְּפוֹן לְהַר־גָּעַשׁ׃
וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל אֶת־יְהוָה כֹּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ וְכֹל יְמֵי הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים אַחֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ וַאֲשֶׁר יָדְעוּ אֵת כָּל־מַעֲשֵׂה יְהוָה אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל׃
וְאֶת־עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר־הֶעֱלוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקֹב מֵאֵת בְּנֵי־חֲמוֹר אֲבִי־שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה וַיִּהְיוּ לִבְנֵי־יוֹסֵף לְנַחֲלָה׃
וְאֶלְעָזָר בֶּן־אַהֲרֹן מֵת וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּגִבְעַת פִּינְחָס בְּנוֹ אֲשֶׁר נִתַּן־לוֹ בְּהַר אֶפְרָיִם׃