תנ״ך יקר פתח באפליקציה

יהושע · פרק כ״א

הגאוגרפיה של הרוח: פריסת ערי הלויים וסגירת המעגל ההיסטורי

👑

לֹא־נָפַל דָּבָר מִכֹּל הַדָּבָר הַטּוֹב אֲשֶׁר־דִּבֶּר יְהוָה אֶל־בֵּית יִשְׂרָאֵל הַכֹּל בָּא׃

פסוק מה
התאמת תוכן לפי גיל

הכוכבים הקטנים של שבט לוי

הלילה, חמוד שלי, נספר על רגע מיוחד מאוד שקרה בארץ ישראל הקדומה. כל השבטים כבר קיבלו את הבתים והשדות שלהם, והיו שמחים מאוד. אבל שבט לוי המיוחד נשאר בלי חבל ארץ משלו. למה? כי התפקיד שלהם היה לעזור לכולם, ללמד ולשמור על בית ה'. המנהיג יהושע חשב על רעיון נפלא: במקום שהלויים יגורו כולם במקום אחד רחוק, הם יקבלו בתים קטנים וערים יפות בתוך השטחים של כל השבטים האחרים! כך, כמו כוכבים קטנים ומאירים, הלויים גרו קרוב לכל ילד וילדה בארץ, ויכלו לעזור להם תמיד. כולם שמחו לחלוק איתם את הערים שלהם, והארץ התמלאה בשקט, בשלווה ובאהבה גדולה. אלוהים שמר על כל ההבטחות שלו, ולכולם היה סוף-סוף בית בטוח ונעים.

מה הפסוק אומר?

זהו רגע של שקט והודיה, שבו אנחנו יכולים להראות לילדים שסבלנות ואמונה מובילות בסוף למימוש של כל ההבטחות הטובות.

טיפ להורים

הסיפור על ערי הלויים מדגיש את ערך הנתינה והשותפות. הלויים לא קיבלו שטח משלהם אלא פוזרו כדי להעניק מעצמם לאחרים, והשבטים האחרים חלקו איתם את נחלתם בשמחה. זו הזדמנות מצוינת לשוחח עם הילד על החשיבות של שיתוף וחלוקה – איך לפעמים כשאנחנו מוותרים קצת משלנו (כמו צעצוע או זמן משחק), אנחנו מרוויחים חברות עמוקה ושמחה גדולה בהרבה.

שאלות לשיחה עם הילד
  • אם היית יכול לבחור חבר אחד שיגור ממש לידך ויעזור לך תמיד, מי זה היה?
  • איך אנחנו יכולים לעזור למישהו אחר ולהיות כמו כוכב קטן שמביא אור?
  • למה לדעתך היה חשוב לשתף ולתת ללויים ערים בתוך השטח של השבטים האחרים?

בתים קטנים בכל מקום

דמיינו שאתם עומדים במרכז עיר קדומה ויפה בשם שילה. מסביבכם המון אנשים שמחים, כי סוף-סוף לכל השבטים יש בית בארץ החדשה! אבל רגע, מה עם שבט לוי המיוחד? להם אין חבל ארץ גדול משלהם. למה? כי התפקיד שלהם הוא לעזור לכולם, להתפלל וללמד את חוקי התורה. ראשי השבטים נפגשים עם המנהיג יהושע והכהן אלעזר, ומחליטים החלטה נהדרת: במקום לתת ללויים מקום אחד מרוחק, הם יקבלו ארבעים ושמונה ערים קטנות שמפוזרות בכל רחבי הארץ! בכל שבט ושבט יהיו כמה ערים של לויים. כך, לכל משפחה בישראל יהיו שכנים טובים וחכמים שיכולים לעזור להם בכל עת. כולם נותנים בשמחה מהשטח שלהם, והארץ מתמלאת בשלווה ובשלום. ה' קיים את כל ההבטחות שלו לעם, והלב של כולם מלא שמחה. אבל האם השקט הזה יישמר לאורך זמן? בפרק הבא נגלה מה קורה כשהלוחמים חוזרים הביתה...

מה הפסוק אומר?

כל הדברים הטובים שאלוהים הבטיח לעם ישראל קרו בדיוק כמו שהוא אמר, ואף הבטחה לא הלכה לאיבוד.

הידעת?

הידעתם שבני ישראל נתנו ללויים בדיוק 48 ערים, וסביב כל עיר הם קיבלו גם שטח פתוח שנקרא 'מגרש' כדי שהבהמות שלהם יוכלו לרעות בו בכיף?

מה יקרה בפרק הבא?

הארץ שקטה וכולם מרוצים, אבל מה יקרה כשהחיילים משבטי עבר הירדן יצטרכו להיפרד מכולם ולחזור למשפחות שלהם? בפרק הבא נראה את הפרידה המותחת!

רשת חברתית של ערים: הסידור המיוחד של שבט לוי

אחרי שנים של נדודים במדבר ומלחמות קשות בארץ כנען, עם ישראל מגיע לשלב הסופי של חלוקת הארץ בשילה. כל השבטים כבר קיבלו את נחלותיהם, חוץ משבט לוי. ראשי הלויים ניגשים אל יהושע המנהיג ואל אלעזר הכהן ומזכירים להם את ההבטחה של משה: הלויים צריכים לקבל ערים לגור בהן ושטחי מרעה סביבן. במקום לתת להם אזור נפרד, בני ישראל מחליטים לפזר אותם. באמצעות גורל, מחולקות 48 ערים מכל השבטים למשפחות הלויים השונות (קהת, גרשון ומררי). חלק מהערים הללו הן גם ערי מקלט המגינות על אנשים. הפרק מסתיים בהצהרה חגיגית: אלוהים נתן לעם את כל הארץ, העניק להם מנוחה מכל אויביהם, וכל ההבטחות הטובות שלו התגשמו במלואן.

מה הפסוק אומר?

הפסוק הזה מראה שאחרי דרך ארוכה וקשה, כל ההבטחות הישנות התגשמו במלואן. זה נותן ביטחון שאפשר לסמוך על מי שמבטיח ומקיים.

Life Hack

כשאתם עובדים בקבוצה, אל תנסו לשמור את כל הרעיונות הטובים לעצמכם. פיזור של 'מוקדי ידע' ועזרה הדדית בתוך הכיתה או החבורה יוצר קהילה חזקה בהרבה, בדיוק כמו הפיזור של הלויים בארץ.

מקבילה מודרנית

פיזור הלויים בכל הארץ דומה להקמת מרכזים קהילתיים או סניפי תנועת נוער בכל שכונה בעיר — במקום שכולם יצטרכו לנסוע למקום אחד רחוק, המדריכים והעזרה נמצאים ממש ליד הבית של כל אחד.

האנשים שאין להם בית משלהם, אבל יש להם מקום בכל מקום

בפרק כ'א בספר יהושע, אנחנו מגיעים לרגע שבו המפה של ארץ ישראל נשלמת. ראשי משפחות הלויים מגיעים אל יהושע המנהיג ואל אלעזר הכהן הגדול בשילה. הם מציגים דרישה פשוטה המבוססת על ציווי עתיק של משה: אנחנו זקוקים לערים לגור בהן ולשטחי מרעה סביבן עבור הבהמות שלנו. מכיוון שלשבט לוי יש תפקיד רוחני וחינוכי, אין להם נחלה חקלאית רציפה משלהם. הפתרון שנמצא הוא מרתק: השבטים האחרים תורמים חלקים מהשטח שלהם, ובהגרלה מחלקים ללויים 48 ערים המפוזרות בכל רחבי הארץ. משפחות הכהונה והלוויה השונות (בני אהרון, קהת, גרשון ומררי) מתיישבות בתוך תחומי השבטים האחרים. הפרק מסתיים בטון אופטימי וחגיגי במיוחד, שמסכם תקופה ארוכה של מאבק: אלוהים העניק לעם ישראל את הארץ שהבטיח לאבותיהם, האויבים הובסו, והעם זוכה סוף-סוף למנוחה ושקט. אף הבטחה טובה של אלוהים לא נשארה על הנייר – הכל קרה במציאות.

מה הפסוק אומר?

הפסוק חותם את מפעל חלוקת הארץ ומסכם תקופה ארוכה של נדודים ומלחמות. הוא מציג את נאמנותו המוחלטת של אלוהים להבטחותיו ההיסטוריות לאבות האומה. המשמעות העמוקה של 'לא נפל דבר' היא שכל פרט בתוכנית האלוהית התגשם במלואו, וההתיישבות בארץ הגיעה לנקודת שיא של יציבות, ביטחון ומנוחה, המאפשרת לעם להתחיל את חייו הריבוניים והרוחניים בארץ המובטחת.

להעמקה בסיפור

הפרק הזה עשוי להיראות במבט ראשון כמו רשימה גיאוגרפית ארוכה ומשעממת של שמות ערים, אבל מאחורי השמות מסתתר אחד המהלכים החברתיים המרתקים ביותר במקרא. דמיינו מדינה שבה אין מרכז דתי או תרבותי אחד שכולם צריכים לעלות אליו לרגל כל הזמן, אלא אנשי הרוח, המורים והשופטים מפוזרים באופן שווה בכל חלקי הארץ. זה בדיוק מה שקורה כאן. שבט לוי לא מקבל נחלה משלו כדי שלא יתעסק בצבירת נדל'ן וכוח פוליטי קרקעי, אלא יתמקד בתפקידו הציבורי. הפיזור של 48 הערים יוצר רשת ביטחון חברתית ורוחנית. בכל מקום שבו אזרח ישראלי יגור – בצפון הרחוק, בדרום המדברי או בעבר הירדן המזרחי – תהיה במרחק הליכה קצר עיר לויים. הערים האלה כוללות גם את ערי המקלט שפגשנו בפרק הקודם, מה שאומר שהצדק, החינוך וההגנה המשפטית נגישים לכל אדם באופן שווה. שימו לב לאופן שבו הדברים מתבצעים: הלויים לא באים בדרישות כוחניות, אלא מזכירים בנימוס את ההבטחה ההיסטורית בשילה. העם נענה להם מרצון וברוחב לב. זוהי דוגמה מדהימה לסולידריות חברתית – השבטים החזקים שיש להם הרבה אדמה מוותרים על חלקים ממנה לטובת מי שמשרת את הציבור. בסוף הפרק, הטקסט עוצר לרגע את הרשימות הטכניות ומביט על התמונה הגדולה. אחרי שנים של נדודים במדבר, מלחמות קשות וחלוקת קרקעות מורכבת, נכתב משפט עוצמתי: 'לא נפל דבר מכל הדבר הטוב... הכל בא'. זהו רגע של הקלה עצומה. ההבטחה העתיקה לאברהם, יצחק ויעקב התגשמה. יש כאן שיעור על כך שלפעמים תהליכים גדולים לוקחים המון זמן, דורשים סבלנות ומאמץ משותף, אבל בסופו של דבר, כשהמבנה נבנה נכון ובצדק, מגיעים אל המנוחה והנחלה.

שאלה למחשבה

אם היית צריך לוותר על חלק מהחדר או מהרכוש שלך כדי שלמישהו אחר שמסייע לקהילה יהיה מקום, היית עושה את זה בקלות או בחשש?

הגאוגרפיה של הרוח: פריסת ערי הלויים וסגירת המעגל ההיסטורי

פרק כ'א בספר יהושע חותם את המפעל המונומנטלי של חלוקת ארץ כנען לשבטי ישראל. לאחר שכל השבטים קיבלו את נחלותיהם הטריטוריאליות, פונים ראשי אבות הלויים אל יהושע בן נון, אלעזר הכהן ונשיאי השבטים בשילה. הם מבקשים לממש את הצו האלוהי שניתן ביד משה, לפיו עליהם לקבל ערי מגורים ושטחי מרעה סביבן (מגרשים) בתוך נחלות השבטים האחרים, שכן לשבט לוי לא הוקצתה נחלה חקלאית רציפה. בני ישראל נענים לבקשה ומקצים להם, באמצעות הטלת גורל, 48 ערים המפוזרות באופן יחסי ברחבי הארץ. הערים מחולקות בין שלוש משפחות הלויים הגדולות: בני קהת (הכוללים את הכהנים בני אהרון), בני גרשון ובני מררי. חלוקה זו מבטיחה נוכחות לויאלית וכהנית בכל חלקי הארץ, כולל שילובן של ערי המקלט בתוך המערך הזה. הפרק מסתיים בסיכום תאולוגי והיסטורי דרמטי: אלוהים העניק לעם ישראל את כל הארץ שנשבע לאבותיהם, האויבים הוכנעו, והארץ שקטה ממלחמה. המחבר המקראי מדגיש כי כל ההבטחות האלוהיות התקיימו במלואן, ללא יוצא מן הכלל.

מה הפסוק אומר?

הפסוק חותם את מפעל חלוקת הארץ ומסכם תקופה ארוכה של נדודים ומלחמות. הוא מציג את נאמנותו המוחלטת של אלוהים להבטחותיו ההיסטוריות לאבות האומה. המשמעות העמוקה של 'לא נפל דבר' היא שכל פרט בתוכנית האלוהית התגשם במלואו, וההתיישבות בארץ הגיעה לנקודת שיא של יציבות, ביטחון ומנוחה, המאפשרת לעם להתחיל את חייו הריבוניים והרוחניים בארץ המובטחת.

הדרש — קריאה לעומק

פרק כ'א מציג את הארכיטקטורה החברתית-דתית של ישראל בשלב ההתנחלות, ומציע מודל ייחודי של ביזור רוחני ומשפטי. שבט לוי, המופקד על השירות בקודש, על הוראת התורה ועל מערכת המשפט (ובתוכה ערי המקלט), אינו מקבל נחלה קרקעית רציפה. היעדר נחלה זו מונע מהשבט להפוך לאוליגרכיה קרקעית בעלת אינטרסים כלכליים אזוריים, ומחייב אותו לתלות הדדית עם שאר השבטים. החלוקה הגיאוגרפית של 48 הערים, המפורטת בדקדקנות בפרק, חושפת תכנון קפדני. הכהנים (בני אהרון) מיושבים בנחלות יהודה, שמעון ובנימין – קרוב לאזור שבו ייבנה בעתיד המקדש בירושלים. שאר משפחות הלויים מפוזרות בצפון, במרכז ובעבר הירדן המזרחי. מבחינה ספרותית, הרשימה הארוכה משתמשת בנוסחה קבועה של 'עיר ומגרשה', המדגישה את הדיוק וההקפדה על הצרכים הקיומיים הבסיסיים של הלויים לצד תפקידם הרוחני. המגרש – שטח פתוח של אלף אמה סביב העיר – מיועד למרעה ולא לחקלאות אינטנסיבית, מה שמשמר את אופיים העירוני והמבוזר של הלויים. מבחינה פילוסופית וחברתית, המודל הזה מונע את היווצרותה של 'עיר מדינה' דתית מבודדת. במקום שהעם יצטרך לנדוד אל המרכז כדי לפגוש את החוק והרוח, נציגי החוק והרוח מיושבים בתוך הקהילות המקומיות. זהו מנגנון של צדק חלוקתי וסולידריות: השבטים הגדולים והעשירים יותר (כמו יהודה) תורמים מספר רב יותר של ערים (תשע ערים), בעוד שבטים קטנים יותר תורמים פחות. שלושת הפסוקים האחרונים של הפרק (מג-מה) מהווים את נקודת השיא של ספר יהושע כולו. הם מעבירים את המבט מהפרטים הגיאוגרפיים הקטנים אל הפרספקטיבה ההיסטורית הרחבה. השימוש בלשון חגיגית ומקיפה ('את כל הארץ', 'ככל אשר נשבע', 'לא עמד איש', 'הכל בא') נועד ליצור תחושת שלמות והרמוניה. זוהי תשובת המשקל לכל רגעי המשבר, החטאים והנדודים שהחלו עוד ביציאת מצרים. הברית האלוהית מוצגת כאן כחוזה שנפרע במלואו, והמנוחה הפיזית והרוחנית בארץ היא העדות המוחשית לכך.

לקחים לחיים
  • ביזור כוח והשפעהההחלטה לפזר את הלויים מלמדת שארגונים ומערכות מתפקדים טוב יותר כאשר מוקדי הידע, הערכים והתמיכה אינם מרוכזים בבועה אחת מבודדת, אלא מבוזרים ונגישים לכל חלקי המערכת. בניהול צוות או קהילה, יש לוודא שהסמכויות והעזרה מגיעות לכל קצוות הארגון.
  • תלות הדדית בריאההלויים תלויים בשבטים לקבלת קורת גג, והשבטים תלויים בלויים להדרכה ומשפט. מערכות יחסים בריאות – בין אם בזוגיות, במשפחה או בעבודה – נבנות על ההבנה שאיננו צריכים להיות אוטרקיים לחלוטין. היכולת להזדקק לאחר ולהעניק לו בתמורה היא הבסיס ליציבות חברתית.
  • הערכת רגעי השלמות והמנוחהסיום הפרק מזמין אותנו לעצור ברגעי הישג משמעותיים (כמו סיום פרויקט גדול או הגעה ליעד משפחתי) ולהכיר בטוב. לעיתים קרובות אנו ממהרים לאתגר הבא מבלי להעריך את העובדה שההבטחות והמאמצים שלנו נשאו פרי, ומבלי ליהנות מרגע המנוחה שהרווחנו ביושר.
היבט פילוסופי

המתח בין הצורך במרכז רוחני ושלטוני מלכד לבין החשש מריכוזיות יתר שתנתק את ההנהגה מהעם. הפרק מציע מודל מבוזר לחלוטין, אך ההיסטוריה המקראית הבאה תראה שביזור יתר זה עלול להוביל לאנרכיה חברתית ורוחנית ('איש הישר בעיניו יעשה') בהיעדר יד מכוונת חזקה.

📖 קראו את הפרק המלא

וַיִּגְּשׁוּ רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְוִיִּם אֶל־אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל־יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן וְאֶל־רָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל׃

וַיְדַבְּרוּ אֲלֵיהֶם בְּשִׁלֹה בְּאֶרֶץ כְּנַעַן לֵאמֹר יְהוָה צִוָּה בְיַד־מֹשֶׁה לָתֶת־לָנוּ עָרִים לָשָׁבֶת וּמִגְרְשֵׁיהֶן לִבְהֶמְתֵּנוּ׃

וַיִּתְּנוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל לַלְוִיִּם מִנַּחֲלָתָם אֶל־פִּי יְהוָה אֶת־הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְאֶת־מִגְרְשֵׁיהֶן׃

וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי וַיְהִי לִבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן מִן־הַלְוִיִּם מִמַּטֵּה יְהוּדָה וּמִמַּטֵּה הַשִּׁמְעֹנִי וּמִמַּטֵּה בִנְיָמִן בַּגּוֹרָל עָרִים שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה׃

וְלִבְנֵי קְהָת הַנּוֹתָרִים מִמִּשְׁפְּחֹת מַטֵּה־אֶפְרַיִם וּמִמַּטֵּה־דָן וּמֵחֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה בַּגּוֹרָל עָרִים עָשֶׂר׃

וְלִבְנֵי גֵרְשׁוֹן מִמִּשְׁפְּחוֹת מַטֵּה־יִשָּׂשכָר וּמִמַּטֵּה־אָשֵׁר וּמִמַּטֵּה נַפְתָּלִי וּמֵחֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה בַבָּשָׁן בַּגּוֹרָל עָרִים שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה׃

לִבְנֵי מְרָרִי לְמִשְׁפְּחֹתָם מִמַּטֵּה רְאוּבֵן וּמִמַּטֵּה־גָד וּמִמַּטֵּה זְבוּלֻן עָרִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה׃

וַיִּתְּנוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל לַלְוִיִּם אֶת־הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְאֶת־מִגְרְשֵׁיהֶן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה בְּיַד־מֹשֶׁה בַּגּוֹרָל׃

וַיִּתְּנוּ מִמַּטֵּה בְּנֵי יְהוּדָה וּמִמַּטֵּה בְּנֵי שִׁמְעוֹן אֵת הֶעָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר־יִקְרָא אֶתְהֶן בְּשֵׁם׃

וַיְהִי לִבְנֵי אַהֲרֹן מִמִּשְׁפְּחוֹת הַקְּהָתִי מִבְּנֵי לֵוִי כִּי לָהֶם הָיָה הַגּוֹרָל רִיאשֹׁנָה׃

וַיִּתְּנוּ לָהֶם אֶת־קִרְיַת אַרְבַּע אֲבִי הָעֲנוֹק הִיא חֶבְרוֹן בְּהַר יְהוּדָה וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ סְבִיבֹתֶיהָ׃

וְאֶת־שְׂדֵה הָעִיר וְאֶת־חֲצֵרֶיהָ נָתְנוּ לְכָלֵב בֶּן־יְפֻנֶּה בַּאֲחֻזָּתוֹ׃

וְלִבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן נָתְנוּ אֶת־עִיר מִקְלַט הָרֹצֵחַ אֶת־חֶבְרוֹן וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת־לִבְנָה וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ׃

וְאֶת־יַתִּר וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת־אֶשְׁתְּמֹעַ וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ׃

וְאֶת־חֹלֹן וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת־דְּבִר וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ׃

וְאֶת־עַיִן וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת־יֻטָּה וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ אֶת־בֵּית שֶׁמֶשׁ וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ עָרִים תֵּשַׁע מֵאֵת שְׁנֵי הַשְּׁבָטִים הָאֵלֶּה׃

וּמִמַּטֵּה בִנְיָמִן אֶת־גִּבְעוֹן וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ אֶת־גֶּבַע וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ׃

אֶת־עֲנָתוֹת וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת־עַלְמוֹן וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ עָרִים אַרְבַּע׃

כָּל־עָרֵי בְנֵי־אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים שְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵה עָרִים וּמִגְרְשֵׁיהֶן׃

וּלְמִשְׁפְּחוֹת בְּנֵי־קְהָת הַלְוִיִּם הַנּוֹתָרִים מִבְּנֵי קְהָת וַיְהִי עָרֵי גוֹרָלָם מִמַּטֵּה אֶפְרָיִם׃

וַיִּתְּנוּ לָהֶם אֶת־עִיר מִקְלַט הָרֹצֵחַ אֶת־שְׁכֶם וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ בְּהַר אֶפְרָיִם וְאֶת־גֶּזֶר וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ׃

וְאֶת־קִבְצַיִם וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת־בֵּית חוֹרֹן וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ עָרִים אַרְבַּע׃

וּמִמַּטֵּה־דָן אֶת־אֶלְתְּקֵא וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ אֶת־גִּבְּתוֹן וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ׃

אֶת־אַיָּלוֹן וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ אֶת־גַּת־רִמּוֹן וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ עָרִים אַרְבַּע׃

וּמִמַּחֲצִית מַטֵּה מְנַשֶּׁה אֶת־תַּעְנַךְ וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת־גַּת־רִמּוֹן וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ עָרִים שְׁתָּיִם׃

כָּל־עָרִים עֶשֶׂר וּמִגְרְשֵׁיהֶן לְמִשְׁפְּחוֹת בְּנֵי־קְהָת הַנּוֹתָרִים׃

וְלִבְנֵי גֵרְשׁוֹן מִמִּשְׁפְּחֹת הַלְוִיִּם מֵחֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה אֶת־עִיר מִקְלַט הָרֹצֵחַ אֶת־גלון [גּוֹלָן] בַּבָּשָׁן וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת־בְּעֶשְׁתְּרָה וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ עָרִים שְׁתָּיִם׃

וּמִמַּטֵּה יִשָּׂשכָר אֶת־קִשְׁיוֹן וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ אֶת־דָּבְרַת וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ׃

אֶת־יַרְמוּת וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ אֶת־עֵין גַּנִּים וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ עָרִים אַרְבַּע׃

וּמִמַּטֵּה אָשֵׁר אֶת־מִשְׁאָל וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ אֶת־עַבְדּוֹן וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ׃

אֶת־חֶלְקָת וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת־רְחֹב וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ עָרִים אַרְבַּע׃

וּמִמַּטֵּה נַפְתָּלִי אֶת־עִיר מִקְלַט הָרֹצֵחַ אֶת־קֶדֶשׁ בַּגָּלִיל וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת־חַמֹּת דֹּאר וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת־קַרְתָּן וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ עָרִים שָׁלֹשׁ׃

כָּל־עָרֵי הַגֵּרְשֻׁנִּי לְמִשְׁפְּחֹתָם שְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵה עִיר וּמִגְרְשֵׁיהֶן׃

וּלְמִשְׁפְּחוֹת בְּנֵי־מְרָרִי הַלְוִיִּם הַנּוֹתָרִים מֵאֵת מַטֵּה זְבוּלֻן אֶת־יָקְנְעָם וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ אֶת־קַרְתָּה וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ׃

אֶת־דִּמְנָה וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ אֶת־נַהֲלָל וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ עָרִים אַרְבַּע׃

וּמִמַּטֵּה רְאוּבֵן אֶת־בֶּצֶר וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת־יַהְצָה וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ׃

אֶת־קְדֵמוֹת וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת־מֵיפָעַת וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ עָרִים אַרְבַּע׃

וּמִמַּטֵּה־גָד אֶת־עִיר מִקְלַט הָרֹצֵחַ אֶת־רָמֹת בַּגִּלְעָד וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת־מַחֲנַיִם וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ׃

אֶת־חֶשְׁבּוֹן וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ אֶת־יַעְזֵר וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ כָּל־עָרִים אַרְבַּע׃

כָּל־הֶעָרִים לִבְנֵי מְרָרִי לְמִשְׁפְּחֹתָם הַנּוֹתָרִים מִמִּשְׁפְּחוֹת הַלְוִיִּם וַיְהִי גּוֹרָלָם עָרִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה׃

כֹּל עָרֵי הַלְוִיִּם בְּתוֹךְ אֲחֻזַּת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל עָרִים אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה וּמִגְרְשֵׁיהֶן׃

תִּהְיֶינָה הֶעָרִים הָאֵלֶּה עִיר עִיר וּמִגְרָשֶׁיהָ סְבִיבֹתֶיהָ כֵּן לְכָל־הֶעָרִים הָאֵלֶּה׃

וַיִּתֵּן יְהוָה לְיִשְׂרָאֵל אֶת־כָּל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָתֵת לַאֲבוֹתָם וַיִּרָשׁוּהָ וַיֵּשְׁבוּ בָהּ׃

וַיָּנַח יְהוָה לָהֶם מִסָּבִיב כְּכֹל אֲשֶׁר־נִשְׁבַּע לַאֲבוֹתָם וְלֹא־עָמַד אִישׁ בִּפְנֵיהֶם מִכָּל־אֹיְבֵיהֶם אֵת כָּל־אֹיְבֵיהֶם נָתַן יְהוָה בְּיָדָם׃

לֹא־נָפַל דָּבָר מִכֹּל הַדָּבָר הַטּוֹב אֲשֶׁר־דִּבֶּר יְהוָה אֶל־בֵּית יִשְׂרָאֵל הַכֹּל בָּא׃

המשיכו לקרוא באפליקציה ←