יהושע · פרק כ׳

לפני הרבה שנים, כשהעם שלנו הגיע לארץ חדשה, אלוהים נתן למנהיג יהושע רעיון מיוחד במינה. הוא ביקש ממנו לבחור שש ערים מיוחדות שייקראו 'ערי מקלט'. הערים האלה היו כמו בתים גדולים ושומרים. אלוהים ידע שלפעמים אנשים עושים טעויות גדולות בלי להתכוון בכלל – כמו שזורקים צעצוע והוא פוגע במישהו בטעות. כדי שאף אחד לא יכעס עליהם יותר מדי או ינסה להחזיר להם, האנשים שעשו טעות יכלו לרוץ מהר אל עיר המקלט. שם, בשער, חיכו להם שופטים חכמים וטובים שהקשיבו לסיפור שלהם, חיבקו אותם ואמרו להם: 'אנחנו יודעים שלא התכוונתם, כאן אתם בטוחים'. בעיר הזו הם יכלו לחיות בשקט ובשלום, עד שהכל הסתדר. הסיפור הזה מלמד אותנו כמה חשוב לסלוח למי שטועה בטעות.

דמיינו שאתם משחקים בחצר, זורקים כדור גבוה לשמיים, ופתאום – אאוץ'! הכדור נוחת בטעות גמורה על חבר ופוגע בו. נכון שלא התכוונתם? בסיפור שלנו, אלוהים פונה אל יהושע, המנהיג של בני ישראל, ומבקש ממנו להקים שש ערים מיוחדות שנקראות 'ערי מקלט'. הערים האלה היו כמו חיבוק גדול ומגן. אם מישהו עשה טעות נוראית ופגע במישהו בלי כוונה, הוא היה יכול לרוץ מהר-מהר אל אחת הערים האלה. בשער העיר חיכו לו אנשים מבוגרים וחכמים. הוא היה מספר להם בדיוק מה קרה, והם היו מכניסים אותו פנימה, נותנים לו בית חם ושומרים עליו מפני אנשים כועסים. שם הוא היה בטוח ומוגן, עד שהרוחות נרגעו. רוצים לדעת איך נראו הערים האלה ואיפה הן היו?

אחרי שבני ישראל נכנסו לארץ והתחילו להתיישב בה, אלוהים מצווה על יהושע להקים מערכת משפטית מיוחדת במינה: ערי מקלט. מדובר בשש ערים מוגדרות היטב שנועדו להגן על אנשים שגרמו למותו של אדם אחר בטעות גמורה (בשגגה), ללא כוונה או שנאה קודמת. באותם ימים, משפחת ההרוג הייתה עלולה לנקום ולהרוג את הפוגע (מנהג שנקרא 'גאולת דם'). כדי למנוע שרשרת של אלימות ונקמה, האדם שפגע בטעות היה בורח לעיר המקלט. שם, זקני העיר היו שומעים את גרסתו, מגנים עליו ומאפשרים לו לחיות בבטחה עד שיעמוד למשפט מסודר ועד מותו של הכהן הגדול. החוק הזה חל על כולם – ישראלים וגרים כאחד, ומלמד אותנו על החשיבות של עצירת הכעס ובירור האמת.

בפרק כ' בספר יהושע, אלוהים מצווה על יהושע ליישם חוק חברתי ומוסרי דרמטי: הקמת ערי מקלט. מדובר בשש ערים גיאוגרפיות – שלוש ממזרח לירדן ושלוש ממערב לו – שנועדו לשמש מקלט פיזי ומשפטי למי שהרג אדם אחר בטעות ובלי כוונה (בשגגה). באותה תקופה, המנהג המקובל היה 'גאולת דם' – קרובי המשפחה של ההרוג היו מנסים לנקום במי שפגע בו. כדי למנוע את שרשרת הרציחות האינסופית הזו, החוק החדש קובע שההורג בטעות יכול לנוס לעיר מקלט. בשער העיר הוא מציג את המקרה בפני זקני העיר, ואם הם משתכנעים שמדובר בתאונה, הם מחויבים להגן עליו. הוא נשאר לגור שם בבטחה עד שהוא עומד למשפט רשמי בפני הקהילה, ועד למותו של הכהן הגדול באותם ימים, אז הוא רשאי לחזור לביתו ללא חשש מנקמה. החוק הזה מגן על כולם, כולל על הזרים שחיים בארץ.

פרק כ' בספר יהושע מתאר את יישום הציווי האלוהי להקמת ערי המקלט בארץ ישראל לאחר חלוקת הנחלות לשבטים. אלוהים מורה ליהושע להפריש שש ערים ספציפיות – שלוש בעבר הירדן המערבי (קדש, שכם וחברון) ושלוש בעבר הירדן המזרחי (בצר, רמות וגולן) – אשר ישמשו מקום מקלט פיזי ומשפטי עבור אדם שהרג את רעהו בשגגה, כלומר ללא כוונה פלילית או שנאה מוקדמת. על פי החוק המפורט בפרק, השוגג נס אל שער אחת הערים הללו, מציג את מקרהו בפני זקני העיר, ואלו מחויבים לקלוט אותו ולהגן עליו מפני 'גואל הדם' – קרוב משפחתו של המנוח המבקש לנקום את מותו. השוגג נשאר בעיר המקלט עד לעמידתו למשפט רשמי בפני העדה, ועד למותו של הכהן הגדול המכהן באותם ימים, אירוע המאפשר לו לשוב לביתו ולנחלתו ללא חשש מנקמה. חוק זה מוחל באופן שוויוני על בני ישראל ועל הגר הגר בתוכם.