דברי הימים ב · פרק ל״א
הלוגיסטיקה של הרוח: הרפורמה הממסדית של חזקיהו
וּבְכָל־מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר־הֵחֵל בַּעֲבוֹדַת בֵּית־הָאֱלֹהִים וּבַתּוֹרָה וּבַמִּצְוָה לִדְרֹשׁ לֵאלֹהָיו בְּכָל־לְבָבוֹ עָשָׂה וְהִצְלִיחַ׃
פסוק כאהערימות המאושרות של ירושלים
הלילה נספר על מלך מיוחד במינו ושמו חזקיהו. חזקיהו רצה שבית המקדש בירושלים יהיה מקום מלא בשירה, באור ובשמחה. הוא ידע שכדי שהעוזרים במקדש, הכהנים והלויים, יוכלו לעשות את עבודתם בלב שקט, הם צריכים אוכל וצידה לביתם. לכן, הוא פנה אל העם וביקש מכל אחד להביא מעט מהטוב שיש לו בשדות ובמטעים. והנה קרה דבר נפלא: האנשים היו כל כך נדיבים ושמחים, שהם הביאו עוד ועוד! הם הביאו חיטה זהובה, ענבים מתוקים, שמן זית זך והמון דבש מתוק. בחצר המקדש נוצרו ערימות ענקיות וצבעוניות של כל טוב הארץ. המלך חזקיהו ראה את הערימות וליבו התמלא גאווה ואהבה לעמו. הוא בנה מחסנים מיוחדים כדי לשמור על כל האוכל, ומינה שומרים נאמנים שיחלקו אותו לכל המשפחות בצדק ובאהבה. כך למדו כולם שכשחולקים יחד, הברכה רק גדלה.
אפשר להסביר לילדים שחזקיהו המלך הצליח מפני שהוא לא עשה חצי עבודה, אלא השקיע את כל הלב והאהבה שלו בכל משימה.
הסיפור על הערימות שנוצרו מנדיבות הלב של העם הוא הזדמנות נהדרת לשוחח עם הילדים על כוחה של נתינה משותפת. לפעמים ילדים קטנים מרגישים שקשה להם לוותר על משהו משלהם, אך כשמראים להם שכל תרומה קטנה מצטרפת ל'ערימה' גדולה של טוב שעוזרת לאחרים, הנתינה הופכת לחוויה מעצימה ומשמחת. תוכלו להציע לילד לבחור יחד צעצוע או ספר שהוא כבר לא משתמש בו כדי לתרום לילד אחר שזקוק לו, ולדבר על השמחה והאור שזה יביא לבית החדש. ככה הילד מבין שהנתינה שלו משנה את העולם.
- אם היית יכול לבנות ערימה ענקית של משהו טוב כדי לחלק לכולם, מה היית שם בה?
- איך לדעתך הרגישו האנשים כשהם ראו את כל הערימות הגדולות שהם יצרו יחד?
- איזה מעשה קטן של שיתוף או עזרה עשה לך טוב בלב היום?
ערימות של הפתעות מתוקות
דמיינו שאתם נכנסים לחצר ענקית ורואים שם הרים עצומים של פירות מתוקים, חיטה זהובה, שמן זית מבריק ודבש טעים! זה בדיוק מה שקרה בירושלים. המלך הטוב חזקיהו ביקש מהעם לעזור לכוהנים וללויים שעובדים בבית המקדש. העם כל כך שמח לעזור, שהם הביאו עוד ועוד מתנות מכל הלב. הם הביאו כל כך הרבה, עד שנוצרו ערימות ענקיות שהגיעו כמעט עד השמיים! המלך חזקיהו ראה את כל השפע הזה, בירך את העם והחליט לבנות מחסנים מיוחדים כדי לשמור על כל האוכל הטוב הזה ולחלק אותו לכולם בשמחה ובצדק. כולם הרגישו כמה נעים וטוב לתת ולשתף.
כשאנחנו עושים משהו טוב מכל הלב ובאמת מתאמצים, אנחנו מצליחים ומביאים המון שמחה לעולם.
העם הביא כל כך הרבה תרומות, שהערימות הלכו וגדלו במשך ארבעה חודשים שלמים – מהחודש השלישי ועד החודש השביעי!
אבל מה יעשה המלך עם כל כך הרבה אוכל כדי שאף אחד לא יישאר רעב? בפרק הבא נגלה איך שומרים על הכל!
מבצע ערימות: המהפכה הכלכלית של חזקיהו
אחרי שנים שבהן בית המקדש בירושלים היה מוזנח, המלך חזקיהו מחליט לעשות סדר עולמי. הוא מתחיל בפירוק כל המזבחות של האלילים ברחבי הארץ, ואז מארגן מחדש את צוותי העבודה של הכהנים והלויים. כדי שהם יוכלו להתרכז בעבודה שלהם ובלימוד, חזקיהו מבקש מהציבור לתרום להם תרומות ומעשרות מהיבול שלהם. התגובה של העם מטורפת: הם מביאים הרים של דגנים, יין, שמן ודבש. הערימות האלה עומדות בחצרות המקדש במשך חודשים. חזקיהו מבין שאי אפשר להשאיר את כל השפע הזה סתם כך בחוץ, והוא מקים מערך לוגיסטי שלם של מחסנים ומנהלים שיחלקו את האוכל בצורה הוגנת לכל המשפחות של הכהנים, מהגדול ועד הקטן.
הפסוק הזה מראה שהצלחה אמיתית מגיעה כשאנחנו משקיעים את כל הלב והנשמה במה שאנחנו עושים, ולא רק עושים 'וי' על המשימה.
כשאתם מארגנים פרויקט קבוצתי, אל תסתפקו רק ברעיון טוב. תדאגו למערכת מסודרת של חלוקת תפקידים ומשאבים – בלי סדר, גם הרעיונות הכי טובים יכולים להתבלגן ולהתבזבז.
זה כמו לארגן מבצע התרמה ענק בבית הספר שבו כולם מביאים כל כך הרבה קופסאות שימורים ובגדים, שחייבים להקים צוות לוגיסטי מיוחד שימיין ויחלק הכל כדי ששום דבר לא יתקלקל או ילך לאיבוד.
לוגיסטיקה של קדושה: איך מנהלים מהפכה?
הפרק מתאר את שלב היישום המעשי של הרפורמה הדתית והחברתית של המלך חזקיהו בממלכת יהודה. לאחר שהעם משמיד את במות האלילים ברחבי הארץ, חזקיהו פונה לבניית המערכת הממסדית של בית המקדש בירושלים. הוא מחזיר את הכהנים והלויים למשמרות שלהם, ותורם נתח נכבד מכספו האישי לקורבנות הציבור. כדי לבסס את מעמד המקדש ולאפשר פעילות קבועה, הוא קורא לתושבי הארץ להביא את מעשרותיהם ותרומותיהם כפי שכתוב בתורה. ההיענות של העם עולה על כל הציפיות: הרים עצומים של תבואה, תירוש, יצהר ודבש נערמים בחצר המקדש במשך חודשים ארוכים, מהחודש השלישי ועד השביעי. כשחזקיהו והשרים רואים את השפע, הם מבינים שיש כאן אתגר לוגיסטי עצום. המלך מורה על הקמת לשכות אחסון מיוחדות וממנה שורה של פקידים ומנהלים נאמנים שתפקידם לחלק את המנות בצורה שוויונית ומסודרת לכל משפחות הכהנים והלויים, כולל נשותיהם וילדיהם, כדי שיוכלו להתמסר לתפקידם בראש שקט וללא דאגות פרנסה יומיומיות.
פסוק זה מסכם את המהפכה הרוחנית והניהולית של חזקיהו המלך. הוא מדגיש כי הצלחה אמיתית אינה נובעת רק מארגון חיצוני קפדני, אלא מהגישה הפנימית של עשייה 'בכל לבבו'. השילוב של דקדוק בפרטים, נאמנות לחוק ומסירות נפש מוחלטת לה', הוא שהביא לברכה ולשגשוג של הרפורמה כולה.
להעמקה בסיפור⌄
בואו נדבר רגע על מה שקורה מאחורי הקלעים של אירועים היסטוריים גדולים. קל מאוד להתלהב מטקסים מרגשים או מהחלטות דרמטיות כמו השמדת מזבחות אלילים, אבל המבחן האמיתי של כל שינוי הוא ביום שאחרי. חזקיהו המלך מבין זאת מצוין. הוא יודע שאם הוא רוצה שבית המקדש יתפקד לאורך זמן, הוא חייב לדאוג לאנשים שמפעילים אותו – הכהנים והלויים.\n\nכאן נכנס האלמנט הכלכלי-חברתי של הסיפור. חזקיהו לא מטיל רק מסים יבשים; הוא נותן דוגמה אישית ותורם קודם כל מהונו הפרטי. הצעד הזה מעורר השראה עצומה בעם, והתוצאה היא גל של נדיבות חסרת תקדים. אנשים מביאים כל כך הרבה ביכורים ותרומות, עד שנוצרות ערימות ענק שיושבות בחוץ מהחודש השלישי (חג השבועות, זמן קציר החיטים) ועד החודש השביעי (חג הסוכות, זמן האסיף).\n\nהיופי בסיפור הוא המעבר החד מההתלהבות הדתית לפרטים הלוגיסטיים הקטנים. חזקיהו לא משאיר את השפע הזה להירקב או להיגנב. הוא מקים מערכת ניהול מודרנית: בונה לשכות (מחסנים), ממנה מנהלים (כמו כונניהו ושמעי) ויוצר רשימות מפורטות של כל מי שזכאי לקבל תמיכה – כולל ילדים מגיל שלוש ומעלה של משפחות הכהנים.\n\nמה שמעניין כאן הוא שקדושה ורוחניות לא סותרות סדר, ארגון וצדק חלוקתי. להפך, הן דורשות אותם. חזקיהו מצליח מפני שהוא מחבר בין הלב החם והמאמין לבין השכל הישר והמארגן. דמיינו איזה שינוי מדהים קורה כשחזון גדול מקבל רגליים יציבות על הקרקע כדי להחזיק מעמד.
חזקיהו דאג לחלק את האוכל בצורה שווה לכולם, 'כגדול כקטן'. האם לדעתכם חלוקה צודקת פירושה לתת לכולם בדיוק אותו דבר, או לתת לכל אחד לפי הצרכים המיוחדים שלו?
הלוגיסטיקה של הרוח: הרפורמה הממסדית של חזקיהו
פרק לא בספר דברי הימים ב' מתאר את השלב המעשי והארגוני של הרפורמה הדתית הגדולה שהוביל המלך חזקיהו בממלכת יהודה. לאחר חגיגות הפסח ההמוניות והשמדת סממני עבודת האלילים ברחבי הארץ, פונה חזקיהו למיסוד עבודת המקדש בירושלים. הוא מארגן מחדש את מחלקות הכהנים והלויים לקיום העבודה השוטפת, ותורם נתח משמעותי מרכושו הפרטי למימון קורבנות הציבור בשבתות ובמועדים. במקביל, הוא קורא לתושבי ירושלים להפריש את מתנות הכהונה והלווייה כנדרש בתורה, כדי לאפשר להם להתמסר לתפקידם הרוחני ללא דאגות קיום. היענות העם היא חסרת תקדים: הררי תרומות ומעשרות של תבואה, יין, שמן ודבש נאספים בחצר המקדש במשך חודשים ארוכים, מהחודש השלישי ועד החודש השביעי. נוכח השפע העצום, חזקיהו יוזם פרויקט בנייה של לשכות אחסון במקדש ומקים מנגנון פקידותי מורכב ויעיל בראשות כונניהו הלוי ושמעי אחיו. מנגנון זה מופקד על רישום מדויק של משפחות הכהנים והלויים וחלוקה נאמנה ושוויונית של המנות לכל הזכאים, מה שמבטיח את יציבותה הכלכלית והרוחנית של הממלכה לאורך זמן.
פסוק זה מסכם את המהפכה הרוחנית והניהולית של חזקיהו המלך. הוא מדגיש כי הצלחה אמיתית אינה נובעת רק מארגון חיצוני קפדני, אלא מהגישה הפנימית של עשייה 'בכל לבבו'. השילוב של דקדוק בפרטים, נאמנות לחוק ומסירות נפש מוחלטת לה', הוא שהביא לברכה ולשגשוג של הרפורמה כולה.
הדרש — קריאה לעומק⌄
פרק זה מציע מבט מרתק ומעמיק על הממשק שבין התעוררות רוחנית לבין מנהל תקין, ארגון ולוגיסטיקה בממלכת יהודה העתיקה. לאחר האופוריה וההתרגשות של חגיגות הפסח ההמוניות המתוארות בפרק הקודם, המלך חזקיהו מבין היטב כי ללא תשתית מוסדית וכלכלית מוצקה, ההתלהבות הדתית של העם תתפוגג במהרה ותישאר כאירוע חד-פעמי בלבד. כדי למנוע זאת, הוא פותח בצעד כפול המשלב הסרה של מכשולים רוחניים לצד בנייה של מערכות תומכות: ראשית, העם יוצא לטיהור פיזי של הארץ מפולחן הבמות, המצבות והאשרות ביהודה, בנימין, אפרים ומנשה. שנית, חזקיהו ניגש לארגון מחדש של הממסד הדתי בירושלים.\n\nחזקיהו פועל כמנהיג דגול המבין את חשיבותה של דוגמה אישית ומנהיגות משרתת. הוא מפריש את 'מנת המלך' מרכושו הפרטי והונו האישי למימון קורבנות הבוקר, הערב, השבתות, הראשים והמועדים, ורק לאחר מכן הוא פונה אל העם ודורש מהם למלא את חובתם המקראית לתמיכה בכהנים ובלויים. מטרת הדרישה הזו מוגדרת בטקסט בבירור: 'למען יחזקו בתורת ה''. חזקיהו מזהה קשר ישיר, פסיכולוגי ומעשי, בין ביטחון כלכלי של מנהיגי הרוח לבין יכולתם להעמיק בלימוד, בהוראה ובשמירה על החוק ללא טרדות פרנסה יומיומיות.\n\nתגובת העם לקריאתו של המלך היא מופת של נדיבות ספונטנית ורחבת היקף. המונח 'ערימות ערימות' המופיע שוב ושוב בטקסט ממחיש בצורה ויזואלית מרהיבה את השפע הבלתי נשלט שהציף את חצרות המקדש במשך חודשים ארוכים, מהחודש השלישי (חג השבועות, זמן קציר החיטים) ועד החודש השביעי (חג הסוכות, זמן האסיף). הברכה האלוהית מתגלה כאן דרך נדיבות הלב האנושית, כפי שמעיד עזריהו הכהן הראש לבית צדוק בפני המלך המשתאה: 'כי ה' ברך את עמו והנותר את ההמון הזה'.\n\nעם זאת, כאן בדיוק מתחיל האתגר המנהיגותי האמיתי: כיצד מנהלים שפע כה עצום בלי ליצור מוקדי כוח מושחתים, בזבוז משאבים או אפליה בחלוקה? חזקיהו אינו מתבשם מההצלחה הרגעית אלא פועל מייד למיסוד המצב בצורה מקצועית. הוא מצווה להכין לשכות אחסון ומחסנים בבית ה' וממנה שדרת ניהול מקצועית, שקופה ונאמנה. שמותיהם של הפקידים והמפקחים, כמו כונניהו ושמעי אחיו, מוזכרים בפירוט רב בפרק, דבר המעיד על החשיבות העצומה שמייחס בעל ספר דברי הימים לשקיפות, סדר מנהלי ורישום גנאלוגי מדויק. המערכת שנבנית אינה רק לוגיסטית אלא גם בעלת אופי סוציאלי מובהק: היא דואגת לחלוקה הוגנת 'כגדול כקטן', ומקיפה את כל משפחות הכהנים והלויים, כולל נשותיהם וטפם מגיל שלוש ומעלה.\n\nמבחינה ספרותית, הפרק משתמש במילים מנחות כמו 'אמונה' (המופיעה מספר פעמים בהקשר של ניהול המשאבים) ו'ברך'. הנאמנות של בני האדם בניהול החומר היא זו שמתווכת ומאפשרת את המשך הברכה האלוהית בממלכה. הפרק נחתם בשבח יוצא דופן לחזקיהו, המדגיש כי הצלחתו נבעה מכך שפעל 'בכל לבבו'. השילוב של כוונת הלב הטהורה והחמה עם הקפדה יתרה על פרטי הפרטים של החוק, המנהל והצדק החברתי הוא שהפך את הרפורמה שלו לבת-קיימא, ומציב עד היום מודל נצחי של מנהיגות המשלבת חזון רוחני נשגב עם יכולת ביצוע מעשית וארגונית יוצאת דופן.
- ביטחון כלכלי כבסיס לחירות רוחניתחזקיהו דורש מהעם לכלכל את הכהנים והלויים כדי שיוכלו 'להחזיק בתורת ה''. בחיינו המודרניים, עיקרון זה מזכיר לנו שכדי שאדם, ארגון או קהילה יוכלו לעסוק ביצירה, ברוח ובהתפתחות אישית, יש צורך בבסיס חומרי יציב ומכבד. השקעה בתנאי הקיום של העוסקים במלאכת החינוך והרוח היא תנאי הכרחי לאיכות עשייתם.
- שקיפות ומנהל תקין הם ערכים דתייםהפרק מקדיש מקום נרחב לפירוט שמות הממונים על המחסנים וחלוקת המנות 'באמונה'. בניהול כספי ציבור, עמותות או אפילו תקציב משפחתי, כוונות טובות אינן מספיקות. יש צורך במנגנונים שקופים, בבקרה ובסדר קפדני כדי למנוע לזות שפתיים, שחיתות או תחושת קיפוח, ולשמור על אמון השותפים לדרך.
- המעבר מהתלהבות למיסודפרויקטים רבים - החל ממיזמים עסקיים ועד למערכות יחסים - מתחילים בפרץ של אנרגיה והתלהבות (כמו השמדת הבמות וחגיגות הפסח). אולם, הישרדותם לטווח ארוך תלויה ביכולת לבנות שגרה, להקים 'לשכות' ומחסנים, ולתרגם את הרגש הספונטני להרגלים יומיומיים קבועים ומחייבים.
הפרק מציג מתח מובנה בין הספונטניות של נדיבות הלב (הבאת ה'ערימות') לבין הצורך במיסוד, פיקוח וחלוקה מבוקרת. האם המעבר ממחוות של נדיבות חופשית למערכת ממוסדת ומנוהלת היטב משמר את הרוח המקורית של הנתינה, או שמא הוא עלול לכבות את הניצוץ הספונטני ולהפוך את הקדושה למנגנון בירוקרטי קר?
📖 קראו את הפרק המלא⌄
וּכְכַלּוֹת כָּל־זֹאת יָצְאוּ כָּל־יִשְׂרָאֵל הַנִּמְצְאִים לְעָרֵי יְהוּדָה וַיְשַׁבְּרוּ הַמַּצֵּבוֹת וַיְגַדְּעוּ הָאֲשֵׁרִים וַיְנַתְּצוּ אֶת־הַבָּמוֹת וְאֶת־הַמִּזְבְּחֹת מִכָּל־יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וּבְאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה עַד־לְכַלֵּה וַיָּשׁוּבוּ כָּל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ לַאֲחֻזָּתוֹ לְעָרֵיהֶם׃
וַיַּעֲמֵד יְחִזְקִיָּהוּ אֶת־מַחְלְקוֹת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם עַל־מַחְלְקוֹתָם אִישׁ כְּפִי עֲבֹדָתוֹ לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם לְעֹלָה וְלִשְׁלָמִים לְשָׁרֵת וּלְהֹדוֹת וּלְהַלֵּל בְּשַׁעֲרֵי מַחֲנוֹת יְהוָה׃
וּמְנָת הַמֶּלֶךְ מִן־רְכוּשׁוֹ לָעֹלוֹת לְעֹלוֹת הַבֹּקֶר וְהָעֶרֶב וְהָעֹלוֹת לַשַּׁבָּתוֹת וְלֶחֳדָשִׁים וְלַמֹּעֲדִים כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת יְהוָה׃
וַיֹּאמֶר לָעָם לְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם לָתֵת מְנָת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְמַעַן יֶחֶזְקוּ בְּתוֹרַת יְהוָה׃
וְכִפְרֹץ הַדָּבָר הִרְבּוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל רֵאשִׁית דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר וּדְבַשׁ וְכֹל תְּבוּאַת שָׂדֶה וּמַעְשַׂר הַכֹּל לָרֹב הֵבִיאוּ׃
וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה הַיּוֹשְׁבִים בְּעָרֵי יְהוּדָה גַּם־הֵם מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן וּמַעְשַׂר קָדָשִׁים הַמְקֻדָּשִׁים לַיהוָה אֱלֹהֵיהֶם הֵבִיאוּ וַיִּתְּנוּ עֲרֵמוֹת עֲרֵמוֹת׃
בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִשִׁי הֵחֵלּוּ הָעֲרֵמוֹת לְיִסּוֹד וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי כִּלּוּ׃
וַיָּבֹאוּ יְחִזְקִיָּהוּ וְהַשָּׂרִים וַיִּרְאוּ אֶת־הָעֲרֵמוֹת וַיְבָרֲכוּ אֶת־יְהוָה וְאֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל׃
וַיִּדְרֹשׁ יְחִזְקִיָּהוּ עַל־הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם עַל־הָעֲרֵמוֹת׃
וַיֹּאמֶר אֵלָיו עֲזַרְיָהוּ הַכֹּהֵן הָרֹאשׁ לְבֵית צָדוֹק וַיֹּאמֶר מֵהָחֵל הַתְּרוּמָה לָבִיא בֵית־יְהוָה אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ וְהוֹתֵר עַד־לָרוֹב כִּי יְהוָה בֵּרַךְ אֶת־עַמּוֹ וְהַנּוֹתָר אֶת־הֶהָמוֹן הַזֶּה׃
וַיֹּאמֶר יְחִזְקִיָּהוּ לְהָכִין לְשָׁכוֹת בְּבֵית יְהוָה וַיָּכִינוּ׃
וַיָּבִיאוּ אֶת־הַתְּרוּמָה וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַקֳּדָשִׁים בֶּאֱמוּנָה וַעֲלֵיהֶם נָגִיד כונניהו [כָּנַנְיָהוּ] הַלֵּוִי וְשִׁמְעִי אָחִיהוּ מִשְׁנֶה׃
וִיחִיאֵל וַעֲזַזְיָהוּ וְנַחַת וַעֲשָׂהאֵל וִירִימוֹת וְיוֹזָבָד וֶאֱלִיאֵל וְיִסְמַכְיָהוּ וּמַחַת וּבְנָיָהוּ פְּקִידִים מִיַּד כונניהו [כָּנַנְיָהוּ] וְשִׁמְעִי אָחִיו בְּמִפְקַד יְחִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וַעֲזַרְיָהוּ נְגִיד בֵּית־הָאֱלֹהִים׃
וְקוֹרֵא בֶן־יִמְנָה הַלֵּוִי הַשּׁוֹעֵר לַמִּזְרָחָה עַל נִדְבוֹת הָאֱלֹהִים לָתֵת תְּרוּמַת יְהוָה וְקָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים׃
וְעַל־יָדוֹ עֵדֶן וּמִנְיָמִן וְיֵשׁוּעַ וּשְׁמַעְיָהוּ אֲמַרְיָהוּ וּשְׁכַנְיָהוּ בְּעָרֵי הַכֹּהֲנִים בֶּאֱמוּנָה לָתֵת לַאֲחֵיהֶם בְּמַחְלְקוֹת כַּגָּדוֹל כַּקָּטָן׃
מִלְּבַד הִתְיַחְשָׂם לִזְכָרִים מִבֶּן שָׁלוֹשׁ שָׁנִים וּלְמַעְלָה לְכָל־הַבָּא לְבֵית־יְהוָה לִדְבַר־יוֹם בְּיוֹמוֹ לַעֲבוֹדָתָם בְּמִשְׁמְרוֹתָם כְּמַחְלְקוֹתֵיהֶם׃
וְאֵת הִתְיַחֵשׂ הַכֹּהֲנִים לְבֵית אֲבוֹתֵיהֶם וְהַלְוִיִּם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וּלְמָעְלָה בְּמִשְׁמְרוֹתֵיהֶם בְּמַחְלְקוֹתֵיהֶם׃
וּלְהִתְיַחֵשׂ בְּכָל־טַפָּם נְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם לְכָל־קָהָל כִּי בֶאֱמוּנָתָם יִתְקַדְּשׁוּ־קֹדֶשׁ׃
וְלִבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים בִּשְׂדֵי מִגְרַשׁ עָרֵיהֶם בְּכָל־עִיר וָעִיר אֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמוֹת לָתֵת מָנוֹת לְכָל־זָכָר בַּכֹּהֲנִים וּלְכָל־הִתְיַחֵשׂ בַּלְוִיִּם׃
וַיַּעַשׂ כָּזֹאת יְחִזְקִיָּהוּ בְּכָל־יְהוּדָה וַיַּעַשׂ הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר וְהָאֱמֶת לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהָיו׃
וּבְכָל־מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר־הֵחֵל בַּעֲבוֹדַת בֵּית־הָאֱלֹהִים וּבַתּוֹרָה וּבַמִּצְוָה לִדְרֹשׁ לֵאלֹהָיו בְּכָל־לְבָבוֹ עָשָׂה וְהִצְלִיחַ׃