דברי הימים ב · פרק כ״ט
רפורמת הפתע של יחזקיהו: אנטומיה של מהפך רוחני
עַתָּה עִם־לְבָבִי לִכְרוֹת בְּרִית לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֹׁב מִמֶּנּוּ חֲרוֹן אַפּוֹ׃
פסוק יהמלך יחזקיהו והמנגינה שחזרה הביתה
הלילה, חמודים, נספר על מלך צעיר ואמיץ בשם יחזקיהו. כשיחזקיהו הפך למלך בירושלים, הוא גילה שבית המקדש – הבית המיוחד והיפה של אלוהים – סגור, חשוך ועצוב כבר המון שנים. הוא לא חיכה אפילו יום אחד! הוא קרא לכהנים וללויים החרוצים ואמר להם: 'בואו נחזיר את האור והשמחה לבית שלנו!'. יחד הם עבדו קשה-קשה במשך שישה-עשר ימים, ניקו את האבק, פינו את הלכלוך והבריקו כל פינה. כשהבית היה נקי ומנצנץ, הם הביאו כינורות, נבלים וחצוצרות, וניגנו מנגינה נפלאה ושמחה כל כך, שכל העם התחיל לשיר ולרקוד יחד איתם. הלב של כולם התמלא באור ובאהבה, כי הם ראו שגם מה שהיה מקולקל ועצוב – אפשר לתקן ולהפוך למאיר ומאושר.
הפסוק מראה לנו שמנהיגות אמיתית מתחילה בהחלטה פנימית עמוקה לקחת אחריות ולתקן את טעויות העבר.
הסיפור של יחזקיהו מראה לילדים שאין דבר כזה 'מקולקל מדי'. לפעמים חדר מבולגן, צעצוע שנשבר או אפילו חברות שהתקלקלה בגלל מריבה, יכולים להיראות כמו בעיה ענקית שאי אפשר לפתור. דרך דמותו של יחזקיהו, נוכל ללמד את הילד שעם קצת אומץ, שיתוף פעולה ועבודה חרוצה, אפשר תמיד להתחיל מחדש, לנקות את הכעס ולמלא את הלב במנגינה שמחה של סליחה והתחלה חדשה.
- אם היית יכול לעזור למלך יחזקיהו לנקות את המקדש, באיזה כלי נגינה היית רוצה לנגן כשהכל היה מוכן ונקי?
- איך אתה מרגיש אחרי שאנחנו מסדרים ומנקים יחד את החדר שלך? האם זה עושה לך הרגשה נעימה בלב?
- אם חבר עושה טעות או מעליב, איך אנחנו יכולים לעזור לו 'לנקות' את ההרגשה הרעה ולהתחיל מחדש?
המלך יחזקיהו מנקה את הבית הגדול
דמיינו שאתם נכנסים לבית ענק, יפהפה ומיוחד, אבל הכל בו חשוך, מאובק ומלא קורי עכביש. הדלתות נעולות, המנורות כבויות, ואף אחד לא ביקר בו כבר שנים! זה בדיוק מה שמצא המלך הצעיר יחזקיהו כשהתחיל למלוך בירושלים. המלך הקודם סגר את בית המקדש, הבית המיוחד של אלוהים. אבל יחזקיהו לא נבהל. הוא קרא מיד לעוזרים החרוצים שלו – הלויים והכהנים – ואמר להם: 'בואו ננקה, נסדר ונחזיר את האור!'. הם עבדו יחד יום-יום, פינו את הלכלוך לנחל קדרון, וצחצחו כל פינה. כשהכל הבריק, הם הדליקו את המנורות, ניגנו בכינורות ובחצוצרות, ושרו שירים שמחים כל כך, עד שכל העם רקד ושמח יחד איתם. הכל קרה כל כך מהר ובאופן נפלא!
המלך יחזקיהו מחליט בלב שלם לעשות הסכם חדש וטוב עם אלוהים, כדי להחזיר את האור והשמחה לכולם.
הידעתם? ללויים ולכהנים לקח בדיוק 16 ימים של עבודה קשה כדי לנקות ולסדר את בית המקדש הענק מההתחלה ועד הסוף!
אבל הניקיון הגדול היה רק ההתחלה! מה יעשה המלך יחזקיהו כדי להזמין את כל העם, אפילו את אלה שגרים רחוק, לחגוג יחד? בפרק הבא נגלה!
לעשות ריסטארט לממלכה
כשיחזקיהו עולה לשלטון בירושלים בגיל 25, הוא יורש ממלכה במשבר עמוק. אביו, המלך אחז, הזניח לחלוטין את בית המקדש, כיבה את המנורות וסגר את השערים. יחזקיהו לא מבזבז זמן: כבר בחודש הראשון למלכותו הוא פותח את דלתות המקדש ומגייס את הכהנים והלויים למבצע ניקיון חסר תקדים. הוא מסביר להם שההזנחה הזו הביאה על העם צרות ואסונות, והגיע הזמן לשינוי. הלויים נרתמים למשימה, מנקים ומקדשים את המבנה במשך 16 ימים, ומפנים את כל הלכלוך. כשהמקדש מוכן, יחזקיהו מארגן טקס חגיגי ענק עם מוזיקה חיה, חצוצרות, כינורות ושירה של שירי דוד המלך. העם מתמלא בשמחה אדירה על ההתחלה החדשה שקרתה במהירות מפתיעה.
יחזקיהו מבין שכדי לעשות שינוי אמיתי בחיים, לא מספיק לדבר – צריך להתחייב מכל הלב ולפעול כדי לתקן את מה שנהרס.
כשיש לכם פרויקט ענק שנראה בלתי אפשרי (כמו לסדר חדר הפוך לחלוטין או ללמוד למבחן ענק), אל תדחו אותו. חלקו את העבודה לשלבים, גייסו חברים או משפחה לעזרה, ותראו איך הכל מסתדר הרבה יותר מהר ממה שחשבתם.
זה כמו לקחת קבוצת ספורט או תנועת נוער שהתפרקה לגמרי, שבה כולם רבו והפסיקו להגיע, ופתאום מגיע מדריך חדש שמנקה את המועדון, מארגן מסיבה מטורפת, ומחזיר לכולם את החשק לשתף פעולה ולהיות ביחד.
המהפכן הצעיר מירושלים
יחזקיהו עולה לשלטון בגיל עשרים וחמש, גיל שבו רבים עדיין מחפשים את עצמם, ומוצא את עצמו בראש ממלכת יהודה המוכה והחבולה. אביו, המלך אחז, הותיר אחריו חורבן רוחני ופיזי: בית המקדש נעול, המנורות כבויות, ועבודת ה' הופסקה לחלוטין. יחזקיהו מבין שכדי להציל את הממלכה מקריסה, הוא חייב לבצע מהפך שורשי ומיידי. בחודש הראשון למלכותו הוא פותח את שערי המקדש ומכנס את המנהיגים הדתיים – הכהנים והלויים. בנאום חוצב להבות הוא קורא להם להתנער מהעבר, לטהר את המקדש ולהחזיר את האור. הלויים נענים לאתגר ומנקים את המקדש ביסודיות במשך שישה-עשר ימים, כשהם משליכים את כל הטומאה לנחל קדרון. מיד לאחר מכן, יחזקיהו מוביל טקס חניכה מפואר. הוא מביא עשרות קורבנות, ומעמיד תזמורת ענק של לויים עם כינורות, נבלים וחצוצרות שמנגנים את שירי דוד המלך. השמחה וההתרגשות סוחפות את העם כולו, שמבין שניתן להתחיל מחדש, גם אחרי שנים של חושך והזנחה.
הפסוק מבטא את נקודת המפנה הדרמטית בלב המלך הצעיר יחזקיהו. לאחר שנים של הזנחה, ניכור וסגירת שערי המקדש בידי אביו אחז, יחזקיהו מבין כי התיקון לא יכול להיות קוסמטי בלבד. הוא יוזם ברית עמוקה המבוססת על מחויבות פנימית של הלב, מתוך הבנה שהשבת הקשר עם אלוהים היא המפתח להצלת הממלכה כולה מחורבן פיזי ורוחני.
להעמקה בסיפור⌄
מה שמעניין בפרק הזה הוא המהירות והנחישות שבהן יחזקיהו פועל. הוא לא מחכה לזמן מתאים, לא עושה סקרי דעת קהל ולא מנסה לרצות את כולם. הוא מבין שהמצב הנוכחי הוא קטסטרופה, והוא מתחיל בתיקון מיד ביום הראשון שלו בתפקיד. יחזקיהו מציג כאן מודל של מנהיגות שלוקחת אחריות אישית. הוא לא מאשים רק את האויבים מבחוץ בצרות של יהודה, אלא מסתכל פנימה ואומר באומץ: 'אבותינו מעלו ועשו את הרע'. הזיהוי של הבעיה הפנימית הוא הצעד הראשון לפתרון. דמיינו את הלויים נכנסים למקדש החשוך. הם מוצאים שם הזנחה של שנים, אולי אפילו פסלים ועבודה זרה שאחז הכניס לשם. הם לא נגעלים ולא מתייאשים; הם פשוט מתחילים לעבוד. הפינוי של הלכלוך לנחל קדרון הוא סמלי – השלכת העבר השלילי אל מחוץ לעיר כדי להתחיל דף נקי. שימו לב גם לחלק של המוזיקה בפרק. יחזקיהו מבין שאי אפשר להחזיר אנשים לדרך הישר רק באמצעות חוקים יבשים ופקודות. הוא משתמש בכוח של האמנות, השירה והנגינה כדי לגעת בלבבות של האנשים. כשהחצוצרות והכינורות מתחילים לנגן, משהו בלב של הקהל נפתח. השמחה הגדולה בסוף הפרק מראה שהעם היה צמא לשינוי הזה. לפעמים אנחנו חושבים ששינויים גדולים דורשים תכנון של שנים, אבל הסיפור הזה מוכיח שכשיש רצון אמיתי, מנהיגות סוחפת ואנשים שמוכנים להפשיל שרוולים, אפשר לחולל מהפך מדהים כמעט בן לילה.
אם הייתם נכנסים לתפקיד ניהולי או הנהגתי במקום שבו כולם רגילים לעשות דברים בצורה לא טובה, האם הייתם מנסים לשנות הכל בבת אחת כמו יחזקיהו, או עושים שינויים קטנים והדרגתיים כדי לא להבהיל את האנשים?
רפורמת הפתע של יחזקיהו: אנטומיה של מהפך רוחני
פרק כ"ט בספר דברי הימים ב' מתאר את עלייתו לשלטון של יחזקיהו מלך יהודה בגיל עשרים וחמש, ואת המהפכה הדתית והארגונית המיידית שהוא מוביל בירושלים. יחזקיהו יורש ממלכה שסועה ומוזנחת לאחר שנות שלטונו של אביו, המלך אחז, אשר סגר את שערי בית המקדש והפסיק את העבודה בו. מיד עם כניסתו לתפקיד, בחודש הראשון של שנתו הראשונה, יחזקיהו פותח את דלתות המקדש ומורה על שיקומן. הוא מכנס את הכהנים והלויים לכיכר המזרחית של המקדש, נושא בפניהם נאום נוקב על חטאי הדורות הקודמים שהביאו לחורבן וגלות, וקורא להם להתקדש ולטהר את המקום. הלויים נענים לקריאה, אוספים את אחיהם ומנקים את המקדש ביסודיות במשך שישה-עשר ימים, תוך שהם משליכים את כל הטומאה והעזובה לנחל קדרון. לאחר השלמת הניקיון, מדווחים המנהיגים הדתיים למלך כי המקדש וכליו מוכנים. יחזקיהו משכים קום, אוסף את שרי העיר ועולה למקדש כדי לחדש את עבודת הקורבנות בטקס מפואר. הוא מעמיד תזמורת לויים חגיגית המנגנת בכלי נגינה שונים בהתאם למסורת דוד המלך. הטקס מלווה בשירה, נגינה בחצוצרות והשתחוות של כל הקהל. בסיום, מביא העם בהתלהבות המוני קורבנות וזבחים, והפרק נחתם בשמחה גדולה של המלך והעם על ההתחדשות המהירה והמפתיעה.
הפסוק מבטא את נקודת המפנה הדרמטית בלב המלך הצעיר יחזקיהו. לאחר שנים של הזנחה, ניכור וסגירת שערי המקדש בידי אביו אחז, יחזקיהו מבין כי התיקון לא יכול להיות קוסמטי בלבד. הוא יוזם ברית עמוקה המבוססת על מחויבות פנימית של הלב, מתוך הבנה שהשבת הקשר עם אלוהים היא המפתח להצלת הממלכה כולה מחורבן פיזי ורוחני.
הדרש — קריאה לעומק⌄
פרק כ"ט מציג את אחד המהפכים הדרמטיים ביותר בתולדות ממלכת יהודה, ומשמש כמקרה מבחן מרתק למנהיגות משבר ושינוי ארגוני-רוחני. המחבר המקראי מעמיד בניגוד חריף את דמותו של יחזקיהו מול אביו אחז. בעוד שאחז מתואר כמי שסגר את המקדש ו'נתן עורף' לה', יחזקיהו פותח את דלתותיו כבר ב'שנה הראשונה למלכו בחודש הראשון'. חזרה זו על המילה 'ראשון' מדגישה את סדר העדיפויות המיידי של המלך החדש: שיקום הקשר עם האל אינו משימה משנית, אלא הבסיס לכל קיום לאומי. בנאומו ללויים, יחזקיהו משתמש ברטוריקה מתוחכמת המשלבת אבחון היסטורי קשה עם קריאה לפעולה מעוררת השראה. הוא אינו מסתיר את המציאות העגומה – השבי, החרב והביזיון הלאומי – אך הוא מסרב לשקוע בייאוש. המפתח לשינוי, לטענתו, טמון בברית הלבבית ובחזרה לתפקידם המקורי של הלויים כמי שנבחרו לשרת בקודש. תהליך הטיהור עצמו מתואר בדיוק כרונולוגי וגיאוגרפי: העבודה מתחילה בתוך ההיכל פנימה, מתקדמת לאולם, ומסתיימת בחצרות, כאשר הטומאה מושלכת אל מחוץ לעיר, לנחל קדרון. מבנה זה מסמל את התיקון המתחיל מהגרעין הפנימי ביותר ומתפשט החוצה. שיאו של הפרק הוא בחידוש הפולחן, המאופיין בשילוב יוצא דופן של סדר קפדני והתלהבות ספונטנית. יחזקיהו משחזר את המבנה המוזיקלי שייסד דוד המלך, ובכך מחבר את הרפורמה שלו לשושלת המפוארת של העבר. המוזיקה והשירה אינן רק רקע אסתטי, אלא כלי ליצירת חוויה קולקטיבית מלכדת. הניגוד בין מיעוט הכהנים לבין נדיבות הלב של העם המביא קורבנות בהמוניו יוצר מתח מעניין: הממסד הדתי הרשמי מפגר לעיתים אחרי הצימאון הרוחני של הציבור. הלויים, המתוארים כ'ישרי לבב להתקדש מהכהנים', נחלצים לעזרה ומגשרים על הפער. סיומו של הפרק במילים 'כי בפתאום היה הדבר' מדגיש את הממד העל-טבעי או הפסיכולוגי של המהפך: כאשר התשתית מוכנה והמנהיגות נחושה, הלבבות של ההמונים יכולים להשתנות ברגע אחד, וליצור מציאות חדשה לחלוטין מתוך החורבות.
- תיקון משברים דורש טיפול בשורש ולא בסימפטומיםכאשר ארגון, עסק או מערכת יחסים משפחתית נקלעים למשבר עמוק, הנטייה הטבעית היא לחפש פתרונות קוסמטיים ומהירים. יחזקיהו מלמד אותנו שיש להעז לפתוח את ה'דלתות הנעולות', להביט באומץ אל תוך ה'היכל הפנימי' המאובק, לזהות את הכשלים המבניים והערכיים, ולנקות אותם באופן יסודי, גם אם הדבר דורש מאמץ מרוכז וכואב.
- מנהיגות אפקטיבית רותמת את השותפים מתוך שליחות ולא מתוך כפייהבמקום להטיל גזירות חד-צדדיות, יחזקיהו פונה אל הכהנים והלויים בגובה העיניים, מסביר להם את ההקשר ההיסטורי ומזכיר להם את ייעודם הייחודי ('בכם בחור ה''). בניהול צוות בעבודה או בהובלת פרויקט קהילתי, הנעת עובדים מתוך חיבור לחזון משותף ותחושת ערך עצמי תמיד תניב תוצאות עמוקות ומהירות יותר מאשר ניהול סמכותני ונוקשה.
- החשיבות של יצירת חוויות קולקטיביות חיוביות לחיזוק הלכידותלאחר עבודה מפרכת של ניקוי וארגון, יחזקיהו משקיע משאבים רבים בטקס חגיגי המשלב מוזיקה, שירה ואמנות. בחיי הקהילה או המשפחה המודרניים, לאחר תקופות של מתח או עבודה קשה, חיוני לייצר רגעים של חגיגה משותפת – ארוחה חגיגית, אירוע תרבותי או מפגש חברתי – כדי לציין את ההישג, לפתוח את הלבבות ולחזק את תחושת השייכות.
הפרק מעלה את השאלה המוסרית והפילוסופית של אחריות דורית: האם בנים נושאים באשמת אבותיהם, וכיצד ניתן להשתחרר מכבלי העבר? יחזקיהו מכיר בכך ש'נפלו אבותינו בחרב' בשל חטאי העבר, אך בו זמנית הוא מוכיח כי ההווה והעתיד נמצאים לחלוטין בידי הדור הנוכחי, המסוגל לבחור בנתיב של תיקון וברית חדשה.
📖 קראו את הפרק המלא⌄
יְחִזְקִיָּהוּ מָלַךְ בֶּן־עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה וְעֶשְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ אֲבִיָּה בַּת־זְכַרְיָהוּ׃
וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה כְּכֹל אֲשֶׁר־עָשָׂה דָּוִיד אָבִיו׃
הוּא בַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן פָּתַח אֶת־דַּלְתוֹת בֵּית־יְהוָה וַיְחַזְּקֵם׃
וַיָּבֵא אֶת־הַכֹּהֲנִים וְאֶת־הַלְוִיִּם וַיַּאַסְפֵם לִרְחוֹב הַמִּזְרָח׃
וַיֹּאמֶר לָהֶם שְׁמָעוּנִי הַלְוִיִּם עַתָּה הִתְקַדְּשׁוּ וְקַדְּשׁוּ אֶת־בֵּית יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם וְהוֹצִיאוּ אֶת־הַנִּדָּה מִן־הַקֹּדֶשׁ׃
כִּי־מָעֲלוּ אֲבֹתֵינוּ וְעָשׂוּ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה־אֱלֹהֵינוּ וַיַּעַזְבֻהוּ וַיַּסֵּבּוּ פְנֵיהֶם מִמִּשְׁכַּן יְהוָה וַיִּתְּנוּ־עֹרֶף׃
גַּם סָגְרוּ דַּלְתוֹת הָאוּלָם וַיְכַבּוּ אֶת־הַנֵּרוֹת וּקְטֹרֶת לֹא הִקְטִירוּ וְעֹלָה לֹא־הֶעֱלוּ בַקֹּדֶשׁ לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׃
וַיְהִי קֶצֶף יְהוָה עַל־יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם וַיִּתְּנֵם לזועה [לְזַעֲוָה] לְשַׁמָּה וְלִשְׁרֵקָה כַּאֲשֶׁר אַתֶּם רֹאִים בְּעֵינֵיכֶם׃
וְהִנֵּה נָפְלוּ אֲבוֹתֵינוּ בֶּחָרֶב וּבָנֵינוּ וּבְנוֹתֵינוּ וְנָשֵׁינוּ בַּשְּׁבִי עַל־זֹאת׃
עַתָּה עִם־לְבָבִי לִכְרוֹת בְּרִית לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֹׁב מִמֶּנּוּ חֲרוֹן אַפּוֹ׃
בָּנַי עַתָּה אַל־תִּשָּׁלוּ כִּי־בָכֶם בָּחַר יְהוָה לַעֲמֹד לְפָנָיו לְשָׁרְתוֹ וְלִהְיוֹת לוֹ מְשָׁרְתִים וּמַקְטִרִים׃
וַיָּקֻמוּ הַלְוִיִּם מַחַת בֶּן־עֲמָשַׂי וְיוֹאֵל בֶּן־עֲזַרְיָהוּ מִן־בְּנֵי הַקְּהָתִי וּמִן־בְּנֵי מְרָרִי קִישׁ בֶּן־עַבְדִּי וַעֲזַרְיָהוּ בֶּן־יְהַלֶּלְאֵל וּמִן־הַגֵּרְשֻׁנִּי יוֹאָח בֶּן־זִמָּה וְעֵדֶן בֶּן־יוֹאָח׃
וּמִן־בְּנֵי אֱלִיצָפָן שִׁמְרִי ויעואל [וִיעִיאֵל] וּמִן־בְּנֵי אָסָף זְכַרְיָהוּ וּמַתַּנְיָהוּ׃
וּמִן־בְּנֵי הֵימָן יחואל [יְחִיאֵל] וְשִׁמְעִי וּמִן־בְּנֵי יְדוּתוּן שְׁמַעְיָה וְעֻזִּיאֵל׃
וַיַּאַסְפוּ אֶת־אֲחֵיהֶם וַיִּתְקַדְּשׁוּ וַיָּבֹאוּ כְמִצְוַת־הַמֶּלֶךְ בְּדִבְרֵי יְהוָה לְטַהֵר בֵּית יְהוָה׃
וַיָּבֹאוּ הַכֹּהֲנִים לִפְנִימָה בֵית־יְהוָה לְטַהֵר וַיּוֹצִיאוּ אֵת כָּל־הַטֻּמְאָה אֲשֶׁר מָצְאוּ בְּהֵיכַל יְהוָה לַחֲצַר בֵּית יְהוָה וַיְקַבְּלוּ הַלְוִיִּם לְהוֹצִיא לְנַחַל־קִדְרוֹן חוּצָה׃
וַיָּחֵלּוּ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן לְקַדֵּשׁ וּבְיוֹם שְׁמוֹנָה לַחֹדֶשׁ בָּאוּ לְאוּלָם יְהוָה וַיְקַדְּשׁוּ אֶת־בֵּית־יְהוָה לְיָמִים שְׁמוֹנָה וּבְיוֹם שִׁשָּׁה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן כִּלּוּ׃
וַיָּבוֹאוּ פְנִימָה אֶל־חִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמְרוּ טִהַרְנוּ אֶת־כָּל־בֵּית יְהוָה אֶת־מִזְבַּח הָעוֹלָה וְאֶת־כָּל־כֵּלָיו וְאֶת־שֻׁלְחַן הַמַּעֲרֶכֶת וְאֶת־כָּל־כֵּלָיו׃
וְאֵת כָּל־הַכֵּלִים אֲשֶׁר הִזְנִיחַ הַמֶּלֶךְ אָחָז בְּמַלְכוּתוֹ בְּמַעֲלוֹ הֵכַנּוּ וְהִקְדָּשְׁנוּ וְהִנָּם לִפְנֵי מִזְבַּח יְהוָה׃
וַיַּשְׁכֵּם יְחִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וַיֶּאֱסֹף אֵת שָׂרֵי הָעִיר וַיַּעַל בֵּית יְהוָה׃
וַיָּבִיאוּ פָרִים־שִׁבְעָה וְאֵילִים שִׁבְעָה וּכְבָשִׂים שִׁבְעָה וּצְפִירֵי עִזִּים שִׁבְעָה לְחַטָּאת עַל־הַמַּמְלָכָה וְעַל־הַמִּקְדָּשׁ וְעַל־יְהוּדָה וַיֹּאמֶר לִבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים לְהַעֲלוֹת עַל־מִזְבַּח יְהוָה׃
וַיִּשְׁחֲטוּ הַבָּקָר וַיְקַבְּלוּ הַכֹּהֲנִים אֶת־הַדָּם וַיִּזְרְקוּ הַמִּזְבֵּחָה וַיִּשְׁחֲטוּ הָאֵלִים וַיִּזְרְקוּ הַדָּם הַמִּזְבֵּחָה וַיִּשְׁחֲטוּ הַכְּבָשִׂים וַיִּזְרְקוּ הַדָּם הַמִּזְבֵּחָה׃
וַיַּגִּישׁוּ אֶת־שְׂעִירֵי הַחַטָּאת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַקָּהָל וַיִּסְמְכוּ יְדֵיהֶם עֲלֵיהֶם׃
וַיִּשְׁחָטוּם הַכֹּהֲנִים וַיְחַטְּאוּ אֶת־דָּמָם הַמִּזְבֵּחָה לְכַפֵּר עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל כִּי לְכָל־יִשְׂרָאֵל אָמַר הַמֶּלֶךְ הָעוֹלָה וְהַחַטָּאת׃
וַיַּעֲמֵד אֶת־הַלְוִיִּם בֵּית יְהוָה בִּמְצִלְתַּיִם בִּנְבָלִים וּבְכִנֹּרוֹת בְּמִצְוַת דָּוִיד וְגָד חֹזֵה־הַמֶּלֶךְ וְנָתָן הַנָּבִיא כִּי בְיַד־יְהוָה הַמִּצְוָה בְּיַד־נְבִיאָיו׃
וַיַּעַמְדוּ הַלְוִיִּם בִּכְלֵי דָוִיד וְהַכֹּהֲנִים בַּחֲצֹצְרוֹת׃
וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ לְהַעֲלוֹת הָעֹלָה לְהַמִּזְבֵּחַ וּבְעֵת הֵחֵל הָעוֹלָה הֵחֵל שִׁיר־יְהוָה וְהַחֲצֹצְרוֹת וְעַל־יְדֵי כְּלֵי דָּוִיד מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל׃
וְכָל־הַקָּהָל מִשְׁתַּחֲוִים וְהַשִּׁיר מְשׁוֹרֵר וְהַחֲצֹצְרוֹת מחצצרים [מַחְצְרִים] הַכֹּל עַד לִכְלוֹת הָעֹלָה׃
וּכְכַלּוֹת לְהַעֲלוֹת כָּרְעוּ הַמֶּלֶךְ וְכָל־הַנִּמְצְאִים אִתּוֹ וַיִּשְׁתַּחֲווּ׃
וַיֹּאמֶר יְחִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים לַלְוִיִּם לְהַלֵּל לַיהוָה בְּדִבְרֵי דָוִיד וְאָסָף הַחֹזֶה וַיְהַלְלוּ עַד־לְשִׂמְחָה וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ׃
וַיַּעַן יְחִזְקִיָּהוּ וַיֹּאמֶר עַתָּה מִלֵּאתֶם יֶדְכֶם לַיהוָה גֹּשׁוּ וְהָבִיאוּ זְבָחִים וְתוֹדוֹת לְבֵית יְהוָה וַיָּבִיאוּ הַקָּהָל זְבָחִים וְתוֹדוֹת וְכָל־נְדִיב לֵב עֹלוֹת׃
וַיְהִי מִסְפַּר הָעֹלָה אֲשֶׁר הֵבִיאוּ הַקָּהָל בָּקָר שִׁבְעִים אֵילִים מֵאָה כְּבָשִׂים מָאתָיִם לְעֹלָה לַיהוָה כָּל־אֵלֶּה׃
וְהַקֳּדָשִׁים בָּקָר שֵׁשׁ מֵאוֹת וְצֹאן שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים׃
רַק הַכֹּהֲנִים הָיוּ לִמְעָט וְלֹא יָכְלוּ לְהַפְשִׁיט אֶת־כָּל־הָעֹלוֹת וַיְּחַזְּקוּם אֲחֵיהֶם הַלְוִיִּם עַד־כְּלוֹת הַמְּלָאכָה וְעַד יִתְקַדְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים כִּי הַלְוִיִּם יִשְׁרֵי לֵבָב לְהִתְקַדֵּשׁ מֵהַכֹּהֲנִים׃
וְגַם־עֹלָה לָרֹב בְּחֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים וּבַנְּסָכִים לָעֹלָה וַתִּכּוֹן עֲבוֹדַת בֵּית־יְהוָה׃
וַיִּשְׂמַח יְחִזְקִיָּהוּ וְכָל־הָעָם עַל הַהֵכִין הָאֱלֹהִים לָעָם כִּי בְּפִתְאֹם הָיָה הַדָּבָר׃