דברי הימים ב · פרק כ״ה
טרגדיה של לב חצוי: עלייתו ונפילתו של אמציהו
וַיֹּאמֶר אֲמַצְיָהוּ לְאִישׁ הָאֱלֹהִים וּמַה־לַּעֲשׂוֹת לִמְאַת הַכִּכָּר אֲשֶׁר נָתַתִּי לִגְדוּד יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים יֵשׁ לַיהוָה לָתֶת לְךָ הַרְבֵּה מִזֶּה׃
פסוק טהמלך שהיה צריך להקשיב ללב
הלילה נספר על מלך צעיר בשם אמציהו. כשהוא הפך למלך, הוא רצה מאוד לעשות מעשים טובים. הוא היה מלך צודק ושמר על חוקים חשובים שמגינים על ילדים. יום אחד, כשהתכונן למלחמה, הוא שילם כסף רב לחיילים שיעזרו לו. אבל איש חכם אמר לו: 'עדיף שלא תשתמש בהם'. למרות שהצטער על הכסף, אמציהו הקשיב ושלח אותם חזרה, ואכן ניצח בקרב! אך במקום להישאר צנוע, הלב שלו התמלא בגאווה. הוא הפסיק להקשיב לעצות הטובות, והתחיל להאמין בפסלים משונים. כשחברים ניסו להזהיר אותו, הוא כעס עליהם והשתיק אותם. בגלל שלא הקשיב לקולות החכמים, הוא עשה טעויות גדולות והפסיד במלחמה מיותרת. הסיפור של אמציהו מזכיר לנו כמה חשוב להקשיב לעצות טובות של מי שאוהב אותנו, ולהישאר תמיד צנועים וחברים טובים.
הפסוק מלמד אותנו ואת ילדינו שלא הכל נמדד בכסף או בהפסד חומרי מיידי; לפעמים ויתור על רווח קל למען העקרונות שלנו מביא ברכה גדולה בהרבה.
הסיפור של אמציהו נוגע בערך של הקשבה וענווה לעומת גאווה. דרך הסיפור, נוכל להסביר לילד שהקשבה לעצות של אנשים שאוהבים אותנו (כמו הורים או מורים) שומרת עלינו מטעויות. אפשר לשוחח עם הילד על רגע שבו הוא הרגיש שהוא 'יודע הכל' ולא רצה להקשיב, ואיך זה נגמר, תוך הדגשה שגם למבוגרים מותר לטעות וללמוד.
- למה לדעתך אמציהו הפסיק להקשיב לנביא החכם אחרי שהוא ניצח במלחמה?
- איך אתה מרגיש כשמישהו נותן לך עצה טובה שקשה לך לשמוע?
- אם היית יכול לתת עצה אחת קטנה למלך אמציהו, מה היית אומר לו?
המלך שהקשיב, הפסיק, והתבלבל
דמיינו שאתם חובשים כתר זהב נוצץ על הראש! זה בדיוק מה שקרה לאמציהו, שהפך למלך יהודה בגיל צעיר. בהתחלה הוא היה מלך נהדר. כשהוא רצה לצאת למלחמה, הוא שילם כסף רב לחיילים שכנים שיעזרו לו. אבל אז הגיע איש אלוהים חכם ולחש לו: 'אל תשתף אותם, זה לא נכון!'. אמציהו הצטער על הכסף שהלך, אך הקשיב ועשה את הדבר הנכון. הוא ניצח בקרב בגבורה גדולה! אבל אז קרה דבר מוזר: במקום לשמוח ולהודות על הניצחון, אמציהו התמלא בגאווה. הוא הביא איתו פסלים משונים והתחיל להשתחוות להם. הוא הפסיק להקשיב לעצות הטובות של הנביאים, והתחיל לריב עם מלכים אחרים.
המלך שאל: מה נעשה עם כל הכסף שכבר שילמנו? והאיש החכם ענה לו: אל תדאג, לאלוהים יש דרך לתת לך הרבה יותר מזה!
ידעתם שאמציהו ויתר על מאה כיכרות כסף - שזה המון ארגזים מלאים במטבעות יקרים - רק כדי להקשיב לעצה של איש האלוהים?
מה יקרה כשאמציהו הגאוותן יחליט להילחם במלך ישראל החזק? בפרק הבא נגלה את התשובה המפתיעה!
כשההצלחה עולה לראש: הסיפור של אמציהו
אמציהו עולה לשלטון ביהודה ומנסה לעשות את הדבר הנכון. כשהוא מתכונן למלחמה גדולה נגד אדום, הוא שוכר צבא ענק מממלכת ישראל השכנה תמורת סכום כסף אדיר של מאה כיכר כסף. נביא מגיע ומזהיר אותו שזה רעיון גרוע מאוד, כי אלוהים לא נמצא עם לוחמי ישראל. אמציהו מקשיב לנביא, מוותר על הכסף הרב שכבר שילם, ושולח אותם בחזרה לביתם. הוא יוצא לקרב ומנצח בגדול, אבל כאן הכל משתבש לחלוטין. במקום להישאר צנוע ולהודות על הניצחון, ההצלחה מעוורת אותו. הוא מביא איתו את האלילים של האויבים המובסים ומתחיל לסגוד להם! כשהנביא מנסה להעמיד אותו במקום ולהסביר לו את הטעות, אמציהו מאיים עליו ומשתיק אותו בגסות. בשיא גאוותו, הוא מזמין את מלך ישראל לקרב מיותר לחלוטין שמסתיים בתבוסה כואבת.
אמציהו התלבט אם להפסיד המון כסף בשביל לעשות את הדבר הנכון. הנביא הזכיר לו ששווה לוותר על כסף בשביל ללכת בדרך האמת, כי הרווח האמיתי יגיע בהמשך.
כשאתם מצליחים במשהו גדול - במבחן, במשחק או בטורניר - זה הזמן הכי חשוב להישאר צנועים. אל תתנו להצלחה לגרום לכם לחשוב שאתם בלתי מנוצחים ולהתייחס בזלזול לאחרים.
זה כמו לנצח במשחק מחשב קשה, ואז להרגיש כל כך חזקים שאתם מתחילים להציק לשחקן הכי חזק בשרת ולגרור את כל הקבוצה שלכם להפסד מביך רק בגלל ביטחון עצמי מופרז.
הנפילה החופשית של המלך אמציהו
אמציהו בן העשרים וחמש מתחיל את דרכו כמלך יהודה עם המון פוטנציאל חיובי. הוא עושה צדק בממלכה, נמנע מלהעניש ילדים על חטאי אבותיהם, ומקשיב לנביא שמורה לו לוותר על שכירי חרב יקרים שגייס מממלכת ישראל. ההקשבה הזו משתלמת והוא מנצח את צבא אדום בקרב קשה בגיא המלח. אלא שהניצחון הגדול הזה הופך לרועץ עבורו: אמציהו חוזר מהחזית כשהוא שיכור מכוח וגאווה. הוא מאמץ באופן תמוה את אלוהי אדום המובסים ומתחיל להשתחוות להם. כשנביא מגיע להזהיר אותו מפני האבסורד שבסגידה לאלים שלא הצילו את עמם, אמציהו משתיק אותו בגסות ומאיים עליו. הגאווה המעוורת שלו מובילה אותו להכריז מלחמה מטופשת ומיותרת על יואש מלך ישראל השכנה. יואש מנסה להרגיע אותו באמצעות משל חכם על קוץ וארז ומציע לו להישאר בביתו, אך אמציהו מסרב להקשיב ומובל על ידי האגו שלו לקרב. התוצאה היא אסון לאומי: צבא יהודה מובס לחלוטין, חומות ירושלים נפרצות, אוצרות המקדש והארמון נשדדים, ואמציהו עצמו נלקח בשבי. שנים לאחר מכן, הוא מסיים את חייו בבריחה מבישה ונרצח על ידי קושרים מעמו שלו בלכיש.
הפסוק מציג את הדילמה האנושית העמוקה של המלך אמציהו: האם לוותר על סכום כסף עצום שכבר שולם לשכירי חרב, רק בגלל ציווי אלוהי? תשובתו של איש האלוהים מעבירה את מרכז הכובד מהחישוב הכלכלי הקר אל האמונה והביטחון בכך שהמקור לשפע ולהצלחה אינו נמדד בחומר, אלא בברכה האלוהית.
להעמקה בסיפור⌄
בואו נסתכל מקרוב על הדמות של אמציהו. הסיפור שלו הוא שיעור קלאסי בפסיכולוגיה של כוח, הצלחה וגאווה, ואיך הם יכולים להרוס גם את האדם המבטיח ביותר. בהתחלה, אמציהו מצטייר כמנהיג שקול ומוסרי מאוד. הוא פועל לפי חוקי התורה ולא נוקם בבני הרוצחים של אביו, צעד יוצא דופן בתקופה שבה נקמת דם משפחתית הייתה הנורמה המקובלת. הוא אפילו מוכן להפסיד סכום עתק של מאה כיכר כסף כדי לא להפר את מצוות האל ולא לשתף פעולה עם ממלכת ישראל. זו החלטה קשה שדורשת אומץ ציבורי ופוליטי רב מול הלוחמים שלו. אבל ברגע שהניצחון מגיע, משהו בלב שלו נסדק לחלוטין. המקרא מתאר את זה במשפט קצר ומדויק עוד לפני תחילת העלילה: 'ויעש הישר... רק לא בלבב שלם'. חוסר השלמות הפנימית הזו מתפרץ החוצה אחרי הניצחון על אדום. במקום להבין שהניצחון הגיע בזכות הוויתור והאמונה, אמציהו מנכס את ההצלחה כולה לעצמו, ובו זמנית מתפתה לעבוד את אלוהי העם שהרגע הביס. זה אבסורד מוחלט - למה לעבוד אלוהים שלא הצליחו להציל את המאמינים שלהם מפניך? כשהנביא מעמת אותו עם השאלה ההגיונית הזו, אמציהו לא מסוגל להתמודד עם האמת הפשוטה. הוא מאיים על הנביא ומגרש אותו מעל פניו. ברגע שאנחנו משתיקים את הקולות שמבקרים אותנו ומסרבים לשמוע אמת שלא נוחה לנו, אנחנו נשארים לבד עם האשליות והאגו שלנו. מכאן, הדרך למטה היא מהירה וכואבת. אמציהו, מלא בביטחון עצמי מופרז, מזמין את מלך ישראל לקרב פנים אל פנים. מלך ישראל מזהה את השיגעון ומציע לו לרדת מהעץ בעזרת משל חכם על קוץ קטן שחושב שהוא ארז גדול: 'הכית את אדום ונשאך לבך... שבה בביתך'. אבל אמציהו כבר עיוור לחלוטין ולא מסוגל לסגת. התבוסה שלו היא לא רק אישית; היא מביאה קריסה מוחלטת על הממלכה כולה, עם פריצת חומות ירושלים ושוד המקדש. בסופו של דבר, העם שלו מאבד בו אמון לחלוטין, והוא נרצח בבריחתו. הסיפור הזה מראה לנו כמה קל לאבד את הבלמים כשמצליחים, וכמה מסוכן להקיף את עצמנו רק באנשים שאומרים לנו תמיד 'כן' ומחזקים את האגו שלנו במקום להגיד לנו את האמת בפנים.
אם הייתם היועצים של אמציהו אחרי שהוא ניצח את אדום, איך הייתם מנסים להסביר לו שהוא עושה טעות בלי לגרום לו לכעוס עליכם?
טרגדיה של לב חצוי: עלייתו ונפילתו של אמציהו
אמציהו בן העשרים וחמש עולה לכס המלוכה ביהודה בתקופה סוערת, לאחר שאביו יהואש נרצח בידי עבדיו. הוא פותח את מלכותו בעשיית הישר, תוך הקפדה מרשימה על חוקי התורה - הוא מוציא להורג את רוצחי אביו אך חס על בניהם. כחלק מההכנות למלחמה באדום, הוא מגייס צבא ענק ואף שוכר מאה אלף לוחמים מממלכת ישראל הצפונית תמורת מאה כיכר כסף. בעקבות אזהרת נביא המבהיר כי אלוהים אינו עם ישראל, אמציהו מקבל החלטה קשה, מוותר על הכסף ושולח את שכירי החרב חזרה. החלטה זו מובילה לזעם מצד הלוחמים המפוטרים, שפושטים על ערי יהודה ובוזזים אותן. למרות זאת, אמציהו יוצא לקרב ומנצח את אדום בניצחון מוחץ בגיא המלח. אולם, הניצחון הופך לנקודת המפנה השלילית בחייו: הוא מביא עמו את אלילי אדום המובסים ומתחיל לסגוד להם. פנייתו לעבודת אלילים גוררת תוכחה מנביא, שאותו אמציהו משתיק באיומים. שיכור מכוח, הוא קורא תיגר על יואש מלך ישראל למלחמה מיותרת. יואש מנסה להניאו מכך באמצעות משל החוח והארז, אך אמציהו מתעקש, מובס בקרב בבית שמש, נלקח בשבי, וחומות ירושלים נפרצות. חמש עשרה שנה לאחר מכן, קושרים עליו קשר בירושלים והוא נרצח בלכיש.
הפסוק מציג את הדילמה האנושית העמוקה של המלך אמציהו: האם לוותר על סכום כסף עצום שכבר שולם לשכירי חרב, רק בגלל ציווי אלוהי? תשובתו של איש האלוהים מעבירה את מרכז הכובד מהחישוב הכלכלי הקר אל האמונה והביטחון בכך שהמקור לשפע ולהצלחה אינו נמדד בחומר, אלא בברכה האלוהית.
הדרש — קריאה לעומק⌄
פרק כה בספר דברי הימים ב' מציג את אחת הדמויות המורכבות והטראגיות ביותר בשושלת מלכי יהודה - אמציהו. המפתח להבנת אישיותו וגורלו טמון כבר בפסוק השני של הפרק: 'ויעש הישר בעיני ה' רק לא בלבב שלם'. חוסר השלמות הפנימי הזה, הפיצול המוסרי והדתי, מלווה את כל תחנות חייו ומסביר את התנהגותו ההפכפכה וההרסנית בסופו של דבר. בראשית דרכו, אמציהו מפגין מחויבות מרשימה לחוק המקראי ולצדק אלמנטרי. בהוציאו להורג את רוצחי אביו, הוא נמנע מלפגוע בבניהם, תוך ציטוט ישיר של ספר משה: 'לא ימותו אבות על בנים'. זוהי הפגנה של צדק משפטי מתקדם ביותר לתקופתו, המנוגד לחלוטין לנוהג המזרח-תיכוני הקדום של נקמת דם משפחתית קולקטיבית ומחיקת משפחת האויב. בהמשך, הוא עומד בפני מבחן אמונה ומנהיגות קשה: לאחר ששילם מאה כיכר כסף לשכירי חרב מממלכת ישראל, הוא נדרש על ידי איש האלוהים לוותר עליהם לחלוטין. אמציהו מציג שאלה פרגמטית וכואבת המוכרת לכל מנהיג: 'ומה לעשות למאת הכיכר?'. תשובת הנביא - 'יש לה' לתת לך הרבה מזה' - מניעה אותו לפעולה אמונית אמיצה. הוא מוותר על הממון ועל הכוח הצבאי, שולח את הלוחמים הזועמים חזרה, וזוכה לניצחון מזהיר על אדום בגיא המלח. אולם, הטרגדיה מתחילה דווקא בנקודת השיא הזו של הצלחתו. הניצחון הצבאי חושף את השבריריות הדתית והנפשית של אמציהו. הוא מייבא את אלוהי אדום המובסים ומציב אותם כאלוהיו שלו, משתחווה להם ומקטר להם. המקרא מדגיש את האבסורד הפסיכולוגי והתיאולוגי שבכך באמצעות דברי הנביא השני שנשלח אליו: 'למה דרשת את אלוהי העם אשר לא הצילו את עמם מידך?'. אמציהו, שאיבד את יכולת ההקשבה והענווה שאפיינו אותו בתחילה, אינו מסוגל לשאת את הביקורת הנוקבת הזו. הוא קוטע את הנביא בגסות ומשתיק אותו באיום סמוי על חייו ('הליועץ למלך נתנוך? חדל לך למה יכוך'). חסימת ערוצי הביקורת וההקשבה היא הצעד הראשון והמכריע לקראת נפילתו החופשית. הגאווה (ההיבריס) מעוורת אותו לחלוטין, והוא פונה למלחמה חזיתית ומטופשת נגד ממלכת ישראל השכנה ללא כל עילה מוצדקת. משל החוח והארז שמשיב לו יואש מלך ישראל הוא יצירת מופת ספרותית של לעג ואירוניה, המציגה את אמציהו כחוח קטן וקוצני המדמה עצמו לארז הלבנון האדיר, ובסופו של דבר נרמס בקלות על ידי חיית השדה. עקשנותו של אמציהו, המתוארת כגזירה אלוהית שנועדה להענישו על פנייתו לאלילי אדום, מובילה לתבוסה מוחצת בבית שמש, להשפלת הממלכה, לפריצת חומות ירושלים ולשדידת אוצרות המקדש. סופו הטראגי - הירצחו בידי קושרים מעמו בלכיש לאחר שנים של דעיכה - הוא תוצאה ישירה של אובדן הלגיטימציה הציבורית שלו כמנהיג שהביא חורבן על עמו בגלל גאוותו האישית.
- המחיר של חצי לבכאשר אנו פועלים ללא מחויבות פנימית מלאה (ב'חצי לב'), אנו עלולים להיראות מצוינים בנסיבות נוחות, אך ברגע של משבר או הצלחה מסחררת, היעדר הבסיס הערכי האמיתי יגרום לנו לקרוס. הצלחה בת קיימא דורשת אינטגרציה מלאה בין הערכים המוצהרים שלנו לבין המניעים הפנימיים שלנו.
- סכנת השתקת הביקורתמנהיגים, מנהלים ואנשים פרטיים נוטים לעיתים להקיף את עצמם ב'אנשי כן' ולהשתיק קולות ביקורתיים או מזהירים, כפי שעשה אמציהו לנביא. השתקת הביקורת מייצרת תיבת תהודה מסוכנת שמובילה לקבלת החלטות הרסניות המבוססות על אשליה עצמית.
- היבריס והערכת חסר של המציאותניצחון בתחום אחד (כמו הניצחון של אמציהו על אדום) עלול לייצר אשליה של כל-יכולות בתחומים אחרים. בעולם העסקי או האישי, ביטחון עצמי מופרז מוביל לעיתים קרובות ללקיחת סיכונים מיותרים ולהתגרות בגורמים חזקים מאיתנו, מבלי להבין את מאזן הכוחות האמיתי.
הפרק מעלה דילמה פילוסופית קשה בנוגע לחופש הבחירה מול הגזירה האלוהית: הפסוק מציין כי אמציהו לא שמע לאזהרת מלך ישראל 'כי מהאלוהים היא למען תתם ביד'. אם סירובו של אמציהו להקשיב נבע מהתערבות אלוהית מכוונת שנועדה להענישו, באיזו מידה ניתן להטיל עליו אחריות מוסרית מלאה לחורבן שהביא על עצמו ועל עמו?
📖 קראו את הפרק המלא⌄
בֶּן־עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ אֲמַצְיָהוּ וְעֶשְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ יְהוֹעַדָּן מִירוּשָׁלָיִם׃
וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה רַק לֹא בְּלֵבָב שָׁלֵם׃
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר חָזְקָה הַמַּמְלָכָה עָלָיו וַיַּהֲרֹג אֶת־עֲבָדָיו הַמַּכִּים אֶת־הַמֶּלֶךְ אָבִיו׃
וְאֶת־בְּנֵיהֶם לֹא הֵמִית כִּי כַכָּתוּב בַּתּוֹרָה בְּסֵפֶר מֹשֶׁה אֲשֶׁר־צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר לֹא־יָמוּתוּ אָבוֹת עַל־בָּנִים וּבָנִים לֹא־יָמוּתוּ עַל־אָבוֹת כִּי אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יָמוּתוּ׃
וַיִּקְבֹּץ אֲמַצְיָהוּ אֶת־יְהוּדָה וַיַּעֲמִידֵם לְבֵית־אָבוֹת לְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וּלְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת לְכָל־יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וַיִּפְקְדֵם לְמִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה וַיִּמְצָאֵם שְׁלֹשׁ־מֵאוֹת אֶלֶף בָּחוּר יוֹצֵא צָבָא אֹחֵז רֹמַח וְצִנָּה׃
וַיִּשְׂכֹּר מִיִּשְׂרָאֵל מֵאָה אֶלֶף גִּבּוֹר חָיִל בְּמֵאָה כִכַּר־כָּסֶף׃
וְאִישׁ הָאֱלֹהִים בָּא אֵלָיו לֵאמֹר הַמֶּלֶךְ אַל־יָבֹא עִמְּךָ צְבָא יִשְׂרָאֵל כִּי אֵין יְהוָה עִם־יִשְׂרָאֵל כֹּל בְּנֵי אֶפְרָיִם׃
כִּי אִם־בֹּא אַתָּה עֲשֵׂה חֲזַק לַמִּלְחָמָה יַכְשִׁילְךָ הָאֱלֹהִים לִפְנֵי אוֹיֵב כִּי יֶשׁ־כֹּחַ בֵּאלֹהִים לַעְזוֹר וּלְהַכְשִׁיל׃
וַיֹּאמֶר אֲמַצְיָהוּ לְאִישׁ הָאֱלֹהִים וּמַה־לַּעֲשׂוֹת לִמְאַת הַכִּכָּר אֲשֶׁר נָתַתִּי לִגְדוּד יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים יֵשׁ לַיהוָה לָתֶת לְךָ הַרְבֵּה מִזֶּה׃
וַיַּבְדִּילֵם אֲמַצְיָהוּ לְהַגְּדוּד אֲשֶׁר־בָּא אֵלָיו מֵאֶפְרַיִם לָלֶכֶת לִמְקוֹמָם וַיִּחַר אַפָּם מְאֹד בִּיהוּדָה וַיָּשׁוּבוּ לִמְקוֹמָם בָּחֳרִי־אָף׃
וַאֲמַצְיָהוּ הִתְחַזַּק וַיִּנְהַג אֶת־עַמּוֹ וַיֵּלֶךְ גֵּיא הַמֶּלַח וַיַּךְ אֶת־בְּנֵי־שֵׂעִיר עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים׃
וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים חַיִּים שָׁבוּ בְּנֵי יְהוּדָה וַיְבִיאוּם לְרֹאשׁ הַסָּלַע וַיַּשְׁלִיכוּם מֵרֹאשׁ־הַסֶּלַע וְכֻלָּם נִבְקָעוּ׃
וּבְנֵי הַגְּדוּד אֲשֶׁר הֵשִׁיב אֲמַצְיָהוּ מִלֶּכֶת עִמּוֹ לַמִּלְחָמָה וַיִּפְשְׁטוּ בְּעָרֵי יְהוּדָה מִשֹּׁמְרוֹן וְעַד־בֵּית חוֹרוֹן וַיַּכּוּ מֵהֶם שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַיָּבֹזּוּ בִּזָּה רַבָּה׃
וַיְהִי אַחֲרֵי בוֹא אֲמַצְיָהוּ מֵהַכּוֹת אֶת־אֲדוֹמִים וַיָּבֵא אֶת־אֱלֹהֵי בְּנֵי שֵׂעִיר וַיַּעֲמִידֵם לוֹ לֵאלֹהִים וְלִפְנֵיהֶם יִשְׁתַּחֲוֶה וְלָהֶם יְקַטֵּר׃
וַיִּחַר־אַף יְהוָה בַּאֲמַצְיָהוּ וַיִּשְׁלַח אֵלָיו נָבִיא וַיֹּאמֶר לוֹ לָמָּה דָרַשְׁתָּ אֶת־אֱלֹהֵי הָעָם אֲשֶׁר לֹא־הִצִּילוּ אֶת־עַמָּם מִיָּדֶךָ׃
וַיְהִי בְּדַבְּרוֹ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הַלְיוֹעֵץ לַמֶּלֶךְ נְתַנּוּךָ חֲדַל־לְךָ לָמָּה יַכּוּךָ וַיֶּחְדַּל הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי כִּי־יָעַץ אֱלֹהִים לְהַשְׁחִיתֶךָ כִּי־עָשִׂיתָ זֹּאת וְלֹא שָׁמַעְתָּ לַעֲצָתִי׃
וַיִּוָּעַץ אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּשְׁלַח אֶל־יוֹאָשׁ בֶּן־יְהוֹאָחָז בֶּן־יֵהוּא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר לך [לְכָה] נִתְרָאֶה פָנִים׃
וַיִּשְׁלַח יוֹאָשׁ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל אֶל־אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה לֵאמֹר הַחוֹחַ אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן שָׁלַח אֶל־הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן לֵאמֹר תְּנָה־אֶת־בִּתְּךָ לִבְנִי לְאִשָּׁה וַתַּעֲבֹר חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וַתִּרְמֹס אֶת־הַחוֹחַ׃
אָמַרְתָּ הִנֵּה הִכִּיתָ אֶת־אֱדוֹם וּנְשָׂאֲךָ לִבְּךָ לְהַכְבִּיד עַתָּה שְׁבָה בְּבֵיתֶךָ לָמָּה תִתְגָּרֶה בְּרָעָה וְנָפַלְתָּ אַתָּה וִיהוּדָה עִמָּךְ׃
וְלֹא־שָׁמַע אֲמַצְיָהוּ כִּי מֵהָאֱלֹהִים הִיא לְמַעַן תִּתָּם בְּיָד כִּי דָרְשׁוּ אֵת אֱלֹהֵי אֱדוֹם׃
וַיַּעַל יוֹאָשׁ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל וַיִּתְרָאוּ פָנִים הוּא וַאֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה בְּבֵית שֶׁמֶשׁ אֲשֶׁר לִיהוּדָה׃
וַיִּנָּגֶף יְהוּדָה לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּנֻסוּ אִישׁ לְאֹהָלָיו׃
וְאֵת אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה בֶּן־יוֹאָשׁ בֶּן־יְהוֹאָחָז תָּפַשׂ יוֹאָשׁ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל בְּבֵית שָׁמֶשׁ וַיְבִיאֵהוּ יְרוּשָׁלִַם וַיִּפְרֹץ בְּחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם מִשַּׁעַר אֶפְרַיִם עַד־שַׁעַר הַפּוֹנֶה אַרְבַּע מֵאוֹת אַמָּה׃
וְכָל־הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף וְאֵת כָּל־הַכֵּלִים הַנִּמְצְאִים בְּבֵית־הָאֱלֹהִים עִם־עֹבֵד אֱדוֹם וְאֶת־אֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת בְּנֵי הַתַּעֲרֻבוֹת וַיָּשָׁב שֹׁמְרוֹן׃
וַיְחִי אֲמַצְיָהוּ בֶן־יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה אַחֲרֵי מוֹת יוֹאָשׁ בֶּן־יְהוֹאָחָז מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה׃
וְיֶתֶר דִּבְרֵי אֲמַצְיָהוּ הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרוֹנִים הֲלֹא הִנָּם כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר מַלְכֵי־יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל׃
וּמֵעֵת אֲשֶׁר־סָר אֲמַצְיָהוּ מֵאַחֲרֵי יְהוָה וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו קֶשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם וַיָּנָס לָכִישָׁה וַיִּשְׁלְחוּ אַחֲרָיו לָכִישָׁה וַיְמִיתֻהוּ שָׁם׃
וַיִּשָּׂאֻהוּ עַל־הַסּוּסִים וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עִם־אֲבֹתָיו בְּעִיר יְהוּדָה׃