תנ״ך יקר פתח באפליקציה

דברי הימים ב · פרק כ״ד

חולשת הרצון ושכחת החסד: הטרגדיה המוסרית של המלך יואש

👑

וְלֹא־זָכַר יוֹאָשׁ הַמֶּלֶךְ הַחֶסֶד אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹיָדָע אָבִיו עִמּוֹ וַיַּהֲרֹג אֶת־בְּנוֹ וּכְמוֹתוֹ אָמַר יֵרֶא יְהוָה וְיִדְרֹשׁ׃

פסוק כב
התאמת תוכן לפי גיל

המלך יואש וקופסת המטבעות המופלאה

הלילה נספר על ילד קטן בשם יואש, שהפך למלך כשהיה רק בן שבע! בהתחלה הוא היה מלך נהדר, כי הוא תמיד הקשיב ליהוידע הכהן החכם והטוב, ששמר עליו כמו אבא. יחד הם החליטו לשפץ את בית המקדש. הם שמו קופסת עץ גדולה עם חור קטן בשער, וכל העם הגיע בשמחה וזרק פנימה מטבעות זהב וכסף שצלצלו בנעימות: 'קלינק, קלנק!'. המקדש הפך ליפה ומבריק מחדש! אבל כשיהוידע הזקן הלך לעולמו, יואש הרגיש קצת בודד. הוא התחיל להקשיב לחברים חדשים שנתנו לו עצות לא טובות, ושכח את כל הדברים היפים שלמד. הוא אפילו כעס על זכריה, הבן של יהוידע, שרק רצה להזכיר לו לעשות טוב. יואש למד בדרך הקשה שמי שלא שומר על הלב שלו ועל החברים האמיתיים שלו, בסוף נשאר עצוב ובודד.

מה הפסוק אומר?

הפסוק הזה מזכיר לנו כמה חשוב לחנך להכרת תודה, ומראה בצורה כואבת איך שכחת הטוב שקיבלנו יכולה להוביל להידרדרות מוסרית קשה.

טיפ להורים

הסיפור של יואש נוגע בערך החשוב של הכרת תודה ועמידה מול לחץ חברתי. אפשר להשתמש בסיפור כדי להסביר לילד כמה חשוב לזכור את מי שעוזר לנו (כמו הורים, מורים וחברים טובים), ולא לוותר על מה שאנחנו יודעים שהוא נכון רק כדי למצוא חן בעיני אחרים. זו הזדמנות לשוחח על איך לבחור חברים טובים שמעודדים אותנו לעשות מעשים טובים.

שאלות לשיחה עם הילד
  • למה לדעתך האנשים שמחו כל כך לזרוק מטבעות לתוך הקופסה של יואש?
  • איך יואש היה יכול לדעת שהחברים החדשים שלו נותנים לו עצות לא טובות?
  • מה אתה עושה כשמישהו מזכיר לך לעשות משהו טוב ששכחת?

המלך הקטן והקופסה הסודית

דמיין שאתה הופך למלך כשאתה רק בן שבע! זה בדיוק מה שקרה ליואש הקטן. בהתחלה, הוא היה מלך נהדר. יחד עם יהוידע הכהן החכם, שהיה לו כמו אבא שני, יואש החליט לתקן את בית המקדש היפה. כדי לאסוף כסף, הם בנו קופסת עץ גדולה ומיוחדת עם חור למעלה, והניחו אותה בשער. כל האנשים הגיעו בשמחה, זרקו פנימה מטבעות נוצצים, והקופסה התמלאה שוב ושוב! המקדש תוקן והפך למבריק ויפהפה. אבל כשהכהן הזקן נפטר, יואש נשאר לבד והתחיל להקשיב לחברים שהציעו לו עצות לא טובות. הוא שכח את כל הדברים הטובים שלמד, ואפילו כעס על זכריה, הבן של הכהן הטוב, שניסה לעזור לו לחזור לדרך הנכונה. יואש עשה בחירות עצובות מאוד, ובסוף הוא נשאר בלי המלוכה ובלי החברים האמיתיים שלו.

מה הפסוק אומר?

המלך יואש שכח את כל הטוב שיהוידע הכהן עשה בשבילו, והעניש את הבן שלו במקום להגיד תודה. זה מראה כמה עצוב זה כששוכחים להעריך מי שעזר לנו.

הידעת?

הידעתם? המלך יואש עלה לשלטון כשהיה רק בן שבע – זה בערך הגיל שלכם, ילדים בכיתה ב'!

מה יקרה בפרק הבא?

מה יקרה לממלכה עכשיו כשיואש המלך החליט להקשיב לעצות הרעות? בפרק הבא נגלה מי ינסה להציל את המצב!

יואש: המלך שהתחיל כמו גיבור וגמר כמו בוגד

יואש מוכתר למלך יהודה בגיל שבע בלבד, תחת חסותו של יהוידע הכהן הגדול. בשנים הראשונות יואש מתגלה כמנהיג יוזם: הוא מוביל פרויקט ענק לשיקום בית המקדש המוזנח, וממציא שיטת גיוס כספים חכמה בעזרת ארון תרומות מיוחד בשער המקדש. העם משתף פעולה בהתלהבות, והמקדש משופץ לחלוטין. אולם, המפנה הדרמטי מתרחש לאחר מותו של יהוידע בגיל 130. ללא המנטור שלו, יואש נכנע ללחץ של שרי יהודה ופונה לעבודת אלילים. כשהנביא זכריה, בנו של יהוידע, מנסה להחזיר אותו למוטב, יואש מורה לרגום אותו באבנים למוות בחצר המקדש. כפיות הטובה הזו מובילה לקריסה מהירה: צבא ארם פולש ומביס את יהודה, ויואש הפצוע נרצח במיטתו על ידי עבדיו שלו כנקמה על דם זכריה.

מה הפסוק אומר?

יואש המלך שכח לגמרי את מי שהציל אותו וגידל אותו, ואפילו פגע בבן שלו, זכריה. הפסוק הזה מראה מה קורה כשנותנים לכעס ולחברים רעים להשכיח מאיתנו את האנשים שבאמת אוהבים אותנו.

Life Hack

אל תהיו תלויים במנטור אחד בלבד כדי לעשות את הדבר הנכון. תבנו לעצמכם עמוד שדרה מוסרי עצמאי, כדי שגם כשהאנשים שמדריכים אתכם לא יהיו שם, תדעו להבחין בין טוב לרע.

מקבילה מודרנית

זה כמו לעבור לבית ספר חדש, וברגע שהחבר הכי טוב והחיובי שלכם לא נמצא לידכם, אתם מתחילים להסתובב עם חבורה שעושה מעשים רעים רק כדי להרגיש מקובלים.

עלייתו ונפילתו של המלך שלא מצא את עמוד השדרה שלו

הסיפור של המלך יואש הוא שיעור כואב על השפעה חברתית וחוסר עמוד שדרה. יואש מתחיל את דרכו כילד-מלך בן שבע, המודרך על ידי יהוידע הכהן הגדול. יחד הם עושים מעשים מדהימים, כמו פרויקט שיפוץ המקדש שהוזנח על ידי המלכה הקודמת עתליה. יואש אפילו מפתח שיטה יעילה לאיסוף תרומות מהציבור בעזרת ארון מיוחד, והפרויקט מוכתר כהצלחה מסחררת. אבל הכל משתנה כשיהוידע נפטר. פתאום, יואש נשאר בלי המגן והמדריך שלו. שרי יהודה מנצלים את הוואקום, מחניפים למלך וגוררים אותו לעבודת אלילים. השיא הטרגי מגיע כשזכריה, בנו של יהוידע, מנסה להזהיר את יואש. במקום להקשיב, יואש מורה לרגום אותו למוות. כפיות הטובה הזו חוזרת אליו כמו בומרנג: צבא ארם פולש ומחריב את הממלכה, ועבדיו של יואש מתנקשים בו במיטתו כנקמה על הרצח הנורא.

מה הפסוק אומר?

הפסוק חושף את נקודת השפל העמוקה ביותר של המלך יואש. לאחר מות יהוידע הכהן, שהציל את חייו וגידל אותו כאב, יואש לא רק שוכח את חסדו, אלא מוציא להורג את בנו, זכריה, שהעז להוכיח אותו על חטאיו. מילותיו האחרונות של זכריה מהדהדות כדרישה לצדק אלוהי, שמנבאת את קצו המר של יואש ומדגישה את החומרה המוסרית של כפיות טובה קיצונית.

להעמקה בסיפור

אם תחשבו על זה, יואש הוא דמות די טרגית. הוא גדל בצל של סכנת מוות, ניצל על ידי יהוידע הכהן, והפך למלך בגיל שבו רובנו רק לומדים לקרוא ולכתוב. כל עוד יהוידע היה שם כדי לכוון אותו, יואש עשה דברים מדהימים. הוא הוביל את שיפוץ המקדש, גייס את העם והראה יוזמה מדהימה. אבל כאן טמונה הבעיה הגדולה: הטוב של יואש לא היה באמת שלו. הוא היה 'מושאל'. ברגע שיהוידע נפטר, נחשף החלל הריק בתוך האישיות של יואש. הוא לא פיתח מצפן מוסרי פנימי משל עצמו. כשהשרים של יהודה באו והשתחוו לו, הוא פשוט נכנע לחנופה שלהם. המעבר הקיצוני שלו מעשיית הטוב לעבודת אלילים, ומשם לרצח מזעזע של זכריה – הבן של האיש שהציל את חייו – מראה כמה מסוכן להיות אדם שרק מרצה את הסביבה שלו. יואש פעל מתוך חולשה, לא מתוך רוע מתוכנן, אבל החולשה הזו הובילה אותו לפשע הנורא מכל: כפיות טובה מוחלטת. הסיפור הזה מראה לנו שאי אפשר לבסס את הערכים שלנו רק על מישהו אחר. אנחנו חייבים לבנות עמוד שדרה משלנו, אחרת נהיה כמו עלה ברוח, שנוטה לכל כיוון שבו נושבת ההשפעה החברתית החזקה ביותר באותו רגע. בסופו של דבר, הבחירות של יואש ממוטטות עליו את עולמו. התבוסה הצבאית המשפילה מול ארם וההתנקשות בו על ידי אנשיו שלו הן תוצאה ישירה של אובדן הדרך המוחלט שלו. הוא מת בלי כבוד, ואפילו לא נקבר בקברי המלכים, כעדות היסטורית לכך שמלך בלי עמוד שדרה מוסרי מאבד את זכותו להנהיג.

שאלה למחשבה

אם היית במקום יואש, והיית מגלה שכל החיים שלך הונחית על ידי אדם אחד חזק, איך היית מנסה לבנות את העצמאות שלך אחרי שהוא נפטר בלי לפגוע בערכים שלמדת ממנו?

חולשת הרצון ושכחת החסד: הטרגדיה המוסרית של המלך יואש

הפרק מתאר את קורות מלכותו של יואש ביהודה, החל מעלייתו לכס המלוכה בגיל שבע ועד לסופו הטראגי. בחלקו הראשון של הפרק, יואש מתגלה כמנהיג חיובי הפועל לתיקון ולשיקום בית המקדש, שהושחת בימי עתליהו. הוא יוזם מפעל גיוס כספים לאומי באמצעות הצבת ארון תרומות מיוחד בשער המקדש, מהלך שזוכה להיענות נלהבת מצד העם והשרים ומאפשר את חידוש העבודה והכלים במקדש. כל עוד יהוידע הכהן הגדול, מגינו ומדריכו הרוחני של יואש, בחיים – הממלכה משגשגת ויואש עושה את הישר בעיני ה'. אולם, עם מותו של יהוידע בגיל 130, חל מהפך קיצוני. שרי יהודה משפיעים על יואש לפנות לעבודת אלילים. כאשר זכריה, בנו של יהוידע, מתייצב ומזהיר את העם מפני השלכות החטא, יואש מורה לרגום אותו באבנים למוות בחצר המקדש. כפיות טובה נוראה זו מביאה עונש מהיר: צבא ארם פולש ליהודה ומביס כוח גדול בהרבה, ויואש הפצוע נרצח במיטתו בידי קושרים מקרב עבדיו, הנוקמים את דם זכריה. הוא נקבר בעיר דוד, אך נשללת ממנו הקבורה בקברי המלכים.

מה הפסוק אומר?

הפסוק חושף את נקודת השפל העמוקה ביותר של המלך יואש. לאחר מות יהוידע הכהן, שהציל את חייו וגידל אותו כאב, יואש לא רק שוכח את חסדו, אלא מוציא להורג את בנו, זכריה, שהעז להוכיח אותו על חטאיו. מילותיו האחרונות של זכריה מהדהדות כדרישה לצדק אלוהי, שמנבאת את קצו המר של יואש ומדגישה את החומרה המוסרית של כפיות טובה קיצונית.

הדרש — קריאה לעומק

פרק כ"ד בדברי הימים ב' מציג את אחת הדרמות הפסיכולוגיות והמוסריות המרתקות ביותר במקרא, דרמה העוסקת בגבולותיה של ההשפעה החיצונית ובסכנת חולשת הרצון. יואש מוצג כדמות שאישיותה נטולת גרעין קשה של אמונה עצמאית. כל עוד הוא פועל תחת חסותו הרוחנית של יהוידע הכהן – הדמות האבהית שהצילה אותו מטבח בית דוד ומשחה אותו למלך – יואש מתפקד כמלך צדיק ויוזם. פרויקט שיפוץ המקדש, המובל על ידו בנחישות מול התרשלותם הראשונית של הלוויים, מראה על כושר ארגון ועל רצון כן להיטיב. המצאת 'ארון יהוידע' משקפת פתרון מנהיגותי יצירתי המגייס את העם מתוך שמחה והתנדבות. אולם, המבנה הספרותי של הפרק מציב ניגוד חריף בין ימי חייו של יהוידע לבין התקופה שלאחר מותו. מות יהוידע חושף את הוואקום המנהיגותי והאישי של יואש. בהיעדר המצפן החיצוני, יואש הופך לחומר ביד היוצר של שרי יהודה, המשתחווים לו ומחניפים לו כדי להחזיר את עבודת האלילים. המעבר המהיר של יואש מעבודת ה' לעבודה זרה חושף כי צדקתו המוקדמת לא נבעה מהכרה פנימית עמוקה, אלא הייתה תוצר של קונפורמיזם וצייתנות ליהוידע. נקודת השפל המוסרית של יואש מגיעה בעימות עם זכריה בן יהוידע. זכריה, הלובש את רוח אלוהים, משמיע קול נבואי נוקב המזהיר מפני נטישת ה'. יואש, במקום לראות בזכריה את המשך דרכו של אביו המנוח, רואה בו איום. הפקודה לרגום את זכריה למוות בחצר המקדש – המקום שבו יואש עצמו הוכתר והוגן בעבר – היא שיא של אירוניה דרמטית וכפיות טובה מחרידה. זעקתו האחרונה של זכריה, 'ירא ה' וידרוש', מפעילה את עקרון המידה כנגד מידה השולט בהמשך הפרק. העונש האלוהי אינו מאחר לבוא, והוא מגיע בדמות תבוסה צבאית משפילה לצבא ארם הקטן, המשמש ככלי שרת לשיפוט ההיסטורי. סופו של יואש, הנרצח במיטתו על ידי עבדיו כנקמה על דמי בני יהוידע ונמנעת ממנו קבורת המלכים, חותם את הטרגדיה של מלך שהיה יכול להיזכר כגדול המשפצים, אך נזכר לדיראון עולם כבוגד הגדול ביותר בחסד האנושי והאלוהי.

לקחים לחיים
  • ההבדל בין מוסר פנימי למוסר מותנה-סביבהבסביבת העבודה או בניהול קריירה, קל מאוד להתנהג ביושר ובמקצועיות כאשר המנהל או המנטור שלנו צופים בנו ומתווים את הדרך. המבחן האמיתי של יושרתנו מתרחש כאשר אנו נשארים לבד בעמדת כוח, ללא פיקוח חיצוני, ועלינו להחליט האם לדבוק בערכים שלנו או להיכנע ללחצים ואינטרסים קצרי טווח של שותפים חדשים.
  • חובת הכרת הטוב כחוסן מוסריכאשר אדם מגיע להישגים גבוהים, קל לו לשכוח את אלו שסייעו לו בתחילת הדרך – הורים, מורים או עמיתים לשעבר. פגיעה באותם אנשים, או התעלמות מעצותיהם המאזנות מתוך תחושת גדלות כוזבת, היא פתח להידרדרות אישית ומוסרית קשה. שמירה על קשר עם שורשינו ועם מי שהיטיב עמנו היא עוגן קריטי מפני שיגעון גדלות.
  • הסכנה שבחולשת מנהיגות מול חנופהמנהיגים ומנהלים רבים נופלים קורבן לתיבת תהודה של חנפנים המקיפים אותם ומספרים להם את מה שהם רוצים לשמוע, תוך הרחקת קולות ביקורתיים ואיכותיים. עלינו לפתח את האומץ להקשיב לקולות המאתגרים אותנו, גם כשהם לא נעימים לאוזן, במקום להקיף את עצמנו באנשים שרק מבקשים להחליש את עקרונותינו לטובת האינטרסים שלהם.
היבט פילוסופי

האם אדם שכל מעשיו הטובים נובעים אך ורק מהשפעתו של אחר יכול להיחשב לאדם מוסרי, או שמא מוסריות אמיתית מחייבת בחירה חופשית ועצמאית לחלוטין?

📖 קראו את הפרק המלא

בֶּן־שֶׁבַע שָׁנִים יֹאָשׁ בְּמָלְכוֹ וְאַרְבָּעִים שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ צִבְיָה מִבְּאֵר שָׁבַע׃

וַיַּעַשׂ יוֹאָשׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה כָּל־יְמֵי יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן׃

וַיִּשָּׂא־לוֹ יְהוֹיָדָע נָשִׁים שְׁתָּיִם וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת׃

וַיְהִי אַחֲרֵיכֵן הָיָה עִם־לֵב יוֹאָשׁ לְחַדֵּשׁ אֶת־בֵּית יְהוָה׃

וַיִּקְבֹּץ אֶת־הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וַיֹּאמֶר לָהֶם צְאוּ לְעָרֵי יְהוּדָה וְקִבְצוּ מִכָּל־יִשְׂרָאֵל כֶּסֶף לְחַזֵּק אֶת־בֵּית אֱלֹהֵיכֶם מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה וְאַתֶּם תְּמַהֲרוּ לַדָּבָר וְלֹא מִהֲרוּ הַלְוִיִּם׃

וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ לִיהוֹיָדָע הָרֹאשׁ וַיֹּאמֶר לוֹ מַדּוּעַ לֹא־דָרַשְׁתָּ עַל־הַלְוִיִּם לְהָבִיא מִיהוּדָה וּמִירוּשָׁלִַם אֶת־מַשְׂאַת מֹשֶׁה עֶבֶד־יְהוָה וְהַקָּהָל לְיִשְׂרָאֵל לְאֹהֶל הָעֵדוּת׃

כִּי עֲתַלְיָהוּ הַמִּרְשַׁעַת בָּנֶיהָ פָרְצוּ אֶת־בֵּית הָאֱלֹהִים וְגַם כָּל־קָדְשֵׁי בֵית־יְהוָה עָשׂוּ לַבְּעָלִים׃

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ וַיַּעֲשׂוּ אֲרוֹן אֶחָד וַיִּתְּנֻהוּ בְּשַׁעַר בֵּית־יְהוָה חוּצָה׃

וַיִּתְּנוּ־קוֹל בִּיהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם לְהָבִיא לַיהוָה מַשְׂאַת מֹשֶׁה עֶבֶד־הָאֱלֹהִים עַל־יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר׃

וַיִּשְׂמְחוּ כָל־הַשָּׂרִים וְכָל־הָעָם וַיָּבִיאוּ וַיַּשְׁלִיכוּ לָאָרוֹן עַד־לְכַלֵּה׃

וַיְהִי בְּעֵת יָבִיא אֶת־הָאָרוֹן אֶל־פְּקֻדַּת הַמֶּלֶךְ בְּיַד הַלְוִיִּם וְכִרְאוֹתָם כִּי־רַב הַכֶּסֶף וּבָא סוֹפֵר הַמֶּלֶךְ וּפְקִיד כֹּהֵן הָרֹאשׁ וִיעָרוּ אֶת־הָאָרוֹן וְיִשָּׂאֻהוּ וִישִׁיבֻהוּ אֶל־מְקֹמוֹ כֹּה עָשׂוּ לְיוֹם בְּיוֹם וַיַּאַסְפוּ־כֶסֶף לָרֹב׃

וַיִּתְּנֵהוּ הַמֶּלֶךְ וִיהוֹיָדָע אֶל־עוֹשֵׂה מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת בֵּית־יְהוָה וַיִּהְיוּ שֹׂכְרִים חֹצְבִים וְחָרָשִׁים לְחַדֵּשׁ בֵּית יְהוָה וְגַם לְחָרָשֵׁי בַרְזֶל וּנְחֹשֶׁת לְחַזֵּק אֶת־בֵּית יְהוָה׃

וַיַּעֲשׂוּ עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה וַתַּעַל אֲרוּכָה לַמְּלָאכָה בְּיָדָם וַיַּעֲמִידוּ אֶת־בֵּית הָאֱלֹהִים עַל־מַתְכֻּנְתּוֹ וַיְאַמְּצֻהוּ׃

וּכְכַלּוֹתָם הֵבִיאוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וִיהוֹיָדָע אֶת־שְׁאָר הַכֶּסֶף וַיַּעֲשֵׂהוּ כֵלִים לְבֵית־יְהוָה כְּלֵי שָׁרֵת וְהַעֲלוֹת וְכַפּוֹת וּכְלֵי זָהָב וָכָסֶף וַיִּהְיוּ מַעֲלִים עֹלוֹת בְּבֵית־יְהוָה תָּמִיד כֹּל יְמֵי יְהוֹיָדָע׃

וַיִּזְקַן יְהוֹיָדָע וַיִּשְׂבַּע יָמִים וַיָּמֹת בֶּן־מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה בְּמוֹתוֹ׃

וַיִּקְבְּרֻהוּ בְעִיר־דָּוִיד עִם־הַמְּלָכִים כִּי־עָשָׂה טוֹבָה בְּיִשְׂרָאֵל וְעִם הָאֱלֹהִים וּבֵיתוֹ׃

וְאַחֲרֵי מוֹת יְהוֹיָדָע בָּאוּ שָׂרֵי יְהוּדָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לַמֶּלֶךְ אָז שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֲלֵיהֶם׃

וַיַּעַזְבוּ אֶת־בֵּית יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם וַיַּעַבְדוּ אֶת־הָאֲשֵׁרִים וְאֶת־הָעֲצַבִּים וַיְהִי־קֶצֶף עַל־יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם בְּאַשְׁמָתָם זֹאת׃

וַיִּשְׁלַח בָּהֶם נְבִאִים לַהֲשִׁיבָם אֶל־יְהוָה וַיָּעִידוּ בָם וְלֹא הֶאֱזִינוּ׃

וְרוּחַ אֱלֹהִים לָבְשָׁה אֶת־זְכַרְיָה בֶּן־יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וַיַּעֲמֹד מֵעַל לָעָם וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר הָאֱלֹהִים לָמָה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת־מִצְוֺת יְהוָה וְלֹא תַצְלִיחוּ כִּי־עֲזַבְתֶּם אֶת־יְהוָה וַיַּעֲזֹב אֶתְכֶם׃

וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו וַיִּרְגְּמֻהוּ אֶבֶן בְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ בַּחֲצַר בֵּית יְהוָה׃

וְלֹא־זָכַר יוֹאָשׁ הַמֶּלֶךְ הַחֶסֶד אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹיָדָע אָבִיו עִמּוֹ וַיַּהֲרֹג אֶת־בְּנוֹ וּכְמוֹתוֹ אָמַר יֵרֶא יְהוָה וְיִדְרֹשׁ׃

וַיְהִי לִתְקוּפַת הַשָּׁנָה עָלָה עָלָיו חֵיל אֲרָם וַיָּבֹאוּ אֶל־יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם וַיַּשְׁחִיתוּ אֶת־כָּל־שָׂרֵי הָעָם מֵעָם וְכָל־שְׁלָלָם שִׁלְּחוּ לְמֶלֶךְ דַּרְמָשֶׂק׃

כִּי בְמִצְעַר אֲנָשִׁים בָּאוּ חֵיל אֲרָם וַיהוָה נָתַן בְּיָדָם חַיִל לָרֹב מְאֹד כִּי עָזְבוּ אֶת־יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם וְאֶת־יוֹאָשׁ עָשׂוּ שְׁפָטִים׃

וּבְלֶכְתָּם מִמֶּנּוּ כִּי־עָזְבוּ אֹתוֹ במחליים [בְּמַחֲלוּיִם] רַבִּים הִתְקַשְּׁרוּ עָלָיו עֲבָדָיו בִּדְמֵי בְּנֵי יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וַיַּהַרְגֻהוּ עַל־מִטָּתוֹ וַיָּמֹת וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּעִיר דָּוִיד וְלֹא קְבָרֻהוּ בְּקִבְרוֹת הַמְּלָכִים׃

וְאֵלֶּה הַמִּתְקַשְּׁרִים עָלָיו זָבָד בֶּן־שִׁמְעָת הָעַמּוֹנִית וִיהוֹזָבָד בֶּן־שִׁמְרִית הַמּוֹאָבִית׃

וּבָנָיו ורב [יִרֶב] הַמַּשָּׂא עָלָיו וִיסוֹד בֵּית הָאֱלֹהִים הִנָּם כְּתוּבִים עַל־מִדְרַשׁ סֵפֶר הַמְּלָכִים וַיִּמְלֹךְ אֲמַצְיָהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו׃

המשיכו לקרוא באפליקציה ←