תהלים · פרק ס״ח
תהלים ס"ח: האפוס הגדול של הצדק הקוסמי והחברתי
אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת אֱלֹהִים בִּמְעוֹן קָדְשׁוֹ׃
פסוק והשיר על המלך השומר וההר המיוחד
הלילה נספר על שיר עתיק ומיוחד במינו, שיר שמספר על מלך חזק וטוב – אלוהים. כשהמלך הזה מופיע, כל הדברים המפחידים והרעים נעלמים מהר-מהר, כמו עשן שמתפזר ברוח או כמו שעווה של נר שנמסה ליד האש החמה. המלך הזה הוא גיבור גדול, אבל הלב שלו רך ומלא באהבה. הוא דואג במיוחד לילדים שאין להם אבא ואמא, ושומר על כל מי שמרגיש קצת בודד או עצוב. השיר מספר איך הוא הלך עם העם שלו במדבר הגדול, שלח להם גשם נעים ורענן, ובחר לגור על הר קטן, שקט ומיוחד. כל האנשים, הילדים והנערות יוצאים יחד בתהלוכה שמחה, מנגנים בתופים, שרים ומודים לו על שהוא תמיד שומר עליהם וממלא את ליבם בכוח ובשלווה.
אפשר להסביר לילדים שאלוהים, למרות שהוא מלך העולם, דואג קודם כל למי שהכי קשה לו, וכך הוא מלמד אותנו להיות רגישים לאחרים.
הסיפור מדגיש את החיבור בין כוח לחמלה. זו הזדמנות מצוינת לשוחח עם הילד על כך שכוח אמיתי אינו משמש כדי להציק או להשוויץ, אלא כדי לעזור ולהגן על מי שחלש יותר. תוכלו לשאול את הילד על רגע שבו הוא עזר לחבר בגן או בבית הספר שהיה עצוב או בודד, ולחזק אצלו את תחושת המסוגלות והרגישות החברתית.
- למה לדעתך אלוהים בחר דווקא בהר הקטן והשקט ולא בהרים הכי גבוהים וגאים?
- איך אנחנו יכולים לעזור לחבר או חברה שמרגישים קצת בודדים מחר בבית הספר?
- אם היית יכול לנגן בכלי נגינה בתהלוכה השמחה הזו, באיזה כלי היית בוחר?
השיר השמח של המלך השומר
דמיינו שאתם עומדים בתוך קהל ענק, ושומעים קולות של תופים, חלילים ושירה שמחה! בפרק הזה אנחנו פוגשים שיר ניצחון מדהים על אלוהים, שהוא כמו מלך גיבור וחזק. כשהוא מגיע, כל הרשעים והדברים המפחידים נעלמים מהר כמו עשן ברוח או כמו שעווה שנמסה ליד האש. אבל אל תפחדו! בשביל האנשים הטובים, אלוהים הוא כמו אבא חם ואוהב. הוא דואג לילדים שאין להם הורים, ועוזר למי שמרגיש בודד ועצוב. השיר מספר איך אלוהים הלך עם העם שלו במדבר, שלח להם גשם נעים, ובחר לגור על הר מיוחד ויפה. כולם צועדים יחד, מנגנים בתופים ושרים לו בשמחה גדולה. מה יקרה כשכל המלכים מסביב ישמעו את השיר המנצח הזה?
אלוהים הוא כמו אבא חזק ושומר לילדים שאין להם הורים, וחבר טוב שעוזר למי שמרגיש לבד.
במזמור מתוארת יונה יפהפייה שהכנפיים שלה נוצצות בצבעי כסף וזהב מבריק!
התהלוכה הגדולה מגיעה אל ההר המיוחד, וכל המלכים מסביב מתחילים להקשיב. מה יקרה כשהם יבינו מי שומר עלינו? בפרק הבא נשמע את ההמשך!
מצעד הניצחון הגדול: כוח, מוזיקה וצדק
מזמור ס"ח בתהלים הוא אחד השירים הכי קצביים וסוערים בספר. הוא מתאר תהלוכה חגיגית וענקית של עם ישראל, שצועד יחד עם אלוהים. המזמור פותח בתיאור של אלוהים כלוחם אדיר שמפזר את האויבים שלו בקלות, כמו עשן שמתפזר ברוח או דונג שנמס באש. אבל הסיפור האמיתי כאן הוא לא רק המלחמה, אלא מי שאלוהים בוחר להגן עליו: היתומים, האלמנות והאסירים. המזמור לוקח אותנו למסע היסטורי מהר סיני הרועש ועד להר ציון שבירושלים, שם אלוהים בוחר לשכון. בסוף המזמור, יש תיאור מדהים של מצעד מוזיקלי עם זמרים, נגנים ונערות שמנגנות בתופים, כששבטי ישראל צועדים יחד באחדות. זהו שיר שמזכיר לנו שכוח אמיתי נועד להביא צדק ושמחה לכולם.
הפסוק מראה שכוח אמיתי לא נמדד בלהיות חזק על חלשים, אלא בלהשתמש בכוח כדי להגן על מי שזקוק לעזרה.
כשאתה בקבוצה חזקה או מובילה, אל תשתמש בכוח הזה כדי להשוויץ. תהיה זה ששם לב לילד שיושב לבד בצד ומצרף אותו אליכם.
זה כמו לעשות מסיבת ניצחון ענקית אחרי שזכיתם באליפות בית הספר, אבל במקום לחגוג רק עם הכוכבים, אתם מזמינים את כולם ודואגים שגם הילדים הכי ביישנים ירגישו חלק מהחגיגה ומהניצחון.
המצעד שמשנה את חוקי המשחק: בין עוצמה קוסמית לחמלה אנושית
תהלים ס"ח מציג תמונה מרהיבה וסוערת של מצעד ניצחון אלוהי, המשלב בין דרמה קוסמית לבין רגישות חברתית עמוקה. המזמור נפתח בקריאה דרמטית לאלוהים לקום ולהפיץ את אויביו, כשהרשעים מתפוגגים כמו עשן ברוח ונמסים כמו דונג ליד האש. אולם מיד לאחר תיאורי הגבורה האלו, המזמור עושה תפנית מפתיעה ומתאר את אלוהים דווקא כמגן החלשים ביותר – אבי יתומים ודיין אלמנות, מי שמוציא אסירים לחופשי ודואג לעניים ולבודדים. המזמור סוקר את ההיסטוריה של עם ישראל, מההליכה במדבר ורעידת האדמה במעמד הר סיני, ועד לבחירה המפתיעה של אלוהים בהר ציון הצנוע על פני הרי הבשן הגבוהים והמרשימים שקינאו בו. העלילה מגיעה לשיאה בתהלוכה מוזיקלית חגיגית שבה צועדים יחד זמרים, נגנים ונערות מתופפות, המייצגים את שבטי ישראל השונים המאוחדים יחד בדרכם אל המקדש בירושלים. המזמור נחתם בקריאה נרגשת לכל ממלכות התבל, כולל אימפריות ענק כמו מצרים וכוש, להכיר בכוחו של אלוהים, המעניק עוז ותעצומות לעמו ומביא שלום, סדר וצדק לעולם כולו.
הפסוק מציג את הפרדוקס המופלא של האלוהות במזמור: דווקא האל המופיע כלוחם קוסמי נורא הוד, המרעיש שמים וארץ, מתגלה בשיא קדושתו כמגן החלשים ביותר בחברה – היתומים והאלמנות שאין להם מגן אנושי. הוא מלמד שעוצמה אמיתית נמדדת ביכולת להעניק חסד וצדק לחסרי הישע.
להעמקה בסיפור⌄
אם תחשבו על זה, רוב שירי הניצחון בעולם העתיק הוקדשו למלכים שהשוויצו בכוחם הצבאי ובכמה אויבים הם רמסו. אבל המזמור הזה מציע משהו אחר לגמרי. הוא נפתח אומנם בתיאור קרב קוסמי מרשים – אויבים שנעלמים כמו עשן או נמסים כמו דונג – אבל המהפך האמיתי קורה כשהטקסט מגדיר מהי אותה עוצמה אלוהית. אלוהים מתואר כאן כמי שמנהיג את העולם לא דרך עריצות, אלא דרך דאגה למי שנותר מאחור: היתומים, האלמנות והשבויים. מה שמעניין כאן הוא השימוש המבריק בניגודים גיאוגרפיים ופיזיים כדי להעביר מסר עמוק. המשורר מתאר את הרי הבשן הגבוהים והנישאים מביטים בקנאה בהר ציון הקטן והנמוך. ההרים הגבוהים מייצגים את הגאווה, את הכוח החיצוני ואת מה שנראה מרשים במבט ראשון. אבל אלוהים בוחר דווקא בהר הנמוך, בציון, כדי לשכון בו. הבחירה הזו מהדהדת את הבחירה בחלשים ובצנועים בחברה. החלק השני של המזמור מתאר תהלוכה מוזיקלית מרהיבה. דמיינו את המחזה: בראש צועדים הזמרים, אחריהם המנגנים בכלי נגינה, ומסביבם נערות צעירות שמכות בתופים. כולם צועדים יחד אל המקדש. השבטים המוזכרים בתהלוכה מייצגים את הקצוות הגיאוגרפיים והחברתיים של העם – בנימין הצעיר מצד אחד, ושרי יהודה, זבולון ונפתלי מצד שני. זוהי תמונה של אחדות חברתית מלאה, שבה אין מעמדות וכולם שותפים לחגיגה. המזמור לא נשאר רק בגבולות ישראל; הוא פונה בסופו אל הממלכות הגדולות של העולם העתיק, כמו מצרים וכוש, ומזמין אותן להצטרף לשירה. המסר ברור: העוצמה האמיתית של אלוהים אינה הרסנית, אלא בונה, מאחדת ומעניקה כוח ותקווה לכל בני האדם.
אם היית צריך לבחור בין להיות הכי פופולרי וחזק בכיתה לבין להיות זה שכולם יודעים שאפשר לסמוך עליו בשעת צרה, במה היית בוחר ולמה?
תהלים ס"ח: האפוס הגדול של הצדק הקוסמי והחברתי
תהלים ס"ח הוא מזמור תהלוכה דרמטי, חגיגי ורב-עוצמה, המתאר את התגלותו של אלוהים כלוחם קוסמי המנהיג את עמו לניצחון ולשלום. המזמור נפתח בקריאה חגיגית לאלוהים לקום ולהפיץ את אויביו, המדומים לעשן מתפזר או לדונג הנמס מפני האש, בעוד הצדיקים שמחים ועלזים לפניו. אולם לצד תיאורי הקרב השמימיים, המזמור מציג מיד את אלוהים כמגן החלשים ביותר בחברה – אבי יתומים, דיין אלמנות ומשחרר אסירים לחופשי. העלילה נעה בציר היסטורי וגיאוגרפי: היא מתארת את צעידת האל בראש עמו במדבר השומם, את רעידת האדמה הגדולה במעמד הר סיני, ואת הבחירה המפתיעה בהר ציון הצנוע כמקום משכנו הקבוע, חלף הרי הבשן הנישאים והגבוהים המביטים בו בקנאה. בהמשך, המזמור מתאר תהלוכת ניצחון מוזיקלית מרהיבה אל בית המקדש בירושלים, שבה משתלבים זמרים, נגנים ונערות מתופפות, לצד נציגי שבטי ישראל השונים המאוחדים יחד מצפון ומדרום. המזמור נחתם בפנייה קוסמית אל ממלכות תבל, כולל אימפריות כמו מצרים וכוש, להכיר בריבונותו של אלוהים המעניק עוז ותעצומות לעמו.
הפסוק מציג את הפרדוקס המופלא של האלוהות במזמור: דווקא האל המופיע כלוחם קוסמי נורא הוד, המרעיש שמים וארץ, מתגלה בשיא קדושתו כמגן החלשים ביותר בחברה – היתומים והאלמנות שאין להם מגן אנושי. הוא מלמד שעוצמה אמיתית נמדדת ביכולת להעניק חסד וצדק לחסרי הישע.
הדרש — קריאה לעומק⌄
תהלים ס"ח נחשב לאחד המזמורים המורכבים, העשירים והקשים ביותר לפירוש בספר תהלים, בעיקר בשל שפתו הפואטית הדחוסה, הארכאיזמים הרבים והדימויים המיתולוגיים המשובצים בו. המזמור מעוצב כאפוס תהלוכה חגיגי (Processional Psalm), שככל הנראה הושר במהלך טקס הבאת ארון הברית לירושלים או בחגיגות ניצחון לאומיות. המבנה הספרותי של המזמור נע במתח מתמיד בין המקרו-קוסמוס למיקרו-קוסמוס, ובין עוצמה צבאית נוראת הוד לבין חמלה חברתית אינטימית. המשורר משתמש במילים מנחות ובדימויים של תנועה וצעידה ('בצעדך בישימון', 'רכב אלוהים', 'הליכותיך אלוהים') כדי ליצור תחושה של אל דינמי, אקטיבי, שאינו שוכן רק במרומים אלא צועד בראש עמו. פתיחת המזמור ('יקום אלוהים יפוצו אויביו') מהדהדת ישירות את שירת ארון הברית בספר במדבר, ובכך מחברת את ההווה המקדשי אל העבר המדברי המכונן. אחד המוטיבים המרכזיים במזמור הוא 'היפוך המעמדות' והבחירה בצנוע על פני הגאה. רעיון זה מומחש בצורה נפלאה דרך האנשת ההרים (פרסוניפיקציה): הרי הבשן הגבוהים והמשוננים ('הר גבנונים') מביטים בקנאה ובזלזול בהר ציון הנמוך. אולם, בניגוד לציפיות האנושיות המעריצות את הגודל והעוצמה הפיזית, אלוהים בוחר דווקא בציון הצנוע כמשכנו הנצחי. עיקרון זה משתקף גם במישור החברתי: האל המוצג כ'רוכב בערבות' וכמי שמפניו נמסים רשעים כדונג, מתגלה בראש ובראשונה כ'אבי יתומים ודיין אלמנות'. קדושתו של אלוהים אינה מנותקת מהמוסר החברתי; היא נמדדת ביכולתו להעניק בית לבודדים ('מושיב יחידים ביתה') ולשחרר את האסורים. בנוסף, המזמור סוקר את ההיסטוריה הלאומית כשרשרת של חסדים אלוהיים. יציאת מצרים, מעמד הר סיני וכיבוש הארץ מתוארים לא רק כאירועים פוליטיים, אלא כהתערבות קוסמית שבה הטבע עצמו משתתף: 'ארץ רעשה אף שמים נטפו'. הגשם המוזכר בפרק ('גשם נדבות תניף') מסמל את השפע והחייאת הארץ העייפה, עדות לברית המתמשכת בין אלוהים לנחלתו. בחלקו השני של המזמור, התיאור הופך לחזותי ומוזיקלי להפליא. המשורר מתאר את הסדר הליטורגי של התהלוכה: 'קדמו שרים אחר נוגנים בתוך עלמות תופפות'. זוהי חגיגה קהילתית משותפת שבה נמחקים הפערים החברתיים והמגדריים. השבטים המוזכרים – בנימין הצעיר, יהודה, זבולון ונפתלי – מייצגים את אחדות האומה מצפון ומדרום, הישג פוליטי ודתי משמעותי בתקופת המלוכה, המראה כיצד הפולחן המשותף מלכד את השבטים השונים לישות אחת. ראוי לשים לב גם לדימויים הציוריים המורכבים בפרק, כמו כנפי היונה המחופות בכסף ובזהב ירקרק. דימוי זה עשוי לייצג את שלל המלחמה המפואר או את עם ישראל עצמו, המדומה ליונה עדינה הזוכה להגנה ולפאר אלוהי לאחר תקופות של קושי ושעבוד ('אם תשכבון בין שפתים'). הניגוד בין היונה העדינה לבין 'רכב אלוהים רבותיים אלפי שנאן' מדגיש שוב את הדואליות המאפיינת את המזמור כולו: שילוב של עדינות ויופי יחד עם כוח צבאי בלתי מנוצח. המזמור מסתיים בנימה אוניברסלית מרשימה: הממלכות הגדולות והעוינות של העולם העתיק, מצרים וכוש, אינן מושמדות אלא מובאות להכרה בריבונות האל ומגישות לו מנחות מרצונן. בכך הופך המזמור משיר ניצחון מקומי להמנון קוסמי המכריז על שלטון הצדק והעוז האלוהי בעולם כולו, ומזמין את כל ממלכות הארץ לשיר ולזמר לאל הרוכב בשמי שמי קדם.
- אחריות חברתית כביטוי לעוצמהבעולם המודרני, מנהלים ומנהיגים נמדדים לעיתים קרובות רק לפי שורת הרווח או מדדי כוח קשיחים. הלקח מהפרק מציע שעוצמה ניהולית אמיתית נמדדת ביכולת לדאוג לחלשים בארגון – לעובדי הקבלן, לזוטרים או למי שעובר תקופה קשה בחייו האישיים, ולייצר עבורם סביבה תומכת ומגוננת.
- העדפת המהות הפנימית על פני המראה החיצוניהבחירה בהר ציון הנמוך על פני הרי הבשן הנישאים מזמינה אותנו לבחון את הבחירות היומיומיות שלנו. במקום לרדוף אחרי סמלי סטטוס חיצוניים, מותגים או תדמית נוצצת ברשתות החברתיות, יש להשקיע בבניית תוכן פנימי, מערכות יחסים עמוקות וערכים יציבים שישמרו עלינו לאורך זמן.
- חתירה לאחדות מתוך גיווןהתהלוכה המקדשית משלבת קבוצות שונות: שרים, נוגנים, נערות מתופפות ושבטים שונים. בחיים המקצועיים והאישיים, הצלחה של פרויקטים מורכבים דורשת מאיתנו לא פעם לשתף פעולה עם אנשים בעלי דעות, סגנונות ורקעים שונים לחלוטין. יצירת סינרגיה מתוך הגיוון הזה היא המפתח להשגת מטרות גדולות.
המזמור מעלה מתח פילוסופי עמוק בין הצורך האנושי באל לוחם, נוקם ורב-עוצמה המכניע את האויבים באכזריות (כפי שמתואר בפסוקים כב-כד: 'למען תמחץ רגלך בדם...'), לבין התביעה המוסרית לאל חומל, רגיש וסוציאלי הדואג ליתום ולאלמנה. כיצד יכולה מערכת אמונית או חברתית ליישב את הסתירה המובנית בין הפעלת כוח קיצוני ואלים לבין שמירה על ערכי חמלה וצדק חברתי?
📖 קראו את הפרק המלא⌄
לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר שִׁיר׃
יָקוּם אֱלֹהִים יָפוּצוּ אוֹיְבָיו וְיָנוּסוּ מְשַׂנְאָיו מִפָּנָיו׃
כְּהִנְדֹּף עָשָׁן תִּנְדֹּף כְּהִמֵּס דּוֹנַג מִפְּנֵי־אֵשׁ יֹאבְדוּ רְשָׁעִים מִפְּנֵי אֱלֹהִים׃
וְצַדִּיקִים יִשְׂמְחוּ יַעַלְצוּ לִפְנֵי אֱלֹהִים וְיָשִׂישׂוּ בְשִׂמְחָה׃
שִׁירוּ לֵאלֹהִים זַמְּרוּ שְׁמוֹ סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ וְעִלְזוּ לְפָנָיו׃
אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת אֱלֹהִים בִּמְעוֹן קָדְשׁוֹ׃
אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת אַךְ סוֹרֲרִים שָׁכְנוּ צְחִיחָה׃
אֱלֹהִים בְּצֵאתְךָ לִפְנֵי עַמֶּךָ בְּצַעְדְּךָ בִישִׁימוֹן סֶלָה׃
אֶרֶץ רָעָשָׁה אַף־שָׁמַיִם נָטְפוּ מִפְּנֵי אֱלֹהִים זֶה סִינַי מִפְּנֵי אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׃
גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים נַחֲלָתְךָ וְנִלְאָה אַתָּה כוֹנַנְתָּהּ׃
חַיָּתְךָ יָשְׁבוּ־בָהּ תָּכִין בְּטוֹבָתְךָ לֶעָנִי אֱלֹהִים׃
אֲדֹנָי יִתֶּן־אֹמֶר הַמְבַשְּׂרוֹת צָבָא רָב׃
מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן וּנְוַת בַּיִת תְּחַלֵּק שָׁלָל׃
אִם־תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף וְאֶבְרוֹתֶיהָ בִּירַקְרַק חָרוּץ׃
בְּפָרֵשׂ שַׁדַּי מְלָכִים בָּהּ תַּשְׁלֵג בְּצַלְמוֹן׃
הַר־אֱלֹהִים הַר־בָּשָׁן הַר גַּבְנֻנִּים הַר־בָּשָׁן׃
לָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים גַּבְנֻנִּים הָהָר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ אַף־יְהוָה יִשְׁכֹּן לָנֶצַח׃
רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן אֲדֹנָי בָם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ׃
עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם וְאַף סוֹרְרִים לִשְׁכֹּן יָהּ אֱלֹהִים׃
בָּרוּךְ אֲדֹנָי יוֹם יוֹם יַעֲמָס־לָנוּ הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ סֶלָה׃
הָאֵל לָנוּ אֵל לְמוֹשָׁעוֹת וְלֵיהוִה אֲדֹנָי לַמָּוֶת תּוֹצָאוֹת׃
אַךְ־אֱלֹהִים יִמְחַץ רֹאשׁ אֹיְבָיו קָדְקֹד שֵׂעָר מִתְהַלֵּךְ בַּאֲשָׁמָיו׃
אָמַר אֲדֹנָי מִבָּשָׁן אָשִׁיב אָשִׁיב מִמְּצֻלוֹת יָם׃
לְמַעַן תִּמְחַץ רַגְלְךָ בְּדָם לְשׁוֹן כְּלָבֶיךָ מֵאֹיְבִים מִנֵּהוּ׃
רָאוּ הֲלִיכוֹתֶיךָ אֱלֹהִים הֲלִיכוֹת אֵלִי מַלְכִּי בַקֹּדֶשׁ׃
קִדְּמוּ שָׁרִים אַחַר נֹגְנִים בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת׃
בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים יְהוָה מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל׃
שָׁם בִּנְיָמִן צָעִיר רֹדֵם שָׂרֵי יְהוּדָה רִגְמָתָם שָׂרֵי זְבֻלוּן שָׂרֵי נַפְתָּלִי׃
צִוָּה אֱלֹהֶיךָ עֻזֶּךָ עוּזָּה אֱלֹהִים זוּ פָּעַלְתָּ לָּנוּ׃
מֵהֵיכָלֶךָ עַל־יְרוּשָׁלִָם לְךָ יוֹבִילוּ מְלָכִים שָׁי׃
גְּעַר חַיַּת קָנֶה עֲדַת אַבִּירִים בְּעֶגְלֵי עַמִּים מִתְרַפֵּס בְּרַצֵּי־כָסֶף בִּזַּר עַמִּים קְרָבוֹת יֶחְפָּצוּ׃
יֶאֱתָיוּ חַשְׁמַנִּים מִנִּי מִצְרָיִם כּוּשׁ תָּרִיץ יָדָיו לֵאלֹהִים׃
מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ שִׁירוּ לֵאלֹהִים זַמְּרוּ אֲדֹנָי סֶלָה׃
לָרֹכֵב בִּשְׁמֵי שְׁמֵי־קֶדֶם הֵן יִתֵּן בְּקוֹלוֹ קוֹל עֹז׃
תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים עַל־יִשְׂרָאֵל גַּאֲוָתוֹ וְעֻזּוֹ בַּשְּׁחָקִים׃
נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ אֵל יִשְׂרָאֵל הוּא נֹתֵן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם בָּרוּךְ אֱלֹהִים׃