תנ״ך יקר פתח באפליקציה

שמות · פרק מ׳

חתימת המשכן: השראת השכינה והסדר הקוסמי במדבר

👑

וַיְכַס הֶעָנָן אֶת־אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד יְהוָה מָלֵא אֶת־הַמִּשְׁכָּן׃

פסוק לד
התאמת תוכן לפי גיל

הבית הנודד והענן השומר

תאר לעצמך, חמוד שלי, שאתה עומד בלילה במדבר החשוך והקר. מסביב הכל שקט, אבל ממש במרכז המחנה עומד אוהל מיוחד במינו – המשכן. משה רבנו עבד קשה מאוד, ובדיוק ביום הראשון של האביב הוא סיים להקים אותו. הוא סידר את המנורה המוזהבת, הדליק את הנרות הקטנים, והניח את השולחן. הכל היה כל כך נקי ומדויק! וברגע שהכל היה מוכן, קרה דבר קסום: ענן רך ולבן ירד מהשמיים ועטף את האוהל כמו שמיכה חמה. בלילה, הענן הזה הפך לאש מאירה וזוהרת, ששמרה על כולם ונתנה אור וחום לכל הילדים במדבר. הענן הזה היה הסימן של עם ישראל שהם לעולם לא לבד, ושאלוהים תמיד שומר עליהם במסע שלהם. עכשיו אפשר לעצום עיניים, לדעת שיש מי ששומר עלינו, ולישון בשקט.

מה הפסוק אומר?

הענן הזה הוא הדרך של אלוהים לומר לעם: 'ראיתי את המאמץ שלכם, ואני כאן איתכם'.

טיפ להורים

הפרק מדגיש את החשיבות של שיתוף פעולה ודיוק, אך ברמה החינוכית לילדים, הוא עוסק בעיקר בתחושת ביטחון וליווי. הענן והאש שמלווים את העם מראים לילד שגם בדרכים לא מוכרות או במצבים מפחידים (כמו המדבר החשוך), תמיד יש הגנה ואור שמנחים אותנו. תוכלו לשוחח עם הילד על הדברים שנותנים לו תחושת ביטחון כשחשוך או כשהוא מרגיש קצת אבוד.

שאלות לשיחה עם הילד
  • אם היה לך ענן קסום משלך, לאן היית רוצה שהוא ייקח אותנו מחר?
  • מה הדבר שהכי עוזר לך להרגיש בטוח ומוגן כשאתה הולך לישון במיטה שלך?
  • משה סידר את המשכן בזהירות רבה. איזה חלק בחדר שלך אתה הכי אוהב לסדר ולשמור עליו נקי?

הענן הזוהר יורד על הבית המיוחד!

דמיין שאתה עומד במדבר החם, ורואה מולך בית אוהל מדהים וצבעוני. זהו המשכן! היום הוא יום חגיגי במיוחד. משה רבנו מקים את המשכן שלב אחר שלב, בדיוק כמו שאלוהים ביקש. הוא תולה את הווילונות, מציב את מנורת הזהב המאירה, ומסדר את השולחן. הכל עומד נקי, נוצץ ומסודר במקומו. ואז, ברגע שהעבודה מסתיימת, קורה דבר נפלא: ענן רך וזוהר יורד מהשמיים ומכסה את האוהל כולו! האור של אלוהים ממלא את המקום בחום ובאהבה, עד שאפילו משה לא יכול להיכנס פנימה מרוב יופי וקדושה. הענן הזה יישאר איתם תמיד – כשהוא יעלה לשמיים הם ידעו שהגיע הזמן לצעוד, וכשהוא יעצור, הם יקימו מחנה וינוחו.

מה הפסוק אומר?

ענן מיוחד וזוהר ירד וכיסה את האוהל, והראה לכולם שאלוהים נמצא שם ושומר עליהם.

הידעת?

המשכן הוקם בדיוק בראש חודש ניסן, שזהו החודש הראשון של האביב, ממש כמו התחלה חדשה ומרגשת לעם שלם!

מה יקרה בפרק הבא?

המשכן מוכן והענן שומר מלמעלה. איך ייראו החיים של בני ישראל במדבר מעכשיו? נגלה בספר הבא!

המשימה הושלמה: הענן שנכנס לפעולה

לאחר חודשים ארוכים של איסוף חומרים, תפירה, נגרות וצורפות, מגיע רגע האמת של פרויקט המשכן. בפרק מ' של ספר שמות, אלוהים מורה למשה להקים את האוהל הגדול ביום הראשון של החודש הראשון בשנה השנייה לצאת מצרים. משה עושה הכל בדיוק לפי ההוראות: הוא מקים את הקרשים, מציב את ארון הברית, מדליק את המנורה, ומסדר את המזבחות בחצר. כשהכל מוכן, קורה הנס: ענן כבד של כבוד אלוהי יורד וממלא את המשכן, עד שמשה עצמו לא יכול להיכנס פנימה. מעתה, הענן הזה הופך למערכת הניווט של העם במדבר – כשהוא עולה הם נוסעים, וכשהוא שוכן הם חונים, ביום כענן ובלילה כאש.

מה הפסוק אומר?

הענן שמכסה את האוהל מראה שבני ישראל הצליחו ליצור מקום כל כך מיוחד, שהנוכחות של אלוהים ממש מילאה אותו.

Life Hack

לפעמים פרויקט גדול נראה מעייף, אבל כשעובדים לפי שלבים מסודרים ומקפידים על הפרטים הקטנים, התוצאה הסופית יכולה להפתיע אתכם ולהיות מדהימה בהרבה ממה שדמיינתם.

מקבילה מודרנית

הענן שמנחה את בני ישראל במדבר הוא כמו אפליקציית ניווט חיה (Waze) – הוא אומר להם בדיוק מתי לעצור, מתי להתקדם ובאיזה נתיב ללכת כדי לא ללכת לאיבוד.

כשהתוכניות הופכות למציאות: רגע ההפעלה של המשכן

ספר שמות מגיע לסיומו הדרמטי בפרק מ', שבו כל השרטוטים וההכנות של המשכן הופכים למבנה עומד. אלוהים מצווה על משה להקים את המשכן בראש חודש ניסן. משה ניגש למלאכה ומציב באופן שיטתי את כל הכלים: ארון הברית מאחורי הפרוכת, השולחן והמנורה באוהל מועד, ומזבח הזהב לקטורת. בחוץ הוא מעמיד את מזבח העולה ואת כיור המים לרחיצה. לאחר שמשה מושח את הכלים ואת אהרון ובניו בשמן קודש, הוא מסיים את העבודה. ברגע זה, ענן השכינה מכסה את האוהל וכבוד אלוהים ממלא את המשכן בעוצמה כזו שמשה אינו יכול להיכנס. הפרק והספר נחתמים בתיאור הענן והאש שמלווים את מסעות בני ישראל במדבר, ומסמנים להם מתי לחנות ומתי לנסוע.

מה הפסוק אומר?

פסוק זה חותם את מפעל הקמת המשכן ומסמל את רגע השיא של ספר שמות כולו. לאחר חודשים של עבודה קפדנית ומדויקת מצד בני ישראל, האל משיב בנוכחותו השורה במבנה הארעי. הענן, ששימש לאורך יציאת מצרים כסימן להנהגה אלוהית, הופך כעת לביטוי מוחשי של השכינה השוכנת בקרב העם, ומאשר כי המרחב הפיזי שהוקם אכן ראוי לשמש כבית למפגש בין אדם לאלוהיו.

להעמקה בסיפור

הפרק האחרון של ספר שמות סוגר מעגל מדהים. אם נחזור אחורה, הספר התחיל בשעבוד קשה במצרים, בחושך ובחוסר אונים, והוא מסתיים כאן – במדבר, אבל עם בית מפואר, חירות רוחנית ונוכחות אלוהית מוחשית שמלווה את העם. מה שמעניין בסיפור הזה הוא החזרה העקשנית על המשפט 'כאשר ציווה ה' את משה'. שבע פעמים המשפט הזה מופיע במהלך הקמת המשכן בפרק. למה זה כל כך חשוב? כי בסיפור הזה, הדיוק הוא לא סתם קטנוניות. בניית המשכן היא התיקון של חטא עגל הזהב. בחטא העגל, העם ניסה ליצור קשר עם אלוהים בדרך שלו, מתוך דחף רגעי ופראי, וזה נגמר באסון. כאן, לעומת זאת, בניית המשכן נעשית מתוך משמעת עצמית, סדר והקשבה מוחלטת להוראות. היכולת לרסן את הדחפים ולפעול בתוך מסגרת היא זו שמאפשרת לשכינה לשכון בתוכם. רגע השיא של הפרק הוא כניסת הענן. הענן הוא סמל מורכב: מצד אחד הוא מסתיר ומגן, ומצד שני הוא מגלה את הנוכחות של אלוהים. העוצמה שלו כל כך גדולה שאפילו משה, המנהיג הגדול שהקים את הכל, נשאר בחוץ. זהו שיעור חשוב בענווה – גם כשאתה יוצר משהו מדהים, יש כוחות וקדושה שהם גדולים ממך. בסופו של דבר, המשכן הופך למרכז החיים הנייד של העם. הוא לא מקדש קבוע באדמה, אלא בית שהולך איתם לכל מקום. הענן והאש שמנחים אותם מראים שהמסע שלהם הוא לא סתם נדודים אקראיים, אלא מסע עם מטרה והשגחה. זה נותן להם ביטחון עצום במרחבי המדבר המפחידים.

שאלה למחשבה

משה השקיע את כל כולו בבניית המשכן, ובסוף הוא לא יכול היה להיכנס אליו בגלל הענן. איך היית מרגיש במקומו – גאה בתוצאה או מתוסכל מכך שנשארת בחוץ?

חתימת המשכן: השראת השכינה והסדר הקוסמי במדבר

פרק מ' חותם את ספר שמות ומביא אל קיצו את פרויקט הקמת המשכן. בחלקו הראשון של הפרק, אלוהים מצווה על משה להקים את המשכן ביום הראשון של החודש הראשון (ניסן) בשנה השנייה ליציאת מצרים. הציווי מפרט את סדר העמדת הכלים: הנחת ארון העדות מאחורי הפרוכת, סידור השולחן והמנורה באוהל, הצבת מזבח הזהב לקטורת, ומחוץ לאוהל – מזבח העולה וכיור הרחצה. משה מצווה גם למשוח את הכלים ואת אהרון ובניו בשמן המשחה כדי לקדשם לכהונה. בחלקו השני של הפרק, משה מבצע את ההנחיות בדיוק מוחלט, שלב אחר שלב. עם השלמת המלאכה, מתרחש אירוע דרמטי: ענן הכבוד מכסה את אוהל מועד, וכבוד ה' ממלא את המשכן בעוצמה כזו שאפילו משה אינו יכול להיכנס אליו. הפרק מסתיים בתיאור תפקידו של הענן כמדריך הדרך של בני ישראל במסעותיהם במדבר.

מה הפסוק אומר?

פסוק זה חותם את מפעל הקמת המשכן ומסמל את רגע השיא של ספר שמות כולו. לאחר חודשים של עבודה קפדנית ומדויקת מצד בני ישראל, האל משיב בנוכחותו השורה במבנה הארעי. הענן, ששימש לאורך יציאת מצרים כסימן להנהגה אלוהית, הופך כעת לביטוי מוחשי של השכינה השוכנת בקרב העם, ומאשר כי המרחב הפיזי שהוקם אכן ראוי לשמש כבית למפגש בין אדם לאלוהיו.

הדרש — קריאה לעומק

שמות פרק מ' אינו רק רשימה טכנית של הקמת אוהל, אלא הוא מהווה את השיא התיאולוגי והספרותי של ספר שמות כולו. הוא מתאר את המעבר מן הציווי התיאורטי אל המימוש המעשי, ובכך מכונן את נוכחות האל בתוך הקהילה האנושית. המבנה הספרותי של הפרק מבוסס על חזרה שיטתית על הנוסחה 'כאשר ציווה ה' את משה' (שבע פעמים בחלק ההקמה). חזרה זו יוצרת זיקה הדוקה בין סיפור הקמת המשכן לסיפור בריאת העולם בספר בראשית (שבו אלוהים יוצר את העולם בשבעה ימים ורואה כי 'טוב'). המשכן מוצג כמעין 'מיקרוקוסמוס' – בריאה קטנה ומסודרת שיוצרים בני האדם עבור האל, כתיקון לתוהו וכוהו המוסרי של חטא העגל. הציות המוחלט של משה להוראות האלוהיות מדגיש כי הקדושה אינה נובעת מאלתור או מרגש מתפרץ, אלא מסדר, משמעת והכנעה של הרצון האנושי בפני הציווי האלוהי. ההקמה מתרחשת בראש חודש ניסן, חודש האביב ויציאת מצרים. עיתוי זה מסמל לידה מחדש של העם. משה מקים את החצר, מציב את הכלים ויוצר היררכיה של קדושה – מן החוץ פנימה, ככל שמתקרבים אל ארון העדות שבו לוחות הברית. משיחת הכלים ואהרון ובניו בשמן המשחה מעניקה למרחב הפיזי ולבני האדם הפועלים בו מעמד קבוע של קדושה. רגע השיא של הפרק הוא ירידת הענן וכניסת כבוד ה' אל המשכן. הענן, שליווה את העם מאז יציאת מצרים, מוצא כעת את ביתו הקבוע בתוך המחנה. עם זאת, נוצרת כאן אירוניה דרמטית: משה, שהקים את המשכן במו ידיו והיה המתווך הבלעדי בין העם לאל, אינו יכול להיכנס אל האוהל מרוב עוצמת השכינה. הדבר מדגיש את הפער הבלתי ניתן לגישור בין האנושי לאלוהי, ומלמד כי המשכן אינו 'מאלף' את האלוהות או מגביל אותה, אלא משמש לה כלי קיבול בלבד. הספר נחתם במבט אל העתיד – אל המסע במדבר. המשכן אינו מקדש סטטי אלא מקדש נייד. הענן והאש הופכים למצפן הלאומי והרוחני של העם. בכך, ספר שמות, שהתחיל בשעבוד פיזי במצרים, מסתיים בחירות רוחנית מלאה, כאשר העם צועד במדבר כשהוא מובל על ידי השכינה השוכנת בקרבו.

לקחים לחיים
  • הקשר בין סדר פנימי להשראת שכינהכפי שהמשכן הוקם מתוך סדר קפדני ומדויק שאיפשר לשכינה לשרות בו, כך גם בחיינו האישיים והמקצועיים. יצירת סדר פיזי, ניהול זמן נכון ומשמעת עצמית אינם רק כלים טכניים, אלא הם התשתית המאפשרת לרוח, ליצירתיות ולשלווה פנימית להתגלות ולפעול בתוכנו בצורה המיטבית.
  • ענווה מול יצירת כפינומשה מקים את המשכן אך נותר בחוץ בפני כבוד ה'. בחיים המודרניים, אנו נוטים להזדהות באופן מוחלט עם ההישגים והיצירות שלנו (פרויקט בעבודה, גידול ילדים, יוזמה קהילתית). השיעור של משה מזכיר לנו את החשיבות של שחרור אחיזה וענווה: להבין שהיצירה שלנו גדולה מאיתנו, ולדעת לפנות לה מקום להתקיים בזכות עצמה.
  • ניווט מתוך הקשבה לסימנים חיצונייםבני ישראל נעו רק כאשר הענן התרומם. בחיים המהירים שלנו, אנו מנסים לעיתים קרובות לכפות את הקצב שלנו על המציאות, גם כשהתנאים אינם בשלים. הלקח כאן הוא לפתח קשב עמוק למציאות ולסימנים סביבנו – לדעת מתי נדרשת מאיתנו עצירה והתכנסות (חנייה) ומתי נפתח חלון הזדמנויות נכון לפריצה קדימה (מסע).
היבט פילוסופי

המתח בין הצורך האנושי להגדיר ולתחום את האלוהות בתוך מרחב פיזי מוגדר (המשכן) לבין התפיסה שהאל הוא אינסופי ואינו מוגבל במקום. הפרק פותר מתח זה באופן חלקי באמצעות הענן המונע ממשה להיכנס – המבנה קיים, אך הנוכחות האלוהית נותרת נשגבת וחופשית מכל שליטה אנושית.

📖 קראו את הפרק המלא

וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃

בְּיוֹם־הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תָּקִים אֶת־מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד׃

וְשַׂמְתָּ שָׁם אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת וְסַכֹּתָ עַל־הָאָרֹן אֶת־הַפָּרֹכֶת׃

וְהֵבֵאתָ אֶת־הַשֻּׁלְחָן וְעָרַכְתָּ אֶת־עֶרְכּוֹ וְהֵבֵאתָ אֶת־הַמְּנֹרָה וְהַעֲלֵיתָ אֶת־נֵרֹתֶיהָ׃

וְנָתַתָּה אֶת־מִזְבַּח הַזָּהָב לִקְטֹרֶת לִפְנֵי אֲרוֹן הָעֵדֻת וְשַׂמְתָּ אֶת־מָסַךְ הַפֶּתַח לַמִּשְׁכָּן׃

וְנָתַתָּה אֵת מִזְבַּח הָעֹלָה לִפְנֵי פֶּתַח מִשְׁכַּן אֹהֶל־מוֹעֵד׃

וְנָתַתָּ אֶת־הַכִּיֹּר בֵּין־אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ וְנָתַתָּ שָׁם מָיִם׃

וְשַׂמְתָּ אֶת־הֶחָצֵר סָבִיב וְנָתַתָּ אֶת־מָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר׃

וְלָקַחְתָּ אֶת־שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמָשַׁחְתָּ אֶת־הַמִּשְׁכָּן וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בּוֹ וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ וְאֶת־כָּל־כֵּלָיו וְהָיָה קֹדֶשׁ׃

וּמָשַׁחְתָּ אֶת־מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת־כָּל־כֵּלָיו וְקִדַּשְׁתָּ אֶת־הַמִּזְבֵּחַ וְהָיָה הַמִּזְבֵּחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים׃

וּמָשַׁחְתָּ אֶת־הַכִּיֹּר וְאֶת־כַּנּוֹ וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ׃

וְהִקְרַבְתָּ אֶת־אַהֲרֹן וְאֶת־בָּנָיו אֶל־פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְרָחַצְתָּ אֹתָם בַּמָּיִם׃

וְהִלְבַּשְׁתָּ אֶת־אַהֲרֹן אֵת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ וְכִהֵן לִי׃

וְאֶת־בָּנָיו תַּקְרִיב וְהִלְבַּשְׁתָּ אֹתָם כֻּתֳּנֹת׃

וּמָשַׁחְתָּ אֹתָם כַּאֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ אֶת־אֲבִיהֶם וְכִהֲנוּ לִי וְהָיְתָה לִהְיֹת לָהֶם מָשְׁחָתָם לִכְהֻנַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם׃

וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ כֵּן עָשָׂה׃

וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן׃

וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת־הַמִּשְׁכָּן וַיִּתֵּן אֶת־אֲדָנָיו וַיָּשֶׂם אֶת־קְרָשָׁיו וַיִּתֵּן אֶת־בְּרִיחָיו וַיָּקֶם אֶת־עַמּוּדָיו׃

וַיִּפְרֹשׂ אֶת־הָאֹהֶל עַל־הַמִּשְׁכָּן וַיָּשֶׂם אֶת־מִכְסֵה הָאֹהֶל עָלָיו מִלְמָעְלָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה׃

וַיִּקַּח וַיִּתֵּן אֶת־הָעֵדֻת אֶל־הָאָרֹן וַיָּשֶׂם אֶת־הַבַּדִּים עַל־הָאָרֹן וַיִּתֵּן אֶת־הַכַּפֹּרֶת עַל־הָאָרֹן מִלְמָעְלָה׃

וַיָּבֵא אֶת־הָאָרֹן אֶל־הַמִּשְׁכָּן וַיָּשֶׂם אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וַיָּסֶךְ עַל אֲרוֹן הָעֵדוּת כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה׃

וַיִּתֵּן אֶת־הַשֻּׁלְחָן בְּאֹהֶל מוֹעֵד עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן צָפֹנָה מִחוּץ לַפָּרֹכֶת׃

וַיַּעֲרֹךְ עָלָיו עֵרֶךְ לֶחֶם לִפְנֵי יְהוָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה׃

וַיָּשֶׂם אֶת־הַמְּנֹרָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד נֹכַח הַשֻּׁלְחָן עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן נֶגְבָּה׃

וַיַּעַל הַנֵּרֹת לִפְנֵי יְהוָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה׃

וַיָּשֶׂם אֶת־מִזְבַּח הַזָּהָב בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת׃

וַיַּקְטֵר עָלָיו קְטֹרֶת סַמִּים כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה׃

וַיָּשֶׂם אֶת־מָסַךְ הַפֶּתַח לַמִּשְׁכָּן׃

וְאֵת מִזְבַּח הָעֹלָה שָׂם פֶּתַח מִשְׁכַּן אֹהֶל־מוֹעֵד וַיַּעַל עָלָיו אֶת־הָעֹלָה וְאֶת־הַמִּנְחָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה׃

וַיָּשֶׂם אֶת־הַכִּיֹּר בֵּין־אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ וַיִּתֵּן שָׁמָּה מַיִם לְרָחְצָה׃

וְרָחֲצוּ מִמֶּנּוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת־יְדֵיהֶם וְאֶת־רַגְלֵיהֶם׃

בְּבֹאָם אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד וּבְקָרְבָתָם אֶל־הַמִּזְבֵּחַ יִרְחָצוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה׃

וַיָּקֶם אֶת־הֶחָצֵר סָבִיב לַמִּשְׁכָּן וְלַמִּזְבֵּחַ וַיִּתֵּן אֶת־מָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר וַיְכַל מֹשֶׁה אֶת־הַמְּלָאכָה׃

וַיְכַס הֶעָנָן אֶת־אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד יְהוָה מָלֵא אֶת־הַמִּשְׁכָּן׃

וְלֹא־יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד כִּי־שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד יְהוָה מָלֵא אֶת־הַמִּשְׁכָּן׃

וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם׃

וְאִם־לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן וְלֹא יִסְעוּ עַד־יוֹם הֵעָלֹתוֹ׃

כִּי עֲנַן יְהוָה עַל־הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל־בֵּית־יִשְׂרָאֵל בְּכָל־מַסְעֵיהֶם׃

המשיכו לקרוא באפליקציה ←