תנ״ך יקר פתח באפליקציה

שמות · פרק ל״ד

הברית השנייה והפנים המוארות: שיקום האמון שלאחר השבר

👑

וַיַּעֲבֹ֨ר יְהוָ֥ה ׀ עַל־פָּנָיו֮ וַיִּקְרָא֒ יְהוָ֣ה ׀ יְהוָ֔ה אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃

פסוק ו'
התאמת תוכן לפי גיל

משה והפנים המאירות

הלילה נספר על משה רבנו, שעלה שוב אל הר סיני הגבוה כדי להביא לעם לוחות אבן חדשים, במקום אלו שנשברו. משה טיפס לבדו בבוקר השקט, כשהוא נושא את הלוחות שחצב בעצמו. על ההר, בתוך ענן רך ומנחם, אלוהים חיבק אותו בדברים טובים וגילה לו שהוא מלא בחמלה, בסליחה ובאהבה גדולה. משה התרגש מאוד והתפלל שאלוהים תמיד ישמור על העם שלו. אחרי ארבעים יום, כשמשה ירד מההר, קרה דבר נפלא: פניו זהרו באור בהיר ומתוק, כמו שמש קטנה! משה בכלל לא ידע שהוא מאיר, אבל העם ראה את האור והתרגש מאוד. כדי שלא יסתנוורו, משה שם מסווה עדין על פניו, והוריד אותו רק כשהיה לבדו עם אלוהים.

מה הפסוק אומר?

הפסוק מזכיר לנו כהורים להגיב לטעויות של ילדינו באורך רוח ובחמלה, ולא מתוך כעס מיידי.

טיפ להורים

הסיפור על הלוחות השניים מלמד אותנו ואת ילדינו על כוחה של ההזדמנות השנייה. גם כשאנחנו עושים טעות או שוברים משהו, זה לא סוף הסיפור – תמיד אפשר לתקן, לבקש סליחה ולהתחיל מחדש. בנוסף, האור של משה מזכיר לנו שכשאנחנו עושים מעשים טובים ומתמלאים באהבה, הפנים שלנו קורנות והסובבים אותנו מרגישים זאת. אפשר לשאול את הילד: 'האם שמת לב פעם איך הפנים של מישהו מאירות כשהוא שמח או כשהוא עוזר למישהו אחר?'

שאלות לשיחה עם הילד
  • למה לדעתך אלוהים הסכים לתת לעם ישראל לוחות חדשים במקום אלו שנשברו?
  • איך אתה מרגיש כשאומרים לך 'זה בסדר, בוא ננסה שוב מהתחלה'?
  • אם היה לך אור קסום על הפנים, איזה צבע הוא היה ואיך היית משתמש בו כדי לשמח אחרים?

האור המיוחד של משה והלוחות החדשים

דמיין שאתה עומד מוקדם בבוקר מול הר גבוה ושותק. משה עולה לבדו אל ההר, ובידיו שתי אבנים חלקות שחצב בעצמו. אחרי שחטא העגל העציב את כולם, אלוהים נותן לעם הזדמנות שנייה! משה נשאר על ההר ארבעים יום וארבעים לילה, בלי לאכול ובלי לשתות. שם, בתוך ענן רך, אלוהים כותב שוב את עשרת הדיברות על האבנים ומבטיח לשמור על העם. כשמשה יורד סוף סוף מההר, קורה דבר מדהים: פניו זוהרות באור בהיר ונפלא כמו השמש! העם קצת נבהל מהאור החזק, ולכן משה מכסה את פניו במסכה עדינה, ומוריד אותה רק כשהוא מדבר עם אלוהים.

מה הפסוק אומר?

אלוהים אומר למשה שהוא אוהב אותנו מאוד, תמיד מוכן להקשיב לנו, וסולח לנו כשאנחנו מצטערים ומנסים להשתפר.

הידעת?

האם ידעת שמשה נשאר על ההר ארבעים ימים שלמים בלי לאכול לחם ובלי לשתות מים בכלל? זה כמו חודש ורבע של צום מוחלט!

מה יקרה בפרק הבא?

משה חזר עם הלוחות והפנים המאירות, אבל איך העם יתחיל לבנות את המשכן המיוחד שאלוהים ביקש? בפרק הבא נגלה!

הזדמנות שנייה ומסכה של אור

אחרי משבר חטא העגל ושבירת הלוחות הראשונים, משה מקבל משימה: לחצוב שני לוחות אבן חדשים ולעלות שוב לבדו אל הר סיני. על ההר, אלוהים מתגלה אליו בתוך ענן ומציג את עצמו לא דרך כוח ועונש, אלא דרך שלוש-עשרה מידות הרחמים – חמלה, סליחה ואורך רוח. אלוהים מחדש את הברית עם העם ומעניק להם חוקים לשמירה על ייחודם. משה שוהה על ההר ארבעים יום ולילה. כשהוא יורד, פניו קורנות באור אלוהי חזק כל כך, עד שאהרון והעם פוחדים להתקרב אליו. כדי לאפשר להם לגשת, משה שם מסווה (מסכה) על פניו, ומסיר אותו רק כשהוא מדבר ישירות עם אלוהים.

מה הפסוק אומר?

הפסוק הזה מראה שאלוהים לא מחפש להעניש מיד, אלא נותן לנו זמן לתקן את הטעויות שלנו כי הוא מלא ברחמים ובאהבה.

Life Hack

כשיש לכם יתרון או כוח מסוים (כמו ציונים מעולים או כישרון בולט), אל תנפנפו בו כדי לא להלחיץ אחרים. לפעמים צריך לדעת 'לשים מסווה' – להצניע את העוצמה כדי לגרום לאנשים סביבכם להרגיש בנוח.

מקבילה מודרנית

זה כמו לקבל הזדמנות שנייה למבחן שנכשלתם בו לחלוטין, אבל הפעם המורה לא רק נותן לכם לעשות מועד ב', אלא גם יושב איתכם ומסביר לכם באהבה ובסבלנות איך להצליח.

האור שמאחורי המסכה: הזדמנות שנייה בהר סיני

לאחר המשבר הקשה של חטא העגל ושבירת הלוחות, משה נדרש לעלות שוב להר סיני. הפעם, הוא זה שצריך לחצוב בעצמו את לוחות האבן, בניגוד לפעם הראשונה שבה הלוחות היו מעשה ידי אלוהים. משה עולה לבדו אל ההר השומם בשעות הבוקר המוקדמות. שם, אלוהים מתגלה אליו ומכריז על מידות הרחמים והסליחה שלו, ומדגיש שהוא מוכן לתת לעם הזדמנות שנייה. אלוהים מחדש את הברית ומפרט חוקים חברתיים ודתיים שישמרו על העם מפני השפעות שליליות של העמים מסביב. משה שוהה על ההר ארבעים יום וארבעים לילה ללא מזון ומים. כשהוא יורד עם הלוחות החדשים, מתברר שפניו קורנות באור פיזי חזק ומפחיד, תוצאה של המפגש הקרוב עם האלוהות. משה מגלה שהעם פוחד לגשת אליו, ולכן הוא מחליט לשים מסווה על פניו, אותו הוא מסיר רק כשהוא נכנס לדבר עם אלוהים.

מה הפסוק אומר?

פסוק זה מהווה את שיא ההתגלות האלוהית למשה ומגדיר מחדש את מערכת היחסים בין האל לאנושות לאחר משבר חטא העגל. במקום ענישה מוחלטת, אלוהים מציג את עצמו דרך תכונות של חמלה, סבלנות וחסד אינסופי. הצהרה זו מעניקה תקווה ומלמדת שגם כאשר בני האדם נכשלים, תמיד קיימת דרך חזרה דרך תיקון, סליחה ורחמים, המאפשרים את המשך קיומה של הברית.

להעמקה בסיפור

הסיפור של פרק לד מציג תהליך מדהים של שיקום קשר שנשבר. אחרי חטא העגל, היה נדמה שהכל אבוד והברית בין אלוהים לעם ישראל הסתיימה. אבל כאן אנחנו רואים את כוחה של ההזדמנות השנייה. שימו לב להבדל קטן אך משמעותי: בלוחות הראשונים, אלוהים עשה הכל – הוא הכין את האבנים וכתב עליהן. הפעם, אלוהים אומר למשה 'פסל לך' – אתה צריך לעבוד, לחצוב את האבנים בעצמך, ורק אז אני אכתוב עליהן. זה מלמד אותנו ששיקום של אמון דורש מאמץ אנושי אקטיבי. אי אפשר פשוט לצפות שהכל יחזור לקדמותו בלי שנתאמץ וניקח אחריות על החלק שלנו בתיקון. כשמשה עולה להר, מתרחש אחד הרגעים המרגשים בתנ"ך: אלוהים מגלה לו את האופי האמיתי שלו, מה שנקרא 'שלוש-עשרה מידות הרחמים'. אלוהים מסביר שהוא רחום, חנון, סבלני ומלא חסד. זו לא רק הצהרה תיאורטית; זו הנוסחה שמאפשרת לעם להמשיך להתקיים למרות החולשות והטעויות שלהם. משה מבין את זה מיד ומבקש מאלוהים ללוות את העם דווקא בגלל שהם 'קשי ערף' – כלומר, קשים ונוטים לטעות. הוא מבין שהחמלה היא בדיוק מה שהם צריכים כדי לצמוח. החלק האחרון של הפרק עוסק בשינוי הפיזי שעובר על משה. הפנים שלו קורנות אור (המקור למילה 'קרן' שגרמה לתרגומים מוטעים בעולם כאילו היו לו קרניים). האור הזה הוא עדות לקרבה הבלתי נתפסת שלו לאלוהים, אבל הוא גם יוצר מרחק בינו לבין העם. העם פוחד מהקדושה הזו. משה, ברגישות עצומה, מבין שהאור שלו מאיים עליהם. במקום להגיד להם 'תתמודדו עם זה', הוא שם מסווה על פניו. הוא בוחר להקטין את הנוכחות של הזוהר שלו כדי לפגוש את האנשים בגובה העיניים שלהם. זהו שיעור מדהים במנהיגות, בצניעות וברגישות חברתית: לפעמים, כדי לעזור לאחרים, אנחנו צריכים להצניע את ההישגים או את העוצמה האישית שלנו כדי לא לייצר ריחוק ופחד.

שאלה למחשבה

אם היית מגלה שיש לך כישרון או כוח שהופך אותך לשונה מאוד מהחברים שלך, האם היית בוחר להסתיר אותו כדי להרגיש שייך, או מציג אותו בגאווה למרות הריחוק שזה עלול ליצור?

הברית השנייה והפנים המוארות: שיקום האמון שלאחר השבר

פרק לד בספר שמות מתאר את שלב השיקום הדרמטי של יחסי עם ישראל ואלוהיו לאחר המשבר החריף של חטא העגל ושבירת הלוחות הראשונים. אלוהים מצווה על משה לחצוב בעצמו שני לוחות אבן חדשים ולעלות לבדו, בשעת בוקר מוקדמת, אל פסגת הר סיני. על ההר, אלוהים מתגלה למשה בתוך ענן ומכריז על שלוש-עשרה מידות הרחמים שלו, המדגישות חסד, סליחה ואורך רוח כבסיס לקשר המחודש. משה מנצל את רגע הרצון ומבקש מאלוהים לסלוח לעם וללוות אותם במסעם, למרות היותם עם קשה עורף. אלוהים נענה ומחדש את הברית, תוך שהוא מפרט שורה של מצוות וחוקים שנועדו לשמור על ייחודו של העם ולמנוע היטמעות תרבותית בעמי כנען, בהם איסור על עשיית אלילים, שמירת השבת, שלוש הרגלים וחוקים חקלאיים שונים. משה שוהה על ההר ארבעים יום וארבעים לילה ללא אוכל ומים, וכשהוא יורד עם הלוחות החדשים, פניו קורנות באור אלוהי עז. העם ואהרון פוחדים לגשת אליו, ומשה נאלץ לשים מסווה על פניו, אותו הוא מסיר רק בעת דיבור ישיר עם אלוהים.

מה הפסוק אומר?

פסוק זה מהווה את שיא ההתגלות האלוהית למשה ומגדיר מחדש את מערכת היחסים בין האל לאנושות לאחר משבר חטא העגל. במקום ענישה מוחלטת, אלוהים מציג את עצמו דרך תכונות של חמלה, סבלנות וחסד אינסופי. הצהרה זו מעניקה תקווה ומלמדת שגם כאשר בני האדם נכשלים, תמיד קיימת דרך חזרה דרך תיקון, סליחה ורחמים, המאפשרים את המשך קיומה של הברית.

הדרש — קריאה לעומק

שמות פרק לד מהווה את נקודת המפנה התיאולוגית והספרותית הגדולה ביותר במחזור סיפורי המדבר. לאחר חטא העגל, הברית המקורית נשברה באופן פיזי ומטאפורי באמצעות שבירת הלוחות. הפרק הנוכחי עוסק כולו בתיקון, אך זהו תיקון מסוג חדש, המבוסס על שותפות אנושית ועל הבנה עמוקה יותר של המורכבות האנושית. ההבדל בין הלוחות הראשונים לשניים נושא משמעות עמוקה. בלוחות הראשונים, היוזמה והביצוע היו אלוהיים לחלוטין ('והלוחות מעשה אלוהים המה'). בלוחות השניים, אלוהים דורש ממשה: 'פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים'. הדרישה ממשה לחצוב את האבנים בעצמו מסמלת את העיקרון ששיקום קשר פגוע דורש מאמץ אנושי אקטיבי. הסליחה האלוהית אינה מוענקת כמתנת חינם, אלא כמענה לעבודה קשה ולקיחת אחריות מצד האדם. במרכז הפרק עומדת התגלות י"ג מידות הרחמים. זוהי הגדרה מחדש של האלוהות: לא עוד אל קנא ונוקם בלבד, אלא 'אל רחום וחנון, ארך אפיים ורב חסד ואמת'. התגלות זו משנה את הפרדיגמה של יחסי אל-אדם. משה מבין מיד את המשמעות ומציג טיעון נועז: הוא מבקש מאלוהים ללכת בקרב העם דווקא בגלל שהם עם קשה עורף. משה מבין שהחולשה האנושית היא עובדה קיימת, ודווקא בגלל חולשה זו, העם זקוק לנוכחות אלוהית סבלנית ומכילה שתנווט אותם. הברית המחודשת מלווה בקובץ חוקים המדגיש את ההיבדלות מהעמים המקומיים בכנען. החוקים האוסרים על כריתת בריתות, נישואי תערובת ועבודת אלילים נועדו ליצור חומת מגן תרבותית סביב העם הצעיר והפגיע. לצד זאת, החגים והמצוות החקלאיות (שבת, ביכורים, שלוש רגלים) מעגנים את הקשר היומיומי של האדם עם אדמתו ועם אלוהיו, ומציעים אלטרנטיבה רוחנית ותרבותית מלאה. החלק המסיים של הפרק מתאר את הטרנספורמציה הפיזית של משה. הביטוי 'קרן עור פניו' מעיד על כך שהמפגש האינטימי והממושך עם האלוהות הותיר חותם פיזי בגופו של משה. האור הקורן מפניו מייצג את שיא ההתעלות הרוחנית של בן אנוש, אך הוא גם יוצר חיץ טרגי בינו לבין הקהילה. העם, שרק לא מזמן סגד לעגל מוחשי, אינו מסוגל לשאת את הנוכחות הרוחנית הבלתי מסוננת של משה. המסווה שמשה שם על פניו הוא מעשה של חסד ומנהיגות; הוא מוותר על הפגנת שגבו הרוחני כדי לאפשר תקשורת אנושית פשוטה. המסווה מסמל את הצורך בתרגום ובתיווך של רעיונות נשגבים לשפה קהילתית ויומיומית, ומזכיר לנו כי לעיתים, כדי להנהיג, יש צורך בצמצום עצמי.

לקחים לחיים
  • אקטיביות בתהליך הסליחהכאשר מערכת יחסים מקצועית או אישית חווה שבר עמוק עקב הפרת אמון, אל תסתפק בבקשת סליחה מילולית. עליך 'לחצוב את הלוחות מחדש' – להשקיע מאמץ קונקרטי, להפגין עקביות ולבנות את התשתית לקשר מחדש, צעד אחר צעד, כדי להוכיח שהשינוי אמיתי.
  • צמצום עצמי למען תקשורתכאשר אתה מחזיק בידע מקצועי רב, במעמד בכיר או ביתרון אינטלקטואלי בארגון, אל תשתמש בהם כדי להרשים או להקטין אחרים. למד 'לשים מסווה' – להתאים את שפתך וגישתך לרמת השותפים שלך כדי ליצור שיח פורה, מכבד ובגובה העיניים.
  • קבלת המורכבות של האחרבניהול עובדים או במערכות יחסים משפחתיות, קל להתייאש מאנשים בעלי אופי קשה או עקשן. אמץ את תפיסת 'ארך האפיים': הבן ששינוי דורש זמן, וכי דווקא האנשים המורכבים והמאתגרים ביותר זקוקים למנהיגות מכילה, סבלנית ומכוונת כדי לממש את הפוטנציאל שלהם.
היבט פילוסופי

האם חשיפת האמת המוחלטת והנשגבת תמיד מרחיקה ומפחידה את ההמון, והאם מנהיג רוחני או אינטלקטואלי נידון תמיד לחיות בבדידות מאחורי מסווה כדי שיוכל לתקשר עם החברה?

📖 קראו את הפרק המלא

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה פְּסָל־לְךָ שְׁנֵי־לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל־הַלֻּחֹת אֶת־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל־הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ׃

וֶהְיֵה נָכוֹן לַבֹּקֶר וְעָלִיתָ בַבֹּקֶר אֶל־הַר סִינַי וְנִצַּבְתָּ לִי שָׁם עַל־רֹאשׁ הָהָר׃

וְאִישׁ לֹא־יַעֲלֶה עִמָּךְ וְגַם־אִישׁ אַל־יֵרָא בְּכָל־הָהָר גַּם־הַצֹּאן וְהַבָּקָר אַל־יִרְעוּ אֶל־מוּל הָהָר הַהוּא׃

וַיִּפְסֹל שְׁנֵי־לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַבֹּקֶר וַיַּעַל אֶל־הַר סִינַי כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים׃

וַיֵּרֶד יְהוָה בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְהוָה׃

וַיַּעֲבֹר יְהוָה עַל־פָּנָיו וַיִּקְרָא יְהוָה יְהוָה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב־חֶסֶד וֶאֱמֶת

נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֺן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֺן אָבוֹת עַל־בָּנִים וְעַל־בְּנֵי בָנִים עַל־שִׁלֵּשִׁים וְעַל־רִבֵּעִים׃

וַיְמַהֵר מֹשֶׁה וַיִּקֹּד אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ׃

וַיֹּאמֶר אִם־נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנָי יֵלֶךְ־נָא אֲדֹנָי בְּקִרְבֵּנוּ כִּי עַם־קְשֵׁה־עֹרֶף הוּא וְסָלַחְתָּ לַעֲוֺנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ׃

וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית נֶגֶד כָּל־עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת אֲשֶׁר לֹא־נִבְרְאוּ בְכָל־הָאָרֶץ וּבְכָל־הַגּוֹיִם וְרָאָה כָל־הָעָם אֲשֶׁר־אַתָּה בְקִרְבּוֹ אֶת־מַעֲשֵׂה יְהוָה כִּי־נוֹרָא הוּא אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עִמָּךְ׃

שְׁמָר־לְךָ אֵת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם הִנְנִי גֹרֵשׁ מִפָּנֶיךָ אֶת־הָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי׃

הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן־תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָּא עָלֶיהָ פֶּן־יִהְיֶה לְמוֹקֵשׁ בְּקִרְבֶּךָ׃

כִּי אֶת־מִזְבְּחֹתָם תִּתֹּצוּן וְאֶת־מַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּן וְאֶת־אֲשֵׁרָיו תִּכְרֹתוּן׃

כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר כִּי יְהוָה קַנָּא שְׁמוֹ אֵל קַנָּא הוּא׃

פֶּן־תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ וְזָנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם וְזָבְחוּ לֵאלֹהֵיהֶם וְקָרָא לְךָ וְאָכַלְתָּ מִזִּבְחוֹ׃

וְלָקַחְתָּ מִבְּנֹתָיו לְבָנֶיךָ וְזָנוּ בְנֹתָיו אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן וְהִזְנוּ אֶת־בָּנֶיךָ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן׃

אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה־לָּךְ׃

אֶת־חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם׃

כָּל־פֶּטֶר רֶחֶם לִי וְכָל־מִקְנְךָ תִּזָּכָר פֶּטֶר שׁוֹר וָשֶׂה׃

וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם־לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ כֹּל בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּפְדֶּה וְלֹא־יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם׃

שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת׃

וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה׃

שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל־זְכוּרְךָ אֶת־פְּנֵי הָאָדֹן יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׃

כִּי־אוֹרִישׁ גּוֹיִם מִפָּנֶיךָ וְהִרְחַבְתִּי אֶת־גְּבוּלֶךָ וְלֹא־יַחְמֹד אִישׁ אֶת־אַרְצְךָ בַּעֲלֹתְךָ לֵרָאוֹת אֶת־פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה׃

לֹא־תִשְׁחַט עַל־חָמֵץ דַּם־זִבְחִי וְלֹא־יָלִין לַבֹּקֶר זֶבַח חַג הַפָּסַח׃

רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא־תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ׃

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה כְּתָב־לְךָ אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל־פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת־יִשְׂרָאֵל׃

וַיְהִי־שָׁם עִם־יְהוָה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה וַיִּכְתֹּב עַל־הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים׃

וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד־מֹשֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן־הָהָר וּמֹשֶׁה לֹא־יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ׃

וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת־מֹשֶׁה וְהִנֵּה קָרַן עוֹר פָּנָיו וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו׃

וַיִּקְרָא אֲלֵהֶם מֹשֶׁה וַיָּשֻׁבוּ אֵלָיו אַהֲרֹן וְכָל־הַנְּשִׂאִים בָּעֵדָה וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם׃

וְאַחֲרֵי־כֵן נִגְּשׁוּ כָּל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיְצַוֵּם אֵת כָּל־אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אִתּוֹ בְּהַר סִינָי׃

וַיְכַל מֹשֶׁה מִדַּבֵּר אִתָּם וַיִּתֵּן עַל־פָּנָיו מַסְוֶה׃

וּבְבֹא מֹשֶׁה לִפְנֵי יְהוָה לְדַבֵּר אִתּוֹ יָסִיר אֶת־הַמַּסְוֶה עַד־צֵאתוֹ וְיָצָא וְדִבֶּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת אֲשֶׁר יְצֻוֶּה׃

וְרָאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־פְּנֵי מֹשֶׁה כִּי קָרַן עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה וְהֵשִׁיב מֹשֶׁה אֶת־הַמַּסְוֶה עַל־פָּנָיו עַד־בֹּאוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ׃

המשיכו לקרוא באפליקציה ←