תנ״ך יקר פתח באפליקציה

שמות · פרק כ״ט

שמות כ״ט: ארכיטקטורה של קדושה - טקס חנוכת הכהנים

👑

וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים׃

פסוק מה
התאמת תוכן לפי גיל

הבגדים היפים והמשימה החשובה של אהרון

הלילה נספר על יום מיוחד מאוד במדבר. אלוהים בחר באהרון ובבניו לעזור לכל העם ולהיות הכהנים של המשכן. משה, אחיו של אהרון, עזר להם להתכונן. קודם כל, הם התרחצו במים נקיים וקרירים. אז משה הלביש את אהרון בבגדים הכי יפים בעולם – כותנת רכה, מעיל כחול, חושן עם אבנים נוצצות וכתר זהב קטן על הראש! משה גם לקח שמן מיוחד עם ריח נפלא וטפטף על ראשו של אהרון. כדי שאהרון ובניו יזכרו תמיד להקשיב ולעשות דברים טובים, שמו להם טיפת דם קטנה על האוזן ועל היד. במשך שבעה ימים שלמים הם נשארו יחד והתכוננו בשקט ובשמחה, עד שהיו מוכנים לגמרי לעזור לכולם להרגיש קרובים לאלוהים.

מה הפסוק אומר?

הפסוק מזכיר לנו שהמטרה של כל החוקים וההכנות היא בסופו של דבר ליצור בית חם ובטוח שבו השכינה והאהבה יכולות לשכון בתוכנו.

טיפ להורים

הסיפור על הכנת אהרון ובניו לתפקידם במשכן מדגיש את החשיבות העצומה של הכנה והיערכות לקראת משימות גדולות או שינויים בחיינו. כהורים, אנו יכולים להשתמש בסיפור זה כדי לשוחח עם הילדים על החשיבות של הכנה מראש – בין אם מדובר בהתארגנות לשינה, הכנת התיק לבית הספר, או היערכות למבחן או לחוג חדש. ההכנה אינה סתם מטלה טכנית, אלא כלי שמעניק לילד ביטחון עצמי, מפחית חרדות ומראה שהוא מכבד את המשימה ואת עצמו. תוכלו לשאול את הילד כיצד הוא אוהב להתכונן לאירועים מרגשים ואיך ההכנה עוזרת לו להרגיש מוכן ובטוח יותר.

שאלות לשיחה עם הילד
  • אם היית צריך לבחור בגד מיוחד למשימה חשובה, איך הוא היה נראה?
  • למה לדעתך אהרון היה צריך להתכונן שבעה ימים שלמים ולא התחיל מיד?
  • איך אתה מרגיש כשאתה מתכונן היטב למשהו, כמו יום הולדת או טיול?

הבגדים המיוחדים והשמן הריחני של אהרון

דמיין שאתה עומד בפתח אוהל ענק ויפהפה במדבר. היום הוא יום מרגש במיוחד! אהרון ובניו נבחרו לתפקיד הכי חשוב במשכן – הבית המיוחד של אלוהים. כדי להתחיל בתפקיד, משה רוחץ אותם במים נקיים ומלביש את אהרון בבגדים מדהימים וצבעוניים עם אבנים נוצצות וכתר זהב קטן. אז, משה יוצק על ראשו של אהרון שמן ריחני נפלא שמסמן שהוא כעת מוקדש כולו לעזור לעם. הם מביאים מתנות מיוחדות – פר ואילים – ומניחים עליהם את ידיהם כדי להראות שהם עושים זאת מכל הלב. אפילו שמים טיפת דם קטנה על אוזנם וידם כדי להזכיר להם תמיד להקשיב ולעשות רק טוב. במשך שבעה ימים שלמים הם מתכוננים וחוגגים, כדי שכולם ידעו שהם מוכנים למשימה הגדולה שלהם. מה יקרה כשהם יתחילו לעבוד במשכן בפעם הראשונה? בפרק הבא נגלה!

מה הפסוק אומר?

אלוהים מבטיח שהוא יגור קרוב-קרוב אל בני ישראל, בתוך הלבבות שלהם ובתוך האוהל המיוחד שלהם, ויהיה תמיד השומר שלהם.

הידעת?

הכהנים הגדולים לבשו שמונה בגדים שונים ומפוארים, שחלקם היו עשויים מחוטי זהב אמיתיים שנשזרו בתוך הבד!

מה יקרה בפרק הבא?

האם אהרון ובניו יצליחו לשמור על הקדושה של המשכן לאורך זמן? בפרק הבא נראה מה קורה כשמזבח הקטורת נכנס לתמונה!

טקס החניכה הגדול במדבר

בפרק זה, אלוהים מפרט למשה את תהליך החניכה המורכב והמרשים של אהרון ובניו, שנועדו לשמש ככהנים – המתווכים הרשמיים בין העם לאלוהים. הטקס מתרחש בפתח אוהל מועד וכולל שלבים קפדניים: רחצה במים, לבישת בגדי קהונה מפוארים ומשיחה בשמן קדוש וריחני. בהמשך, מוקרבים פר ושני אילים בטקס סמלי מרתק. דם הקורבנות נמרח על תנוך אוזנם הימנית, על אגודל ידם ועל בוהן רגלם של הכהנים, כדי לסמל שכל חושיהם ואיבריהם מוקדשים מעתה לשירות הציבור והאל. התהליך כולו נמשך שבעה ימים רצופים, ובסופו נקבע גם סדר יום קבוע של הקרבת שני כבשים בכל יום – אחד בבוקר ואחד בערב – כדי לשמור על קשר רציף ותמידי עם אלוהים.

מה הפסוק אומר?

הפסוק הזה מראה שכל הטקסים המורכבים נועדו למטרה אחת פשוטה: ליצור קשר קרוב ואמיתי בין אלוהים לבין העם שלו בתוך חיי היומיום שלהם.

Life Hack

כשאתם מקבלים אחריות חדשה – כמו הדרכה בתנועת נוער או תפקיד בבית הספר – אל תזלזלו בהכנה. תהליך של כניסה לתפקיד עוזר לכם לבנות את הביטחון העצמי ואת הכבוד הראוי למשימה.

מקבילה מודרנית

מריחת הדם על האוזן, היד והרגל היא כמו חתימה על חוזה עבודה רציני: האוזן מקשיבה להוראות, היד מבצעת את העבודה, והרגל הולכת בדרך הנכונה. זה המקבילה העתיקה לקבלת קוד אתי חתום בכתב יד.

לעבור את המבחן: איך מתכוננים למשימת חיים?

הפרק מציג את תוכנית החניכה המפורטת של אהרון ובניו, שנבחרו להוביל את העבודה הרוחנית במשכן במדבר. משה, מנהיג העם ואחיו של אהרון, מקבל מאלוהים הנחיות מדויקות כיצד להפוך אותם מאנשים רגילים לכהנים קדושים המשרתים את הציבור. התהליך המורכב מתחיל בטקס היטהרות במים, ממשיך בהלבשת אהרון בבגדי פאר מורכבים הכוללים אפוד וחושן, ומגיע לשיאו במשיחתו בשמן קדוש מיוחד. לאחר מכן מתחיל שלב הקורבנות, הכולל פר לחטאת ושני אילים. בטקס סמלי ויוצא דופן, משה מורח מעט מדם האיל השני על תנוך אוזנם, אגודל ידם ובוהן רגלם הימנית של הכהנים החדשים, ומתיז עליהם תערובת של דם ושמן משחה כדי לקדש אותם ואת בגדיהם. טקס זה נמשך שבעה ימים שלמים של הסתגרות והכנה בתוך מתחם המשכן, שבהם אסור להם לעזוב את המקום. בסיום הפרק, אלוהים מצווה על הקרבת 'עולת תמיד' – שני כבשים בכל יום, בבוקר ובערב, ומבטיח כי בזכות הסדר וההתקדשות הללו, שכינתו תשכון בתוך בני ישראל והוא יהיה להם לאלוהים לאורך הדורות.

מה הפסוק אומר?

פסוק זה חושף את התכלית העמוקה של המשכן ושל טקסי הכהונה המורכבים. אלוהים אינו מבקש פולחן מרוחק או טקסים ריקים, אלא שאיפתו היא לשכון באופן ממשי בתוך הקהילה האנושית. הכהנים והמזבח הם רק הכלים המאפשרים את המפגש ואת הנוכחות האלוהית היומיומית בקרב העם.

להעמקה בסיפור

אם תחשבו על זה, להפוך לכהן במשכן זה לא סתם לקבל ג'וב חדש או לעבור מבחן קבלה רגיל. מדובר בשינוי זהות מוחלט שלוקח אנשים רגילים והופך אותם למתווכים בין עם שלם לבין אלוהים. הפרק הזה מתאר טקס חניכה קפדני שמטרתו להפריד את אהרון ובניו מחיי החולין הרגילים ולהכניס אותם למרחב של קדושה ואחריות עמוקה. שימו לב לשלבים השונים בטקס, שכל אחד מהם נושא משמעות עמוקה: קודם כל ישנו ניקוי פיזי מוחלט על ידי רחצה במים, שמסמל השלת העבר והיטהרות. לאחר מכן מגיעה הגדרה חיצונית חדשה באמצעות בגדי הכהונה המפוארים שמייצגים מעמד וסמכות, ואז משיחה בשמן ריחני שמסמלת בחירה אלוהית ישירה. אבל החלק המרתק והמוזר ביותר בטקס הוא מריחת הדם על האוזן, האגודל ובוהן הרגל הימנית של אהרון ובניו. בעולם העתיק, איברים אלו ייצגו את כלל ישותו ותפקודו של האדם: האוזן מייצגת את השמיעה, ההקשבה והציות; האגודל מייצג את כוח העשייה, המעש והיצירה בידיים; ובוהן הרגל מייצגת את הכיוון, היציבות והדרך שבה האדם צועד בחייו. על ידי מריחת הדם על האיברים הללו, הכהן מתחייב להקדיש את כל חושיו, מעשיו ונתיבותיו לשירות הציבורי והדתי. מעבר לכך, ישנו טקס ה'תנופה' שבו מניחים את חלקי הקורבן והלחם ישירות על כפות ידיהם של הכהנים ומניפים אותם לפני אלוהים. פעולה זו מעניקה לביטוי 'מילוי ידיים' את משמעותו המקורית – מילוי פיזי של הידיים בסמכות ובכוח לפעול בשם האל והעם. הטקס כולו אינו נגמר ביום אחד אלא נמשך שבעה ימים שלמים של בידוד והכנה בתוך מתחם המשכן, שבהם הכהנים אוכלים את בשר הקורבן במקום קדוש. המספר שבע בתנ"ך מסמל שלמות ובריאה (כמו שבעת ימי הבריאה), מה שמרמז שהכהנים עוברים מעין 'בריאה מחדש' כבני אדם המוקדשים למטרה נעלה. בסופו של דבר, הפרק מחבר את הקדושה הזו לחיי היומיום של כל העם דרך 'עולת התמיד' – שגרה יומיומית של בוקר וערב שמזכירה לכולם את הנוכחות האלוהית הקבועה ביניהם. זה מלמד אותנו שקדושה ומנהיגות אינן עניין של רגע אחד של תהילה, אלא של עבודה יומיומית, עקבית ומחייבת.

שאלה למחשבה

אם היית צריך לבחור 'בגדים מיוחדים' או 'טקס' משלך כדי להיכנס לריכוז או להתכונן למשימה חשובה, איך הם היו נראים?

שמות כ״ט: ארכיטקטורה של קדושה - טקס חנוכת הכהנים

פרק כ"ט בספר שמות מפרט את ההנחיות המדויקות שניתנו למשה לצורך חנוכתם והקדשתם של אהרן ובניו לתפקיד הכהונה במשכן במדבר. הטקס המורכב, המכונה 'מילואים', נפתח ברחצה סמלית של הכהנים בפתח אוהל מועד כדי לטהרם, ולאחריה הלבשת אהרן בבגדי הכהונה המפוארים הכוללים את האפוד, החושן והמצנפת, ומשיחתו בשמן קדוש. בניו של אהרן מולבשים אף הם בכותנות, אבנטים ומגבעות. בהמשך מתואר תהליך הקרבת הקורבנות המורכב: פר לחטאת, איל ראשון לעולה, ואיל שני המכונה 'איל מילואים'. דם איל המילואים נמרח על תנוך אוזנם הימנית, בוהן ידם ובוהן רגלם הימנית של אהרן ובניו, ומוזה עליהם ועל בגדיהם יחד עם שמן המשחה. חלקים מן הקורבן ומן הלחמים מונחים על ידי הכהנים ומונפים לפני אלוהים, ולאחר מכן מוקטרים על המזבח. הטקס כולו נמשך שבעה ימים רצופים, ובמהלכו מוקדש גם המזבח עצמו והופך לקודש קודשים. הפרק נחתם בציווי על הקרבת 'עולת התמיד' – שני כבשים המוקרבים מדי יום בבוקר ובערב, ומסתיים בהבטחה אלוהית לשכון בתוך בני ישראל ולהיות להם לאלוהים.

מה הפסוק אומר?

פסוק זה חושף את התכלית העמוקה של המשכן ושל טקסי הכהונה המורכבים. אלוהים אינו מבקש פולחן מרוחק או טקסים ריקים, אלא שאיפתו היא לשכון באופן ממשי בתוך הקהילה האנושית. הכהנים והמזבח הם רק הכלים המאפשרים את המפגש ואת הנוכחות האלוהית היומיומית בקרב העם.

הדרש — קריאה לעומק

פרק כ"ט מציג את אחד הטקסים המורכבים והמשמעותיים ביותר בתורה: טקס המילואים, שבו מועברת הסמכות הדתית והרוחנית לאהרן ולבניו. מבחינה ספרותית והיסטורית, הפרק משמש כגשר חיוני בין בניית המשכן הפיזי לבין הפעלתו המעשית על ידי בני אדם בשר ודם. הטקס מבוסס על עקרון ההבדלה והמעבר (Liminality) – תהליך שבו הכהנים מופרדים מהקהילה הרגילה, שוהים במרחב ביניים קדוש במשך שבעה ימים, ורק אז נכנסים לתפקידם החדש. מעניין לראות כי בשלב זה משה משמש ככהן המקדש בפועל, המנהל את הטקס ויוצק את השמן, ובכך מעביר את הלגיטימציה הדתית לאחיו אהרן. השלבים השונים בטקס מייצגים היטהרות הדרגתית של הגוף והנפש: הרחצה במים מסירה את הטומאה הפיזית והרוחנית; בגדי הכהונה מעניקים להם זהות ייצוגית חדשה המכסה את האנושיות הפשוטה שלהם; ושמן המשחה יוצק עליהם את חותם הבחירה האלוהית. הקרבת הפר לחטאת נועדה לכפר על חטאיהם האנושיים של הכהנים עצמם, שכן אין אדם נקי מחטא, ורק לאחר מכן הם יכולים להקריב את איל העולה המייצג התמסרות מוחלטת לאל. שריפת בשר הפר מחוץ למחנה מדגישה את הרחקת החטא והטומאה אל מחוץ לגבולות הקהילה. השימוש בדם איל המילואים על קצוות הגוף (אוזן, יד ורגל) הוא אקט סמלי עמוק המבטא את הקדשת כל מערכות התפקוד האנושיות: השמיעה והציות (אוזן), העשייה והעבודה (יד), וההליכה בדרכי האל (רגל). הזיית הדם והשמן על בגדיהם מחברת בין האדם הלובש לבגד המייצג את התפקיד, והופכת אותם לישות קדושה אחת. בנוסף, חלקי הקורבן והלחם מונחים ישירות על כפות ידיהם של אהרן ובניו בטקס ה'תנופה', פעולה המעניקה למונח 'מילואי ידיים' את משמעותו המקורית – מילוי הידיים בסמכות ובכוח לפעול. מעבר לטקס החד-פעמי, הפרק עובר בצורה חדה אל השגרה היומיומית של 'עולת התמיד'. שגרה זו, המורכבת מהקרבת כבש בבוקר וכבש בין הערביים, מבהירה כי הקדושה אינה חוויית שיא רגעית אלא מחויבות יומיומית עקבית. רק מתוך השילוב בין הטקסיות המפוארת לשגרה העקבית, מתממשת הבטחת השכינה: 'ושכנתי בתוך בני ישראל והייתי להם לאלוהים'. הפרק נחתם בהזכרת יציאת מצרים, ובכך קושר את הגאולה ההיסטורית למטרה הרוחנית העכשווית – השכינה השוכנת בתוך העם. הפרק מעלה שאלות פילוסופיות עמוקות על טבעה של המנהיגות ועל הצורך של האדם בסמלים מוחשיים וטקסים פיזיים כדי לחוות את הנשגב. הוא מדגיש כי מנהיגות רוחנית דורשת הכנה קפדנית, כפרה עצמית ומחויבות מוחלטת לכלל הקהילה.

לקחים לחיים
  • החשיבות של טקסי מעברבחיים המודרניים אנו נוטים לעיתים לוותר על טקסים רשמיים, אך יש להם ערך פסיכולוגי עצום. מעברים משמעותיים – כמו כניסה לנישואין, תחילת קריירה חדשה או פרישה – דורשים מאיתנו לעצור, לציין את השינוי באופן מוחשי, ולהיפרד מהזהות הקודמת כדי להיכנס לזהות החדשה במלוא הרצינות.
  • התמסרות טוטאלית למטרהמריחת הדם על האוזן, היד והרגל מזכירה לנו שכאשר אנו לוקחים על עצמנו שליחות או תפקיד מנהיגותי, עלינו לרתום את כל כולנו לעניין. לא מספיק להסכים עקרונית; עלינו להקשיב לצרכים של האנשים (אוזן), לעבוד בפועל (יד), ולהיות מוכנים ללכת פיזית למקומות הקשים (רגל).
  • הקדושה שבשגרה היומיומיתהחיבור בין טקס המילואים המפואר לבין עולת התמיד היומיומית מלמד שפריצות דרך ורגעי שיא הם חסרי ערך ללא התמדה. במערכות יחסים, בבניית עסק או בפיתוח אישי, השגרה האפורה והעקבית של בוקר וערב היא זו שמחזיקה את הקשר ואת ההצלחה לאורך זמן.
היבט פילוסופי

הפרק מעלה מתח מובנה בין הצורך האנושי בסמלים מוחשיים, דם, קורבנות ובגדי פאר, לבין התפיסה של אל מופשט ואינסופי. האם הקדושה היא אינהרנטית לחומרים ולטקסים עצמם, או שהם משמשים רק ככלי פסיכולוגי הכרחי עבור האדם כדי לחוות את הנוכחות האלוהית?

📖 קראו את הפרק המלא

וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר־תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְקַדֵּשׁ אֹתָם לְכַהֵן לִי לְקַח פַּר אֶחָד בֶּן־בָּקָר וְאֵילִם שְׁנַיִם תְּמִימִם׃

וְלֶחֶם מַצּוֹת וְחַלֹּת מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן סֹלֶת חִטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתָם׃

וְנָתַתָּ אוֹתָם עַל־סַל אֶחָד וְהִקְרַבְתָּ אֹתָם בַּסָּל וְאֶת־הַפָּר וְאֵת שְׁנֵי הָאֵילִם׃

וְאֶת־אַהֲרֹן וְאֶת־בָּנָיו תַּקְרִיב אֶל־פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְרָחַצְתָּ אֹתָם בַּמָּיִם׃

וְלָקַחְתָּ אֶת־הַבְּגָדִים וְהִלְבַּשְׁתָּ אֶת־אַהֲרֹן אֶת־הַכֻּתֹּנֶת וְאֵת מְעִיל הָאֵפֹד וְאֶת־הָאֵפֹד וְאֶת־הַחֹשֶׁן וְאָפַדְתָּ לוֹ בְּחֵשֶׁב הָאֵפֹד׃

וְשַׂמְתָּ הַמִּצְנֶפֶת עַל־רֹאשׁוֹ וְנָתַתָּ אֶת־נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ עַל־הַמִּצְנָפֶת׃

וְלָקַחְתָּ אֶת־שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְיָצַקְתָּ עַל־רֹאשׁוֹ וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ׃

וְאֶת־בָּנָיו תַּקְרִיב וְהִלְבַּשְׁתָּם כֻּתֳּנֹת׃

וְחָגַרְתָּ אֹתָם אַבְנֵט אַהֲרֹן וּבָנָיו וְחָבַשְׁתָּ לָהֶם מִגְבָּעֹת וְהָיְתָה לָהֶם כְּהֻנָּה לְחֻקַּת עוֹלָם וּמִלֵּאתָ יַד־אַהֲרֹן וְיַד־בָּנָיו׃

וְהִקְרַבְתָּ אֶת־הַפָּר לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וְסָמַךְ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת־יְדֵיהֶם עַל־רֹאשׁ הַפָּר׃

וְשָׁחַטְתָּ אֶת־הַפָּר לִפְנֵי יְהוָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד׃

וְלָקַחְתָּ מִדַּם הַפָּר וְנָתַתָּה עַל־קַרְנֹת הַמִּזְבֵּחַ בְּאֶצְבָּעֶךָ וְאֶת־כָּל־הַדָּם תִּשְׁפֹּךְ אֶל־יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ׃

וְלָקַחְתָּ אֶת־כָּל־הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת־הַקֶּרֶב וְאֵת הַיֹּתֶרֶת עַל־הַכָּבֵד וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת־הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵיהֶן וְהִקְטַרְתָּ הַמִּזְבֵּחָה׃

וְאֶת־בְּשַׂר הַפָּר וְאֶת־עֹרוֹ וְאֶת־פִּרְשׁוֹ תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה חַטָּאת הוּא׃

וְאֶת־הָאַיִל הָאֶחָד תִּקָּח וְסָמְכוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת־יְדֵיהֶם עַל־רֹאשׁ הָאָיִל׃

וְשָׁחַטְתָּ אֶת־הָאָיִל וְלָקַחְתָּ אֶת־דָּמוֹ וְזָרַקְתָּ עַל־הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב׃

וְאֶת־הָאַיִל תְּנַתֵּחַ לִנְתָחָיו וְרָחַצְתָּ קִרְבּוֹ וּכְרָעָיו וְנָתַתָּ עַל־נְתָחָיו וְעַל־רֹאשׁוֹ׃

וְהִקְטַרְתָּ אֶת־כָּל־הָאַיִל הַמִּזְבֵּחָה עֹלָה הוּא לַיהוָה רֵיחַ נִיחוֹחַ אִשֶּׁה לַיהוָה הוּא׃

וְלָקַחְתָּ אֵת הָאַיִל הַשֵּׁנִי וְסָמַךְ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת־יְדֵיהֶם עַל־רֹאשׁ הָאָיִל׃

וְשָׁחַטְתָּ אֶת־הָאַיִל וְלָקַחְתָּ מִדָּמוֹ וְנָתַתָּה עַל־תְּנוּךְ אֹזֶן אַהֲרֹן וְעַל־תְּנוּךְ אֹזֶן בָּנָיו הַיְמָנִית וְעַל־בֹּהֶן יָדָם הַיְמָנִית וְעַל־בֹּהֶן רַגְלָם הַיְמָנִית וְזָרַקְתָּ אֶת־הַדָּם עַל־הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב׃

וְלָקַחְתָּ מִן־הַדָּם אֲשֶׁר עַל־הַמִּזְבֵּחַ וּמִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְהִזֵּיתָ עַל־אַהֲרֹן וְעַל־בְּגָדָיו וְעַל־בָּנָיו וְעַל־בִּגְדֵי בָנָיו אִתּוֹ וְקָדַשׁ הוּא וּבְגָדָיו וּבָנָיו וּבִגְדֵי בָנָיו אִתּוֹ׃

וְלָקַחְתָּ מִן־הָאַיִל הַחֵלֶב וְהָאַלְיָה וְאֶת־הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת־הַקֶּרֶב וְאֵת יֹתֶרֶת הַכָּבֵד וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת־הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵהֶן וְאֵת שׁוֹק הַיָּמִין כִּי אֵיל מִלֻּאִים הוּא׃

וְכִכַּר לֶחֶם אַחַת וַחַלַּת לֶחֶם שֶׁמֶן אַחַת וְרָקִיק אֶחָד מִסַּל הַמַּצּוֹת אֲשֶׁר לִפְנֵי יְהוָה׃

וְשַׂמְתָּ הַכֹּל עַל כַּפֵּי אַהֲרֹן וְעַל כַּפֵּי בָנָיו וְהֵנַפְתָּ אֹתָם תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהוָה׃

וְלָקַחְתָּ אֹתָם מִיָּדָם וְהִקְטַרְתָּ הַמִּזְבֵּחָה עַל־הָעֹלָה לְרֵיחַ נִיחוֹחַ לִפְנֵי יְהוָה אִשֶּׁה הוּא לַיהוָה׃

וְלָקַחְתָּ אֶת־הֶחָזֶה מֵאֵיל הַמִּלֻּאִים אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן וְהֵנַפְתָּ אֹתוֹ תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהוָה וְהָיָה לְךָ לְמָנָה׃

וְקִדַּשְׁתָּ אֵת חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְאֵת שׁוֹק הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר הוּנַף וַאֲשֶׁר הוּרָם מֵאֵיל הַמִּלֻּאִים מֵאֲשֶׁר לְאַהֲרֹן וּמֵאֲשֶׁר לְבָנָיו׃

וְהָיָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו לְחָק־עוֹלָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי תְרוּמָה הוּא וּתְרוּמָה יִהְיֶה מֵאֵת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מִזִּבְחֵי שַׁלְמֵיהֶם תְּרוּמָתָם לַיהוָה׃

וּבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן יִהְיוּ לְבָנָיו אַחֲרָיו לְמָשְׁחָה בָהֶם וּלְמַלֵּא־בָם אֶת־יָדָם׃

שִׁבְעַת יָמִים יִלְבָּשָׁם הַכֹּהֵן תַּחְתָּיו מִבָּנָיו אֲשֶׁר יָבֹא אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ׃

וְאֵת אֵיל הַמִּלֻּאִים תִּקָּח וּבִשַּׁלְתָּ אֶת־בְּשָׂרוֹ בְּמָקֹם קָדֹשׁ׃

וְאָכַל אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת־בְּשַׂר הָאַיִל וְאֶת־הַלֶּחֶם אֲשֶׁר בַּסָּל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד׃

וְאָכְלוּ אֹתָם אֲשֶׁר כֻּפַּר בָּהֶם לְמַלֵּא אֶת־יָדָם לְקַדֵּשׁ אֹתָם וְזָר לֹא־יֹאכַל כִּי־קֹדֶשׁ הֵם׃

וְאִם־יִוָּתֵר מִבְּשַׂר הַמִּלֻּאִים וּמִן־הַלֶּחֶם עַד־הַבֹּקֶר וְשָׂרַפְתָּ אֶת־הַנּוֹתָר בָּאֵשׁ לֹא יֵאָכֵל כִּי־קֹדֶשׁ הוּא׃

וְעָשִׂיתָ לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו כָּכָה כְּכֹל אֲשֶׁר־צִוִּיתִי אֹתָכָה שִׁבְעַת יָמִים תְּמַלֵּא יָדָם׃

וּפַר חַטָּאת תַּעֲשֶׂה לַיּוֹם עַל־הַכִּפֻּרִים וְחִטֵּאתָ עַל־הַמִּזְבֵּחַ בְּכַפֶּרְךָ עָלָיו וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ לְקַדְּשׁוֹ׃

שִׁבְעַת יָמִים תְּכַפֵּר עַל־הַמִּזְבֵּחַ וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ וְהָיָה הַמִּזְבֵּחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים כָּל־הַנֹּגֵעַ בַּמִּזְבֵּחַ יִקְדָּשׁ׃

וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל־הַמִּזְבֵּחַ כְּבָשִׂים בְּנֵי־שָׁנָה שְׁנַיִם לַיּוֹם תָּמִיד׃

אֶת־הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם׃

וְעִשָּׂרֹן סֹלֶת בָּלוּל בְּשֶׁמֶן כָּתִית רֶבַע הַהִין וְנֵסֶךְ רְבִעִית הַהִין יָיִן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד׃

וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר וּכְנִסְכָּהּ תַּעֲשֶׂה־לָּהּ לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַיהוָה׃

עֹלַת תָּמִיד לְדֹרֹתֵיכֶם פֶּתַח אֹהֶל־מוֹעֵד לִפְנֵי יְהוָה אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה לְדַבֵּר אֵלֶיךָ שָׁם׃

וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי׃

וְקִדַּשְׁתִּי אֶת־אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת־הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת־אַהֲרֹן וְאֶת־בָּנָיו אֲקַדֵּשׁ לְכַהֵן לִי׃

וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים׃

וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם׃

המשיכו לקרוא באפליקציה ←