שמות · פרק כ״ח
אסתטיקה של קדושה: הארכיטקטורה של בגדי הכהונה
וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת־שְׁמוֹת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט על־לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל־הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי־יְהוָה תָּמִיד׃
פסוק כטבגדי האורות והפעמונים של אהרון
הערב נספר על בגדים מיוחדים מאוד, בגדים של קסם ואחריות. כשהעם שלנו צעד במדבר, אלוהים ביקש מאהרון לעזור לכולם להתקרב אליו. וכדי שכולם ידעו כמה התפקיד שלו חשוב, הכינו לו בגדים יפהפיים וצבעוניים. היה לו סינר מיוחד מחוטי זהב ותכלת, ועל הכתפיים שלו נצצו שתי אבנים יקרות. על החזה שלו היה מונח חושן – כיס מיוחד ובו שתים עשרה אבני חן צבעוניות ומבריקות, כמו ספיר כחול וברקת ירוקה. על כל אבן היה כתוב שם של שבט, כדי שאהרון יזכור את כל הילדים והמשפחות וישמור אותם קרוב ללב שלו. וכשארון צעד, נשמע צליל עדין ונעים: 'דינג-דונג, קלינג-קלאנג!' אלו היו פעמוני זהב קטנים שנתלו על שולי המעיל הכחול שלו. הבגדים האלה הזכירו לאהרון שהוא אף פעם לא לבד, ושהוא תמיד דואג לכולם באהבה.
הפסוק מלמד אותנו על החשיבות של נשיאת אחריות על אחרים ואיך מנהיג אמיתי שומר את האנשים שהוא מייצג קרוב לליבו בכל רגע.
הסיפור על אהרון הנושא את שמות העם על ליבו הוא הזדמנות נהדרת לדבר עם הילדים על אכפתיות ועל האנשים שאנחנו שומרים בלבנו. הבגדים המיוחדים של אהרון לא נועדו להשוויץ, אלא להזכיר לו לדאוג לאחרים. אפשר לחבר זאת לחיי היומיום של הילד: לשאול אותו מי החברים או בני המשפחה שהוא שומר בליבו היום, ואיך אנחנו יכולים להראות להם שאנחנו חושבים עליהם ודואגים להם (למשל, לשלוח ציור, להגיד מילה טובה או פשוט לחבק). זהו כלי נפלא לטיפוח אמפתיה וקשרים חברתיים בריאים אצל ילדים צעירים.
- למה לדעתך היה חשוב לאהרון ששמות המשפחות יהיו כתובים ממש על הלב שלו?
- איזה צבע של אבן חן מהבגדים של אהרון היית רוצה שתשמור עליך בלילה?
- אם היית לובש בגד עם פעמונים קטנים, לאן היית רוצה ללכת איתו?
בגדי הזהב והאבנים הנוצצות של אהרון
דמיינו שאתם עומדים במדבר החם, ופתאום מופיע מולכם אדם לבוש בבגדים הכי צבעוניים והכי נוצצים שראיתם מימיכם! זהו אהרון, שאלוהים בחר בו ובילדיו להיות הכוהנים של העם. אלוהים ביקש ממשה להכין להם בגדים מיוחדים במינם. יש לו סינר זהב יפהפה שנקרא אפוד, ועל הכתפיים שלו שתי אבנים יקרות. על החזה שלו מונח חושן – ריבוע בד מפואר ובו שתים עשרה אבני חן צבעוניות ומבריקות, כמו ספיר כחול וברקת ירוקה, שעל כל אחת מהן חרוט שם של שבט משבטי ישראל. כשארון הולך, נשמע צליל עדין ומתוק: 'קלינג-קלאנג!' אלו הם פעמוני זהב קטנים התלויים על שולי המעיל הכחול שלו, המעורבבים עם קישוטי רימונים יפים. על ראשו יש כובע לבן ולוח זהב מבריק. הבגדים האלה מזכירים לאהרון שהוא שומר על כל העם קרוב לליבו.
אהרון הכהן לובש בגד מיוחד שבו כתובים השמות של כל הילדים והמשפחות בעם, כדי שהוא יזכור אותם וישמור עליהם קרוב ללב שלו.
הידעתם שעל שולי המעיל הכחול של אהרון היו תלויים פעמוני זהב אמיתיים שצלצלו בכל פעם שהוא עשה צעד?
מה יקרה כשאהרון ילבש את הבגדים המפוארים האלה וייכנס אל תוך אוהל מועד המסתורי? בפרק הבא נגלה!
מדים של מנהיג: מאחורי הקלעים של בגדי הכהונה
בפרק הזה, אלוהים פונה אל משה ומורה לו למנות את אהרון אחיו ואת בניו לתפקיד הכוהנים – המתווכים הרשמיים בין עם ישראל לאלוהים במשכן החדש שנבנה במדבר. כדי להגדיר את מעמדם, משה מקבל הוראות מפורטות לעיצוב בגדי קודש מרהיבים "לכבוד ולתפארת". הבגדים כוללים את האפוד (מעין סינר מפואר), החושן המשובץ ב-12 אבני חן יקרות שמייצגות את שבטי ישראל, מעיל כחול עם פעמוני זהב ורימונים, ציץ זהב על המצח, כותונת, מצנפת ואבנט. הבגדים האלה הם לא סתם הצהרה אופנתית; הם כלי עבודה סמלי. כל פריט נועד להזכיר לכהן את כובד האחריות שלו: הוא נושא את שמות העם על כתפיו ועל ליבו בכל פעם שהוא נכנס אל הקודש, ומייצג אותם נאמנה.
הפסוק הזה מראה שהמנהיג לא חושב רק על עצמו, אלא לובש את השמות של כל השבטים על הלב שלו כדי להזכיר לו שהוא מייצג את כולם ועובד בשבילם.
בגדים יכולים להשפיע על ההרגשה שלנו ועל איך שאחרים תופסים אותנו. כשאתם צריכים להציג פרויקט בכיתה או לגשת למבחן חשוב, תתלבשו בצורה שמכבדת את המעמד – זה ייתן לכם ביטחון עצמי וישדר רצינות לסובבים אתכם.
בגדי הכהונה הם כמו מדים של קפטן בקבוצת ספורט או מדים של כוחות הצלה. המדים לא נועדו להשוויץ, אלא להבהיר לכולם – ובעיקר למי שלובש אותם – שיש לו תפקיד חשוב, שהוא מייצג קבוצה שלמה ושהוא מחויב לשמור עליהם ולפעול למענם.
הבגדים שעושים את האדם: סוד המדים של אהרון
בפרק כ"ח אנחנו נכנסים לסטודיו העיצוב של המשכן במדבר. אלוהים מנחה את משה למנות את אהרון ואת בניו לכוהנים, ומדגיש שהם צריכים בגדים מיוחדים "לכבוד ולתפארת". הבגדים האלה מורכבים מחומרים יקרים כמו זהב, תכלת, ארגמן וחוטי שש (פשתן). הפריטים המרכזיים הם האפוד והחושן. האפוד הוא מעין סינר עשיר שעל כתפיו שתי אבני שוהם יקרות, שעליהן חרוטים שמות שבטי ישראל. מעליו מונח החושן – ריבוע בד משובץ ב-12 אבני חן שונות, שכל אחת מייצגת שבט אחר, ובתוכו נמצאים "האורים והתומים" ששימשו לקבלת החלטות. בנוסף, אהרון לובש מעיל כחול שעל שוליו פעמוני זהב ורימונים המשמיעים קול בכניסתו לקודש, וציץ זהב על מצחו שעליו חרוט "קודש ליהוה". הבגדים האלה יוצרים הפרדה ברורה בין החול לקודש, ומבהירים לאהרון ולעם כולו את גודל המשימה: הכהן הגדול אינו אדם פרטי כשהוא בעבודה, אלא נציג של אומה שלמה, הנושא את שמותיהם על כתפיו ועל ליבו ישירות מול אלוהים.
הפסוק מציג את תמצית תפקידו של הכהן הגדול כמייצג של הציבור כולו. נשיאת שמות השבטים על החושן, המונח ישירות על ליבו של אהרון, אינה רק פעולה טקסית אלא ביטוי סמלי עמוק לאחריות מוסרית ורגשית. המנהיג הרוחני אינו פועל למען עצמו; בבואו אל הקודש, הוא נושא עמו את גורלם, תפילותיהם וזהותם של כל אחד ואחת מחברי הקהילה, ומציב אותם במרכז המפגש עם האלוהי.
להעמקה בסיפור⌄
אם נחשוב על זה, בגדים הם הרבה יותר מסתם כיסוי לגוף. הם שפה. בפרק כ"ח, התורה מקדישה תיאורים ארוכים ומפורטים להפליא לבגדי הכהונה של אהרון ובניו. למה זה כל כך חשוב? התשובה טמונה בצמד המילים "לכבוד ולתפארת". המדים האלה לא נועדו להאדיר את אהרון כאדם פרטי, אלא לכבד את התפקיד שלו ואת המקום שבו הוא פועל.
כשאהרון לובש את בגדי הכהונה, הוא עובר שינוי זהות. הוא כבר לא רק אהרון, אחיו של משה; הוא הופך לנציג הרשמי של עם שלם. שימו לב לשני הפריטים המרכזיים: אבני השוהם שעל כתפיו ואבני החושן שעל חזהו. על שתי אבני הכתף חרוטים שמותיהם של שבטי ישראל – שישה על כל אבן. הכתפיים הן סמל לנשיאה בנטל, לכוח ולאחריות. כשהכהן נכנס למשכן, הוא נושא פיזית את כובד המשקל של העם שלו. על החזה שלו, ממש מעל הלב, מונח החושן עם שתים עשרה אבני חן נוצצות, שכל אחת מהן מייצגת שבט אחר. הלב הוא סמל לרגש, לחמלה ולאהבה. השילוב הזה מדהים: מנהיג אמיתי צריך לשאת את האנשים שלו גם על הכתפיים (באחריות ובמעשים) וגם על הלב (בחמלה ובאכפתיות).
פרט מעניין נוסף הוא מעיל התכלת. בשולי המעיל תלויים פעמוני זהב קטנים ורימוני בד. כשהכהן הגדול נע בתוך המשכן, הפעמונים מצלצלים. התורה מסבירה: "ונשמע קולו בבואו אל הקודש... ולא ימות". הצליל הזה הוא סוג של תיאום ציפיות וכבוד. אי אפשר להיכנס למרחב המקודש בהפתעה או ברעש פתאומי; צריך להודיע על נוכחותך, לנוע בעדינות וביראת כבוד. הציץ, לוח הזהב שעל המצח שעליו כתוב "קודש ליהוה", מונח על מקום המחשבה והתודעה, ומזכיר לכהן לשמור על כוונות טהורות.
בסופו של דבר, הבגדים האלה מראים לנו שייצוגיות היא עניין רציני. כשאנחנו לוקחים על עצמנו תפקיד – בין אם זה הדרכה בתנועת נוער, הובלה של פרויקט בבית הספר, או ייצוג של המשפחה שלנו – אנחנו צריכים להתאים את עצמנו למעמד. הבגדים של אהרון מזכירים לנו שמנהיגות היא לא פריבילגיה, אלא מחויבות עמוקה לשאת את האחרים איתנו, בכל צעד ובכל פעימת לב.
אם היית צריך לעצב לעצמך 'בגד תפקיד' שמייצג את הערכים הכי חשובים שלך, איזה סמל או משפט היית בוחר לשים עליו, ובאיזה חלק של הגוף?
אסתטיקה של קדושה: הארכיטקטורה של בגדי הכהונה
פרק כ"ח בספר שמות מעביר את המוקד מתכנון מבנה המשכן וכליו אל האנשים שישרתו בו – אהרון ובניו. אלוהים מצווה על משה למנותם לכוהנים ולהכין עבורם בגדי קודש ייחודיים "לכבוד ולתפארת". מלאכת העיצוב והתפירה מופקדת בידי אומנים מומחים, "חכמי לב", המשתמשים בחומרים היקרים ביותר: זהב, תכלת, ארגמן, תולעת שני ושש משזר. הפרק מפרט שמונה בגדים שונים. הכהן הגדול לובש שמונה בגדים (בגדי זהב): האפוד, שעליו שתי אבני שוהם הנושאות את שמות שבטי ישראל; החושן, המשובץ בשתים עשרה אבני חן יקרות המייצגות את השבטים ובתוכו האורים והתומים; המעיל הכחול, המעוטר בפעמונים ורימונים; הציץ, טס זהב החבוש על המצח; הכותונת, המצנפת, האבנט ומכנסי הבד. בני אהרון, הכוהנים ההדיוטות, לובשים ארבעה בגדים פשוטים יותר (בגדי לבן): כותנות, אבנטים, מגבעות ומכנסיים. בגדים אלו אינם רק אמצעי לכיסוי הגוף או להפגנת מעמד, אלא הם מהווים הגדרה ויזואלית ורוחנית של תפקיד הכהן כמתווך ומייצג של העם כולו מול האלוהות.
הפסוק מציג את תמצית תפקידו של הכהן הגדול כמייצג של הציבור כולו. נשיאת שמות השבטים על החושן, המונח ישירות על ליבו של אהרון, אינה רק פעולה טקסית אלא ביטוי סמלי עמוק לאחריות מוסרית ורגשית. המנהיג הרוחני אינו פועל למען עצמו; בבואו אל הקודש, הוא נושא עמו את גורלם, תפילותיהם וזהותם של כל אחד ואחת מחברי הקהילה, ומציב אותם במרכז המפגש עם האלוהי.
הדרש — קריאה לעומק⌄
פרק כ"ח מציג את אחד המפרטים הטקסטילים המורכבים והעשירים ביותר במקרא. לאחר תיאור מבנה המשכן בפרקים הקודמים, התורה פונה להלבשת השחקנים הראשיים על בימת הקודש. המטרה המוצהרת של הבגדים היא "לכבוד ולתפארת" – ביטוי המצביע על כך שהאסתטיקה בתוך המרחב הפולחני אינה מותרות, אלא כלי חיוני ליצירת יראת כבוד והפרדה בין החול לקודש.
מבחינה ספרותית ורעיונית, בגדי הכהן הגדול בנויים במבנה של שכבות וסמלים המבטאים את תפקידו הכפול: נציג האל בפני העם, ונציג העם בפני האל. הכהן הגדול נושא עליו את זהות האומה כולה בשני מוקדים גופניים משמעותיים: הכתפיים והלב. על כתפות האפוד מונחות שתי אבני שוהם, עליהן חרוטים שמות שנים-עשר השבטים (שישה על כל אבן). הכתפיים מסמלות את נשיאת העול והאחריות הציבורית. לעומת זאת, על חזהו מונח חושן המשפט, ובו שתים עשרה אבני חן שונות, שעל כל אחת מהן חרוט שם של שבט. החושן מונח ישירות על ליבו של אהרון. הלב מסמל את המרחב הרגשי, את החמלה והקשר האישי. השילוב בין הכתפיים ללב מגדיר את המנהיגות האידיאלית: נשיאה מעשית בנטל לצד חיבור רגשי עמוק לכל פרט ופרט בקהילה.
בתוך החושן מונחים האורים והתומים. אף שהטקסט אינו מסביר במפורש מהם, המקורות ההיסטוריים והפרשניים מציעים שמדובר בכלי גורל מקודש ששימש לקבלת הכרעות לאומיות קריטיות. שילובם של האורים והתומים בתוך חושן המשפט, המונח על הלב, מדגיש כי קבלת ההחלטות של המנהיג צריכה להיעשות מתוך מודעות מתמדת לשלומם וגורלם של האנשים שהוא מייצג.
אלמנט מרתק נוסף הוא מעיל האפוד, העשוי כולו תכלת. שוליו מעוטרים בפעמוני זהב ורימוני חוטים לסירוגין. התורה מציינת כי תפקיד הפעמונים הוא להשמיע קול בכניסתו של הכהן אל הקודש ובצאתו, "ולא ימות". מבחינה פנומנולוגית, הצליל משמש כהתרעה וכבוד למרחב האלוהי. הכניסה אל הקודש אינה יכולה להיעשות בחטף או בפלישה אגרסיבית; היא דורשת הכנה, עדינות והכרזה על נוכחות. הפעמונים מייצרים קצב תנועה מדוד ומודע.
על מצחו של אהרון מונח הציץ – טס זהב טהור ועליו הכתובת "קודש ליהוה". המצח, מקום המחשבה והרצון, מוכתר בהצהרת קדושה מוחלטת. תפקידו של הציץ הוא לשאת את "עוון הקדשים", כלומר לכפר על טעויות או פגמים שנעשו בשגגה במהלך עבודת המקדש של העם. הציץ משמש כמעין "מגן" רוחני המבטיח שהמנחות של בני ישראל יתקבלו ברצון לפני ה'.
לסיכום, בגדי הכהונה בפרק כ"ח אינם רק מדים ייצוגיים, אלא הם משמשים כהרחבה של גופו ותודעתו של הכהן. הם מנכיחים את העם כולו בתוך המרחב המקודש, ומזכירים לכהן בכל רגע את גודל האחריות המוטלת על כתפיו ועל ליבו.
- מנהיגות משולבת: אחריות וחמלהבניהול צוות או בהובלת פרויקט בעבודה, קל לשקוע בצד הטכני של חלוקת המשימות ונשיאת הנטל (הכתפיים). הלקח מהחושן והאפוד הוא שעלינו לאזן זאת עם קשב רגשי ואכפתיות אמיתית לרווחתם האישית של חברי הצוות (הלב). רק שילוב של השניים מייצר מנהיגות בת-קיימא.
- מודעות וכבוד בכניסה למרחבים חדשיםפעמוני הזהב המודיעים על כניסת הכהן לקודש מלמדים אותנו על החשיבות של כניסה מכבדת ומודעת למרחבים של אחרים – בין אם מדובר בכניסה פיזית למשרד של קולגה, הצטרפות לשיחה קבוצתית קיימת, או התערבות בנושא רגיש. יש להכריז על נוכחות בעדינות ולתת כבוד לגבולות הזולת.
- הצהרת כוונות מודעת (הציץ על המצח)המצח מייצג את המחשבה והתודעה. לפני שאנו ניגשים למשימה משמעותית או לשיחה טעונה, כדאי לבצע 'כיול' פנימי של הכוונות שלנו – להגדיר לעצמנו בבירור מה המטרה הראויה והמוסרית שלנו ברגע זה. הצהרת כוונות מודעת זו שומרת עלינו מפני פעולה מתוך דחפים אנוכיים או כעס.
המתח שבין הממסדי והחיצוני לבין הפנימי והאישי: האם בגדים מפוארים וטקסים מורכבים אכן מקרבים את האדם אל האלוהות ואל המוסר, או שמא הם עלולים להפוך למסך המסתיר את היעדר הקדושה הפנימית והיושרה המוסרית?
📖 קראו את הפרק המלא⌄
וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת־אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת־בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ־לִי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן׃
וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי־קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת׃
וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל־כָּל־חַכְמֵי־לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה וְעָשׂוּ אֶת־בִּגְדֵי אַהֲרֹן לְקַדְּשׁוֹ לְכַהֲנוֹ־לִי׃
וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט וְעָשׂוּ בִגְדֵי־קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ־לִי׃
וְהֵם יִקְחוּ אֶת־הַזָּהָב וְאֶת־הַתְּכֵלֶת וְאֶת־הָאַרְגָּמָן וְאֶת־תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת־הַשֵּׁשׁ׃
וְעָשׂוּ אֶת־הָאֵפֹד זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן תּוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב׃
שְׁתֵּי כְתֵפֹת חֹבְרֹת יִהְיֶה־לּוֹ אֶל־שְׁנֵי קְצוֹתָיו וְחֻבָּר׃
וְחֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ אֲשֶׁר עָלָיו כְּמַעֲשֵׂהוּ מִמֶּנּוּ יִהְיֶה זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר׃
וְלָקַחְתָּ אֶת־שְׁתֵּי אַבְנֵי־שֹׁהַם וּפִתַּחְתָּ עֲלֵיהֶם שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃
שִׁשָּׁה מִשְּׁמֹתָם עַל הָאֶבֶן הָאֶחָת וְאֶת־שְׁמוֹת הַשִּׁשָּׁה הַנּוֹתָרִים עַל־הָאֶבֶן הַשֵּׁנִית כְּתוֹלְדֹתָם׃
מַעֲשֵׂה חָרַשׁ אֶבֶן פִּתּוּחֵי חֹתָם תְּפַתַּח אֶת־שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל־שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֻסַבֹּת מִשְׁבְּצוֹת זָהָב תַּעֲשֶׂה אֹתָם׃
וְשַׂמְתָּ אֶת־שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד אַבְנֵי זִכָּרֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת־שְׁמוֹתָם לִפְנֵי יְהוָה עַל־שְׁתֵּי כְתֵפָיו לְזִכָּרֹן׃
וְעָשִׂיתָ מִשְׁבְּצֹת זָהָב׃
וּשְׁתֵּי שַׁרְשְׁרֹת זָהָב טָהוֹר מִגְבָּלֹת תַּעֲשֶׂה אֹתָם מַעֲשֵׂה עֲבֹת וְנָתַתָּה אֶת־שַׁרְשְׁרֹת הָעֲבֹתֹת עַל־הַמִּשְׁבְּצֹת׃
וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב כְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד תַּעֲשֶׂנּוּ זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ׃
רָבוּעַ יִהְיֶה כָּפוּל זֶרֶת אָרְכּוֹ וְזֶרֶת רָחְבּוֹ׃
וּמִלֵּאתָ בוֹ מִלֻּאַת אֶבֶן אַרְבָּעָה טוּרִים אָבֶן טוּר אֹדֶם פִּטְדָה וּבָרֶקֶת הַטּוּר הָאֶחָד׃
וְהַטּוּר הַשֵּׁנִי נֹפֶךְ סַפִּיר וְיָהֲלֹם׃
וְהַטּוּר הַשְּׁלִישִׁי לֶשֶׁם שְׁבוֹ וְאַחְלָמָה׃
וְהַטּוּר הָרְבִיעִי תַּרְשִׁישׁ וְשֹׁהַם וְיָשְׁפֵה מְשֻׁבָּצִים זָהָב יִהְיוּ בְּמִלּוּאֹתָם׃
וְהָאֲבָנִים תִּהְיֶיןָ עַל־שְׁמֹת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל־שְׁמֹתָם פִּתּוּחֵי חוֹתָם אִישׁ עַל־שְׁמוֹ תִּהְיֶיןָ לִשְׁנֵי עָשָׂר שָׁבֶט׃
וְעָשִׂיתָ עַל־הַחֹשֶׁן שַׁרְשֹׁת גַּבְלֻת מַעֲשֵׂה עֲבֹת זָהָב טָהוֹר׃
וְעָשִׂיתָ עַל־הַחֹשֶׁן שְׁתֵּי טַבְּעוֹת זָהָב וְנָתַתָּ אֶת־שְׁתֵּי הַטַּבָּעוֹת עַל־שְׁנֵי קְצוֹת הַחֹשֶׁן׃
וְנָתַתָּה אֶת־שְׁתֵּי עֲבֹתֹת הַזָּהָב עַל־שְׁתֵּי הַטַּבָּעֹת אֶל־קְצוֹת הַחֹשֶׁן׃
וְאֵת שְׁתֵּי קְצוֹת שְׁתֵּי הָעֲבֹתֹת תִּתֵּן עַל־שְׁתֵּי הַמִּשְׁבְּצוֹת וְנָתַתָּה עַל־כִּתְפוֹת הָאֵפֹד אֶל־מוּל פָּנָיו׃
וְעָשִׂיתָ שְׁתֵּי טַבְּעוֹת זָהָב וְשַׂמְתָּ אֹתָם עַל־שְׁנֵי קְצוֹת הַחֹשֶׁן עַל־שְׂפָתוֹ אֲשֶׁר אֶל־עֵבֶר הָאֵפֹד בָּיְתָה׃
וְעָשִׂיתָ שְׁתֵּי טַבְּעוֹת זָהָב וְנָתַתָּה אֹתָם עַל־שְׁתֵּי כִתְפוֹת הָאֵפוֹד מִלְּמַטָּה מִמּוּל פָּנָיו לְעֻמַּת מֶחְבַּרְתּוֹ מִמַּעַל לְחֵשֶׁב הָאֵפוֹד׃
וְיִרְכְּסוּ אֶת־הַחֹשֶׁן מטבעתו [מִטַּבְּעֹתָיו] אֶל־טַבְּעֹת הָאֵפֹד בִּפְתִיל תְּכֵלֶת לִהְיוֹת עַל־חֵשֶׁב הָאֵפוֹד וְלֹא־יִזַּח הַחֹשֶׁן מֵעַל הָאֵפוֹד׃
וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת־שְׁמוֹת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל־לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל־הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי־יְהוָה תָּמִיד׃
וְנָתַתָּ אֶל־חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת־הָאוּרִים וְאֶת־הַתֻּמִּים וְהָיוּ עַל־לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי יְהוָה וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת־מִשְׁפַּט בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל עַל־לִבּוֹ לִפְנֵי יְהוָה תָּמִיד׃
וְעָשִׂיתָ אֶת־מְעִיל הָאֵפוֹד כְּלִיל תְּכֵלֶת׃
וְהָיָה פִי־רֹאשׁוֹ בְּתוֹכוֹ שָׂפָה יִהְיֶה לְפִיו סָבִיב מַעֲשֵׂה אֹרֵג כְּפִי תַחְרָא יִהְיֶה־לּוֹ לֹא יִקָּרֵעַ׃
וְעָשִׂיתָ עַל־שׁוּלָיו רִמֹּנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי עַל־שׁוּלָיו סָבִיב וּפַעֲמֹנֵי זָהָב בְּתוֹכָם סָבִיב׃
פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן עַל־שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב׃
וְהָיָה עַל־אַהֲרֹן לְשָׁרֵת וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל־הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי יְהוָה וּבְצֵאתוֹ וְלֹא יָמוּת׃
וְעָשִׂיתָ צִּיץ זָהָב טָהוֹר וּפִתַּחְתָּ עָלָיו פִּתּוּחֵי חֹתָם קֹדֶשׁ לַיהוָה׃
וְשַׂמְתָּ אֹתוֹ עַל־פְּתִיל תְּכֵלֶת וְהָיָה עַל־הַמִּצְנָפֶת אֶל־מוּל פְּנֵי־הַמִּצְנֶפֶת יִהְיֶה׃
וְהָיָה עַל־מֵצַח אַהֲרֹן וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת־עֲוֺן הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכָל־מַתְּנֹת קָדְשֵׁיהֶם וְהָיָה עַל־מִצְחוֹ תָּמִיד לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי יְהוָה׃
וְשִׁבַּצְתָּ הַכְּתֹנֶת שֵׁשׁ וְעָשִׂיתָ מִצְנֶפֶת שֵׁשׁ וְאַבְנֵט תַּעֲשֶׂה מַעֲשֵׂה רֹקֵם׃
וְלִבְנֵי אַהֲרֹן תַּעֲשֶׂה כֻתֳּנֹת וְעָשִׂיתָ לָהֶם אַבְנֵטִים וּמִגְבָּעוֹת תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת׃
וְהִלְבַּשְׁתָּ אֹתָם אֶת־אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת־בָּנָיו אִתּוֹ וּמָשַׁחְתָּ אֹתָם וּמִלֵּאתָ אֶת־יָדָם וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם וְכִהֲנוּ לִי׃
וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי־בָד לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה מִמָּתְנַיִם וְעַד־יְרֵכַיִם יִהְיוּ׃
וְהָיוּ עַל־אַהֲרֹן וְעַל־בָּנָיו בְּבֹאָם אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל־הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא־יִשְׂאוּ עָוֺן וָמֵתוּ חֻקַּת עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו׃