תנ״ך יקר פתח באפליקציה

שמואל ב · פרק י״ז

קרב המוחות הגדול בהיסטוריה המקראית

👑

וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם וְכָל־אִישׁ יִשְׂרָאֵל טוֹבָה עֲצַת חוּשַׁי הָאַרְכִּי מֵעֲצַת אֲחִיתֹפֶל וַיהוָה צִוָּה לְהָפֵר אֶת־עֲצַת אֲחִיתֹפֶל הַטּוֹבָה לְבַעֲבוּר הָבִיא יְהוָה אֶל־אַבְשָׁלוֹם אֶת־הָרָעָה׃

פסוק יד
התאמת תוכן לפי גיל

החברים הטובים שעזרו לדוד המלך

הלילה ירד, ובמדבר השקט צעד המלך דוד עם משפחתו וחבריו. הם היו עייפים מאוד וחיפשו מקום בטוח. באותו הזמן, בירושלים, בנו של דוד, אבשלום, חשב איך לתפוס אותם. הוא שאל את יועציו מה לעשות. יועץ אחד אמר לו לרוץ מיד, אבל יועץ חכם אחר, שהיה חבר סודי של דוד, אמר לו: 'לא, כדאי לך לחכות'. אבשלום הקשיב לעצה השנייה, ובזכות זה לדוד היה זמן לעבור את הנהר בבטחה. בדרך, חברים טובים ואמיצים עזרו לשליחים של דוד להתחבא בתוך באר עמוקה ויבשה, ואישה טובה כיסתה אותם כדי שלא יתגלו. כשהגיעו למקום מבטחים, אנשים טובים מהגלעד הביאו להם שמיכות, דבש, חמאה ואוכל טעים. דוד ידע שגם ברגעים קשים, החברים שלו תמיד איתו.

מה הפסוק אומר?

הפסוק מראה לילדים שלפעמים דברים קורים אחרת משתכננו, ושיש כוח גדול יותר שמכוון את האירועים לטובה, גם כשהמצב נראה אבוד.

טיפ להורים

הסיפור בפרק זה מדגיש את כוחה של חברות ונאמנות ברגעים קשים. דוד המלך לא ניצל בזכות כוח צבאי גדול, אלא בזכות שרשרת של מעשי עזרה קטנים ואמיצים של אנשים שונים: החבר שנתן עצה חכמה, השליחים שרצו מהר, האישה שהחביאה אותם בבאר, והתושבים שהביאו אוכל ושמיכות. זו הזדמנות מצוינת לדבר עם הילד על החשיבות של להיות חבר טוב שעוזר בשעת צורך, ואיך מעשים קטנים של עזרה הדדית יכולים להציל מצבים קשים וליצור תחושת ביטחון וחום.

שאלות לשיחה עם הילד
  • איך לדעתך הרגישו השליחים כשהם התחבאו בתוך הבאר השקטה?
  • אם חבר שלך היה עצוב או עייף, איזה דבר טוב היית רוצה להביא לו כדי לשמח אותו?
  • למה לדעתך חשוב להקשיב לעצות של אנשים שאוהבים אותנו באמת?

הסוד הגדול בתוך הבאר

דמיין שאתה רץ בלילה חשוך, הלב שלך דופק חזק, ואתה חייב להעביר הודעה סודית למלך! בסיפור שלנו, המלך דוד היה בסכנה גדולה מפני בנו אבשלום שרצה למלוך במקומו. שני שליחים אמיצים, אחימעץ ויהונתן, רצו מהר להזהיר את דוד. פתאום, חיילי אבשלום התחילו לרדוף אחריהם! מה עושים? איפה מתחבאים? למזלם, אישה חכמה וטובה אחת הזמינה אותם לחצר שלה. היא אמרה להם: 'רדו מהר לתוך הבאר הריקה!' הם קפצו פנימה, והאישה כיסתה את הבאר בשמיכה ופיזרה עליה גרגרי חיטה, כאילו אין שם דבר. החיילים הגיעו, חיפשו וחיפשו, אך לא מצאו דבר והלכו לדרכם. השליחים יצאו מהבאר ורצו להציל את המלך דוד! רוצה לדעת מה קרה למלך דוד אחרי שהם הגיעו אליו?

מה הפסוק אומר?

אבשלום ואנשיו חשבו שהם בוחרים בעצה הכי טובה בשבילם, אבל באמת אלוהים עזר לדוד וגרם להם לבחור בעצה שתציל את דוד המלך.

הידעת?

כדי להחביא את השליחים בבאר, האישה פיזרה מעל הכיסוי גרגרי חיטה קלויים שנקראים 'ריפות', כדי שזה ייראה כמו משטח לייבוש אוכל רגיל לגמרי!

מה יקרה בפרק הבא?

האם השליחים יצליחו להגיע אל דוד המלך בזמן לפני שהצבא של אבשלום יתקוף? בפרק הבא נגלה!

קרב המוחות הגדול: מי ינצח בעימות היועצים?

אבשלום השתלט על ירושלים, ואביו, המלך דוד, בורח על חייו. כעת, אבשלום צריך להחליט איך לתפוס אותו. היועץ המבריק והמנוסה שלו, אחיתופל, מציע תוכנית קטלנית: לתקוף את דוד מיד הלילה, כשהוא עייף וחלש, ולהרוג רק אותו. אבל לדוד יש מרגל סודי בארמון – חושי הארכי. חושי מתערב ומציע תוכנית הפוכה לגמרי: לא למהר, אלא לאסוף צבא ענק מכל המדינה, ואז להביס את דוד בקלות. חושי משתמש במילים ציוריות ומפחיד את אבשלום מפני כוחו של דוד, שנלחם כמו דוב פצוע. אבשלום מתפתה להקשיב לחושי, ובכך עושה את טעות חייו. ההחלטה הזו מעניקה לדוד את הזמן היקר שהוא היה צריך כדי לברוח, להתארגן מחדש ולהציל את ממלכתו.

מה הפסוק אומר?

לפעמים אנשים בטוחים שהם עושים את הצעד הכי חכם, אבל כאן אנחנו רואים איך החלטה אחת לא נכונה של אבשלום משנה את כל התמונה ומצילה את דוד.

Life Hack

כשאתה צריך לקבל החלטה קשה, אל תקשיב רק למי שמחמיא לך או מציע את הדרך שנראית הכי נוצצת וקלה. לפעמים עצות שנשמעות פחות מרשימות הן דווקא אלו שיצילו אותך מטעויות קשות.

מקבילה מודרנית

זה כמו שחבר מנסה לשכנע אותך לעשות משהו מסוכן מיד, וחבר אחר אומר לך 'חכה, בוא נחשוב על זה ונארגן את זה כמו שצריך' – רק שכאן, החבר השני הוא בעצם סוכן כפול שעובד בשביל הצד השני!

הסוכן הכפול ששינה את פני ההיסטוריה

המרד של אבשלום נגד אביו דוד מגיע לרגע המכריע שלו בירושלים. דוד בורח, ואבשלום מתלבט כיצד להנחית את מכת המחץ. אחיתופל, היועץ האסטרטגי החד והאכזרי שלו, מציע לתקוף מיד באותו הלילה עם כוח משימה ממוקד כדי לחסל רק את דוד ולמנוע שפיכות דמים מיותרת. זו הייתה עצה מצוינת שהייתה מביאה כנראה לניצחונו של אבשלום. אולם, דוד השאיר מאחוריו סוכן חשאי – חושי הארכי. חושי מצליח להתברג בדיון ומציג תוכנית חלופית: הוא משחק על האגו של אבשלום ומציע לו לגייס צבא אדיר ולהוביל אותו בעצמו בגבורה. אבשלום נופל במלכודת הפסיכולוגית ובוחר בעצת חושי. מיד לאחר מכן, חושי מפעיל רשת ריגול מורכבת כדי להעביר את המידע לדוד. השליחים נאלצים להתחבא בתוך באר בחצר של משפחה מקומית כדי לחמוק מחיילי אבשלום, אך לבסוף הם מגיעים לדוד ומזהירים אותו. דוד ואנשיו חוצים את הירדן בלילה וניצלים, בעוד אחיתופל מבין שהמרד נידון לכישלון ושם קץ לחייו.

מה הפסוק אומר?

הפסוק חושף את המתרחש מאחורי הקלעים של הדרמה האנושית. בעוד אבשלום ואנשיו משוכנעים שהם מקבלים החלטה אסטרטגית רציונלית ומעדיפים את עצת חושי, המחבר המקראי מגלה לקורא כי הבחירה הזו היא למעשה מהלך אלוהי מכוון. סיכול עצתו היעילה של אחיתופל הוא נקודת המפנה שחרצה את גורל המרד, ומראה כיצד תוכניות אנושיות כפופות להשגחה עליונה.

להעמקה בסיפור

הפרק הזה הוא אחד המותחנים הפוליטיים המרתקים ביותר בתנ"ך, והוא מראה לנו איך פסיכולוגיה ואגו מנהלים את העולם לא פחות מאשר כוח צבאי.\nכשאבשלום תופס את השלטון, יש לו הזדמנות חד-פעמית לנצח. אחיתופל מציע לו את מה שכל גנרל מודרני היה מציע: מכה מהירה, כירורגית ומפתיעה. 'הכה את הרועה ותפוצנה הצאן' – אם נהרוג רק את דוד, כל העם יחזור אליך בשלום. זו עצה קרה, יעילה ואכזרית.\nאבל אז נכנס לתמונה חושי הארכי, הסוכן הכפול של דוד. חושי מבין שהוא לא יכול פשוט להגיד 'אל תילחם', אז הוא משתמש בנשק חזק יותר: פחד ואגו. הוא מזכיר לאבשלום שדוד הוא לוחם ותיק ומתוחכם, 'כדוב שכול בשדה', ושניסיון תקיפה מהיר עלול להיכשל ולגרום לבהלה בקרב תומכי אבשלום הצעירים. במקום זאת, חושי מציע תוכנית שמחניפה לאגו של אבשלום: לאסוף צבא ענק מכל קצוות הארץ, ואבשלום עצמו יצעד בראשו כמו מלך גיבור.\nהניתוח הפסיכולוגי של חושי מדויק להפליא. אבשלום, שהוא מנהיג צעיר, חסר ביטחון ומונע מנראות ומראות חיצוניים (כזכור, הוא התפרסם ביופיו ובשערו השופע), מעדיף את התמונה המפוארת של צבא ענק על פני המבצע הלילי והשקט של אחיתופל. הוא בוחר בעצת חושי, וזוהי נקודת המפנה של המרד כולו.\nמעבר לדרמה בארמון, אנחנו רואים בפרק את רשת הריגול העממית שעובדת בשביל דוד. כוהנים, נערים, שפחה, ואישה אמיצה אחת שמחביאה שליחים בתוך באר ומספקת להם סיפור כיסוי. הניגוד בין הארמון המפואר בירושלים, שבו מתקבלות החלטות מתוך גאווה, לבין השטח, שבו אנשים פשוטים מסתכנים מתוך נאמנות לדוד, הוא מדהים.\nבסופו של דבר, אחיתופל מבין מיד את מה שאבשלום יבין רק מאוחר יותר: ללא גורם ההפתעה, המרד נכשל. הייאוש שלו כל כך עמוק שהוא חוזר לביתו, מסדר את ענייניו ומתאבד. זהו סוף טרגי למי שנחשב ליועץ הגדול ביותר בדורו, אך חוכמתו לא עמדה לו מול המניפולציה הרגשית של חושי ומול הרצון האלוהי להציל את דוד.

שאלה למחשבה

אם היית במקום האישה בבחורים, האם היית מסתכן ומחביא את השליחים של דוד בבאר שלך, בידיעה שאם חיילי אבשלום יגלו זאת, חייהם וחיי משפחתך בסכנה?

קרב המוחות הגדול בהיסטוריה המקראית

שמואל ב' פרק יז מציג את נקודת ההכרעה הדרמטית של מרד אבשלום נגד אביו, המלך דוד. אבשלום, שכבש את ירושלים ללא קרב, נדרש להחליט כיצד לנהוג בדוד הנמצא במנוסה. אחיתופל, יועצו הבכיר והמוערך, מציע תוכנית פעולה ממוקדת ואכזרית: תקיפת פתע לילית עם כוח קטן, חיסול ממוקד של דוד בלבד, והשבת העם כולו תחת שלטון אבשלום ללא שפיכות דמים נרחבת. התוכנית מתקבלת באהדה, אך אבשלום מחליט לשמוע גם את חושי הארכי, מבלי לדעת שחושי פועל כסוכן כפול מטעם דוד. חושי, בנאום מניפולטיבי מבריק, מערער את ביטחונו של אבשלום, מזהיר אותו מפני כוחו של דוד כלוחם מנוסה ומציע במקום זאת גיוס המוני של כל העם ומלחמה חזיתית מפוארת. אבשלום מתפתה לעצת חושי, מה שמעניק לדוד שהות קריטית להימלט מעבר לירדן ולהתארגן מחדש. בעקבות דחיית עצתו, אחיתופל מבין שהמרד נדון לכישלון, חוזר לביתו ושם קץ לחייו. במקביל, רשת הריגול של דוד פועלת בשטח בתושייה רבה, והפרק מסתיים כאשר דוד ואנשיו זוכים לתמיכה ולציוד מצד תומכים נאמנים בגלעד.

מה הפסוק אומר?

הפסוק חושף את המתרחש מאחורי הקלעים של הדרמה האנושית. בעוד אבשלום ואנשיו משוכנעים שהם מקבלים החלטה אסטרטגית רציונלית ומעדיפים את עצת חושי, המחבר המקראי מגלה לקורא כי הבחירה הזו היא למעשה מהלך אלוהי מכוון. סיכול עצתו היעילה של אחיתופל הוא נקודת המפנה שחרצה את גורל המרד, ומראה כיצד תוכניות אנושיות כפופות להשגחה עליונה.

הדרש — קריאה לעומק

פרק יז בשמואל ב' מהווה יצירת מופת ספרותית ופסיכולוגית, המנתחת את הדינמיקה העדינה של קבלת החלטות תחת לחץ, השפעת האגו על המנהיגות, וההצטלבות שבין התחבולה האנושית לבין ההשגחה האלוהית.\n\nבלב הפרק עומד עימות קלאסי בין שתי תפיסות עולם אסטרטגיות. עצת אחיתופל מייצגת את הריאליזם הפוליטי הקר והיעיל ביותר. הוא מבין שהזמן הוא המשאב היקר ביותר של אבשלום, וכי כל עיכוב יאפשר לדוד לגייס את נאמניו. הצעתו לפעולה מהירה וממוקדת ('והכיתי את המלך לבדו') נועדה למנוע מלחמת אזרחים ממושכת ולבסס את שלטון אבשלום באופן מיידי. מנגד, עצת חושי הארכי בנויה כולה על לוחמה פסיכולוגית ומניפולציה רגשית. חושי מזהה את נקודות התורפה של אבשלום: הפחד הסמוי מאביו, הלוחם האגדי, והרצון העז שלו בתהילה ובנראות מלכותית.\n\nחושי משתמש בדימויים מעוררי אימה כמו 'דב שכול בשדה' ו'לב האריה הימס ימס' כדי להרתיע את אבשלום מפני פעולה מהירה, ובמקביל מציע לו חזון גרנדיוזי של צבא 'כחול אשר על הים לרוב' שאותו יוביל אבשלום בעצמו. המילים המנחות בנאומו של חושי מדגישות את הכלל-ישראליות ואת הנוכחות הפיזית של אבשלום ('ופניך הולכים בקרב'). אבשלום, השבוי בדימויו העצמי וביהירותו, מעדיף את הפנטזיה המגלומנית של חושי על פני הפרגמטיזם המפוכח של אחיתופל. המחבר המקראי אינו מותיר מקום לספק באשר למניע הנסתר מאחורי החלטה זו, ומציין במפורש כי 'יהוה ציווה להפר את עצת אחיתופל הטובה' כדי להביא על אבשלום את הרעה. כאן מתגלה התפיסה התיאולוגית המקראית, לפיה אלוהים פועל בתוך ההיסטוריה לאו דווקא באמצעות נסים גלויים, אלא דרך עיוורונם הפסיכולוגי של הרשעים ותושייתם של הצדיקים.\n\nהחלק השני של הפרק מעביר את המוקד מהארמון אל השטח, ומציג רשת ריגול מסועפת המאופיינת בנאמנות מוחלטת לדוד. המעבר המהיר של המידע דרך הכוהנים, השפחה, השליחים יהונתן ואחימעץ, והאישה בבחורים המסתירה אותם בבאר, עומד בניגוד חריף לבגידה ולחוסר היציבות המאפיינים את חצר אבשלום. סצנת הבאר בבחורים מהדהדת מוטיבים מקראיים של הצלה על ידי נשים חכמות (כמו רחב ביריחו) ומדגישה את הסולידריות העממית עם המלך הגולה.\n\nהפרק נחתם בשתי תמונות מנוגדות הממחישות את תוצאות קבלת ההחלטות: מותו הטרגי של אחיתופל, המבין בחוכמתו המדינית כי דחיית עצתו היא גזר דין מוות למרד כולו ושם קץ לחייו באופן מתוכנן וקר; ומנגד, התמיכה והשפע שדוד ואנשיו מקבלים במחניים מאת שובי, מכיר וברזילי הגלעדי. אספקת המזון והציוד המפורטת בסוף הפרק מסמלת את החסד והנאמנות השורדים גם במדבר, ומכינה את הקרקע לעימות הצבאי הבלתי נמנע.

לקחים לחיים
  • הסכנה שבחנפנות ובמניפולציה של האגומנהיגים ומנהלים רבים נופלים במלכודת של הקשבה ליועצים שמחניפים להם ומציעים פתרונות גרנדיוזיים שמשרתים את הדימוי העצמי שלהם, במקום פתרונות פרגמטיים וכואבים. עלינו לפתח מנגנוני ביקורת עצמית שיזהו מתי החלטה מתקבלת מתוך שיקול דעת ענייני ומתי מתוך ליטוף האגו.
  • נאמנות שקטה מול בגידה רועשתבעוד אבשלום מוקף ביועצים ובהמון רועש שמשנה את דעתו ברגע, דוד ניצל בזכות רשת של אנשים פשוטים ונאמנים הפועלים בשקט ובסיכון עצמי. במערכות יחסים ובארגונים, הערך האמיתי טמון באותם אנשים שמפגינים נאמנות עקבית ברגעי משבר, ולא באלה שמריעים רק ברגעי הניצחון.
  • זיהוי נקודת האל-חזוראחיתופל הדגים הבנה עמוקה של דינמיקה מערכתית. הוא זיהה מיד שדחיית עצתו היא נקודת האל-חזור שממנה המרד ידרדר לכישלון. בעולם המודרני, היכולת לזהות מתי פרויקט או יוזמה הגיעו לנקודת כשל קריטית, ולהיערך לכך בהתאם במקום להמשיך להשקיע במשאבים אבודים, היא מיומנות ניהולית ואישית קריטית.
היבט פילוסופי

האם הבחירה החופשית של אבשלום נפגעה כאשר 'יהוה ציווה להפר את עצת אחיתופל'? הפרק מעלה את המתח שבין פסיכולוגיה אנושית (אבשלום שבוי באגו שלו) לבין הכוונה אלוהית קבועה מראש, ותוהה האם האדם אחראי לחלוטין לגורלו כאשר כוחות גדולים ממנו מכוונים את החלטותיו.

📖 קראו את הפרק המלא

וַיֹּאמֶר אֲחִיתֹפֶל אֶל־אַבְשָׁלֹם אֶבְחֲרָה נָּא שְׁנֵים־עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ וְאָקוּמָה וְאֶרְדְּפָה אַחֲרֵי־דָוִד הַלָּיְלָה׃

וְאָבוֹא עָלָיו וְהוּא יָגֵעַ וּרְפֵה יָדַיִם וְהַחֲרַדְתִּי אֹתוֹ וְנָס כָּל־הָעָם אֲשֶׁר־אִתּוֹ וְהִכֵּיתִי אֶת־הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ׃

וְאָשִׁיבָה כָל־הָעָם אֵלֶיךָ כְּשׁוּב הַכֹּל הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ כָּל־הָעָם יִהְיֶה שָׁלוֹם׃

וַיִּישַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי אַבְשָׁלֹם וּבְעֵינֵי כָּל־זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל׃

וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם קְרָא נָא גַּם לְחוּשַׁי הָאַרְכִּי וְנִשְׁמְעָה מַה־בְּפִיו גַּם־הוּא׃

וַיָּבֹא חוּשַׁי אֶל־אַבְשָׁלוֹם וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֵלָיו לֵאמֹר כַּדָּבָר הַזֶּה דִּבֶּר אֲחִיתֹפֶל הֲנַעֲשֶׂה אֶת־דְּבָרוֹ אִם־אַיִן אַתָּה דַבֵּר׃

וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אֶל־אַבְשָׁלוֹם לֹא־טוֹבָה הָעֵצָה אֲשֶׁר־יָעַץ אֲחִיתֹפֶל בַּפַּעַם הַזֹּאת׃

וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת־אָבִיךָ וְאֶת־אֲנָשָׁיו כִּי גִבֹּרִים הֵמָּה וּמָרֵי נֶפֶשׁ הֵמָּה כְּדֹב שַׁכּוּל בַּשָּׂדֶה וְאָבִיךָ אִישׁ מִלְחָמָה וְלֹא יָלִין אֶת־הָעָם׃

הִנֵּה עַתָּה הוּא־נֶחְבָּא בְּאַחַת הַפְּחָתִים אוֹ בְּאַחַד הַמְּקוֹמֹת וְהָיָה כִּנְפֹל בָּהֶם בַּתְּחִלָּה וְשָׁמַע הַשֹּׁמֵעַ וְאָמַר הָיְתָה מַגֵּפָה בָּעָם אֲשֶׁר אַחֲרֵי אַבְשָׁלֹם׃

וְהוּא גַם־בֶּן־חַיִל אֲשֶׁר לִבּוֹ כְּלֵב הָאַרְיֵה הִמֵּס יִמָּס כִּי־יֹדֵעַ כָּל־יִשְׂרָאֵל כִּי־גִבּוֹר אָבִיךָ וּבְנֵי־חַיִל אֲשֶׁר אִתּוֹ׃

כִּי יָעַצְתִּי הֵאָסֹף יֵאָסֵף עָלֶיךָ כָל־יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד־בְּאֵר שֶׁבַע כַּחוֹל אֲשֶׁר־עַל־הַיָּם לָרֹב וּפָנֶיךָ הֹלְכִים בַּקְרָב׃

וּבָאנוּ אֵלָיו באחת [בְּאַחַד] הַמְּקוֹמֹת אֲשֶׁר נִמְצָא שָׁם וְנַחְנוּ עָלָיו כַּאֲשֶׁר יִפֹּל הַטַּל עַל־הָאֲדָמָה וְלֹא־נוֹתַר בּוֹ וּבְכָל־הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר־אִתּוֹ גַּם־אֶחָד׃

וְאִם־אֶל־עִיר יֵאָסֵף וְהִשִּׂיאוּ כָל־יִשְׂרָאֵל אֶל־הָעִיר הַהִיא חֲבָלִים וְסָחַבְנוּ אֹתוֹ עַד־הַנַּחַל עַד אֲשֶׁר־לֹא־נִמְצָא שָׁם גַּם־צְרוֹר׃

וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם וְכָל־אִישׁ יִשְׂרָאֵל טוֹבָה עֲצַת חוּשַׁי הָאַרְכִּי מֵעֲצַת אֲחִיתֹפֶל וַיהוָה צִוָּה לְהָפֵר אֶת־עֲצַת אֲחִיתֹפֶל הַטּוֹבָה לְבַעֲבוּר הָבִיא יְהוָה אֶל־אַבְשָׁלוֹם אֶת־הָרָעָה׃

וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אֶל־צָדוֹק וְאֶל־אֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים כָּזֹאת וְכָזֹאת יָעַץ אֲחִיתֹפֶל אֶת־אַבְשָׁלֹם וְאֵת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְכָזֹאת וְכָזֹאת יָעַצְתִּי אָנִי׃

וְעַתָּה שִׁלְחוּ מְהֵרָה וְהַגִּידוּ לְדָוִד לֵאמֹר אַל־תָּלֶן הַלַּיְלָה בְּעַרְבוֹת הַמִּדְבָּר וְגַם עָבוֹר תַּעֲבוֹר פֶּן יְבֻלַּע לַמֶּלֶךְ וּלְכָל־הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ׃

וִיהוֹנָתָן וַאֲחִימַעַץ עֹמְדִים בְּעֵין־רֹגֵל וְהָלְכָה הַשִּׁפְחָה וְהִגִּידָה לָהֶם וְהֵם יֵלְכוּ וְהִגִּידוּ לַמֶּלֶךְ דָּוִד כִּי לֹא יוּכְלוּ לְהֵרָאוֹת לָבוֹא הָעִירָה׃

וַיַּרְא אֹתָם נַעַר וַיַּגֵּד לְאַבְשָׁלֹם וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם מְהֵרָה וַיָּבֹאוּ אֶל־בֵּית־אִישׁ בְּבַחוּרִים וְלוֹ בְאֵר בַּחֲצֵרוֹ וַיֵּרְדוּ שָׁם׃

וַתִּקַּח הָאִשָּׁה וַתִּפְרֹשׂ אֶת־הַמָּסָךְ עַל־פְּנֵי הַבְּאֵר וַתִּשְׁטַח עָלָיו הָרִפוֹת וְלֹא נוֹדַע דָּבָר׃

וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי אַבְשָׁלוֹם אֶל־הָאִשָּׁה הַבַּיְתָה וַיֹּאמְרוּ אַיֵּה אֲחִימַעַץ וִיהוֹנָתָן וַתֹּאמֶר לָהֶם הָאִשָּׁה עָבְרוּ מִיכַל הַמָּיִם וַיְבַקְשׁוּ וְלֹא מָצָאוּ וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלִָם׃

וַיְהִי אַחֲרֵי לֶכְתָּם וַיַּעֲלוּ מֵהַבְּאֵר וַיֵּלְכוּ וַיַּגִּדוּ לַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֹּאמְרוּ אֶל־דָּוִד קוּמוּ וְעִבְרוּ מְהֵרָה אֶת־הַמַּיִם כִּי־כָכָה יָעַץ עֲלֵיכֶם אֲחִיתֹפֶל׃

וַיָּקָם דָּוִד וְכָל־הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּעַבְרוּ אֶת־הַיַּרְדֵּן עַד־אוֹר הַבֹּקֶר עַד־אַחַד לֹא נֶעְדָּר אֲשֶׁר לֹא־עָבַר אֶת־הַיַּרְדֵּן׃

וַאֲחִיתֹפֶל רָאָה כִּי לֹא נֶעֶשְׂתָה עֲצָתוֹ וַיַּחֲבֹשׁ אֶת־הַחֲמוֹר וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל־בֵּיתוֹ אֶל־עִירוֹ וַיְצַו אֶל־בֵּיתוֹ וַיֵּחָנַק וַיָּמָת וַיִּקָּבֵר בְּקֶבֶר אָבִיו׃

וְדָוִד בָּא מַחֲנָיְמָה וְאַבְשָׁלֹם עָבַר אֶת־הַיַּרְדֵּן הוּא וְכָל־אִישׁ יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ׃

וְאֶת־עֲמָשָׂא שָׂם אַבְשָׁלֹם תַּחַת יוֹאָב עַל־הַצָּבָא וַעֲמָשָׂא בֶן־אִישׁ וּשְׁמוֹ יִתְרָא הַיִּשְׂרְאֵלִי אֲשֶׁר־בָּא אֶל־אֲבִיגַל בַּת־נָחָשׁ אֲחוֹת צְרוּיָה אֵם יוֹאָב׃

וַיִּחַן יִשְׂרָאֵל וְאַבְשָׁלֹם אֶרֶץ הַגִּלְעָד׃

וַיְהִי כְּבוֹא דָוִד מַחֲנָיְמָה וְשֹׁבִי בֶן־נָחָשׁ מֵרַבַּת בְּנֵי־עַמּוֹן וּמָכִיר בֶּן־עַמִּיאֵל מִלֹּא דְבָר וּבַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי מֵרֹגְלִים׃

מִשְׁכָּב וְסַפּוֹת וּכְלִי יוֹצֵר וְחִטִּים וּשְׂעֹרִים וְקֶמַח וְקָלִי וּפוֹל וַעֲדָשִׁים וְקָלִי׃

וּדְבַשׁ וְחֶמְאָה וְצֹאן וּשְׁפוֹת בָּקָר הִגִּישׁוּ לְדָוִד וְלָעָם אֲשֶׁר־אִתּוֹ לֶאֱכוֹל כִּי אָמְרוּ הָעָם רָעֵב וְעָיֵף וְצָמֵא בַּמִּדְבָּר׃

המשיכו לקרוא באפליקציה ←