שמואל א · פרק ט׳
ההשגחה שבשגרה: שאול ושמואל במעלה העיר
וּשְׁמוּאֵל רָאָה אֶת־שָׁאוּל וַיהוָה עָנָהוּ הִנֵּה הָאִישׁ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ זֶה יַעְצֹר בְּעַמִּי׃
פסוק יזהמסע המופלא של שאול והעוזר הנאמן
הלילה נספר על שאול, בחור צעיר וגבוה מאוד, שהיה עוזר תמיד לאביו. יום אחד הלכו האתונות של המשפחה לאיבוד. שאול לא התעצל, לקח איתו עוזר חרוץ ויצא לחפש אותן בשדות ובהרים. הם הלכו דרך ארוכה, אך לא מצאו דבר. כשאול דאג שאביו יתחיל לדאוג להם, הוא הציע לחזור. אך העוזר החכם הציע: 'בוא נלך לעיר הקרובה, יש שם איש אלוהים חכם שיכול לעזור לנו!'. כשהגיעו לעיר, הם פגשו את שמואל הנביא. שמואל כבר ידע שהם מגיעים, כי אלוהים סיפר לו בסוד ששאול יהיה המנהיג הבא של העם. שמואל הרגיע את שאול ואמר לו שהאתונות כבר נמצאו, והזמין אותו לארוחה חגיגית ומיוחדת שבה נתן לו את המקום הכי מכובד.
הפסוק מראה איך ברגע אחד פשוט של מפגש ברחוב, מתגלה ייעוד חיים שלם בהכוונת אלוהים.
הסיפור של שאול מדגיש את ערך האחריות המשפחתית והעזרה להורים, לצד החשיבות של הקשבה לעצות טובות של חברים (כמו העוזר של שאול). כהורים, אנו יכולים להשתמש בסיפור כדי להראות לילדים שגם משימות יומיומיות ופשוטות בבית, כמו סידור החדר או עזרה קטנה, יכולות להוביל להרפתקאות נהדרות ולהפתעות טובות שלא ציפינו להן. כדאי לשאול את הילד: 'האם קרה לך פעם שעזרת בבית ופתאום מצאת משהו ששכחת ממנו, או שקרה משהו ממש משמח בזכות זה?' כך נחבר את הערך של חריצות ואחריות לחיי היום-יום שלו בצורה חיובית ומעודדת.
- למה לדעתך שאול דאג לאבא שלו כשהם איחרו לחזור?
- איך היית מרגיש אם היית מקבל את המקום הכי מכובד בארוחה גדולה?
- אם היית יכול לבקש מהנביא שמואל עצה, מה היית שואל אותו?
המסע המפתיע של שאול הגבוה
דמיין שאתה יוצא מהבית כדי לחפש משהו קטן שהלך לאיבוד, ובסוף מוצא הפתעה ענקית! זה בדיוק מה שקרה לשאול. שאול היה בחור צעיר, צנוע וגבוה מאוד – ממש משכמו ומעלה! יום אחד, האתונות של אבא שלו הלכו לאיבוד בשדות. שאול לקח איתו עוזר נאמן ויצא למסע ארוך ברחבי הארץ. הם הלכו והלכו, טיפסו על הרים ועברו בעמקים, אך האתונות נעלמו כלא היו. כמעט כשהחליטו לחזור הביתה, הציע העוזר לבקר בעיר סמוכה ולשאול איש חכם ומיוחד, נביא בשם שמואל. שאול לא ידע ששמואל כבר מחכה לו! אלוהים סיפר לשמואל ששאול עומד להגיע ושדווקא הוא יהיה המנהיג החדש של העם. מה יקרה כששאול יפגוש את שמואל פנים אל פנים?
כשהנביא שמואל ראה את שאול, אלוהים לחש לו בלב: הנה האיש המיוחד שיהיה המנהיג של כולם.
שאול היה כל כך גבוה, ששאר האנשים הגיעו לו רק עד הכתפיים!
בפרק הבא נגלה מה שמואל יעשה כשהוא ושאול יעמדו לבדם על הגג!
לאבד אתונות, למצוא מדינה
הסיפור מתחיל במשימה משפחתית פשוטה: האתונות של קיש, אביו של שאול, הולכות לאיבוד. קיש שולח את שאול, בחור מרשים וגבוה במיוחד, יחד עם נער משרת, למצוא אותן. השניים עוברים באזורים רבים בארץ בנימין ואפרים אך ללא הצלחה. כשאול חושש שאביו יתחיל לדאוג להם, הוא מציע לחזור. המשרת מציע פתרון יצירתי: לפנות ל'איש האלוהים' המכובד שגר בעיר הסמוכה. לאחר שהם אוספים מעט כסף כמתנה לנביא, הם עולים לעיר ופוגשים נערות שמכוונות אותם לשמואל הנביא. שמואל, שקיבל מסר מוקדם מאלוהים על הגעתו של המנהיג העתידי, מקבל את שאול בכבוד עצום, מושיב אותו בראש האורחים ומבטיח לו שהאתונות כבר נמצאו. שאול המופתע מנסה להבין מדוע הוא זוכה ליחס כה מיוחד.
ברגע ששמואל רואה את שאול, אלוהים מאותת לו שזהו המנהיג הבא שיעזור לעם ישראל ברגעים קשים.
לפעמים המכשולים בדרך או המשימות המשעממות שנותנים לנו בבית הן בדיוק ההזדמנות לפגוש אנשים חדשים ולגלות כיוונים שלא חשבנו עליהם.
זה כמו לצאת לחפש את הכלב של השכנים שברח, ובמהלך החיפושים בשכונה להיתקל במנהל בית הספר שמציע לך להוביל את מועצת התלמידים.
האיש הנכון במקום הלא צפוי
הפרק מציג את שאול, צעיר משבט בנימין המתואר כגבוה ויפה תואר, שיוצא למשימה שגרתית לחלוטין: חיפוש אתונות אבודות של אביו, קיש. יחד עם נער משרת, הוא נודד בין חבלי ארץ שונים, מטפס בהר אפרים ועובר בארץ שלישה ושעלים ללא הצלחה. כשהייאוש גובר והם מגיעים לארץ צוף, שאול רוצה לחזור הביתה כדי למנוע דאגה מאביו, אך המשרת מציע לפנות לנביא מקומי מכובד המכונה 'הרואה'. שאול מהסס בגלל מחסור במזון או מתנה ראויה, אך המשרת מוצא רבע שקל כסף והם ממשיכים בדרכם. בעיר הם פוגשים את שמואל הנביא, שקיבל יום קודם לכן נבואה מאלוהים על בואו של האיש שיציל את ישראל מהפלשתים. שמואל מארח את שאול ואת נערו בסעודה חגיגית, מושיב את שאול בראש השולחן ומעניק לו מנה יוקרתית ששמר במיוחד עבורו. שאול, שמגיע משבט קטן ומשפחה צעירה, מתקשה להבין מדוע הוא זוכה לכבוד כה רב, ובבוקר המחרת שמואל מבקש ממנו לעצור כדי לשמוע את דבר אלוהים המיועד לו.
הפסוק מתאר את רגע המפגש הגורלי בין שמואל הנביא לשאול. אלוהים מאשר לשמואל שזהו האיש שנבחר להנהיג את העם. המילה 'יעצור' מבטאת שלטון וריסון, ומסמנת את המעבר של עם ישראל מתקופת השופטים חסרת הסדר לתקופת המלוכה היציבה.
להעמקה בסיפור⌄
אם נסתכל על הסיפור הזה מקרוב, נראה שיש כאן משחק מרתק בין הגלוי לנסתר. שאול מסתובב בשטח ומחפש אתונות, ממוקד כולו בבעיה קטנה ויומיומית. הוא בכלל לא מודע לכך שמעל הראש שלו מתרחשת דרמה פוליטית ורוחנית עצומה: עם ישראל מחפש מלך, ואלוהים כבר סימן אותו לתפקיד. שימו לב להבדלי הגישות בין שאול לנער שלו. שאול מוצג כאדם אחראי ורגיש – הוא דואג שאבא שלו יילחץ מהיעדרותם. אבל הוא גם קצת פסימי ומוכן לוותר מהר. הנער, לעומת זאת, הוא זה שדוחף קדימה, מציע פתרונות יצירתיים ומוצא את הכסף הדרוש. זהו ניגוד מעניין שמראה ששאול, למרות נתוניו הפיזיים המרשימים (גבוה מכל העם), עדיין לא מחזיק בביטחון עצמי של מנהיג. המפגש עם שמואל הנביא הוא רגע של הלם תרבותי עבור שאול. שמואל פונה אליו ברמזים עבים על 'חמדת ישראל' ומציע לו את נתח הבשר המובחר ביותר בסעודה. שאול מגיב בענווה כמעט מתגוננת: 'הלוא בן ימיני אנכי מקטני שבטי ישראל'. הוא רואה את עצמו כמישהו קטן וחסר חשיבות. הפער הזה בין הדרך שבה שאול תופס את עצמו לבין התפקיד הענק שאלוהים מייעד לו הוא הלב של הפרק. הוא מזמין אותנו לחשוב על הפעמים שבהן אחרים רואים בנו פוטנציאל שאנחנו עצמנו עדיין לא מסוגלים לראות. בנוסף, המפגש עם הנערות ליד הבאר מוסיף נופך של מציאות יומיומית חיה. הן מאריכות בהסברים על סדר יומו של הנביא, מה שיוצר מתח ועיכוב קל בעלילה, ומדגיש את הציפייה למפגש הגורלי. בסופו של דבר, הפרק מראה לנו איך החיים הרגילים שלנו, עם הבעיות הקטנות והמשימות המעצבנות, יכולים להיות השער לדברים הכי גדולים שנעשה. שאול לא חיפש כתר, הוא חיפש אתונות, אבל הנאמנות שלו למשימה הפשוטה היא שהובילה אותו אל המקום הנכון ובזמן הנכון. הפרק מסתיים ברגע מותח במיוחד: שמואל מבקש משאול לשלוח את הנער קדימה כדי שהם יוכלו לדבר לבד, פנים אל פנים, על הגג. זהו הרגע שבו הנער הפשוט שליווה אותו הופך למלך המיועד של עם שלם.
אם הייתם במקום שאול, ומפגש מקרי עם אדם זר היה משנה לחלוטין את כל מה שחשבתם על העתיד שלכם, איך הייתם מגיבים?
ההשגחה שבשגרה: שאול ושמואל במעלה העיר
הפרק מציג את הרקע לעלייתו של שאול, המלך הראשון של ישראל. העלילה נפתחת בתיאור משפחתו של קיש משבט בנימין ובנו שאול, המוצג כדמות מרשימה מבחינה פיזית – גבוה ויפה תואר. כאשר אתונותיו של קיש אובדות, הוא שולח את שאול ואת נערו לחפשן. השניים עורכים מסע חיפושים נרחב ומתיש דרך הר אפרים, ארץ שלישה, ארץ שעלים וארץ ימיני, אך ללא הועיל. כשהם מגיעים לארץ צוף, שאול מציע לשוב לביתם כדי למנוע דאגה מאביו, אך נערו מציע לפנות אל 'איש האלוהים' השוכן בעיר הסמוכה. לאחר שהם פותרים את בעיית התשורה לנביא באמצעות רבע שקל כסף שמצא הנער, הם עולים לעיר ופוגשים נערות המכוונות אותם אל שמואל הנביא. במקביל, מתגלה לקורא כי אלוהים כבר גילה את אוזנו של שמואל יום קודם לכן שעליו למשוח את האיש שיגיע מבנימין לנגיד על עמו. המפגש בין השניים מוביל לאירוח חגיגי של שאול בראש הקרואים, שם רומז לו שמואל על עתידו המלכותי ומבשר לו כי האתונותמצאו. הפרק נחתם כאשר שמואל מלווה את שאול, ומבקש ממנו לשלוח את הנער קדימה כדי להשמיע לו ביחידות את דבר אלוהים.
הפסוק מתאר את רגע המפגש הגורלי בין שמואל הנביא לשאול. אלוהים מאשר לשמואל שזהו האיש שנבחר להנהיג את העם. המילה 'יעצור' מבטאת שלטון וריסון, ומסמנת את המעבר של עם ישראל מתקופת השופטים חסרת הסדר לתקופת המלוכה היציבה.
הדרש — קריאה לעומק⌄
פרק ט' בספר שמואל א' מהווה מלאכת מחשבת ספרותית המשלבת בין הפרוזאי לנשגב, ובין הריאליזם היומיומי לתוכנית האלוהית הנסתרת. המבנה הספרותי של הפרק נע על ציר של אירוניה דרמטית: הקורא ודמויות המשנה (הנביא שמואל) יודעים את התמונה הגדולה, בעוד הגיבור הראשי (שאול) נע בתוך עיוורון מוחלט, ממוקד כולו במשימת החיפוש אחר האתונות האבודות. האקספוזיציה מציגה את שאול כדמות בעלת נתונים פיזיים אידיאליים למלוכה – 'משכמו ומעלה גבוה מכל העם' – אך התנהלותו חושפת פער מורכב. שאול מצטייר כדמות פסיבית למדי: אביו יוזם את המסע, נערו יוזם את הפנייה לנביא, הנער מוצא את הכסף לתשורה, והנערות בשער העיר מספקות הסבר מפורט וממושך על סדרי הזבח והגעתו של שמואל. פסיביות זו, לצד ענוותו הכנה של שאול המדגיש את היותו משבט בנימין הקטן, מעלה שאלות מורכבות על התאמתו למנהיגות. האם הגובה הפיזי מעיד על שיעור קומה מנהיגותי, או שמא מדובר במלכודת של מראית עין? מבחינה תיאולוגית, הפרק מציג את מושג ההשגחה האלוהית הפועלת בתוך ההיסטוריה באופן סמוי ועדין. אין כאן נסים גלויים או קריעת ים סוף; אלוהים פועל דרך נסיבות חיים פשוטות, החלטות אנושיות קטנות ומפגשים מקריים לכאורה. המילה המנחה 'מצא' (המופיעה בהטיות שונות לאורך הפרק ביחס לאתונות, לנביא ולכסף) מדגישה את המתח בין החיפוש האנושי למציאה המכוונת מלמעלה. המפגש בשער העיר בין שאול לשמואל הוא רגע השיא הדרמטי, שבו מתלכדים שני הקווים העלילתיים: החיפוש הארצי אחר האתונות והחיפוש הרוחני-לאומי אחר מנהיג. שמואל, המייצג את הממסד הנבואי הישן, מעביר את מרכז הכובד אל המנהיגות המדינית החדשה, תוך שהוא מעניק לשאול את שוק הזבח – מנה המיועדת באופן מסורתי לכוהנים ולמכובדים – ובכך מסמן את ייחודו והפרשתו של שאול משאר העם. הדיאלוגים בפרק חושפים את הדינמיקה הבין-אישית המורכבת. שאול דואג לאביו ומפגין רגישות משפחתית, אך חסר את התעוזה של נערו. הנער מתגלה כדמות מפתח המניעה את העלילה ברגעי משבר. המפגש עם הנערות ליד הבאר מאריך את הדרך ומעצים את הציפייה, כשהן מתארות בפרוטרוט את טקס הזבח בבמה. תיאור זה מעניק לפרק נופך ריאליסטי-אתנוגרפי מרתק על פולחן הבמות בתקופת המקרא. בנוסף, השיחה על הגג והלינה שם מסמלות את המעבר האינטימי וההדרגתי של שאול מחיי החולין אל עולם הקודש והמנהיגות. שמואל חונך את שאול באופן אישי, הרחק מעיני העם, ומכין אותו נפשית למשא הכבד של המלוכה. בסופו של דבר, הפרק מעמיד את המלוכה לא כתוצר של שאיפה אישית לכוח, אלא כעול המוטל על אדם מן השורה כמעט בעל כורחו. שאול נכנס לעיר כנער מחפש אתונות ויוצא ממנה כמי שגורל האומה מונח על כתפיו, מעבר חד שמכין את הקורא למתחים הטראגיים שילוו את מלכותו בהמשך הספר.
- ההזדמנויות הגדולות מתחפשות לשגרהשאול יצא למשימה אפורה ומתישה של חיפוש אתונות, ודווקא שם חיכה לו ייעודו. בעולם המקצועי והאישי, לעיתים קרובות פרויקטים קטנים, משימות סיזיפיות או פגישות שנראות חסרות חשיבות הן אלו שפותחות את הדלתות המשמעותיות ביותר. המפתח הוא לבצע גם את המשימות הפשוטות ביותר במסירות ובשלמות.
- הערך של שותף יוזם ומאזןללא תושייתו של הנער המלווה, שאול היה חוזר לביתו בידיים ריקות ומחמיץ את המפגש עם שמואל. בניהול ובחיים האישיים, חיוני להקיף את עצמנו באנשים שאינם חוששים להציע פתרונות, להאיר את עינינו לנקודות עיוורות ולדחוף אותנו קדימה כשאנו נוטים לוותר.
- ענווה כבסיס למנהיגותתגובתו של שאול לשמואל משקפת מודעות עצמית וחוסר יומרה. מנהיגות בריאה מתחילה בהבנה של מגבלותיך ובחוסר רצון לרוץ אל השררה. כאשר אדם נקרא לתפקיד בכיר, שמירה על ענווה וחיבור לשורשים הפשוטים הם הערובה הטובה ביותר לכך שלא יסתחרר מכוחו.
הפרק מעלה את הדילמה המוסרית והפילוסופית של הבחירה החופשית מול הגורל המוכתב מראש. מצד אחד, שאול ונערו מקבלים החלטות עצמאיות לחלוטין לאורך הדרך. מצד שני, אלוהים כבר תכנן וגילה לשמואל את המפגש יום קודם לכן. האם שאול הוא שחקן חופשי במסע חייו, או שמא הוא רק כלי שחמט בתוכנית אלוהית קבועה מראש שבה כל צעד שלו מנווט ללא ידיעתו?
📖 קראו את הפרק המלא⌄
וַיְהִי־אִישׁ מבן־ימין [מִבִּנְיָמִין] וּשְׁמוֹ קִישׁ בֶּן־אֲבִיאֵל בֶּן־צְרוֹר בֶּן־בְּכוֹרַת בֶּן־אֲפִיחַ בֶּן־אִישׁ יְמִינִי גִּבּוֹר חָיִל׃
וְלוֹ־הָיָה בֵן וּשְׁמוֹ שָׁאוּל בָּחוּר וָטוֹב וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנּוּ מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה גָּבֹהַּ מִכָּל־הָעָם׃
וַתֹּאבַדְנָה הָאֲתֹנוֹת לְקִישׁ אֲבִי שָׁאוּל וַיֹּאמֶר קִישׁ אֶל־שָׁאוּל בְּנוֹ קַח־נָא אִתְּךָ אֶת־אַחַד מֵהַנְּעָרִים וְקוּם לֵךְ בַּקֵּשׁ אֶת־הָאֲתֹנֹת׃
וַיַּעֲבֹר בְּהַר־אֶפְרַיִם וַיַּעֲבֹר בְּאֶרֶץ־שָׁלִשָׁה וְלֹא מָצָאוּ וַיַּעַבְרוּ בְאֶרֶץ־שַׁעֲלִים וָאַיִן וַיַּעֲבֹר בְּאֶרֶץ־יְמִינִי וְלֹא מָצָאוּ׃
הֵמָּה בָּאוּ בְּאֶרֶץ צוּף וְשָׁאוּל אָמַר לְנַעֲרוֹ אֲשֶׁר־עִמּוֹ לְכָה וְנָשׁוּבָה פֶּן־יֶחְדַּל אָבִי מִן־הָאֲתֹנוֹת וְדָאַג לָנוּ׃
וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּה־נָא אִישׁ־אֱלֹהִים בָּעִיר הַזֹּאת וְהָאִישׁ נִכְבָּד כֹּל אֲשֶׁר־יְדַבֵּר בּוֹא יָבוֹא עַתָּה נֵלֲכָה שָּׁם אוּלַי יַגִּיד לָנוּ אֶת־דַּרְכֵּנוּ אֲשֶׁר־הָלַכְנוּ עָלֶיהָ׃
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנַעֲרוֹ וְהִנֵּה נֵלֵךְ וּמַה־נָּבִיא לָאִישׁ כִּי הַלֶּחֶם אָזַל מִכֵּלֵינוּ וּתְשׁוּרָה אֵין־לְהָבִיא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים מָה אִתָּנוּ׃
וַיֹּסֶף הַנַּעַר לַעֲנוֹת אֶת־שָׁאוּל וַיֹּאמֶר הִנֵּה נִמְצָא בְיָדִי רֶבַע שֶׁקֶל כָּסֶף וְנָתַתִּי לְאִישׁ הָאֱלֹהִים וְהִגִּיד לָנוּ אֶת־דַּרְכֵּנוּ׃
לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל כֹּה־אָמַר הָאִישׁ בְּלֶכְתּוֹ לִדְרוֹשׁ אֱלֹהִים לְכוּ וְנֵלְכָה עַד־הָרֹאֶה כִּי לַנָּבִיא הַיּוֹם יִקָּרֵא לְפָנִים הָרֹאֶה׃
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנַעֲרוֹ טוֹב דְּבָרְךָ לְכָה נֵלֵכָה וַיֵּלְכוּ אֶל־הָעִיר אֲשֶׁר־שָׁם אִישׁ הָאֱלֹהִים׃
הֵמָּה עֹלִים בְּמַעֲלֵה הָעִיר וְהֵמָּה מָצְאוּ נְעָרוֹת יֹצְאוֹת לִשְׁאֹב מָיִם וַיֹּאמְרוּ לָהֶן הֲיֵשׁ בָּזֶה הָרֹאֶה׃
וַתַּעֲנֶינָה אוֹתָם וַתֹּאמַרְנָה יֵּשׁ הִנֵּה לְפָנֶיךָ מַהֵר עַתָּה כִּי הַיּוֹם בָּא לָעִיר כִּי זֶבַח הַיּוֹם לָעָם בַּבָּמָה׃
כְּבֹאֲכֶם הָעִיר כֵּן תִּמְצְאוּן אֹתוֹ בְּטֶרֶם יַעֲלֶה הַבָּמָתָה לֶאֱכֹל כִּי לֹא־יֹאכַל הָעָם עַד־בֹּאוֹ כִּי־הוּא יְבָרֵךְ הַזֶּבַח אַחֲרֵי־כֵן יֹאכְלוּ הַקְּרֻאִים וְעַתָּה עֲלוּ כִּי־אֹתוֹ כְהַיּוֹם תִּמְצְאוּן אֹתוֹ׃
וַיַּעֲלוּ הָעִיר הֵמָּה בָּאִים בְּתוֹךְ הָעִיר וְהִנֵּה שְׁמוּאֵל יֹצֵא לִקְרָאתָם לַעֲלוֹת הַבָּמָה׃
וַיהוָה גָּלָה אֶת־אֹזֶן שְׁמוּאֵל יוֹם אֶחָד לִפְנֵי בוֹא־שָׁאוּל לֵאמֹר׃
כָּעֵת מָחָר אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ אִישׁ מֵאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּמְשַׁחְתּוֹ לְנָגִיד עַל־עַמִּי יִשְׂרָאֵל וְהוֹשִׁיעַ אֶת־עַמִּי מִיַּד פְּלִשְׁתִּים כִּי רָאִיתִי אֶת־עַמִּי כִּי בָּאָה צַעֲקָתוֹ אֵלָי׃
וּשְׁמוּאֵל רָאָה אֶת־שָׁאוּל וַיהוָה עָנָהוּ הִנֵּה הָאִישׁ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ זֶה יַעְצֹר בְּעַמִּי׃
וַיִּגַּשׁ שָׁאוּל אֶת־שְׁמוּאֵל בְּתוֹךְ הַשָּׁעַר וַיֹּאמֶר הַגִּידָה־נָּא לִי אֵי־זֶה בֵּית הָרֹאֶה׃
וַיַּעַן שְׁמוּאֵל אֶת־שָׁאוּל וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָרֹאֶה עֲלֵה לְפָנַי הַבָּמָה וַאֲכַלְתֶּם עִמִּי הַיּוֹם וְשִׁלַּחְתִּיךָ בַבֹּקֶר וְכֹל אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ אַגִּיד לָךְ׃
וְלָאֲתֹנוֹת הָאֹבְדוֹת לְךָ הַיּוֹם שְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים אַל־תָּשֶׂם אֶת־לִבְּךָ לָהֶם כִּי נִמְצָאוּ וּלְמִי כָּל־חֶמְדַּת יִשְׂרָאֵל הֲלוֹא לְךָ וּלְכֹל בֵּית אָבִיךָ׃
וַיַּעַן שָׁאוּל וַיֹּאמֶר הֲלוֹא בֶן־יְמִינִי אָנֹכִי מִקַּטַנֵּי שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וּמִשְׁפַּחְתִּי הַצְּעִרָה מִכָּל־מִשְׁפְּחוֹת שִׁבְטֵי בִנְיָמִן וְלָמָּה דִּבַּרְתָּ אֵלַי כַּדָּבָר הַזֶּה׃
וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת־שָׁאוּל וְאֶת־נַעֲרוֹ וַיְבִיאֵם לִשְׁכָּתָה וַיִּתֵּן לָהֶם מָקוֹם בְּרֹאשׁ הַקְּרוּאִים וְהֵמָּה כִּשְׁלֹשִׁים אִישׁ׃
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל לַטַּבָּח תְּנָה אֶת־הַמָּנָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ שִׂים אֹתָהּ עִמָּךְ׃
וַיָּרֶם הַטַּבָּח אֶת־הַשּׁוֹק וְהֶעָלֶיהָ וַיָּשֶׂם לִפְנֵי שָׁאוּל וַיֹּאמֶר הִנֵּה הַנִּשְׁאָר שִׂים־לְפָנֶיךָ אֱכֹל כִּי לַמּוֹעֵד שָׁמוּר־לְךָ לֵאמֹר הָעָם קָרָאתִי וַיֹּאכַל שָׁאוּל עִם־שְׁמוּאֵל בַּיּוֹם הַהוּא׃
וַיֵּרְדוּ מֵהַבָּמָה הָעִיר וַיְדַבֵּר עִם־שָׁאוּל עַל־הַגָּג׃
וַיַּשְׁכִּמוּ וַיְהִי כַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר וַיִּקְרָא שְׁמוּאֵל אֶל־שָׁאוּל הגג [הַגָּגָה] לֵאמֹר קוּמָה וַאֲשַׁלְּחֶךָּ וַיָּקָם שָׁאוּל וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם הוּא וּשְׁמוּאֵל הַחוּצָה׃
הֵמָּה יוֹרְדִים בִּקְצֵה הָעִיר וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֶל־שָׁאוּל אֱמֹר לַנַּעַר וְיַעֲבֹר לְפָנֵינוּ וַיַּעֲבֹר וְאַתָּה עֲמֹד כַּיּוֹם וְאַשְׁמִיעֲךָ אֶת־דְּבַר אֱלֹהִים׃