קהלת · פרק ט׳
האומץ לשמוח באקראיות של הקיום
כֹּ֠ל אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֨א יָדְךָ֜ לַעֲשׂ֨וֹת בְּכֹחֲךָ֜ עֲשֵׂ֗ה כִּ֣י אֵ֧ין מַעֲשֶׂ֣ה וְחֶשְׁבּ֗וֹן וְדַ֤עַת וְחָכְמָה֙ בִּשְׁא֔וֹל אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֖ה הֹלֵ֥ךְ שָֽׁמָּה׃
פסוק י'המתנה של היום
היה היה פעם מלך חכם מאוד ושמו קהלת. הוא ישב על כיסא המלכות שלו וחשב על העולם. הוא ראה שלפעמים יש הפתעות בחיים, ולא תמיד הכל קורה בדיוק כפי שתכננו. אבל קהלת גילה סוד נפלא: כל יום שבו אנחנו מתעוררים בבוקר הוא מתנה יקרה ומיוחדת! הוא לימד אותנו שכדאי לנו לשמוח בכל דבר קטן – לאכול את האוכל הטעים בתיאבון ובחיוך, ללבוש בגדים נקיים ויפים, ולחבק חזק חזק את האנשים שאנחנו הכי אוהבים. הוא סיפר גם על איש אחד, עני אך חכם מאוד, שהציל עיר שלמה בזכות רעיון חכם ושקט. קהלת רצה שנזכור שחכמה ומילים טובות חזקות יותר מכל כוח ורעש בעולם. ועכשיו, כשהעיניים מתחילות להיעצם, נזכור שהיום עשינו כמיטב יכולתנו, ומחר מחכה לנו יום חדש של שמחה.
הפסוק מזכיר לנו לעודד את ילדינו לפעול מתוך תשוקה ומחויבות בהווה, מבלי לפחד מהעתיד או להסס.
הסיפור של קהלת מזמין אותנו ללמד את הילדים את ערך ה'כאן ועכשיו' ואת היכולת למצוא אושר בדברים הפשוטים. במקום להתמקד בהישגים או בתחרותיות, כדאי לכוון את הילד להנאה מעצם העשייה, המשחק והקשר המשפחתי. זו הזדמנות מצוינת לדבר איתם על כך שלא תמיד צריך להיות הכי חזק או הכי מהיר כדי להצליח, ושלפעמים רעיון חכם ושקט פותר בעיות גדולות בהרבה.
- מהו הדבר הקטן שעשה אותך הכי שמח היום?
- אם היית צריך להציל עיר בעזרת רעיון חכם, איזה רעיון היית מציע?
- את מי היית רוצה לחבק חזק מחר בבוקר כדי להראות לו שאתה אוהב אותו?
הסוד הגדול של המלך החכם
דמיין שאתה פוגש מלך זקן וחכם מאוד, שיושב בגינה יפה ומספר לך סוד. הוא מגלה לך שאף אחד לא באמת יודע מה יקרה מחר, ולכן כל יום הוא כמו קופסת הפתעה יפה שקיבלנו במתנה! המלך אומר: אל תדאג יותר מדי. כשהאוכל טעים – תאכל אותו בשמחה, כשתשחק עם חברים – תצחק מכל הלב, ותלבש את הבגדים הכי יפים וחגיגיים שלך. הוא מספר גם על עיר קטנה אחת, שכמעט נכבשה על ידי מלך חזק, אבל איש אחד, עני אך חכם מאוד, הציל את כולם ברעיון מבריק. למרות שאחר כך שכחו להגיד לו תודה, החכמה שלו הייתה חזקה מכל כלי המלחמה. אז תעשה כל דבר בשיא הכוח והחיוך! ומה יקרה כשנשמע על עוד רעיונות חכמים כאלה? בפרק הבא נגלה...
כל מה שאתה יכול לעשות עכשיו, תעשה הכי טוב שאתה יכול ובכל הכוח, כי החיים הם הזמן שלנו לפעול ולשמוח.
ידעת שקהלת מעדיף כלב חי ופשוט על פני אריה מת וחזק? כי כל עוד אנחנו חיים, יש לנו תקווה והזדמנות לעשות דברים נפלאים!
בפרק הבא נגלה אילו עוד עצות מדהימות יש למלך החכם בשבילנו!
לשחק חזק, לחיות עכשיו
בפרק הזה, קהלת, החכם באדם, מציג לנו אמת די מטלטלת: החיים לא תמיד הוגנים. לפעמים הכי מהירים לא מנצחים בריצה, והכי חזקים לא מנצחים בקרב. הגורל יכול להפתיע אותנו כמו רשת שנופלת על דגים בים. המוות מחכה לכולם בסוף, ואין לנו שליטה על כך. אבל במקום להיכנס לדיכאון, קהלת מציע פתרון גאוני: לנצל כל רגע. הוא אומר לנו ליהנות מהאוכל, ללבוש בגדים לבנים וחגיגיים, לשמוח עם האנשים שאנחנו אוהבים, ולעשות כל משימה – לימודים, ספורט או תחביב – בכל הכוח שלנו. הוא גם מספר על איש עני וחכם שהציל עיר שלמה ממצור, למרות שאף אחד לא זכר להודות לו אחר כך. המסקנה שלו היא שחכמה שקטה שווה הרבה יותר מכוח ורעש.
אל תדחה למחר את מה שאתה יכול לעשות היום. החיים קצרים, וזה הזמן שלך להשפיע, ליצור וליהנות ממה שיש.
במקום להתעצבן כשמשהו לא הוגן קורה, תתרכז במה שבידיים שלך ברגע זה. תשקיע את כל האנרגיה שלך במה שאתה עושה עכשיו – בין אם זה אימון, מבחן או סתם שיחה עם חבר.
זה כמו לשחק במשחק מחשב קשה במיוחד שבו חוקי המשחק משתנים פתאום, אבל במקום לפרוש בעצבים, אתה מחליט ליהנות מהאתגר ולשחק הכי טוב שאתה יכול עם מה שיש לך.
חוקי המשחק הלא הוגנים של החיים (ואיך לנצח בהם בכל זאת)
הפרק הזה נפתח בהכרה מפוכחת וכמעט אכזרית: המוות הוא הגורל המשותף של כולם – צדיקים, רשעים, חכמים וטיפשים כאחד. קהלת מסביר שאין לנו דרך לדעת מראש מה יקרה לנו, והחיים מלאים במקריות מוחלטת ובאירועים בלתי צפויים שנופלים עלינו כמו רשת על דגים בים. אבל במקום להרים ידיים או לשקוע בדיכאון, הוא הופך את הידיעה הזו למקור של כוח ועשייה. הוא קורא לנו לחבק את החיים בכל עוצמה: לאכול ולשתות בשמחה, ליהנות מהזוגיות והאהבה, ולעשות כל מה שאנחנו יכולים לעשות כאן ועכשיו, כי בקבר אין הזדמנות שנייה. קהלת ממשיך ומראה שההצלחה לא מובטחת לחכמים או לגיבורים, ומדגים זאת באמצעות סיפור מרתק על עיר קטנה שניצלה בזכות איש מסכן וחכם, שאף אחד לא זכר להודות לו אחר כך. בסופו של דבר, הוא מזכיר לנו שחכמה שקטה עדיפה על צעקות של מושלים טיפשים, גם אם היא לא תמיד זוכה לתהילה. הוא מלמד אותנו להעריך את האמת הפנימית שלנו מעבר למה שאחרים חושבים או אומרים עלינו.
הפסוק קורא לאדם לפעול במלוא המרץ והתשוקה כל עוד הוא בחיים. קהלת מציג תפיסה ריאליסטית וחד-משמעית: המוות הוא קץ מוחלט לכל עשייה, מחשבה, תכנון או רכישת חכמה. לכן, במקום לשקוע בייאוש מול זמניות החיים, המודעות לסופיות צריכה להפוך למנוע אדיר של חיוניות, עשייה ומיצוי של ההווה.
להעמקה בסיפור⌄
הפרק הזה מציג את אחת הגישות המרתקות והמודרניות ביותר בתנ"ך להתמודדות עם חוסר הוודאות של הקיום האנושי. קהלת לא מנסה לייפות את המציאות או למכור לנו אשליות מתוקות. הוא קובע בנחרצות ש'מקרה אחד לכל' – המוות משווה בסופו של דבר בין כולם, והצדק המוחלט לא תמיד נראה לעין בעולם הפיזי שלנו. המשפט המפורסם שלו 'לכלב חי הוא טוב מן האריה המת' ממחיש בצורה חדה את הערך העצום של עצם החיים והתודעה. אפילו בעל חיים שנחשב אז בזוי ופשוט (הכלב), אם הוא חי, מצבו טוב יותר מהחיה החזקה והמלכותית ביותר (האריה) אם היא מתה. החיים עצמם הם ההזדמנות היחידה שלנו לחוות, להרגיש ולפעול. מתוך נקודת המוצא הריאליסטית והמפוכחת הזו, קהלת מנסח קריאה מלהיבה של שמחה מעשית. הוא לא מטיף לפרישות, לעצב או לייאוש, אלא להפך הגמור: הוא קורא לנו לחגוג את ההווה בכל הכוח. הבגדים הלבנים והשמן על הראש שהוזכרו בפרק הם סמלים עתיקים של חגיגיות יומיומית, מעין הזמנה להפוך את השגרה לחג ולא לחכות לאירועים מיוחדים כדי לשמוח. האהבה הזוגית והעשייה המאומצת הן הדרכים האמיתיות שלנו לייצר משמעות וערך בתוך עולם זמני וחולף. קהלת אומר לנו: כל מה שאתם עושים, עשו אותו בכל הכוח שלכם, כי הזמן שלנו כאן מוגבל. בחלקו השני של הפרק, קהלת מתאר את חוסר ההתאמה המוכר לכולנו בין כישרון לתוצאה: 'לא לקלים המרוץ ולא לגיבורים המלחמה'. זהו תיאור מדויק של האקראיות בחיים, שמזכיר לנו שלא הכל בשליטתנו. לפעמים אנחנו משקיעים המון ובסוף קורה משהו בלתי צפוי, כמו דגים שנתפסים פתאום ברשת. הסיפור על האיש המסכן שהציל את העיר בחכמתו אך נשכח מיד לאחר מכן על ידי התושבים, חושף את הנטייה האנושית המרגיזה להעריך אנשים לפי המעמד והעושר שלהם ולא לפי מי שהם באמת. קהלת מלמד אותנו שהחכמה היא כלי אדיר, חזקה יותר מכלי נשק ומלחמה, אך היא דורשת מאיתנו בגרות והשלמה עם העובדה שלא תמיד נקבל עליה כפיים או הכרה מהסביבה. המילים השקטות של החכמים חודרות עמוק ומשפיעות הרבה יותר מאשר הצעקות הרעשניות של מנהיגים טיפשים שמנסים רק להרשים את כולם.
אם הייתם מצילים את הכיתה או את תנועת הנוער שלכם מבעיה ענקית בעזרת רעיון גאוני, אבל כולם היו שוכחים מזה למחרת ומייחסים את ההצלחה למישהו אחר – האם עדיין הייתם שמחים שעשיתם את זה?
האומץ לשמוח באקראיות של הקיום
קהלת פרק ט' פותח בניתוח נוקב של גורל האדם, ומצהיר כי המוות הוא המכנה המשותף הבלתי נמנע של הצדיק והרשע כאחד. המחבר מערער על התפיסה הפשטנית של שכר ועונש בעולם הזה, וקובע כי המציאות נשלטת על ידי אקראיות וחוסר ודאות משווע. עם זאת, במקום לשקוע בניהיליזם או בייאוש קיומי, קהלת מציג מניפסט חיוני המקדש את החיים עצמם: הוא קורא לאדם ליהנות מלחמו ומיינו בלב טוב, ללבוש בגדים לבנים וחגיגיים, ליהנות מחיי האהבה עם בת זוגו, ולפעול בכל כוחו ומרצו כל עוד הוא מסוגל לכך, שכן בשאול אין עוד עשייה, חשבון או דעת. בהמשך הפרק, קהלת מתאר את חוסר הצדק המובנה בעולם, שבו ההצלחה אינה מובטחת לחכמים, לגיבורים או למהירים, ומדמה את בני האדם לדגים הנתפסים ברשת פתאומית או לציפורים בפח. הוא חותם את הפרק במשל מרתק על עיר קטנה שניצלה בזכות חכמתו של איש מסכן ונשכח, ומסיק מכך כי אף שחכמת המסכן לעיתים בזויה בעיני החברה, היא עדיין עדיפה בהרבה על פני כוח פיזי או זעקת מושלים כסילים.
הפסוק קורא לאדם לפעול במלוא המרץ והתשוקה כל עוד הוא בחיים. קהלת מציג תפיסה ריאליסטית וחד-משמעית: המוות הוא קץ מוחלט לכל עשייה, מחשבה, תכנון או רכישת חכמה. לכן, במקום לשקוע בייאוש מול זמניות החיים, המודעות לסופיות צריכה להפוך למנוע אדיר של חיוניות, עשייה ומיצוי של ההווה.
הדרש — קריאה לעומק⌄
פרק ט' של ספר קהלת מהווה את אחד משיאי ההגות האקזיסטנציאליסטית במקרא ובתרבות האנושית בכלל. המחבר מתמודד חזיתית עם שאלת האבסורד הגדולה ביותר: העובדה שהמוות ממתין לכל אדם ללא הבדל מוסרי, דתי או אינטלקטואלי. קהלת מפרק לחלוטין את האשליה שישנה חוקיות מוסרית גלויה המנהלת את הטבע וההיסטוריה האנושית. הקביעה הדרמטית שלו, 'מקרה אחד לצדיק ולרשע, לטוב ולטהור ולטמא', אינה רק תצפית קרה על המציאות, אלא קריאת תיגר על התפיסה התיאולוגית הפשטנית של גמול מיידי בעולם הזה. הוא מראה כיצד הצדיק והחוטא, הזובח ושאינו זובח, חולקים בסופו של דבר את אותו הגורל הפיזי, דבר שעלול להוביל את בני האדם למלא את לבם ברע ובהוללות מתוך תחושת חוסר תוחלת. אולם, התפנית הדרמטית והמפתיעה בפרק מתרחשת כאשר מתוך מעמקי הייאוש הקיומי צומחת פילוסופיה מרהיבה של חיוב החיים. האמירה האירונית והחריפה 'לכלב חי הוא טוב מן האריה המת' מדגישה כי התודעה והקיום בהווה, דלים ופשוטים ככל שיהיו, עדיפים לאין ערוך על פני הכלום המוחלט והשכחה של המוות. המתים, לפי קהלת, אינם יודעים מאומה ואין להם עוד חלק בעולם הזה, ואילו החיים מחזיקים בנכס היקר ביותר – האפשרות לדעת, להרגיש ולפעול. מתוך נקודת מוצא ריאליסטית זו, קהלת מנסח קריאה נלהבת לפעולה ולשמחה. שמחה זו אינה נהנתנות שטחית או בריחה מהמציאות, אלא בחירה מודעת ואמיצה ליצור משמעות בתוך הארעיות. אכילת הלחם בשמחה, שתיית היין בלב טוב, לבישת הבגדים הלבנים והנחת השמן על הראש מוצגים כחלקו האמיתי של האדם בעולם. אלו הם סמלים של חגיגיות יומיומית ושל קבלת המציאות באהבה, מתוך הבנה שהאלוהים כבר אישר את מעשי האדם ורוצה בשמחתו. קהלת מעודד את האדם למצוא נחמה ומשמעות בקשר הזוגי ('ראה חיים עם אישה אשר אהבת') ובמיצוי היכולות האישיות שלו ('כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה'), שכן המוות ישים קץ לכל עשייה ומחשבה. בחלקו השני של הפרק, קהלת חוזר לתאר את חוסר הוודאות השולט בעולם הפיזי: 'לא לקלים המרוץ ולא לגיבורים המלחמה'. העולם אינו פועל לפי חוקים של מריטוקרטיה מושלמת; 'עת ופגע' (זמן ומקרה) שולטים בכל ומפתיעים את בני האדם כמו רשת פתאומית הלוכדת דגים תמימים. כדי להמחיש זאת, הוא מביא משל קצר ועוצמתי על עיר קטנה ומעוטת אנשים, שעמדה בפני מצור של מלך גדול וחזק. איש מסכן וחכם שהתגורר בעיר הצליח להציל אותה בזכות חכמתו, אך מיד לאחר מכן איש לא זכר אותו בשל עוניו ומעמדו הנמוך. משל זה חושף את הטרגדיה החברתית והפסיכולוגית של האנושות: החברה נוטה להעריך כוח, עושר ומעמד, ומזלזלת בחכמה שאינה מלווה בנכסים חומריים. קהלת מציג כאן אירוניה כפולה – החכמה היא הכוח המציל והחזק ביותר, אך היא גם הפגיעה ביותר לזלזול ולשכחה. למרות האכזבה החברתית הזו, קהלת חותם את הפרק באמירה אופטימית ושקטה: 'דברי חכמים בנחת נשמעים מזעקת מושל בכסילים'. החכמה מחזיקה בערך פנימי אצילי, שקט ויציב, המעלה אותה מעל לזעקות הריקות והכוחניות של השליטים הטיפשים, גם אם העולם החיצוני לא תמיד מוחא לה כפיים.
- אימוץ החגיגיות היומיומיתאל תשמרו את ה'בגדים הלבנים' והשמחה רק לאירועים מיוחדים או לחגים. צרו לעצמכם טקסים קטנים של חגיגה בתוך השגרה האפורה – ארוחת ערב מושקעת באמצע השבוע, או הקדשת זמן איכות אמיתי לבני הזוג. השמחה אינה פרס על הישג, אלא דרך חיים מול זמניות הקיום.
- עשייה מתוך מודעות לסופיותכאשר אתם ניגשים לפרויקט בעבודה או ליצירה אישית, עשו זאת בכל כוחכם וריכוזכם. המחשבה על כך שהזמן שלנו מוגבל צריכה לנקות מאיתנו את הדחיינות ואת הפחד מכישלון, ולהניע אותנו לפעול בנחישות ובהתלהבות כאן ועכשיו.
- הערכת החכמה השקטה על פני רעש תקשורתיבסביבת העבודה או בחיים הציבוריים, אל תלכו שולל אחרי המנהיגים הצעקניים או הדומיננטיים ביותר. חפשו את ה'איש המסכן החכם' – את הקולות השקטים, המנוסים והצנועים שמציעים פתרונות אמיתיים, גם אם הם אינם זוכים לאור הזרקורים או לקרדיט המגיע להם.
כיצד ניתן ליישב את הסתירה המובנית בין ההכרה באקראיות המוחלטת של הגורל לבין הדרישה המוסרית והמעשית לפעול בחכמה ובמרץ בעולם?
📖 קראו את הפרק המלא⌄
כִּי אֶת־כָּל־זֶה נָתַתִּי אֶל־לִבִּי וְלָבוּר אֶת־כָּל־זֶה אֲשֶׁר הַצַּדִּיקִים וְהַחֲכָמִים וַעֲבָדֵיהֶם בְּיַד הָאֱלֹהִים גַּם־אַהֲבָה גַם־שִׂנְאָה אֵין יוֹדֵעַ הָאָדָם הַכֹּל לִפְנֵיהֶם׃
הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל מִקְרֶה אֶחָד לַצַּדִּיק וְלָרָשָׁע לַטּוֹב וְלַטָּהוֹר וְלַטָּמֵא וְלַזֹּבֵחַ וְלַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ זֹבֵחַ כַּטּוֹב כַּחֹטֶא הַנִּשְׁבָּע כַּאֲשֶׁר שְׁבוּעָה יָרֵא׃
זֶה רָע בְּכֹל אֲשֶׁר־נַעֲשָׂה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי־מִקְרֶה אֶחָד לַכֹּל וְגַם לֵב בְּנֵי־הָאָדָם מָלֵא־רָע וְהוֹלֵלוֹת בִּלְבָבָם בְּחַיֵּיהֶם וְאַחֲרָיו אֶל־הַמֵּתִים׃
כִּי־מִי אֲשֶׁר יבחר [יְחֻבַּר] אֶל כָּל־הַחַיִּים יֵשׁ בִּטָּחוֹן כִּי־לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן־הָאַרְיֵה הַמֵּת׃
כִּי הַחַיִּים יוֹדְעִים שֶׁיָּמֻתוּ וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה וְאֵין־עוֹד לָהֶם שָׂכָר כִּי נִשְׁכַּח זִכְרָם׃
גַּם אַהֲבָתָם גַּם־שִׂנְאָתָם גַּם־קִנְאָתָם כְּבָר אָבָדָה וְחֵלֶק אֵין־לָהֶם עוֹד לְעוֹלָם בְּכֹל אֲשֶׁר־נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ׃
לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשֲׁתֵה בְלֶב־טוֹב יֵינֶךָ כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת־מַעֲשֶׂיךָ׃
בְּכָל־עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים וְשֶׁמֶן עַל־רֹאשְׁךָ אַל־יֶחְסָר׃
רְאֵה חַיִּים עִם־אִשָּׁה אֲשֶׁר־אָהַבְתָּ כָּל־יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ אֲשֶׁר נָתַן־לְךָ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כֹּל יְמֵי הֶבְלֶךָ כִּי הוּא חֶלְקְךָ בַּחַיִּים וּבַעֲמָלְךָ אֲשֶׁר־אַתָּה עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ׃
כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בִּשְׁאוֹל אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה׃
שַׁבְתִּי וְרָאֹה תַחַת־הַשֶּׁמֶשׁ כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם וְגַם לֹא לַנְּבֹנִים עֹשֶׁר וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים חֵן כִּי־עֵת וָפֶגַע יִקְרֶה אֶת־כֻּלָּם׃
כִּי גַּם לֹא־יֵדַע הָאָדָם אֶת־עִתּוֹ כַּדָּגִים שֶׁנֶּאֱחָזִים בִּמְצוֹדָה רָעָה וְכַצִּפֳּרִים הָאֲחֻזוֹת בַּפָּח כָּהֵם יוּקָשִׁים בְּנֵי הָאָדָם לְעֵת רָעָה כְּשֶׁתִּפּוֹל עֲלֵיהֶם פִּתְאֹם׃
גַּם־זֹה רָאִיתִי חָכְמָה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וּגְדוֹלָה הִיא אֵלָי׃
עִיר קְטַנָּה וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט וּבָא־אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל וְסָבַב אֹתָהּ וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים גְּדֹלִים׃
וּמָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן חָכָם וּמִלַּט־הוּא אֶת־הָעִיר בְּחָכְמָתוֹ וְאָדָם לֹא זָכַר אֶת־הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַהּוּא׃
וְאָמַרְתִּי אָנִי טוֹבָה חָכְמָה מִגְּבוּרָה וְחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה וּדְבָרָיו אֵינָם נִשְׁמָעִים׃
דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים מִזַּעֲקַת מוֹשֵׁל בַּכְּסִילִים׃
טוֹבָה חָכְמָה מִכְּלֵי קְרָב וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה׃