קהלת · פרק ח׳
גבולות התבונה והשלמה עם האבסורד
אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ לִכְלוֹא אֶת־הָרוּחַ וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת וְאֵין מִשְׁלַחַת בַּמִּלְחָמָה וְלֹא־יְמַלֵּט רֶשַׁע אֶת־בְּעָלָיו׃
פסוק חהחכם שמצא את השמחה
הלילה נספר על איש חכם מאוד בשם קהלת. קהלת אהב לחשוב על העולם ולנסות להבין איך הכל עובד. הוא ראה שיש בעולם חוקים ומנהיגים, ושחשוב להקשיב להם כדי שיהיה לנו נעים ובטוח יחד. אבל הוא גם גילה סוד מעניין: יש דברים שאף אחד, אפילו לא המלך הכי חזק, לא יכול לשלוט בהם – כמו הרוח הנושבת בחוץ או הזמן שעובר. לפעמים קהלת ראה דברים שלא נראו לו הוגנים, וזה קצת העציב אותו. אבל אז הוא הבין משהו נפלא: במקום לדאוג בגלל דברים שאנחנו לא יכולים לשנות, הכי טוב זה פשוט לשמוח! ליהנות מהאוכל הטעים שאמא ואבא מכינים, לצחוק, לשחק ולעשות מעשים טובים. כי השמחה היא המתנה הכי יפה שקיבלנו.
הפסוק מלמד אותנו ואת ילדינו שיעור חשוב בענווה ובשחרור שליטה: יש כוחות בעולם שגדולים מאיתנו, ועלינו ללמוד לקבל אותם באהבה.
הסיפור נוגע בערך של קבלת המציאות והתמודדות עם חוסר אונים או חוסר הוגנות – תחושות שילדים פוגשים לעיתים קרובות (למשל, כשמשחק לא מסתדר או כשחבר לא מתנהג יפה). במקום לנסות לפתור עבורם כל בעיה, נוכל להשתמש בסיפור כדי ללמד אותם להרפות ממה שלא בשליטתם, ולהתמקד בדברים הטובים שכן קיימים ברגע זה. זהו כלי נפלא לפיתוח חוסן נפשי ואופטימיות.
- אם היית יכול לבקש מהרוח לקחת אותך למקום אחד יפה, לאן היית רוצה לעוף?
- מה הדבר הכי פשוט שעשה אותך שמח היום?
- איך אנחנו יכולים לעזור אחד לשני לשמוח מחר, גם אם משהו קטן לא יצליח לנו?
הרוח שאי אפשר לתפוס בקופסה
דמיין שאתה מנסה לתפוס את הרוח הנושבת בחוץ ולסגור אותה בתוך קופסה קטנה. זה בלתי אפשרי, נכון? בסיפור שלנו, איש חכם מאוד בשם קהלת מתבונן בעולם ומגלה סודות מעניינים. הוא רואה שיש מלכים חזקים שנותנים פקודות, וחשוב להקשיב להם כדי לשמור על הסדר. אבל קהלת מגלה שאפילו המלך הכי חזק לא יכול לשלוט ברוח, בטבע או בזמן שעובר. לפעמים קהלת רואה דברים לא הוגנים: אנשים טובים שעצוב להם, ואנשים פחות טובים שדווקא שמחים. זה מבלבל מאוד! אבל קהלת לא מתייאש. הוא מציע לנו פתרון נהדר: ליהנות מהדברים הפשוטים והטובים שיש לנו עכשיו – לאכול ארוחה טעימה, לשתות בשמחה, ולשחק עם חברים. כי החיים הם מתנה יפה, גם אם לא מבינים את כל הסודות שלהם.
אף אחד, אפילו לא המלך הכי חזק בעולם, לא יכול לתפוס את הרוח הנושבת או לעצור את הזמן. יש דברים שהם פשוט גדולים וחזקים מאיתנו.
הספר קהלת נכתב לפני אלפי שנים, אבל השאלות שבו עדיין מעסיקות את האנשים הכי חכמים בעולם גם היום!
מה יקרה כשקהלת ינסה לגלות את הסוד הכי גדול של העולם? בפרק הבא נצא איתו למסע מותח במיוחד!
חוקי המשחק של החיים
בפרק זה, קהלת לוקח אותנו למסע מאחורי הקלעים של השלטון והצדק בעולם. הוא מתחיל בהסבר על איך להתנהג מול אנשים חזקים ומנהיגים – צריך לדעת מתי להקשיב ומתי לשמור על מרחק בטוח. אבל אז הוא מעלה שאלה קשה: למה לפעמים נראה שהעולם לא הוגן? הוא רואה אנשים שעושים דברים רעים ולא נענשים מיד, ולעומתם אנשים טובים שסובלים. קהלת מבין שיש דברים שפשוט גדולים עלינו, כמו המוות או העתיד, ושאף אחד לא באמת יכול לשלוט בהכל. במקום לשקוע בעצב בגלל חוסר הצדק, קהלת מציע לנו 'הוראת הפעלה' לחיים: להעריך את הרגע, לשמוח במה שיש לנו, באוכל, בשתייה ובחברים, ולהבין שלא הכל אנחנו יכולים לפתור או להבין.
הפסוק הזה מזכיר לנו שיש דברים בחיים שפשוט אי אפשר לשלוט בהם, כמו מזג האוויר או הזמן שעובר. במקום להילחם במה שאי אפשר לשנות, עדיף להתמקד במה שכן בידיים שלנו.
כשאתם נתקלים במורה, הורה או מדריך קשוח, אל תיכנסו לראש בקיר. חכמה אמיתית היא לדעת מתי להקשיב ומתי להביע את דעתכם בצורה מכבדת ובזמן הנכון.
זה כמו לראות מישהו שמרמה במבחן או במשחק מחשב ומקבל ציון גבוה או מנצח בלי שנתפס. זה מעצבן ומרגיש לא פייר, אבל קהלת מזכיר לנו שבטווח הארוך, הדרך הישר והאמיתית היא זו שמביאה שקט פנימי אמיתי.
לשחרר את השלט: להתמודד עם עולם שלא עובד לפי הכללים שלנו
הפרק הזה נפתח בהתבוננות על כוח וסמכות. קהלת מתאר את מערכת היחסים המורכבת שבין האזרח הפשוט לבין המלך או השלטון. הוא ממליץ לנהוג בחוכמה ובזהירות מול בעלי כוח, כי יש להם השפעה עצומה על החיים שלנו. אבל מיד לאחר מכן, קהלת עובר לדבר על המגבלות של כולנו. הוא מזכיר שאף אדם, חזק ככל שיהיה, לא יכול לשלוט ברוח או לעצור את יום המוות. מכאן הוא צולל לאחת הבעיות הכי כואבות בחיים: חוסר הצדק. קהלת רואה רשעים שזוכים לכבוד ואנשים טובים שסובלים כאילו עשו רע. המציאות הזו נראית לו חסרת היגיון לחלוטין. במקום למצוא תשובות קלות, קהלת מציע גישה מעשית: מכיוון שהעולם מורכב ואי אפשר להבין את כל התוכניות של אלוהים, הדבר הכי נכון לעשות הוא למצוא את השמחה ברגעים הקטנים של החיים – באוכל, בשתייה ובחברה – ולעמול מתוך קבלה של המציאות.
הפסוק מנסח בצורה חריפה וציורית את מגבלות הכוח האנושי. קהלת מזכיר לנו שאפילו השליט החזק ביותר, שיכול לגזור גזירות ולשלוט בבני אדם, חסר אונים לחלוטין מול כוחות הטבע ומול המוות. הניסיון לשלוט ברוח או לעצור את הזמן הוא חסר סיכוי, וההבנה הזו היא המפתח לקבלת המציאות כפי שהיא, ללא אשליות של שליטה מוחלטת.
להעמקה בסיפור⌄
הפרק הזה נוגע באחת הנקודות הכי רגישות של גיל ההתבגרות ובכלל של החיים: המפגש עם חוסר צדק ועם חוסר שליטה. קהלת מתחיל בתיאור החיים תחת שלטון. הוא מציע לנו לא להתעמת סתם עם בעלי כוח, אלא להשתמש בשכל ישר ובזהירות. אבל החלק המעניין באמת מתחיל כשהוא מבין שגם לשליטים הכי גדולים יש גבולות ברורים. המוות, פגעי הטבע והעתיד הלא ידוע הם דברים ששווים עבור כולם – אף אחד לא יכול לקנות את דרכו החוצה מהם. זה מוביל את קהלת להתמודד עם השאלה שמציקה לכולנו: למה אנשים רעים מצליחים ואנשים טובים סובלים? הוא רואה רשעים שמתים וזוכים ללוויה מכובדת ונשכרים לטובה, בעוד שהצדיקים סובלים. קהלת קורא לזה 'הבל' – מילה שמשמעותה היא כמו אדים או נשיפה חולפת, משהו שאין לו אחיזה במציאות ושאי אפשר להבין אותו באמת. הוא מסביר שהעובדה שהעונש על מעשים רעים לא מגיע מיד, גורמת לאנשים לחשוב שהם יכולים להמשיך לעשות רע בלי השלכות. אז מה עושים עם התסכול הזה? קהלת לא נותן לנו פתרון קסם דתי או פילוסופי מורכב. הוא לא אומר 'אל תדאגו, הכל לטובה'. במקום זה, הוא מציע פילוסופיית חיים מאוד ארצית ובריאה: תשמחו במה שיש. הוא משבח את השמחה וממליץ לאכול, לשתות וליהנות מהחיים תוך כדי העבודה הקשה שלנו. הוא מבין שהניסיון להבין את כל מה שאלוהים עושה בעולם הוא חסר סיכוי. אפילו האנשים הכי חכמים שינסו לחקור את זה יום ולילה, בלי לישון בכלל, לא יצליחו לפצח את הסוד. השחרור מהצורך להבין הכל הוא הצעד הראשון לקראת שקט נפשי אמיתי. כשאתם מבינים שלא הכל באחריותכם לפתור, אתם יכולים להתחיל ליהנות מהרגעים הקטנים שלכם עם חברים ומשפחה. בואו נחשוב על זה רגע: כמה פעמים הרגשתם מתוסכלים כי חוק כלשהו בבית הספר נראה לכם לא הגיוני, או כי מישהו שמתנהג בצורה מגעילה לאחרים עדיין נחשב פופולרי ומקובל? קהלת חווה בדיוק את אותן תחושות לפני אלפי שנים. הוא מביט במערכות השלטון ורואה עיוותים. הוא מבין שהרבה פעמים אנשים משתמשים בכוח שלהם כדי לפגוע באחרים, וזה כואב לו. אבל במקום לשקוע בדיכאון או להילחם בתחנות רוח, הוא מציע לנו אסטרטגיה חכמה. הוא אומר לנו: תהיו חכמים, תדעו איך לנווט בתוך המערכת בלי להיפגע, ותזכרו שהכוח של אותם אנשים הוא זמני בהחלט. בסופו של דבר, אף אחד לא יכול לברוח מחוקי הטבע ומסוף החיים. ההבנה הזו נותנת לנו פרופורציה. היא מאפשרת לנו להוריד את רמת החרדה והלחץ, ולהתמקד במה שבאמת עושה לנו טוב ביום-יום.
אם הייתם יודעים בוודאות שלא משנה כמה תתאמצו, לא תצליחו להבין למה דברים מסוימים קורים בעולם – האם זה היה גורם לכם להרגיש משוחררים יותר, או דווקא מתוסכלים יותר?
גבולות התבונה והשלמה עם האבסורד
קהלת פרק ח' נפתח בשבח החוכמה המאירה את פני האדם, וממשיך בהנחיות מעשיות להתנהלות מול השלטון והסמכות המלכותית. קהלת ממליץ על ציות וזהירות, מתוך הבנה של יחסי הכוחות במציאות הפוליטית. עם זאת, הוא ממהר להציב גבולות לכוח האנושי ומדגיש כי המוות והעתיד אינם נתונים לשליטתו של אף אדם, חזק ככל שיהיה. בהמשך הפרק, קהלת מתמודד עם אחת הבעיות התיאודיציאליות הקשות ביותר: היעדר צדק נראה לעין בעולם. הוא מתאר מציאות שבה רשעים זוכים לקבורה מכובדת ולשבח, בעוד שצדיקים סובלים מגורל המגיע לרשעים. העובדה שהעונש על מעשים רעים אינו מבוצע במהרה מעודדת, לדעתו, את בני האדם להמשיך לחטוא. למרות אמונתו הבסיסית כי בסופו של דבר ייטב ליראי אלוהים, קהלת מודה כי המציאות 'תחת השמש' נראית חסרת צדק ועקביות. לנוכח אבסורד זה, הוא משבח את השמחה וממליץ לאדם להתמקד בהנאות החיים הפשוטות – אכילה, שתייה ושמחה בעמלו. הפרק נחתם בהכרה במגבלות השכל האנושי: גם החכם הגדול ביותר, המקדיש את חייו לחקירה ללא שינה, לא יוכל להבין את פשר מעשי האלוהים בעולם.
הפסוק מנסח בצורה חריפה וציורית את מגבלות הכוח האנושי. קהלת מזכיר לנו שאפילו השליט החזק ביותר, שיכול לגזור גזירות ולשלוט בבני אדם, חסר אונים לחלוטין מול כוחות הטבע ומול המוות. הניסיון לשלוט ברוח או לעצור את הזמן הוא חסר סיכוי, וההבנה הזו היא המפתח לקבלת המציאות כפי שהיא, ללא אשליות של שליטה מוחלטת.
הדרש — קריאה לעומק⌄
פרק ח' של קהלת מהווה את אחת מנקודות השיא של ההגות המקראית הספקנית והריאליסטית. הפרק נפתח בהצהרה על כוחה של החוכמה לשנות את הבעת פניו של האדם – להפוך פנים קשות ונוקשות לרכות ומאירות. חוכמה זו אינה מופשטת בלבד, אלא מתורגמת מיד לכלים מעשיים להישרדות פוליטית וחברתית. קהלת מורה לשמור על 'פי מלך' בשל שבועת האלוהים, ומזהיר מפני פזיזות או עמידה ב'דבר רע' מול השלטון. בעידן שבו המלך מחזיק בכוח מוחלט ('באשר דבר מלך שלטון'), החכם מבין את חשיבות הטיימינג והטקטיקה ('עת ומשפט ידע לב חכם'). קהלת מציג כאן מדריך מעשי להתנהלות במרחב הציבורי, מתוך הבנה שהתנגדות עיוורת לסמכות עלולה להוביל לאסון אישי.\n\nאולם, הריאליזם הפוליטי של קהלת מתרחב במהירות לריאליזם קיומי עמוק בהרבה. הוא מציב מראה מול השלטון ומזכיר כי הכוח האנושי מוגבל לחלוטין בפני המוות וכוחות הטבע: 'אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח ואין שלטון ביום המוות'. הניגוד המבני בין שלטון המלך לבין חוסר השלטון ביום המוות מדגיש את זמניותו והבלותו של הכוח הפוליטי והחברתי. המוות מוצג כאן כמשווה הגדול, המנטרל כל יתרון של כוח או עושר.\n\nמכאן פונה קהלת לנתח את משבר הצדק בעולם, שהוא לב לבו של הפרק. הוא מתבונן ב'עת אשר שלט האדם באדם לרע לו' ומזהה עיוותים מוסריים קשים במרקם החברתי. הוא רואה רשעים שזוכים להלוויות מפוארות ומקומם הקדוש נשמר, בעוד מעשיהם הרעים נשכחים מהתודעה הציבורית והם זוכים לשבח בעיר שבה חטאו. קהלת מנתח את הפסיכולוגיה האנושית ומסביר כי העיכוב בענישה ('אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה') הוא הגורם הישיר לכך שלב בני האדם מתמלא ברצון לעשות רע; בהיעדר השלכות מיידיות, האשליה של חסינות מפני עונש מתחזקת.\n\nלמרות שקהלת מצהיר על אמונתו המסורתית כי 'יהיה טוב ליראי האלוהים' וכי לרשע לא יאריכו ימים, הוא אינו מהסס להציג את הסתירה הזועקת מן המציאות האמפירית: 'יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים'. זוהי הגדרת האבסורד הקיומי בהתגלמותה. הצדיק סובל והרשע משגשג, והסדר המוסרי הקוסמי נראה קרוע ומנותק.\n\nתגובתו של קהלת לאבסורד זה אינה ייאוש משתק או פרישה מן העולם, אלא פילוסופיה של קבלה והנאה אקטיבית: 'ושבחתי אני את השמחה'. הדרך היחידה להתמודד עם עולם חסר פשר היא למצוא משמעות ושמחה בפעולות החיים הבסיסיות – אכילה, שתייה ושמחה בעמל היום-יומי. השמחה אינה בריחה מהמציאות, אלא עוגן קיומי המאפשר לאדם לשרוד את חוסר הוודאות. הפרק מסתיים בנימה אפיסטמולוגית מפכחת: מעשי האלוהים בעולם הם מעבר להשגתנו. גם אם החכם יתאמץ וימנע שינה מעיניו יומם ולילה בניסיון לפענח את סודות הבריאה וההנהגה, הוא לא ימצא את פשר הדברים. קבלת המגבלה הקוגניטיבית הזו, ההבנה שישנם דברים שלעולם לא נדע, היא, באופן פרדוקסלי, החוכמה העילאית ביותר המאפשרת לאדם לחיות בשלום עם עצמו ועם העולם.
- פיתוח חוסן נפשי מול חוסר צדק מערכתיבסביבת העבודה או בחיים הציבוריים, אנו נתקלים לעיתים קרובות במצבים שבהם אנשים שאינם נוהגים ביושר זוכים לקידום, להערכה או להצלחה כלכלית, בעוד שעובדים מסורים וישרים נשארים מאחור. הלקח של קהלת מציע לא לשקוע במרירות או לנסות לשנות את המערכת בכוח, אלא להכיר בכך שהעולם אינו פועל תמיד לפי חוקי צדק מושלמים, ולמקד את האנרגיה בבניית חיים אישיים בעלי ערך ומשמעות פנימית.
- אימוץ 'חכמת העת והמשפט' בקבלת החלטותכאשר אנו מתמודדים עם סמכות קשוחה או עם שינויים ארגוניים גדולים בעבודה, התגובה האינסטינקטיבית עשויה להיות התנגדות מיידית או כניעה מוחלטת. החכם של קהלת יודע לזהות את העיתוי הנכון ואת הדרך הנכונה לפעול ('עת ומשפט'). המשמעות המעשית היא פיתוח אינטליגנציה רגשית ופוליטית: לדעת מתי לשתוק, מתי לדבר, וכיצד להציג טיעונים בצורה שלא תעורר אנטגוניזם אלא תוביל לתוצאה הרצויה.
- שחרור הצורך בהבנה מוחלטת לשם השגת שקט נפשיאנשים רבים חווים חרדה קיומית או לחץ מתמיד מתוך ניסיון להבין 'למה' דברים רעים קורים להם או לעולם, או מתוך ניסיון לתכנן ולשלוט בכל פרט בעתידם. קהלת מזכיר לנו שהניסיון לפענח את כל מעשי הבורא או חוקי המציאות נידון לכישלון. הצעד המעשי הוא להרפות מהשאלות הגדולות שאין להן מענה, ולהתמקד בהנאות הקטנות והיומיומיות – כוס קפה טובה, ארוחה עם משפחה, או סיפוק מעבודה קשה – שהן העוגן האמיתי שלנו במציאות סוערת.
המתח הבלתי פתור בין האמונה הדתית המסורתית בצדק קוסמי ואלוהי ('יהיה טוב ליראי האלוהים') לבין התצפית האמפירית הבלתי מתפשרת על המציאות המראה שאין צדק כזה בפועל ('יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים'). קהלת מציג את שתי התפיסות זו לצד זו מבלי לנסות ליישב את הסתירה ביניהן.
📖 קראו את הפרק המלא⌄
מִי כְּהֶחָכָם וּמִי יוֹדֵעַ פֵּשֶׁר דָּבָר חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו וְעֹז פָּנָיו יְשֻׁנֶּא׃
אֲנִי פִּי־מֶלֶךְ שְׁמוֹר וְעַל דִּבְרַת שְׁבוּעַת אֱלֹהִים׃
אַל־תִּבָּהֵל מִפָּנָיו תֵּלֵךְ אַל־תַּעֲמֹד בְּדָבָר רָע כִּי כָּל־אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַעֲשֶׂה׃
בַּאֲשֶׁר דְּבַר־מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן וּמִי יֹאמַר־לוֹ מַה־תַּעֲשֶׂה׃
שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע וְעֵת וּמִשְׁפָּט יֵדַע לֵב חָכָם׃
כִּי לְכָל־חֵפֶץ יֵשׁ עֵת וּמִשְׁפָּט כִּי־רָעַת הָאָדָם רַבָּה עָלָיו׃
כִּי־אֵינֶנּוּ יֹדֵעַ מַה־שֶּׁיִּהְיֶה כִּי כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה מִי יַגִּיד לוֹ׃
אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ לִכְלוֹא אֶת־הָרוּחַ וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת וְאֵין מִשְׁלַחַת בַּמִּלְחָמָה וְלֹא־יְמַלֵּט רֶשַׁע אֶת־בְּעָלָיו׃
אֶת־כָּל־זֶה רָאִיתִי וְנָתוֹן אֶת־לִבִּי לְכָל־מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ עֵת אֲשֶׁר שָׁלַט הָאָדָם בְּאָדָם לְרַע לוֹ׃
וּבְכֵן רָאִיתִי רְשָׁעִים קְבֻרִים וָבָאוּ וּמִמְּקוֹם קָדוֹשׁ יְהַלֵּכוּ וְיִשְׁתַּכְּחוּ בָעִיר אֲשֶׁר כֵּן־עָשׂוּ גַּם־זֶה הָבֶל׃
אֲשֶׁר אֵין־נַעֲשָׂה פִתְגָם מַעֲשֵׂה הָרָעָה מְהֵרָה עַל־כֵּן מָלֵא לֵב בְּנֵי־הָאָדָם בָּהֶם לַעֲשׂוֹת רָע׃
אֲשֶׁר חֹטֶא עֹשֶׂה רָע מְאַת וּמַאֲרִיךְ לוֹ כִּי גַּם־יוֹדֵעַ אָנִי אֲשֶׁר יִהְיֶה־טּוֹב לְיִרְאֵי הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יִירְאוּ מִלְּפָנָיו׃
וְטוֹב לֹא־יִהְיֶה לָרָשָׁע וְלֹא־יַאֲרִיךְ יָמִים כַּצֵּל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יָרֵא מִלִּפְנֵי אֱלֹהִים׃
יֶשׁ־הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר יֵשׁ צַדִּיקִים אֲשֶׁר מַגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים וְיֵשׁ רְשָׁעִים שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים אָמַרְתִּי שֶׁגַּם־זֶה הָבֶל׃
וְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי אֶת־הַשִּׂמְחָה אֲשֶׁר אֵין־טוֹב לָאָדָם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי אִם־לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמוֹחַ וְהוּא יִלְוֶנּוּ בַעֲמָלוֹ יְמֵי חַיָּיו אֲשֶׁר־נָתַן־לוֹ הָאֱלֹהִים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ׃
כַּאֲשֶׁר נָתַתִּי אֶת־לִבִּי לָדַעַת חָכְמָה וְלִרְאוֹת אֶת־הָעִנְיָן אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל־הָאָרֶץ כִּי גַם בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה שֵׁנָה בְּעֵינָיו אֵינֶנּוּ רֹאֶה׃
וְרָאִיתִי אֶת־כָּל־מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים כִּי לֹא יוּכַל הָאָדָם לִמְצוֹא אֶת־הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַחַת־הַשֶּׁמֶשׁ בְּשֶׁל אֲשֶׁר יַעֲמֹל הָאָדָם לְבַקֵּשׁ וְלֹא יִמְצָא וְגַם אִם־יֹאמַר הֶחָכָם לָדַעַת לֹא יוּכַל לִמְצֹא׃