עזרא · פרק ח׳
המסע אל הלב: מנהיגות בין שמיים לארץ
כִּי בֹשְׁתִּי לִשְׁאוֹל מִן־הַמֶּלֶךְ חַיִל וּפָרָשִׁים לְעָזְרֵנוּ מֵאוֹיֵב בַּדָּרֶךְ כִּי־אָמַרְנוּ לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר יַד־אֱלֹהֵינוּ עַל־כָּל־מְבַקְשָׁיו לְטוֹבָה וְעֻזּוֹ וְאַפּוֹ עַל כָּל־עֹזְבָיו׃
פסוק כבהשומרים על האוצר והמסע לירושלים
הלילה נספר על מנהיג חכם מאוד בשם עזרא. עזרא רצה לקחת המון משפחות וילדים למסע ארוך מבבל הרחוקה בחזרה הביתה, לירושלים. איתם בדרך היו שקים כבדים מלאים בזהב ובכסף נוצץ, מתנות יקרות לבית המקדש. עזרא ידע שהדרך ארוכה ויש בה סכנות, אבל הוא לא רצה לבקש מהמלך חיילים שישמרו עליהם. הוא רצה להראות לכולם שאלוהים הוא השומר האמיתי שלהם! אז מה הוא עשה? הוא אסף את כולם ליד הנהר, והם עצמו עיניים, התפללו חזק-חזק וביקשו מאלוהים שישמור על הילדים, על המשפחות ועל האוצרות. עזרא גם בחר כוהנים אחראיים ונתן להם לשמור על הזהב בזהירות רבה. ואתם יודעים מה קרה? אלוהים שמע את התפילה שלהם, שמר עליהם מכל רע, והם הגיעו שמחים ומאושרים לירושלים!
עזרא מלמד אותנו על יושרה ועל החשיבות של התאמה בין המילים שאנחנו אומרים לבין המעשים שלנו, במיוחד ברגעי פחד.
הסיפור של עזרא מלמד אותנו על השילוב היפה בין אמונה לבין אחריות אישית. עזרא בוטח באלוהים שישמור על הדרך, אך הוא אינו מתרשל: הוא בודק מי נמצא בקבוצה, מגייס את הלויים החסרים, ושוקל את הזהב בזהירות ומחלק אותו לשומרים אחראיים. כהורים, אנו יכולים לשוחח עם הילד על כך שלבטוח בטוב או לקוות להצלחה זה נהדר, אבל זה תמיד צריך לבוא יחד עם השתדלות, תכנון ועשיית המקסימום מצדנו. כך אנו מלמדים אותם לקחת אחריות על מעשיהם.
- למה לדעתך עזרא החליט לא לקחת איתו חיילים חמושים בדרך?
- אם היית צריך לשמור על אוצר יקר בטיול, איך היית דואג שהוא לא יאבד?
- איך אתה מרגיש כשאתה מבקש עזרה ממישהו שאתה סומך עליו?
המסע הסודי והאוצרות היקרים
דמיינו שאתם עומדים ליד נהר גדול ורועש שנקרא אַהֲוָא. סביבכם המון משפחות, ילדים, תיקים ואפילו שקים מלאים בזהב ובכסף נוצץ! המנהיג החכם שלכם, עזרא, רוצה לקחת את כולכם למסע ארוך ומסוכן בחזרה לירושלים. אבל רגע, עזרא מסתכל סביב ומגלה שחסרים האנשים הכי חשובים שיודעים לשיר ולעזור בבית המקדש – הלויים! הוא שולח שליחים מהירים שמביאים אותם בריצה. עכשיו, הדרך מלאה בשודדים, אבל עזרא מתבייש לבקש מהמלך חיילים שישמרו עליהם. למה? כי הוא הבטיח למלך שאלוהים שומר עליהם! אז מה עושים? כולם עוצרים, צמים ומבקשים מאלוהים לשמור עליהם. האם הם יצליחו לעבור את הדרך המפחידה ולהגיע בשלום עם כל הזהב? בפרק הבא נגלה!
עזרא התבייש לבקש מהמלך חיילים שישמרו עליהם בדרך, כי הוא כבר סיפר למלך שאלוהים תמיד שומר על מי שעושה טוב. אז במקום לסמוך על חרבות, הוא החליט לסמוך על אלוהים.
הזהב והכסף שעזרא והאנשים נשאו איתם שקלו כמו חמישה פילים קטנים! והם סחבו את הכל ברגל לאורך מאות קילומטרים!
האם השודדים בדרך יגלו את האוצר הגדול, או שהתפילה של עזרא תציל את כולם? בואו נראה מה יקרה בפרק הבא!
בלי שומרי ראש: המבחן הגדול של עזרא
עזרא מוביל קבוצה ענקית של משפחות מבבל בחזרה לירושלים, יחד עם טונות של כסף וזהב שנתרמו לבית המקדש. כשהם חונים ליד נהר אהוא, עזרא מגלה בעיה רצינית: אין איתם אף לוי, שהם חיוניים לעבודה במקדש. הוא מארגן גיוס מהיר ומצליח להביא עשרות לויים. כעת עומדת בפניהם דרך ארוכה ומלאת סכנות ושודדים. עזרא נמצא בדילמה: הוא יכול לבקש מהמלך גדוד חיילים שיגן עליהם, אבל הוא כבר התרברב בפני המלך שאלוהים שומר על מאמיניו. כדי לא לצאת צבוע, הוא מוותר על הליווי הצבאי. במקום זאת, הוא מכריז על צום ותפילה קבוצתית, ומפקיד את האוצרות בידי כוהנים אמינים. הם יוצאים לדרך רק עם אמונה בלב – ומגיעים לירושלים בריאים ושלמים.
קל לדבר על אמונה כשבטוחים, אבל עזרא העמיד את המילים שלו למבחן. הוא סירב לקחת שומרי ראש מהמלך כדי להוכיח שהוא באמת מאמין שאלוהים ישמור עליהם בדרך המסוכנת.
כשאתם עומדים מאחורי מילה שלכם, גם כשזה קשה או מפחיד, אתם בונים לעצמכם אופי חזק ויוצרים אמון אמיתי עם הסובבים אתכם.
זה כמו להצהיר בפני כולם שאתה לא צריך להעתיק במבחנים כי אתה סומך על הידע שלך, ואז, ברגע האמת כשהמבחן ממש קשה, לבחור לא להציץ בטלפון ולהישאר נאמן להצהרה שלך.
הימור של אמונה: לצעוד בלי הגנה
עזרא מוביל גל עלייה שני וחשוב מאוד מבבל לירושלים, מסע ארוך ומפרך של מאות קילומטרים בדרכים מדבריות שורצות שודדים וסכנות. הוא מארגן את כל העולים ליד נהר אהוא, ועורך שם בדיקה יסודית של האנשים. להפתעתו, הוא מגלה שאין בקבוצה אף נציג של הלויים, שהם האנשים החיוניים ביותר להפעלת בית המקדש בירושלים. בתושייה רבה ובמהירות, הוא שולח משלחת דחופה למקום שנקרא כספיא ומצליח לגייס עשרות לויים ומשרתים שיצטרפו למסע. כעת, כשהם עומדים לצאת לדרך עם משפחות, ילדים ורכוש עצום של כסף וזהב שקיבלו כתרומה מהמלך ומיועציו, עזרא ניצב בפני דילמה מוסרית קשה מאוד. הוא יכול לבקש מהמלך ליווי צבאי חמוש, אך הוא כבר הצהיר בפניו בגאווה שאלוהים מגן על כל מאמיניו. כדי למנוע חילול השם ולהוכיח את אמונתו, הוא מוותר על הגנת הצבא. העם כולו צם ומתפלל להגנה, ועזרא מחלק את האוצר היקר בין כוהנים שנשבעים לשמור עליו מכל משמר. המסע המתוח עובר בשלום מוחלט, והם מגיעים לירושלים, שוקלים את הזהב מחדש ומקריבים קורבנות תודה.
הפסוק חושף את המתח המרתק שבין הצהרת אמונה פומבית לבין המציאות הריאלית המאיימת. עזרא, שהתפאר בפני מלך פרס בכוחו המגן של אלוהים, מוצא את עצמו במבוכה: בקשת ליווי צבאי תתפרש כחוסר אמונה ותחלל את שם שמיים. הבחירה לוותר על הגנה פיזית ולפנות לצום ותפילה מעבירה את כובד המשקל מהסתמכות על כוח אנושי לביטחון רוחני מוחלט, ומכוננת את המסע כעלייה דתית טהורה ולא רק כטרנספר גיאוגרפי.
להעמקה בסיפור⌄
בואו נדמיין את הסיטואציה הבאה: אתם עומדים לצאת לטיול ארוך ומסוכן במדבר, באזור שכולם יודעים ששורץ כנופיות חמושות ושודדי דרכים. יש לכם בתיקים מיליוני דולרים במזומן ובזהב, ואתם אחראים על קבוצה גדולה של משפחות עם נשים וילדים קטנים. הממשלה מציעה לכם ליווי של ג'יפים צבאיים חמושים בחינם כדי לשמור עליכם לאורך כל הדרך. מה תעשו? סביר להניח שרובנו היינו לוקחים את העזרה הזו בשתי ידיים בלי לחשוב פעמיים. אבל עזרא אומר למלך: 'לא, תודה, אנחנו נסתדר לבד'. הסיבה היא שעזרא נקלע כאן למלכודת של המילים של עצמו, וזה אחד הרגעים הכי אנושיים והכי מרתקים בפרק. הוא רצה לעשות רושם טוב על מלך פרס, ובשיחות קודמות איתו הוא התפאר ואמר שאלוהים הוא המגן האמיתי של עמו ושמי שמאמין בו לא צריך לפחד מכלום. עכשיו, ברגע האמת, לבקש שומרי ראש חמושים מהמלך ייראה כאילו כל הדיבורים שלו על אמונה היו סתם הצגה ריקה. עזרא מרגיש מבוכה עמוקה מהמחשבה שהמלך יחשוב שהוא לא באמת מאמין במה שהוא עצמו מטיף לו. זהו רגע מנהיגותי מדהים שבו עזרא בוחר ביושרה קיצונית. הוא מעדיף להסתכן פיזית מאשר לפגוע באמינות ובכבוד של האמונה שלו. אבל אם תחשבו על זה, עזרא הוא לא סתם חולם בהקיץ שסומך על ניסים בעיניים עצומות. הוא מבין שאמונה היא לא תירוץ לעצלנות או לחוסר אחריות. שימו לב לניהול הלוגיסטי המבריק שלו לאורך כל הפרק: הוא לא ממהר לצאת לדרך. הוא עוצר את כולם לשלושה ימים ליד הנהר כדי לבדוק מי נמצא בקבוצה, מגלה שחסר כוח אדם קריטי ומארגן מבצע גיוס בזק יעיל במיוחד. כשהוא מקבל את כלי הזהב והכסף היקרים, הוא לא סתם זורק אותם לעגלות ומקווה לטוב; הוא שוקל אותם במדויק ומחלק את האחריות בין שנים-עשר כוהנים בכירים. הוא אומר להם בבירור: 'אתם קודש, הכלים קודש, ואתם אחראים על כל גרם וגרם עד שנגיע לירושלים ונשקול אותם שוב'. השילוב המיוחד הזה, בין אמונה עמוקה ובלתי מתפשרת לבין ניהול קפדני, אחראי ומאורגן, הוא מה שהופך את עזרא למנהיג כל כך מוצלח. הוא מראה לנו שביטחון רוחני לא בא על חשבון תכנון מעשי, אלא להפך – הוא דורש מאיתנו להיות הכי מדויקים, שקופים ומאורגנים שיש כדי להצליח במשימות שלנו.
אם הייתם במקום עזרא, האם הייתם מוותרים על הליווי הצבאי של המלך כדי לשמור על האמינות שלכם, או שהייתם מעדיפים את הביטחון הפיזי של המשפחות שלכם?
המסע אל הלב: מנהיגות בין שמיים לארץ
פרק ח' בספר עזרא מתאר את שלבי ההכנה והביצוע של מסע העלייה השני וההיסטורי מבבל לירושלים, בהנהגתו של עזרא הסופר ותחת חסותו הרשמית של המלך הפרסי ארתחששתא. עזרא מקבץ את כל העולים בנקודת המפגש המרכזית ליד נהר אהוא, ושם הוא עורך מפקד יסודי של ראשי האבות ומשפחותיהם. במהלך הבדיקה, הוא מגלה לתדהמתו כי בין העולים חסרים לחלוטין בני שבט לוי – קבוצה חיונית ביותר לשירות ולתפקוד בבית המקדש שנבנה מחדש בירושלים. עזרא פועל בתושייה רבה ושולח משלחת גיוס דחופה אל היישוב כספיא, שמצליחה להביא עמה עשרות לויים ומשרתים מיומנים. לקראת היציאה לדרך הארוכה והמסוכנת, עזרא נמנע במכוון מלבקש ליווי צבאי מהמלך, כיוון שהצהיר בפניו קודם לכן על בטחונו המלא בהגנת האל. במקום זאת, הוא מכריז על צום ותפילה קבוצתית לבקשת הגנה אלוהית בדרך. לפני היציאה, הוא שוקל ומפקיד את אוצרות הזהב והכסף הרבים שנתרמו למקדש בידי כוהנים נבחרים, ומטיל עליהם אחריות אישית כבדה לשמירתם. השיירה יוצאת לדרך, שורדת את סכנות הדרך ומגיעה בשלום לירושלים. שם נשקלים האוצרות מחדש בבית המקדש, מוקרבים קורבנות תודה, וצווי המלך נמסרים לפחות האזוריות לתמיכה בקהילה השבה.
הפסוק חושף את המתח המרתק שבין הצהרת אמונה פומבית לבין המציאות הריאלית המאיימת. עזרא, שהתפאר בפני מלך פרס בכוחו המגן של אלוהים, מוצא את עצמו במבוכה: בקשת ליווי צבאי תתפרש כחוסר אמונה ותחלל את שם שמיים. הבחירה לוותר על הגנה פיזית ולפנות לצום ותפילה מעבירה את כובד המשקל מהסתמכות על כוח אנושי לביטחון רוחני מוחלט, ומכוננת את המסע כעלייה דתית טהורה ולא רק כטרנספר גיאוגרפי.
הדרש — קריאה לעומק⌄
הדרמה המרכזית בפרק ח' נסובה סביב המתח המובנה והמרתק שבין אמונה דתית אבסולוטית לבין ריאליזם פוליטי ומבצעי בשטח. עזרא, המציג את עצמו בפרקים הקודמים כסופר מהיר בתורת משה וכמנהיג רוחני, מתגלה כאן כאסטרטג, מנהל ולוגיסטיקן מן המעלה הראשונה, המתמודד עם אתגרים מורכבים של ניהול קהילה בשעת משבר ומעבר גיאוגרפי דרמטי. המפקד בנהר אהוא חושף את הבעיה המבנית הראשונה של העלייה: היעדרם המוחלט של הלויים. חסרון זה אינו רק בעיה טכנית של מחסור בכוח אדם, אלא משבר זהותי עמוק עבור קהילת השבים. ללא לויים, המקדש בירושלים אינו יכול לתפקד כראוי, והעלייה כולה מאבדת את אופייה הדתי המובהק והופכת להגירה חילונית גרידא. פנייתו המהירה של עזרא לאדו בכספיא המקום (שמזוהה במחקר כמרכז לימוד או יישוב יהודי מבוסס ובעל השפעה בבבל) מעידה על רשת הקשרים הענפה שלו ועל כושר השכנוע המרשים שלו. הוא מצליח להניע את הלויים לעזוב את חייהם הנוחים והבטוחים בגלות לטובת עתיד רוחני מאתגר ולא ידוע בארץ יהודה החרבה. אולם, שיאו הדרמטי של הפרק טמון בהחלטה הביטחונית חסרת התקדים של עזרא. עזרא מודה בכנות פסיכולוגית יוצאת דופן: כי בושתי לשאול מן המלך חיל ופרשים לעזרנו מאויב בדרך. זוהי חשיפה נדירה במקרא של מנהיג המודה במבוכתו ובחששותיו. עזרא מבין שהצהרותיו הקודמות בפני המלך הפרסי על כך שיד אלוהינו על כל מבקשיו לטובה מחייבות אותו כעת לעקביות מוחלטת. בקשת סיוע צבאי חמוש מהאימפריה הייתה מתפרשת בעיני המלך כחולשה רוחנית, כצביעות, וכחוסר אמון באל שעליו דיבר עזרא בגאווה כה רבה. כדי לפתור את הדילמה הקשה הזו, עזרא מעביר את כובד המשקל אל הזירה הרוחנית והקהילתית: הוא מכריז על צום ותענית קולקטיביים. הצום אינו רק אקט פסיבי של תחינה לשמיים, אלא כלי פסיכולוגי רב-עוצמה לגיבוש חברתי ורוחני של הקהילה. הוא הופך את חבורת הפליטים המפוחדת לגוף אחד מלוכד, בעל מטרה משותפת, הבטוח בצדקת דרכו ובכוחו הפנימי. לצד האמונה המופגנת והביטחון בהשגחה, עזרא אינו נוטש לרגע את האחריות המעשית והלוגיסטית. חלוקת האוצרות ושקילתם המדויקת לפני היציאה ולאחר ההגעה לירושלים משקפות מנגנון מתוחכם של שקיפות, פיקוח הדוק ומינהל תקין. עזרא מבין היטב שיושרה פיננסית מוחלטת היא הבסיס לאמון הציבור במנהיגות ובמוסדות המקדש. על ידי שקילת הכסף והזהב ומסירתם לכוהנים ספציפיים תחת פרוטוקול קפדני, הוא מונע מראש לזות שפתים, שמועות וחשדות למעילה בדרך. המסע עצמו מוכתר בהצלחה מלאה, וההגעה הבטוחה לירושלים מסמלת את הניצחון של השילוב הייחודי הזה: אמונה יוקדת שאינה פוטרת מאחריות אנושית, וניהול קפדני שאינו מאבד את ממד הרוח והחזון.
- הלימה בין הצהרות ערכיות להתנהגות בפועלבעולם העסקי או הניהולי, קל להצהיר על ערכים כמו שקיפות, אמון או דאגה לעובד. המבחן האמיתי מגיע ברגעי משבר, כאשר יישום הערכים הללו דורש ויתור על הגנות או נטילת סיכונים. עמידה מאחורי המילים שלכם, גם כשהיא חושפת אתכם לפגיעות, בונה סמכות מוסרית שאי אפשר לקנות בכסף.
- שקיפות פיננסית ומניעת לזות שפתייםכאשר אתם מנהלים כספי ציבור, תקציב של עמותה או אפילו ועד בית, אל תסתפקו באמון הדדי בלבד. שקילה, תיעוד ורישום מדויק שומרים לא רק על הכסף, אלא בעיקר על כבודם ואמינותם של העוסקים במלאכה ומונעים חשדות שווא.
- זיהוי וגיוס של משאבים אנושיים חסריםלפני יציאה לכל פרויקט מורכב, עצרו למיפוי כוחות. אל תרוצו קדימה רק עם מי שזמין. אם חסר לכם בעל תפקיד קריטי, השקיעו את הזמן והמאמץ לגייס את האדם המתאים ביותר למשימה, גם אם זה דורש מסע שכנוע מורכב.
האם הסתמכות מוחלטת על הגנה אלוהית תוך ויתור על אמצעי ביטחון ריאליים היא ביטוי לאמונה נעלה או שמא מדובר ברשלנות חסרת אחריות? הפרק מציג את הצלחת המסע כאישור לבחירתו של עזרא, אך מותיר פתוחה את השאלה המוסרית לגבי מידת הסיכון שמותר למנהיג לקחת על חשבון הציבור המובל על ידו בשם אמונתו האישית.
📖 קראו את הפרק המלא⌄
וְאֵלֶּה רָאשֵׁי אֲבֹתֵיהֶם וְהִתְיַחְשָׂם הָעֹלִים עִמִּי בְּמַלְכוּת אַרְתַּחְשַׁסְתְּא הַמֶּלֶךְ מִבָּבֶל׃
מִבְּנֵי פִינְחָס גֵּרְשֹׁם מִבְּנֵי אִיתָמָר דָּנִיֵּאל מִבְּנֵי דָוִיד חַטּוּשׁ׃
מִבְּנֵי שְׁכַנְיָה מִבְּנֵי פַרְעֹשׁ זְכַרְיָה וְעִמּוֹ הִתְיַחֵשׂ לִזְכָרִים מֵאָה וַחֲמִשִּׁים׃
מִבְּנֵי פַּחַת מוֹאָב אֶלְיְהוֹעֵינַי בֶּן־זְרַחְיָה וְעִמּוֹ מָאתַיִם הַזְּכָרִים׃
מִבְּנֵי שְׁכַנְיָה בֶּן־יַחֲזִיאֵל וְעִמּוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת הַזְּכָרִים׃
וּמִבְּנֵי עָדִין עֶבֶד בֶּן־יוֹנָתָן וְעִמּוֹ חֲמִשִּׁים הַזְּכָרִים׃
וּמִבְּנֵי עֵילָם יְשַׁעְיָה בֶּן־עֲתַלְיָה וְעִמּוֹ שִׁבְעִים הַזְּכָרִים׃
וּמִבְּנֵי שְׁפַטְיָה זְבַדְיָה בֶּן־מִיכָאֵל וְעִמּוֹ שְׁמֹנִים הַזְּכָרִים׃
מִבְּנֵי יוֹאָב עֹבַדְיָה בֶּן־יְחִיאֵל וְעִמּוֹ מָאתַיִם וּשְׁמֹנָה עָשָׂר הַזְּכָרִים׃
וּמִבְּנֵי שְׁלוֹמִית בֶּן־יוֹסִפְיָה וְעִמּוֹ מֵאָה וְשִׁשִּׁים הַזְּכָרִים׃
וּמִבְּנֵי בֵבַי זְכַרְיָה בֶּן־בֵּבָי וְעִמּוֹ עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה הַזְּכָרִים׃
וּמִבְּנֵי עַזְגָּד יוֹחָנָן בֶּן־הַקָּטָן וְעִמּוֹ מֵאָה וַעֲשָׂרָה הַזְּכָרִים׃
וּמִבְּנֵי אֲדֹנִיקָם אַחֲרֹנִים וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם אֱלִיפֶלֶט יְעִיאֵל וּשְׁמַעְיָה וְעִמָּהֶם שִׁשִּׁים הַזְּכָרִים׃
וּמִבְּנֵי בִגְוַי עוּתַי וזבוד [וְזַכּוּר] וְעִמּוֹ שִׁבְעִים הַזְּכָרִים׃
וָאֶקְבְּצֵם אֶל־הַנָּהָר הַבָּא אֶל־אַהֲוָא וַנַּחֲנֶה שָׁם יָמִים שְׁלֹשָׁה וָאָבִינָה בָעָם וּבַכֹּהֲנִים וּמִבְּנֵי לֵוִי לֹא־מָצָאתִי שָׁם׃
וָאֶשְׁלְחָה לֶאֱלִיעֶזֶר לַאֲרִיאֵל לִשְׁמַעְיָה וּלְאֶלְנָתָן וּלְיָרִיב וּלְאֶלְנָתָן וּלְנָתָן וְלִזְכַרְיָה וְלִמְשֻׁלָּם רָאשִׁים וּלְיוֹיָרִיב וּלְאֶלְנָתָן מְבִינִים׃
ואוצאה [וָאֲצַוֶּה] אוֹתָם עַל־אִדּוֹ הָרֹאשׁ בְּכָסִפְיָא הַמָּקוֹם וָאָשִׂימָה בְּפִיהֶם דְּבָרִים לְדַבֵּר אֶל־אִדּוֹ אָחִיו הנתונים [הַנְּתִינִים] בְּכָסִפְיָא הַמָּקוֹם לְהָבִיא־לָנוּ מְשָׁרְתִים לְבֵית אֱלֹהֵינוּ׃
וַיָּבִיאּוּ לָנוּ כְּיַד־אֱלֹהֵינוּ הַטּוֹבָה עָלֵינוּ אִישׁ שֶׂכֶל מִבְּנֵי מַחְלִי בֶּן־לֵוִי בֶּן־יִשְׂרָאֵל וְשֵׁרֵבְיָה וּבָנָיו וְאֶחָיו שְׁמֹנָה עָשָׂר׃
וְאֶת־חֲשַׁבְיָה וְאִתּוֹ יְשַׁעְיָה מִבְּנֵי מְרָרִי אֶחָיו וּבְנֵיהֶם עֶשְׂרִים׃
וּמִן־הַנְּתִינִים שֶׁנָּתַן דָּוִיד וְהַשָּׂרִים לַעֲבֹדַת הַלְוִיִּם נְתִינִים מָאתַיִם וְעֶשְׂרִים כֻּלָּם נִקְּבוּ בְשֵׁמוֹת׃
וָאֶקְרָא שָׁם צוֹם עַל־הַנָּהָר אַהֲוָא לְהִתְעַנּוֹת לִפְנֵי אֱלֹהֵינוּ לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ דֶּרֶךְ יְשָׁרָה לָנוּ וּלְטַפֵּנוּ וּלְכָל־רְכוּשֵׁנוּ׃
כִּי בֹשְׁתִּי לִשְׁאוֹל מִן־הַמֶּלֶךְ חַיִל וּפָרָשִׁים לְעָזְרֵנוּ מֵאוֹיֵב בַּדָּרֶךְ כִּי־אָמַרְנוּ לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר יַד־אֱלֹהֵינוּ עַל־כָּל־מְבַקְשָׁיו לְטוֹבָה וְעֻזּוֹ וְאַפּוֹ עַל כָּל־עֹזְבָיו׃
וַנָּצוּמָה וַנְּבַקְשָׁה מֵאֱלֹהֵינוּ עַל־זֹאת וַיֵּעָתֵר לָנוּ׃
וָאַבְדִּילָה מִשָּׂרֵי הַכֹּהֲנִים שְׁנֵים עָשָׂר לְשֵׁרֵבְיָה חֲשַׁבְיָה וְעִמָּהֶם מֵאֲחֵיהֶם עֲשָׂרָה׃
ואשקולה [וָאֶשְׁקֳלָה] לָהֶם אֶת־הַכֶּסֶף וְאֶת־הַזָּהָב וְאֶת־הַכֵּלִים תְּרוּמַת בֵּית־אֱלֹהֵינוּ הַהֵרִימוּ הַמֶּלֶךְ וְיֹעֲצָיו וְשָׂרָיו וְכָל־יִשְׂרָאֵל הַנִּמְצָאִים׃
וָאֶשְׁקֲלָה עַל־יָדָם כֶּסֶף כִּכָּרִים שֵׁשׁ־מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וּכְלֵי־כֶסֶף מֵאָה לְכִכָּרִים זָהָב מֵאָה כִכָּר׃
וּכְפֹרֵי זָהָב עֶשְׂרִים לַאֲדַרְכֹנִים אָלֶף וּכְלֵי נְחֹשֶׁת מֻצְהָב טוֹבָה שְׁנַיִם חֲמוּדֹת כַּזָּהָב׃
וָאֹמְרָה אֲלֵהֶם אַתֶּם קֹדֶשׁ לַיהוָה וְהַכֵּלִים קֹדֶשׁ וְהַכֶּסֶף וְהַזָּהָב נְדָבָה לַיהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם׃
שִׁקְדוּ וְשִׁמְרוּ עַד־תִּשְׁקְלוּ לִפְנֵי שָׂרֵי הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְשָׂרֵי־הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלִָם הַלִּשְׁכוֹת בֵּית יְהוָה׃
וְקִבְּלוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם מִשְׁקַל הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב וְהַכֵּלִים לְהָבִיא לִירוּשָׁלִַם לְבֵית אֱלֹהֵינוּ׃
וַנִּסְעָה מִנְּהַר אַהֲוָא בִּשְׁנֵים עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן לָלֶכֶת יְרוּשָׁלִָם וְיַד־אֱלֹהֵינוּ הָיְתָה עָלֵינוּ וַיַּצִּילֵנוּ מִכַּף אוֹיֵב וְאוֹרֵב עַל־הַדָּרֶךְ׃
וַנָּבוֹא יְרוּשָׁלִָם וַנֵּשֶׁב שָׁם יָמִים שְׁלֹשָׁה׃
וּבַיּוֹם הָרְבִיעִי נִשְׁקַל הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב וְהַכֵּלִים בְּבֵית אֱלֹהֵינוּ עַל יַד־מְרֵמוֹת בֶּן־אוּרִיָּה הַכֹּהֵן וְעִמּוֹ אֶלְעָזָר בֶּן־פִּינְחָס וְעִמָּהֶם יוֹזָבָד בֶּן־יֵשׁוּעַ וְנוֹעַדְיָה בֶן־בִּנּוּי הַלְוִיִּם׃
בְּמִסְפָּר בְּמִשְׁקָל לַכֹּל וַיִּכָּתֵב כָּל־הַמִּשְׁקָל בָּעֵת הַהִיא׃
הַבָּאִים מֵהַשְּׁבִי בְנֵי־הַגּוֹלָה הִקְרִיבוּ עֹלוֹת לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל פָּרִים שְׁנֵים־עָשָׂר עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל אֵילִים תִּשְׁעִים וְשִׁשָּׁה כְּבָשִׂים שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה צְפִירֵי חַטָּאת שְׁנֵים עָשָׂר הַכֹּל עוֹלָה לַיהוָה׃
וַיִּתְּנוּ אֶת־דָּתֵי הַמֶּלֶךְ לַאֲחַשְׁדַּרְפְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּפַחֲווֹת עֵבֶר הַנָּהָר וְנִשְּׂאוּ אֶת־הָעָם וְאֶת־בֵּית־הָאֱלֹהִים׃