תנ״ך יקר פתח באפליקציה

מלכים ב · פרק כ״ג

רפורמת יאשיהו: הטיהור הגדול ושאלת הגורל

👑

וַיַּעֲמֹד הַמֶּלֶךְ עַל־הָעַמּוּד וַיִּכְרֹת אֶת־הַבְּרִית לִפְנֵי יְהוָה לָלֶכֶת אַחַר יְהוָה וְלִשְׁמֹר מִצְוֺתָיו וְאֶת־עֵדְוֺתָיו וְאֶת־חֻקֹּתָיו בְּכָל־לֵב וּבְכָל־נֶפֶשׁ לְהָקִים אֶת־דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת הַכְּתֻבִים עַל־הַסֵּפֶר הַזֶּה וַיַּעֲמֹד כָּל־הָעָם בַּבְּרִית׃

פסוק ג
התאמת תוכן לפי גיל

הבטחה של אור בלב

הלילה נספר על מלך מיוחד מאוד ושמו יאשיהו. יאשיהו היה מלך צעיר ואמיץ שרצה תמיד לעשות טוב ולעזור לעם שלו. יום אחד, עובדי המקדש מצאו ספר עתיק וחשוב שהיה חבוי ומכוסה באבק. כשיאשיהו קרא בספר, הוא גילה מילים יפות שמסבירות איך לחיות בשלום, באהבה ובחברות. המלך התרגש כל כך! הוא אסף את כל האנשים, מהקטנים ביותר ועד הגדולים, וקרא להם את המילים הטובות. יחד הם הבטיחו הבטחה גדולה – לשמור על הלב שלהם נקי ולעשות רק מעשים טובים. יאשיהו ניקה את כל הארץ מדברים לא יפים, ויחד הם חגגו חג שמח ומלא באור. יאשיהו הראה לכולם שאפילו כשיש קשיים מסביב, תמיד אפשר לבחור בטוב ולהביא אור גדול לעולם.

מה הפסוק אומר?

המלך יאשיהו מראה לנו איך מנהיג לוקח אחריות ומחויבות אישית עמוקה כדי להוביל את כולם לדרך נכונה וערכית יותר.

טיפ להורים

הסיפור על יאשיהו שמנקה את המקדש ומחדש את ההבטחה לעשות טוב הוא הזדמנות מצוינת לדבר עם הילד על החשיבות של 'התחלות חדשות' ועל היכולת שלנו לתקן דברים. אפשר להסביר לילד שגם אם לפעמים אנחנו טועים, כועסים או עושים משהו לא יפה, תמיד יש לנו את הכוח לעצור, לנקות את הלב, לבקש סליחה ולהתחיל מחדש עם הבטחה טובה בלב.

שאלות לשיחה עם הילד
  • אם היית מוצא ספר עתיק ומיוחד, איזה חוק טוב היית רוצה שיהיה כתוב בו בשביל כולם?
  • איך לדעתך המלך יאשיהו הרגיש כשהוא הצליח לנקות את הארץ ולעשות אותה נעימה וטובה יותר?
  • איזה מעשה טוב ומשמח נרצה לעשות מחר בבוקר יחד?

המלך יאשיהו וההבטחה הגדולה

דמיינו שאתם נכנסים לארמון גדול ומפואר, ורואים מלך צעיר ואמיץ בשם יאשיהו. הוא מחזיק בידו ספר עתיק ומיוחד שנמצא במקדש, ספר שכולם כבר שכחו ממנו! יאשיהו מתרגש מאוד. הוא אוסף את כל האנשים, המבוגרים והילדים, ומקריא להם את המילים הטובות מהספר. 'אנחנו נשמור יחד על החוקים ונאהב את אלוהים בכל הלב!' הוא קורא בקול. המלך מחליט לנקות את כל הארץ מפסלים ישנים ומקומות לא טובים. הוא עושה סדר, מנקה ומסדר, ואפילו חוגג חג פסח ענק ושמח שכולם רוקדים בו יחד. אבל אז, מלך מצרים מגיע עם צבא גדול, ויאשיהו צריך לצאת לקראתו באומץ רב. מה יקרה למלך הצעיר בקרב הגדול?

מה הפסוק אומר?

המלך יאשיהו עומד ליד עמוד גדול ומבטיח לשמור על חוקי התורה בכל הלב, וכל העם מצטרף אליו ומבטיח גם הוא.

הידעת?

האם ידעתם שבזמן יאשיהו חגגו את חג הפסח הכי גדול והכי שמח שלא היה כמוהו מאות שנים, מאז ימי השופטים?

מה יקרה בפרק הבא?

המלך יאשיהו יוצא להילחם מול פרעה מלך מצרים במגידו. האם הוא ינצח ויחזור בשלום? בפרק הבא נגלה!

המהפכה של יאשיהו: מנקים את הממלכה

בפרק זה אנו פוגשים את יאשיהו, מלך יהודה הצעיר, שמחליט לעשות מעשה דרמטי לאחר שנמצא ספר הברית במקדש. יאשיהו מבין שהעם התרחק לחלוטין מהחוקים והתחיל לעבוד לפסלים ואלילים כמו הבעל והאשרה. הוא מכנס את כל תושבי ירושלים ויהודה, מקריא להם את הספר ומחייב את כולם לכרות ברית חדשה עם אלוהים. מיד לאחר מכן הוא יוצא למבצע טיהור חסר תקדים: הוא שורף פסלים, מנתץ מזבחות אליליים בכל רחבי הארץ, ומחזיר את חגיגת חג הפסח המרכזית לירושלים. למרות המהפכה המדהימה שלו, העבר של הממלכה כבד מדי, ויאשיהו מוצא את מותו בקרב מפתיע מול פרעה נכו מלך מצרים במגידו, מה שמוביל לעליית מלכים חדשים שלא ממשיכים בדרכו הטובה.

מה הפסוק אומר?

יאשיהו המלך מחליט לעשות שינוי ענק ומבטיח מול כולם ללכת בדרך טובה וישרת לב, והעם מחליט לעמוד מאחוריו.

Life Hack

כשאתם מבינים שמשהו בקבוצה שלכם או בהתנהגות שלכם לא עובד נכון, אל תפחדו להיות אלה שיוזמים את השינוי ומנקים את השטח, גם אם זה דורש מאמץ גדול.

מקבילה מודרנית

הרפורמה של יאשיהו דומה למצב שבו אתם מגלים שקבוצת הווטסאפ הכיתתית הפכה למקום מלא בדיבורים פוגעניים, ואתם מחליטים לעשות 'איתחול מחדש', למחוק את הרעל ולהחזיר את כולם לחוקי התנהגות מכבדים.

יאשיהו והניסיון לשנות את הגורל

הסיפור מתחיל במפגש ענק בירושלים. המלך יאשיהו, שגילה ספר תורה אבוד במקדש, אוסף את כל העם ומקריא להם את דברי הברית. הוא מתחייב באופן אישי ללכת בדרך ה' ומחבר את כל העם להבטחה הזו. מכאן מתחיל מסע טיהור מטורף: יאשיהו עובר עיר עיר, מנתץ פסלים של הבעל והאשרה, שורף במות פולחן עתיקות ומבטל מנהגים אכזריים כמו העברת ילדים באש למולך. הוא אפילו חוגג את חג הפסח הכי גדול שהיה מאז ימי השופטים. אבל למרות השינוי המדהים, ההיסטוריה של חטאי המלכים הקודמים, ובמיוחד מנשה, רודפת את הממלכה. אלוהים לא חוזר בו מההחלטה להעניש את יהודה. בסוף הפרק, יאשיהו נהרג בקרב טרגי מול פרעה נכו במגידו, ובניו שעולים לשלטון אחריו מחזירים את המצב לקדמותו ועושים את הרע בעיני ה'.

מה הפסוק אומר?

הפסוק מתאר את רגע השיא שבו המלך יאשיהו מחדש את הברית בין העם לאלוהיו, לאחר מציאת ספר התורה האבוד במקדש. העמידה ליד העמוד מסמלת יציבות ומנהיגות, וההתחייבות לעבוד את ה' בכל לב ובכל נפש מהווה את הבסיס לרפורמה הדתית חסרת התקדים שהוא מוביל ביהודה ובירושלים.

להעמקה בסיפור

מה שמעניין בסיפור של יאשיהו הוא העוצמה של המהפכה שהוא מנסה להוביל. דמיינו מלך צעיר שמבין פתאום שכל מה שהמדינה שלו עשתה בעשרות השנים האחרונות היה טעות מוחלטת. הוא לא מסתפק בדיבורים או בהצהרות לתקשורת של אז; הוא יוצא לשטח ומפרק פיזית את כל מוקדי הכוח הישנים. הוא שובר מזבחות בגגות הארמון, מנקה את בית המקדש מפסלי האשרה, ומטמא את הבמות כדי שלא ישתמשו בהן שוב. הוא אפילו מגיע לבית אל, שהייתה שייכת לממלכת ישראל השכנה שחרבה, ומנתץ את המזבח ההיסטורי שהקים ירבעם בן נבט. יאשיהו פועל מתוך תשוקה אמיתית ואמונה עמוקה, והטקסט משבח אותו כמלך שלא היה כמוהו לפניו או אחריו ששב אל ה' בכל לבבו. אבל כאן מגיע החלק המורכב והכואב של הסיפור: למרות כל הטוב הזה, הגורל של יהודה כבר נחתם בגלל החטאים הכבדים של סבו, המלך מנשה. אלוהים לא מבטל את גזרת החורבן. ואז מגיע המוות הפתאומי של יאשיהו במגידו מול מלך מצרים. זה מעלה שאלה קשה על הצדק בעולם: למה המלך הכי טוב מת בצורה כזו? הסיפור מראה לנו שלפעמים אנחנו עושים את המקסימום כדי לתקן, וזה עדיין לא פותר את כל בעיות העבר באופן מיידי, אבל עצם הניסיון והעמידה על העקרונות הם בעלי ערך עצום בפני עצמו.

שאלה למחשבה

אם היית יודע מראש שהמאמצים שלך לשנות מצב גרוע לא ימנעו את הכישלון הסופי, האם עדיין היית מתאמץ לעשות את הדבר הנכון כמו יאשיהו?

רפורמת יאשיהו: הטיהור הגדול ושאלת הגורל

הפרק מתאר את אחת הרפורמות הדתיות והפוליטיות הדרמטיות ביותר בתולדות ממלכת יהודה, בהובלת המלך יאשיהו. לאחר גילוי ספר הברית במקדש, יאשיהו מכנס את כל העם בירושלים ומחדש את הברית עם אלוהים. מיד לאחר מכן הוא פותח במסע טיהור פיזי ורוחני מקיף: הוא מוציא ומנתץ את כלי הפולחן של הבעל, האשרה וצבא השמים מבית המקדש, משבית את כהני הבמות ביהודה, ומטמא את אתרי הפולחן הזרים כולל ה'תופת' בגיא בן הינום, שם נערך פולחן המולך האכזרי. יאשיהו מרחיב את פעילותו גם לשטחי ממלכת ישראל החרבה, ומנתץ את המזבח ההיסטורי בבית אל. שיאה של הרפורמה הוא חגיגת חג פסח מרכזית והמונית בירושלים, שלא היה כמותה מאז ימי השופטים. למרות שיאשיהו מתואר כמלך חסר תקדים בצדקתו, חרון אף ה' על חטאי מנשה הקודמים אינו שך, וגזרת החורבן נותרת בעינה. הפרק מסתיים בנפילתו הטראגית של יאשיהו בקרב מול פרעה נכו במגידו, ובעליית בניו, יהואחז ויהויקים, שמחזירים את הממלכה למסלול של ניוון דתי ופוליטי תחת חסות מצרית.

מה הפסוק אומר?

הפסוק מתאר את רגע השיא שבו המלך יאשיהו מחדש את הברית בין העם לאלוהיו, לאחר מציאת ספר התורה האבוד במקדש. העמידה ליד העמוד מסמלת יציבות ומנהיגות, וההתחייבות לעבוד את ה' בכל לב ובכל נפש מהווה את הבסיס לרפורמה הדתית חסרת התקדים שהוא מוביל ביהודה ובירושלים.

הדרש — קריאה לעומק

פרק כג בספר מלכים ב מהווה את נקודת השיא והשבר של תקופת המלוכה ביהודה. מבחינה ספרותית והיסטורית, הפרק מתאר רפורמה ריכוזית וטוטאלית המבוססת על ספר הברית שנמצא במקדש (המזוהה במחקר עם ספר דברים). יאשיהו מבין שהריחוק מחוקי התורה יצר עיוות מוסרי ודתי עמוק, והוא פועל בנחישות אקטיבית כדי לתקן זאת. המבנה הספרותי של הפרק מדגיש את הפעולות האקטיביות של המלך באמצעות שרשרת פעלים חזקים: 'ויצו', 'להוציא', 'וישרפם', 'וישבת', 'ויתץ', 'וישבר'. יאשיהו אינו מסתפק בטיהור ירושלים; הוא מבצע דה-לגיטימציה מוחלטת לפולחן הבמות מחוץ למקדש, ובכך מרכז את הפולחן בירושלים ומחזק את האחדות הלאומית. הוא מטמא את הבמות באמצעות פיזור עצמות אדם עליהן, צעד המבטא את קץ עידן הפולחן המבוזר. אחד הרגעים הדרמטיים בפרק הוא המפגש של יאשיהו עם קבר איש האלוהים בבית אל, המקשר את הרפורמה לנבואה עתיקה מימי ירבעם בן נבט, ובכך מעניק לגיטימציה היסטורית ורוחנית למעשיו. חגיגת הפסח ההמונית בירושלים מסמלת את שיא ההתלכדות הלאומית סביב הברית המחודשת. עם זאת, המתח התיאולוגי המרכזי בפרק מופיע מיד לאחר השבחים המפליגים ליאשיהו ('וכמוהו לא היה לפניו מלך...'). למרות המהפך המוחלט, הכתוב מבהיר כי 'לא שב ה' מחרון אפו הגדול' בשל חטאי מנשה. הדבר מעלה דילמה תיאולוגית נוקבת לגבי צדק אלוהי, אחריות דורית וכוחה של תשובה: האם חטאי דור אחד יכולים לחסום את דרכו של דור שלם לתיקון? מותו של יאשיהו במגידו מידי פרעה נכו נחווה כטרגדיה לאומית ורוחנית קולוסאלית. מותו קוטע את הרפורמה ומותיר את יהודה חשופה פוליטית. יורשיו, יהואחז ויהויקים, מתגלים כשליטים חלשים ומשועבדים למעצמות האזוריות (מצרים ובבל), המחזירים את העם אל המציאות המושחתת שלפני הרפורמה, ובכך סוללים את הדרך לחורבן הבלתי נמנע.

לקחים לחיים
  • מנהיגות יוזמת מול משברים מערכתייםבארגונים או בקהילות, כאשר מתגלה כשל מערכתי עמוק או נורמות התנהגות פסולות שהשתרשו במשך שנים, מנהיג אמיתי אינו יכול להסתפק בתיקונים קוסמטיים. עליו לבצע 'טיהור' יסודי של הנורמות הישנות, להגדיר מחדש את ערכי היסוד של הארגון, ולרתום את כל השותפים למחויבות אקטיבית לדרך החדשה.
  • הכרה בגבולות ההשפעה שלנואדם יכול להשקיע את כל מרצו, כספו ונשמתו בפרויקט מסוים או בניסיון לשקם מערכת יחסים הרוסה, ועדיין להיכשל בשל גורמים חיצוניים או משקעי עבר כבדים מדי. הלקח מוסרי הוא שעלינו לפעול מתוך יושרה ומחויבות לטוב, אך גם לפתח ענווה והשלמה עם העובדה שאין לנו שליטה מלאה על התוצאות הסופיות.
  • הסכנה שבחזרה לדפוסים הרסנייםלאחר מות יאשיהו, העם ומנהיגיו החדשים חזרו במהירות רבה לדפוסי ההתנהגות המושחתים הקודמים. הדבר מלמד ששינוי חיצוני ומהיר, חזק ככל שיהיה, דורש הטמעה עמוקה ומתמשכת לאורך זמן. ללא תחזוקה יומיומית של הערכים החדשים, המערכת תשאף תמיד לחזור למצב הנוח וההרסני של העבר.
היבט פילוסופי

הפרק מציג מתח תיאולוגי ומוסרי חריף בין עקרון הגמול האישי והתשובה לבין עקרון הגמול הדורי. מצד אחד, יאשיהו עושה תשובה מושלמת וזוכה לשבח חסר תקדים; מצד שני, חטאי הדורות הקודמים (מנשה) אינם נסלחים והחורבן נשאר גזירת גורל. האם יש משמעות לתשובה ותיקון מוסרי של הפרט או של הדור הנוכחי, כאשר גזר הדין ההיסטורי של החברה כבר נחתם?

📖 קראו את הפרק המלא

וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיַּאַסְפוּ אֵלָיו כָּל־זִקְנֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם׃

וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ בֵּית־יְהוָה וְכָל־אִישׁ יְהוּדָה וְכָל־יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אִתּוֹ וְהַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִיאִים וְכָל־הָעָם לְמִקָּטֹן וְעַד־גָּדוֹל וַיִּקְרָא בְאָזְנֵיהֶם אֶת־כָּל־דִּבְרֵי סֵפֶר הַבְּרִית הַנִּמְצָא בְּבֵית יְהוָה׃

וַיַּעֲמֹד הַמֶּלֶךְ עַל־הָעַמּוּד וַיִּכְרֹת אֶת־הַבְּרִית לִפְנֵי יְהוָה לָלֶכֶת אַחַר יְהוָה וְלִשְׁמֹר מִצְוֺתָיו וְאֶת־עֵדְוֺתָיו וְאֶת־חֻקֹּתָיו בְּכָל־לֵב וּבְכָל־נֶפֶשׁ לְהָקִים אֶת־דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת הַכְּתֻבִים עַל־הַסֵּפֶר הַזֶּה וַיַּעֲמֹד כָּל־הָעָם בַּבְּרִית׃

וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת־חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְאֶת־כֹּהֲנֵי הַמִּשְׁנֶה וְאֶת־שֹׁמְרֵי הַסַּף לְהוֹצִיא מֵהֵיכַל יְהוָה אֵת כָּל־הַכֵּלִים הָעֲשׂוּיִם לַבַּעַל וְלָאֲשֵׁרָה וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם וַיִּשְׂרְפֵם מִחוּץ לִירוּשָׁלִַם בְּשַׁדְמוֹת קִדְרוֹן וְנָשָׂא אֶת־עֲפָרָם בֵּית־אֵל׃

וְהִשְׁבִּית אֶת־הַכְּמָרִים אֲשֶׁר נָתְנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה וַיְקַטֵּר בַּבָּמוֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה וּמְסִבֵּי יְרוּשָׁלִָם וְאֶת־הַמְקַטְּרִים לַבַּעַל לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ וְלַמַּזָּלוֹת וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם׃

וַיֹּצֵא אֶת־הָאֲשֵׁרָה מִבֵּית יְהוָה מִחוּץ לִירוּשָׁלִַם אֶל־נַחַל קִדְרוֹן וַיִּשְׂרֹף אֹתָהּ בְּנַחַל קִדְרוֹן וַיָּדֶק לְעָפָר וַיַּשְׁלֵךְ אֶת־עֲפָרָהּ עַל־קֶבֶר בְּנֵי הָעָם׃

וַיִּתֹּץ אֶת־בָּתֵּי הַקְּדֵשִׁים אֲשֶׁר בְּבֵית יְהוָה אֲשֶׁר הַנָּשִׁים אֹרְגוֹת שָׁם בָּתִּים לָאֲשֵׁרָה׃

וַיָּבֵא אֶת־כָּל־הַכֹּהֲנִים מֵעָרֵי יְהוּדָה וַיְטַמֵּא אֶת־הַבָּמוֹת אֲשֶׁר קִטְּרוּ־שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים מִגֶּבַע עַד־בְּאֵר שָׁבַע וְנָתַץ אֶת־בָּמוֹת הַשְּׁעָרִים אֲשֶׁר־פֶּתַח שַׁעַר יְהוֹשֻׁעַ שַׂר־הָעִיר אֲשֶׁר־עַל־שְׂמֹאול אִישׁ בְּשַׁעַר הָעִיר׃

אַךְ לֹא יַעֲלוּ כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֶל־מִזְבַּח יְהוָה בִּירוּשָׁלִָם כִּי אִם־אָכְלוּ מַצּוֹת בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם׃

וְטִמֵּא אֶת־הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵי בני־[בֶן־] הִנֹּם לְבִלְתִּי לְהַעֲבִיר אִישׁ אֶת־בְּנוֹ וְאֶת־בִּתּוֹ בָּאֵשׁ לַמֹּלֶךְ׃

וַיַּשְׁבֵּת אֶת־הַסּוּסִים אֲשֶׁר נָתְנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה לַשֶּׁמֶשׁ מִבֹּא בֵית־יְהוָה אֶל־לִשְׁכַּת נְתַן־מֶלֶךְ הַסָּרִיס אֲשֶׁר בַּפַּרְוָרִים וְאֶת־מַרְכְּבוֹת הַשֶּׁמֶשׁ שָׂרַף בָּאֵשׁ׃

וְאֶת־הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר עַל־הַגָּג עֲלִיַּת אָחָז אֲשֶׁר־עָשׂוּ מַלְכֵי יְהוּדָה וְאֶת־הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר־עָשָׂה מְנַשֶּׁה בִּשְׁתֵּי חַצְרוֹת בֵּית־יְהוָה נָתַץ הַמֶּלֶךְ וַיָּרָץ מִשָּׁם וְהִשְׁלִיךְ אֶת־עֲפָרָם אֶל־נַחַל קִדְרוֹן׃

וְאֶת־הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר מִימִין לְהַר־הַמַּשְׁחִית אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל לְעַשְׁתֹּרֶת שִׁקֻּץ צִידֹנִים וְלִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב וּלְמִלְכֹּם תּוֹעֲבַת בְּנֵי־עַמּוֹן טִמֵּא הַמֶּלֶךְ׃

וְשִׁבַּר אֶת־הַמַּצֵּבוֹת וַיִּכְרֹת אֶת־הָאֲשֵׁרִים וַיְמַלֵּא אֶת־מְקוֹמָם עַצְמוֹת אָדָם׃

וְגַם אֶת־הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בְּבֵית־אֵל הַבָּמָה אֲשֶׁר עָשָׂה יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת־יִשְׂרָאֵל גַּם אֶת־הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא וְאֶת־הַבָּמָה נָתָץ וַיִּשְׂרֹף אֶת־הַבָּמָה הֵדַק לְעָפָר וְשָׂרַף אֲשֵׁרָה׃

וַיִּפֶן יֹאשִׁיָּהוּ וַיַּרְא אֶת־הַקְּבָרִים אֲשֶׁר־שָׁם בָּהָר וַיִּשְׁלַח וַיִּקַּח אֶת־הָעֲצָמוֹת מִן־הַקְּבָרִים וַיִּשְׂרֹף עַל־הַמִּזְבֵּחַ וַיְטַמְּאֵהוּ כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר קָרָא אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר קָרָא אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה׃

וַיֹּאמֶר מָה הַצִּיּוּן הַלָּז אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַנְשֵׁי הָעִיר הַקֶּבֶר אִישׁ־הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר־בָּא מִיהוּדָה וַיִּקְרָא אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עַל הַמִּזְבַּח בֵּית־אֵל׃

וַיֹּאמֶר הַנִּיחוּ לוֹ אִישׁ אַל־יָנַע עַצְמֹתָיו וַיְמַלְּטוּ עַצְמֹתָיו אֵת עַצְמוֹת הַנָּבִיא אֲשֶׁר־בָּא מִשֹּׁמְרוֹן׃

וְגַם אֶת־כָּל־בָּתֵּי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל לְהַכְעִיס הֵסִיר יֹאשִׁיָּהוּ וַיַּעַשׂ לָהֶם כְּכָל־הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר עָשָׂה בְּבֵית־אֵל׃

וַיִּזְבַּח אֶת־כָּל־כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר־שָׁם עַל־הַמִּזְבְּחוֹת וַיִּשְׂרֹף אֶת־עַצְמוֹת אָדָם עֲלֵיהֶם וַיָּשָׁב יְרוּשָׁלִָם׃

וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת־כָּל־הָעָם לֵאמֹר עֲשׂוּ פֶסַח לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם כַּכָּתוּב עַל סֵפֶר הַבְּרִית הַזֶּה׃

כִּי לֹא נַעֲשָׂה כַּפֶּסַח הַזֶּה מִימֵי הַשֹּׁפְטִים אֲשֶׁר שָׁפְטוּ אֶת־יִשְׂרָאֵל וְכֹל יְמֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וּמַלְכֵי יְהוּדָה׃

כִּי אִם־בִּשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ נַעֲשָׂה הַפֶּסַח הַזֶּה לַיהוָה בִּירוּשָׁלִָם׃

וְגַם אֶת־הָאֹבוֹת וְאֶת־הַיִּדְּעֹנִים וְאֶת־הַתְּרָפִים וְאֶת־הַגִּלֻּלִים וְאֵת כָּל־הַשִּׁקֻּצִים אֲשֶׁר נִרְאוּ בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם בִּעֵר יֹאשִׁיָּהוּ לְמַעַן הָקִים אֶת־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַכְּתֻבִים עַל־הַסֵּפֶר אֲשֶׁר מָצָא חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן בֵּית יְהוָה׃

וְכָמֹהוּ לֹא־הָיָה לְפָנָיו מֶלֶךְ אֲשֶׁר־שָׁב אֶל־יְהוָה בְּכָל־לְבָבוֹ וּבְכָל־נַפְשׁוֹ וּבְכָל־מְאֹדוֹ כְּכֹל תּוֹרַת מֹשֶׁה וְאַחֲרָיו לֹא־קָם כָּמֹהוּ׃

אַךְ לֹא־שָׁב יְהוָה מֵחֲרוֹן אַפּוֹ הַגָּדוֹל אֲשֶׁר־חָרָה אַפּוֹ בִּיהוּדָה עַל כָּל־הַכְּעָסִים אֲשֶׁר הִכְעִיסוֹ מְנַשֶּׁה׃

וַיֹּאמֶר יְהוָה גַּם אֶת־יְהוּדָה אָסִיר מֵעַל פָּנַי כַּאֲשֶׁר הֲסִרֹתִי אֶת־יִשְׂרָאֵל וּמָאַסְתִּי אֶת־הָעִיר הַזֹּאת אֲשֶׁר־בָּחַרְתִּי אֶת־יְרוּשָׁלִַם וְאֶת־הַבַּיִת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי יִהְיֶה שְׁמִי שָׁם׃

וְיֶתֶר דִּבְרֵי יֹאשִׁיָּהוּ וְכָל־אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלֹא־הֵם כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה׃

בְּיָמָיו עָלָה פַרְעֹה נְכֹה מֶלֶךְ־מִצְרַיִם עַל־מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל־נְהַר־פְּרָת וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ לִקְרָאתוֹ וַיְמִיתֵהוּ בִּמְגִדּוֹ כִּרְאֹתוֹ אֹתוֹ׃

וַיַּרְכִּבֻהוּ עֲבָדָיו מֵת מִמְּגִדּוֹ וַיְבִאֻהוּ יְרוּשָׁלִַם וַיִּקְבְּרֻהוּ בִּקְבֻרָתוֹ וַיִּקַּח עַם־הָאָרֶץ אֶת־יְהוֹאָחָז בֶּן־יֹאשִׁיָּהוּ וַיִּמְשְׁחוּ אֹתוֹ וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ תַּחַת אָבִיו׃

בֶּן־עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה יְהוֹאָחָז בְּמָלְכוֹ וּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ חֲמוּטַל בַּת־יִרְמְיָהוּ מִלִּבְנָה׃

וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה כְּכֹל אֲשֶׁר־עָשׂוּ אֲבֹתָיו׃

וַיַּאַסְרֵהוּ פַרְעֹה נְכֹה בְרִבְלָה בְּאֶרֶץ חֲמָת במלך [מִמְּלֹךְ] בִּירוּשָׁלִָם וַיִּתֶּן־עֹנֶשׁ עַל־הָאָרֶץ מֵאָה כִכַּר־כֶּסֶף וְכִכַּר זָהָב׃

וַיַּמְלֵךְ פַּרְעֹה נְכֹה אֶת־אֶלְיָקִים בֶּן־יֹאשִׁיָּהוּ תַּחַת יֹאשִׁיָּהוּ אָבִיו וַיַּסֵּב אֶת־שְׁמוֹ יְהוֹיָקִים וְאֶת־יְהוֹאָחָז לָקָח וַיָּבֹא מִצְרַיִם וַיָּמָת שָׁם׃

וְהַכֶּסֶף וְהַזָּהָב נָתַן יְהוֹיָקִים לְפַרְעֹה אַךְ הֶעֱרִיךְ אֶת־הָאָרֶץ לָתֵת אֶת־הַכֶּסֶף עַל־פִּי פַרְעֹה אִישׁ כְּעֶרְכּוֹ נָגַשׂ אֶת־הַכֶּסֶף וְאֶת־הַזָּהָב אֶת־עַם הָאָרֶץ לָתֵת לְפַרְעֹה נְכֹה׃

בֶּן־עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יְהוֹיָקִים בְּמָלְכוֹ וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ זבידה [זְבוּדָּה] בַת־פְּדָיָה מִן־רוּמָה׃

וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה כְּכֹל אֲשֶׁר־עָשׂוּ אֲבֹתָיו׃

המשיכו לקרוא באפליקציה ←