תנ״ך יקר פתח באפליקציה

מלכים א · פרק כ״ב

החץ שנורה לתומו: אמת, שקר ומותו של אחאב

👑

וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ חַי־יְהוָה כִּי אֶת־אֲשֶׁר יֹאמַר יְהוָה אֵלַי אֹתוֹ אֲדַבֵּר׃

פסוק יד
התאמת תוכן לפי גיל

החץ המפתיע והמלך שרצה רק לשמוע דברים נעימים

הלילה נספר על שני מלכים, אחאב ויהושפט, שהחליטו לצאת יחד למסע מלחמה. המלך אחאב אסף המון יועצים שצעקו לו בשמחה: 'אתה תנצח! הכל יהיה נהדר!'. אבל יהושפט הרגיש בלב שמשהו פה לא בסדר, וביקש לשמוע את מיכיהו, נביא מיוחד שתמיד אמר רק את האמת, גם כשהיא הייתה קצת עצובה וקשה. מיכיהו הזהיר את המלך אחאב שהמסע הזה מסוכן מאוד עבורו. אחאב כעס ולא רצה להקשיב. הוא החליט לצאת לקרב בכל זאת, ואפילו התחפש לחייל פשוט כדי שאף אחד לא ידע שהוא המלך. אבל בשדה הקרב, חץ אחד קטן שנורה לגמרי במקרה, מצא את דרכו בדיוק אל המלך המחופש. הסיפור הזה מזכיר לנו כמה חשוב להקשיב לעצות טובות ואמיתיות, גם כשהן לא בדיוק מה שרצינו לשמוע.

מה הפסוק אומר?

הפסוק הזה מלמד אותנו על החשיבות של נאמנות לאמת הפנימית שלנו, גם כשיש עלינו לחץ חברתי חזק להגיד מה שאחרים רוצים לשמוע.

טיפ להורים

הפרק עוסק בערך של הקשבה לאמת מול פיתוי השקר הנוח. כהורים, אנו נתקלים לעיתים קרובות בילדים המנסים להסתיר אמת לא נעימה או להקשיב רק לחברים שמחניפים להם. הסיפור מאפשר לנו לשוחח עם הילד על כך שלפעמים חבר אמיתי או הורה אוהב יגידו לנו משהו שלא נעים לנו לשמוע (כמו 'צריך ללכת לישון עכשיו' או 'זה מסוכן לטפס שם'), אבל הם עושים זאת כדי לשמור עלינו, בדיוק כמו שמיכיהו ניסה לשמור על המלך.

שאלות לשיחה עם הילד
  • למה לדעתך המלך אחאב כעס על מיכיהו שאמר לו את האמת?
  • האם קרה לך פעם שמישהו אמר לך משהו שלא רצית לשמוע, אבל בסוף גילית שהוא צדק?
  • אם היית יכול לתת עצה למלך אחאב לפני שהוא יצא לקרב, מה היית אומר לו?

הנביא שאמר רק את האמת

דמיינו שאתם עומדים בחצר ארמון ענקית ומפוארת. בארמון יושבים שני מלכים: המלך אחאב מישראל והמלך יהושפט מיהודה. המלך אחאב רוצה לצאת למלחמה, ומזמין ארבע מאות נביאים כדי לשאול אותם אם ינצח. כולם צועקים יחד: 'כן! תנצח בקלות!'. אבל המלך יהושפט החכם מרגיש שמשהו פה לא בסדר. הוא מבקש לשמוע נביא נוסף, איש מיוחד בשם מיכיהו. מיכיהו יודע שהמלך אחאב שונא אותו כי הוא תמיד אומר את האמת הקשה, אבל הוא לא מפחד. הוא מזהיר את המלך שהמלחמה הזו מסוכנת מאוד. אחאב כועס, לא מקשיב לו, ויוצא לקרב כשהוא מחופש כדי שלא יזהו אותו. האם התחפושת של המלך תצליח להציל אותו מהסכנה?

מה הפסוק אומר?

מיכיהו הנביא מבטיח שהוא יגיד רק את האמת המדויקת שאלוהים יגלה לו, אפילו אם המלך יכעס עליו.

הידעת?

המלך אחאב ניסה להתחפש לחייל פשוט כדי שאף אחד לא ידע שהוא המלך, אבל חץ אחד שנורה לגמרי במקרה פגע בדיוק בו!

מה יקרה בפרק הבא?

מה יקרה למלך אחאב בשדה הקרב הסוער כשהוא מחופש? בפרק הבא נגלה את סופו של הסיפור המותח!

ללכת נגד הזרם: מיכיהו מול 400 נביאים

הסיפור מתחיל כששני מלכים, אחאב מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה, נפגשים ומחליטים לצאת יחד למלחמה כדי להחזיר לעצמם את העיר רמות גלעד מידי ארם. לפני היציאה, יהושפט מבקש לבדוק מה אלוהים חושב על התוכנית. אחאב אוסף 400 נביאים שמבטיחים לו ניצחון מוחץ, ואחד מהם אפילו מכין קרני ברזל כדי להראות איך הם ינגחו את האויב. יהושפט לא משתכנע ומבקש נביא אמת של אלוהים. אחאב קורא למיכיהו בן ימלה, נביא שהוא שונא כי הוא תמיד מנבא לו רעות. מיכיהו מגיע ומזהיר באומץ שהמלחמה תסתיים באסון ובמות המלך. אחאב מתעצבן, נועל את מיכיהו בכלא ויוצא למלחמה בכל זאת, תוך שהוא מתחפש כדי להתחמק מהגורל. אבל האמת חזקה מהכל, וחץ מקרי פוגע במלך ומביא למותו.

מה הפסוק אומר?

מיכיהו מבהיר שהוא לא מוכן לשקר או להתחנף למלך. הוא יגיד רק את האמת, גם אם כולם מסביב אומרים משהו אחר לגמרי.

Life Hack

כשכולם בקבוצה מסכימים על משהו שנראה לכם שגוי או מסוכן, אל תפחדו להיות אלה ששואלים שאלות קשות. לפעמים הקול היחיד שמעז להגיד את האמת מציל את כולם.

מקבילה מודרנית

זה כמו לעמוד מול קבוצה גדולה של חברים שמתכננים לעשות מעשה קונדס מסוכן או להציק למישהו ברשת, וכולם אומרים 'יהיה בסדר, שום דבר לא יקרה', בזמן שאתה יודע בלב שזה ייגמר רע ומנסה לעצור אותם.

מלכודת הדבש של השקר: מותו של המלך אחאב

הפרק מציג דרמה פוליטית וצבאית מרתקת בממלכת ישראל הקדומה. המלך אחאב רוצה לצאת למלחמה נגד ארם כדי להחזיר את העיר רמות גלעד, ומגייס לעזרתו את יהושפט מלך יהודה. יהושפט, שמחפש אישור רוחני, מבקש להתייעץ עם נביא. אחאב מציג בפניו מופע ראוותני של 400 נביאי חצר שמבטיחים ניצחון מוחץ. יהושפט חושד שמדובר בהצגה ומבקש לשמוע קול אחר. כך מגיע לבמה מיכיהו בן ימלה, נביא בודד ועקשן שאחאב מתעב. מיכיהו חושף בפניהם את האמת המרה: המלחמה הזו היא מלכודת מוות, והנביאים האחרים הושפעו מרוח שקר שנועדה לפתות את אחאב לצאת לקרב שבו ימצא את מותו. אחאב מסרב להקשיב, משליך את מיכיהו לכלא ויוצא לקרב כשהוא מחופש לחייל פשוט כדי לרמות את הגורל. אלא שבשדה הקרב, חץ שנורה באקראי פוגע בו ומביא למותו, בדיוק כפי שניבא מיכיהו. הפרק מסתיים בסיכום ימי שלטונם של יהושפט ביהודה ואחזיהו בישראל.

מה הפסוק אומר?

הפסוק מבטא את תמצית תפקידו של נביא האמת במקרא: עמידה איתנה מול לחץ שלטוני וחברתי כבד. בעוד ארבע מאות נביאים מתרפסים בפני המלך ומנבאים לו את מה שהוא משתוקק לשמוע, מיכיהו מבהיר כי נאמנותו המוחלטת נתונה אך ורק לאמת האלוהית, גם כאשר היא גוזרת עליו בדידות, סכנת חיים ומאסר.

להעמקה בסיפור

בואו נסתכל מקרוב על מה שקורה כאן, כי מדובר באחד הסיפורים הכי פסיכולוגיים בתנ"ך. יש לנו שני מלכים שיושבים על כיסאות מפוארים בשער שומרון, וסביבם חגיגה שלמה של 400 נביאים שעושים הצגות, כולל אחד שמסתובב עם קרני ברזל ומבטיח ניצחון. זה נראה כמו הפקת ענק שנועדה לייצר ביטחון עצמי אצל המנהיגים. אבל יהושפט, מלך יהודה, מרגיש שמשהו פה מזויף. הוא מזהה שהנביאים האלה לא אומרים את מה שהם באמת חושבים, אלא את מה שהמלך רוצה לשמוע. כשהנביא מיכיהו מגיע, הוא חושף מנגנון מדהים: לפעמים השקר הוא לא סתם טעות, אלא מלכודת שאנחנו מייצרים לעצמנו. אחאב כל כך רצה לשמוע שהוא ינצח, עד שהוא הקיף את עצמו באנשים שישקרו לו. מיכיהו מציג תמונה שמימית שבה אלוהים מאפשר ל'רוח שקר' להטעות את המלך, כעונש על כך שהוא תמיד העדיף את האשליה הנוחה על פני האמת הקשה. המתח מגיע לשיא בשדה הקרב ברמות גלעד. אחאב מבין את הסכנה ומנסה להתחכם: הוא מתחפש לחייל רגיל ושולח את יהושפט לקרב בבגדי מלכות. זו התנהגות אנוכית וכמעט בוגדנית כלפי השותף שלו. מלך ארם אכן מורה לחייליו להתמקד רק במלך ישראל, והם כמעט הורגים את יהושפט עד שהם מבינים שהוא לא האיש הנכון. ואז מגיע הרגע האירוני ביותר: לוחם ארמי יורה חץ 'לתומו' – כלומר, בלי לכוון למישהו ספציפי, בלי לדעת מי עומד מולו. החץ הזה מוצא את דרכו בדיוק אל המרווח הקטן שבין חלקי השריון של אחאב המחופש. הסיפור הזה מראה בצורה חדה שאי אפשר לברוח מהמציאות באמצעות תחפושות או שקרים. בסופו של דבר, האמת מוצאת את הדרך החוצה, גם דרך סדק קטן בשריון.

שאלה למחשבה

אם היית במקום יהושפט, והיית שומע את הנביא מיכיהו מזהיר מפני אסון בזמן שאחאב מתעקש לצאת למלחמה, האם היית מצטרף אליו בכל זאת רק בגלל שהבטחת לו חברות ושותפות?

החץ שנורה לתומו: אמת, שקר ומותו של אחאב

הפרק נפתח לאחר שלוש שנות שקט בין ארם לישראל. יהושפט מלך יהודה מגיע לביקור אצל אחאב מלך ישראל, ואחאב מציע לו לצאת למערכה צבאית משותפת לכיבוש מחדש של העיר האסטרטגית רמות גלעד מידי הארמים. יהושפט מסכים עקרונית, אך דורש דרישה מוקדמת: לדרוש תחילה את דבר ה'. אחאב מקבץ כארבע מאות נביאים המנבאים פה אחד על הצלחה מוחצת בקרב. יהושפט, החש בחוסר האותנטיות של נביאי החצר, מבקש לשמוע נביא נוסף. אחאב מזמן באי-רצון בולט את מיכיהו בן ימלה, נביא שהוא מתעב בשל נטייתו לנבא לו רעות. מיכיהו מגיע ומציג חזון קשה: ישראל נפוצים על ההרים כצאן ללא רועה, ואחאב עתיד ליפול בקרב. הוא אף חושף חזון קוסמי שבו ה' מאפשר ל'רוח שקר' להטעות את נביאי המלך כדי להובילו אל מותו. למרות האזהרה, אחאב משליך את מיכיהו לכלא ויוצא למלחמה. בשדה הקרב הוא מתחפש לחייל פשוט כדי לחמוק מגורלו, בעוד יהושפט נותר בבגדי מלכות וכמעט נהרג. אולם, לוחם ארמי יורה חץ באקראי ('לתומו') ופוגע באחאב בין חיבורי השריון. אחאב הגוסס עומד במרכבתו עד הערב כדי לא להרתיע את חייליו, ומת. הפרק נחתם בתיאור קבורתו בשומרון, ובסיכום תקופות שלטונם של יהושפט ביהודה ואחזיהו בישראל.

מה הפסוק אומר?

הפסוק מבטא את תמצית תפקידו של נביא האמת במקרא: עמידה איתנה מול לחץ שלטוני וחברתי כבד. בעוד ארבע מאות נביאים מתרפסים בפני המלך ומנבאים לו את מה שהוא משתוקק לשמוע, מיכיהו מבהיר כי נאמנותו המוחלטת נתונה אך ורק לאמת האלוהית, גם כאשר היא גוזרת עליו בדידות, סכנת חיים ומאסר.

הדרש — קריאה לעומק

פרק כ"ב בספר מלכים א' מהווה את אחת מפסגות היצירה המקראית, הן מבחינת העיצוב הדרמטי והן מבחינת העומק התיאולוגי והפסיכולוגי שלו. במרכז הפרק עומד העימות המרתק בין שני סוגי נבואה: נבואת הממסד המשעבדת את עצמה לרצון השלטון, ונבואת האמת המוכנה לשלם מחיר אישי כבד עבור היושר הפנימי. המבנה הספרותי בנוי על ניגודים חריפים: ארבע מאות נביאים מול נביא אחד; בגדי המלכות המפוארים של המלכים בגורן שומרון מול בגדי האסיר של מיכיהו; הניסיון האנושי המתוחכם לעקוף את הגורל באמצעות תחפושת מול החץ שנורה 'לתומו' ומגשים את דבר ה' בדיוק מצמרר. מילת המפתח המנחה את הדיאלוגים היא 'אמת' מול 'שקר' ו'פיתוי'. מיכיהו בן ימלה מציג תמונה תיאולוגית נועזת ויוצאת דופן: ה' יושב על כסאו וצבא השמים סביבו, והוא מחפש ישות שתפתה את אחאב לצאת לרמות גלעד. 'רוח השקר' שמתנדבת למשימה נכנסת בפי נביאי השקר. תיאור זה אינו מסיר אחריות מאחאב; להפך, הוא חושף את העובדה שאחאב הוא זה שבחר להשתעבד לאשליה. עונשו של אחאב הוא שה' מעניק לו בדיוק את מה שהוא חיפש – שקר מנחם שיוביל לאובדנו. האירוניה הדרמטית מגיעה לשיאה בשדה הקרב. אחאב, המודע לאזהרת מיכיהו, מנסה להערים על הנבואה ועל האויב. הוא מתחפש לחייל פשוט ומשאיר את יהושפט כמטרה יחידה בבגדי המלכות שלו. מלך ארם אכן מורה לחייליו להתמקד רק במלך ישראל, ויהושפט כמעט משלם בחייו על הברית הזו. אך הניסיון האנושי לשלוט במציאות קורס מול המקריות לכאורה: חץ שנורה 'לתומו' – ללא כוונה פוליטית או מודעות לזהות המטרה – חודר בדיוק ברווח הצר שבין חלקי השריון של אחאב. מותו של אחאב מתואר באור אמביוולנטי: מצד אחד, הוא מגלה אומץ לב ועומד במרכבתו פצוע ומדמם כל היום כדי למנוע את קריסת המערך הצבאי; מצד שני, מותו מלווה בהתגשמות נבואת אליהו הקשה, כאשר דמו נשטף בבריכת שומרון והכלבים מלקקים אותו. הפרק מסכם את ימי שלטונו של יהושפט, המוצג כמלך חיובי שעשה הישר בעיני ה' אך כשל בניסיונותיו הכלכליים (שבירת האוניות בעציון גבר), ואת עלייתו של אחזיהו בן אחאב הממשיך בדרכי אביו הרעות.

לקחים לחיים
  • הסכנה שבבועת התהודה (Echo Chamber)בעולם המודרני, קל לנו להקיף את עצמך באנשים, ברשתות חברתיות ובמקורות מידע שרק מאשרים את הדעות הקיימות שלנו ומחניפים לאגו שלנו. כמו אחאב ששנא את מיכיהו כי הוא לא ניבא לו טוב, אנו עלולים להתעלם מאזהרות קריטיות ומביקורת בונה, ובכך להוביל את עצמנו להחלטות עסקיות או אישיות הרסניות.
  • אחריות מוסרית בשותפותבמערכות יחסים, בשותפויות עסקיות או בפרויקטים משותפים, יש להיזהר ממצב שבו צד אחד לוקח על עצמו את כל התהילה והרווחים, אך בעת צרה מסיר מעצמו את האחריות ומותיר את שותפו חשוף בצריח (כפי שאחאב עשה ליהושפט בשדה הקרב). שותפות אמיתית נמדדת בחלוקת סיכונים שווה והוגנת.
  • מגבלות השליטה האנושיתאנו משקיעים מאמצים אדירים בתכנון, בבניית אסטרטגיות וביצירת 'תחפושות' ומגננות מפני סיכונים. אולם, הפרק מזכיר לנו שישנם משתנים שאינם בשליטתנו – ה'חץ שנורה לתומו'. ההבנה שיש גבול לכוחנו צריכה לעורר בנו ענווה ולמנוע מאיתנו לפעול ביהירות ובזלזול כלפי חוקי המוסר או עצותיהם של אחרים.
היבט פילוסופי

הפרק מעלה את שאלת הבחירה החופשית מול הידיעה המוקדמת והגזירה האלוהית: אם ה' שלח רוח שקר כדי לפתות את אחאב לצאת למלחמה שבה הוא עתיד ליפול, האם לאחאב באמת הייתה הזדמנות אמיתית לבחור אחרת, או שמא גורלו נחתם מראש והוא היה רק כלי משחק בתוכנית אלוהית גדולה יותר?

📖 קראו את הפרק המלא

וַיֵּשְׁבוּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים אֵין מִלְחָמָה בֵּין אֲרָם וּבֵין יִשְׂרָאֵל׃

וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית וַיֵּרֶד יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ־יְהוּדָה אֶל־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל׃

וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל אֶל־עֲבָדָיו הַיְדַעְתֶּם כִּי־לָנוּ רָמֹת גִּלְעָד וַאֲנַחְנוּ מַחְשִׁים מִקַּחַת אֹתָהּ מִיַּד מֶלֶךְ אֲרָם׃

וַיֹּאמֶר אֶל־יְהוֹשָׁפָט הֲתֵלֵךְ אִתִּי לַמִּלְחָמָה רָמֹת גִּלְעָד וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אֶל־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כָּמוֹנִי כָמוֹךָ כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ׃

וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אֶל־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל דְּרָשׁ־נָא כַיּוֹם אֶת־דְּבַר יְהוָה׃

וַיִּקְבֹּץ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל אֶת־הַנְּבִיאִים כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הַאֵלֵךְ עַל־רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה אִם־אֶחְדָּל וַיֹּאמְרוּ עֲלֵה וְיִתֵּן אֲדֹנָי בְּיַד הַמֶּלֶךְ׃

וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט הַאֵין פֹּה נָבִיא לַיהוָה עוֹד וְנִדְרְשָׁה מֵאוֹתוֹ׃

וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל אֶל־יְהוֹשָׁפָט עוֹד אִישׁ־אֶחָד לִדְרֹשׁ אֶת־יְהוָה מֵאֹתוֹ וַאֲנִי שְׂנֵאתִיו כִּי לֹא־יִתְנַבֵּא עָלַי טוֹב כִּי אִם־רָע מִיכָיְהוּ בֶּן־יִמְלָה וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אַל־יֹאמַר הַמֶּלֶךְ כֵּן׃

וַיִּקְרָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל־סָרִיס אֶחָד וַיֹּאמֶר מַהֲרָה מִיכָיְהוּ בֶן־יִמְלָה׃

וּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ־יְהוּדָה יֹשְׁבִים אִישׁ עַל־כִּסְאוֹ מְלֻבָּשִׁים בְּגָדִים בְּגֹרֶן פֶּתַח שַׁעַר שֹׁמְרוֹן וְכָל־הַנְּבִיאִים מִתְנַבְּאִים לִפְנֵיהֶם׃

וַיַּעַשׂ לוֹ צִדְקִיָּה בֶן־כְּנַעֲנָה קַרְנֵי בַרְזֶל וַיֹּאמֶר כֹּה־אָמַר יְהוָה בְּאֵלֶּה תְּנַגַּח אֶת־אֲרָם עַד־כַּלֹּתָם׃

וְכָל־הַנְּבִאִים נִבְּאִים כֵּן לֵאמֹר עֲלֵה רָמֹת גִּלְעָד וְהַצְלַח וְנָתַן יְהוָה בְּיַד הַמֶּלֶךְ׃

וְהַמַּלְאָךְ אֲשֶׁר־הָלַךְ לִקְרֹא מִיכָיְהוּ דִּבֶּר אֵלָיו לֵאמֹר הִנֵּה־נָא דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים פֶּה־אֶחָד טוֹב אֶל־הַמֶּלֶךְ יְהִי־נָא דבריך [דְבָרְךָ] כִּדְבַר אַחַד מֵהֶם וְדִבַּרְתָּ טּוֹב׃

וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ חַי־יְהוָה כִּי אֶת־אֲשֶׁר יֹאמַר יְהוָה אֵלַי אֹתוֹ אֲדַבֵּר׃

וַיָּבוֹא אֶל־הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֵלָיו מִיכָיְהוּ הֲנֵלֵךְ אֶל־רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה אִם־נֶחְדָּל וַיֹּאמֶר אֵלָיו עֲלֵה וְהַצְלַח וְנָתַן יְהוָה בְּיַד הַמֶּלֶךְ׃

וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַמֶּלֶךְ עַד־כַּמֶּה פְעָמִים אֲנִי מַשְׁבִּעֶךָ אֲשֶׁר לֹא־תְדַבֵּר אֵלַי רַק־אֱמֶת בְּשֵׁם יְהוָה׃

וַיֹּאמֶר רָאִיתִי אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵל נְפֹצִים אֶל־הֶהָרִים כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין־לָהֶם רֹעֶה וַיֹּאמֶר יְהוָה לֹא־אֲדֹנִים לָאֵלֶּה יָשׁוּבוּ אִישׁ־לְבֵיתוֹ בְּשָׁלוֹם׃

וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל אֶל־יְהוֹשָׁפָט הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ לוֹא־יִתְנַבֵּא עָלַי טוֹב כִּי אִם־רָע׃

וַיֹּאמֶר לָכֵן שְׁמַע דְּבַר־יְהוָה רָאִיתִי אֶת־יְהוָה יֹשֵׁב עַל־כִּסְאוֹ וְכָל־צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמֵד עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ׃

וַיֹּאמֶר יְהוָה מִי יְפַתֶּה אֶת־אַחְאָב וְיַעַל וְיִפֹּל בְּרָמֹת גִּלְעָד וַיֹּאמֶר זֶה בְּכֹה וְזֶה אֹמֵר בְּכֹה׃

וַיֵּצֵא הָרוּחַ וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי יְהוָה וַיֹּאמֶר אֲנִי אֲפַתֶּנּוּ וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו בַּמָּה׃

וַיֹּאמֶר אֵצֵא וְהָיִיתִי רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל־נְבִיאָיו וַיֹּאמֶר תְּפַתֶּה וְגַם־תּוּכָל צֵא וַעֲשֵׂה־כֵן׃

וְעַתָּה הִנֵּה נָתַן יְהוָה רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל־נְבִיאֶיךָ אֵלֶּה וַיהוָה דִּבֶּר עָלֶיךָ רָעָה׃

וַיִּגַּשׁ צִדְקִיָּהוּ בֶן־כְּנַעֲנָה וַיַּכֶּה אֶת־מִיכָיְהוּ עַל־הַלֶּחִי וַיֹּאמֶר אֵי־זֶה עָבַר רוּחַ־יְהוָה מֵאִתִּי לְדַבֵּר אוֹתָךְ׃

וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ הִנְּךָ רֹאֶה בַּיּוֹם הַהוּא אֲשֶׁר תָּבֹא חֶדֶר בְּחֶדֶר לְהֵחָבֵה׃

וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל קַח אֶת־מִיכָיְהוּ וַהֲשִׁיבֵהוּ אֶל־אָמֹן שַׂר־הָעִיר וְאֶל־יוֹאָשׁ בֶּן־הַמֶּלֶךְ׃

וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ שִׂימוּ אֶת־זֶה בֵּית הַכֶּלֶא וְהַאֲכִילֻהוּ לֶחֶם לַחַץ וּמַיִם לַחַץ עַד בֹּאִי בְשָׁלוֹם׃

וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ אִם־שׁוֹב תָּשׁוּב בְּשָׁלוֹם לֹא־דִבֶּר יְהוָה בִּי וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ עַמִּים כֻּלָּם׃

וַיַּעַל מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל וְיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ־יְהוּדָה רָמֹת גִּלְעָד׃

וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל־יְהוֹשָׁפָט הִתְחַפֵּשׂ וָבֹא בַמִּלְחָמָה וְאַתָּה לְבַשׁ בְּגָדֶיךָ וַיִּתְחַפֵּשׂ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיָּבוֹא בַּמִּלְחָמָה׃

וּמֶלֶךְ אֲרָם צִוָּה אֶת־שָׂרֵי הָרֶכֶב אֲשֶׁר־לוֹ שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם לֵאמֹר לֹא תִּלָּחֲמוּ אֶת־קָטֹן וְאֶת־גָּדוֹל כִּי אִם־אֶת־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ׃

וַיְהִי כִּרְאוֹת שָׂרֵי הָרֶכֶב אֶת־יְהוֹשָׁפָט וְהֵמָּה אָמְרוּ אַךְ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל הוּא וַיָּסֻרוּ עָלָיו לְהִלָּחֵם וַיִּזְעַק יְהוֹשָׁפָט׃

וַיְהִי כִּרְאוֹת שָׂרֵי הָרֶכֶב כִּי־לֹא־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הוּא וַיָּשׁוּבוּ מֵאַחֲרָיו׃

וְאִישׁ מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת לְתֻמּוֹ וַיַּכֶּה אֶת־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בֵּין הַדְּבָקִים וּבֵין הַשִּׁרְיָן וַיֹּאמֶר לְרַכָּבוֹ הֲפֹךְ יָדְךָ וְהוֹצִיאֵנִי מִן־הַמַּחֲנֶה כִּי הָחֳלֵיתִי׃

וַתַּעֲלֶה הַמִּלְחָמָה בַּיּוֹם הַהוּא וְהַמֶּלֶךְ הָיָה מָעֳמָד בַּמֶּרְכָּבָה נֹכַח אֲרָם וַיָּמָת בָּעֶרֶב וַיִּצֶק דַּם־הַמַּכָּה אֶל־חֵיק הָרָכֶב׃

וַיַּעֲבֹר הָרִנָּה בַּמַּחֲנֶה כְּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ לֵאמֹר אִישׁ אֶל־עִירוֹ וְאִישׁ אֶל־אַרְצוֹ׃

וַיָּמָת הַמֶּלֶךְ וַיָּבוֹא שֹׁמְרוֹן וַיִּקְבְּרוּ אֶת־הַמֶּלֶךְ בְּשֹׁמְרוֹן׃

וַיִּשְׁטֹף אֶת־הָרֶכֶב עַל בְּרֵכַת שֹׁמְרוֹן וַיָּלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת־דָּמוֹ וְהַזֹּנוֹת רָחָצוּ כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֵּר׃

וְיֶתֶר דִּבְרֵי אַחְאָב וְכָל־אֲשֶׁר עָשָׂה וּבֵית הַשֵּׁן אֲשֶׁר בָּנָה וְכָל־הֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנָה הֲלוֹא־הֵם כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל׃

וַיִּשְׁכַּב אַחְאָב עִם־אֲבֹתָיו וַיִּמְלֹךְ אֲחַזְיָהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו׃

וִיהוֹשָׁפָט בֶּן־אָסָא מָלַךְ עַל־יְהוּדָה בִּשְׁנַת אַרְבַּע לְאַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל׃

יְהוֹשָׁפָט בֶּן־שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה בְּמָלְכוֹ וְעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ עֲזוּבָה בַּת־שִׁלְחִי׃

וַיֵּלֶךְ בְּכָל־דֶּרֶךְ אָסָא אָבִיו לֹא־סָר מִמֶּנּוּ לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה׃

אַךְ הַבָּמוֹת לֹא־סָרוּ עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת׃

וַיַּשְׁלֵם יְהוֹשָׁפָט עִם־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל׃

וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹשָׁפָט וּגְבוּרָתוֹ אֲשֶׁר־עָשָׂה וַאֲשֶׁר נִלְחָם הֲלֹא־הֵם כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה׃

וְיֶתֶר הַקָּדֵשׁ אֲשֶׁר נִשְׁאַר בִּימֵי אָסָא אָבִיו בִּעֵר מִן־הָאָרֶץ׃

וּמֶלֶךְ אֵין בֶּאֱדוֹם נִצָּב מֶלֶךְ׃

יְהוֹשָׁפָט עשר [עָשָׂה] אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ לָלֶכֶת אוֹפִירָה לַזָּהָב וְלֹא הָלָךְ כִּי־נשברה [נִשְׁבְּרוּ] אֳנִיּוֹת בְּעֶצְיוֹן גָּבֶר׃

אָז אָמַר אֲחַזְיָהוּ בֶן־אַחְאָב אֶל־יְהוֹשָׁפָט יֵלְכוּ עֲבָדַי עִם־עֲבָדֶיךָ בָּאֳנִיּוֹת וְלֹא אָבָה יְהוֹשָׁפָט׃

וַיִּשְׁכַּב יְהוֹשָׁפָט עִם־אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם־אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד אָבִיו וַיִּמְלֹךְ יְהוֹרָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו׃

אֲחַזְיָהוּ בֶן־אַחְאָב מָלַךְ עַל־יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן בִּשְׁנַת שְׁבַע עֶשְׂרֵה לִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּמְלֹךְ עַל־יִשְׂרָאֵל שְׁנָתָיִם׃

וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ אָבִיו וּבְדֶרֶךְ אִמּוֹ וּבְדֶרֶךְ יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת־יִשְׂרָאֵל׃

וַיַּעֲבֹד אֶת־הַבַּעַל וַיִּשְׁתַּחֲוֶה לוֹ וַיַּכְעֵס אֶת־יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר־עָשָׂה אָבִיו׃

המשיכו לקרוא באפליקציה ←