ישעיה · פרק מ״ה
האל המסתתר מאחורי מסכי ההיסטוריה: המהפכה התיאולוגית של ישעיהו
יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי יְהוָה עֹשֶׂה כָל־אֵלֶּה׃
פסוק זהשערים שנפתחו מעצמם
עצום את העיניים, קטנטן שלי, ודמיין מלך גדול ועשיר בשם כורש. כורש גר בארמון מפואר, אבל הוא לא ידע שיש מישהו חזק ושומר שמלווה אותו בכל צעד. אלוהים הטוב בחר בכורש לעשות מעשה נפלא: לעזור לעם ישראל לחזור הביתה. אלוהים הבטיח לכורש: 'אני אלך לפניך, אפתח בשבילך את כל השערים הכבדים, ואהפוך דרכים עקלקלות לישרות ונעימות'. אלוהים עשה את כל זה כדי שכולם ידעו שהוא בורא את האור החמים בבוקר ואת החושך השקט בלילה, ושהוא תמיד דואג לנו, גם דרך אנשים שאנחנו בכלל לא מכירים. עכשיו השערים פתוחים, הדרך הביתה בטוחה, ואפשר לישון בשקט ובשלווה.
אפשר להסביר לילדים שגם כשיש דברים מפחידים או עצובים בעולם, הכל חלק מתוכנית של אלוהים שדואג לנו בסוף.
הסיפור על כורש מלמד אותנו ערך חשוב של פתיחות והכרת תודה. לפעמים העזרה והטוב מגיעים אלינו ממקומות ומאנשים שלא ציפינו להם – חבר חדש בגן, שכן שאיננו מכירים היטב, או אפילו אירוע שנראה לנו בהתחלה קצת מאכזב. כהורים, אנו יכולים להשתמש בסיפור הזה כדי לעודד את הילדים לא לשפוט אנשים לפי המראה החיצוני או לפי מידת המוכרות שלהם, אלא להיות פתוחים לקבל ולתת טוב לכל אחד. זו הזדמנות מצוינת לדבר על כך שלכל אדם בעולם יש תפקיד ויכולת לעזור, ושכולנו קשורים זה בזה ברשת של מעשים טובים.
- אם היית יכול לבקש מאלוהים לפתוח בשבילך שער סודי, לאן היית רוצה שהשער הזה יוביל?
- האם קרה לך פעם שמישהו שלא הכרת כל כך עשה בשבילך משהו נחמד? איך זה הרגיש?
- איך החושך של הלילה עוזר לנו אחרי יום שלם של אור ומשחקים?
המלך הזר שקיבל משימה סודית
דמיין שאתה עומד מול שער ברזל ענקי ונעול, ופתאום, בלי מפתח, השער נפתח לרווחה! בסיפור שלנו, אלוהים פונה אל כורש, מלך פרס החזק. כורש בכלל לא מכיר את אלוהים, אבל לאלוהים יש תוכנית סודית ומפתיעה בשבילו. אלוהים מבטיח ללכת לפני כורש, לשבור בריחי ברזל ולפתוח עבורו את כל הדלתות בעולם. למה? כדי שכורש ינצח במלחמות ויעזור לעם ישראל לחזור הביתה מהגלות ולבנות מחדש את ירושלים. אלוהים רוצה שכולם ידעו שהוא היחיד שמנהל את העולם – הוא יוצר את האור הזוהר ובורא את החושך בלילה, והוא דואג לכולנו באהבה גדולה.
אלוהים מסביר שהוא ברא את הכל - גם את האור הנעים וגם את החושך, והוא שומר עלינו תמיד.
הידעת שאלוהים קורא למלך כורש בשמו ומבטיח לו אוצרות נסתרים בחושך, עוד לפני שכורש בכלל ידע מי זה אלוהים?
מה יעשה המלך כורש כשיגלה את הכוח העצום שמלווה אותו? בפרק הבא נראה איך הכל מתחבר!
השליח הלא צפוי והמפתחות לכל הדלתות
בפרק זה, אלוהים מפתיע את כולם ובוחר דווקא בכורש, מלך פרס הנוכרי, להיות השליח המיוחד שלו. למרות שכורש עצמו לא מכיר את אלוהי ישראל, אלוהים מבטיח להחזיק בידו, לפתוח לפניו שערים נעולים ולהעניק לו אוצרות חבויים. המטרה של כל הכוח הזה היא לא סתם להפוך את כורש לעשיר, אלא לגרום לו לשחרר את עם ישראל מהגלות בבבל ולבנות מחדש את ירושלים. הנביא ישעיהו מסביר שאלוהים שולט בהכל – הוא בורא את האור ואת החושך, את השלום ואת הקושי. הסיפור הזה מראה שלפעמים עזרה מגיעה דווקא מהאנשים הכי פחות צפויים, ושיש תוכנית גדולה שפועלת מאחורי הקלעים של ההיסטוריה.
הפסוק הזה מזכיר לנו שגם ברגעים קשים וחשוכים, יש כוח גדול שמכוון את הכל לטובה, ואי אפשר להפריד בין הטוב לרע בחיים.
אל תפסול עזרה מאנשים שלא דומים לך או שלא חושבים כמוך. לפעמים דווקא מי ששונה ממך לחלוטין יכול לפתוח לך דלתות ולעזור לך להתקדם.
זה כמו לעבוד על פרויקט קבוצתי קשה בבית הספר, ודווקא הילד החדש והשקט, שאף אחד לא באמת מכיר, מתגלה כמי שמציל את המצב ומביא את הרעיון הכי גאוני.
מנהיגים, מסכות והכוח שמניע את העולם מאחורי הקלעים
הפרק הזה מציג תפיסה מהפכנית של ההיסטוריה. אלוהים פונה אל כורש, מלך אימפריית פרס העולה, ומכנה אותו 'משיח' – תואר ששמור בדרך כלל למלכי ישראל. אלוהים מבהיר שהוא זה שנותן לכורש את כוחו, פותח לפניו שערים ומעניק לו אוצרות נסתרים, וכל זה למרות שכורש עצמו בכלל לא מכיר אותו. המטרה האמיתית מאחורי עליית כורש היא דאגה לעם ישראל שבגלות, כדי שכורש יאפשר להם לחזור לארצם ולבנות את ירושלים מחדש. בהמשך, הנביא מתמודד עם אנשים שמתווכחים עם ההחלטות של אלוהים, ומשווה אותם לכלי חרס שמנסה להגיד לקדר איך לעצב אותו. הפרק מדגיש מונותאיזם מוחלט: אלוהים אחד שבורא גם את האור וגם את החושך, ומנהל את העולם באופן גלוי וישר, תוך קריאה לכל עמי העולם להצטרף ולהכיר בריבונותו.
פסוק זה מציג את התפיסה המונותאיסטית המוחלטת והנועזת ביותר במקרא. בניגוד לאמונות הדואליסטיות שרווחו בעולם העתיק, לפיהן קיים אל לטוב ואל נפרד לרע, ישעיהו מבהיר כי אלוהים הוא המקור היחיד לכל כוחות הבריאה וההיסטוריה. האור והחושך, השלום והסבל, כולם כפופים להשגחה אלוהית אחת המנווטת את העולם אל תכליתו.
להעמקה בסיפור⌄
הפרק הזה מציע מבט מרענן ודי נועז על פוליטיקה וכוח. תארו לעצמכם את התקופה: עם ישראל נמצא בגלות בבל, מדוכא וחסר תקווה. פתאום עולה מעצמה חדשה – פרס, ובראשה עומד המלך כורש. במקום להגיד שהישועה תבוא מאיזה גיבור יהודי קלאסי, הנביא ישעיהו מטיל פצצה: אלוהים בחר דווקא בכורש, מלך זר ועובד אלילים, להיות השליח שלו. הוא אפילו קורא לו 'משיח'. זה צעד מדהים כי הוא מראה שאלוהים לא מוגבל רק לגבולות של עם אחד או דת אחת. הוא משתמש במי שהוא רוצה כדי להשיג את המטרות שלו. מה שמעניין כאן זה שאלוהים אומר לכורש פעמיים: 'ואקרא לך בשמך... ולא ידעתני'. כלומר, אתה חושב שאתה כובש את העולם בזכות הגאונות הצבאית שלך, אבל בעצם יש כוח גדול יותר שמנווט אותך כדי לעשות צדק ולעזור לחלשים. בנוסף, הפרק מתמודד עם שאלות קשות של אנשים שלא מבינים את הדרך הזו. הנביא משתמש בדימוי של חומר ויוצר: האם כלי החרס יכול להגיד למי שיצר אותו 'מה אתה עושה?'. זו דרך להגיד שלפעמים אנחנו לא רואים את התמונה המלאה, והתוכנית של החיים גדולה בהרבה מההבנה המיידית שלנו. השיא של הפרק הוא ההצהרה המונותאיסטית המפורסמת: 'יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע'. בעולם העתיק האמינו שיש אל לטוב ואל לרע, שהם נלחמים זה בזה. ישעיהו שובר את הכללים ואומר: אין שני כוחות. יש כוח אחד שמנהל את הכל, גם את הרגעים המוארים וגם את הרגעים החשוכים שלנו. בסופו של דבר, הפרק לא נשאר רק בגבולות ישראל אלא פונה לכל העולם בקריאה פתוחה: 'פנו אלי והיוושעו כל אפסי ארץ'. זהו חזון של עולם מאוחד, שבו כולם מבינים שיש מקור אחד לחיים ולצדק.
אם מישהו עושה בשבילך מעשה טוב ומציל אותך, האם זה משנה לך מה היו המניעים האמיתיים שלו או במה הוא מאמין?
האל המסתתר מאחורי מסכי ההיסטוריה: המהפכה התיאולוגית של ישעיהו
ישעיהו פרק מ"ה מציג תפנית דרמטית בנבואת הגאולה של עם ישראל הנמצא בגלות בבל. הנביא פותח בפנייה ישירה וחסרת תקדים לכורש, מלך פרס, ומכנה אותו 'משיח ה''. אלוהים מבטיח להוביל את כורש לניצחונות צבאיים מזהירים, להפיל לפניו ממלכות ולפתוח עבורו שערים נעולים, וכל זאת כדי שכורש ימלא את תפקידו ההיסטורי: שחרור גולי יהודה ובנייתה מחדש של ירושלים ובית המקדש. אלוהים מדגיש כי הוא עושה זאת למרות שכורש עצמו אינו מכיר אותו. בהמשך הפרק, הנביא מתמודד עם תרעומת פנימית של שומעיו המפקפקים בדרכי האל ובבחירתו במלך נוכרי, ומשתמש במטפורת היוצר והחומר כדי לבסס את ריבונותו המוחלטת של הבורא. הפרק מגיע לשיאו בניסוח הצהרות מונותאיסטות רדיקליות, השוללות כל כוח אחר ביקום ומציגות את אלוהים כבורא האור והחושך, הטוב והרע כאחד. בסיום, הנביא נושא קריאה אוניברסלית לכל עמי תבל לנטוש את אלילי העץ חסרי הישע, לפנות אל אלוהי ישראל ולהיוושע, מתוך חזון שבו כל האנושות תכיר בסופו של דבר בריבונותו ובצדקתו.
פסוק זה מציג את התפיסה המונותאיסטית המוחלטת והנועזת ביותר במקרא. בניגוד לאמונות הדואליסטיות שרווחו בעולם העתיק, לפיהן קיים אל לטוב ואל נפרד לרע, ישעיהו מבהיר כי אלוהים הוא המקור היחיד לכל כוחות הבריאה וההיסטוריה. האור והחושך, השלום והסבל, כולם כפופים להשגחה אלוהית אחת המנווטת את העולם אל תכליתו.
הדרש — קריאה לעומק⌄
ישעיהו פרק מ"ה הוא אחד הטקסטים המהפכניים ביותר במקרא מבחינה תיאולוגית ופוליטית. הרקע ההיסטורי הוא תקופת גלות בבל, שבה העם שרוי במשבר קיומי ורוחני עמוק. הנביא מציג פתרון שערורייתי כמעט לתקופתו: הגאולה לא תבוא על ידי מלך מבית דוד או נס על-טבעי גלוי, אלא באמצעות כורש, מלך פרס הנוכרי. הכינוי 'משיח' המוענק לכורש בפסוק א' הוא חסר תקדים; במקרא, תואר זה שמור כמעט תמיד למלכים כהנים מזרע ישראל. השימוש בו כאן מנפץ את הגבולות הלאומיים הצרים ומציג תפיסה קוסמו-פוליטית שבה אלוהי ישראל הוא ריבון ההיסטוריה העולמית כולה, המשתמש באימפריות ובשליטיהן ככלים בלוח השחמט שלו. מבחינה ספרותית, הפרק בנוי כנאום אלוהי המשלב פנייה לכורש, פנייה לעם המפקפק, והצהרות אוניברסליות. המילים המנחות 'אני ה' ואין עוד' חוזרות כפזמון חוזר ומבצרות את המונותאיזם המוחלט. ישעיהו מתמודד כאן חזיתית עם הדואליזם הפרסי (הדת הזורואסטרית), שחילקה את העולם בין אל האור והטוב לאל החושך והרע. בפסוק ז' המפורסם ('יוצר אור ובורא חושך...'), ישעיהו שולל תפיסה זו מכל וכל: אין שני כוחות נאבקים, אלא מקור אחד ויחיד לכל תופעות הקיום, כולל אלו הנתפסות בעינינו כרע או כחורבן. חלקו השני של הפרק פונה אל הקהל הביקורתי בישראל, שמתקשה לקבל את הרעיון שאלוהים פועל דרך מלך זר שאינו שומר מצוות. הנביא משתמש באירוניה דרמטית ובדימויים מוחשיים מתחום היצירה: 'הוי רב את יוצרו, חרש את חרשי אדמה'. האם החימר יכול להתווכח עם הקדר? האם הילד יכול לבקר את הוריו על עצם בריאתו? הטיעון פה אינו רק השתקה סמכותית, אלא הזמנה לענווה אינטלקטואלית – ההבנה שהאדם, כחלק קטן מהבריאה, אינו מסוגל לתפוס את התמונה ההיסטורית המלאה ואת המניעים של הבורא האינסופי. בסופו של דבר, הפרק מתרחב מחזון לאומי לחזון אוניברסלי קוסמי. אלוהים מצהיר שלא ברא את העולם לתוהו, אלא 'לשבת יצרה' – ליישוב ולחיים תקינים. הוא קורא ל'פליטי הגויים' לנטוש את פסלי העץ חסרי התועלת שלהם, ומבטיח כי 'לי תכרע כל ברך, תישבע כל לשון'. הישועה אינה מוגבלת עוד לישראל בלבד, אלא מוצעת לכל קצוות הארץ. הצדק והעוז נמצאים באל, וההיסטוריה כולה צועדת לקראת הכרה כללית באמת המונותאיסטית הזו, שבה ישראל ימצאו את תפארתם אך האנושות כולה תמצא את תיקונה.
- פתיחות לכלים בלתי צפויים בפתרון בעיותבחיים המקצועיים או האישיים, אנו נוטים לחפש פתרונות רק בתוך 'אזור הנוחות' שלנו או דרך אנשים שחושבים בדיוק כמונו. הפרק מלמד שאלוהים פועל לעיתים דרך כורש – גורם חיצוני לחלוטין. כאשר אתם נתקלים במבוי סתום בעבודה או במשבר אישי, אל תפסלו עצות, שיתופי פעולה או הזדמנויות שמגיעים מאנשים מתרבות שונה, מרקע מקצועי אחר או כאלה שמחזיקים בהשקפת עולם מנוגדת לשלכם.
- ענווה מול מורכבות המציאותכאשר אירועים בחיינו או בעולם אינם מסתדרים לפי הציפיות והתוכניות שלנו, קל לשקוע במרירות ובכעס ('הוי רב את יוצרו'). הלקח המעשי הוא לפתח ענווה קוגניטיבית: להכיר בכך שנקודת המבט שלנו מוגבלת. במקום להילחם במציאות שלא ניתנת לשינוי, כדאי לשאול 'איך אני יכול לצמוח מתוך המצב החדש הזה?' ולחפש את ההזדמנות החבויה בתוך השינוי הבלתי צפוי.
- אינטגרציה של האור והחושך בנפשההצהרה 'יוצר אור ובורא חושך' מזמינה אותנו להפסיק לפצל את חיינו ל'טוב מוחלט' ו'רע מוחלט'. משברים, כישלונות ותקופות של דכדוך אינם מחוץ למסלול החיים, אלא חלק אינטגרלי ממנו. קבלת העובדה שהקשיים הם חלק מאותו מארג חיים של השמחות מאפשרת להתמודד איתם בפחות חרדה ובחוסן נפשי גבוה יותר, מתוך ידיעה שהחושך והאור משלימים זה את זה בתהליך ההתפתחות האישי.
הפרק מעלה את הדילמה הקלאסית של התיאודיציה (הצדקת האל) והדואליזם מול המונותאיזם: אם אלוהים הוא המקור היחיד לכל דבר, כולל בריאת הרע ('ובורא רע'), כיצד ניתן ליישב זאת עם היותו אל מיטיב וצדיק? הפרק מצהיר על ריבונות מוחלטת של האל על הרע, אך מותיר את השאלה המוסרית של קיום הסבל והרוע בעולם ללא פתרון פילוסופי מניח את הדעת, מעבר לדרישה מהאדם לקבל את מגבלות הבנתו מול הבורא.
📖 קראו את הפרק המלא⌄
כֹּה־אָמַר יְהוָה לִמְשִׁיחוֹ לְכוֹרֶשׁ אֲשֶׁר־הֶחֱזַקְתִּי בִימִינוֹ לְרַד־לְפָנָיו גּוֹיִם וּמָתְנֵי מְלָכִים אֲפַתֵּחַ לִפְתֹּחַ לְפָנָיו דְּלָתַיִם וּשְׁעָרִים לֹא יִסָּגֵרוּ׃
אֲנִי לְפָנֶיךָ אֵלֵךְ וַהֲדוּרִים אושר [אֲיַשֵּׁר] דַּלְתוֹת נְחוּשָׁה אֲשַׁבֵּר וּבְרִיחֵי בַרְזֶל אֲגַדֵּעַ׃
וְנָתַתִּי לְךָ אוֹצְרוֹת חֹשֶׁךְ וּמַטְמֻנֵי מִסְתָּרִים לְמַעַן תֵּדַע כִּי־אֲנִי יְהוָה הַקּוֹרֵא בְשִׁמְךָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׃
לְמַעַן עַבְדִּי יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל בְּחִירִי וָאֶקְרָא לְךָ בִּשְׁמֶךָ אֲכַנְּךָ וְלֹא יְדַעְתָּנִי׃
אֲנִי יְהוָה וְאֵין עוֹד זוּלָתִי אֵין אֱלֹהִים אֲאַזֶּרְךָ וְלֹא יְדַעְתָּנִי׃
לְמַעַן יֵדְעוּ מִמִּזְרַח־שֶׁמֶשׁ וּמִמַּעֲרָבָהּ כִּי־אֶפֶס בִּלְעָדָי אֲנִי יְהוָה וְאֵין עוֹד׃
יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי יְהוָה עֹשֶׂה כָל־אֵלֶּה׃
הַרְעִיפוּ שָׁמַיִם מִמַּעַל וּשְׁחָקִים יִזְּלוּ־צֶדֶק תִּפְתַּח־אֶרֶץ וְיִפְרוּ־יֶשַׁע וּצְדָקָה תַצְמִיחַ יַחַד אֲנִי יְהוָה בְּרָאתִיו׃
הוֹי רָב אֶת־יֹצְרוֹ חֶרֶשׂ אֶת־חַרְשֵׂי אֲדָמָה הֲיֹאמַר חֹמֶר לְיֹצְרוֹ מַה־תַּעֲשֶׂה וּפָעָלְךָ אֵין־יָדַיִם לוֹ׃
הוֹי אֹמֵר לְאָב מַה־תּוֹלִיד וּלְאִשָּׁה מַה־תְּחִילִין׃
כֹּה־אָמַר יְהוָה קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וְיֹצְרוֹ הָאֹתִיּוֹת שְׁאָלוּנִי עַל־בָּנַי וְעַל־פֹּעַל יָדַי תְּצַוֻּנִי׃
אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶרֶץ וְאָדָם עָלֶיהָ בָרָאתִי אֲנִי יָדַי נָטוּ שָׁמַיִם וְכָל־צְבָאָם צִוֵּיתִי׃
אָנֹכִי הַעִירֹתִהוּ בְצֶדֶק וְכָל־דְּרָכָיו אֲיַשֵּׁר הוּא־יִבְנֶה עִירִי וְגָלוּתִי יְשַׁלֵּחַ לֹא בִמְחִיר וְלֹא בְשֹׁחַד אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת׃
כֹּה אָמַר יְהוָה יְגִיעַ מִצְרַיִם וּסְחַר־כּוּשׁ וּסְבָאִים אַנְשֵׁי מִדָּה עָלַיִךְ יַעֲבֹרוּ וְלָךְ יִהְיוּ אַחֲרַיִךְ יֵלֵכוּ בַּזִּקִּים יַעֲבֹרוּ וְאֵלַיִךְ יִשְׁתַּחֲוּוּ אֵלַיִךְ יִתְפַּלָּלוּ אַךְ בָּךְ אֵל וְאֵין עוֹד אֶפֶס אֱלֹהִים׃
אָכֵן אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעַ׃
בּוֹשׁוּ וְגַם־נִכְלְמוּ כֻּלָּם יַחְדָּו הָלְכוּ בַכְּלִמָּה חָרָשֵׁי צִירִים׃
יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּיהוָה תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים לֹא־תֵבֹשׁוּ וְלֹא־תִכָּלְמוּ עַד־עוֹלְמֵי עַד׃
כִּי כֹה אָמַר־יְהוָה בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם הוּא הָאֱלֹהִים יֹצֵר הָאָרֶץ וְעֹשָׂהּ הוּא כוֹנְנָהּ לֹא־תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ אֲנִי יְהוָה וְאֵין עוֹד׃
לֹא בַסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי בִּמְקוֹם אֶרֶץ חֹשֶׁךְ לֹא אָמַרְתִּי לְזֶרַע יַעֲקֹב תֹּהוּ בַקְּשׁוּנִי אֲנִי יְהוָה דֹּבֵר צֶדֶק מַגִּיד מֵישָׁרִים׃
הִקָּבְצוּ וָבֹאוּ הִתְנַגְּשׁוּ יַחְדָּו פְּלִיטֵי הַגּוֹיִם לֹא יָדְעוּ הַנֹּשְׂאִים אֶת־עֵץ פִּסְלָם וּמִתְפַּלְלִים אֶל־אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ׃
הַגִּידוּ וְהַגִּישׁוּ אַף יִוָּעֲצוּ יַחְדָּו מִי הִשְׁמִיעַ זֹאת מִקֶּדֶם מֵאָז הִגִּידָהּ הֲלוֹא אֲנִי יְהוָה וְאֵין־עוֹד אֱלֹהִים מִבַּלְעָדַי אֵל־צַדִּיק וּמוֹשִׁיעַ אַיִן זוּלָתִי׃
פְּנוּ־אֵלַי וְהִוָּשְׁעוּ כָּל־אַפְסֵי־אָרֶץ כִּי אֲנִי־אֵל וְאֵין עוֹד׃
בִּי נִשְׁבַּעְתִּי יָצָא מִפִּי צְדָקָה דָּבָר וְלֹא יָשׁוּב כִּי־לִי תִּכְרַע כָּל־בֶּרֶךְ תִּשָּׁבַע כָּל־לָשׁוֹן׃
אַךְ בַּיהוָה לִי אָמַר צְדָקוֹת וָעֹז עָדָיו יָבוֹא וְיֵבֹשׁוּ כֹּל הַנֶּחֱרִים בּוֹ׃
בַּיהוָה יִצְדְּקוּ וְיִתְהַלְלוּ כָּל־זֶרַע יִשְׂרָאֵל׃