ישעיה · פרק מ״ג
הנחמה שבמחיקת העבר: קריאה להתחדשות לאומית ואישית
כִּי־תַעֲבֹר בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ בִּישִׁמוֹן נְהָרוֹת׃
פסוק יטהבטחה של אהבה: תמיד איתך
פעם אחת, לפני שנים רבות, בני ישראל היו עצובים מאוד כי הם היו רחוקים מהבית שלהם. כדי לעודד אותם, אלוהים שלח להם מכתב מיוחד עם הנביא ישעיהו. במכתב היה כתוב: 'אל תפחדו! אני בראתי אתכם, קראתי לכם בשמכם, ואתם שלי'. אלוהים הבטיח להם שאפילו אם הם יצטרכו לעבור בתוך מים עמוקים או ליד אש חמה, הוא תמיד יחזיק להם את היד וישמור עליהם. הוא אמר להם: 'אתם כל כך יקרים וחשובים בעיניי, ואני אוהב אתכם מאוד!' הוא הבטיח לאסוף את כל הילדים שלו מכל קצוות העולם ולהביא אותם חזרה הביתה, ואפילו לעשות נס במדבר היבש ולמלא אותו בנהרות של מים מתוקים בשבילם ובשביל החיות. ועכשיו, הגיע הזמן לעצום עיניים ולדעת שגם עלינו תמיד שומרים.
זהו מסר של תקווה והתחדשות המזכיר לנו שגם מתוך הקושי והשממה הגדולים ביותר יכולים לצמוח חיים והזדמנויות חדשות.
הפרק עוסק בביטחון רגשי ובאהבה ללא תנאי. עבור ילדים, הידיעה שיש מישהו שמקבל אותם ואוהב אותם 'בכל מצב' – גם כשהם עושים טעויות או חווים קשיים – היא הבסיס לחוסן נפשי. תוכלו להשתמש בסיפור כדי להסביר לילד שגם כשהוא מרגיש 'בתוך מים עמוקים' (כמו פחד, כעס או עצב), אתם תמיד תהיו שם איתו, בדיוק כמו שאלוהים הבטיח לעמו. זו הזדמנות מצוינת לחזק את תחושת השייכות והביטחון שלו בתוך המשפחה.
- אם היית יכול לבקש מאלוהים לעשות נהר של מים מתוקים במקום יבש, איפה היית רוצה שהנהר הזה יזרום?
- איך זה מרגיש כשמישהו שאוהב אותך מחזיק לך את היד כשאתה קצת מודאג?
- אלוהים אמר לעם שלו 'קראתי בשמך'. מה אתה הכי אוהב בשם המיוחד שלך?
ללכת בתוך המים והאש בלי לפחד!
דמיינו שאתם עומדים מול נהר ענק וגועש, או מול אש קטנה שמפחידה אתכם. בפרק הזה, אלוהים שולח מסר חם ומחבק לעם שלו שנמצא רחוק מהבית, בבבל העתיקה. הוא אומר להם: 'אל תפחדו! אני מכיר את השם של כל אחד ואחת מכם. אתם יקרים לי כמו אוצר סודי!' אלוהים מבטיח שהוא יאסוף את כל הילדים שלו מכל קצוות תבל – מהמזרח ומהמערב, מהצפון ומהדרום – ויביא אותם חזרה הביתה. הוא אפילו מבטיח לעשות נס מדהים במדבר היבש: לפתוח שם נהרות של מים קרירים כדי שגם חיות השדה, כמו התנים ובנות היענה, ישמחו וישתו יחד עם העם. זהו מכתב אהבה שמזכיר לנו שאנחנו אף פעם לא לבד.
אלוהים מבטיח לעשות דבר נפלא ולפתוח נהרות של מים קרירים אפילו במדבר הכי יבש וחם.
האם ידעתם שבמדבר חם ויבש קשה מאוד למצוא מים? בפרק הזה אלוהים מבטיח לעשות נס ולמלא את המדבר בנהרות זורמים, כדי שאפילו חיות הבר ישמחו!
אבל איך העם יחזור הביתה דרך המדבר הגדול, ומה יקרה כשכל העמים האחרים יראו את הנס הזה? בפרק הבא נגלה!
מכתב עידוד מהעבר: אתם יקרים מכדי ללכת לאיבוד
הפרק נכתב עבור בני ישראל שהיו בגלות בבל, רחוקים מהבית, מודאגים ועצובים. הנביא ישעיהו מביא להם מכתב הרגעה ישיר מאלוהים. אלוהים מזכיר להם שהוא ברא אותם, מכיר אותם אישית וקורא להם בשמם. הוא מבטיח שגם כשהם עוברים תקופות קשות – שנראות כמו מים שוטפים או אש שורפת – הם לא ייפגעו כי הוא איתם. בהמשך, אלוהים קורא לעם ישראל להיות ה'עדים' שלו מול כל שאר העמים, ולהראות לעולם שיש כוח אחד שמנהיג את ההיסטוריה. למרות שהעם עשה טעויות בעבר ולא תמיד הקשיב, אלוהים מבטיח למחוק את חטאיהם ולפתוח דף חדש ונקי, עם דרך חדשה ונהרות במדבר השומם.
גם כשהכל נראה יבש וחסר סיכוי כמו מדבר, תמיד יכולה לצמוח דרך חדשה וטובה שתפתיע אתכם.
כשאתם מרגישים מוצפים מלימודים או מלחץ חברתי, קחו נשימה עמוקה ותזכרו את הכלל של הפרק: לא חייבים להתמודד עם הכל לבד. מותר ואפילו כדאי לבקש עזרה מאנשים שאוהבים אתכם.
זה כמו לקבל הודעת עידוד מחבר הכי טוב בדיוק ברגע שבו נכשלתם במבחן או רבתם עם מישהו, שמזכירה לכם מי אתם באמת ושמחר יום חדש.
למחוק את ההיסטוריה ולהתחיל מחדש
הפרק פוגש את עם ישראל באחת מנקודות השפל הקשות ביותר שלו – הם נמצאים בגלות בבל, רחוקים מהמולדת שלהם, ומרגישים נטושים, אשמים וחסרי עתיד. דרך הנביא ישעיהו, אלוהים פונה אליהם בטון אישי, חם ומנחם במיוחד כדי להחזיר להם את התקווה. הוא מצהיר על קשר עמוק ואומר להם: 'אל תירא כי גאלתיך, קראתי בשמך לי אתה'. הוא מבטיח ללוות אותם באופן אישי דרך המשברים הכי קשים שלהם, שמדומים בפרק למים סוחפים ולאש לוהטת, ומבטיח שהם יישארו שלמים ולא ייפגעו. אלוהים מתחייב לקבץ את כל הגולים מכל קצוות תבל ולהחזיר אותם הביתה. בהמשך, הוא מציב את ישראל כעדים שלו בפני שאר אומות העולם, כדי להראות שהוא הכוח היחיד שמנהיג את ההיסטוריה. למרות שהפרק כולל גם ביקורת על כך שהעם התרשל בקשר איתו בעבר ולא הקשיב לו, הוא מסתיים בהבטחה מדהימה של חסד וסליחה: אלוהים מצהיר שהוא ימחה את כל הפשעים שלהם ולא יזכור עוד את חטאיהם, פשוט כדי לאפשר להם לפתוח דף חדש ונקי לגמרי.
הנביא מתאר את הגאולה העתידית לא רק כשיבה פיזית, אלא כמהפך קוסמי ורוחני שבו הטבע השומם והיבש משתנה לחלוטין. הדרך במדבר והנהרות בישימון מסמלים תקווה וחיים חדשים שצומחים במקומות הבלתי צפויים ביותר, ומזכירים לעם כי אין מצב אבוד שאינו יכול להשתקם.
להעמקה בסיפור⌄
הפרק הזה נכתב בתקופה שבה אנשים הרגישו שהעולם שלהם חרב. ירושלים נהרסה, והעם הוגלה לבבל. במצב כזה, קל מאוד ליפול לייאוש ולחשוב שאלוהים שכח אותם או העניש אותם לתמיד. ישעיהו מגיע ומציג גישה הפוכה לגמרי. הוא לא רק מבטיח שהם יחזרו הביתה, אלא משתמש במילים הכי חמות ואינטימיות שיש: 'מאשר יקרת בעיניי, נכבדת, ואני אהבתיך'. מה שמעניין כאן הוא הניגוד הברור שהפרק מציג. מצד אחד, אלוהים מזכיר לעם שהם לא היו מושלמים. הם לא באמת השקיעו בקשר איתו, התעצלו, ואפילו 'הוגיעו' אותו בחטאים שלהם. מצד שני, במקום להעניש אותם עוד, אלוהים בוחר לעשות משהו מפתיע: הוא מוחק את העבר. המשפט 'אנכי אנכי הוא מחה פשעיך למעני' מראה שהסליחה לא מגיעה כי העם הרוויח אותה בהתנהגות טובה, אלא כי אלוהים רוצה בטובתם ומעוניין לבנות איתם קשר חדש. הפרק משתמש בדימוי של 'דרך במדבר' ו'נהרות בישימון'. דמיינו מדבר יבש וצחיח שפתאום זורמים בו נחלים שוקקים. זה לא רק נס טבע, אלא משל למה שיכול לקרות בחיים שלנו. לפעמים אנחנו מרגישים שהחיים שלנו יבשים וחסרי סיכוי כמו מדבר, אבל השינוי יכול לצמוח פתאום, ממקום לא צפוי. הפרק קורא לנו לא לשקוע ב'ראשונות' – כלומר בכישלונות ובעבר – אלא להסתכל קדימה על ה'חדשה' שעומדת לצמוח.
אם הייתה לך אפשרות למחוק לגמרי זיכרון של טעות אחת גדולה שעשית בעבר, היית בוחר למחוק אותה או להשאיר אותה כדי ללמוד ממנה?
הנחמה שבמחיקת העבר: קריאה להתחדשות לאומית ואישית
ישעיהו פרק מ"ג מציג נאום נחמה וגאולה דרמטי המופנה אל גולי יהודה בבבל, השרויים במשבר רוחני וקיומי עמוק לאחר חורבן בית המקדש הראשון. הפרק נפתח בהצהרת אהבה ובעלות אלוהית חסרת תקדים, שבה אלוהים פונה אל העם המיואש ומכריז: 'אל תירא כי גאלתיך, קראתי בשמך לי אתה'. הוא מבטיח ללוות את עמו בתוך משברי ההיסטוריה הגדולים ביותר, המיוצגים בדימויים של מים שוטפים ואש בוערת, ומבטיח לקבץ את פזוריהם מכל קצוות תבל – מזרח, מערב, צפון ודרום. בהמשך הנאום, אלוהים מציב את ישראל כעדים הבלעדיים לייחודו ולשליטתו המוחלטת בהיסטוריה מול אלילי הגויים חסרי האונים. הוא מתאר את נפילת בבל הצפויה ואת יצירתה של 'דרך חדשה' במדבר – מעין יציאת מצרים שנייה ופלאית שבה המדבר הצחיח יהפוך למקור מים חיים עבור עמו. לקראת סוף הפרק, הטון משתנה לתוכחה נוקבת: אלוהים מזכיר לעם כי הם התרשלו בעבודתו והכבידו עליו בחטאיהם. למרות זאת, הוא בוחר למחול להם באופן חד-צדדי 'למענו', למחוק את פשעיהם ולפתוח איתם דף חדש ונקי.
הנביא מתאר את הגאולה העתידית לא רק כשיבה פיזית, אלא כמהפך קוסמי ורוחני שבו הטבע השומם והיבש משתנה לחלוטין. הדרך במדבר והנהרות בישימון מסמלים תקווה וחיים חדשים שצומחים במקומות הבלתי צפויים ביותר, ומזכירים לעם כי אין מצב אבוד שאינו יכול להשתקם.
הדרש — קריאה לעומק⌄
פרק מ"ג בספר ישעיהו שייך לחטיבת נבואות הנחמה של 'ישעיהו השני' (פרקים מ'-נ"ה), הפועל בבבל ערב הצהרת כורש ונפילת האימפריה הבבלית. הגולים, שחוו את חורבן ירושלים ובית המקדש, שרויים במשבר תיאולוגי וקיומי עמוק: הם חשים שאלוהים נטש אותם או שהברית עמו פקעה לצמיתות עקב חטאיהם הכבדים. הנביא מתמודד עם ייאוש קשה זה באמצעות מהפך רעיוני וספרותי מרהיב המגדיר מחדש את מערכת היחסים בין האל לעמו. הפרק מעוצב סביב מתח מובנה בין עבר, הווה ועתיד. הוא נפתח במילים 'ועתה' – מילת מעבר המציינת תפנית חדה מהחורבן והעונש אל הגאולה והנחמה. אלוהים מציג את עצמו כבורא ויוצר של ישראל, דימוי המעניק לקשר אופי קיומי, ראשוני ובלתי ניתן לביטול. ההבטחה 'כי תעבור במים אתך אני' משתמשת במים ואש כסמלים קלאסיים לאסונות קוסמיים והיסטוריים המאיימים לכלות את האדם. אלוהים אינו מבטיח לעם חיים סטריליים ונטולי סבל, אלא נוכחות אלוהית מלווה בתוך הסבל עצמו, המונעת את השמדתם הפיזית והרוחנית ומעניקה להם כוח הישרדות פנימי. אחד המבנים הספרותיים הבולטים בפרק הוא מוטיב המשפט הקוסמי (פסוקים ט'-י"ג). אלוהים מזמין את כל הגויים והאלילים למשפט היסטורי כדי להוכיח מי מהם מסוגל לנבא את העתיד ולשלוט במהלכי ההיסטוריה הגלובלית. בתוך זירה משפטית זו, ישראל נקראים לתפקיד דרמטי: 'אתם עדיי'. למרות היותם 'עם עיוור וחרש' (פסוק ח') – כלומר, עם שהיה אטום רוחנית ולא הבין את מהלכי האל בזמן אמת – הם עצמם מהווים העדות החיה לקיומו ולכוחו של אלוהים, מעצם שרידותם ההיסטורית המופלאה בלב הגלות הבבלית. במרכז הפרק עומדת הבטחת ה'חדשה' (פסוקים י"ח-י"ט): 'אל תזכרו ראשונות... הנני עושה חדשה'. ישעיהו קורא לעם להפסיק להתרפק אך ורק על יציאת מצרים ההיסטורית ('ראשונות') ולהבין שהגאולה הנוכחית מבבל תהיה פלאית ומשמעותית עוד יותר. הפיכת המדבר למקור מים זורמים עבור 'עמי בחירי' מסמלת את החייאת השממה הרוחנית והפיזית של העם, ומציגה את הטבע כולו, כולל חיות הפרא כמו תנים ובנות יענה, כשותף פעיל לשמחת הגאולה והשיבה הביתה. החלק האחרון של הפרק (פסוקים כ"ב-כ"ח) מציג תפנית מפתיעה ומורכבת מבחינה תיאולוגית. אלוהים מטיח בעם האשמות קשות על כך שלא קראו לו באמת, התעייפו ממנו ולא הביאו לו קורבנות כראוי, אלא 'הוגיעו' אותו בעוונותיהם הרבים. אולם, במקום שהתוכחה הנוקבת תוביל לעונש נוסף או לחורבן שני, היא מובילה דווקא לשיא של חסד ורחמים: 'אנכי אנכי הוא מחה פשעיך למעני'. הסליחה האלוהית בפרק זה אינה מותנית בחרטה מוקדמת, בתענית או בפולחן דתי, אלא נובעת מרצונו החופשי והריבוני של האל לשקם את הברית למען שמו שלו ולמען עתיד עמו. הפרק מסתיים בתזכורת היסטורית לחטאי העבר של האבות ('אביך הראשון חטא'), כדי להבהיר שהחורבן ההיסטורי היה מוצדק לחלוטין מצד הדין, אך כעת נפתח עידן חדש לחלוטין המבוסס על חסד ורחמים ללא תנאי מוקדם.
- הכוח שבנוכחות תומכת בעת משברההבטחה 'כי תעבור במים אתך אני' מלמדת אותנו על מהותה של תמיכה אמיתית. כאשר חבר או בן משפחה עובר משבר עמוק (כמו אבל, גירושין או קריסה כלכלית), לעיתים קרובות אין ביכולתנו לפתור את הבעיה או למנוע את הכאב. הצעד המשמעותי ביותר שאנו יכולים לעשות הוא פשוט להיות נוכחים שם איתם, להקשיב ולהעניק להם את התחושה שהם אינם לבד בסערה.
- שחרור העבר לטובת התחדשותהקריאה 'אל תזכרו ראשונות' מזמינה אותנו לשחרר את ההיאחזות בכישלונות העבר או בנרטיבים ישנים של פגיעות ואשמה. במקום עבודה, למשל, פרויקט שנכשל עלול לשתק אותנו מלנסות שוב. שחרור מודע של המשקעים הללו חיוני כדי לפנות מקום ליוזמות חדשות ('חדשה עתה תצמח') וכדי לזהות הזדמנויות צמיחה בהווה.
- סליחה חד-צדדית ככלי לשיקום מערכות יחסיםההבטחה האלוהית למחוק את החטאים 'למעני' מדגימה מודל של סליחה שאינה מותנית בהתנצלות או בפיצוי מצד הפוגע. במערכות יחסים קרובות, לעיתים ההמתנה לכך שהצד השני יודה בטעותו מייצרת נתק ממושך ומזיק. הבחירה לסלוח באופן חד-צדדי – לא מתוך חולשה, אלא מתוך הבנה שהקשר והעתיד המשותף חשובים יותר מהצדק ההיסטורי – יכולה לפרוץ דרך במדבר של כעס וטינה.
הפרק מציג מתח מוסרי ופילוסופי עמוק סביב מושג הסליחה החד-צדדית ('מחה פשעיך למעני'). מצד אחד, סליחה ללא תנאי וללא דרישה לתיקון מוסרי או חרטה מצד החוטא מבטאת חסד עליון ואהבה ללא גבולות. מצד שני, היא מעלה תהייה קשה לגבי צדק ואחריות אישית: האם מחילה שכזו אינה מייתרת את המאמץ המוסרי של האדם, והאם היא אינה עלולה לעודד שאננות מוסרית כאשר החוטא יודע שפשעיו יימחקו בכל מקרה ללא מאמץ מצדו?
📖 קראו את הפרק המלא⌄
וְעַתָּה כֹּה־אָמַר יְהוָה בֹּרַאֲךָ יַעֲקֹב וְיֹצֶרְךָ יִשְׂרָאֵל אַל־תִּירָא כִּי גְאַלְתִּיךָ קָרָאתִי בְשִׁמְךָ לִי־אָתָּה׃
כִּי־תַעֲבֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ־אָנִי וּבַנְּהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּךָ כִּי־תֵלֵךְ בְּמוֹ־אֵשׁ לֹא תִכָּוֶה וְלֶהָבָה לֹא תִבְעַר־בָּךְ׃
כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעֶךָ נָתַתִּי כָפְרְךָ מִצְרַיִם כּוּשׁ וּסְבָא תַּחְתֶּיךָ׃
מֵאֲשֶׁר יָקַרְתָּ בְעֵינַי נִכְבַּדְתָּ וַאֲנִי אֲהַבְתִּיךָ וְאֶתֵּן אָדָם תַּחְתֶּיךָ וּלְאֻמִּים תַּחַת נַפְשֶׁךָ׃
אַל־תִּירָא כִּי אִתְּךָ־אָנִי מִמִּזְרָח אָבִיא זַרְעֶךָ וּמִמַּעֲרָב אֲקַבְּצֶךָּ׃
אֹמַר לַצָּפוֹן תֵּנִי וּלְתֵימָן אַל־תִּכְלָאִי הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָרֶץ׃
כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף־עֲשִׂיתִיו׃
הוֹצִיא עַם־עִוֵּר וְעֵינַיִם יֵשׁ וְחֵרְשִׁים וְאָזְנַיִם לָמוֹ׃
כָּל־הַגּוֹיִם נִקְבְּצוּ יַחְדָּו וְיֵאָסְפוּ לְאֻמִּים מִי בָהֶם יַגִּיד זֹאת וְרִאשֹׁנוֹת יַשְׁמִיעֻנוּ יִתְּנוּ עֵדֵיהֶם וְיִצְדָּקוּ וְיִשְׁמְעוּ וְיֹאמְרוּ אֱמֶת׃
אַתֶּם עֵדַי נְאֻם־יְהוָה וְעַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי לְמַעַן תֵּדְעוּ וְתַאֲמִינוּ לִי וְתָבִינוּ כִּי־אֲנִי הוּא לְפָנַי לֹא־נוֹצַר אֵל וְאַחֲרַי לֹא יִהְיֶה׃
אָנֹכִי אָנֹכִי יְהוָה וְאֵין מִבַּלְעָדַי מוֹשִׁיעַ׃
אָנֹכִי הִגַּדְתִּי וְהוֹשַׁעְתִּי וְהִשְׁמַעְתִּי וְאֵין בָּכֶם זָר וְאַתֶּם עֵדַי נְאֻם־יְהוָה וַאֲנִי־אֵל׃
גַּם־מִיּוֹם אֲנִי הוּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל אֶפְעַל וּמִי יְשִׁיבֶנָּה׃
כֹּה־אָמַר יְהוָה גֹּאַלְכֶם קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה וְהוֹרַדְתִּי בָרִיחִים כֻּלָּם וְכַשְׂדִּים בָּאֳנִיּוֹת רִנָּתָם׃
אֲנִי יְהוָה קְדוֹשְׁכֶם בּוֹרֵא יִשְׂרָאֵל מַלְכְּכֶם׃
כֹּה אָמַר יְהוָה הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ וּבְמַיִם עַזִּים נְתִיבָה׃
הַמּוֹצִיא רֶכֶב־וָסוּס חַיִל וְעִזּוּז יַחְדָּו יִשְׁכְּבוּ בַּל־יָקוּמוּ דָּעֲכוּ כַּפִּשְׁתָּה כָבוּ׃
אַל־תִּזְכְּרוּ רִאשֹׁנוֹת וְקַדְמֹנִיּוֹת אַל־תִּתְבֹּנָנוּ׃
הִנְנִי עֹשֶׂה חֲדָשָׁה עַתָּה תִצְמָח הֲלוֹא תֵדָעוּהָ אַף אָשִׂים בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ בִּישִׁמוֹן נְהָרוֹת׃
תְּכַבְּדֵנִי חַיַּת הַשָּׂדֶה תַּנִּים וּבְנוֹת יַעֲנָה כִּי־נָתַתִּי בַמִּדְבָּר מַיִם נְהָרוֹת בִּישִׁימֹן לְהַשְׁקוֹת עַמִּי בְחִירִי׃
עַם־זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ׃
וְלֹא־אֹתִי קָרָאתָ יַעֲקֹב כִּי־יָגַעְתָּ בִּי יִשְׂרָאֵל׃
לֹא־הֵבֵיאתָ לִּי שֵׂה עֹלֹתֶיךָ וּזְבָחֶיךָ לֹא כִבַּדְתָּנִי לֹא הֶעֱבַדְתִּיךָ בְּמִנְחָה וְלֹא הוֹגַעְתִּיךָ בִּלְבוֹנָה׃
לֹא־קָנִיתָ לִּי בַכֶּסֶף קָנֶה וְחֵלֶב זְבָחֶיךָ לֹא הִרְוִיתָנִי אַךְ הֶעֱבַדְתַּנִי בְּחַטֹּאותֶיךָ הוֹגַעְתַּנִי בַּעֲוֺנֹתֶיךָ׃
אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מֹחֶה פְשָׁעֶיךָ לְמַעֲנִי וְחַטֹּאתֶיךָ לֹא אֶזְכֹּר׃
הַזְכִּירֵנִי נִשָּׁפְטָה יָחַד סַפֵּר אַתָּה לְמַעַן תִּצְדָּק׃
אָבִיךָ הָרִאשׁוֹן חָטָא וּמְלִיצֶיךָ פָּשְׁעוּ בִי׃
וַאֲחַלֵּל שָׂרֵי קֹדֶשׁ וְאֶתְּנָה לַחֵרֶם יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְגִדּוּפִים׃