ישעיה · פרק מ״א
ריבונות בתוך הכאוס: אלוהי ההיסטוריה מול אלילי השעה
אַל־תִּירָא כִּי עִמְּךָ־אָנִי אַל־תִּשְׁתָּע כִּי־אֲנִי אֱלֹהֶיךָ אִמַּצְתִּיךָ אַף־עֲזַרְתִּיךָ אַף־תְּמַכְתִּיךָ בִּימִין צִדְקִי׃
פסוק יהיד החזקה שמחזיקה אותנו
הלילה נספר על הבטחה נפלאה שאלוהים נתן לעם שלו כשהם הרגישו קטנים, עצובים ומודאגים מאוד בגלות הרחוקה. אלוהים פנה אליהם בקול חם ואמר: 'אל תפחדו, כי אני איתכם!'. הוא הסביר להם שהוא מחזיק להם את היד חזק-חזק, ממש כמו שאבא או אמא מחזיקים לכם את היד כשאתם הולכים יחד במקום חשוך או לא מוכר. אלוהים הבטיח להם שאפילו אם הם מרגישים כרגע קטנים וחלשים כמו תולעת קטנה באדמה, הוא ייתן להם כוח של גיבורים אמיתיים להתגבר על כל קושי. הוא הבטיח להפוך את המדבר היבש והחם שלהם למקום קסום וירוק, מלא בנחלים קרירים ובעצים יפים וריחניים כמו הדס וברוש. הסיפור המרגיע הזה מזכיר לנו שאנחנו לעולם לא לבד, ותמיד יש מי שמגן עלינו, אוהב אותנו ושומר עלינו באהבה גדולה.
הפסוק הזה מזכיר לנו להעניק לילדינו את אותה תחושת ביטחון בלתי מותנית שאלוהים מעניק לעמו ברגעים הקשים ביותר שלהם.
הסיפור בפרק נוגע בערך החשוב של ביטחון בסיסי והתגברות על פחדים. ילדים צעירים חווים לעיתים קרובות פחדים קיומיים מגוונים — כמו פחד מהחושך, פחד מכישלון בלימודים או פחד מפרידה זמנית מההורים. במקום לבטל את הפחד שלהם או לומר להם 'אין ממה לפחד', השתמשו בדימוי המוחשי והנפלא של 'החזקת היד' המופיע בפרק. הסבירו להם שכמו שאלוהים מחזיק את היד של עמו ומבטיח לעזור להם, כך אתם, כהורים, תמיד נמצאים שם בשבילם כדי להחזיק את ידם, להקשיב להם ולשמור עליהם. זהו כלי נהדר לפתח אצל הילד חוסן נפשי ותחושת מוגנות עמוקה בתוך הבית.
- מתי הרגשת פעם קצת פוחד, ומה עזר לך להרגיש בטוח שוב?
- אם היית יכול לשתול עץ קסום במדבר, איזה עץ זה היה ואיזה ריח היה לו?
- איך זה מרגיש כשאמא או אבא מחזיקים לך את היד חזק?
היד החזקה שמחזיקה אותך
דמיין שאתה עומד לבד בחושך, והלב שלך דופק מהר-מהר. פתאום, מישהו גדול וחזק שאוהב אותך מאוד לוקח את היד שלך ואומר: 'אל תפחד, אני כאן איתך!'. זה בדיוק מה שאלוהים עושה בסיפור שלנו. הוא קורא לכל העמים הרחוקים להקשיב לו, ומסביר להם שהוא זה שמנהיג את העולם כולו. בזמן שהעמים האחרים נבהלים ומנסים לבנות לעצמם פסלים קטנים ממתכת כדי להרגיש בטוחים, אלוהים פונה אל עם ישראל, שמרגיש קטן וחלש כמו תולעת קטנה. הוא מבטיח להם: 'אתם החברים שלי, ואני לעולם לא אעזוב אתכם!'. הוא מבטיח להפוך את המדבר היבש שלהם לגן ירוק עם נחלים ועצים יפים, כדי שכולם יראו כמה הוא חזק.
אל תפחד, כי אני איתך תמיד! אל תדאג, כי אני האלוהים שלך, אני נותן לך כוח, עוזר לך ומחזיק אותך חזק ביד שלי.
הידעת שפעם היו מכינים פסלים מזהב ומסמרים וחושבים שהם יכולים להגן על אנשים? אלוהים מראה בפרק שזה סתם צעצוע שלא יכול לזוז!
אבל איך עם קטן וחלש יכול לנצח אויבים גדולים? בפרק הבא נגלה את הסוד המפתיע של עבד ה'!
משפט פתוח מול כל העולם
פרק מ"א בישעיהו הוא כמו הודעה חשובה מאלוהים: 'אל תפחד!'. הוא מזמין את כל עמי העולם למשפט דרמטי מולו כדי להראות מי באמת שולט בהיסטוריה. העמים מסביב מבוהלים מהשינויים הפוליטיים ומעלייתו של מנהיג חזק ממזרח. מתוך פחד, הם מתחילים לייצר בבהילות פסלי אלילים כדי שיגנו עליהם, ומעודדים זה את זה בסיסמאות ריקות. לעומתם, אלוהים פונה אל עם ישראל, שנמצא בגלות ומרגיש חלש וחסר אונים כמו תולעת קטנה באדמה. אלוהים מרגיע אותם ומבטיח להחזיק בידם, להפוך את חולשתם לעוצמה אדירה, ולשנות את הטבע בשבילם על ידי הפיכת המדבר הצחיח למעיינות מים ויערות עבותים. בסוף, אלוהים מאתגר את אלילי הגויים להוכיח שהם מסוגלים לנבא את העתיד או לעשות משהו, ומראה שהם שווים לאפס.
כשאתה מרגיש לבד או מבוהל מול אתגר גדול, תזכור שאלוהים אומר לך: אני איתך, אני אתן לך את הכוח לעבור את זה.
כשאתה לחוץ לפני מבחן או אירוע חברתי, אל תחפש פתרונות קלים או 'קמיעות' מזויפים. תתמקד בכוחות הפנימיים שלך ובביטחון שיש מי שמלווה אותך.
זה כמו לעמוד מול קבוצה גדולה של ילדים שמנסים להרשים אחד את השני במותגים יקרים מתוך לחץ חברתי, בזמן שאתה יודע שהערך האמיתי שלך לא תלוי בחפצים חיצוניים אלא במי שאתה באמת.
להחזיק חזק ברגע של שינוי
הפרק נפתח בקריאה דרמטית של אלוהים לכל עמי התבל להתייצב למשפט היסטורי גדול. הרקע לאירוע הוא עלייתו של כובש חדש ועוצמתי ממזרח, שמזעזע את המזרח התיכון כולו ומפיל אימפריות. הממלכות הגדולות מסביב נכנסות לפאניקה מוחלטת, ובמקום להתמודד עם המציאות המשתנה, הן פונות לייצור המוני ומהיר של פסלים ואלילים בניסיון נואש למצוא בהם הגנה ונחמה. בתוך כל הכאוס העולמי המפחיד הזה, אלוהים פונה ישירות לעם ישראל השבור שנמצא בגלות בבל. הוא מזכיר להם את הקשר ההיסטורי העמוק שלהם עוד מימי אבות האומה, ומבטיח להם הגנה אישית חמה: 'אל תירא כי עמך אני'. למרות שהם מרגישים כרגע פגיעים, מושפלים וחלשים כמו תולעת קטנה באדמה, אלוהים מבטיח להעניק להם כוח פיזי ורוחני עצום שיפורר את המכשולים הגדולים ביותר העומדים בפניהם. הוא מבטיח להפוך את המדבר השומם והיבש לגן פורח ושופע מעיינות מים, ולהוכיח לכל העמים שאלילי העץ והמתכת שלהם הם בסך הכל רוח ריקה ותוהו שאין בהם שום תועלת או יכולת להושיע ברגע האמת.
פסוק זה עומד בלב נאומי הנחמה של ישעיהו ומציע מענה ישיר לחרדה הקיומית של גולי בבל. אלוהים פונה אל העם השבור ומבטיח לו נוכחות מתמדת ותמיכה אקטיבית. השימוש בפעלים תכופים של חיזוק (אמצתיך, עזרתיך, תמכתיך) נועד להחליף את הפחד המשתק בביטחון פנימי עמוק, המבוסס על קשר אישי וברית היסטורית.
להעמקה בסיפור⌄
הפרק הזה נכתב בתקופה של טלטלה עולמית אדירה ומפחידה. אימפריית בבל הגדולה, ששלטה בכל המזרח התיכון ביד רמה, מתחילה לקרוס ולהתפרק, ומנהיג חדש ומסתורי בשם כורש עולה ממזרח ומאיים על הסדר העולמי הקיים. דמיינו את תחושת החרדה הקיומית של האנשים הפשוטים באותם ימים — הכל משתנה סביבם, המלחמה הגדולה כבר בפתח, ואיש אינו יודע מה ילד יום ומי ישרוד את המהפכה הזו. ישעיהו מתאר בצורה מבריקה וכמעט סאטירית איך העמים השונים מנסים להתמודד עם הפחד המשתק הזה: הם רצים בבהילות לנגר ולצורף, מייצרים פסלי אלילים חדשים בקצב מהיר, מהדקים אותם היטב במסמרים לקיר כדי שלא יפלו או יתנדנדו, ואומרים זה לזה 'חזק!' כדי להרגיע את עצמם. זוהי תגובה אנושית מוכרת מאוד של ניסיון לייצר אשליה של שליטה וביטחון באמצעות חפצים חיצוניים וטקסים ריקים ברגעים של חוסר אונים. מול הפאניקה הכללית הזו של עמי העולם, אלוהים מציע אלטרנטיבה אחרת לגמרי לעם ישראל שנמצא בגלות. הוא לא מציע להם לבנות חומות, לקנות קמיעות או לייצר פסלים, אלא מזמין אותם להיזכר במערכת היחסים העמוקה ובברית ההיסטורית שלהם איתו. הפנייה החמה 'ואתה ישראל עבדי, יעקב אשר בחרתיך' מחזירה אותם בבת אחת לשורשים היציבים שלהם, לימי אברהם אוהבו של אלוהים. אלוהים משתמש כאן בדימוי מדהים ומעורר מחשבה של 'תולעת יעקב' — הוא לא מתעלם מהמציאות הקשה, אלא מכיר בכך שהעם מרגיש כרגע קטן, רמוס, חסר אונים ופגיע כמו תולעת קטנה באדמה שכולם יכולים לדרוך עליה. אבל אז מגיע המהפך: הוא מבטיח להפוך את התולעת החלשה הזו ל'מורג חרוץ' — כלי חקלאי כבד, חד ורב עוצמה שיכול לדוש הרים שלמים ולפורר אותם לאבק. זהו מסר פסיכולוגי עמוק לכל מי שמרגיש חלש: החולשה הנוכחית שלכם היא זמנית בלבד, והכוח האמיתי שלכם לא מגיע מהגודל הפיזי או מהנשק שלכם, אלא מהחיבור שלכם למקור נצחי שמלווה אתכם. בנוסף לכך, הפרק מציג את מהפך הטבע המופלא במדבר. המדבר היבש והצחיח, שמסמל את היובש הרוחני, הפיזי והנפשי של תקופת הגלות הקשה, עומד להפוך בהבטחה האלוהית לגן עדן שופע של אגמי מים ועצים מפוארים וריחניים כמו ארז, שיטה, הדס וברוש. השינוי הקיצוני והבלתי יאומן הזה בטבע נועד להמחיש שמה שנראה לנו כרגע בלתי אפשרי, מת ושומם לחלוטין — יכול להתעורר לחיים חדשים וירוקים ברגע אחד של חסד. בסוף הפרק, אלוהים שוב מאתגר את אלילי הגויים למשפט אינטלקטואלי נוקב: אם אתם באמת כוחות חזקים ומשפיעים, תסבירו לנו מה קרה בעבר או תגלו לנו מה עומד לקרות בעתיד. השתיקה הרועמת של האלילים מוכיחה שהם בסך הכל המצאה אנושית ריקה וחסרת תועלת, בזמן שאלוהי ישראל הוא זה שמנהיג את ההיסטוריה כולה ומביא את בשורת הנחמה והתקווה לירושלים החרבה.
כשאתה מרגיש פחד או חוסר ביטחון, האם אתה נוטה לחפש 'מסמרים' חיצוניים להיאחז בהם (כמו קניות, מסכים או אישור מאחרים), או שאתה מצליח למצוא כוח פנימי שמרגיע אותך?
ריבונות בתוך הכאוס: אלוהי ההיסטוריה מול אלילי השעה
ישעיהו פרק מ"א נפתח בקריאה דרמטית של אלוהים אל האיים והלאומים להתייצב למשפט קוסמי גדול. הרקע ההיסטורי של הנבואה הוא עלייתו המטאורית של כובש חדש ממזרח, המזוהה ככורש מלך פרס, שמזעזע את המזרח התיכון כולו וממוטט אימפריות. עלייה זו מעוררת פחד קיומי עצום בקרב עמי האזור. בעוד העמים המבוהלים מנסים למצוא נחמה בייצור מואץ של אלילי עץ ומתכת, אלוהים פונה אל עם ישראל השרוי בגלות בבל ומכנה אותו בכינויי חיבה עמוקים כמו 'עבדי' ו'זרע אברהם אהבי'. הוא מבטיח להם הגנה אישית וקורא להם שוב ושוב לא לירא, שכן הוא מחזיק בימינם ומלווה אותם. למרות חולשתם הנוכחית של הגולים, המדומה בפרק לתולעת קטנה ופגיעה, אלוהים מבטיח להפוך אותם לכלי ניצחון עוצמתי שידוש הרים, ולחולל עבורם נס גיאוגרפי וקיומי חסר תקדים: הפיכת המדבר הצחיח והשומם לאגמי מים ויערות עבותים של עצי ארז, ברוש והדס. בחלקו השני של הפרק, אלוהים מאתגר את אלילי הגויים להוכיח את אלוהותם על ידי חיזוי העתיד או הסבר העבר, ומציג את שתיקתם ואת חוסר האונים שלהם כהוכחה לכך שהם הבל ורוח ריקה שאין בהם שום תועלת.
פסוק זה עומד בלב נאומי הנחמה של ישעיהו ומציע מענה ישיר לחרדה הקיומית של גולי בבל. אלוהים פונה אל העם השבור ומבטיח לו נוכחות מתמדת ותמיכה אקטיבית. השימוש בפעלים תכופים של חיזוק (אמצתיך, עזרתיך, תמכתיך) נועד להחליף את הפחד המשתק בביטחון פנימי עמוק, המבוסס על קשר אישי וברית היסטורית.
הדרש — קריאה לעומק⌄
פרק מ"א מהווה חלק בלתי נפרד מנאומי הנחמה של ישעיהו השני (פרקים מ'-ס"ו), הפונים אל גולי בבל ערב נפילת האימפריה הבבלית והצהרת כורש. הנביא משתמש כאן בסוגה ספרותית מתוחכמת של 'ריב אלוהי' — מעין משפט קוסמי פומבי — כדי לבסס את התאולוגיה של מונותאיזם מוחלט ואת ריבונותו הבלעדית של אלוהי ישראל על ההיסטוריה האנושית כולה. הפרק נפתח בהזמנה דרמטית של העמים והאיים הרחוקים להתייצב למשפט כדי לברר שאלה היסטורית נוקבת: 'מי העיר ממזרח צדק?'. הדמות המרומזת כאן היא כורש מלך פרס, שנתפס בנבואת ישעיהו כשליח אלוהי לא-מודע, המיועד למוטט את בבל האכזרית ולאפשר את שיבת ציון. ישעיהו מתאר באירוניה מושחזת ודקה את תגובת עמי העולם לעליית כורש: פחד קיומי משתק המוליך אותם לחיפוש נואש אחר ביטחון. תגובתם מתבטאת בחיזוק הדדי ובפנייה מואצת לעבודת אלילים ('איש את רעהו יעזורו... ויחזק חרש את צורף'). התיאור הריאליסטי והמפורט של תהליך ייצור הפסל, הלחמתו וחיזוקו במסמרים כדי ש'לא ימוט', משמש כסאטירה תאולוגית נוקבת על חוסר האונים של אלוהויות מעשה ידי אדם. הנביא שואל בעקיפין: אם האל שלכם זקוק למסמרים ודבק כדי לעמוד יציב ולא ליפול, כיצד הוא יוכל להושיע אתכם ברגע האמת של משבר היסטורי? בניגוד מוחלט לפאניקה ולחוסר האונים של עמי העולם, פונה ה' אל ישראל בכינויים המבטאים קרבה משפחתית ואינטימית יוצאת דופן: 'עבדי', 'בחרתיך', 'זרע אברהם אהבי'. בחירה זו אינה מבוססת על כוח צבאי או פוליטי; אדרבה, ישראל מכונה בפרק 'תולעת יעקב', דימוי קיצוני המבטא את שפל המדרגה, הפגיעות, והרמיסה הפיזית והנפשית של העם השרוי בגלות בבל. אולם, הפרדוקס המקראי מתגלה כאן במלוא עוזו: דווקא ה'תולעת' החלשה והרמוסה תהפוך בהבטחה האלוהית ל'מורג חרוץ חדש בעל פיפיות' — כלי דיש חקלאי אימתני וחד שידוש הרים ויפורר גבעות לאבק. כוחו של העם אינו נובע מעצמו או ממשאביו, אלא מהתמיכה האלוהית האינסופית המבוטאת במטפורה הפיזית המנחמת של החזקת היד: 'כי אני ה' אלוהיך מחזיק ימינך, האומר לך אל תירא אני עזרתיך'. אלמנט מרכזי נוסף בפרק הוא המהפך האקולוגי והקוסמי במדבר (פסוקים יז-כ). העניים והאביונים המחפשים מים לשווא עד שלשונם צחיחה מצמא מייצגים את הצימאון הפיזי והרוחני העמוק של הגולים השבורים. ה' מבטיח לפתוח נהרות על שפיים (גבעות צחיחות וגבוהות) ולהפוך את המדבר השומם לאגם מים חיים. רשימת העצים המפוארת והמגוונת (ארז, שיטה, הדס, עץ שמן, ברוש, תדהר ותאשור) שתצמח יחד בערבה מסמלת את הפיכת השממה הלא-מיושבת לגן עדן פורח ומזמין. נס זה אינו רק פיזי, אלא בעל תכלית הכרתית וחינוכית עמוקה: 'למען יראו וידעו וישימו וישכילו יחדיו כי יד ה' עשתה זאת'. הפרק נחתם באתגר אינטלקטואלי ומשפטי נוסף המופנה ישירות אל אלילי הגויים. ה' דורש מהם להציג את טיעוניהם החזקים ביותר ('הגישו עצמותיכם') ולהוכיח יכולת נבואית אמיתית — להגיד את 'הבאות' (העתיד) או להסביר את משמעות 'הראשונות' (העבר). השתיקה הרועמת של האלילים והעדר היכולת שלהם להגיב חושפים את אפסיותם המוחלטת ואת היותם אשליה אנושית בלבד: 'הן כולם און, אפס מעשיהם, רוח ותוהו נסכיהם'. בכך, ישעיהו מפרק לחלוטין את ההגמוניה התרבותית והדתית של האימפריות הגדולות, ומעמיד את אלוהי ישראל כריבון היחיד המנהל את גלגלי ההיסטוריה ומביא את בשורת הגאולה והתקווה לירושלים השוממת.
- אשליית השליטה החומריתבעתות משבר, בני אדם נוטים להיאחז ב'אלילים' מודרניים — צבירת רכוש, מעמד חברתי, או פתרונות טכנולוגיים מהירים — המדמים שליטה במצב. הלקח מהפרק מציע להכיר במגבלות של אותם 'מסמרים' חיצוניים, ולחפש עוגן רוחני וערכי עמוק ויציב יותר שיכול לשאת אותנו דרך הטלטלות.
- פרדוקס העוצמה שבחולשהדימוי ה'תולעת' ההופכת ל'מורג חרוץ' מלמד שנקודת המוצא של חולשה ופגיעות אינה גזר דין קבוע. קבלה כנה של מגבלותינו וחוסר האונים הזמני שלנו, בשילוב עם הישענות על מקורות תמיכה חיצוניים ופנימיים, יכולה להפוך למנוע צמיחה ועוצמה בלתי רגילה.
- הפרחת השממה הפנימיתתמונת המדבר ההופך לאגם מים ועצים מלמדת על פוטנציאל ההתחדשות הקיים במצבים של יובש רגשי או קיומי. במקום לראות בשממה מצב סופי, יש לזהות בה את המצע לצמיחה חדשה, ולחפש באופן אקטיבי את 'מקורות המים' (למידה, יצירה, קשרים אנושיים עמוקים) שיפרו את חיינו.
הפרק מעלה מתח פילוסופי מובנה בין דטרמיניזם היסטורי לבין בחירה חופשית. מצד אחד, אלוהים מתואר כמי ש'קורא הדורות מראש' ומעיר מנהיגים כמו כורש לפעול לפי תוכנית קבועה מראש, מה שמציג את ההיסטוריה כתסריט כתוב. מצד שני, העמים נדרשים לתת דין וחשבון, וישראל נדרשת לבחור באמונה ולהתגבר על הפחד. כיצד מתיישבת הריבונות המוחלטת של האל על ההיסטוריה עם האחריות והבחירה של האדם והאומות בתוך הכאוס הפוליטי?
📖 קראו את הפרק המלא⌄
הַחֲרִישׁוּ אֵלַי אִיִּים וּלְאֻמִּים יַחֲלִיפוּ כֹחַ יִגְּשׁוּ אָז יְדַבֵּרוּ יַחְדָּו לַמִּשְׁפָּט נִקְרָבָה׃
מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ יִתֵּן לְפָנָיו גּוֹיִם וּמְלָכִים יַרְדְּ יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ כְּקַשׁ נִדָּף קַשְׁתּוֹ׃
יִרְדְּפֵם יַעֲבוֹר שָׁלוֹם אֹרַח בְּרַגְלָיו לֹא יָבוֹא׃
מִי־פָעַל וְעָשָׂה קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ אֲנִי יְהוָה רִאשׁוֹן וְאֶת־אַחֲרֹנִים אֲנִי־הוּא׃
רָאוּ אִיִּים וְיִירָאוּ קְצוֹת הָאָרֶץ יֶחֱרָדוּ קָרְבוּ וַיֶּאֱתָיוּן׃
אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ וּלְאָחִיו יֹאמַר חֲזָק׃
וַיְחַזֵּק חָרָשׁ אֶת־צֹרֵף מַחֲלִיק פַּטִּישׁ אֶת־הוֹלֶם פָּעַם אֹמֵר לַדֶּבֶק טוֹב הוּא וַיְחַזְּקֵהוּ בְמַסְמְרִים לֹא יִמּוֹט׃
וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי׃
אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּיךָ מִקְצוֹת הָאָרֶץ וּמֵאֲצִילֶיהָ קְרָאתִיךָ וָאֹמַר לְךָ עַבְדִּי־אַתָּה בְּחַרְתִּיךָ וְלֹא מְאַסְתִּיךָ׃
אַל־תִּירָא כִּי עִמְּךָ־אָנִי אַל־תִּשְׁתָּע כִּי־אֲנִי אֱלֹהֶיךָ אִמַּצְתִּיךָ אַף־עֲזַרְתִּיךָ אַף־תְּמַכְתִּיךָ בִּימִין צִדְקִי׃
הֵן יֵבֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ כֹּל הַנֶּחֱרִים בָּךְ יִהְיוּ כְאַיִן וְיֹאבְדוּ אַנְשֵׁי רִיבֶךָ׃
תְּבַקְשֵׁם וְלֹא תִמְצָאֵם אַנְשֵׁי מַצֻּתֶךָ יִהְיוּ כְאַיִן וּכְאֶפֶס אַנְשֵׁי מִלְחַמְתֶּךָ׃
כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מַחֲזִיק יְמִינֶךָ הָאֹמֵר לְךָ אַל־תִּירָא אֲנִי עֲזַרְתִּיךָ׃
אַל־תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב מְתֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי עֲזַרְתִּיךְ נְאֻם־יְהוָה וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל׃
הִנֵּה שַׂמְתִּיךְ לְמוֹרַג חָרוּץ חָדָשׁ בַּעַל פִּיפִיּוֹת תָּדוּשׁ הָרִים וְתָדֹק וּגְבָעוֹת כַּמֹּץ תָּשִׂים׃
תִּזְרֵם וְרוּחַ תִּשָּׂאֵם וּסְעָרָה תָּפִיץ אוֹתָם וְאַתָּה תָּגִיל בַּיהוָה בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל תִּתְהַלָּל׃
הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים מְבַקְשִׁים מַיִם וָאַיִן לְשׁוֹנָם בַּצָּמָא נָשָׁתָּה אֲנִי יְהוָה אֶעֱנֵם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֹא אֶעֶזְבֵם׃
אֶפְתַּח עַל־שְׁפָיִים נְהָרוֹת וּבְתוֹךְ בְּקָעוֹת מַעְיָנוֹת אָשִׂים מִדְבָּר לַאֲגַם־מַיִם וְאֶרֶץ צִיָּה לְמוֹצָאֵי מָיִם׃
אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו׃
לְמַעַן יִרְאוּ וְיֵדְעוּ וְיָשִׂימוּ וְיַשְׂכִּילוּ יַחְדָּו כִּי יַד־יְהוָה עָשְׂתָה זֹּאת וּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל בְּרָאָהּ׃
קָרְבוּ רִיבְכֶם יֹאמַר יְהוָה הַגִּישׁוּ עֲצֻמוֹתֵיכֶם יֹאמַר מֶלֶךְ יַעֲקֹב׃
יַגִּישׁוּ וְיַגִּידוּ לָנוּ אֵת אֲשֶׁר תִּקְרֶינָה הָרִאשֹׁנוֹת מָה הֵנָּה הַגִּידוּ וְנָשִׂימָה לִבֵּנוּ וְנֵדְעָה אַחֲרִיתָן אוֹ הַבָּאוֹת הַשְׁמִיעֻנוּ׃
הַגִּידוּ הָאֹתִיּוֹת לְאָחוֹר וְנֵדְעָה כִּי אֱלֹהִים אַתֶּם אַף־תֵּיטִיבוּ וְתָרֵעוּ וְנִשְׁתָּעָה ונרא [וְנִרְאֶה] יַחְדָּו׃
הֵן־אַתֶּם מֵאַיִן וּפָעָלְכֶם מֵאָפַע תּוֹעֵבָה יִבְחַר בָּכֶם׃
הַעִירוֹתִי מִצָּפוֹן וַיַּאת מִמִּזְרַח־שֶׁמֶשׁ יִקְרָא בִשְׁמִי וְיָבֹא סְגָנִים כְּמוֹ־חֹמֶר וּכְמוֹ יוֹצֵר יִרְמָס־טִיט׃
מִי־הִגִּיד מֵרֹאשׁ וְנֵדָעָה וּמִלְּפָנִים וְנֹאמַר צַדִּיק אַף אֵין־מַגִּיד אַף אֵין מַשְׁמִיעַ אַף אֵין־שֹׁמֵעַ אִמְרֵיכֶם׃
רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם וְלִירוּשָׁלִַם מְבַשֵּׂר אֶתֵּן׃
וְאֵרֶא וְאֵין אִישׁ וּמֵאֵלֶּה וְאֵין יוֹעֵץ וְאֶשְׁאָלֵם וְיָשִׁיבוּ דָבָר׃
הֵן כֻּלָּם אָוֶן אֶפֶס מַעֲשֵׂיהֶם רוּחַ וָתֹהוּ נִסְכֵּיהֶם׃