ירמיה · פרק ל״ט
חורבן ירושלים ופרדוקס ההצלה: נפילת צדקיהו ועליית ירמיהו
כִּי מַלֵּט אֲמַלֶּטְךָ וּבַחֶרֶב לֹא תִפֹּל וְהָיְתָה לְךָ נַפְשְׁךָ לְשָׁלָל כִּי־בָטַחְתָּ בִּי נְאֻם־יְהוָה׃
פסוק יחהשומר המיוחד של ירמיהו
דמיין שאתה שוכב במיטה החמה שלך, מוגן ובטוח, ומקשיב לסיפור על לילה חשוך אחד בירושלים העתיקה. באותו לילה, המלך צדקיהו ניסה לברוח מהעיר דרך גינה סודית, אך הוא לא הצליח והחיילים הבבלים תפסו אותו. העיר עברה שינויים גדולים וקשים, אבל בתוך כל הסערה הזו, היה איש אחד מיוחד בשם ירמיהו הנביא. ירמיהו תמיד אמר רק את האמת, גם כשהיה קשה. וראה זה פלא! מלך בבל הגדול ציווה על החיילים שלו לשמור על ירמיהו היטב ולתת לו ללכת לאן שירצה. ירמיהו בחר להישאר עם האנשים הפשוטים ולעזור להם. ואלוהים שלח מסר חם גם לחברו הטוב, עבד-מלך, שהציל אותו בעבר: 'אל תפחד, אני אשמור עליך כי עשית מעשה טוב ובטחת בי'. הסיפור הזה מזכיר לנו שמי שעושה טוב ואומר אמת, תמיד מוגן באהבה.
הבטחת אלוהים לעבד-מלך מלמדת שמעשים טובים ואמונה מגינים עלינו גם ברגעים הכי קשים ומפחידים בחיים.
הסיפור על ירמיהו ועבד-מלך בתוך חורבן ירושלים מזמין אותנו לדבר עם הילדים על הערך של נאמנות ואמירת אמת, ועל כך שמעשים טובים שאנו עושים לאחרים חוזרים אלינו בסופו של דבר. ירמיהו לא פחד לומר את האמת, ועבד-מלך לא פחד לעזור לו כשהיה בצרות. תוכלו לשאול את הילד: 'איך לדעתך מרגיש מישהו שעושה מעשה טוב בסתר? האם גם אתה הרגשת פעם שמחה גדולה אחרי שעזרת לחבר?'. שיחה כזו מחזקת את ההבנה שיושרה ואנושיות הן המגן הטוב ביותר שלנו בחיים.
- למה לדעתך מלך בבל החליט לשמור על ירמיהו ולא לפגוע בו?
- איך עבד-מלך הרגיש כשהוא קיבל את ההבטחה המיוחדת שאלוהים ישמור עליו?
- איזה מעשה טוב קטן שעשית היום גרם לך להרגיש שמח ובטוח?
הסוד של ירמיהו והעיר שהשתנתה
דמיינו שאתם עומדים על חומת עיר גדולה ויפה, ולפתע נשמע קול תרועה חזק! אוי לא, צבא בבל הגדול הגיע לירושלים. המלך צדקיהו המבוהל ניסה לברוח בלילה חשוך דרך גינת המלך הנסתרת, אך החיילים תפסו אותו והוא נלקח רחוק-רחוק. העיר היפה נפגעה, אבל בתוך כל הרעש והפחד, קרה דבר מדהים. ירמיהו הנביא, שהיה נעול בתוך חצר השמירה, שוחרר לחופשי! מלך בבל הגדול שמע שירמיהו הוא איש טוב שאומר רק את האמת, וציווה על שריו: "שמרו עליו ואל תעשו לו שום רע!". ירמיהו ניצל ונשאר עם האנשים הפשוטים בארץ. ומה קרה לחברו הטוב, עבד-מלך, שעזר לו בעבר? אלוהים שלח לו מסר מיוחד ומרגיע: "אל תפחד, אני אשמור עליך מכל רע כי בטחת בי". מה יקרה לירמיהו כעת, כשהוא חופשי לגמרי? בפרק הבא נגלה!
אלוהים מבטיח לעבד-מלך הטוב שהוא ישמור עליו ויציל אותו מהמלחמה, כי הוא עשה מעשה אמיץ ובטח בו.
הידעתם שלמרות שמלך בבל היה האויב הכי גדול של ירושלים, הוא ציווה על החיילים שלו לשמור על ירמיהו הנביא מכל משמר ולתת לו כל מה שהוא מבקש?
ירמיהו כעת חופשי ומסתובב בין האנשים שנשארו בארץ. האם הוא יצליח לעזור להם לבנות חיים חדשים? בפרק הבא נגלה!
נפילת ירושלים: כשהמלך בורח והנביא משתחרר
פרק ל"ט מתאר את רגע השיא הדרמטי והעצוב של ספר ירמיהו: חומות ירושלים נפרצות לאחר מצור ממושך וקשה של צבא בבל. המלך צדקיהו, במקום להישאר ולהילחם או להיכנע כפי שהציע לו ירמיהו, מנסה לברוח בחסות החשכה דרך גן המלך. הבריחה נכשלת - הבבלים תופסים אותו בערבות יריחו ומביאים אותו למשפט אכזרי בפני נבוכדנאצר מלך בבל. בניו של צדקיהו נשחטים לנגד עיניו, ולאחר מכן מעוורים אותו ולוקחים אותו בשלשלאות לבבל. העיר עצמה נשרפת וחומותיה נהרסות. אך בתוך החורבן הנורא, ירמיהו הנביא זוכה ליחס מיוחד ומכבד מצד הכובשים הבבלים, שמשחררים אותו מחצר המטרה ומאפשרים לו לבחור היכן לחיות. בנוסף, אלוהים שולח הבטחה אישית לעבד-מלך הכושי שינצל מהחורבן בזכות אומץ ליבו.
הפסוק הזה מראה שגם בתוך בלגן ענק וחורבן של מדינה שלמה, מי שפועל באומץ, עושה את הדבר הנכון ובוטח באלוהים - לא נשכח.
כשאתם נמצאים בתוך משבר גדול או בלגן קבוצתי, אל תנסו לברוח מהאחריות שלכם כמו צדקיהו. עמידה אמיצה מול האמת, גם כשהיא קשה, תמיד עדיפה על פני בריחה שתסבך אתכם עוד יותר.
זה כמו קבוצה של חברים שעושה מעשה אסור בבית הספר. המנהיג של הקבוצה מנסה להפיל את האשמה על אחרים ולברוח מהעונש, אבל בסוף הוא נתפס ומקבל את העונש הכי קשה, בזמן שדווקא מי שהזהיר מראש ודיבר בכנות זוכה להערכה ולסליחה.
סוף המשחק: חורבן ירושלים והאיש ששרד את הכל
הפרק מתאר את רגע האמת של ממלכת יהודה. אחרי שנתיים של מצור בבלי חונק, חומות ירושלים נפרצות בקיץ של שנת 586 לפני הספירה. המלך צדקיהו מבין שהכל אבוד ומנסה להימלט בלילה עם חייליו דרך מעבר סודי בגן המלך, אך הבבלים רודפים אחריו ומשיגים אותו ליד יריחו. המפגש שלו עם נבוכדנאצר מלך בבל מסתיים בטרגדיה איומה: ילדיו נרצחים מול עיניו, ואז מעוורים אותו כדי שהמראה האחרון שיראה בחייו יהיה מות בניו. ירושלים נשרפת, החומות מנותצות, ורוב העם מוגלה לבבל. אולם, באופן מפתיע, הבבלים משאירים את עניי הארץ ומעניקים להם כרמים. ירמיהו הנביא, שהיה אסיר בחצר המטרה בגלל נבואות הזעם שלו, משוחרר בפקודה ישירה של מלך בבל שמעריך את אמינותו. הוא מופקד בידיו של גדליהו בן אחיקם ובוחר להישאר עם העם בארץ. הפרק נחתם בהבטחת הצלה לעבד-מלך הכושי, שהציל את ירמיהו בעבר.
הפסוק חותם את הפרק בנבואת נחמה אישית לעבד-מלך הכושי, שסיכן את חייו כדי להציל את ירמיהו מבור הטיט בפרק הקודם. בעיצומו של חורבן לאומי נורא, שבו המלך צדקיהו מאבד את בניו ואת מאור עיניו, אלוהים מציג עיקרון של צדק וגמול אישי: מי שבטח באלוהים ופעל באנושיות ובאומץ יזכה בחייו כשלל, בעוד שהמנהיגים שסירבו להקשיב לנביא ירדו ביגון שאולה.
להעמקה בסיפור⌄
הפרק הזה הוא נקודת המפנה הדרמטית ביותר בספר ירמיהו, והוא מציג ניגוד קיצוני בין שתי דמויות: המלך צדקיהו והנביא ירמיהו. לאורך כל הפרקים הקודמים, ירמיהו הפציר בצדקיהו להיכנע לבבלים כדי להציל את העיר ואת עצמו. צדקיהו, שפחד מהשרים שלו ומהלחץ החברתי, סירב להקשיב ובחר להמשיך במרד. כעת, כשהחומות נפרצות, אנחנו רואים את תוצאות הבחירות האלה. הבריחה של צדקיהו בלילה היא מעשה פחדני של מנהיג שנוטש את עמו ברגע האמת. העונש שהוא מקבל ברבלה - שחיטת בניו מול עיניו וניקור עיניו - הוא אכזרי במיוחד, אך הוא גם סמלי: צדקיהו היה עיוור מבחינה רוחנית ופוליטית לאורך כל דרכו, וכעת העיוורון הזה הופך לפיזי. מנגד, ירמיהו, שסבל מרדיפות, לעג ומאסר ממושך באשמת בגידה, מתגלה כמי שצדק לכל אורך הדרך. באופן אירוני, דווקא האויב הבבלי, נבוכדנאצר, מכיר בערכו של ירמיהו ומצווה להגן עליו. הבבלים מבינים שירמיהו לא היה בוגד אלא נביא אמת שחזה את המציאות במדויק. השחרור של ירמיהו והעברתו לחסותו של גדליהו בן אחיקם מסמנים את תחילתו של ניסיון שיקום חדש בארץ, המבוסס על האנשים הפשוטים והעניים שנשארו מאחור וקיבלו אדמות. נקודה מרתקת נוספת בפרק היא הדאגה של אלוהים לעבד-מלך הכושי. בעיצומו של חורבן לאומי עצום, אלוהים עוצר כדי לשלוח נבואה אישית לאדם יחיד, זר, שפעל באומץ לב והציל את הנביא ממוות בבור. זהו שיעור מוסרי עצום: גם כשהמערכת כולה קורסת וההיסטוריה משתוללת, למעשים הטובים של היחיד יש משקל עצום, והם לא נשכחים. הפרק מזמין אותנו לשאול את עצמנו היכן אנחנו עומדים ברגעים של קריסת מערכות - האם אנחנו בורחים ומנסים להציל את עורנו כמו צדקיהו, או דבקים באמת ובאנושיות כמו ירמיהו ועבד-מלך.
אם הייתם במקום צדקיהו, האם הייתם מקשיבים לירמיהו ונכנעים לבבלים כדי להציל את העיר, או שהייתם נלחמים עד הסוף כדי לא להיראות חלשים ובוגדים בעיני העם שלכם?
חורבן ירושלים ופרדוקס ההצלה: נפילת צדקיהו ועליית ירמיהו
פרק ל"ט בספר ירמיהו מתעד את אירוע החורבן הדרמטי של ירושלים בשנת 586 לפנה"ס, המהווה את קו פרשת המים של תקופת בית ראשון. לאחר מצור ממושך של שנה וחצי, חומות העיר נפרצות על ידי צבא בבל בראשות נבוכדנאצר. שרי בבל מתמקמים בשער התווך, מסמלים את תפיסת השלטון. המלך צדקיהו ואנשי מלחמתו מנסים להימלט באישון לילה דרך גן המלך לכיוון הערבה, אך נתפסים בידי הכשדים בערבות יריחו. צדקיהו מובא לרבלה, שם נבוכדנאצר שוחט את בניו ואת אצילי יהודה לנגד עיניו, מנקר את עיניו של צדקיהו ושולח אותו באזיקים לבבל. ירושלים נשרפת באש וחומותיה נהרסות. מרבית העם מוגלה לבבל, למעט דלת העם שנותרת בארץ ומקבלת כרמים ושדות מנבוזראדן, רב הטבחים. בתוך החורבן הכללי, ירמיהו הנביא זוכה ליחס מועדף בפקודת נבוכדנאצר. הוא משוחרר מחצר המטרה ונמסר לגדליהו בן אחיקם, המנהיג המקומי החדש. הפרק מסתיים בנבואת הבטחה אישית לעבד-מלך הכושי, שהציל את ירמיהו מהבור, ומבטיח לו כי חייו יינצלו מהטבח בזכות ביטחונו באלוהים.
הפסוק חותם את הפרק בנבואת נחמה אישית לעבד-מלך הכושי, שסיכן את חייו כדי להציל את ירמיהו מבור הטיט בפרק הקודם. בעיצומו של חורבן לאומי נורא, שבו המלך צדקיהו מאבד את בניו ואת מאור עיניו, אלוהים מציג עיקרון של צדק וגמול אישי: מי שבטח באלוהים ופעל באנושיות ובאומץ יזכה בחייו כשלל, בעוד שהמנהיגים שסירבו להקשיב לנביא ירדו ביגון שאולה.
הדרש — קריאה לעומק⌄
פרק ל"ט מהווה את המימוש הטרגי של נבואות הזעם של ירמיהו, שליוו את ספר ירמיהו לאורך עשרות שנים. המבנה הספרותי של הפרק בנוי על סדרה של ניגודים חריפים ואירוניה דרמטית, המדגישים את המשמעות התיאולוגית והמוסרית של החורבן. הניגוד המרכזי בפרק הוא בין גורלו של המלך צדקיהו לגורלו של ירמיהו הנביא. צדקיהו, המנהיג הפורמלי של יהודה, מוצג כדמות טרגית וחלשה. בריחתו בלילה דרך "גן המלך" - מקום המזוהה עם שפע ותענוגות - אל הערבה השוממת, מסמלת את קריסת שלטונו. לכידתו בערבות יריחו (המקום שבו נכנסו בני ישראל לראשונה לארץ) מסמלת את קץ הריבונות הישראלית בארץ. העונש האכזרי שמושת עליו ברבלה - שחיטת בניו לנגד עיניו ואז עיוורונו - נושא משמעות תיאולוגית עמוקה: המראה האחרון שנחקק בזיכרונו של המלך הוא חורבן שושלתו. עיוורונו הפיזי הוא השתקפות של עיוורונו הרוחני לאורך כל תקופת מלוכתו, שבה סירב "לראות" את המציאות ואת נבואות האמת של ירמיהו. לעומת זאת, ירמיהו, שהיה אסיר וכבול בחצר המטרה, משתחרר לחופשי דווקא על ידי הכובש הבבלי. יש כאן אירוניה דרמטית עצומה: נבוכדנאצר, האויב הגדול, מתגלה כמי שמכיר בערכו של נביא ה' ומצווה על שמירתו ("ועיניך שים עליו"). בעוד שעיניו של צדקיהו מנוקרות, עיני הבבלים פקוחות לטובה על ירמיהו. שחרורו של ירמיהו ומסירתו לגדליהו בן אחיקם מסמנים את ראשיתה של הנהגה חדשה, מתונה ומציאותית, המבוססת על דלת העם שנותרה בארץ. חלוקת הכרמים והשדות לעניים אלה מהווה ניצן ראשון של צדק חברתי ותקווה חקלאית בתוך השממה. רובד נוסף בפרק הוא היחס לעבד-מלך הכושי. שילוב נבואת ההצלה שלו בסוף הפרק, אף שמבחינה כרונולוגית היא נאמרה עוד כשהיה ירמיהו עצור, אינו מקרי. הוא נועד להציב אלטרנטיבה מוסרית לצדקיהו. עבד-מלך, נוכרי וחסר מעמד, בטח בה' ופעל באומץ להצלת הנביא, ולכן הוא זוכה להבטחת חיים ("והייתה לך נפשך לשלל"). צדקיהו, לעומת זאת, שבטח בבריתות פוליטיות ובכוח צבאי, איבד את הכל. בכך, הפרק מפרק את התפיסה הקולקטיבית של החורבן ומראה כי גם בתוך קטסטרופה לאומית, אלוהים שופט ומציל את הפרט על פי מעשיו ואמונתו האישית. המילים המנחות בפרק, כמו "עין" (עיני צדקיהו המעוורות מול עיני הבבלים השמות לב אל ירמיהו), מדגישות את הראייה האלוהית הבוחנת כליות ולב ומבחינה בין צדיק לרשע גם בתוך תופת המלחמה.
- עיוורון מנהיגותי והמחיר של בריחה מאחריותגורלו של צדקיהו מדגים את הסכנה שבמנהיגות המובלת על ידי פחד מדעת קהל ולחצים חיצוניים במקום על ידי ראיית מציאות מפוקחת. בעולם הניהול והקריירה, מנהיג שמסרב להתמודד עם משברים בזמן ומנסה 'לברוח' מאחריות ברגע האמת, לא רק שמביא לקריסת הארגון שלו, אלא גם מאבד את הלגיטימיות המוסרית שלו ומשלם מחיר אישי כבד.
- הכרה בערך המקצועי והמוסרי מצד גורמים חיצונייםשחרורו של ירמיהו על ידי הבבלים מלמד שיושרה מקצועית ואמירת אמת, גם כשהן אינן פופולריות בבית, זוכות בסופו של דבר להערכה אפילו מצד יריבים או מתחרים. במערכות יחסים עסקיות או חברתיות, שמירה על עקרונות ועל אמינות ללא פשרות בונה מוניטין חזק שמגן על האדם בטווח הארוך, גם בעתות משבר ושינויים מבניים.
- צדק פרטני בתוך משבר מערכתיהבטחת ההצלה לעבד-מלך הכושי מדגישה כי גם כאשר המערכת כולה קורסת (כמו פשיטת רגל של חברה, משבר כלכלי או מלחמה), למעשים המוסריים של היחיד יש ערך עצמאי. אל לו לאדם לומר 'הכל אבוד ולכן אין טעם לפעול בצדק'. עשיית הטוב המקומי והגשת עזרה לזולת ברגעי משבר הן אלו שמגדירות את אנושיותו ומייצרות עבורו רשת ביטחון מוסרית ופיזית.
הפרק מעלה את המתח שבין גורל קולקטיבי לאחריות אישית: כיצד ייתכן שבעוד שכל העיר נחרבת ורוב העם גולה או נטבח, יחידים כמו ירמיהו ועבד-מלך זוכים ליחס מועדף ולהצלה? האם הצדק האלוהי יכול להתקיים באמת בתוך קטסטרופה היסטורית שבה חפים מפשע רבים נפגעים, או שמא ההצלה הפרטנית היא רק חסד מקרי המדגיש את חוסר האונים הכללי?
📖 קראו את הפרק המלא⌄
בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁעִית לְצִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂרִי בָּא נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל וְכָל־חֵילוֹ אֶל־יְרוּשָׁלִַם וַיָּצֻרוּ עָלֶיהָ׃
בְּעַשְׁתֵּי־עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְצִדְקִיָּהוּ בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ הָבְקְעָה הָעִיר׃
וַיָּבֹאוּ כֹּל שָׂרֵי מֶלֶךְ־בָּבֶל וַיֵּשְׁבוּ בְּשַׁעַר הַתָּוֶךְ נֵרְגַל שַׂר־אֶצֶר סַמְגַּר־נְבוּ שַׂר־סְכִים רַב־סָרִיס נֵרְגַל שַׂר־אֶצֶר רַב־מָג וְכָל־שְׁאֵרִית שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל׃
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָם צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה וְכֹל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה וַיִּבְרְחוּ וַיֵּצְאוּ לַיְלָה מִן־הָעִיר דֶּרֶךְ גַּן הַמֶּלֶךְ בְּשַׁעַר בֵּין הַחֹמֹתָיִם וַיֵּצֵא דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה׃
וַיִּרְדְּפוּ חֵיל־כַּשְׂדִּים אַחֲרֵיהֶם וַיַּשִּׂגוּ אֶת־צִדְקִיָּהוּ בְּעַרְבוֹת יְרֵחוֹ וַיִּקְחוּ אֹתוֹ וַיַּעֲלֻהוּ אֶל־נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל רִבְלָתָה בְּאֶרֶץ חֲמָת וַיְדַבֵּר אִתּוֹ מִשְׁפָּטִים׃
וַיִּשְׁחַט מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת־בְּנֵי צִדְקִיָּהוּ בְּרִבְלָה לְעֵינָיו וְאֵת כָּל־חֹרֵי יְהוּדָה שָׁחַט מֶלֶךְ בָּבֶל׃
וְאֶת־עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ עִוֵּר וַיַּאַסְרֵהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם לָבִיא אֹתוֹ בָּבֶלָה׃
וְאֶת־בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֶת־בֵּית הָעָם שָׂרְפוּ הַכַּשְׂדִּים בָּאֵשׁ וְאֶת־חֹמוֹת יְרוּשָׁלִַם נָתָצוּ׃
וְאֵת יֶתֶר הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר וְאֶת־הַנֹּפְלִים אֲשֶׁר נָפְלוּ עָלָיו וְאֵת יֶתֶר הָעָם הַנִּשְׁאָרִים הֶגְלָה נְבוּזַר־אֲדָן רַב־טַבָּחִים בָּבֶל׃
וּמִן־הָעָם הַדַּלִּים אֲשֶׁר אֵין־לָהֶם מְאוּמָה הִשְׁאִיר נְבוּזַרְאֲדָן רַב־טַבָּחִים בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וַיִּתֵּן לָהֶם כְּרָמִים וִיגֵבִים בַּיּוֹם הַהוּא׃
וַיְצַו נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל עַל־יִרְמְיָהוּ בְּיַד נְבוּזַרְאֲדָן רַב־טַבָּחִים לֵאמֹר׃
קָחֶנּוּ וְעֵינֶיךָ שִׂים עָלָיו וְאַל־תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה רָּע כִּי אם כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אֵלֶיךָ כֵּן עֲשֵׂה עִמּוֹ׃
וַיִּשְׁלַח נְבוּזַרְאֲדָן רַב־טַבָּחִים וּנְבוּשַׁזְבָּן רַב־סָרִיס וְנֵרְגַל שַׂר־אֶצֶר רַב־מָג וְכֹל רַבֵּי מֶלֶךְ־בָּבֶל׃
וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְחוּ אֶת־יִרְמְיָהוּ מֵחֲצַר הַמַּטָּרָה וַיִּתְּנוּ אֹתוֹ אֶל־גְּדַלְיָהוּ בֶּן־אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן לְהוֹצִאֵהוּ אֶל־הַבָּיִת וַיֵּשֶׁב בְּתוֹךְ הָעָם׃
וְאֶל־יִרְמְיָהוּ הָיָה דְבַר־יְהוָה בִּהְיֹתוֹ עָצוּר בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה לֵאמֹר׃
הָלוֹךְ וְאָמַרְתָּ לְעֶבֶד־מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי לֵאמֹר כֹּה־אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי מבי [מֵבִיא] אֶת־דְּבָרַי אֶל־הָעִיר הַזֹּאת לְרָעָה וְלֹא לְטוֹבָה וְהָיוּ לְפָנֶיךָ בַּיּוֹם הַהוּא׃
וְהִצַּלְתִּיךָ בַיּוֹם־הַהוּא נְאֻם־יְהוָה וְלֹא תִנָּתֵן בְּיַד הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר־אַתָּה יָגוֹר מִפְּנֵיהֶם׃
כִּי מַלֵּט אֲמַלֶּטְךָ וּבַחֶרֶב לֹא תִפֹּל וְהָיְתָה לְךָ נַפְשְׁךָ לְשָׁלָל כִּי־בָטַחְתָּ בִּי נְאֻם־יְהוָה׃