תנ״ך יקר פתח באפליקציה

ירמיה · פרק י״ט

החרס המנופץ בגיא בן הינום: נבואת השבר של ירמיהו

👑

וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה־אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת כָּכָה אֶשְׁבֹּר אֶת־הָעָם הַזֶּה וְאֶת־הָעִיר הַזֹּאת כַּאֲשֶׁר יִשְׁבֹּר אֶת־כְּלִי הַיּוֹצֵר אֲשֶׁר לֹא־יוּכַל לְהֵרָפֵה עוֹד וּבְתֹפֶת יִקְבְּרוּ מֵאֵין מָקוֹם לִקְבּוֹר׃

פסוק יא
התאמת תוכן לפי גיל

השיעור של ירמיהו והכלי השלם

פעם אחת, לפני שנים רבות בירושלים, ביקש אלוהים מירמיהו הנביא לעשות מעשה מיוחד כדי ללמד את כולם שיעור חשוב. ירמיהו קנה בקבוק קטן ויפה עשוי מחרס, והזמין את מנהיגי העם לצאת איתו לטיול קצר מחוץ לחומות. כשהגיעו לעמק ירוק, ירמיהו דיבר אליהם באהבה ובדאגה. הוא הסביר להם שאלוהים רוצה שהם יקשיבו לעצות הטובות, ישמרו על הכללים, ובעיקר – שיהיו טובים זה לזה ולא יפגעו באף אחד. כדי להראות להם כמה חשוב לשמור על הלב ועל החברות, ירמיהו שמט את הבקבוק היפה מידו – וקלאנג! הבקבוק נשבר לרסיסים קטנים. ירמיהו הסביר בעדינות שכמו שכלי חרס שנשבר קשה מאוד להדביק בחזרה, כך עלינו לשמור היטב על המעשים הטובים שלנו ועל החברים שלנו, כדי שלא נשבור את הלב של אף אחד.

מה הפסוק אומר?

הפסוק מדגיש את החשיבות של מניעת נזק בלתי הפיך באמצעות הקשבה וגמישות, ומזכיר לנו ללמד את ילדינו לא להגיע לקצוות של עקשנות מזיקה.

טיפ להורים

הסיפור על כלי החרס שנשבר הוא הזדמנות מצוינת לדבר עם הילד על הערך של שמירה על דברים יקרים – לא רק חפצים, אלא בעיקר רגשות, אמון וחברות. תוכלו להסביר לילד שבדיוק כמו שכד חרס דורש זהירות כדי שלא יישבר, כך גם הלב של החברים שלנו או המילים שאנו אומרים דורשים מאיתנו עדינות ותשומת לב. זו הזדמנות לשאול את הילד איך הוא מרגיש כשאומרים לו מילה טובה, ואיך אפשר לשמור על חברות חזקה ושלמה בלי 'לשבור' אותה בכעס.

שאלות לשיחה עם הילד
  • אם היית יכול להכין כלי מיוחד מחימר, איזה כלי היית בוחר להכין ולמי היית נותן אותו במתנה?
  • איך אנחנו יכולים לשמור על הלב של החברים שלנו בכיתה או בגן שיהיה תמיד שמח ושלם?
  • מה עוזר לך להקשיב לעצות טובות של אמא ואבא כשקצת קשה לך?

הכד השבור והסוד של ירמיהו

דמיין שאתה עומד מחוץ לחומות העיר ירושלים העתיקה, והשמש חמה ומלטפת. פתאום מופיע ירמיהו הנביא, ובידו בקבוק קטן ויפה עשוי מחרס. הוא מזמין אליו את האנשים המבוגרים והחשובים של העיר, ומבקש מהם ללכת איתו לעמק מיוחד. האנשים סקרנים ומקשיבים לכל מילה. ירמיהו מסביר להם שאלוהים עצוב מאוד, כי האנשים בעיר הפסיקו להתנהג יפה אחד לשני ושכחו את הכללים הטובים. ואז, בבת אחת – טראח! ירמיהו משליך את בקבוק החרס על האדמה, והוא נשבר לרסיסים קטנים ורבים. כולם נבהלים ומשתתקים. ירמיהו מסביר להם בשקט: 'כמו שהבקבוק הזה נשבר ואי אפשר להדביק אותו מחדש, כך גם החיים שלנו והעיר שלנו עלולים להישבר אם לא נדע להקשיב ולעשות טוב'. האם האנשים יתחילו להקשיב?

מה הפסוק אומר?

הנביא מסביר שכמו שכד חרס שנשבר לרסיסים אי אפשר להדביק בחזרה, כך קשה מאוד לתקן דברים טובים שהרסנו אם לא נקשיב בזמן.

הידעת?

בימי קדם, בקבוק חרס היה כלי יקר ושימושי מאוד לאחסון מים או שמן, ושבירתו הייתה אירוע מרעיש ומפתיע במיוחד!

מה יקרה בפרק הבא?

ירמיהו לא עוצר שם! הוא חוזר בריצה אל חצר בית המקדש הגדול כדי לצעוק את האמת לכולם. מה יקרה לו שם? בפרק הבא נגלה!

ירמיהו שובר את הכלים

ירמיהו הנביא מקבל מאלוהים משימה יוצאת דופן כדי לזעזע את תושבי ירושלים. הוא קונה בקבוק חרס פשוט מיוצר כלים, ומזמין את מנהיגי העם והכהנים לצאת איתו אל גיא בן הינום – מקום מחוץ לעיר שהפך לסמל של מעשים רעים ועבודת אלילים אכזרית. שם, ירמיהו נושא נאום קשה ומזהיר אותם מפני אסון נורא וחורבן מוחלט שיבוא על העיר בגלל שהם התעלמו מהחוקים המוסריים ושפכו דם נקי. כדי להמחיש את האזהרה, ירמיהו מטיח את הבקבוק באדמה ומנפץ אותו לרסיסים לעיניהם המשתאות של המנהיגים. הוא מבהיר להם שכמו כלי החרס השבור שלא ניתן לאחותו, כך ירושלים תיחרב אם הם ימשיכו להקשות את ערפם ולסרב להקשיב. לאחר מכן, הוא חוזר לעיר ומזהיר את כל העם בחצר בית המקדש.

מה הפסוק אומר?

הפסוק מראה שיש טעויות שיוצרות שבר שקשה מאוד לתקן. לפעמים עקשנות מביאה אותנו לנקודת אל-חזור, ולכן עדיף לעצור ולהקשיב לפני ששוברים את הכלים.

Life Hack

לפעמים אנחנו נכנסים לוויכוח ומתעקשים 'לשבור את הכלים' רק כדי לצאת צודקים. הטיפ של ירמיהו: תזכרו שיש דברים שאחרי ששוברים אותם – כמו אמון או חברות קרובה – קשה מאוד, ולפעמים בלתי אפשרי, לתקן.

מקבילה מודרנית

לראות את ירמיהו מנפץ כד חרס מול המנהיגים זה כמו שפעיל סביבה יגיע לכיכר העיר וישפוך מיכל מים מלוכלכים על הרצפה כדי להמחיש לכולם איך אנחנו הורסים את הטבע שלנו. מעשה דרמטי אחד ששווה אלף מילים.

נקודת האל-חזור: המיצג הדרמטי של ירמיהו

בפרק י"ט, ירמיהו הנביא נשלח לבצע אקט מחאתי יוצא דופן כדי להעיר את מנהיגי ירושלים מתרדמתם המוסרית. אלוהים מצווה עליו לקנות בקבוק חרס ולצאת יחד עם זקני העם והכהנים אל גיא בן הינום, מקום שהיה מזוהה עם הטקסים האכזריים ביותר של עבודת אלילים, כולל הקרבת ילדים. שם, ירמיהו נושא נבואה קשה ומצמררת על האסון הממשמש ובא: העיר תעמוד במצור נורא, האויבים יקיפו אותה, והתושבים יגיעו לחרפת רעב קיצונית. באמצע הנאום, לעיני המנהיגים ההמומים, ירמיהו מנפץ את בקבוק החרס על הקרקע. הוא מסביר להם שהשבר הזה מייצג את גורלה של ירושלים – ברגע שהכלי נשבר לאחר שנשרף בתנור, אין שום דרך להחזיר את הגלגל לאחור ולתקן אותו. ירמיהו לא מסתפק בכך; הוא חוזר מיד אל חצר בית המקדש וחוזר על האזהרה הנוקבת בפני כל העם, ומאשים אותם בכך שהם מקשים את ערפם ומסרבים לשמוע את האמת.

מה הפסוק אומר?

הפסוק מציג את שיאו של המעשה הסמלי בפרק: שבירת בקבוק החרס. ירמיהו משתמש בכלי החומר כדי להמחיש את נקודת האל-חזור שאליה הגיעה ממלכת יהודה. השבר אינו רק פיזי, אלא מייצג קריסה חברתית ורוחנית טוטאלית. בניגוד לכלי חימר רך שניתן לעצב מחדש, כלי חרס שנשרף בתנור ונשבר אינו ניתן לתיקון. זוהי אזהרה אחרונה ונוקבת מפני חורבן מוחלט שייגרם בשל התעקשות העם שלא להקשיב.

להעמקה בסיפור

הסיפור של ירמיהו בפרק זה הוא דוגמה מדהימה לשימוש במה שאנחנו מכנים היום 'אמנות מיצג' או 'אקט מחאה אקטיביסטי'. ירמיהו מבין שהמילים שלו כבר הפכו לרעש רקע עבור תושבי ירושלים. הם רגילים לשמוע נביאים, והם פשוט ממשיכים בשלהם. לכן, הוא לוקח את המנהיגים והכהנים – האנשים שאמורים להוביל את החברה – דווקא לגיא בן הינום. המקום הזה הוא לא סתם נקודה גיאוגרפית; זהו עמק מחוץ לחומות ירושלים שהיה מזוהה עם פולחן המולך הנורא, שבו אנשים הקריבו את ילדיהם באש. ירמיהו בוחר במיקום הזה כדי להראות להם את השפל המוסרי שאליו הם הגיעו, מקום שבו ערך החיים נרמס לחלוטין. מה שמעניין כאן הוא הבחירה בבקבוק החרס. בתחילת דרכו, ירמיהו ביקר בבית היוצר וראה איך הקדר מעצב את החימר הרך מחדש כשהוא מתקלקל. אבל כאן, הבקבוק כבר אפוי, קשיח ומוגמר. כשירמיהו מנפץ אותו, הרעש של החרס הנשבר מהדהד בעמק. המסר ברור ומפחיד: החברה שלכם עברה את הגבול. הגעתם למצב שבו אתם כבר לא חומר רך שאפשר לעצב מחדש בקלות; הפכתם לנוקשים, אטומים ועקשנים. כשכלי חרס אפוי נשבר, אי אפשר להדביק אותו וליצור ממנו כלי חדש. הוא הופך לחתיכות חרס חסרות ערך. הפרק הזה מעלה שאלה קשה על גבולות האחריות שלנו. לפעמים אנחנו רואים מישהו סביבנו – חבר, בן משפחה, או אפילו את עצמנו – שהולך במסלול של הרס עצמי. אנחנו מנסים לדבר, להסביר, אבל הצד השני 'מקשה את ערפו' ומסרב להקשיב. ירמיהו מראה לנו שלמעשים שלנו יש השלכות אמיתיות, ושעקשנות עיוורת עלולה להוביל אותנו לנקודה שבה הנזק כבר יהיה בלתי הפיך. האקט של שבירת הכלי הוא קריאת השכמה חריפה: אל תחכו שהכל יישבר כדי להבין שמשהו פה לא עובד. תעצרו, תקשיבו, ותהיו מוכנים להשתנות לפני שיהיה מאוחר מדי.

שאלה למחשבה

אם היית רואה חבר קרוב שהולך במסלול של הרס עצמי ומסרב להקשיב לאף אחד, איזה 'אקט דרמטי' היית עושה כדי לנסות להעיר אותו לפני שיהיה מאוחר מדי?

החרס המנופץ בגיא בן הינום: נבואת השבר של ירמיהו

ירמיהו פרק י"ט מציג אירוע דרמטי ומכונן בחייו של הנביא ירמיהו, המתרחש בשלהי ימי ממלכת יהודה. אלוהים מצווה על ירמיהו לרכוש בקבוק חרס מיוצר כלים, ולצאת בליווי זקני העם וזקני הכהנים אל גיא בן הינום, השוכן מחוץ לחומות ירושלים בסמוך לשער החרסית. במקום זה, שהיה מזוהה עם פולחן המולך האכזרי ושריפת ילדים באש, נושא ירמיהו נבואת זעם קשה. הוא מתאר את האסון הנורא שיפקוד את העיר: מצור ממושך שיביא את התושבים לחרפת רעב קיצונית ולחורבן פיזי מוחלט, כעונש על עזיבת ה', שפיכת דם נקיים ועבודת אלילים. בעיצומו של המעמד, מצווה ירמיהו לנפץ את בקבוק החרס לעיני המלווים אותו, כסמל מוחשי לכך שירושלים ותושביה יישברו באופן בלתי הפיך, בדומה לכלי חרס שרוף שלא ניתן עוד לאיחוי. לאחר מכן, חוזר ירמיהו אל חצר בית המקדש ומכריז על הנבואה הקשה בפני כל העם, תוך שהוא מאשים אותם בקשיחות עורף ובסירוב להקשיב לדברי אלוהים.

מה הפסוק אומר?

הפסוק מציג את שיאו של המעשה הסמלי בפרק: שבירת בקבוק החרס. ירמיהו משתמש בכלי החומר כדי להמחיש את נקודת האל-חזור שאליה הגיעה ממלכת יהודה. השבר אינו רק פיזי, אלא מייצג קריסה חברתית ורוחנית טוטאלית. בניגוד לכלי חימר רך שניתן לעצב מחדש, כלי חרס שנשרף בתנור ונשבר אינו ניתן לתיקון. זוהי אזהרה אחרונה ונוקבת מפני חורבן מוחלט שייגרם בשל התעקשות העם שלא להקשיב.

הדרש — קריאה לעומק

פרק י"ט בספר ירמיהו מהווה נקודת מפנה ספרותית ותיאולוגית, שבה הנביא עובר מנאומים מילוליים למעשים סמליים דרמטיים בעלי תהודה ציבורית רחבה. הרקע ההיסטורי והגיאוגרפי של הפרק קריטי להבנת עומקו: גיא בן הינום, הממוקם מדרום לעיר העתיקה, היה מוקד של פולחן זר קיצוני – הקרבת בנים ובנות באש לבעל ולמולך. הבחירה במיקום זה, לצד "שער החרסית" (שער שממנו השליכו שברי חרס ואשפה), אינה מקרית. היא מייצרת זיקה ישירה בין החטא המוסרי הנורא ביותר של החברה – רצח חפים מפשע במסווה דתי – לבין גורלה העתידי של העיר כפסולת חרס חסרת ערך. המבנה הספרותי של הפרק נשען על ניגוד חריף בין יצירה לשבירה. בפרק הקודם (פרק י"ח), ירמיהו ביקר בבית היוצר וראה כיצד הקדר מעצב מחדש כלי חימר שנשחת בעודו רך. שם, הדימוי סימל הזדמנות לתיקון ולתשובה. אולם בפרק י"ט, הכלי הוא כבר "בקבוק יוצר חרס" – כלי שנשרף בתנור וקיבל את צורתו הסופית והנוקשה. שבירת כלי זה לעיני זקני העם והכהנים מסמלת את המעבר מסטטוס של "חומר ביד היוצר" שיכול להשתנות, למצב של נוקשות מוחלטת שהדרך היחידה להתמודד איתה היא ניפוץ. המילים המנחות בפרק, כמו "שבר", "תופת" ו"גיא ההרגה", מדגישות את המעבר החד משגשוג לחורבן פיזי ורוחני. ירמיהו משתמש באירוניה דרמטית מרה: המקום שבו האנשים זבחו את ילדיהם כדי להבטיח לעצמם ביטחון ושפע (התופת בגיא בן הינום), יהפוך למקום קבורתם ההמוני ("מאין מקום לקבור"). השבר החברתי מתואר בקיצוניות מזעזעת של קריסת כל המערכות האנושיות, עד כדי אובדן צלם אנוש במצור. הניפוץ של הבקבוק הוא הכרזה על קץ עידן ההזדמנויות; החברה הגיעה לנקודת אל-חזור תיאולוגית ומוסרית. כאשר ירמיהו חוזר מגיא בן הינום אל חצר בית המקדש, הוא מעביר את המסר מהשוליים הגיאוגרפיים אל המרכז הדתי והפוליטי של ירושלים. הוא מאבחן את שורש הבעיה: "כי הקשו את ערפם לבלתי שמוע את דבריי". קשיחות העורף היא המקבילה האנושית לנוקשותו של כלי החרס האפוי. חוסר היכולת להקשיב, להשתנות ולהפגין גמישות מחשבתית ומוסרית היא שמביאה, בסופו של דבר, לחורבן הבלתי נמנע. הפרק מעמיד מראה נוקבת בפני החברה, ומזהיר כי התעלמות מתמרורי אזהרה מוסריים מובילה לקריסה חברתית שאין ממנה דרך חזרה.

לקחים לחיים
  • סכנת הנוקשות המחשבתית והמוסריתבחיים המקצועיים או האישיים, אנו עלולים לפתח דפוסים נוקשים של הגנה עצמית או עקשנות, בדומה לכלי החרס האפוי. כאשר אדם מסרב לקבל ביקורת בונה, מתעלם מאותות מצוקה של סובביו ומתבצר בעמדתו ('מקשה את ערפו'), הוא מסתכן במשבר חריף במערכות היחסים שלו או בקריירה. הצעד המניעתי הוא טיפוח גמישות, הקשבה פעילה ונכונות להודות בטעויות לפני שהמצב מגיע לנקודת שבר בלתי הפיכה.
  • השלכות מוסריות של שתיקת המנהיגותירמיהו לוקח איתו את זקני העם והכהנים כדי שיהיו עדים לשבר. מנהיגים ובעלי השפעה הנושאים באחריות ציבורית אינם יכולים לעמוד מן הצד כאשר מתרחשים עוולות מוסריות בסביבתם. במקום העבודה או בקהילה, שתיקה מול התנהגות לא אתית נחשבת לשותפות להרס. הלקח הוא שעלינו לפעול באקטיביות ולעצור תהליכים שליליים בעודם באיבם.
  • הבנת גבולות התיקון בדיעבדקל ליפול לאשליה שכל טעות ניתנת לתיקון קל ומהיר באמצעות התנצלות. עם זאת, פגיעה קשה באמון, מעילה ביושרה או הזנחה ממושכת של קשרים משפחתיים עלולות ליצור שבר בלתי ניתן לאיחוי. הצעד הפרקטי הוא להתייחס למערכות יחסים יקרות ערך כאל כלים עדינים הדורשים תחזוקה שוטפת וזהירות, מתוך הבנה שישנם נזקים שקשה מאוד לרפא.
היבט פילוסופי

הפרק מעלה דילמה קשה בנוגע לגבולות הבחירה החופשית והתשובה: האם אכן קיימת נקודת אל-חזור שממנה חברה או אדם אינם יכולים עוד להשתקם? מצד אחד, המסורת המקראית דוגלת בכך ששערי תשובה אינם ננעלים; מצד שני, דימוי כלי החרס השבור מציג מציאות קודרת שבה העקשנות הממושכת אוטמת את האפשרות לתיקון ומגדירה גזר דין סופי וחלוט.

📖 קראו את הפרק המלא

כֹּה אָמַר יְהוָה הָלוֹךְ וְקָנִיתָ בַקְבֻּק יוֹצֵר חָרֶשׂ וּמִזִּקְנֵי הָעָם וּמִזִּקְנֵי הַכֹּהֲנִים׃

וְיָצָאתָ אֶל־גֵּיא בֶן־הִנֹּם אֲשֶׁר פֶּתַח שַׁעַר החרסות [הַחַרְסִית] וְקָרָאתָ שָּׁם אֶת־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר־אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ׃

וְאָמַרְתָּ שִׁמְעוּ דְבַר־יְהוָה מַלְכֵי יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם כֹּה־אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל־הַמָּקוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר כָּל־שֹׁמְעָהּ תִּצַּלְנָה אָזְנָיו׃

יַעַן אֲשֶׁר עֲזָבֻנִי וַיְנַכְּרוּ אֶת־הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיְקַטְּרוּ־בוֹ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא־יְדָעוּם הֵמָּה וַאֲבוֹתֵיהֶם וּמַלְכֵי יְהוּדָה וּמָלְאוּ אֶת־הַמָּקוֹם הַזֶּה דַּם נְקִיִּם׃

וּבָנוּ אֶת־בָּמוֹת הַבַּעַל לִשְׂרֹף אֶת־בְּנֵיהֶם בָּאֵשׁ עֹלוֹת לַבָּעַל אֲשֶׁר לֹא־צִוִּיתִי וְלֹא דִבַּרְתִּי וְלֹא עָלְתָה עַל־לִבִּי׃

לָכֵן הִנֵּה־יָמִים בָּאִים נְאֻם־יְהוָה וְלֹא־יִקָּרֵא לַמָּקוֹם הַזֶּה עוֹד הַתֹּפֶת וְגֵיא בֶן־הִנֹּם כִּי אִם־גֵּיא הַהֲרֵגָה׃

וּבַקֹּתִי אֶת־עֲצַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְהִפַּלְתִּים בַּחֶרֶב לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וְנָתַתִּי אֶת־נִבְלָתָם לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ׃

וְשַׂמְתִּי אֶת־הָעִיר הַזֹּאת לְשַׁמָּה וְלִשְׁרֵקָה כֹּל עֹבֵר עָלֶיהָ יִשֹּׁם וְיִשְׁרֹק עַל־כָּל־מַכֹּתֶהָ׃

וְהַאֲכַלְתִּים אֶת־בְּשַׂר בְּנֵיהֶם וְאֵת בְּשַׂר בְּנֹתֵיהֶם וְאִישׁ בְּשַׂר־רֵעֵהוּ יֹאכֵלוּ בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיקוּ לָהֶם אֹיְבֵיהֶם וּמְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם׃

וְשָׁבַרְתָּ הַבַּקְבֻּק לְעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הַהֹלְכִים אוֹתָךְ׃

וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה־אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת כָּכָה אֶשְׁבֹּר אֶת־הָעָם הַזֶּה וְאֶת־הָעִיר הַזֹּאת כַּאֲשֶׁר יִשְׁבֹּר אֶת־כְּלִי הַיּוֹצֵר אֲשֶׁר לֹא־יוּכַל לְהֵרָפֵה עוֹד וּבְתֹפֶת יִקְבְּרוּ מֵאֵין מָקוֹם לִקְבּוֹר׃

כֵּן־אֶעֱשֶׂה לַמָּקוֹם הַזֶּה נְאֻם־יְהוָה וּלְיוֹשְׁבָיו וְלָתֵת אֶת־הָעִיר הַזֹּאת כְּתֹפֶת׃

וְהָיוּ בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם וּבָתֵּי מַלְכֵי יְהוּדָה כִּמְקוֹם הַתֹּפֶת הַטְּמֵאִים לְכֹל הַבָּתִּים אֲשֶׁר קִטְּרוּ עַל־גַּגֹּתֵיהֶם לְכֹל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְהַסֵּךְ נְסָכִים לֵאלֹהִים אֲחֵרִים׃

וַיָּבֹא יִרְמְיָהוּ מֵהַתֹּפֶת אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יְהוָה שָׁם לְהִנָּבֵא וַיַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית־יְהוָה וַיֹּאמֶר אֶל־כָּל־הָעָם׃

כֹּה־אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי מבי [מֵבִיא] אֶל־הָעִיר הַזֹּאת וְעַל־כָּל־עָרֶיהָ אֵת כָּל־הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עָלֶיהָ כִּי הִקְשׁוּ אֶת־עָרְפָּם לְבִלְתִּי שְׁמוֹעַ אֶת־דְּבָרָי׃

המשיכו לקרוא באפליקציה ←