יחזקאל · פרק מ״א
האדריכלות השמימית של יחזקאל: סדר, סמליות וקדושה
הַמִּזְבֵּחַ עֵץ שָׁלוֹשׁ אַמּוֹת גָּבֹהַּ וְאָרְכּוֹ שְׁתַּיִם־אַמּוֹת וּמִקְצֹעוֹתָיו לוֹ וְאָרְכּוֹ וְקִירֹתָיו עֵץ וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי יְהוָה׃
פסוק כבהחלום על הבית המצויר
הלילה נספר על חלום נפלא שראה הנביא יחזקאל. בחלומו, הוא טייל עם איש מיוחד שהראה לו בית ענק ומפואר שעתיד להיבנות. האיש החזיק סרגל מדידה ארוך ומדד בזהירות כל חדר וכל קיר, כדי שהכל יהיה מדויק ויפהפה. כשיחזקאל נכנס פנימה, הוא ראה שהקירות מכוסים בלוחות עץ חמימים, ועליהם מגולפים ציורים מדהימים של מלאכים שומרים ועצי תמר גבוהים. המלאכים בציור היו מיוחדים מאוד – לכל אחד היו שני פרצופים, פני אדם מחייכים ופני אריה חזק ושומר, ושניהם הביטו באהבה אל עצי התמר. בתוך החדר הגדול עמד שולחן עץ קטן ומיוחד, שהזכיר ליחזקאל כמה נעים לשבת יחד ולדבר. הבית הזה היה מלא בשקט, בסדר ובשלווה, מקום שבו כולם מרגישים בטוחים ורוצים לחלום חלומות טובים.
הפסוק הופך את המזבח לשולחן משפחתי, ומזכיר לנו שהקדושה הגדולה ביותר נמצאת ברגעים של חיבור, אירוח ושיח סביב השולחן הביתי.
הסיפור מדגיש את החשיבות של סדר, יופי וביטחון במרחב האישי. כמו המקדש המתוכנן והמקושט, גם הילדים זקוקים למרחב מסודר ונעים כדי להרגיש בטוחים ורגועים. תוכלו לנצל את הסיפור כדי לדבר על החדר שלהם: איך סידור הצעצועים או קישוט הקיר בציור שהם אוהבים עוזרים להם להרגיש נעים ובטוח לפני השינה, ואיך סדר חיצוני משפיע על השקט בלב.
- אם היית יכול לצייר על קיר החדר שלך ציור של מלאך או חיה ששומרת עליך, מה היית מצייר?
- למה לדעתך האיש בסיפור מדד כל חדר כל כך בזהירות?
- איזה חלק בבית של יחזקאל נשמע לך הכי נעים ורגוע?
הבית המצויר של המלאך
דמיינו שאתם פוסעים יחד עם הנביא יחזקאל ומלווהו השמימי לתוך ארמון ענק ומפואר! בפרק זה, המדריך המיוחד לוקח את יחזקאל עמוק אל תוך הבית, ומודד בזהירות כל קיר וכל פתח בעזרת קנה מידה ארוך. הם נכנסים אל החדר הכי סודי וחשוב, קודש הקודשים, שצורתו ריבוע מושלם. מסביב לקירות ישנם חדרים קטנים בשלוש קומות, העולים ומתרחבים כמו מדרגות קסומות. כשיחזקאל מביט בקירות העץ, הוא מגלה ציורים מרהיבים: מלאכים עדינים בעלי שני פרצופים – פני אדם ופני אריה חזק – וביניהם עצי תמר ירוקים ויפים. אפילו הדלתות הגדולות מקושטות בציורים הללו! הכל כל כך נקי, מסודר ומלא ביופי שקט. יחזקאל עומד נפעם מול השולחן המיוחד העשוי עץ, ומבין שהבית הזה מוכן ומחכה לביקור מיוחד במינו.
בתוך הבית המיוחד עמד שולחן עץ קטן, והמלאך הסביר ליחזקאל שזהו שולחן מיוחד שמראה כמה אלוהים רוצה לארח אותנו קרוב אליו.
הידעתם שבציורים על קירות המקדש, לכל מלאך היו שני פרצופים שונים? צד אחד נראה כמו פנים של אדם, והצד השני נראה כמו אריה חזק!
אבל מי יבוא לגור בבית המפואר והמקושט הזה? בפרק הבא נמשיך לגלות את החצרות והלשכות הסודיות שמסביב!
הארכיטקטורה של המחר
בפרק זה, הנביא יחזקאל ממשיך בסיור המודרך שלו במקדש העתידי, כשהוא מלווה בדמות שמימית שמודדת כל פינה בדיוק מתמטי. הם נכנסים אל ההיכל המרכזי ואז אל קודש הקודשים – החדר הפנימי והקדוש ביותר, שמידותיו עשרים על עשרים אמה. מסביב למבנה הראשי בנויים חדרים צדדיים בשלוש קומות, שהולכים ומתרחבים ככל שעולים למעלה. יחזקאל מתאר בפירוט את עיצובי הפנים: קירות מצופים לוחות עץ, שעליהם מגולפים כרובים (מלאכים) ועצי תמר לסירוגין. לכל כרוב יש שני פנים – פני אדם ופני כפיר (אריה צעיר) – המביטים אל התמרים. בסוף הסיור הפנימי, המדריך מראה ליחזקאל מזבח עץ מיוחד ומכנה אותו 'השולחן אשר לפני ה''. התיאור המדויק הזה מעניק תחושת יציבות וסדר לעם שנמצא בגלות ומחפש תקווה לעתיד.
המזבח בתוך המקדש נקרא פתאום 'שולחן', כי המטרה של כל המבנה העצום הזה היא לא רק טקסים מפחידים, אלא ליצור מקום של מפגש וקרבה, כמו שיושבים יחד סביב שולחן אוכל.
כשאתם מתחילים פרויקט גדול או לומדים למבחן קשה, חלקו אותו למידות קטנות ומדויקות, ממש כמו המדידות של יחזקאל. סדר בעיניים מביא שקט לראש.
התיאור המפורט של יחזקאל דומה לשרטוט אדריכלי בתלת-ממד (כמו בתוכנת מחשב או במשחק בנייה כמו מיינקראפט) – הוא עוזר לאנשים לדמיין מציאות חדשה וטובה עוד לפני שהיא קיימת בפועל.
למדוד את הבלתי ניתן למדידה
הנביא יחזקאל נמצא בגלות בבל הרחוקה, כואב את חורבן ירושלים ומקדשה, אך בחזונו הנבואי הוא נלקח לסיור אדריכלי מדהים במקדש העתידי שעתיד לקום. בפרק מ"א, המדריך השמימי שלו מוביל אותו אל תוך ההיכל הראשי ואז אל קודש הקודשים – החלל הפנימי והקדוש ביותר. המדריך מודד בקפדנות ובדיוק מתמטי כל קיר, פתח וחלון, ומעניק תחושת יציבות וסדר לעם השבור. מסביב למבנה הראשי ישנן צלעות – חדרים קטנים הבנויים בשלוש קומות, המתרחבים כלפי מעלה במבנה הנדסי מתוחכם שאינו פוגע בקירות המרכזיים של המקדש. יחזקאל מתאר בפירוט את עיטורי העץ המרהיבים המכסים את הקירות מבית ומחוץ: כרובים בעלי שני פנים (פני אדם ופני אריה) ועצי תמר המגולפים ביניהם לסירוגין. במרכז ההיכל עומד מזבח עץ קטן, שזוכה לכינוי המפתיע 'השולחן אשר לפני ה''. הפרק מסתיים בתיאור מפורט של הדלתות המעוטרות והחלונות האטומים של המבנה, ומותיר רושם עמוק של מקום המשלב עוצמה הנדסית עם יופי אמנותי נשגב שמחזיר את התקווה לעם.
הפסוק מתאר את מזבח העץ הניצב בהיכל, אך מיד מכנה אותו 'השולחן אשר לפני ה''. שינוי השם ממזבח, המזוהה עם קורבנות ואש, לשולחן, המזוהה עם סעודה משותפת וקרבה ביתית, מבטא את מהות המקדש כולו בחזון יחזקאל: מקום של מפגש אינטימי, שלום והזנה רוחנית בין אלוהים לבני האדם, שבו הנוכחות האלוהית שוכנת בתוך סדר אדריכלי מושלם.
להעמקה בסיפור⌄
כשקוראים את פרק מ"א, קל מאוד ללכת לאיבוד בתוך עשרות המספרים, האמות והמידות הגיאומטריות המפורטות. אבל אם נעצור רגע וננסה לדמיין את הסיטואציה, נבין שיש כאן משהו הרבה יותר עמוק מסתם ספר הוראות בנייה יבש. יחזקאל נמצא בבבל, העם שלו שבור ומיואש אחרי חורבן המקדש הראשון, והעתיד הלאומי נראה חשוך לחלוטין. פתאום, הוא מקבל חזון שמפרק את הקדושה לפרטים הכי קטנים ומדויקים שיש. למה זה כל כך חשוב? כי הדיוק מייצר ביטחון ויציבות. כשהכל מסביב קורס ואין שום דבר יציב להיאחז בו, המדידות המדויקות של המקדש החדש אומרות לעם: 'יש תוכנית גדולה ומסודרת. שום דבר אינו מקרי, והסדר עוד יחזור לעולם שלכם'. מה שמעניין במיוחד בעיצוב הפנים של המבנה הוא השילוב המרהיב של הטבע בתוך האדריכלות. הקירות אינם סתם קירות אבן קרים, אלא הם מצופים בלוחות עץ חמימים ומעוטרים בכרובים ובתמרים. הכרובים מייצגים את העולם השמימי, המלאכי והנשגב, בעוד עצי התמר מייצגים את הצמיחה, הפוריות והחיוניות של הטבע הארצי. המפגש ביניהם על קירות העץ משחזר למעשה את חוויית גן עדן האבוד, ומציע מקום שבו השמיים והארץ מתחברים מחדש. בנוסף, שימו לב לכרובים בעלי שני הפרצופים: פני אדם ופני אריה. האדם מייצג את התבונה, המחשבה והשכל הישר, ואילו האריה מייצג את הכוח, הפראיות והרגש העוצמתי של הטבע. שניהם מביטים אל עץ התמר, שמסמל שלום ופריחה. זהו תיאור ויזואלי מדהים של איזון מושלם בין כוחות שונים ומנוגדים בבריאה ובנפש האדם. עוד נקודה מרתקת היא המבנה ההנדסי של החדרים הצדדיים, המכונים 'צלעות'. החדרים הללו בנויים בשלוש קומות, וככל שעולים למעלה, החדרים מתרחבים. המתכנן השמימי בנה אותם כך שהם נתמכים במגרעות חיצוניות ולא חודרים אל תוך קירות ההיכל עצמו. יש כאן מסר עמוק על שמירת גבולות: אפשר לבנות, להתרחב ולהתפתח, אך מבלי לפגוע בליבה ובמרכז המקודש. בסופו של דבר, המעבר של המדריך ממדידת קירות ענק למדידת מזבח עץ קטן, שאותו הוא מכנה 'השולחן אשר לפני ה'', מראה לנו שהמטרה של כל המבנה האדיר והמפואר הזה היא לא להפחיד את האדם או להרחיק אותו. להפך, המטרה היא להזמין אותו לשבת יחד, לשיחה פתוחה ולקשר קרוב וחם, ממש כמו סביב שולחן אוכל משפחתי. זהו שיעור מדהים על איך יוצרים מרחב שמכבד את הגבולות אך בו זמנית מאפשר חיבור אמיתי ואינטימי.
אם היית צריך לעצב חדר מיוחד שמייצג עבורך שלווה וביטחון, אילו סמלים או עיטורים מהטבע היית בוחר לשים על הקירות שלו, ולמה?
האדריכלות השמימית של יחזקאל: סדר, סמליות וקדושה
פרק מ"א בספר יחזקאל מהווה חלק מרכזי מחזון המקדש העתידי של הנביא, ומציג תיאור אדריכלי מפורט ויוצא דופן של מבנה ההיכל וקודש הקודשים. העלילה מתרחשת במהלך גלות בבל, כאשר יחזקאל מובל ברוח נבואית על ידי מלווה שמימי האוחז בכלי מדידה. הסיור מתחיל במדידת אֵילֵי ההיכל והפתח, וממשיך אל תוך המבנה המרכזי שאורכו ארבעים אמה ורוחבו עשרים אמה. משם פוסע המדריך לבדו אל החלל הפנימי ביותר – קודש הקודשים – ומודד את מידותיו הריבועיות המושלמות (עשרים על עשרים אמה). בהמשך, הנביא מתאר את מערכת הלשכות והצלעות המקיפות את הבית בשלוש קומות, אשר הולכות ומתרחבות כלפי מעלה במבנה הנדסי ייחודי המונע חדירה לקירות המקדש עצמם. חלקו השני של הפרק מוקדש לעיצוב הפנים האמנותי: לוחות עץ המכסים את הקירות ומגולפים בעיטורי כרובים ותמרים, חלונות אטומים, ודלתות עץ כפולות ומסתובבות. במרכז ההיכל מוצג מזבח העץ, המכונה באופן ייחודי 'השולחן אשר לפני ה''. הפרק נחתם בתיאור הפרופורציות ההרמוניות של המבנה כולו, המבטאות סדר קוסמי וקדושה מובנית.
הפסוק מתאר את מזבח העץ הניצב בהיכל, אך מיד מכנה אותו 'השולחן אשר לפני ה''. שינוי השם ממזבח, המזוהה עם קורבנות ואש, לשולחן, המזוהה עם סעודה משותפת וקרבה ביתית, מבטא את מהות המקדש כולו בחזון יחזקאל: מקום של מפגש אינטימי, שלום והזנה רוחנית בין אלוהים לבני האדם, שבו הנוכחות האלוהית שוכנת בתוך סדר אדריכלי מושלם.
הדרש — קריאה לעומק⌄
חזון המקדש בפרק מ"א אינו רק תרגיל באדריכלות עתיקה, אלא מניפסט תיאולוגי וקוסמולוגי עמוק, המשתמש בשפה הנדסית כדי לשקם את תודעת העם השבור בגלות בבל. לאחר חורבן המקדש הראשון, חוו בני ישראל משבר קיומי עמוק – אובדן המרכז הרוחני והתחושה שהסדר העולמי קרס. יחזקאל מציע תיקון למציאות הכאוטית הזו באמצעות דיוק מתמטי קפדני. כל אמה, כל פתח וכל עובי קיר נמדדים בקפידה, כדי להראות שהקדושה אינה מושג מעורפל ומקרי, אלא מבנה הרמוני, מתוכנן ויציב. המעבר של המדריך השמימי לתוך קודש הקודשים (פסוקים ג-ד) נעשה ללא יחזקאל, מה שמדגיש את הריחוק והיראה הנדרשים מול הגרעין הקשה של הנוכחות האלוהית. היכל זה, המעוצב כריבוע מושלם, מייצג את השלמות והנצחיות. מבנה ה'צלעות' (החדרים הצדדיים) המתרחב ככל שעולים בקומה (פסוק ז) מציג פתרון הנדסי מבריק: החדרים אינם נאחזים ישירות בקיר המקדש כדי לא לפגוע בקדושתו, ובכך נשמרת ההפרדה בין החול לקודש, תוך יצירת מרחב פונקציונלי הולך וגדל. העיטורים האמנותיים של הכרובים והתמרים (פסוקים יח-כ) נושאים מטען סימבולי עשיר. הכרובים, יצורים שמימיים מיתיים, מייצגים את עולם המרכבה וההגנה האלוהית, בעוד התמרים מסמלים את הפוריות, הצמיחה והחיוניות של העולם הארצי. הצירוף שלהם יחד על קירות העץ משחזר את חוויית גן עדן – מקום שבו השמימי והארצי נפגשים בהרמוניה מושלמת. יתרה מכך, הכרובים מתוארים כבעלי שני פנים בלבד (בניגוד לארבעת הפנים בחזון המרכבה בפרק א'): פני אדם ופני כפיר. האדם מסמל את נזר הבריאה התבוני, והכפיר מסמל את שיא כוחו של עולם החי. שניהם מביטים אל התמרה, ובכך מייצגים את כפיפותם של כוחות הבריאה כולם אל השלום והשפע האלוהי. המבנה האדריכלי כולו עטוף בלוחות עץ ('שחיף עץ'), חומר חם ואורגני המרכך את אבני הגזית הקרות, ומסמל את החיים והצמיחה החודרים אל לב הקודש. שיאו הרוחני של הפרק נמצא במזבח העץ (פסוק כב). המדריך השמימי מכנה את המזבח 'השולחן אשר לפני ה''. זהו שינוי פרדיגמה דרמטי: המזבח, שנואד במקור לדם וקורבנות, הופך לשולחן אירוח. האלוהות אינה דורשת עוד השמדה ואש, אלא מבקשת שותפות וקשר אינטימי עם האדם, בדומה לסעודה משותפת. המקדש של יחזקאל הוא אפוא מרחב של פיוס, שבו הגיאומטריה הנוקשה משמשת כמעטפת להשכנת שלום, שלווה וחיבור מחודש בין שמיים לארץ. דרך התיאור המדוקדק של הפתחים, הדלתות המסתובבות והחלונות האטומים, יחזקאל מראה כיצד האור האלוהי אינו זקוק לאור חיצוני מן השמש, אלא נובע מבפנים החוצה, ומקרין סדר ומשמעות על העולם כולו.
- בניית מרחב מוגן ומובנה ליחסיםכמו שהמקדש נבנה במידות מדויקות כדי לאפשר לנוכחות האלוהית לשכון בו בבטחה, כך גם מערכות יחסים אנושיות זקוקות לגבולות ולמבנה ברור. כדי לשמור על קשר בריא עם בן זוג, חבר או בן משפחה, יש להגדיר 'מידות' של כבוד הדדי, זמנים קבועים לשיחה ומרחב אישי לכל צד. הגבולות הברורים אינם מגבילים את האהבה, אלא הם אלה שמאפשרים לה להתקיים ולצמוח לאורך זמן.
- מציאת איזון בין השכל לרגשדמויות הכרובים המשלבות פני אדם (תבונה) ופני כפיר (עוצמה יצרית) מלמדות על החשיבות של שילוב כוחות מנוגדים בתוכנו. בחיים המקצועיים או האישיים, קבלת החלטות המבוססת על שכל קר בלבד עלולה להוביל לניכור, בעוד שהסתמכות על רגש סוער בלבד עלולה להוביל לכאוס. השאיפה היא להביא את שני הכוחות הללו לידי ביטוי מאוזן, המופנה אל עבר מטרה משותפת ופורייה.
- הפיכת מוקדי קונפליקט למרחבי שיחהפיכת המזבח ל'שולחן' מציעה מודל לפתרון קונפליקטים במקום העבודה או בקהילה. כאשר מתגלע ויכוח סוער שבו כל צד מתבצר בעמדתו ומוכן 'להקריב' את האחר, הצעד הנכון הוא לשנות את הגדרת המצב: להפוך את זירת המאבק לשולחן דיונים עגול. ישיבה משותפת סביב שולחן, מתוך כוונה להקשיב ולהזין זה את זה ברעיונות, מנטרלת את האש ומאפשרת ליצור פתרונות יצירתיים ומקרבים.
הפרק מציג מתח מובנה בין הדיוק הגיאומטרי הנוקשה והמדידות הפיזיות לבין מהותה של הקדושה האלוהית, שהיא מעבר לחומר, לזמן ולמרחב. האם ניתן באמת לכלוא או לייצג את האינסוף בתוך גבולות של אמות וקירות עץ, או שמא המדידות הללו הן רק כלי פסיכולוגי שנועד לגשר על המוגבלות האנושית בהבנת הנשגב?
📖 קראו את הפרק המלא⌄
וַיְבִיאֵנִי אֶל־הַהֵיכָל וַיָּמָד אֶת־הָאֵילִים שֵׁשׁ־אַמּוֹת רֹחַב־מִפּוֹ וְשֵׁשׁ־אַמּוֹת־רֹחַב מִפּוֹ רֹחַב הָאֹהֶל׃
וְרֹחַב הַפֶּתַח עֶשֶׂר אַמּוֹת וְכִתְפוֹת הַפֶּתַח חָמֵשׁ אַמּוֹת מִפּוֹ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת מִפּוֹ וַיָּמָד אָרְכּוֹ אַרְבָּעִים אַמָּה וְרֹחַב עֶשְׂרִים אַמָּה׃
וּבָא לִפְנִימָה וַיָּמָד אֵיל־הַפֶּתַח שְׁתַּיִם אַמּוֹת וְהַפֶּתַח שֵׁשׁ אַמּוֹת וְרֹחַב הַפֶּתַח שֶׁבַע אַמּוֹת׃
וַיָּמָד אֶת־אָרְכּוֹ עֶשְׂרִים אַמָּה וְרֹחַב עֶשְׂרִים אַמָּה אֶל־פְּנֵי הַהֵיכָל וַיֹּאמֶר אֵלַי זֶה קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים׃
וַיָּמָד קִיר־הַבַּיִת שֵׁשׁ אַמּוֹת וְרֹחַב הַצֵּלָע אַרְבַּע אַמּוֹת סָבִיב סָבִיב לַבַּיִת סָבִיב׃
וְהַצְּלָעוֹת צֵלָע אֶל־צֵלָע שָׁלוֹשׁ וּשְׁלֹשִׁים פְּעָמִים וּבָאוֹת בַּקִּיר אֲשֶׁר־לַבַּיִת לַצְּלָעוֹת סָבִיב סָבִיב לִהְיוֹת אֲחוּזִים וְלֹא־יִהְיוּ אֲחוּזִים בְּקִיר הַבָּיִת׃
וְרָחֲבָה וְנָסְבָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה לַצְּלָעוֹת כִּי מוּסַב־הַבַּיִת לְמַעְלָה לְמַעְלָה סָבִיב סָבִיב לַבַּיִת עַל־כֵּן רֹחַב־לַבַּיִת לְמָעְלָה וְכֵן הַתַּחְתּוֹנָה יַעֲלֶה עַל־הָעֶלְיוֹנָה לַתִּיכוֹנָה׃
וְרָאִיתִי לַבַּיִת גֹּבַהּ סָבִיב סָבִיב מיסדות [מוּסְדוֹת] הַצְּלָעוֹת מְלוֹ הַקָּנֶה שֵׁשׁ אַמּוֹת אַצִּילָה׃
רֹחַב הַקִּיר אֲשֶׁר־לַצֵּלָע אֶל־הַחוּץ חָמֵשׁ אַמּוֹת וַאֲשֶׁר מֻנָּח בֵּית צְלָעוֹת אֲשֶׁר לַבָּיִת׃
וּבֵין הַלְּשָׁכוֹת רֹחַב עֶשְׂרִים אַמָּה סָבִיב לַבַּיִת סָבִיב סָבִיב׃
וּפֶתַח הַצֵּלָע לַמֻּנָּח פֶּתַח אֶחָד דֶּרֶךְ הַצָּפוֹן וּפֶתַח אֶחָד לַדָּרוֹם וְרֹחַב מְקוֹם הַמֻּנָּח חָמֵשׁ אַמּוֹת סָבִיב סָבִיב׃
וְהַבִּנְיָן אֲשֶׁר אֶל־פְּנֵי הַגִּזְרָה פְּאַת דֶּרֶךְ־הַיָּם רֹחַב שִׁבְעִים אַמָּה וְקִיר הַבִּנְיָן חָמֵשׁ־אַמּוֹת רֹחַב סָבִיב סָבִיב וְאָרְכּוֹ תִּשְׁעִים אַמָּה׃
וּמָדַד אֶת־הַבַּיִת אֹרֶךְ מֵאָה אַמָּה וְהַגִּזְרָה וְהַבִּנְיָה וְקִירוֹתֶיהָ אֹרֶךְ מֵאָה אַמָּה׃
וְרֹחַב פְּנֵי הַבַּיִת וְהַגִּזְרָה לַקָּדִים מֵאָה אַמָּה׃
וּמָדַד אֹרֶךְ־הַבִּנְיָן אֶל־פְּנֵי הַגִּזְרָה אֲשֶׁר עַל־אַחֲרֶיהָ ואתוקיהא [וְאַתִּיקֶיהָא] מִפּוֹ וּמִפּוֹ מֵאָה אַמָּה וְהַהֵיכָל הַפְּנִימִי וְאֻלַמֵּי הֶחָצֵר׃
הַסִּפִּים וְהַחַלּוֹנִים הָאֲטֻמוֹת וְהָאַתִּיקִים סָבִיב לִשְׁלָשְׁתָּם נֶגֶד הַסַּף שְׂחִיף עֵץ סָבִיב סָבִיב וְהָאָרֶץ עַד־הַחַלֹּנוֹת וְהַחַלֹּנוֹת מְכֻסּוֹת׃
עַל־מֵעַל הַפֶּתַח וְעַד־הַבַּיִת הַפְּנִימִי וְלַחוּץ וְאֶל־כָּל־הַקִּיר סָבִיב סָבִיב בַּפְּנִימִי וּבַחִיצוֹן מִדּוֹת׃
וְעָשׂוּי כְּרוּבִים וְתִמֹרִים וְתִמֹרָה בֵּין־כְּרוּב לִכְרוּב וּשְׁנַיִם פָּנִים לַכְּרוּב׃
וּפְנֵי אָדָם אֶל־הַתִּמֹרָה מִפּוֹ וּפְנֵי־כְפִיר אֶל־הַתִּמֹרָה מִפּוֹ עָשׂוּי אֶל־כָּל־הַבַּיִת סָבִיב סָבִיב׃
מֵהָאָרֶץ עַד־מֵעַל הַפֶּתַח הַכְּרוּבִים וְהַתִּמֹרִים עֲשׂוּיִם וְקִיר הַהֵיכָל׃
הַהֵיכָל מְזוּזַת רְבֻעָה וּפְנֵי הַקֹּדֶשׁ הַמַּרְאֶה כַּמַּרְאֶה׃
הַמִּזְבֵּחַ עֵץ שָׁלוֹשׁ אַמּוֹת גָּבֹהַּ וְאָרְכּוֹ שְׁתַּיִם־אַמּוֹת וּמִקְצֹעוֹתָיו לוֹ וְאָרְכּוֹ וְקִירֹתָיו עֵץ וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי יְהוָה׃
וּשְׁתַּיִם דְּלָתוֹת לַהֵיכָל וְלַקֹּדֶשׁ׃
וּשְׁתַּיִם דְּלָתוֹת לַדְּלָתוֹת שְׁתַּיִם מוּסַבּוֹת דְּלָתוֹת שְׁתַּיִם לְדֶלֶת אֶחָת וּשְׁתֵּי דְלָתוֹת לָאַחֶרֶת׃
וַעֲשׂוּיָה אֲלֵיהֶן אֶל־דַּלְתוֹת הַהֵיכָל כְּרוּבִים וְתִמֹרִים כַּאֲשֶׁר עֲשׂוּיִם לַקִּירוֹת וְעָב עֵץ אֶל־פְּנֵי הָאוּלָם מֵהַחוּץ׃
וְחַלּוֹנִים אֲטֻמוֹת וְתִמֹרִים מִפּוֹ וּמִפּוֹ אֶל־כִּתְפוֹת הָאוּלָם וְצַלְעוֹת הַבַּיִת וְהָעֻבִּים׃