יחזקאל · פרק מ׳
הארכיטקטורה של הגאולה
וַיְדַבֵּר אֵלַי הָאִישׁ בֶּן־אָדָם רְאֵה בְעֵינֶיךָ וּבְאָזְנֶיךָ שְּׁמָע וְשִׂים לִבְּךָ לְכֹל אֲשֶׁר־אֲנִי מַרְאֶה אוֹתָךְ כִּי לְמַעַן הַרְאוֹתְכָה הֻבָאתָה הֵנָּה הַגֵּד אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־אַתָּה רֹאֶה לְבֵית יִשְׂרָאֵל׃
פסוק ד'האיש עם סרגל האור
לפני שנים רבות, הנביא יחזקאל היה רחוק מאוד מביתו והרגיש קצת עצוב בלב. יום אחד, אלוהים שלח לו חלום נפלא ומנחם. בחלום, יחזקאל מצא את עצמו על ראש הר גבוה וירוק. שם חיכה לו איש מיוחד במינו, שזהר באור חם כמו נחושת מבריקה. בידו של האיש היה חבל דק וסרגל מדידה ארוך וקסום. האיש לקח את יחזקאל לסיור בתוך מבנה ענק ויפהפה, ומדד בשמחה כל קיר, כל שער גבוה וכל חלון קטן. הוא הראה ליחזקאל שהכל מתוכנן בדיוק מושלם, כדי להבטיח לו שבעתיד ייבנה בית חדש, בטוח ומלא באהבה ושקט. יחזקאל הביט במידות המדויקות והבין שגם אחרי תקופה קשה, תמיד מגיע זמן של בנייה, סדר ושלווה גדולה.
הפסוק הזה מזכיר לנו כמה חשוב להקשיב ולהתבונן בריכוז מלא כשאנחנו רוצים ללמוד משהו חדש ולשתף אותו עם אחרים.
הסיפור על המדידות המדויקות של יחזקאל מראה לילדים שסדר וארגון הם לא רק חובות משעממות, אלא כלים שמעניקים לנו ביטחון ושקט. כשהעולם סביבנו מסודר ומתוכנן, קל לנו יותר להרגיש מוגנים ולחלום. תוכלו לחבר זאת לחיי היום-יום של הילד: סידור הצעצועים בערב או תכנון סדר היום למחר הם דרכים מצוינות לייצר 'מקדש קטן' של שקט וביטחון בחדר שלו.
- אם היית יכול לבנות בית מיוחד משלך, אילו חדרים מעניינים היית מתכנן בו?
- למה לדעתך האיש בחלום של יחזקאל השתמש בסרגל כדי למדוד הכל כל כך במדויק?
- איזה דבר קטן בחדר שלך עושה לך הרגשה של סדר ורוגע כשאתה הולך לישון?
האיש הזוהר וסרגל הקסמים
דמיין שאתה עומד על ראש הר גבוה-גבוה, ורואה מולך עיר שלמה ומסתורית! זה בדיוק מה שקרה לנביא יחזקאל. הוא היה רחוק מהבית, והרגיש קצת עצוב, אבל אז אלוהים לקח אותו למסע מופלא בחלום. על ההר פגש יחזקאל איש מיוחד, שהבריק וזהר ממש כמו נחושת בשמש! ביד אחת הוא החזיק חבל פשתן רך, וביד השנייה סרגל מדידה ארוך וקסום. האיש לקח את יחזקאל לסיור מרתק. יחד הם עברו בין שערים ענקיים, חצרות רחבות וחדרים קטנים. האיש מדד כל קיר וכל פתח בדיוק מדהים, והסביר ליחזקאל שזהו הבית החדש והמפואר שייבנה בעתיד. הכל היה כל כך מסודר ויפה, כמו ציור מושלם שנותן המון שמחה בלב.
האיש המיוחד אומר ליחזקאל: תסתכל טוב-טוב, תקשיב חזק ותזכור הכל, כדי שתוכל לספר לחברים שלך בבית בדיוק מה ראית!
הסרגל של האיש הזוהר נקרא 'קנה מידה', ואורכו היה שש אמות וטופח – שזה בערך שלושה מטרים! כמו גובה של תקרה בחדר שלכם!
אבל מה מחכה ליחזקאל בתוך החצר הפנימית של המבנה הענק הזה? בפרק הבא נגלה לאן מובילות המדרגות המסתוריות!
אדריכלות של תקווה: המדידה הגדולה
יחזקאל נמצא בגלות בבל, 14 שנים אחרי שבית המקדש בירושלים נחרב והעם איבד את התקווה. פתאום, בחזון נבואי עוצמתי, אלוהים מעביר אותו לארץ ישראל ומציב אותו על הר גבוה. שם הוא פוגש דמות מסתורית – איש שנראה כמו נחושת מבריקה, המחזיק בכלי מדידה. האיש מוביל את יחזקאל למסע אדריכלי מדוקדק במתחם עצום של מקדש עתידי. הם עוברים שער אחר שער – המזרחי, הצפוני והדרומי – ומודדים כל פרט: עובי החומות, גודל תאי השמירה, רוחב האולמות ומספר המדרגות. יחזקאל מצווה להקשיב, לראות ולרשום הכל כדי להעביר את התוכנית המדויקת לעם. זה לא רק תיאור טכני, אלא הוכחה מוחשית לכך שלעם ישראל יש עתיד מתוכנן ומאורגן, ושהחורבן אינו סוף הסיפור.
המלאך אומר ליחזקאל לפתוח את העיניים והאוזניים ולהתרכז לגמרי, כי המשימה שלו היא להראות לכולם שיש תוכנית אמיתית ומדויקת לעתיד שלהם.
כשהכל מסביב מרגיש כמו בלגן אחד גדול או כשאתם חווים כישלון, תנסו לעשות סדר בדברים הקטנים. כמו המדידות של יחזקאל, פירוק בעיה גדולה לפרטים קטנים ומדידים (כמו לוח זמנים יומי או סידור החדר) מחזיר את תחושת השליטה והרוגע.
זה כמו לבנות דגם תלת-ממדי מורכב במיינקראפט או בתוכנת אדריכלות אחרי שהשרת הקודם נמחק לגמרי. במקום להתייאש, מתחילים לתכנן מחדש, בלוק אחרי בלוק, עם מידות מדויקות כדי שהפעם זה ייצא מושלם.
שרטוטים מתוך ההריסות
הפרק מעביר אותנו לנקודת זמן קשה: עשרים וחמש שנים לגלות בבל, וארבע עשרה שנים אחרי שבית המקדש וירושלים נחרבו לחלוטין. העם מיואש, מרגיש נטוש ובלי עתיד. דווקא בנקודה הזו, יחזקאל חווה חוויה רוחנית מטלטלת. הוא נלקח באורח פלא להר גבוה בארץ ישראל, שם הוא פוגש דמות שמיימית בעלת מראה של נחושת בוהקת, שמחזיקה בכלי מדידה אדריכליים. האיש מורה ליחזקאל להתרכז בכל חושיו ולתעד כל פרט. יחד הם יוצאים לסיור מקיף ומדוקדק במתחם המקדש העתידי. הפרק מתאר בפרוטרוט את המדידות של החומה החיצונית, השערים העצומים המכוונים לרוחות השמיים, תאי השמירה, החצרות, הלשכות ואפילו השולחנות המיועדים להקרבת הקורבנות. כל פרט נמדד באמות ובטפחים, ומציג מבנה סימטרי, מתוכנן להפליא ומאורגן בקפידה, שנועד להראות לעם שהסדר והקדושה עוד יחזרו לחייהם.
הפסוק מבטא את תמצית תפקידו של הנביא ברגע של משבר לאומי עמוק. לאחר חורבן ירושלים והמקדש, יחזקאל אינו נקרא רק לנחם במילים, אלא להפוך למתעד אדריכלי של העתיד. הדרישה להשתמש בכל החושים – ראייה, שמיעה ותשומת לב עמוקה – מדגישה שהחזון אינו פנטזיה מופשטת, אלא תוכנית עבודה ממשית ומדויקת שעליו להעביר לעם כדי להפיח בהם תקווה מוחשית לבנייה מחדש.
להעמקה בסיפור⌄
דמיינו שאתם נמצאים בגלות, רחוקים מהבית, וכבר שנים שאין לכם מושג אם אי פעם תחזרו או אם יש טעם להמשיך לקוות. ירושלים הרוסה, והמקדש שהיה מרכז החיים הפך לאפר. בתוך המציאות המדכאת הזו, יחזקאל מביא לעם משהו שנראה במבט ראשון משעמם או טכני מדי: רשימת מידות ארוכה ומפורטת של שערים, חומות וחדרים. אבל אם תחשבו על זה, הדיוק הזה הוא בדיוק מה שהעם היה צריך. במקום דיבורים כלליים על 'יהיה טוב', אלוהים שולח ליחזקאל מדריך אדריכלי עם סרגל. המדידה המדויקת של כל שער, חלון ומדרגה משדרת מסר חזק: העתיד שלכם הוא לא חלום מעורפל, הוא תוכנית עבודה מוכנה. לכל פרט יש מקום, לכל שער יש תפקיד, והסדר המופתי הזה עומד בניגוד מוחלט לכאוס של החורבן והגלות. האיש בעל מראה הנחושת מודד את השער המזרחי, הצפוני והדרומי, ומראה ליחזקאל את המבנה ההיררכי של המקדש החדש. יש כאן חצר חיצונית וחצר פנימית, לשכות לכוהנים ושולחנות עבודה. המבנה הזה מסמל את החזרת הקדושה והנוכחות האלוהית לתוך עולם שהרגיש נטוש. המעבר של יחזקאל משער לשער מלמד אותנו ששיקום הוא תהליך הדרגתי – נכנסים דרך השער, עולים במדרגות, מודדים את הפרטים הקטנים, ורק אז מבינים את התמונה הגדולה. עבור הגולים בבבל, השרטוטים האלה היו כמו אוויר לנשימה, הוכחה פיזית לכך שהסיפור שלהם עוד לא נגמר ושמישהו בשמיים כבר מתכנן את הבית הבא שלכם.
כשאתה נמצא במשבר או חווה כישלון, מה עוזר לך יותר – מילות עידוד כלליות וחמות, או תוכנית פעולה מעשית ומפורטת של צעד אחר צעד?
הארכיטקטורה של הגאולה
יחזקאל פרק מ' פותח את חטיבת נבואות המקדש העתידי (פרקים מ'-מח), המתרחשת בנקודת זמן דרמטית: עשרים וחמש שנים לגלות יהויכין וארבע עשרה שנים לאחר חורבן ירושלים ובית המקדש הראשון. הנביא יחזקאל נלקח בחזון אלוהי אל ארץ ישראל ומוצב על הר גבוה, שמדרומו נשקף מבנה הדומה לעיר. שם הוא פוגש דמות שמיימית, איש שמראהו כנחושת מבריקה, ובידו כלי מדידה – פתיל פשתים וקנה מידה. האיש מצווה על יחזקאל להתרכז בראייה ובשמיעה כדי להעביר את המראות לבית ישראל. מכאן מתחיל סיור אדריכלי מדוקדק במתחם המקדש החד. האיש מודד את החומה החיצונית ולאחר מכן את השער המזרחי, כולל המדרגות, הספים, תאי השמירה והאולם שלו. משם הם ממשיכים לחצר החיצונית, המכילה שלושים לשכות, ומודדים את השער הצפוני והשער הדרומי, שניהם בעלי מבנה ומידות זהים לשער המזרחי. בהמשך, הנביא מובל אל החצר הפנימית דרך השערים הפנימיים, שם נמדדים לשכות הכוהנים, השולחנות המיועדים להכנת הקורבנות (עולה, חטאת ואשם) וכלי השחיטה. הפרק מסתיים במדידת אולם הבית עצמו, תוך הצגת מבנה סימטרי ומתוכנן להפליא.
הפסוק מבטא את תמצית תפקידו של הנביא ברגע של משבר לאומי עמוק. לאחר חורבן ירושלים והמקדש, יחזקאל אינו נקרא רק לנחם במילים, אלא להפוך למתעד אדריכלי של העתיד. הדרישה להשתמש בכל החושים – ראייה, שמיעה ותשומת לב עמוקה – מדגישה שהחזון אינו פנטזיה מופשטת, אלא תוכנית עבודה ממשית ומדויקת שעליו להעביר לעם כדי להפיח בהם תקווה מוחשית לבנייה מחדש.
הדרש — קריאה לעומק⌄
חזון המקדש של יחזקאל בפרק מ' מייצג תפנית תיאולוגית, ספרותית ופסיכולוגית עצומה עבור גולי בבל. לאחר שנים של אבל, חורבן פיזי ושבר רוחני עמוק, הפרק מציע שפה חדשה של תקווה – שפת האדריכלות, המידות המדויקות והסדר המופתי. מבחינה ספרותית, הפירוט הטכני המדוקדק של אמות, טפחים, שערים ולשכות אינו רק תיאור אדריכלי יבש, אלא כלי ספרותי מתוחכם ליצירת תחושת מוחשיות וודאות. עבור השומע השבור בגלות, המידות המדויקות הללו הפכו את המקדש העתידי מאידיאה מופשטת או חלום רחוק למציאות קונקרטית, קיימת ומתועדת, שכבר משורטטת בתוכנית האלוהית וממתינה למימוש. הדיוק האלוהי משדר מסר חד-משמעי: גם כאשר המציאות האנושית נראית מפורקת לחלוטין, ברובד השמיימי הכל מתוכנן ומדוד עד לפרט האחרון. התזמון ההיסטורי של החזון – עשרים וחמש שנים לגלות יהויכין וארבע עשרה שנים לאחר נפילת ירושלים – אינו מקרי. הוא מסמן את נקודת האמצע של תקופת היובל, זמן המזוהה במסורת המקראית עם דרור, שחרור והתחלות חדשות. הבאת הנביא אל 'הר גבוה מאוד' בארץ ישראל מעניקה לו נקודת מבט עילאית, המאפשרת לו לראות את המציאות מעבר למצוקות הגלות המיידיות. המבנה דמוי העיר שנשקף מדרום מסמל את ירושלים החדשה ואת המקדש שייבנה בה, ומציע חלופה ארכיטקטונית ורוחנית לעיר החרבה שהשאירו מאחור. דמותו של 'איש הנחושת' המסתורי, המצויד בכלי המדידה – פתיל פשתים וקנה מידה – משמשת כמעין אדריכל שמיימי המתווך בין השמיים לארץ. פעולת המדידה החוזרת ונשנית לאורך הפרק כולו מסמלת את החזרת הסדר והגבולות לעולם שנפרצו בו כל הגבולות במהלך החורבן הנורא. החורבן נתפס כחזרה לתוהו ובוהו, ואילו הבנייה מחדש של המקדש היא מעשה בריאה קוסמי המבוסס על סדר, סימטריה וצדק אלוהי. החזרה העקבית על המידות בשערים השונים (חמישים אמה אורך ועשרים וחמש אמה רוחב) מדגישה את ההרמוניה והאיזון המוחלט של המבנה החדש, בניגוד מוחלט לאי-הסדר המוסרי והפולחני שאפיין את ימי המקדש הראשון לפני חורבנו. ראוי לשים לב למבנה המרחבי של הסיור המודרך: יחזקאל מובל מבחוץ פנימה, דרך שרשרת של שערים ומדרגות המייצרת היררכיה ברורה של קדושה. ככל שחודרים פנימה אל החצר הפנימית, מספר המדרגות עולה – משבע מדרגות בשערים החיצוניים לשמונה מדרגות בשערים הפנימיים – דבר המסמל עלייה רוחנית והתקדשות הדרגתית של האדם המתקרב אל הקודש. המעבר הפיזי בין השערים השונים (המזרחי, הצפוני והדרומי) מדגיש את סימטריה המושלמת של המכלול כולו, המקיף את המרכז המקודש מכל עבריו ומגן עליו מפני חדירת חול או טומאה. הלשכות המיועדות לכוהנים בני צדוק, ששמרו על משמרתם נאמנה גם בזמנים קשים, מדגישות את תיקון כשלי העבר ואת מיסודו של פולחן טהור, ראוי ומאורגן. שולחנות השחיטה והלשכות להדחת העולה מראים כי המקדש אינו רק מונומנט רוחני מופשט, אלא מתוכנן לפעולה פרקטית, יומיומית ומוחשית. השילוב המרתק בין קדושה עליונה לפרקטיקה ארגונית מציג את המקדש לא רק כמקום של התגלות חד-פעמית, אלא כמרכז חיים מתפקד ומסודר שבו השכינה שוכנת בתוך חוקיות קבועה, ברורה ומגוננת. המקדש החדש מציג מודל שבו הסדר האלוהי והאנושי נפגשים בהרמוניה מושלמת, ומעניקים לעם הגולה תחושת שייכות, יציבות וביטחון קיומי עמוק.
- תכנון מדויק ככלי להתגברות על משברכאשר ארגון או אדם חווים קריסה או כישלון חרוץ, הנטייה הטבעית היא לשקוע בחרדה או לחכות לנס. הפרק מלמד שהדרך לשיקום עוברת דרך תכנון קפדני וירידה לפרטים. לדוגמה, בעל עסק שנקלע לחובות כבדים צריך להפסיק להסתכל על התמונה המאיימת הכללית, ובמקום זאת לפרק את הבעיה לנתונים מדידים: תקציב שבועי, פריסת חובות מדויקת, ותוכנית עבודה יומית. המדידה המדויקת מייצרת את הדרך החוצה מהמשבר.
- הדרגתיות בעלייה ובהתפתחותהעלייה במדרגות משער לשער (שבע מדרגות ואז שמונה) מזכירה לנו שצמיחה אישית ומקצועית אינה מתרחשת בבת אחת. כאשר אנו שואפים להגיע להישג משמעותי, כמו רכישת מקצוע חדש או שינוי אורח חיים, עלינו לקבל את התהליך ההדרגתי. כל שלב דורש הכנה והתקדשות משלו, ואי אפשר לדלג ישירות אל 'החצר הפנימית' בלי לעבור בשערי החצר החיצונית.
- יצירת מרחבים מוגנים ומסודרים בחייםהמקדש של יחזקאל מוקף חומות ושערים השומרים על קדושתו ומונעים ערבוב של חול וקודש. בחיי היום-יום המודרניים, אנו זקוקים לחומות ושערים משלנו – גבולות ברורים בין עבודה לבית, בין זמן מסכים לזמן משפחתי, ובין מערכות יחסים מזינות למערכות יחסים שואבות אנרגיה. קביעת גבולות ברורים ומדידים שומרת על בריאותנו הנפשית.
הפרק מציג מתח פילוסופי עמוק בין הוויה רוחנית מופשטת לבין הגשמה פיזית ומדויקת. האם השכינה האלוהית – שהיא אינסופית ובלתי מוגבלת – באמת זקוקה לחומות, שערים, שולחנות ומדידות מדויקות של אמות וטפחים כדי לשכון בתוך העם? המתח הזה נותר לא פתור: מצד אחד, אלוהים הוא מעבר לכל חומר, ומצד שני, החוויה האנושית זקוקה לגבולות פיזיים, לסדר ולמבנה מוחשי כדי לחוות קדושה וביטחון.
📖 קראו את הפרק המלא⌄
בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה לְגָלוּתֵנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה אַחַר אֲשֶׁר הֻכְּתָה הָעִיר בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הָיְתָה עָלַי יַד־יְהוָה וַיָּבֵא אֹתִי שָׁמָּה׃
בְּמַרְאוֹת אֱלֹהִים הֱבִיאַנִי אֶל־אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וַיְנִיחֵנִי אֶל־הַר גָּבֹהַּ מְאֹד וְעָלָיו כְּמִבְנֵה־עִיר מִנֶּגֶב׃
וַיָּבֵיא אוֹתִי שָׁמָּה וְהִנֵּה־אִישׁ מַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה נְחֹשֶׁת וּפְתִיל־פִּשְׁתִּים בְּיָדוֹ וּקְנֵה הַמִּדָּה וְהוּא עֹמֵד בַּשָּׁעַר׃
וַיְדַבֵּר אֵלַי הָאִישׁ בֶּן־אָדָם רְאֵה בְעֵינֶיךָ וּבְאָזְנֶיךָ שְּׁמָע וְשִׂים לִבְּךָ לְכֹל אֲשֶׁר־אֲנִי מַרְאֶה אוֹתָךְ כִּי לְמַעַן הַרְאוֹתְכָה הֻבָאתָה הֵנָּה הַגֵּד אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־אַתָּה רֹאֶה לְבֵית יִשְׂרָאֵל׃
וְהִנֵּה חוֹמָה מִחוּץ לַבַּיִת סָבִיב סָבִיב וּבְיַד הָאִישׁ קְנֵה הַמִּדָּה שֵׁשׁ־אַמּוֹת בָּאַמָּה וָטֹפַח וַיָּמָד אֶת־רֹחַב הַבִּנְיָן קָנֶה אֶחָד וְקוֹמָה קָנֶה אֶחָד׃
וַיָּבוֹא אֶל־שַׁעַר אֲשֶׁר פָּנָיו דֶּרֶךְ הַקָּדִימָה וַיַּעַל במעלותו [בְּמַעֲלוֹתָיו] וַיָּמָד אֶת־סַף הַשַּׁעַר קָנֶה אֶחָד רֹחַב וְאֵת סַף אֶחָד קָנֶה אֶחָד רֹחַב׃
וְהַתָּא קָנֶה אֶחָד אֹרֶךְ וְקָנֶה אֶחָד רֹחַב וּבֵין הַתָּאִים חָמֵשׁ אַמּוֹת וְסַף הַשַּׁעַר מֵאֵצֶל אוּלָם הַשַּׁעַר מֵהַבַּיִת קָנֶה אֶחָד׃
וַיָּמָד אֶת־אֻלָם הַשַּׁעַר מֵהַבַּיִת קָנֶה אֶחָד׃
וַיָּמָד אֶת־אֻלָם הַשַּׁעַר שְׁמֹנֶה אַמּוֹת ואילו [וְאֵילָיו] שְׁתַּיִם אַמּוֹת וְאֻלָם הַשַּׁעַר מֵהַבָּיִת׃
וְתָאֵי הַשַּׁעַר דֶּרֶךְ הַקָּדִים שְׁלֹשָׁה מִפֹּה וּשְׁלֹשָׁה מִפֹּה מִדָּה אַחַת לִשְׁלָשְׁתָּם וּמִדָּה אַחַת לָאֵילִם מִפֹּה וּמִפּוֹ׃
וַיָּמָד אֶת־רֹחַב פֶּתַח־הַשַּׁעַר עֶשֶׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ הַשַּׁעַר שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה אַמּוֹת׃
וּגְבוּל לִפְנֵי הַתָּאוֹת אַמָּה אֶחָת וְאַמָּה־אַחַת גְּבוּל מִפֹּה וְהַתָּא שֵׁשׁ־אַמּוֹת מִפּוֹ וְשֵׁשׁ אַמּוֹת מִפּוֹ׃
וַיָּמָד אֶת־הַשַּׁעַר מִגַּג הַתָּא לְגַגּוֹ רֹחַב עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אַמּוֹת פֶּתַח נֶגֶד פָּתַח׃
וַיַּעַשׂ אֶת־אֵילִים שִׁשִּׁים אַמָּה וְאֶל־אֵיל הֶחָצֵר הַשַּׁעַר סָבִיב סָבִיב׃
וְעַל פְּנֵי הַשַּׁעַר היאתון [הָאִיתוֹן] עַל־לִפְנֵי אֻלָם הַשַּׁעַר הַפְּנִימִי חֲמִשִּׁים אַמָּה׃
וְחַלֹּנוֹת אֲטֻמוֹת אֶל־הַתָּאִים וְאֶל אֵלֵיהֵמָה לִפְנִימָה לַשַּׁעַר סָבִיב סָבִיב וְכֵן לָאֵלַמּוֹת וְחַלּוֹנוֹת סָבִיב סָבִיב לִפְנִימָה וְאֶל־אַיִל תִּמֹרִים׃
וַיְבִיאֵנִי אֶל־הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה וְהִנֵּה לְשָׁכוֹת וְרִצְפָה עָשׂוּי לֶחָצֵר סָבִיב סָבִיב שְׁלֹשִׁים לְשָׁכוֹת אֶל־הָרִצְפָה׃
וְהָרִצְפָה אֶל־כֶּתֶף הַשְּׁעָרִים לְעֻמַּת אֹרֶךְ הַשְּׁעָרִים הָרִצְפָה הַתַּחְתּוֹנָה׃
וַיָּמָד רֹחַב מִלִּפְנֵי הַשַּׁעַר הַתַּחְתּוֹנָה לִפְנֵי הֶחָצֵר הַפְּנִימִי מִחוּץ מֵאָה אַמָּה הַקָּדִים וְהַצָּפוֹן׃
וְהַשַּׁעַר אֲשֶׁר פָּנָיו דֶּרֶךְ הַצָּפוֹן לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה מָדַד אָרְכּוֹ וְרָחְבּוֹ׃
ותאו [וְתָאָיו] שְׁלוֹשָׁה מִפּוֹ וּשְׁלֹשָׁה מִפּוֹ ואילו [וְאֵילָיו] ואלמו [וְאֵלַמָּיו] הָיָה כְּמִדַּת הַשַּׁעַר הָרִאשׁוֹן חֲמִשִּׁים אַמָּה אָרְכּוֹ וְרֹחַב חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים בָּאַמָּה׃
וחלונו [וְחַלּוֹנָיו] ואלמו [וְאֵלַמָּיו] ותמרו [וְתִמֹרָיו] כְּמִדַּת הַשַּׁעַר אֲשֶׁר פָּנָיו דֶּרֶךְ הַקָּדִים וּבְמַעֲלוֹת שֶׁבַע יַעֲלוּ־בוֹ ואילמו [וְאֵילַמָּיו] לִפְנֵיהֶם׃
וְשַׁעַר לֶחָצֵר הַפְּנִימִי נֶגֶד הַשַּׁעַר לַצָּפוֹן וְלַקָּדִים וַיָּמָד מִשַּׁעַר אֶל־שַׁעַר מֵאָה אַמָּה׃
וַיּוֹלִכֵנִי דֶּרֶךְ הַדָּרוֹם וְהִנֵּה־שַׁעַר דֶּרֶךְ הַדָּרוֹם וּמָדַד אילו [אֵילָיו] ואילמו [וְאֵילַמָּיו] כַּמִּדּוֹת הָאֵלֶּה׃
וְחַלּוֹנִים לוֹ ולאילמו [וּלְאֵילַמָּיו] סָבִיב סָבִיב כְּהַחֲלֹּנוֹת הָאֵלֶּה חֲמִשִּׁים אַמָּה אֹרֶךְ וְרֹחַב חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים אַמָּה׃
וּמַעֲלוֹת שִׁבְעָה עלותו [עֹלוֹתָיו] ואלמו [וְאֵלַמָּיו] לִפְנֵיהֶם וְתִמֹרִים לוֹ אֶחָד מִפּוֹ וְאֶחָד מִפּוֹ אֶל־אילו [אֵילָיו׃]
וְשַׁעַר לֶחָצֵר הַפְּנִימִי דֶּרֶךְ הַדָּרוֹם וַיָּמָד מִשַּׁעַר אֶל־הַשַּׁעַר דֶּרֶךְ הַדָּרוֹם מֵאָה אַמּוֹת׃
וַיְבִיאֵנִי אֶל־חָצֵר הַפְּנִימִי בְּשַׁעַר הַדָּרוֹם וַיָּמָד אֶת־הַשַּׁעַר הַדָּרוֹם כַּמִּדּוֹת הָאֵלֶּה׃
ותאו [וְתָאָיו] ואילו [וְאֵילָיו] ואלמו [וְאֵלַמָּיו] כַּמִּדּוֹת הָאֵלֶּה וְחַלּוֹנוֹת לוֹ ולאלמו [וּלְאֵלַמָּיו] סָבִיב סָבִיב חֲמִשִּׁים אַמָּה אֹרֶךְ וְרֹחַב עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אַמּוֹת׃
וְאֵלַמּוֹת סָבִיב סָבִיב אֹרֶךְ חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים אַמָּה וְרֹחַב חָמֵשׁ אַמּוֹת׃
וְאֵלַמָּו אֶל־חָצֵר הַחִצוֹנָה וְתִמֹרִים אֶל־אילו [אֵילָיו] וּמַעֲלוֹת שְׁמוֹנֶה מעלו [מַעֲלָיו׃]
וַיְבִיאֵנִי אֶל־הֶחָצֵר הַפְּנִימִי דֶּרֶךְ הַקָּדִים וַיָּמָד אֶת־הַשַּׁעַר כַּמִּדּוֹת הָאֵלֶּה׃
ותאו [וְתָאָיו] ואלו [וְאֵלָיו] ואלמו [וְאֵלַמָּיו] כַּמִּדּוֹת הָאֵלֶּה וְחַלּוֹנוֹת לוֹ ולאלמו [וּלְאֵלַמָּיו] סָבִיב סָבִיב אֹרֶךְ חֲמִשִּׁים אַמָּה וְרֹחַב חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים אַמָּה׃
ואלמו [וְאֵלַמָּיו] לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה וְתִמֹרִים אֶל־אלו [אֵלָיו] מִפּוֹ וּמִפּוֹ וּשְׁמֹנֶה מַעֲלוֹת מעלו [מַעֲלָיו׃]
וַיְבִיאֵנִי אֶל־שַׁעַר הַצָּפוֹן וּמָדַד כַּמִּדּוֹת הָאֵלֶּה׃
תאו [תָּאָיו] אלו [אֵלָיו] ואלמו [וְאֵלַמָּיו] וְחַלּוֹנוֹת לוֹ סָבִיב סָבִיב אֹרֶךְ חֲמִשִּׁים אַמָּה וְרֹחַב חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים אַמָּה׃
ואילו [וְאֵילָיו] לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה וְתִמֹרִים אֶל־אילו [אֵילָיו] מִפּוֹ וּמִפּוֹ וּשְׁמֹנֶה מַעֲלוֹת מעלו [מַעֲלָיו׃]
וְלִשְׁכָּה וּפִתְחָהּ בְּאֵילִים הַשְּׁעָרִים שָׁם יָדִיחוּ אֶת־הָעֹלָה׃
וּבְאֻלָם הַשַּׁעַר שְׁנַיִם שֻׁלְחָנוֹת מִפּוֹ וּשְׁנַיִם שֻׁלְחָנוֹת מִפֹּה לִשְׁחוֹט אֲלֵיהֶם הָעוֹלָה וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם׃
וְאֶל־הַכָּתֵף מִחוּצָה לָעוֹלֶה לְפֶתַח הַשַּׁעַר הַצָּפוֹנָה שְׁנַיִם שֻׁלְחָנוֹת וְאֶל־הַכָּתֵף הָאַחֶרֶת אֲשֶׁר לְאֻלָם הַשַּׁעַר שְׁנַיִם שֻׁלְחָנוֹת׃
אַרְבָּעָה שֻׁלְחָנוֹת מִפֹּה וְאַרְבָּעָה שֻׁלְחָנוֹת מִפֹּה לְכֶתֶף הַשָּׁעַר שְׁמוֹנָה שֻׁלְחָנוֹת אֲלֵיהֶם יִשְׁחָטוּ׃
וְאַרְבָּעָה שֻׁלְחָנוֹת לָעוֹלָה אַבְנֵי גָזִית אֹרֶךְ אַמָּה אַחַת וָחֵצִי וְרֹחַב אַמָּה אַחַת וָחֵצִי וְגֹבַהּ אַמָּה אֶחָת אֲלֵיהֶם וְיַנִּיחוּ אֶת־הַכֵּלִים אֲשֶׁר יִשְׁחֲטוּ אֶת־הָעוֹלָה בָּם וְהַזָּבַח׃
וְהַשְׁפַתַּיִם טֹפַח אֶחָד מוּכָנִים בַּבַּיִת סָבִיב סָבִיב וְאֶל־הַשֻּׁלְחָנוֹת בְּשַׂר הַקָּרְבָן׃
וּמִחוּצָה לַשַּׁעַר הַפְּנִימִי לִשְׁכוֹת שָׁרִים בֶּחָצֵר הַפְּנִימִי אֲשֶׁר אֶל־כֶּתֶף שַׁעַר הַצָּפוֹן וּפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ הַדָּרוֹם אֶחָד אֶל־כֶּתֶף שַׁעַר הַקָּדִים פְּנֵי דֶּרֶךְ הַצָּפֹן׃
וַיְדַבֵּר אֵלָי זֹה הַלִּשְׁכָּה אֲשֶׁר פָּנֶיהָ דֶּרֶךְ הַדָּרוֹם לַכֹּהֲנִים שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַבָּיִת׃
וְהַלִּשְׁכָּה אֲשֶׁר פָּנֶיהָ דֶּרֶךְ הַצָּפוֹן לַכֹּהֲנִים שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַמִּזְבֵּחַ הֵמָּה בְנֵי־צָדוֹק הַקְּרֵבִים מִבְּנֵי־לֵוִי אֶל־יְהוָה לְשָׁרְתוֹ׃
וַיָּמָד אֶת־הֶחָצֵר אֹרֶךְ מֵאָה אַמָּה וְרֹחַב מֵאָה אַמָּה מְרֻבָּעַת וְהַמִּזְבֵּחַ לִפְנֵי הַבָּיִת׃
וַיְבִאֵנִי אֶל־אֻלָם הַבַּיִת וַיָּמָד אֵל אֻלָם חָמֵשׁ אַמּוֹת מִפֹּה וְחָמֵשׁ אַמּוֹת מִפֹּה וְרֹחַב הַשַּׁעַר שָׁלֹשׁ אַמּוֹת מִפּוֹ וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת מִפּוֹ׃
אֹרֶךְ הָאֻלָם עֶשְׂרִים אַמָּה וְרֹחַב עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה אַמָּה וּבַמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יַעֲלוּ אֵלָיו וְעַמֻּדִים אֶל־הָאֵילִים אֶחָד מִפֹּה וְאֶחָד מִפֹּה׃