יחזקאל · פרק ל״ו
יחזקאל ל"ו: הארכיטקטורה של ההתחדשות הרוחנית
וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת־לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר׃
פסוק כוהלב הטוב והארץ הירוקה
הלילה נספר על הבטחה נפלאה ומתוקה שנתן אלוהים לעמו. פעם, הרי ישראל היו עצובים ושוממים, והאנשים היו רחוקים מהבית. אבל אלוהים הבטיח שהכל ישתנה! הוא אמר להרים: הכינו את הענפים שלכם, כי בקרוב יגדלו עליכם פירות מתוקים וטעימים! ואז אלוהים הבטיח לעשות משהו מיוחד במינו בתוך הלב של האנשים. הוא אמר שישטוף אותם במים נקיים, ויחליף את הלב הקשה שמרגיש לפעמים כמו אבן קרה, בלב חדש ורך כמו בשר חם, לב שמלא באהבה, בשמחה ובחמלה. הארץ כולה תפרח ותהיה יפהפייה ממש כמו גן עדן, וכולם יחיו יחד בשלום ובשמחה.
הפסוק מזכיר לנו ששינוי אמיתי בהתנהגות של ילדים ושלנו מתחיל בריכוך הלב וביצירת חיבור רגשי חם, ולא רק בחוקים יבשים ונוקשים.
הסיפור נוגע בערך של התחדשות והיכולת להשתנות לטובה. כהורים, אנו נתקלים לעיתים קרובות ברגעים שבהם הילד מגיב בנוקשות או בכעס (לב אבן). במקום להגיב בעונש או בנוקשות נגדית, הסיפור מזמין אותנו לעזור לילד לרכך את הלב באמצעות הקשבה, חיבוק ומילים חמות. אפשר לשוחח איתו על כך שלכולנו יש לפעמים רגעים קשים, אך תמיד אפשר לנשום עמוק, לנקות את הכעס ולקבל לב רך וטוב מחדש.
- איך מרגיש הלב שלך כשאתה שמח ועושה מעשה טוב?
- אם היית יכול לצייר את לב הבשר הרך והטוב, אילו צבעים היית בוחר לו?
- מה יכול לעזור לנו להפוך לב כועס וקשה ללב רך וסלחני?
ההבטחה של הלב החדש והארץ הפורחת
דמיין שאתה עומד על הר גבוה, מסתכל מסביב ורואה רק אדמה יבשה ועצובה. הבתים הרוסים, ואין אף אחד בסביבה. זה מה שקרה להרי ישראל פעם, כשהעם היה רחוק בבבל. אבל פתאום, הנביא יחזקאל מקבל הודעה סודית ומשמחת מאלוהים! אלוהים פונה אל ההרים ואומר להם: אל תדאגו, בקרוב העצים שלכם יתמלאו בפירות מתוקים, והאנשים יחזרו לבנות את הערים! ואז קורה הדבר הכי מדהים: אלוהים מבטיח לנקות את הלבבות של כולם במים טהורים. הוא יקח את הלב הקשה שמרגיש לפעמים כמו אבן קרה, ויתן לכולם לב חדש, רך וטוב כמו בשר חם, כדי שכולם יאהבו ויעזרו זה לזה. הארץ תהפוך לגן עדן ירוק ופורח!
אלוהים מבטיח להחליף את הלב הקשה והכועס שלנו, שמרגיש כמו אבן קרה, בלב חדש, רך וטוב כמו חיבוק חם, שיעזור לנו לעשות מעשים טובים.
הידעתם? אלוהים הבטיח להפוך את הארץ השוממה והיבשה למקום כל כך ירוק ופורח, שהוא יהיה יפה ונעים ממש כמו גן עדן המפורסם!
אבל איך יגיבו העמים האחרים כשהם יראו את הארץ הפורחת מחדש? בפרק הבא נגלה נבואה מדהימה על עצמות יבשות שקמות לתחייה!
המהפך הגדול: מאבן לבשר
בפרק ל"ו, הנביא יחזקאל פונה אל הרי ישראל השוממים. אחרי שבית המקדש נחרב והעם הוגלה לבבל, האויבים מסביב צחקו ולעגו, וחשבו שהארץ נשארה שוממה לתמיד. אבל אלוהים מודיע שזה ממש לא סוף הסיפור. הוא מבטיח להחזיר את העם הביתה, להפריח את השממה ולבנות מחדש את הערים החרבות. השיא של הפרק הוא הבטחה למהפך פנימי: אלוהים מבטיח לטהר את העם, להסיר מהם את לב האבן האטום והעקשן, ולהעניק להם לב בשר – לב רגיש, חי וקשוב. השינוי הפיזי של הארץ הולך יד ביד עם שינוי פנימי עמוק בתוך האנשים.
לפעמים אנחנו מרגישים אטומים או תקועים, כמו אבן. הפסוק הזה מבטיח שאפשר לעשות אתחול מחדש לרגשות שלנו ולקבל לב רגיש ופתוח שמסוגל להשתנות באמת.
כשאתה מרגיש אטום, כועס או נעול על מישהו, קח נשימה עמוקה ונסה לחשוב מה הוא מרגיש. המעבר הזה מאטימות להבנה הוא בדיוק הדרך להחליף לב אבן בלב בשר רך ופתוח.
זה כמו לקבל הזדמנות לעשות ריסטארט מוחלט לטלפון אחרי שהוא נתקע לגמרי עם מלא וירוסים ותקלות, רק שכאן הריסטארט נעשה ללב ולמערכות היחסים שלנו.
האתחול מחדש של הלב והארץ
יחזקאל פרק ל"ו מציג את אחת מנבואות הנחמה והשיקום העוצמתיות ביותר בתנ"ך. אחרי החורבן הנורא של ירושלים וגירוש העם לבבל, הארץ נותרה שוממה והעמים השכנים לעגו לישראל וניסו להשתלט על שטחיהם. יחזקאל פונה ישירות אל הרי ישראל ומבטיח להם שהם יחזרו לפרוח, להניב פירות ולשקוק חיים. אולם, אלוהים מבהיר שהשיבה הפיזית לארץ אינה מספיקה. כדי שההיסטוריה לא תחזור על עצמה, העם זקוק לשינוי רוחני ופסיכולוגי עמוק. אלוהים מבטיח לאסוף את הגולים, לטהר אותם מטעויות העבר ולהחליף את לב האבן האטום והעקשן שלהם בלב בשר רגיש וחי. השינוי הפנימי הזה הוא שיאפשר להם לחיות נכון, לשמור על חברה צודקת ולהפוך את הארץ השוממה לגן עדן פורח לעיני כל העולם.
הפסוק הזה הוא לב הפרק והמפתח להבנת התפיסה התאולוגית של יחזקאל לגבי הגאולה. הנביא מסביר שהשיבה הפיזית לארץ אינה מספיקה; נדרש שינוי פנימי עמוק. לב האבן מייצג את האטימות, העקשנות והחוסר ביכולת להרגיש או להשתנות, בעוד שלב הבשר מסמל רגישות, חיות ופתיחות לרוח אלוהית. השינוי אינו מגיע רק ממאמץ אנושי, אלא כמתנה וכטיהור אלוהי המאפשרים התחלה חדשה לחלוטין.
להעמקה בסיפור⌄
יחזקאל מנבא בתקופה קשה במיוחד, כשהעם נמצא בגלות בבל, שבור ומתוסכל. בפרק ל"ו הוא מתמודד עם שתי בעיות מרכזיות: חורבן הארץ הפיזי, והשבר הרוחני והמוסרי של העם. הנבואה נפתחת בפנייה יוצאת דופן להרי ישראל. הנביא מאניש את הטבע ומבטיח להרים שהם לא יישארו שוממים ולעוגים. הארץ, שספגה עלבונות כאילו היא אוכלת אדם שמשמידה את יושביה, תהפוך למקום של שפע וברכה. אבל החלק המרתק באמת מתחיל במחצית השנייה של הפרק. אלוהים מסביר שהגלות גרמה לחילול שמו בעולם – הגויים ראו את עם ישראל מגורש וחשבו שאלוהי ישראל חלש. לכן, כדי להחזיר את כבודו, אלוהים מחליט לפעול. המניע לגאולה כאן אינו זכותו של העם, אלא רצונו של אלוהים לקדש את שמו ולהראות את כוחו לעולם. השיקום שהוא מציע אינו רק פוליטי או חקלאי, אלא פסיכולוגי ומוסרי. אלוהים משתמש במטאפורה מדהימה: לב האבן לעומת לב בשר. לב אבן הוא לב שלא מרגיש, שלא אכפת לו מאחרים, שלא מסוגל ללמוד מטעויות או לחוש חמלה. לב בשר, לעומת זאת, הוא לב פועם, רגיש, פגיע ופתוח לשינוי. אלוהים מבטיח לעשות לעם ניתוח השתלת לב רוחני. הוא יזרוק עליהם מים טהורים כדי לנקות את משקעי העבר, ויחליף את האטימות שלהם ברגישות חברתית ומוסרית. רק עם לב כזה, שמסוגל להרגיש ולכבד חוקים וערכים, הם יוכלו לקיים חברה בריאה בארץ החדשה-ישנה שלהם.
האם לדעתך קל יותר לשנות סביבה פיזית (כמו לעבור דירה או לסדר את החדר) או לשנות את הלב והגישה הפנימית שלנו? למה?
יחזקאל ל"ו: הארכיטקטורה של ההתחדשות הרוחנית
יחזקאל פרק ל"ו מציג חזון גאולה דו-שלבי, המשלב שיקום פיזי חסר תקדים של ארץ ישראל עם טרנספורמציה רוחנית ופסיכולוגית של העם. בחלקו הראשון של הפרק, הנביא פונה אל הרי ישראל השוממים, אשר הפכו למושא ללעג ולביזה מצד העמים השכנים (ובמיוחד אדום) לאחר חורבן בית המקדש הראשון וגירוש העם לבבל. אלוהים מבטיח להשיב את הגולים, להפרות את האדמה, לבנות מחדש את הערים החרבות ולהסיר את חרפת השממה. בחלקו השני של הפרק, העלילה עוברת לרובד הפנימי. אלוהים מסביר כי הגלות חיללה את שמו בעולם, שכן הגויים פירשו את גירוש ישראל כחולשה אלוהית. כדי לקדש את שמו, אלוהים יוזם מהלך חד-צדדי של גאולה: הוא יקבץ את העם מכל הארצות, יטהר אותם מטומאותיהם באמצעות מים טהורים, ויחליף את לב האבן האטום שלהם בלב בשר רגיש וחי. שינוי פנימי זה יאפשר להם ללכת בחוקיו ולשמור על ברית יציבה, שתהפוך את הארץ השוממה לגן עדן שוקק חיים.
הפסוק הזה הוא לב הפרק והמפתח להבנת התפיסה התאולוגית של יחזקאל לגבי הגאולה. הנביא מסביר שהשיבה הפיזית לארץ אינה מספיקה; נדרש שינוי פנימי עמוק. לב האבן מייצג את האטימות, העקשנות והחוסר ביכולת להרגיש או להשתנות, בעוד שלב הבשר מסמל רגישות, חיות ופתיחות לרוח אלוהית. השינוי אינו מגיע רק ממאמץ אנושי, אלא כמתנה וכטיהור אלוהי המאפשרים התחלה חדשה לחלוטין.
הדרש — קריאה לעומק⌄
פרק ל"ו ביחזקאל מהווה נקודת מפנה דרמטית בספר, במעבר מנבואות חורבן וזעם לנבואות נחמה ובנייה מחדש. המבנה הספרותי של הפרק נע במעגלים מהחוץ אל הפנים: מהשיקום הגיאוגרפי והחקלאי של הרי ישראל אל התיקון המטפיזי והפסיכולוגי של לב האדם. בחלק הראשון, יחזקאל משתמש בהאנשה מרהיבה של הרי ישראל. ההרים, הגיאיות והאפיקים מוצגים כמי שספגו את חרפת הגויים ולעגם. אלוהים מבטיח להם ענפכם תתנו ופריכם תשאו, הבטחה המהווה ניגוד מוחלט לתפיסת הארץ כאוכלת אדם. השיקום הפיזי הוא תנאי הכרחי, אך הוא אינו מספיק. במחצית השנייה של הפרק, הנביא חושף את המניע העמוק לגאולה. בניגוד לתפיסה אינטואיטיבית לפיה הגאולה מגיעה בזכות חזרתם בתשובה של בני ישראל, יחזקאל מציג תזה נועזת: הגאולה מתרחשת לא למענכם... כי אם לשם קדשי. הגלות יצרה מצב של חילול השם, שבו עצם קיומו של עם ישראל מחוץ לארצו התפרש אצל הגויים ככישלון של אלוהיהם. כדי לתקן עיוות תאולוגי זה, אלוהים חייב לפעול באופן אקטיבי וחד-צדדי. התיקון התאולוגי דורש מהפכה אנתרופולוגית. יחזקאל מבין שהחזרת העם לארצו ללא שינוי פנימי רק תוביל לחורבן נוסף, שכן הטבע האנושי נותר פגום. הפתרון האלוהי הוא השתלת לב מטפורית: הסרת לב האבן – המייצג את הנוקשות, האטימות המוסרית וההתנגדות לרוח – והחלפתו בלב בשר – לב חי, פועם, פגיע וקשוב. טיהור זה מלווה בזריקת מים טהורים ובנתינת רוח חדשה. הטרנספורמציה הזו יוצרת הרמוניה חדשה בין האדם, האדמה ואלוהים. הארץ השוממה הופכת לגן עדן, והערים החרבות מתמלאות בצאן אדם – דימוי מרהיב המשלב את השפע החקלאי עם הריבוי הדמוגרפי, ומסתיים בהכרה אוניברסלית של הגויים בכוחו ובצדקתו של אלוהים.
- שינוי פנימי קודם לשינוי חיצוניבחיים המודרניים, אנו נוטים להאמין ששינוי נסיבות חיצוניות – כמו החלפת מקום עבודה, מעבר עיר או סיום מערכת יחסים – יפתור את בעיותינו. הפרק מלמד שכל עוד אנו סוחבים איתנו את לב האבן (הדפוסים הישנים, האטימות והפחדים), הבעיות ישחזרו את עצמן. התיקון האמיתי דורש עבודה פנימית על הרגישות והפתיחות שלנו.
- חשיבותה של מוטיבציה מעבר לאגואלוהים פועל לא למענכם אלא למען קדושת שמו. ברמה האישית, כאשר אנו פועלים מתוך מניעים שגדולים מהאגו הפרטי שלנו – כמו טובת המשפחה, הקהילה או ערכים מוסריים מוחלטים – אנו מוצאים כוחות ועוצמה שלא ידענו שקיימים בנו, ומסוגלים לחולל שינויים מרחיקי לכת.
- היכולת להשתחרר מאטימות רגשיתבעולם תחרותי ושוחק, קל מאוד לפתח אדישות ונוקשות (לב אבן) כמנגנון הגנה מפני פגיעה. הצעד הקטן שהפרק מציע הוא להסכים להיות פגיעים יותר, להקשיב באמת לזולת ולפתח לב בשר רך וקשוב, גם אם זה דורש אומץ להיחשף ולהרגיש.
הפרק מעלה מתח פילוסופי עמוק בין בחירה חופשית לבין התערבות אלוהית בנפש האדם. אם אלוהים הוא זה שמסיר את לב האבן ומעניק לב בשר ורוח חדשה כדי שהעם ילך בחוקיו, האם נותרת לאדם בחירה חופשית ואחריות מוסרית על מעשיו? האם טרנספורמציה רוחנית שנכפתה מלמעלה יכולה להיחשב כהישג מוסרי של האדם?
📖 קראו את הפרק המלא⌄
וְאַתָּה בֶן־אָדָם הִנָּבֵא אֶל־הָרֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ הָרֵי יִשְׂרָאֵל שִׁמְעוּ דְּבַר־יְהוָה׃
כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה יַעַן אָמַר הָאוֹיֵב עֲלֵיכֶם הֶאָח וּבָמוֹת עוֹלָם לְמוֹרָשָׁה הָיְתָה לָּנוּ׃
לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה יַעַן בְּיַעַן שַׁמּוֹת וְשָׁאֹף אֶתְכֶם מִסָּבִיב לִהְיוֹתְכֶם מוֹרָשָׁה לִשְׁאֵרִית הַגּוֹיִם וַתֵּעֲלוּ עַל־שְׂפַת לָשׁוֹן וְדִבַּת־עָם׃
לָכֵן הָרֵי יִשְׂרָאֵל שִׁמְעוּ דְּבַר־אֲדֹנָי יְהוִה כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לֶהָרִים וְלַגְּבָעוֹת לָאֲפִיקִים וְלַגֵּאָיוֹת וְלֶחֳרָבוֹת הַשֹּׁמְמוֹת וְלֶעָרִים הַנֶּעֱזָבוֹת אֲשֶׁר הָיוּ לְבַז וּלְלַעַג לִשְׁאֵרִית הַגּוֹיִם אֲשֶׁר מִסָּבִיב׃
לָכֵן כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה אִם־לֹא בְּאֵשׁ קִנְאָתִי דִבַּרְתִּי עַל־שְׁאֵרִית הַגּוֹיִם וְעַל־אֱדוֹם כֻּלָּא אֲשֶׁר נָתְנוּ־אֶת־אַרְצִי לָהֶם לְמוֹרָשָׁה בְּשִׂמְחַת כָּל־לֵבָב בִּשְׁאָט נֶפֶשׁ לְמַעַן מִגְרָשָׁהּ לָבַז׃
לָכֵן הִנָּבֵא עַל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ לֶהָרִים וְלַגְּבָעוֹת לָאֲפִיקִים וְלַגֵּאָיוֹת כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנְנִי בְקִנְאָתִי וּבַחֲמָתִי דִּבַּרְתִּי יַעַן כְּלִמַּת גּוֹיִם נְשָׂאתֶם׃
לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה אֲנִי נָשָׂאתִי אֶת־יָדִי אִם־לֹא הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לָכֶם מִסָּבִיב הֵמָּה כְּלִמָּתָם יִשָּׂאוּ׃
וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא׃
כִּי הִנְנִי אֲלֵיכֶם וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְנֶעֱבַדְתֶּם וְנִזְרַעְתֶּם׃
וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם כָּל־בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה וְנֹשְׁבוּ הֶעָרִים וְהֶחֳרָבוֹת תִּבָּנֶינָה׃
וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם וּבְהֵמָה וְרָבוּ וּפָרוּ וְהוֹשַׁבְתִּי אֶתְכֶם כְּקַדְמוֹתֵיכֶם וְהֵטִבֹתִי מֵרִאשֹׁתֵיכֶם וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יְהוָה׃
וְהוֹלַכְתִּי עֲלֵיכֶם אָדָם אֶת־עַמִּי יִשְׂרָאֵל וִירֵשׁוּךָ וְהָיִיתָ לָהֶם לְנַחֲלָה וְלֹא־תוֹסִף עוֹד לְשַׁכְּלָם׃
כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה יַעַן אֹמְרִים לָכֶם אֹכֶלֶת אָדָם אתי [אָתְּ] וּמְשַׁכֶּלֶת גויך [גּוֹיַיִךְ] הָיִית׃
לָכֵן אָדָם לֹא־תֹאכְלִי עוֹד וגויך [וְגוֹיַיִךְ] לֹא תכשלי־[תְשַׁכְּלִי־] עוֹד נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃
וְלֹא־אַשְׁמִיעַ אֵלַיִךְ עוֹד כְּלִמַּת הַגּוֹיִם וְחֶרְפַּת עַמִּים לֹא תִשְׂאִי־עוֹד וגויך [וְגוֹיַיִךְ] לֹא־תַכְשִׁלִי עוֹד נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃
וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר׃
בֶּן־אָדָם בֵּית יִשְׂרָאֵל יֹשְׁבִים עַל־אַדְמָתָם וַיְטַמְּאוּ אוֹתָהּ בְּדַרְכָּם וּבַעֲלִילוֹתָם כְּטֻמְאַת הַנִּדָּה הָיְתָה דַרְכָּם לְפָנָי׃
וָאֶשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם עַל־הַדָּם אֲשֶׁר־שָׁפְכוּ עַל־הָאָרֶץ וּבְגִלּוּלֵיהֶם טִמְּאוּהָ׃
וָאָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם וַיִּזָּרוּ בָּאֲרָצוֹת כְּדַרְכָּם וְכַעֲלִילוֹתָם שְׁפַטְתִּים׃
וַיָּבוֹא אֶל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר־בָּאוּ שָׁם וַיְחַלְּלוּ אֶת־שֵׁם קָדְשִׁי בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם־יְהוָה אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ׃
וָאֶחְמֹל עַל־שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלְּלוּהוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר־בָּאוּ שָׁמָּה׃
לָכֵן אֱמֹר לְבֵית־יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אִם־לְשֵׁם־קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר־בָּאתֶם שָׁם׃
וְקִדַּשְׁתִּי אֶת־שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי־אֲנִי יְהוָה נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם לְעֵינֵיהֶם׃
וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן־הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל־הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל־אַדְמַתְכֶם׃
וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל־גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם׃
וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת־לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר׃
וְאֶת־רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר־בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם׃
וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים׃
וְהוֹשַׁעְתִּי אֶתְכֶם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וְקָרָאתִי אֶל־הַדָּגָן וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ וְלֹא־אֶתֵּן עֲלֵיכֶם רָעָב׃
וְהִרְבֵּיתִי אֶת־פְּרִי הָעֵץ וּתְנוּבַת הַשָּׂדֶה לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא תִקְחוּ עוֹד חֶרְפַּת רָעָב בַּגּוֹיִם׃
וּזְכַרְתֶּם אֶת־דַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וּמַעַלְלֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא־טוֹבִים וּנְקֹטֹתֶם בִּפְנֵיכֶם עַל עֲוֺנֹתֵיכֶם וְעַל תּוֹעֲבוֹתֵיכֶם׃
לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי־עֹשֶׂה נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה יִוָּדַע לָכֶם בּוֹשׁוּ וְהִכָּלְמוּ מִדַּרְכֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל׃
כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה בְּיוֹם טַהֲרִי אֶתְכֶם מִכֹּל עֲוֺנוֹתֵיכֶם וְהוֹשַׁבְתִּי אֶת־הֶעָרִים וְנִבְנוּ הֶחֳרָבוֹת׃
וְהָאָרֶץ הַנְּשַׁמָּה תֵּעָבֵד תַּחַת אֲשֶׁר הָיְתָה שְׁמָמָה לְעֵינֵי כָּל־עוֹבֵר׃
וְאָמְרוּ הָאָרֶץ הַלֵּזוּ הַנְּשַׁמָּה הָיְתָה כְּגַן־עֵדֶן וְהֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת וְהַנְשַׁמּוֹת וְהַנֶּהֱרָסוֹת בְּצוּרוֹת יָשָׁבוּ׃
וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר יִשָּׁאֲרוּ סְבִיבוֹתֵיכֶם כִּי אֲנִי יְהוָה בָּנִיתִי הַנֶּהֱרָסוֹת נָטַעְתִּי הַנְּשַׁמָּה אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי׃
כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה עוֹד זֹאת אִדָּרֵשׁ לְבֵית־יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת לָהֶם אַרְבֶּה אֹתָם כַּצֹּאן אָדָם׃
כְּצֹאן קָדָשִׁים כְּצֹאן יְרוּשָׁלִַם בְּמוֹעֲדֶיהָ כֵּן תִּהְיֶינָה הֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת מְלֵאוֹת צֹאן אָדָם וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יְהוָה׃