תנ״ך יקר פתח באפליקציה

יהושע · פרק ו׳

קריסת הקונספציה: כיבוש יריחו והפסיכולוגיה של השתיקה

👑

וַיָּ֨רַע הָעָ֜ם וַֽיִּתְקְע֣וּ בַּשֹּׁפָר֗וֹת וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ הָעָ֜ם אֶת־ק֤וֹל הַשּׁוֹפָר֙ וַיָּרִ֨יעוּ הָעָ֜ם תְּרוּעָ֣ה גְדוֹלָ֗ה וַתִּפֹּ֨ל הַחוֹמָ֜ה תַּחְתֶּ֗יהָ וַיַּ֨עַל הָעָ֤ם הָעִ֙ירָה֙ אִ֣ישׁ נֶגְדּ֔וֹ וַֽיִּלְכְּד֖וּ אֶת־הָעִֽיר׃

פסוק כ'
התאמת תוכן לפי גיל

החומות שנשמעו לשופר

הלילה נספר על עיר עתיקה וממיוחדת מאוד בשם יריחו. לעיר הזו היו חומות גבוהות וחזקות, ואף אחד לא יכול היה להיכנס אליה. בני ישראל עמדו מחוץ לעיר ותהו מה לעשות. אלוהים נתן ליהושע המנהיג תוכנית שקטה וסבלנית: בכל יום, במשך שישה ימים, צעדו כל האנשים מסביב לעיר פעם אחת בשקט מוחלט. אף אחד לא לחש, אף אחד לא צעק, רק צעדים שקטים נשמעו על החול, וקול שופרות עדין של הכוהנים שליוו אותם. ביום השביעי, הם הקיפו את העיר שבע פעמים, ואז – בבת אחת – תקעו בשופרות וכל העם הריע בקול גדול ושמח! באותו הרגע, החומות הגבוהות נפתחו והדרך לעיר התגלתה. רק רחב ומשפחתה, שעזרו לבני ישראל, נשמרו בטוחים בביתם. זהו סיפור על סבלנות, על הקשבה ועל כך שלפעמים השקט מכין אותנו לדברים נפלאים.

מה הפסוק אומר?

הפסוק מראה לילדים שלפעמים שיתוף פעולה, סבלנות וצעקה משותפת אחת יכולים להפיל חומות שנראות בלתי עבירות.

טיפ להורים

הסיפור על יריחו מזמין אותנו לשוחח עם הילדים על כוחה של הסבלנות והיכולת לפעול בשקט. בעידן של גירויים מהירים, קשה לילדים להמתין ולפעול בשלבים. אפשר להסביר להם שחלק מההצלחות הגדולות ביותר שלנו דורשות מאיתנו להתאמץ בשקט יום אחרי יום, כמו ההקפות סביב החומה, ושרק בסוף מגיע הרגע לחגוג בקול גדול. נסו לשאול אותם על משימה שהם הצליחו בה בזכות התמדה.

שאלות לשיחה עם הילד
  • איך לדעתך הרגישו בני ישראל כשהם הלכו כל כך הרבה ימים בשקט מסביב לחומות?
  • אם היית יכול לבחור כלי נגינה מיוחד שיעזור לך להתגבר על קושי, באיזה כלי היית בוחר?
  • האם יש משהו שהיית רוצה להצליח בו, שדורש ממך להתאמן ולנסות שוב ושוב כל יום?

החומה הענקית שנפלה בצעקה!

דמיין שאתה עומד מול חומה ענקית, גבוהה עד השמיים! זוהי העיר יריחו, והיא סגורה ומסוגרת. עם ישראל, שהגיע מהמדבר עם המנהיג החדש שלו יהושע, רוצה להיכנס לארץ. אבל איך עוברים את החומה? לאלוהים יש תוכנית סודית ומיוחדת במינה: לא נלחמים! במקום זה, במשך שישה ימים, כל הלוחמים והכוהנים צועדים מסביב לעיר פעם אחת ביום בשקט מוחלט. ששש... אף אחד לא מדבר! רק שבעה כוהנים תוקעים בשופרות. ביום השביעי, הם קמים מוקדם ומקיפים את העיר שבע פעמים. פתאום, יהושע צועק: 'הריעו!'. כל העם צועק צעקה ענקית, השופרות תוקעים, ובום! החומה הגבוהה פשוט נופלת במקומה כמו מגדל של קוביות! העם נכנס פנימה, ורק רחב, האישה שעזרה למרגלים, ניצלת עם משפחתה. מה יקרה לעיר כעת?

מה הפסוק אומר?

כשהעם צעק בקול גדול והשופרות תקעו, החומה הענקית של העיר נפלה פתאום והם הצליחו להיכנס פנימה.

הידעת?

הידעת? בני ישראל הקיפו את העיר יריחו בסך הכל 13 פעמים במשך שבוע שלם!

מה יקרה בפרק הבא?

החומות נפלו והעיר נכבשה, אבל יהושע הטיל קללה מסתורית על מי שינסה לבנות אותה מחדש. מהי הקללה הזו? נגלה בפרק הבא!

לשבור את החומה בלי לגעת בה

עם ישראל עומד מול האתגר הראשון שלו בארץ כנען: העיר המבוצרת יריחו. החומות שלה עבות וגבוהות, השערים נעולים, ואין שום דרך הגיונית לפרוץ פנימה. יהושע, המנהיג של העם, מקבל הוראות מפתיעות מאלוהים: במקום לבנות כלי מצור או להילחם, הצבא צריך לצעוד מסביב לעיר פעם ביום במשך שישה ימים. בראש הצעדה הולכים כוהנים שנושאים את ארון הברית ותוקעים בשופרות, והעם כולו צועד מאחור בשתיקה מוחלטת. ביום השביעי, הצעדה הופכת לאינטנסיבית יותר – הם מקיפים את העיר שבע פעמים. בהקפה האחרונה, השופרות תוקעים תקיעה ארוכה, העם משחרר צעקה אדירה, והחומות פשוט קורסות פנימה. העם כובש את העיר, שומר על ההבטחה להציל את רחב ומשפחתה, ומחריב את העיר לחלוטין.

מה הפסוק אומר?

אחרי שבעה ימים של שקט והליכה מסביב לחומה, הצעקה הגדולה של כולם יחד הפילה את המכשול הכי גדול שלהם.

Life Hack

לפעמים כשאתם נתקלים בבעיה ענקית שנראית כמו חומה, הניסיון להילחם בה בכוח רק יעייף אתכם. נסו לקחת נשימה, לפעול בשקט ובסבלנות צעד אחר צעד, ולמצוא את הרגע הנכון לפעול בעוצמה.

מקבילה מודרנית

זה כמו להתמודד עם פחד קהל או מבחן ענק: במקום להיכנס לפאניקה ולנסות לפתור הכל ברגע האחרון, אתם מתכוננים בשקט יום אחרי יום, ובזמן האמת נותנים את כל מה שיש לכם ומנצחים.

כשהשקט הופך לרעש שמפיל חומות

לאחר חציית הירדן, בני ישראל ניצבים מול המכשול הצבאי הראשון והמאיים ביותר שלהם: יריחו המבוצרת. העיר סגורה לחלוטין, ואף אחד לא יכול להיכנס או לצאת. אלוהים מציג ליהושע אסטרטגיה לא קונבנציונלית: צעדה טקסית ושקטה סביב חומות העיר במשך שבעה ימים. הלוחמים, הכוהנים הנושאים את ארון הברית ושופרות היובל צועדים יחד. במשך שישה ימים הם מקיפים את העיר פעם אחת ביום ושומרים על שתיקה מוחלטת. ביום השביעי, הקצב עולה והם מקיפים את העיר שבע פעמים. בסיבוב האחרון, לקול תקיעת השופר, יהושע נותן את האות והעם מריע בתרועה אדירה. החומות קורסות, והלוחמים פורצים פנימה. העיר נשרפת באש ומוכרזת כ'חרם' – אסור לקחת ממנה דבר, מלבד כלי המתכות היקרים המוקדשים למקדש. רק רחב ומשפחתה ניצלות, כפי שהובטח להן על ידי המרגלים.

מה הפסוק אומר?

פסוק זה מתאר את רגע השיא הדרמטי של הפרק, שבו הציות הממושך והשקט של העם הופך להתפרצות אדירה של קול. נפילת החומה אינה תוצאה של כלי מצור פיזיים, אלא של כוח אלוהי המגיב לקול השופר ותרועת העם. זהו הרגע שבו המכשול הפיזי הבלתי עביר קורס, ומאפשר לעם לפרוץ פנימה ולכבוש את העיר יריחו, ובכך מסמן את תחילת כיבוש הארץ כולה.

להעמקה בסיפור

מה שמעניין בסיפור הזה הוא הניגוד המטורף בין הציפייה למלחמה לבין מה שקורה בפועל. יריחו היא עיר מבוצרת וחזקה, ובני ישראל הם צבא לא מנוסה שרק עכשיו נכנס לארץ. במקום לתקוף עם סולמות וכלי נשק, הם מקבלים הוראה לעשות משהו שנראה כמעט מגוחך מהצד: ללכת במעגלים. דמיינו את השומרים של יריחו עומדים על החומות ומסתכלים למטה. ביום הראשון הם בטח נלחצו, ביום השני הם תהו מה קורה, וביום החמישי הם כנראה כבר צחקו עליהם. השתיקה שנכפתה על בני ישראל היא חלק קריטי מהעניין. לשמור על שקט מוחלט בתוך קבוצה של אלפי אנשים זה אתגר פסיכולוגי עצום. השתיקה הזו בונה מתח פנימי אדיר אצל הצועדים, ובו זמנית משגעת את האויב שמחכה לתקיפה שלא מגיעה. המספר שבע שולט בפרק בצורה מוחלטת: שבעה כוהנים, שבעה שופרות, שבעה ימים, ושבע הקפות ביום השביעי. זה לא סתם מספר, זה סימן שמדובר באירוע שהוא מעבר למלחמה רגילה – זהו טקס דתי ורוחני שמבהיר שהניצחון לא יגיע מכוח הזרוע אלא מהקשבה וסבלנות. כשהחומות נופלות בסופו של דבר, זה קורה רק אחרי שהעם הוכיח משמעת עצמית מוחלטת. הסיפור הזה מראה לנו שלפעמים הדרך להתמודד עם המכשולים הכי גדולים בחיים היא לא להסתער עליהם בבלאגן, אלא לבנות כוח פנימי בשקט, מתוך משמעת עצמית, ולדעת בדיוק מתי לשחרר את האנרגיה הזו החוצה.

שאלה למחשבה

אם הייתם אחד החיילים שצועדים מסביב ליריחו ביום הרביעי, כשהחומות עדיין עומדות שלמות לגמרי, מה לדעתכם היה עובר לכם בראש?

קריסת הקונספציה: כיבוש יריחו והפסיכולוגיה של השתיקה

יהושע פרק ו' מתאר את המערכה הצבאית הראשונה של בני ישראל בארץ כנען – כיבוש העיר המבוצרת יריחו. העיר מתוארת כסגורה ומסוגרת מפני בני ישראל, ללא יוצא ובא. במקום להשתמש באסטרטגיות מצור קלאסיות או בלוחמה פיזית, יהושע מקבל מה' הנחיות לניהול מערכה פולחנית ופסיכולוגית יוצאת דופן: במשך שישה ימים, על כל אנשי המלחמה להקיף את העיר פעם אחת ביום בשתיקה מוחלטת, כאשר בראש הטור צועדים שבעה כוהנים הנושאים שבעה שופרות יובל לפני ארון הברית. ביום השביעי, העם מקיף את העיר שבע פעמים, ובהקפה השביעית, לקול תקיעת השופר הממושכת, העם מריע בתרועה גדולה. בעקבות התרועה, חומות העיר קורסות תחתיהן, והעם פורץ פנימה וכובש את העיר. יהושע מכריז על העיר כחרם לה', שורף אותה באש, ומחרים את כל שללה למעט כלי המתכת המוקדשים לאוצר ה'. בתוך החורבן, המרגלים מצילים את רחב ומשפחתה כפי שנשבעו לה, ויהושע מטיל קללה חמורה על מי שינסה לבנות מחדש את יריחו.

מה הפסוק אומר?

פסוק זה מתאר את רגע השיא הדרמטי של הפרק, שבו הציות הממושך והשקט של העם הופך להתפרצות אדירה של קול. נפילת החומה אינה תוצאה של כלי מצור פיזיים, אלא של כוח אלוהי המגיב לקול השופר ותרועת העם. זהו הרגע שבו המכשול הפיזי הבלתי עביר קורס, ומאפשר לעם לפרוץ פנימה ולכבוש את העיר יריחו, ובכך מסמן את תחילת כיבוש הארץ כולה.

הדרש — קריאה לעומק

כיבוש יריחו בפרק ו' מהווה את אחד מסיפורי המפתח המכוננים בספר יהושע ובמקרא כולו, המציג מעבר חד מלוחמה קונבנציונלית לטקס דתי-פולחני בעל השלכות פסיכולוגיות עמוקות. המבנה הספרותי של הפרק נשען באופן מובהק על טיפולוגיה של המספר שבע – שבעה כוהנים, שבעה שופרות, שבעה ימים, ושבע הקפות ביום השביעי. חזרה מבנית זו אינה רק כלי אמנותי ליצירת מתח, אלא היא מעניקה לאירוע אופי קוסמי וסמלי, המקביל לימי הבריאה ומסמן את תחילתו של סדר חדש בארץ. הניגוד המרכזי בפרק נבנה בין השתיקה המוחלטת שנכפתה על העם במשך ששת הימים הראשונים לבין התרועה האדירה ביום השביעי. שתיקה זו שימשה כלי לוחמה פסיכולוגי כפול: היא דרשה מבני ישראל משמעת עצמית עילאית וריכוז פנימי, בעוד שאצל מגני יריחו היא יצרה חרדה משתקת וחוסר ודאות מול האויב השקט והבלתי צפוי. קריסת החומות 'תחתיהן' מסמלת את התמוטטות הביטחון הפיזי והקונספציה הצבאית של יריחו אל מול הכוח האלוהי. מושג ה'חרם' המודגש בפרק מעלה דילמות מוסריות ותיאולוגיות קשות לגבי השמדה מוחלטת של עיר על יושביה ורכושה. החרם נועד למנוע השפעה תרבותית ודתית כנענית על העם החדש, וכן להבהיר כי הניצחון שייך לאל ולא לצבא האנושי, ולכן השלל אינו מותר לחיילים. ניגוד חריף לחרם הכללי מיוצג על ידי הצלתה של רחב ומשפחתה. שילובה של רחב הכנענית בקרב ישראל מדגיש כי האמונה והמעשים קודמים למוצא האתני, והוא מהווה נקודת אור של חסד ונאמנות להבטחה בתוך קטסטרופת המלחמה. לבסוף, קללת יהושע על בונה העיר מחדש מקבעת את חורבן יריחו כגלעד נצחי לכוחו של האל וכאזהרה מפני ניסיון לשחזר את העבר המושחת של כנען.

לקחים לחיים
  • הכוח שבשתיקה ובאיפוק פנימיבמצבי קונפליקט מקצועיים או אישיים, התגובה המיידית שלנו היא לעיתים קרובות להשמיע קול, להצטדק או לתקוף חזרה. הפרק מלמד על העוצמה הטמונה באיפוק ובשתיקה אסטרטגית. היכולת להחזיק את התגובה, לבחון את השטח ולפעול רק ברגע המדויק מאפשרות השגת תוצאות אפקטיביות בהרבה מאשר תגובה אימפולסיבית.
  • נאמנות לחוזים והסכמים גם בתנאי קיצוןבמהלך כיבוש סוער ואלים, קל מאוד להתעלם מהתחייבויות קודמות תחת התירוץ של 'מצב חירום'. יהושע והמרגלים מקפידים להציל את רחב ומשפחתה תוך סיכון מסוים. בעולם העסקים והניהול המודרני, שמירה על יושרה ונאמנות להסכמים גם כאשר הנסיבות משתנות לרעתנו היא המדד העליון לאמינות ולמוניטין לטווח ארוך.
  • הכרה במגבלות הכוח הפיזיחומות יריחו מייצגות את הביטחון המופרז באמצעים חומריים וטכנולוגיים. קריסתן מלמדת שחוסן אמיתי של ארגון, קהילה או אדם אינו נמדד רק בחומות המגן הפיזיות שלו, אלא ברוח, בלכידות החברתית ובמוכנות המנטלית שלו להתמודד עם שינויים ואתגרים בלתי צפויים.
היבט פילוסופי

המתח המוסרי בין חסד לחרם: כיצד מתיישב מעשה החסד והנאמנות יוצא הדופן כלפי רחב ומשפחתה עם הציווי האלוהי להשמדה טוטאלית של כל שאר יושבי העיר יריחו?

📖 קראו את הפרק המלא

וִירִיחוֹ סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא׃

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־יְהוֹשֻׁעַ רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת־יְרִיחוֹ וְאֶת־מַלְכָּהּ גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל׃

וְסַבֹּתֶם אֶת־הָעִיר כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַקֵּיף אֶת־הָעִיר פַּעַם אֶחָת כֹּה תַעֲשֶׂה שֵׁשֶׁת יָמִים׃

וְשִׁבְעָה כֹהֲנִים יִשְׂאוּ שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים לִפְנֵי הָאָרוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תָּסֹבּוּ אֶת־הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים וְהַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת׃

וְהָיָה בִּמְשֹׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל בשמעכם [כְּשָׁמְעֲכֶם] אֶת־קוֹל הַשּׁוֹפָר יָרִיעוּ כָל־הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה וְנָפְלָה חוֹמַת הָעִיר תַּחְתֶּיהָ וְעָלוּ הָעָם אִישׁ נֶגְדּוֹ׃

וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן אֶל־הַכֹּהֲנִים וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שְׂאוּ אֶת־אֲרוֹן הַבְּרִית וְשִׁבְעָה כֹהֲנִים יִשְׂאוּ שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת יוֹבְלִים לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה׃

ויאמרו [וַיֹּאמֶר] אֶל־הָעָם עִבְרוּ וְסֹבּוּ אֶת־הָעִיר וְהֶחָלוּץ יַעֲבֹר לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה׃

וַיְהִי כֶּאֱמֹר יְהוֹשֻׁעַ אֶל־הָעָם וְשִׁבְעָה הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאִים שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים לִפְנֵי יְהוָה עָבְרוּ וְתָקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת וַאֲרוֹן בְּרִית יְהוָה הֹלֵךְ אַחֲרֵיהֶם׃

וְהֶחָלוּץ הֹלֵךְ לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים תקעו [תֹּקְעֵי] הַשּׁוֹפָרוֹת וְהַמְאַסֵּף הֹלֵךְ אַחֲרֵי הָאָרוֹן הָלוֹךְ וְתָקוֹעַ בַּשּׁוֹפָרוֹת׃

וְאֶת־הָעָם צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר לֹא תָרִיעוּ וְלֹא־תַשְׁמִיעוּ אֶת־קוֹלְכֶם וְלֹא־יֵצֵא מִפִּיכֶם דָּבָר עַד יוֹם אָמְרִי אֲלֵיכֶם הָרִיעוּ וַהֲרִיעֹתֶם׃

וַיַּסֵּב אֲרוֹן־יְהוָה אֶת־הָעִיר הַקֵּף פַּעַם אֶחָת וַיָּבֹאוּ הַמַּחֲנֶה וַיָּלִינוּ בַּמַּחֲנֶה׃

וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר וַיִּשְׂאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת־אֲרוֹן יְהוָה׃

וְשִׁבְעָה הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאִים שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיֹּבְלִים לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְתָקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת וְהֶחָלוּץ הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם וְהַמְאַסֵּף הֹלֵךְ אַחֲרֵי אֲרוֹן יְהוָה הולך [הָלוֹךְ] וְתָקוֹעַ בַּשּׁוֹפָרוֹת׃

וַיָּסֹבּוּ אֶת־הָעִיר בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי פַּעַם אַחַת וַיָּשֻׁבוּ הַמַּחֲנֶה כֹּה עָשׂוּ שֵׁשֶׁת יָמִים׃

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיַּשְׁכִּמוּ כַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר וַיָּסֹבּוּ אֶת־הָעִיר כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים רַק בַּיּוֹם הַהוּא סָבְבוּ אֶת־הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים׃

וַיְהִי בַּפַּעַם הַשְּׁבִיעִית תָּקְעוּ הַכֹּהֲנִים בַּשּׁוֹפָרוֹת וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל־הָעָם הָרִיעוּ כִּי־נָתַן יְהוָה לָכֶם אֶת־הָעִיר׃

וְהָיְתָה הָעִיר חֵרֶם הִיא וְכָל־אֲשֶׁר־בָּהּ לַיהוָה רַק רָחָב הַזּוֹנָה תִּחְיֶה הִיא וְכָל־אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבַּיִת כִּי הֶחְבְּאַתָה אֶת־הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר שָׁלָחְנוּ׃

וְרַק־אַתֶּם שִׁמְרוּ מִן־הַחֵרֶם פֶּן־תַּחֲרִימוּ וּלְקַחְתֶּם מִן־הַחֵרֶם וְשַׂמְתֶּם אֶת־מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל לְחֵרֶם וַעֲכַרְתֶּם אוֹתוֹ׃

וְכֹל כֶּסֶף וְזָהָב וּכְלֵי נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל קֹדֶשׁ הוּא לַיהוָה אוֹצַר יְהוָה יָבוֹא׃

וַיָּרַע הָעָם וַיִּתְקְעוּ בַּשֹּׁפָרוֹת וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הָעָם אֶת־קוֹל הַשּׁוֹפָר וַיָּרִיעוּ הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה וַתִּפֹּל הַחוֹמָה תַּחְתֶּיהָ וַיַּעַל הָעָם הָעִירָה אִישׁ נֶגְדּוֹ וַיִּלְכְּדוּ אֶת־הָעִיר׃

וַיַּחֲרִימוּ אֶת־כָּל־אֲשֶׁר בָּעִיר מֵאִישׁ וְעַד־אִשָּׁה מִנַּעַר וְעַד־זָקֵן וְעַד שׁוֹר וָשֶׂה וַחֲמוֹר לְפִי־חָרֶב׃

וְלִשְׁנַיִם הָאֲנָשִׁים הַמְרַגְּלִים אֶת־הָאָרֶץ אָמַר יְהוֹשֻׁעַ בֹּאוּ בֵּית־הָאִשָּׁה הַזּוֹנָה וְהוֹצִיאוּ מִשָּׁם אֶת־הָאִשָּׁה וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לָהּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתֶּם לָהּ׃

וַיָּבֹאוּ הַנְּעָרִים הַמְרַגְּלִים וַיֹּצִיאוּ אֶת־רָחָב וְאֶת־אָבִיהָ וְאֶת־אִמָּהּ וְאֶת־אַחֶיהָ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לָהּ וְאֵת כָּל־מִשְׁפְּחוֹתֶיהָ הוֹצִיאוּ וַיַּנִּיחוּם מִחוּץ לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל׃

וְהָעִיר שָׂרְפוּ בָאֵשׁ וְכָל־אֲשֶׁר־בָּהּ רַק הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב וּכְלֵי הַנְּחֹשֶׁת וְהַבַּרְזֶל נָתְנוּ אוֹצַר בֵּית־יְהוָה׃

וְאֶת־רָחָב הַזּוֹנָה וְאֶת־בֵּית אָבִיהָ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לָהּ הֶחֱיָה יְהוֹשֻׁעַ וַתֵּשֶׁב בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי הֶחְבִּיאָה אֶת־הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר־שָׁלַח יְהוֹשֻׁעַ לְרַגֵּל אֶת־יְרִיחוֹ׃

וַיַּשְׁבַּע יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי יְהוָה אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת־הָעִיר הַזֹּאת אֶת־יְרִיחוֹ בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ׃

וַיְהִי יְהוָה אֶת־יְהוֹשֻׁעַ וַיְהִי שָׁמְעוֹ בְּכָל־הָאָרֶץ׃

המשיכו לקרוא באפליקציה ←