יהושע · פרק י״א
קואליציית הצפון והשקט המיוחל: סיום פרק הכיבוש
וַיִּקַּ֨ח יְהוֹשֻׁ֜עַ אֶת־כָּל־הָאָ֗רֶץ כְּ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה וַיִּתְּנָ֨הּ יְהוֹשֻׁ֧עַ לְנַחֲלָ֛ה לְיִשְׂרָאֵ֖ל כְּמַחְלְקֹתָ֣ם לְשִׁבְטֵיהֶ֑ם וְהָאָ֥רֶץ שָׁקְטָ֖ה מִמִּלְחָמָֽה׃
פסוק כגהלילה שבו הארץ נרגעה
הלילה, ילדי המתוק, נספר על הרגע שבו הגיע השקט הגדול אל הארץ. פעם, בצפון הארץ, התאסף צבא ענק עם המון סוסים ומרכבות מרעישות. הם עמדו כולם ליד אגם מים יפה שנקרא מי מרום. יהושע, המנהיג האמיץ, הרגיש פעימות לב חזקות של פחד, אבל ה' לחש לו: 'אל תדאג, אני איתך'. יהושע וצבאו הגיעו במהירות, הפתיעו את כולם וניצחו בקרב. יהושע שרף את מרכבות הברזל כדי להראות שאין צורך בכלי נשק מפחידים כדי לחיות בשלום ובביטחון. אחרי עוד כמה מלחמות קטנות, כל הארץ הפכה שקטה, רגועה ובטוחה. כל משפחה קיבלה בית משלה, והילדים יכלו לשחק בחוץ בשמחה וללא שום פחד. עכשיו, כשהכל כל כך רגוע ושקט, אפשר לעצום עיניים ולנשום לרווחה.
הפסוק הזה מלמד אותנו שגם אחרי התקופות הסוערות והקשות ביותר, מגיעה תקופה של שקט, יציבות וקצירת הפירות של העבודה הקשה.
הפרק עוסק במעבר ממלחמה וסערה לשקט וביטחון. זו הזדמנות מצוינת לדבר עם הילד על החשיבות של יצירת 'מרחב בטוח' ושקט בחיים שלו. תוכלו לשאול אותו מה גורם לו להרגיש בטוח ורגוע בבית, ואיך אנחנו כמשפחה יכולים לעזור אחד לשני להרגיש מוגנים ועטופים. הסיפור מראה שלפעמים אנחנו צריכים להתמודד עם אתגרים קשים או פחדים גדולים באומץ, אבל המטרה הסופית והחשובה ביותר היא תמיד להגיע לשלום, לשקט פנימי ולחברות טובה עם הסובבים אותנו. השתמשו בסיפור כדי לחזק את תחושת הביטחון של הילד לפני השינה.
- איך לדעתך הרגיש יהושע כשהוא ראה את הצבא הענק, ומה עזר לו להתגבר על הפחד?
- למה לדעתך יהושע שרף את מרכבות המלחמה במקום לשמור אותן לעצמו?
- מה הדבר שהכי עוזר לך להירגע ולהרגיש בטוח בסוף יום עמוס?
הסוסים, המרכבות והשקט הגדול
דמיין שאתה עומד על גבעה גבוהה בצפון הארץ. פתאום, אתה שומע רעש חזק של פרסות סוסים ורעש של גלגלי מרכבות ברזל! מלך חזק בשם יבין אסף המון מלכים וצבא ענק, שנראה כמו חול על שפת הים. אבל ה' לחש ליהושע: 'אל תפחד! מחר הכל ישתנה'. יהושע וצבאו לא חיכו — הם רצו קדימה והפתיעו את כולם ליד המים הכחולים של מי מרום. בזכות האומץ שלהם, הם ניצחו! יהושע שרף את מרכבות האויב כדי להראות שעם ישראל לא צריך כלי נשק מפחידים כדי להיות בטוח. אחרי עוד מלחמות רבות, הארץ כולה הפכה שקטה ונעימה, וכל שבט קיבל מקום משלו לגור בו. מה יקרה עכשיו כשהמלחמות נגמרו? בפרק הבא נגלה...
אחרי הרבה מלחמות וקשיים, יהושע מצליח להביא את עם ישראל אל המנוחה. הארץ סוף סוף שקטה, וכל משפחה מקבלת את הבית שלה בבטחה.
העיר חצור, שיהושע ניצח בה, הייתה העיר הכי גדולה וחזקה בכל צפון הארץ באותם ימים, כמו עיר בירה ענקית!
עכשיו, כשהמלחמות הגדולות הסתיימו והארץ שקטה, איך יחלקו את הארץ בין השבטים השונים? בפרק הבא נתחיל לגלות!
הקואליציה של הצפון: המבחן האחרון של יהושע
אחרי שיהושע ניצח בדרום, מלכי צפון הארץ מבינים שהם הבאים בתור. יבין, מלך חצור החזק, מקים קואליציה ענקית של מלכים ועמים. הם מתאספים ליד מי מרום עם צבא עצום, סוסים ומרכבות קרב מתקדמות — שנראים בלתי מנוצחים. יהושע מקבל מה' מסר מרגיע: 'אל תפחד'. במקום לחכות שהם יתקפו, יהושע מוביל מתקפת פתע מהירה ומביס את הצבא הענק. הוא משמיד את מרכבות המלחמה שלהם וכובש את חצור, ראש הממלכות. בהמשך, יהושע נלחם עוד שנים רבות נגד שאר המלכים והענקים המפחידים שחיו בהרים, עד שהוא משלים את כיבוש הארץ ומחלק אותה לשבטים. סוף סוף, אחרי שנים של נדודים וקרבות, הארץ שוקטת ממלחמה והעם יכול להתחיל לחיות בשקט.
אחרי מסע ארוך ומפרך של מלחמות, יהושע משלים את המשימה שלו. הארץ שקטה, והעם יכול להתחיל לבנות חיים נורמליים ושקטים בנחלות שלו.
אל תחכו שהבעיות שלכם יגדלו ויקיפו אתכם. לפעמים הדרך הכי טובה להתמודד עם פחד או משימה קשה היא ליזום ולפעול מיד, בדיוק כמו מתקפת הפתע של יהושע.
התמודדות מול קואליציית המלכים בצפון דומה למצב שבו אתם מרגישים שכל הלחצים בחיים — מבחנים, ציפיות של הורים ובעיות עם חברים — מגיעים בבת אחת כמו צבא ענק, וצריך להתמודד איתם אחד-אחד באומץ בלי להיכנס לפאניקה.
הקרב על הצפון והשקט שאחרי הסערה
בפרק הזה אנחנו פוגשים את המבחן הצבאי והמנהיגותי הגדול ביותר של יהושע בארץ כנען. יבין, מלך חצור, מבין שעם ישראל מתקדם צפונה ומחליט לאחד את כל מלכי האזור לקואליציית ענק חסרת תקדים. הצבא המאוחד שלהם מתאסף ליד מי מרום, כשהוא חמוש בסוסים ומרכבות רבים — טכנולוגיית הלחימה המתקדמת והמפחידה ביותר של אותה תקופה. אלוהים מעודד את יהושע ואומר לו לא לחשוש מהם, ומנחה אותו לנטרל את סוסי האויב ולשרוף את מרכבותיהם כדי שעם ישראל לא יתפתה להסתמך על כוח צבאי פיזי אלא על אמונה וערכים. יהושע יוזם מתקפת פתע מהירה, מכה את האויב ומחריב את העיר חצור, שהייתה מרכז הכוח והשלטון בצפון הארץ. מכאן, הפרק מתאר לחימה ממושכת של שנים רבות נגד שאר עמי כנען, כולל התמודדות מורכבת עם הענקים האימתניים שחיו באזורי ההר. בסופו של דבר, יהושע משלים את המשימה הגדולה שהטיל עליו משה, כובש את הארץ ומחלק אותה לנחלות לשבטים השונים, והארץ זוכה סוף סוף לשקט המיוחל ממלחמות קשות.
פסוק זה חותם את פרק המלחמות הגדול של כיבוש הארץ ומסכם מפעל חיים שלם. הוא מציג את השגת היעד המרכזי: מעבר ממצב של נדודים ומלחמה מתמדת אל שלב של התנחלות, חלוקת נחלות לשבטים ושקט ביטחוני. הפסוק מדגיש את ההמשכיות המלאה בין הבטחת אלוהים למשה לבין הביצוע בפועל על ידי יהושע, ומסמל את המעבר ממאבק קיומי לראשיתה של ריבונות יציבה בארץ.
להעמקה בסיפור⌄
הפרק הזה מציג את שיא המערכה הצבאית של יהושע, אבל אם נסתכל מעבר לתיאורי הקרבות, נגלה כאן סיפור על אמונה, התמדה ושינוי תפיסתי עמוק. הקואליציה הצפונית שמנהיג יבין מלך חצור מייצגת את האיום הטכנולוגי הגדול ביותר של אותה תקופה: סוסים ומרכבות ברזל. עבור בני ישראל, שהיו נוודים ללא חיל פרשים, המפגש הזה היה יכול להיות משתק. הציווי האלוהי לעקר את הסוסים ולשרוף את המרכבות נראה במבט ראשון מוזר — למה לא לקחת את הנשק המתקדם הזה לשימוש עצמי? התשובה טמונה ברצון למנוע מעם ישראל להפוך לאימפריה צבאית שנשענת על כוח פיזי וטכנולוגיה במקום על ערכים ואמונה באלוהים. יהושע מיישם את ההנחיה הזו במלואה, ובכך מוכיח מנהיגות רוחנית יוצאת דופן. הוא מבין שכדי לבנות חברה בריאה בארץ החדשה, אי אפשר להסתמך על אותם כלי משחית שהחריבו את התרבויות שלפניהם. נקודה מעניינת נוספת בפרק היא משך הזמן של הלחימה. הכתוב מציין ש'ימים רבים עשה יהושע... מלחמה'. זה לא היה ניצחון של רגע אחד או מלחמת בזק קלה. כיבוש הארץ דרש התמדה, סבלנות והתמודדות יומיומית עם קשיים לאורך שנים רבות, כולל לחימה בענקים — קבוצות של אנשים גדולי ממדים שהטילו אימה על האזור עוד מימי המרגלים במדבר. המעבר החד בסוף הפרק ממצב של מלחמה מתמשכת לשקט מוחלט ('והארץ שקטה ממלחמה') מדגיש שהמאמץ הארוך והמפרך השתלם. עבורנו, הסיפור הזה מראה שלפעמים המטרות הגדולות והחשובות ביותר בחיים לא מושגות ברגע אחד, אלא דורשות מאבק ממושך, סבלנות ונכונות לוותר על פתרונות קלים או על כוחניות כדי להשיג יציבות ושקט אמיתיים לטווח הארוך. דמיינו שאתם עומדים מול אתגר שנראה לכם ענק ובלתי אפשרי, כמו ללמוד מקצוע חדש ומסובך או להתמודד עם קושי חברתי מורכב בבית הספר. קל לחפש קיצורי דרך או להרים ידיים מראש, אבל יהושע מלמד אותנו שהדרך הנכונה היא להתמודד צעד אחר צעד, לאורך זמן, בלי לאבד את הערכים שלנו בדרך. בסופו של דבר, השקט וההצלחה מגיעים למי שלא מפחד מהדרך הארוכה ומאמין ביכולת שלו להשלים את המשימה.
אם היית צריך לוותר על יתרון משמעותי (כמו קיצור דרך במבחן או שימוש במידע אישי על חבר) כדי לשמור על הערכים שלך, האם היית מסוגל לעשות את זה כפי שיהושע ויתר על מרכבות המלחמה?
קואליציית הצפון והשקט המיוחל: סיום פרק הכיבוש
פרק י"א בספר יהושע מתאר את המערכה הצבאית האחרונה והמכרעת של בני ישראל בכיבוש ארץ כנען, המתמקדת בחלקה הצפוני של הארץ. העלילה נפתחת כאשר יבין, מלך חצור — שהייתה הממלכה החזקה והמשפיעה ביותר באזור באותה תקופה — שומע על ניצחונותיו של יהושע בדרום ומחליט לפעול. הוא מגייס קואליציה רחבה וחסרת תקדים של מלכים ועמים מהצפון, מהשפלה ומהערבה. צבאות אלו מתקבצים יחד ליד מי מרום, כשהם מצוידים בכוח צבאי עצום הכולל סוסים ומרכבות רבים, המהווים את שיא הטכנולוגיה הצבאית של התקופה. אלוהים מעודד את יהושע ומצווה עליו להשמיד את סוסי ומרכבות האויב ולא לקחתם כשלל. יהושע מוביל מתקפת פתע מהירה, מביס את הקואליציה ורודף אחר שרידיה עד צידון. הוא שורף את חצור ומחריב אותה כליל, בעוד שאת שאר הערים שעמדו על תילן הוא משאיר על כנן אך מחרים את יושביהן. בהמשך, הפרק מסכם תקופת לחימה ממושכת של שנים רבות נגד מלכי כנען השונים, כולל הכרתת הענקים מאזורי ההר. הפרק מסומם בהצהרה כי יהושע השלים את המשימה שהוריש לו משה, חילק את הארץ לנחלות לשבטים, והארץ שקטה ממלחמה.
פסוק זה חותם את פרק המלחמות הגדול של כיבוש הארץ ומסכם מפעל חיים שלם. הוא מציג את השגת היעד המרכזי: מעבר ממצב של נדודים ומלחמה מתמדת אל שלב של התנחלות, חלוקת נחלות לשבטים ושקט ביטחוני. הפסוק מדגיש את ההמשכיות המלאה בין הבטחת אלוהים למשה לבין הביצוע בפועל על ידי יהושע, ומסמל את המעבר ממאבק קיומי לראשיתה של ריבונות יציבה בארץ.
הדרש — קריאה לעומק⌄
פרק י"א מהווה את נקודת השיא והסיכום של החלק הראשון בספר יהושע — שלב הכיבוש הצבאי של ארץ כנען. מבחינה ספרותית והיסטורית, הפרק מעמיד בפני הקורא ניגוד חריף בין עוצמתה הטכנולוגית והמספרית של הקואליציה הכנענית לבין האסטרטגיה והאמונה הישראלית. חצור מתוארת כ'ראש כל הממלכות האלה', מרכז עירוני ופוליטי אדיר המצויד ב'סוס ורכב רב מאוד'. עבור עם של נוודים, המפגש עם חיל פרשים ומרכבות במישור היה אמור להיות גזר דין מוות צבאי, שכן המרכבות היוו את נשק העל של תקופת הברונזה המאוחרת. כאן נכנס האלמנט התיאולוגי-ספרותי המרכזי של הפרק: הציווי האלוהי לעקר את הסוסים ולשרוף את המרכבות. במזרח הקדום, שלל מלחמה מסוג זה היה הנכס היקר ביותר שצבא יכול היה להשיג כדי לבסס את כוחו. השמדת המרכבות אינה רק מעשה דתי של הימנעות מהסתמכות על כוח פיזי ('אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלוהינו נזכיר'), אלא גם הצהרה פוליטית וחברתית עמוקה: ישראל אינה שואפת להפוך לאימפריה צבאית כנענית חדשה, אלא לחברת מופת המושתתת על ברית וערכים דתיים ומוסריים. יהושע מיישם זאת בקפדנות, ובכך מסמן את הגבול הברור בין כיבוש לצורך התנחלות לבין כיבוש לצורך אימפריאליזם וכוחנות לשמה. הפרק מדגיש באופן חזרתי את מוטיב הציות וההמשכיות: יהושע עושה בדיוק 'כאשר ציווה ה' את משה עבדו'. המשכיות זו מעניקה לגיטימציה דתית ופוליטית להנהגתו של יהושע ומציגה אותו כממשיך דרכו הנאמן של משה, ללא כל סטייה מהתוכנית המקורית. עם זאת, הטקסט המקראי אינו מסתיר את מורכבות הלחימה ואת מחירה. בניגוד לרושם של ניצחונות בזק מהירים בפרקים הקודמים, כאן נאמר במפורש: 'ימים רבים עשה יהושע את כל המלכים האלה מלחמה'. הכיבוש לא היה טיול קל אלא תהליך ארוך, מפרך ושוחק שדרש אורך רוח עצום מצד העם ומנהיגיו. בנוסף, הפרק מתאר את הכרתת הענקים (האנקים) מהר חברון ומשאר חלקי הארץ. הענקים, שהיו מקור הפחד הגדול והמשתק של המרגלים בדור המדבר, מובסים כעת בקלות יחסית על ידי יהושע וצבאו. תיאור זה סוגר מעגל היסטורי ופסיכולוגי של תיקון חטא המרגלים, ומראה כי פחדים שנראו בלתי עבירים בדור הקודם ניתנים להכנעה בדור הנוכחי בזכות נחישות ואמונה. הניגוד בין חורבן חצור, שנשרפה כליל כסמל לעקירת השלטון הישן והמושחת, לבין שאר הערים שנשמרו על תילן ללא שריפה, מדגיש את התכנון האסטרטגי לטווח ארוך: המטרה של המערכה לא הייתה הרס לשם הרס, אלא יצירת תשתית פיזית וכלכלית מוכנה להתיישבות עתידית של שבטי ישראל. סיום הפרק במילים 'והארץ שקטה ממלחמה' מסמן את המעבר ההכרחי מהשלב ההרואי והאלים של הכיבוש אל השלב האזרחי, השקט והיומיומי של חלוקת הנחלות ובניית החברה בארץ המובטחת.
- הימנעות מהסתמכות על כוחניות חיצוניתההוראה להשמיד את מרכבות האויב מלמדת אותנו שלא כל כלי שמביא להצלחה מהירה הוא כלי שנכון לאמץ. בעולם העסקי או המקצועי, אדם עשוי להתפתות להשתמש בשיטות דורסניות או מניפולטיביות כדי להתקדם, אך ויתור על כלים אלו ושמירה על יושרה וערכים יובילו ליציבות פנימית ולמערכות יחסים בנות קיימא לטווח הארוך.
- הערך של התמדה ממושכת (Long Game)הציון שיהושע נלחם 'ימים רבים' מזכיר לנו ששינויים משמעותיים והישגים גדולים אינם מתרחשים בן לילה. בין אם מדובר בבניית קריירה, שיקום מערכת יחסים או התמודדות עם משבר אישי, עלינו להצטייד באורך רוח ולהבין שהדרך אל השקט והיציבות דורשת עבודה עקבית וממושכת.
- סגירת מעגלים ופחדים מן העברהניצחון על הענקים, שהפחידו את אבותיהם של הלוחמים, מדגים את החשיבות של התמודדות ישירה עם פחדי העבר שלנו. לעיתים קרובות אנו נושאים איתנו טראומות או כישלונות מהעבר שמשתקים אותנו. התמודדות אקטיבית ומודעת איתם מאפשרת לנו להשתחרר מהשפעתם ולפתוח דף חדש ונקי.
הפרק מעלה מתח מוסרי ותיאולוגי חריף סביב סוגיית החרמת העמים הכנענים והקשחת לבם על ידי אלוהים ('כי מאת ה' הייתה לחזק את לבם... למען החרימם'). מצד אחד, הדבר מוצג כהכרח היסטורי ודתי למניעת השפעה אלילית וכעונש על חטאיהם. מצד שני, שלילת הבחירה החופשית של עמי כנען והשמדתם הטוטאלית מעוררות שאלות קשות על צדק אלוהי, חמלה וגבולות המלחמה, דילמה שהפרק משאיר פתוחה ומאתגרת את מצפונו של הקורא המודרני.
📖 קראו את הפרק המלא⌄
וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ יָבִין מֶלֶךְ־חָצוֹר וַיִּשְׁלַח אֶל־יוֹבָב מֶלֶךְ מָדוֹן וְאֶל־מֶלֶךְ שִׁמְרוֹן וְאֶל־מֶלֶךְ אַכְשָׁף׃
וְאֶל־הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מִצְּפוֹן בָּהָר וּבָעֲרָבָה נֶגֶב כִּנֲרוֹת וּבַשְּׁפֵלָה וּבְנָפוֹת דּוֹר מִיָּם׃
הַכְּנַעֲנִי מִמִּזְרָח וּמִיָּם וְהָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַיְבוּסִי בָּהָר וְהַחִוִּי תַּחַת חֶרְמוֹן בְּאֶרֶץ הַמִּצְפָּה׃
וַיֵּצְאוּ הֵם וְכָל־מַחֲנֵיהֶם עִמָּם עַם־רָב כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל־שְׂפַת־הַיָּם לָרֹב וְסוּס וָרֶכֶב רַב־מְאֹד׃
וַיִּוָּעֲדוּ כֹּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה וַיָּבֹאוּ וַיַּחֲנוּ יַחְדָּו אֶל־מֵי מֵרוֹם לְהִלָּחֵם עִם־יִשְׂרָאֵל׃
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־יְהוֹשֻׁעַ אַל־תִּירָא מִפְּנֵיהֶם כִּי־מָחָר כָּעֵת הַזֹּאת אָנֹכִי נֹתֵן אֶת־כֻּלָּם חֲלָלִים לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת־סוּסֵיהֶם תְּעַקֵּר וְאֶת־מַרְכְּבֹתֵיהֶם תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ׃
וַיָּבֹא יְהוֹשֻׁעַ וְכָל־עַם הַמִּלְחָמָה עִמּוֹ עֲלֵיהֶם עַל־מֵי מֵרוֹם פִּתְאֹם וַיִּפְּלוּ בָּהֶם׃
וַיִּתְּנֵם יְהוָה בְּיַד־יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּם וַיִּרְדְּפוּם עַד־צִידוֹן רַבָּה וְעַד מִשְׂרְפוֹת מַיִם וְעַד־בִּקְעַת מִצְפֶּה מִזְרָחָה וַיַּכֻּם עַד־בִּלְתִּי הִשְׁאִיר־לָהֶם שָׂרִיד׃
וַיַּעַשׂ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר־לוֹ יְהוָה אֶת־סוּסֵיהֶם עִקֵּר וְאֶת־מַרְכְּבֹתֵיהֶם שָׂרַף בָּאֵשׁ׃
וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא וַיִּלְכֹּד אֶת־חָצוֹר וְאֶת־מַלְכָּהּ הִכָּה בֶחָרֶב כִּי־חָצוֹר לְפָנִים הִיא רֹאשׁ כָּל־הַמַּמְלָכוֹת הָאֵלֶּה׃
וַיַּכּוּ אֶת־כָּל־הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר־בָּהּ לְפִי־חֶרֶב הַחֲרֵם לֹא נוֹתַר כָּל־נְשָׁמָה וְאֶת־חָצוֹר שָׂרַף בָּאֵשׁ׃
וְאֶת־כָּל־עָרֵי הַמְּלָכִים־הָאֵלֶּה וְאֶת־כָּל־מַלְכֵיהֶם לָכַד יְהוֹשֻׁעַ וַיַּכֵּם לְפִי־חֶרֶב הֶחֱרִים אוֹתָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה׃
רַק כָּל־הֶעָרִים הָעֹמְדוֹת עַל־תִּלָּם לֹא שְׂרָפָם יִשְׂרָאֵל זוּלָתִי אֶת־חָצוֹר לְבַדָּהּ שָׂרַף יְהוֹשֻׁעַ׃
וְכֹל שְׁלַל הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְהַבְּהֵמָה בָּזְזוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַק אֶת־כָּל־הָאָדָם הִכּוּ לְפִי־חֶרֶב עַד־הִשְׁמִדָם אוֹתָם לֹא הִשְׁאִירוּ כָּל־נְשָׁמָה׃
כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה עַבְדּוֹ כֵּן־צִוָּה מֹשֶׁה אֶת־יְהוֹשֻׁעַ וְכֵן עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ לֹא־הֵסִיר דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר־צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה׃
וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת־כָּל־הָאָרֶץ הַזֹּאת הָהָר וְאֶת־כָּל־הַנֶּגֶב וְאֵת כָּל־אֶרֶץ הַגֹּשֶׁן וְאֶת־הַשְּׁפֵלָה וְאֶת־הָעֲרָבָה וְאֶת־הַר יִשְׂרָאֵל וּשְׁפֵלָתֹה׃
מִן־הָהָר הֶחָלָק הָעוֹלֶה שֵׂעִיר וְעַד־בַּעַל גָּד בְּבִקְעַת הַלְּבָנוֹן תַּחַת הַר־חֶרְמוֹן וְאֵת כָּל־מַלְכֵיהֶם לָכַד וַיַּכֵּם וַיְמִיתֵם׃
יָמִים רַבִּים עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ אֶת־כָּל־הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִלְחָמָה׃
לֹא־הָיְתָה עִיר אֲשֶׁר הִשְׁלִימָה אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּלְתִּי הַחִוִּי יֹשְׁבֵי גִבְעוֹן אֶת־הַכֹּל לָקְחוּ בַמִּלְחָמָה׃
כִּי מֵאֵת יְהוָה הָיְתָה לְחַזֵּק אֶת־לִבָּם לִקְרַאת הַמִּלְחָמָה אֶת־יִשְׂרָאֵל לְמַעַן הַחֲרִימָם לְבִלְתִּי הֱיוֹת־לָהֶם תְּחִנָּה כִּי לְמַעַן הַשְׁמִידָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה׃
וַיָּבֹא יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא וַיַּכְרֵת אֶת־הָעֲנָקִים מִן־הָהָר מִן־חֶבְרוֹן מִן־דְּבִר מִן־עֲנָב וּמִכֹּל הַר יְהוּדָה וּמִכֹּל הַר יִשְׂרָאֵל עִם־עָרֵיהֶם הֶחֱרִימָם יְהוֹשֻׁעַ׃
לֹא־נוֹתַר עֲנָקִים בְּאֶרֶץ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַק בְּעַזָּה בְּגַת וּבְאַשְׁדּוֹד נִשְׁאָרוּ׃
וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת־כָּל־הָאָרֶץ כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה וַיִּתְּנָהּ יְהוֹשֻׁעַ לְנַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל כְּמַחְלְקֹתָם לְשִׁבְטֵיהֶם וְהָאָרֶץ שָׁקְטָה מִמִּלְחָמָה׃