דניאל · פרק ז׳
חזון ארבע החיות ומשפט המלכויות
וּמַלְכוּתָה וְשָׁלְטָנָא וּרְבוּתָא דִּי מַלְכְוָת תְּחוֹת כָּל־שְׁמַיָּא יְהִיבַת לְעַם קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין מַלְכוּתֵהּ מַלְכוּת עָלַם וְכֹל שָׁלְטָנַיָּא לֵהּ יִפְלְחוּן וְיִשְׁתַּמְּעוּן׃
פסוק כזהחלום המיוחד של דניאל על שלום וטוב
הלילה נספר על דניאל החכם, ששכב לישון במיטתו וחלק חלום מופלא במיוחד. בחלומו הוא ראה את הים הגדול, ומתוכו עלו ארבע חיות ענקיות ומשונות. הייתה שם חיה כמו אריה עם כנפיים, חיה כמו דוב גדול, חיה כמו נמר מהיר, וחיה חזקה מאוד עם שיני ברזל. החיות האלה סימלו מלכים חזקים ששלטו בעולם ועשו לפעמים רעש ובלאגן. דניאל הרגיש קצת מודאג, אבל אז קרה דבר נפלא! השמיים התמלאו באור בהיר, ודניאל ראה מלך זקן וטוב עם בגדים לבנים כשלג, שיושב על כיסא זוהר. המלך הטוב החליט לעצור את החיות המרעישות ולהביא סדר לעולם. הוא נתן את המלוכה לדמות עדינה וטובה שהגיעה על ענן רך. המלכות החדשה הזו הייתה מלאה בשקט, שלום ואהבה לכל הילדים והאנשים בעולם, והיא תישאר איתנו לתמיד.
הפסוק הזה מזכיר לנו שלמרות שהכוח והאלימות נראים לפעמים שולטים בעולם, הצדק והטוב הם אלו שינצחו ויחזיקו מעמד לטווח הארוך.
הסיפור על חזון דניאל עוסק בהתמודדות עם פחדים ועם כוחות שנראים גדולים ומאיימים עלינו. דרך החלום, אנו יכולים ללמד את הילד שהרעש והכוחנות (המיוצגים על ידי החיות) הם זמניים, בעוד שהטוב, השקט והחמלה (המיוצגים על ידי המלך הטוב והדמות העדינה) הם אלו שמנצחים בסופו של דבר. זו הזדמנות מצוינת לשוחח עם הילד על רגעים שבהם הוא מרגיש קטן או מודאג מול ילדים אחרים או מצבים חדשים, ולהזכיר לו שהכוח האמיתי שלו נמצא בלב הטוב שלו ובמעשים היפים שהוא עושה בכל יום.
- אם היית יכול לעלות על ענן רך כמו הדמות בחלום של דניאל, לאן היית רוצה לעוף איתו?
- איזו חיה מהחלום של דניאל נשמעה לך הכי מעניינת, ואיך היית עוזר לה להיות חיה חברותית וטובה?
- מה עוזר לך להרגיש בטוח ורגוע כשאתה שומע רעש חזק או כשאתה קצת מודאג?
החלום המופלא של דניאל על חיות ועל מלך טוב
דמיינו שאתם ישנים במיטה חמה, ופתאום חולמים חלום מדהים וקצת מוזר! זה בדיוק מה שקרה לדניאל, איש חכם שחי בארץ בבל הרחוקה. בחלומו, רוחות חזקות נשבו על הים הגדול, ומתוך המים עלו ארבע חיות ענקיות ומשונות. הראשונה נראתה כמו אריה מעופף עם כנפיים של נשר, השנייה דמתה לדוב גדול, השלישית הייתה נמר מהיר עם ארבעה ראשים, והרביעית הייתה חזקה במיוחד, עם שיני ברזל חדות ועשר קרניים על ראשה! דניאל הרגיש פחד קל בלב, אך פתאום השמיים נפתחו. הוא ראה כיסא מלכות זוהר כמו אש, ועליו ישב מלך זקן וטוב עם בגדים לבנים כשלג. המלך עשה משפט צדק, עצר את החיות המפחידות, ונתן את המלוכה לדמות עדינה וטובה שהגיעה עם העננים. המלכות החדשה הזו תהיה מלאה בשלום, שמחה ואהבה, ותישאר כאן לתמיד!
הפסוק הזה מבטיח שבסוף, כל האנשים הרעים והחזקים יפסידו, והעולם יעבור לידיים של אנשים טובים שישמרו עליו באהבה לתמיד.
הידעתם שהחיה השלישית שדניאל ראה הייתה נמר עם ארבעה ראשים וארבע כנפיים? דמיינו כמה קשה להחליט לאיזה כיוון להסתכל כשיש לכם ארבעה ראשים!
דניאל התעורר נסער מאוד מהמראות, אבל מה המשמעות האמיתית של החיות האלה? בפרק הבא נגלה חלום חדש ומסקרן לא פחות!
סיוט לילי או הצצה לעתיד? החזון המסתורי של דניאל
דניאל, שנמצא בבבל תחת שלטונו של המלך בלאשצר, חווה לילה סוער במיוחד. בחלומו הוא רואה סערה אדירה בים, שמתוכה עולות ארבע חיות מפלצתיות ומשונות: אריה בעל כנפי נשר, דוב רעב, נמר בעל ארבעה ראשים וכנפיים, וחיה רביעית אימתנית במיוחד עם שיני ברזל ועשר קרניים. מתוך הקרניים צומחת קרן קטנה ומתנשאת שמתחילה לדבר דברים קשים. המצב נראה מבהיל, אך אז העלילה משתנה לחלוטין: דניאל רואה בית דין שמימי. דמות המכונה 'עתיק יומין' יושבת על כיסא אש ושופטת את החיות. החיה הרביעית מושמדת, ודמות אנושית המגיעה עם ענני השמיים מקבלת שלטון נצחי וטוב. מלאך מסביר לדניאל המודאג שהחיות הן ממלכות אכזריות שישלטו בעולם, אך בסופו של דבר השלטון יעבור לידי האנשים הטובים והצדיקים.
זהו רגע השיא שבו הכוח המציק והבריוני בעולם נעלם, ובמקומו עולה שלטון הוגן וצודק שיחזיק מעמד לנצח.
כשאתם נתקלים ב'בריון' כיתתי או בקבוצה שנראית חזקה ומפחידה, זכרו שכוח שמבוסס על הפחדה ואכזריות לעולם לא מחזיק מעמד לאורך זמן. בסוף, האמת והחברות הטובה מנצחות.
החיה הרביעית עם הקרן הקטנה שמדברת בגאווה דומה לפרופיל מזויף ברשת חברתית שמפיץ שמועות רעות ומנסה להשתלט על השיח, אבל בסוף נחסם ומאבד את כל ההשפעה שלו כשחושפים את האמת.
כשהאימפריות קורסות: החלום האפוקליפטי של דניאל
דניאל נמצא בבבל וחולם חלום יוצא דופן. הוא רואה רוחות עזות מכות בים הגדול, ומתוכו עולות ארבע חיות ענק שונות זו מזו. הראשונה היא אריה עם כנפי נשר, השנייה דוב עם צלעות בפיו, השלישית נמר בעל ארבעה ראשים וכנפיים, והרביעית היא מפלצת אכזרית עם שיני ברזל ועשר קרניים. קרן קטנה וחדשה שצומחת ביניהן מתחילה לדבר ביהירות ולרדוף את האנשים הטובים. המפנה הדרמטי מתרחש כאשר מוצבים כיסאות בשמיים, ודמות קשישה וטהורה המכונה 'עתיק יומין' יושבת למשפט על כיסא של אש. הספרים נפתחים, החיה הרביעית מושמדת, והשלטון על העולם נמסר לדמות אנושית שמגיעה עם ענני השמיים. דניאל, שמבוהל מהמראות, ניגש לאחת הדמויות בחלום ומבקש הסבר. הוא מגלה שהחיות מייצגות אימפריות אכזריות שיעלו וירדו, אך בסופו של דבר, השלטון האמיתי והנצחי יינתן לאנשים שמייצגים את הטוב והקדושה.
פסוק זה מהווה את נקודת השיא והנחמה בחזונו המטלטל של דניאל. לאחר שהוא חוזה באימפריות אכזריות ודורסניות המיוצגות כחיות טרף, הפסוק מבטיח מהפך קוסמי והיסטורי: השלטון העולמי יילקח מהעריצים ויימסר לידי "עם קדושי עליונים" – המייצגים את נאמני האל והצדק. זוהי הצהרה על נצחיות הטוב והמוסר על פני הכוח הפיזי הזמני, המעניקה תקווה עמוקה לקהילה הסובלת מרדיפות.
להעמקה בסיפור⌄
הפרק השביעי של ספר דניאל מעביר אותנו מהסיפורים האישיים של דניאל וחבריו בחצר המלוכה אל עולם של חזונות נבואיים רחבי היקף. החלום הזה מתרחש בשנתו הראשונה של בלאשצר מלך בבל, והוא מציג מבנה ספרותי מרתק של ניגודים. מצד אחד יש לנו את הים הסוער והחיות המפלצתיות שעולות ממנו, ומצד שני – שקט שמימי, כיסא דין ודמות אנושית עדינה שמגיעה עם העננים. אם נסתכל על ההקשר ההיסטורי, החיות הללו מייצגות את המעצמות הגדולות ששלטו במזרח התיכון באותה תקופה (בבל, מדי, פרס ויוון). החיה הרביעית, המפחידה מכולן, והקרן הקטנה שצומחת ממנה ומדברת שחץ, מייצגות שליטים אכזריים שניסו למחוק את התרבות והאמונה של העם היהודי ולשנות את חוקי הזמן והדת. מה שמעניין כאן הוא הניגוד הברור בין החיות לבין הדמות האנושית ('כבר אנש' בארמית, או 'בן אדם'). האימפריות הארציות מתנהגות כמו חיות טרף – הן דורסות, טורפות ורומסות את החלשים כדי להשיג כוח. לעומת זאת, המלכות האמיתית והנצחית של אלוהים מיוצגת על ידי דמות אנושית. המסר כאן הוא חד וברור: אנושיות, חמלה ומוסר הם חזקים יותר מכל כוח צבאי או פוליטי דורסני. דניאל עצמו לא נשאר אדיש. הוא מתאר כיצד רוחו נסערת ופניו משתנות מרוב בהלה. החזון הזה לא בא להרגיע אותו בטווח הקצר, אלא להעניק לו ולנו נקודת מבט רחבה יותר על ההיסטוריה. גם כשהעולם נראה כאילו הוא נשלט על ידי כוחות אכזריים וחסרי רחמים, יש דין ויש דיין, והסבל הוא זמני בלבד. בסופו של דבר, הכוח האמיתי יחזור לידיים של מי ששומר על צלם האנוש שלו. הפרק משתמש בשפה הארמית, שהייתה השפה הבינלאומית של אותה תקופה, מה שמדגיש שהמסר שלו מופנה לא רק לעם ישראל אלא לעולם כולו. התיאור של 'עתיק יומין' – דמות שופט זקן עם לבוש לבן כשלג ושיער כצמר נקי – יוצר תחושה של חוכמה נצחית, יציבות וצדק מוחלט שעומדים בניגוד גמור לתוהו ובוהו של הים הסוער. הספרים הפתוחים לפניו מסמלים שכל מעשה נרשם ונשפט, ושום עוול לא נשכח. עבור בני נוער ומתבגרים היום, הסיפור הזה מציע דרך להתבונן על מערכות כוח בעולם. הוא מזמין אותנו לשאול: האם אנחנו מתנהגים לפעמים כמו 'חיות' שדורסות אחרים כדי להצליח, או שאנחנו שואפים להיות כמו הדמות האנושית שמביאה שלום וצדק? דניאל שומר את הדברים בליבו, מבין שהדרך אל הצדק דורשת סבלנות ואומץ לעמוד מול כוחות שנראים גדולים מאיתנו.
אם היית רואה מישהו חזק ופופולרי בבית הספר שמתנהג בצורה דורסנית ואכזרית לאחרים, האם היית מעז לעמוד מולו או שהיית מעדיף לשמור על פרופיל נמוך כמו שדניאל עשה בהתחלה?
חזון ארבע החיות ומשפט המלכויות
במהלך שנתו הראשונה של בלאשצר מלך בבל, דניאל חווה חזון לילה דרמטי ומעלה אותו על הכתב. בחזונו, ארבע רוחות השמיים מכות בים הגדול, ומתוכו עולות ארבע חיות ענק השונות זו מזו: אריה בעל כנפי נשר שכנפיו נמרטות והוא מקבל לב אנושי; דוב הנושא שלוש צלעות בפיו; נמר בעל ארבעה ראשים וארבע כנפי ציפור; וחיה רביעית, איומה ונוראה במיוחד, בעלת שיני ברזל ועשר קרניים. מבין הקרניים צומחת קרן קטנה בעלת עיני אדם ופה המדבר גדולות, המכניעה שלוש מהקרניים הקודמות. המפנה מתרחש כאשר מוצבים כיסאות דין שמימיים, ודמות המכונה 'עתיק יומין' יושבת למשפט בלבוש לבן כשלג ועל כיסא של שביבי אש. הספרים נפתחים, החיה הרביעית מומתת וגופתה נשרפת, ושאר החיות מאבדות את שלטונן. אז מופיע עם ענני השמיים דמות כ'בן אדם' (כבר אנש) המקבלת שלטון נצחי ומלכות שלא תיחרב. דניאל המבוהל מבקש מאחד העומדים שם לפרש לו את המראה, ומקבל הסבר לפיו החיות הן ארבע מלכויות ארציות שיעלו, אך בסופו של דבר המלכות תימסר לנצח לידי 'קדושי עליונים'.
פסוק זה מהווה את נקודת השיא והנחמה בחזונו המטלטל של דניאל. לאחר שהוא חוזה באימפריות אכזריות ודורסניות המיוצגות כחיות טרף, הפסוק מבטיח מהפך קוסמי והיסטורי: השלטון העולמי יילקח מהעריצים ויימסר לידי "עם קדושי עליונים" – המייצגים את נאמני האל והצדק. זוהי הצהרה על נצחיות הטוב והמוסר על פני הכוח הפיזי הזמני, המעניקה תקווה עמוקה לקהילה הסובלת מרדיפות.
הדרש — קריאה לעומק⌄
פרק ז' בספר דניאל מהווה קו פרשת מים בספר, שכן הוא מעביר אותנו מחלקו הסיפורי-ביוגרפי של הספר אל חלקו החזיוני-אפוקליפטי. הפרק כתוב בארמית ומציג מבנה ספרותי מוקפד המבוסס על תקבולות וניגודים חריפים. הים הסוער, המייצג במיתולוגיה הקדומה את התוהו ובוהו והכוחות האנטי-אלוהיים, הוא המקור שממנו עולות ארבע החיות. חיות אלו מייצגות על פי המחקר ההיסטורי והפרשנות המסורתית את ארבע האימפריות הגדולות ששלטו באזור: בבל (האריה המעופף), מדי (הדוב), פרס (הנמר בעל ארבעת הראשים) ויוון (החיה הרביעית האימתנית). החיה הרביעית והקרן הקטנה שצומחת ממנה מייצגות את שיא הרשע וההתנשאות. הקרן הזו, המזוהה היסטורית עם אנטיוכוס הרביעי (אפיפאנס), מתוארת כמי שמנסה 'לשנות זמנים ודת' ולפגוע בקדושי עליונים. היא אינה מסתפקת בשלטון פוליטי אלא קוראת תיגר על הסדר האלוהי עצמו. כנגד התוהו והאכזריות של עולם החיות, מציב החזון את עולם הדין האלוהי. המעבר חד מהים הסוער אל היכל המשפט השקט והמלכותי יוצר אירוניה דרמטית עמוקה: בעוד המלכויות הארציות רועשות ומאיימות, גורלן כבר נחרץ בבית הדין השמימי. דמותו של 'עתיק יומין' (האל כשופט נצחי) מתוארת בדימויים של טוהר ואש מטהרת – לבוש כשלג, שיער כצמר נקי וכיסא גלגלי אש. פתיחת הספרים מסמלת את האחריות המוסרית ואת העובדה שההיסטוריה אינה מקרית אלא כפופה לחוקיות מוסרית עליונה. הדימוי המרתק ביותר בפרק הוא 'כבר אנש' (בן אדם) המקבל את השלטון. בניגוד לחיות הטרף המייצגות את הממלכות הארציות הדורסניות, המלכות הנצחית מיוצגת על ידי דמות אנושית. זוהי אמירה פילוסופית והיסטוריוסופית עמוקה: השלטון הראוי והנצחי אינו מבוסס על כוח פיזי ברוטאלי (חייתיות) אלא על צלם אלוהים שבאדם (אנושיות, צדק ומוסר). המלכות הזו נמסרת בסופו של דבר ל'עם קדושי עליונים', המייצגים את מי ששמרו על נאמנותם המוסרית והדתית גם לנוכח הרדיפות. הפרק מסתיים בנימה אישית של דניאל: 'שגיא רעיוני יבהלנני וזיוי ישתנון עלי'. דניאל אינו חוגג את הניצחון הסופי אלא נותר מזועזע מעוצמת המראות ומהסבל הצפוי עד להשגת הגאולה. הוא שומר את הדברים בליבו, מתוך הבנה שהחזון מיועד לטווח הארוך ודורש עמידה איתנה של היחיד והקהילה אל מול עריצות המלכויות. מבחינה ספרותית, השימוש במילים מנחות כמו 'שלטן' (שלטון), 'מלכו' (מלכות) ו'דינא' (הדין) מדגיש את שאלת הריבונות האמיתית בעולם. החיות סבורות שהשלטון בידן, אך הפרק מראה כי שלטונן מוגבל בזמן ('עד זמן ועידן') וניתן להן רק ברשות זמנית, בעוד השלטון האמיתי שייך לאל ולנציגיו האנושיים עלי אדמות. המתח המוסרי בפרק נע בין הייאוש מהמציאות הפוליטית הדורסנית לבין התקווה המטאפיזית לתיקון עולם. הוא מעורר בקורא את השאלה הנצחית: כיצד לשמור על צלם אנוש ועל ערכים נעלים כאשר המציאות סביבנו מתנהגת כמו חיית טרף חסרת רחמים? דניאל אינו מציע פתרון קל או התנגדות אקטיבית אלימה, אלא קורא לעמידה רוחנית איתנה, נאמנות לחוקי המוסר והדת, ואמונה עמוקה בכך שהצדק ההיסטורי יעשה את שלו בסופו של דבר.
- ההבחנה בין עוצמה כוחנית לסמכות מוסריתבעולם העסקים והניהול המודרני, מנהיגים רבים נוטים להשתמש בכוח דורסני, איומים והפחדה (בדומה ל'חיות' בחזון) כדי להשיג תוצאות מהירות. עם זאת, החזון של דניאל מזכיר לנו שסמכות אמיתית ונצחית נבנית על ערכים אנושיים, הגינות ודאגה לזולת. מנהיגות המבוססת על פחד סופה לקרוס, בעוד שמנהיגות המעוררת השראה ומכבדת את צלם האדם של כפיפיה מייצרת נאמנות והצלחה לטווח ארוך.
- שמירה על פרספקטיבה רחבה בעתות משברכאשר אנו חווים משבר אישי, כלכלי או לאומי, קל לשקוע בייאוש ולהרגיש שהכוחות השליליים מנצחים. חזונו של דניאל מציע כלי קוגניטיבי של 'מבט על' – התבוננות בהיסטוריה ובחיים כרצף של תקופות משתנות. ההבנה שהקשיים והעריצות הם זמניים ('עד עידן ועידנין') מסייעת לשמור על חוסן נפשי, לא לאבד את התקווה ולפעול מתוך ראייה ארוכת טווח ולא מתוך פאניקה רגעית.
- האחריות האישית לתיעוד ולשמירה על האמתדניאל מסיים את הפרק במילים 'ומילתא בליבי נטרת' (ואת הדבר בליבי שמרתי). בעולם רועש המלא ב'קרניים קטנות' המפיצות שקרים וגאווה, ישנה חשיבות עליונה לשמירה על האמת הפנימית שלנו ועל הערכים שבהם אנו מאמינים. אל תיתן לשיח הציבורי המעוות להסיט אותך ממה שאתה יודע שהוא נכון וצודק. שמור על האמת הזו בליבך ופעל לפיה בחיי היומיום שלך.
הפרק מעלה דילמה קשה לגבי תפקידו של האדם מול עריצות ורוע: האם עלינו להמתין בסבלנות ובאמונה אקטיבית למשפט האלוהי ההיסטורי שיעשה צדק, או שמא חובתנו המוסרית היא להתקומם באופן פעיל נגד המלכויות החייתיות, גם במחיר של סיכון עצמי ופגיעה בסדר הקיים?
📖 קראו את הפרק המלא⌄
בִּשְׁנַת חֲדָה לְבֵלְאשַׁצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל דָּנִיֵּאל חֵלֶם חֲזָה וְחֶזְוֵי רֵאשֵׁהּ עַל־מִשְׁכְּבֵהּ בֵּאדַיִן חֶלְמָא כְתַב רֵאשׁ מִלִּין אֲמַר׃
עָנֵה דָנִיֵּאל וְאָמַר חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוִי עִם־לֵילְיָא וַאֲרוּ אַרְבַּע רוּחֵי שְׁמַיָּא מְגִיחָן לְיַמָּא רַבָּא׃
וְאַרְבַּע חֵיוָן רַבְרְבָן סָלְקָן מִן־יַמָּא שָׁנְיָן דָּא מִן־דָּא׃
קַדְמָיְתָא כְאַרְיֵה וְגַפִּין דִּי־נְשַׁר לַהּ חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי־מְּרִיטוּ גַפַּיהּ וּנְטִילַת מִן־אַרְעָא וְעַל־רַגְלַיִן כֶּאֱנָשׁ הֳקִימַת וּלְבַב אֱנָשׁ יְהִיב לַהּ׃
וַאֲרוּ חֵיוָה אָחֳרִי תִנְיָנָה דָּמְיָה לְדֹב וְלִשְׂטַר־חַד הֳקִמַת וּתְלָת עִלְעִין בְּפֻמַּהּ בֵּין שניה [שִׁנַּהּ] וְכֵן אָמְרִין לַהּ קוּמִי אֲכֻלִי בְּשַׂר שַׂגִּיא׃
בָּאתַר דְּנָה חָזֵה הֲוֵית וַאֲרוּ אָחֳרִי כִּנְמַר וְלַהּ גַּפִּין אַרְבַּע דִּי־עוֹף עַל־גביה [גַּבַּהּ] וְאַרְבְּעָה רֵאשִׁין לְחֵיוְתָא וְשָׁלְטָן יְהִיב לַהּ׃
בָּאתַר דְּנָה חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא וַאֲרוּ חֵיוָה רביעיה [רְבִיעָאָה] דְּחִילָה וְאֵימְתָנִי וְתַקִּיפָא יַתִּירָא וְשִׁנַּיִן דִּי־פַרְזֶל לַהּ רַבְרְבָן אָכְלָה וּמַדֱּקָה וּשְׁאָרָא ברגליה [בְּרַגְלַהּ] רָפְסָה וְהִיא מְשַׁנְּיָה מִן־כָּל־חֵיוָתָא דִּי קָדָמַיהּ וְקַרְנַיִן עֲשַׂר לַהּ׃
מִשְׂתַּכַּל הֲוֵית בְּקַרְנַיָּא וַאֲלוּ קֶרֶן אָחֳרִי זְעֵירָה סִלְקָת ביניהון [בֵּינֵיהֵן] וּתְלָת מִן־קַרְנַיָּא קַדְמָיָתָא אתעקרו [אֶתְעֲקַרָה] מִן־קדמיה [קֳדָמַהּ] וַאֲלוּ עַיְנִין כְּעַיְנֵי אֲנָשָׁא בְּקַרְנָא־דָא וּפֻם מְמַלִּל רַבְרְבָן׃
חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא כָּרְסְיֵהּ שְׁבִיבִין דִּי־נוּר גַּלְגִּלּוֹהִי נוּר דָּלִק׃
נְהַר דִּי־נוּר נָגֵד וְנָפֵק מִן־קֳדָמוֹהִי אֶלֶף אלפים [אַלְפִין] יְשַׁמְּשׁוּנֵּהּ וְרִבּוֹ רבון [רִבְבָן] קָדָמוֹהִי יְקוּמוּן דִּינָא יְתִב וְסִפְרִין פְּתִיחוּ׃
חָזֵה הֲוֵית בֵּאדַיִן מִן־קָל מִלַּיָּא רַבְרְבָתָא דִּי קַרְנָא מְמַלֱּלָה חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי קְטִילַת חֵיוְתָא וְהוּבַד גִּשְׁמַהּ וִיהִיבַת לִיקֵדַת אֶשָּׁא׃
וּשְׁאָר חֵיוָתָא הֶעְדִּיו שָׁלְטָנְהוֹן וְאַרְכָה בְחַיִּין יְהִיבַת לְהוֹן עַד־זְמַן וְעִדָּן׃
חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא וַאֲרוּ עִם־עֲנָנֵי שְׁמַיָּא כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה הֲוָה וְעַד־עַתִּיק יוֹמַיָּא מְטָה וּקְדָמוֹהִי הַקְרְבוּהִי׃
וְלֵהּ יְהִיב שָׁלְטָן וִיקָר וּמַלְכוּ וְכֹל עַמְמַיָּא אֻמַיָּא וְלִשָּׁנַיָּא לֵהּ יִפְלְחוּן שָׁלְטָנֵהּ שָׁלְטָן עָלַם דִּי־לָא יֶעְדֵּה וּמַלְכוּתֵהּ דִּי־לָא תִתְחַבַּל׃
אֶתְכְּרִיַּת רוּחִי אֲנָה דָנִיֵּאל בְּגוֹא נִדְנֶה וְחֶזְוֵי רֵאשִׁי יְבַהֲלֻנַּנִי׃
קִרְבֵת עַל־חַד מִן־קָאֲמַיָּא וְיַצִּיבָא אֶבְעֵא־מִנֵּהּ עַל־כָּל־דְּנָה וַאֲמַר־לִי וּפְשַׁר מִלַּיָּא יְהוֹדְעִנַּנִי׃
אִלֵּין חֵיוָתָא רַבְרְבָתָא דִּי אִנִּין אַרְבַּע אַרְבְּעָה מַלְכִין יְקוּמוּן מִן־אַרְעָא׃
וִיקַבְּלוּן מַלְכוּתָא קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין וְיַחְסְנוּן מַלְכוּתָא עַד־עָלְמָא וְעַד עָלַם עָלְמַיָּא׃
אֱדַיִן צְבִית לְיַצָּבָא עַל־חֵיוְתָא רְבִיעָיְתָא דִּי־הֲוָת שָׁנְיָה מִן־כלהון [כָּלְּהֵין] דְּחִילָה יַתִּירָה שניה [שִׁנַּהּ] דִּי־פַרְזֶל וְטִפְרַיהּ דִּי־נְחָשׁ אָכְלָה מַדֲּקָה וּשְׁאָרָא בְּרַגְלַיהּ רָפְסָה׃
וְעַל־קַרְנַיָּא עֲשַׂר דִּי בְרֵאשַׁהּ וְאָחֳרִי דִּי סִלְקַת ונפלו [וּנְפַלָה] מִן־קדמיה [קֳדָמַהּ] תְּלָת וְקַרְנָא דִכֵּן וְעַיְנִין לַהּ וְפֻם מְמַלִּל רַבְרְבָן וְחֶזְוַהּ רַב מִן־חַבְרָתַהּ׃
חָזֵה הֲוֵית וְקַרְנָא דִכֵּן עָבְדָה קְרָב עִם־קַדִּישִׁין וְיָכְלָה לְהוֹן׃
עַד דִּי־אֲתָה עַתִּיק יוֹמַיָּא וְדִינָא יְהִב לְקַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין וְזִמְנָא מְטָה וּמַלְכוּתָא הֶחֱסִנוּ קַדִּישִׁין׃
כֵּן אֲמַר חֵיוְתָא רְבִיעָיְתָא מַלְכוּ רביעיא [רְבִיעָאָה] תֶּהֱוֵא בְאַרְעָא דִּי תִשְׁנֵא מִן־כָּל־מַלְכְוָתָא וְתֵאכֻל כָּל־אַרְעָא וּתְדוּשִׁנַּהּ וְתַדְּקִנַּהּ׃
וְקַרְנַיָּא עֲשַׂר מִנַּהּ מַלְכוּתָה עַשְׂרָה מַלְכִין יְקֻמוּן וְאָחֳרָן יְקוּם אַחֲרֵיהוֹן וְהוּא יִשְׁנֵא מִן־קַדְמָיֵא וּתְלָתָה מַלְכִין יְהַשְׁפִּל׃
וּמִלִּין לְצַד עליא [עִלָּאָה] יְמַלִּל וּלְקַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין יְבַלֵּא וְיִסְבַּר לְהַשְׁנָיָה זִמְנִין וְדָת וְיִתְיַהֲבוּן בִּידֵהּ עַד־עִדָּן וְעִדָּנִין וּפְלַג עִדָּן׃
וְדִינָא יִתִּב וְשָׁלְטָנֵהּ יְהַעְדּוֹן לְהַשְׁמָדָה וּלְהוֹבָדָה עַד־סוֹפָא׃
וּמַלְכוּתָה וְשָׁלְטָנָא וּרְבוּתָא דִּי מַלְכְוָת תְּחוֹת כָּל־שְׁמַיָּא יְהִיבַת לְעַם קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין מַלְכוּתֵהּ מַלְכוּת עָלַם וְכֹל שָׁלְטָנַיָּא לֵהּ יִפְלְחוּן וְיִשְׁתַּמְּעוּן׃
עַד־כָּה סוֹפָא דִי־מִלְּתָא אֲנָה דָנִיֵּאל שַׂגִּיא רַעְיוֹנַי יְבַהֲלֻנַּנִי וְזִיוַי יִשְׁתַּנּוֹן עֲלַי וּמִלְּתָא בְּלִבִּי נִטְרֵת׃