דברי הימים ב · פרק ל״ד
מהפכת הספר: יאשיהו והשיבה אל הברית
וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה וַיֵּלֶךְ בְּדַרְכֵי דָּוִיד אָבִיו וְלֹא־סָר יָמִין וּשְׂמֹאול׃
פסוק בהמלך הקטן שמצא אוצר יקר
הלילה נספר על ילד מתוק בשם יאשיהו, שהפך למלך כשהיה רק בן שמונה שנים. יאשיהו היה מלך טוב עם לב זהב, שרצה תמיד לעשות את מה שישר ונכון. באותם ימים, בית המקדש הגדול היה ישן ועצוב, ויאשיהו החליט לשפץ אותו ולמלא אותו באור. והנה, בזמן שהבנאים עבדו וניקו, הם מצאו אוצר מדהים שהיה חבוי בפנים – ספר תורה עתיק ומיוחד! כשיאשיהו שמע את המילים הטובות והחכמות שכתובות בספר, הוא התרגש כל כך והבין כמה חשוב לשמור על חוקי האהבה והחברות. הוא אסף את כל האנשים, קרא להם מהספר המיוחד, וכולם הבטיחו יחד להיות טובים ולעזור זה לזה. יאשיהו הראה לכולם שאפילו ילדים צעירים יכולים להוביל לשינוי גדול ולהביא שלום ואור לעולם.
הפסוק מלמד אותנו על החשיבות של עמידה איתנה על העקרונות הטובים שלנו, גם כשיש פיתויים מסביב.
הסיפור של יאשיהו המלך מדגיש את כוחם המופלא של ילדים וצעירים להוביל שינוי חיובי ומשמעותי בסביבתם הקרובה. דרך דמותו של המלך הצעיר, שהתחיל לפעול כבר בגיל שמונה, תוכלו לשוחח עם ילדכם על כך שאין גיל צעיר מדי לעשיית מעשים טובים, לתיקון טעויות או להובלת יוזמות משפחתיות וחברתיות קטנות. שאלו אותם כיצד הם יכולים להביא יותר אור ואהבה לבית או לגן, ועודדו אותם להאמין בכוח המוסרי ובאומץ הלב שלהם לעשות תמיד את מה שנכון וישר.
- אם היית מוצא ספר סודי ועתיק, איזה סיפור או חוק היית רוצה שיהיה כתוב בו?
- איך לדעתך הרגיש יאשיהו כשהוא הפך למלך בגיל כל כך צעיר?
- מהו מעשה טוב קטן שאנחנו יכולים לעשות מחר כדי לשמח מישהו בבית או בגן?
המלך הילד והספר הסודי במקדש
דמיינו שאתם הופכים למלכים כשאתם רק בני שמונה! זה בדיוק מה שקרה ליאשיהו הצעיר. הממלכה שלו הייתה מלאה בפסלים מוזרים ובאנשים ששכחו איך להתנהג יפה. אבל יאשיהו רצה לעשות רק טוב. כשהוא גדל קצת, הוא החליט לנקות את הארץ ולתקן את בית המקדש הישן והמוזנח. והנה, הפתעה! בעיצומם של התיקונים, הכהנים מצאו בתוך הקירות ספר תורה עתיק וסודי שהלך לאיבוד לפני שנים רבות. כשיאשיהו שמע את המילים היפות והחשובות שבספר, הוא כל כך התרגש עד שקרע את בגדיו מרוב תדהמה. הוא הבין שהם חייבים להשתנות. הוא אסף את כל העם, קרא להם מהספר, וכולם הבטיחו יחד להתחיל מחדש ולשמור על חוקי האהבה והטוב. מה יקרה עכשיו כשהספר המיוחד התגלה? בפרק הבא נגלה!
יאשיהו המלך עשה תמיד את מה שטוב וישר, והלך בדרך הטובה בלי לוותר ובלי להתבלבל.
יאשיהו המלך התחיל למלוך כשהיה בן 8 בלבד - בערך הגיל שלכם בכיתה ג'!
איך יחגגו יאשיהו והעם את החג הגדול הראשון שלהם עם הספר החדש? בפרק הבא נגלה!
יאשיהו עושה איתחול מחדש לממלכה
תארו לעצמכם שאתם מקבלים אחריות על מדינה שלמה בגיל שמונה. יאשיהו מוכתר למלך יהודה בתקופה חשוכה, שבה כולם עובדים לפסלים ואלילים ושכחו לגמרי את חוקי התורה. כשהוא מגיע לגיל 16, הוא מחליט לחפש את אלוהים, ובגיל 20 הוא מתחיל במבצע ניקיון חסר תקדים: הוא מנתץ את כל הפסלים והמזבחות בארץ. בגיל 26, במהלך שיפוצים בבית המקדש בירושלים, הכהן הגדול מוצא ספר תורה עתיק שנשכח. כשיאשיהו שומע את הכתוב בספר, הוא מבין כמה הממלכה רחוקה מהדרך הנכונה וקורע את בגדיו מרוב צער. הוא שולח משלחת לחולדה הנביאה, שמבשרת לו שהחורבן יגיע, אך לא בימיו בזכות ליבו הרך. יאשיהו לא מתייאש, אוסף את כל העם ומחדש איתם את הברית לשמור על חוקי התורה.
יאשיהו בחר לעשות את הדבר הנכון והצדיק, ולא נתן לשום דבר להסיט אותו מהדרך שלו.
כשאתם מרגישים שהסביבה שלכם הולכת לכיוון לא טוב, אל תפחדו להיות אלה שיוזמים שינוי ומזכירים לחברים מה באמת נכון וערכי.
למצוא את ספר התורה האבוד במקדש זה כמו למצוא פתאום את 'תקנון בית הספר' המקורי והערכי אחרי שנים שבהן כולם התנהגו בבריונות ושכחו איך להתנהג אחד לשני.
יאשיהו והמהפכה התרבותית של יהודה
יאשיהו עולה לשלטון בגיל שמונה בלבד, בתקופה שבה ממלכת יהודה שקועה עמוק בעבודת אלילים קשה ובהזנחה רוחנית ומוסרית חמורה ביותר. למרות גילו הצעיר והסביבה המשפחתית המשפיעה לרעה, הוא בוחר באומץ רב בדרך אחרת לגמרי. בגיל שש עשרה הוא מתחיל לחקור ולדרוש את אלוהי דוד, ובגיל עשרים הוא כבר יוצא למבצע טיהור אגרסיבי ופיזי בכל רחבי הארץ, כולל בשטחי ממלכת ישראל החרבה, ומנתץ את הפסלים והבמות. השיא הגדול מגיע בשנת השמונה עשרה למלכותו: במהלך שיפוץ יסודי של בית המקדש, הכהן הגדול חלקיהו מוצא ספר תורה עתיק שנשכח. כשהסופר שפן קורא את מילות הספר באוזני המלך, יאשיהו נחרד מעומק הפער בין הכתוב לבין המציאות וקורע את בגדיו בצער. הוא פונה לחולדה הנביאה כדי להבין מה לעשות. היא מנבאת שהחורבן בלתי נמנע בגלל חטאי העבר של העם, אך מבטיחה ליאשיהו שבימיו יהיה שלום בזכות רגישות ליבו וכניעתו. יאשיהו אוסף מיד את כל העם לירושלים, קורא בפניהם את הספר ומחייב את כולם לכרות ברית מחודשת עם אלוהים.
הפסוק מציג את תמצית דמותו של יאשיהו, מלך יהודה האחרון שזוכה לשבח כה מוחלט במקרא. ההליכה בדרכי דוד וההימנעות מסטייה ימינה או שמאלה מסמלות נאמנות מוחלטת ומחויבות בלתי מתפשרת לדרך הישר הרוחנית והמוסרית, המהווה את הבסיס לכל הרפורמות שיבצע בהמשך חייו.
להעמקה בסיפור⌄
הסיפור של יאשיהו הוא אחד מסיפורי המהפך המרתקים ביותר בתנ"ך, והוא מראה לנו איך אדם אחד, אפילו צעיר מאוד, יכול לשנות כיוון של עם שלם. תחשבו על זה: נער צעיר, שגדל בארמון שבו אבא שלו (אמון) וסבא שלו (מנשה) היו שקועים בעבודת אלילים קיצונית והרסנית, מחליט לשבור את הדפוס המשפחתי. הוא לא מחכה שיגידו לו מה לעשות או שמישהו יכוון אותו. כבר בגיל שש עשרה, גיל שבו רובנו עסוקים בעיקר בעצמנו ובחברים שלנו, הוא מתחיל לשאול שאלות קיומיות עמוקות ולחפש דרך רוחנית אמיתית. המהפכה של יאשיהו היא לא רק עניין רוחני, היא גם מהלך פוליטי וחברתי אמיץ. הוא מנקה את הארץ מכל האלילים והפסלים, אבל השינוי האמיתי והעמוק קורה כשהוא מתמודד עם העבר ועם האמת. גילוי ספר התורה במקדש הוא רגע דרמטי במיוחד בסיפור. הספר הזה, שכנראה היה ספר דברים או ספר התורה כולו, נשכח והוזנח במשך עשרות שנים של שלטון מושחת. כשיאשיהו שומע את המילים שלו מוקראות בפניו, הוא לא אומר 'נו טוב, זה היה פעם, היום הזמנים השתנו'. הוא לוקח אחריות מלאה על המצב. קריעת הבגדים שלו היא ביטוי של כאב אמיתי וזעזוע עמוק מהפער העצום שבין הראוי לבין המצוי בממלכה שלו. המפגש עם חולדה הנביאה מציג לנו דמות נשית חזקה ומשפיעה שקובעת את הטון הרוחני של התקופה. היא מבהירה לו שההיסטוריה נושאת איתה השלכות כבדות, ואי אפשר למחוק ברגע אחד חטאים והזנחה של דורות שלמים, אבל הגישה האישית שלו – הלב הרך, הרגישות והכניעה שלו – מצילה אותו מהאסון באופן אישי. מה שמעניין כאן הוא שבמקום להתייאש מהנבואה הקשה על החורבן העתידי של ירושלים, יאשיהו בוחר לפעול כאן ועכשיו בכל הכוח. הוא לא אומר 'אם הכל ייהרס בסוף, אז מה זה משנה'. הוא אוסף את כולם, מהמבוגרים ועד הילדים הצעירים ביותר, ומחבר אותם מחדש לזהות שלהם באמצעות כריתת ברית מחודשת. זה מראה לנו שמנהיגות אמיתית ונחישות לא נמדדות רק בתוצאה הסופית בטווח הרחוק, אלא בניסיון הכן והעמוק לעשות את הדבר הנכון והטוב ביותר ברגע הנוכחי, גם כשהעתיד נראה קודר ומאיים.
אם היית מגלה שכל מה שחונכת עליו מבוסס על טעות גדולה, האם היה לך אומץ לשנות את הכל מהקצה אל הקצה כמו יאשיהו?
מהפכת הספר: יאשיהו והשיבה אל הברית
פרק לד בספר דברי הימים ב מציג את סיפורו של יאשיהו, שעולה לכס המלוכה ביהודה בגיל שמונה בלבד. בניגוד לאביו אמון וסבו מנשה שהובילו את העם לעבודת אלילים קשה, יאשיהו בוחר בדרך של תיקון דתי ומוסרי עמוק. בגיל שש עשרה הוא מתחיל לדרוש את אלוהי דוד, ובגיל עשרים הוא יוצא למסע טיהור נרחב של יהודה, ירושלים ואף אזורים מממלכת ישראל החרבה, תוך ניתוץ פיזי של במות, פסלים ומזבחות אליליים. בשנת השמונה עשרה למלכותו, במהלך עבודות שיפוץ ובדק הבית בבית המקדש, מוצא חלקיהו הכהן הגדול ספר תורה עתיק. מציאת הספר מעוררת טלטלה עזה: למשמע דברי התורה המוקראים בפניו, יאשיהו קורע את בגדיו מתוך הבנה שהעם חטא קשות והפר את הברית. הוא שולח משלחת לחולדה הנביאה, המאשרת את גזר הדין הקשה על הממלכה אך מבטיחה ליאשיהו שלום אישי בזכות רגישות ליבו. בתגובה, יאשיהו אוסף את כל העם לטקס חידוש הברית הלאומית, ומחייב את כולם ללכת בדרכי ה'.
הפסוק מציג את תמצית דמותו של יאשיהו, מלך יהודה האחרון שזוכה לשבח כה מוחלט במקרא. ההליכה בדרכי דוד וההימנעות מסטייה ימינה או שמאלה מסמלות נאמנות מוחלטת ומחויבות בלתי מתפשרת לדרך הישר הרוחנית והמוסרית, המהווה את הבסיס לכל הרפורמות שיבצע בהמשך חייו.
הדרש — קריאה לעומק⌄
פרק זה מהווה את אחד משיאי התיאור ההיסטוריוגרפי של ימי בית ראשון, ומציג מודל של תשובה לאומית ומנהיגות רוחנית יוצאת דופן בתקופת דעיכתה של ממלכת יהודה. מחבר ספר דברי הימים מעצב את דמותו של יאשיהו כתיקון מוחלט לדורות של קלקול רוחני ומוסרי שהובילו קודמיו על כס המלוכה, בייחוד מנשה ואמון. הרפורמה של יאשיהו אינה מתרחשת ביום אחד, אלא מתוארת כתהליך הדרגתי, מתוכנן ומעמיק ביותר המשתרע על פני שנים רבות: היא מתחילה בחיפוש רוחני אישי ועצמאי בגיל הנעורים, ממשיכה בטיהור פיזי ואקטיבי של המרחב הציבורי מעבודה זרה, ומגיעה לשיאה בשיפוץ המקדש ובגילוי המכונן של ספר התורה. יאשיהו אינו מגביל את פעילותו ליהודה בלבד; הוא מרחיב את ריבונותו הרוחנית גם לשטחי ממלכת ישראל החרבה – מנשה, אפרים, שמעון ועד נפתלי – ובכך מבטא שאיפה לאיחוד דתי ולאומי של כל שרידי ישראל תחת פולחן ה' אחד בירושלים. גילוי הספר במהלך בדק הבית אינו מוצג כאירוע מקרי, אלא כנקודת מפנה תיאולוגית המאירה את עומק השכחה וההזנחה שבהן היה שרוי העם במשך דורות. תגובת המלך – קריעת בגדיו – מסמלת חרטה עמוקה, זעזוע מוסרי ולקיחת אחריות אישית על חטאי הדורות הקודמים. יאשיהו מבין כי קיומו של העם תלוי בנאמנות לברית, והפער בין הכתוב בספר לבין המציאות בפועל מעורר בו חרדה קיומית עמוקה מפני חרון האף האלוהי. כדי לברר את רצון האל, יאשיהו פונה לחולדה הנביאה היושבת בירושלים. פנייה זו לנביאה אישה, דווקא בתקופה שבה פעלו נביאים בולטים אחרים כמו ירמיהו, מדגישה את מעמדה הרוחני הייחודי ואת הדחיפות שבבירור דבר ה'. נבואתה של חולדה מציגה מתח תיאולוגי מורכב שאינו נפתר בקלות: מחד, קיים חוק היסטורי של שכר ועונש שאינו ניתן לביטול מהיר – החורבן הלאומי בוא יבוא בשל הצטברות חטאי העבר ועזיבת ה'. מאידך, יש מקום לתשובה ולרחמים ברמה האישית, בזכות 'רך לבבו' של המלך וכניעתו הכנה לפני אלוהים. למרות הידיעה על הגזירה העתידית המרחפת מעל הממלכה, יאשיהו אינו שוקע באדישות או בייאוש פטליסטי. הוא בוחר להוביל מהלך אקטיבי ודרמטי של חידוש הברית הלאומית. כינוס העם כולו, 'מגדול ועד קטן', וקריאת הספר באוזניהם הופכים את הברית מהתחייבות של יחידים לברית קהילתית ואישית מחודשת. המבנה הספרותי של הפרק נע במיומנות מההרס הפיזי של האלילים אל הבנייה הרוחנית של המקדש והלבבות, ומראה כי טיהור חיצוני אינו שלם ללא מחויבות פנימית עמוקה לתוכן ולחוק המוסרי. הפרק מדגיש את כוחה של המנהיגות לעצב מחדש את גורלו של עם, גם כאשר העתיד ההיסטורי נראה קודר ובלתי נמנע, ומציב את יאשיהו כדגם האידיאלי של מלך יהודאי הנאמן לה' בכל לבבו ובכל נפשו, אשר הצליח להחזיר את עמו למסלול הנכון לפחות כל ימי חייו.
- ההבחנה בין טיהור חיצוני לבנייה פנימיתבחיים המודרניים, קל לנו לפעמים לעשות שינויים קוסמטיים – לנקות את שולחן העבודה, למחוק אפליקציות מסיחות דעת או להצהיר על כוונות חדשות. אך יאשיהו מלמד אותנו ששינוי אמיתי דורש 'בדק בית' פנימי עמוק, מציאת ה'ספר' (הערכים המנחים שלנו) ומחויבות יומיומית לחיות לפיהם.
- פעולה מוסרית מול ידיעת העתידכאשר אנו ניצבים מול משברים גלובליים או אישיים שנראים בלתי נמנעים (כמו שינויי אקלים, קשיים כלכליים או תהליכים ארגוניים מורכבים), קל לשקוע באדישות פטליסטית. יאשיהו מדגים מנהיגות נעלה: אף על פי שידע שהחורבן הלאומי נגזר, הוא בחר לעשות את הטוב והנכון עבור בני דורו באותו הרגע, מתוך הבנה שלכל רגע של חסד ואמת יש ערך עצמי.
- כוחה של התנערות משפחתית ותרבותיתאנשים רבים חשים כבולים ל'ירושה המנטלית' של משפחתם או של סביבתם – דפוסי התנהגות הרסניים, כעסים או תפיסות עולם מגבילות. יאשיהו מוכיח כי בכוחו של הפרט, באמצעות חקירה עצמית אמיצה ופתיחות ללמידה, לשבור את שרשרת הדורות ולהתוות נתיב חדש לחלוטין עבור עצמו ועבור הסובבים אותו.
הפרק מעלה דילמה תיאולוגית ומוסרית קשה: האם ראוי להעניש דור שלם על חטאי אבותיו, והאם מאמצי תשובה כנים של מנהיג ועם יכולים לשנות גזירה היסטורית שכבר נחתמה? חולדה הנביאה מבהירה כי החורבן יגיע בכל זאת, מה שמציב את מושג הצדק האלוהי והאחריות הקולקטיבית בסימן שאלה מורכב.
📖 קראו את הפרק המלא⌄
בֶּן־שְׁמוֹנֶה שָׁנִים יֹאשִׁיָּהוּ בְמָלְכוֹ וּשְׁלֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם׃
וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה וַיֵּלֶךְ בְּדַרְכֵי דָּוִיד אָבִיו וְלֹא־סָר יָמִין וּשְׂמֹאול׃
וּבִשְׁמוֹנֶה שָׁנִים לְמָלְכוֹ וְהוּא עוֹדֶנּוּ נַעַר הֵחֵל לִדְרוֹשׁ לֵאלֹהֵי דָּוִיד אָבִיו וּבִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה הֵחֵל לְטַהֵר אֶת־יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם מִן־הַבָּמוֹת וְהָאֲשֵׁרִים וְהַפְּסִלִים וְהַמַּסֵּכוֹת׃
וַיְנַתְּצוּ לְפָנָיו אֵת מִזְבְּחוֹת הַבְּעָלִים וְהַחַמָּנִים אֲשֶׁר־לְמַעְלָה מֵעֲלֵיהֶם גִּדֵּעַ וְהָאֲשֵׁרִים וְהַפְּסִלִים וְהַמַּסֵּכוֹת שִׁבַּר וְהֵדַק וַיִּזְרֹק עַל־פְּנֵי הַקְּבָרִים הַזֹּבְחִים לָהֶם׃
וְעַצְמוֹת כֹּהֲנִים שָׂרַף עַל־מזבחותים [מִזְבְּחוֹתָם] וַיְטַהֵר אֶת־יְהוּדָה וְאֶת־יְרוּשָׁלִָם׃
וּבְעָרֵי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם וְשִׁמְעוֹן וְעַד־נַפְתָּלִי בהר בתיהם [בְּחַרְבֹתֵיהֶם] סָבִיב׃
וַיְנַתֵּץ אֶת־הַמִּזְבְּחוֹת וְאֶת־הָאֲשֵׁרִים וְהַפְּסִלִים כִּתַּת לְהֵדַק וְכָל־הַחַמָּנִים גִּדַּע בְּכָל־אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וַיָּשָׁב לִירוּשָׁלִָם׃
וּבִשְׁנַת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לְמָלְכוֹ לְטַהֵר הָאָרֶץ וְהַבָּיִת שָׁלַח אֶת־שָׁפָן בֶּן־אֲצַלְיָהוּ וְאֶת־מַעֲשֵׂיָהוּ שַׂר־הָעִיר וְאֵת יוֹאָח בֶּן־יוֹאָחָז הַמַּזְכִּיר לְחַזֵּק אֶת־בֵּית יְהוָה אֱלֹהָיו׃
וַיָּבֹאוּ אֶל־חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וַיִּתְּנוּ אֶת־הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית־אֱלֹהִים אֲשֶׁר אָסְפוּ־הַלְוִיִּם שֹׁמְרֵי הַסַּף מִיַּד מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם וּמִכֹּל שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל וּמִכָּל־יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וישבי [וַיָּשֻׁבוּ] יְרוּשָׁלִָם׃
וַיִּתְּנוּ עַל־יַד עֹשֵׂה הַמְּלָאכָה הַמֻּפְקָדִים בְּבֵית יְהוָה וַיִּתְּנוּ אֹתוֹ עוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עֹשִׂים בְּבֵית יְהוָה לִבְדּוֹק וּלְחַזֵּק הַבָּיִת׃
וַיִּתְּנוּ לֶחָרָשִׁים וְלַבֹּנִים לִקְנוֹת אַבְנֵי מַחְצֵב וְעֵצִים לַמְחַבְּרוֹת וּלְקָרוֹת אֶת־הַבָּתִּים אֲשֶׁר הִשְׁחִיתוּ מַלְכֵי יְהוּדָה׃
וְהָאֲנָשִׁים עֹשִׂים בֶּאֱמוּנָה בַּמְּלָאכָה וַעֲלֵיהֶם מֻפְקָדִים יַחַת וְעֹבַדְיָהוּ הַלְוִיִּם מִן־בְּנֵי מְרָרִי וּזְכַרְיָה וּמְשֻׁלָּם מִן־בְּנֵי הַקְּהָתִים לְנַצֵּחַ וְהַלְוִיִּם כָּל־מֵבִין בִּכְלֵי־שִׁיר׃
וְעַל הַסַּבָּלִים וּמְנַצְּחִים לְכֹל עֹשֵׂה מְלָאכָה לַעֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה וּמֵהַלְוִיִּם סוֹפְרִים וְשֹׁטְרִים וְשׁוֹעֲרִים׃
וּבְהוֹצִיאָם אֶת־הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵּית יְהוָה מָצָא חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן אֶת־סֵפֶר תּוֹרַת־יְהוָה בְּיַד־מֹשֶׁה׃
וַיַּעַן חִלְקִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אֶל־שָׁפָן הַסּוֹפֵר סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי בְּבֵית יְהוָה וַיִּתֵּן חִלְקִיָּהוּ אֶת־הַסֵּפֶר אֶל־שָׁפָן׃
וַיָּבֵא שָׁפָן אֶת־הַסֵּפֶר אֶל־הַמֶּלֶךְ וַיָּשֶׁב עוֹד אֶת־הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר כֹּל אֲשֶׁר־נִתַּן בְּיַד־עֲבָדֶיךָ הֵם עֹשִׂים׃
וַיַּתִּיכוּ אֶת־הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְּבֵית־יְהוָה וַיִּתְּנוּהוּ עַל־יַד הַמֻּפְקָדִים וְעַל־יַד עוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה׃
וַיַּגֵּד שָׁפָן הַסּוֹפֵר לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר סֵפֶר נָתַן לִי חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן וַיִּקְרָא־בוֹ שָׁפָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ׃
וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֵת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה וַיִּקְרַע אֶת־בְּגָדָיו׃
וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת־חִלְקִיָּהוּ וְאֶת־אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן וְאֶת־עַבְדּוֹן בֶּן־מִיכָה וְאֵת שָׁפָן הַסּוֹפֵר וְאֵת עֲשָׂיָה עֶבֶד־הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר׃
לְכוּ דִרְשׁוּ אֶת־יְהוָה בַּעֲדִי וּבְעַד הַנִּשְׁאָר בְּיִשְׂרָאֵל וּבִיהוּדָה עַל־דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר נִמְצָא כִּי־גְדוֹלָה חֲמַת־יְהוָה אֲשֶׁר נִתְּכָה בָנוּ עַל אֲשֶׁר לֹא־שָׁמְרוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת־דְּבַר יְהוָה לַעֲשׂוֹת כְּכָל־הַכָּתוּב עַל־הַסֵּפֶר הַזֶּה׃
וַיֵּלֶךְ חִלְקִיָּהוּ וַאֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ אֶל־חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה אֵשֶׁת שַׁלֻּם בֶּן־תוקהת [תָּקְהַת] בֶּן־חַסְרָה שׁוֹמֵר הַבְּגָדִים וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם בַּמִּשְׁנֶה וַיְדַבְּרוּ אֵלֶיהָ כָּזֹאת׃
וַתֹּאמֶר לָהֶם כֹּה־אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אִמְרוּ לָאִישׁ אֲשֶׁר־שָׁלַח אֶתְכֶם אֵלָי׃
כֹּה אָמַר יְהוָה הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל־הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל־יוֹשְׁבָיו אֵת כָּל־הָאָלוֹת הַכְּתוּבוֹת עַל־הַסֵּפֶר אֲשֶׁר קָרְאוּ לִפְנֵי מֶלֶךְ יְהוּדָה׃
תַּחַת אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי ויקטירו [וַיְקַטְּרוּ] לֵאלֹהִים אֲחֵרִים לְמַעַן הַכְעִיסֵנִי בְּכֹל מַעֲשֵׂי יְדֵיהֶם וְתִתַּךְ חֲמָתִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְלֹא תִכְבֶּה׃
וְאֶל־מֶלֶךְ יְהוּדָה הַשֹּׁלֵחַ אֶתְכֶם לִדְרוֹשׁ בַּיהוָה כֹּה תֹאמְרוּ אֵלָיו כֹּה־אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמָעְתָּ׃
יַעַן רַךְ־לְבָבְךָ וַתִּכָּנַע מִלִּפְנֵי אֱלֹהִים בְּשָׁמְעֲךָ אֶת־דְּבָרָיו עַל־הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל־יֹשְׁבָיו וַתִּכָּנַע לְפָנַי וַתִּקְרַע אֶת־בְּגָדֶיךָ וַתֵּבְךְּ לְפָנָי וְגַם־אֲנִי שָׁמַעְתִּי נְאֻם־יְהוָה׃
הִנְנִי אֹסִפְךָ אֶל־אֲבֹתֶיךָ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל־קִבְרֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם וְלֹא־תִרְאֶינָה עֵינֶיךָ בְּכֹל הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עַל־הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל־יֹשְׁבָיו וַיָּשִׁיבוּ אֶת־הַמֶּלֶךְ דָּבָר׃
וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיֶּאֱסֹף אֶת־כָּל־זִקְנֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם׃
וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ בֵּית־יְהוָה וְכָל־אִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל־הָעָם מִגָּדוֹל וְעַד־קָטָן וַיִּקְרָא בְאָזְנֵיהֶם אֶת־כָּל־דִּבְרֵי סֵפֶר הַבְּרִית הַנִּמְצָא בֵּית יְהוָה׃
וַיַּעֲמֹד הַמֶּלֶךְ עַל־עָמְדוֹ וַיִּכְרֹת אֶת־הַבְּרִית לִפְנֵי יְהוָה לָלֶכֶת אַחֲרֵי יְהוָה וְלִשְׁמוֹר אֶת־מִצְוֺתָיו וְעֵדְוֺתָיו וְחֻקָּיו בְּכָל־לְבָבוֹ וּבְכָל־נַפְשׁוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת־דִּבְרֵי הַבְּרִית הַכְּתוּבִים עַל־הַסֵּפֶר הַזֶּה׃
וַיַּעֲמֵד אֵת כָּל־הַנִּמְצָא בִירוּשָׁלִַם וּבִנְיָמִן וַיַּעֲשׂוּ יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם כִּבְרִית אֱלֹהִים אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם׃
וַיָּסַר יֹאשִׁיָּהוּ אֶת־כָּל־הַתּוֹעֵבוֹת מִכָּל־הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲבֵד אֵת כָּל־הַנִּמְצָא בְּיִשְׂרָאֵל לַעֲבוֹד אֶת־יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם כָּל־יָמָיו לֹא סָרוּ מֵאַחֲרֵי יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם׃