דברי הימים ב · פרק י״ח
הקונספציה של שומרון: בריתות פוליטיות ונבואת שקר
וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ חַי־יְהוָה כִּי אֶת־אֲשֶׁר־יֹאמַר אֱלֹהַי אֹתוֹ אֲדַבֵּר׃
פסוק יגהקול הקטן שאמר את האמת
הלילה נספר על שני מלכים שכנים, יהושפט ואחאב, שהחליטו לצאת יחד למסע גדול וחשוב. המלך אחאב רצה מאוד לשמוע שהכל יהיה קל ופשוט, ולכן הוא אסף המון אנשים שרק צעקו, שרו ורקדו סביבו ואמרו לו: 'אתה תנצח בקלות, הכל יהיה נפלא!'. אבל המלך יהושפט הרגיש בלב שמשהו פה לא נכון, ושצריך לחפש את האמת. הוא ביקש לקרוא למיכיהו, איש מיוחד ואמיץ שתמיד אמר רק את האמת, גם כשהיא הייתה קשה לשמיעה. מיכיהו לא נבהל מהמלכים ואמר להם באומץ שהמסע הזה עלול להיות מסוכן מאוד עבורם. אחאב כעס ולא רצה להקשיב, אבל יהושפט למד שיעור חשוב לחיים: לפעמים הקול השקט והאמיץ שאומר לנו את האמת, הוא הקול שהכי כדאי לנו להקשיב לו כדי לשמור על עצמנו ועל חברינו.
הפסוק הזה מלמד אותנו על החשיבות של נאמנות לאמת הפנימית שלנו, גם כשיש לחץ חברתי עצום מסביב לעשות אחרת.
הסיפור מזמין אותנו לדבר עם הילדים על חשיבותה של האמת ועל האומץ להגיד אותה, גם כשאחרים סביבנו אומרים משהו אחר. ילדים נתקלים לעיתים קרובות בלחץ חברתי בגן או בבית הספר (למשל, כשכולם צוחקים על ילד אחר או עושים משהו אסור). תוכלו להשתמש בדמותו של מיכיהו כדי להראות להם שזה בסדר גמור – ואפילו גיבורי מאוד – להיות הקול שאומר את האמת ועוצר מעשה לא נכון.
- למה לדעתך המלך אחאב כל כך כעס על מיכיהו שאמר לו את האמת?
- האם קרה לך פעם שהרגשת שמשהו לא נכון לעשות, למרות שכל החברים אמרו שזה בסדר?
- איך אנחנו יכולים לעזור לחבר כשאנחנו רואים שכולם מסביבו טועים או לא מתנהגים יפה?
הנביא שאמר רק את האמת
דמיינו שאתם עומדים בחצר ארמון ענקית ומפוארת. שני מלכים חזקים, יהושפט ואחאב, יושבים על כיסאות זהב מבריקים. הם רוצים לצאת למלחמה, ומסביבם רוקדים ושרים ארבע מאות אנשים שצועקים: 'אתם תנצחו! אתם הכי חזקים!'. הכל נראה שמח ורועש, אבל המלך יהושפט מרגיש בלב שמשהו פה לא אמיתי. הוא מבקש לשמוע קול אחר. אז מגיע מיכיהו. כולם לוחשים לו: 'תגיד גם אתה שהכל יהיה מצוין!', אבל מיכיהו מחליט להיות אמיץ. הוא מספר להם את האמת הקשה – שהמלחמה הזו מסוכנת מאוד. המלך אחאב כועס ושולח אותו לכלא, אבל מיכיהו לא נבהל. המלכים יוצאים לדרך, ואחאב אפילו מתחפש כדי להתחבא, אבל את האמת אי אפשר להסתיר.
מיכיהו הנביא מבטיח שהוא יגיד רק את האמת שאלוהים מגלה לו, אפילו אם המלך יכעס עליו.
הידעתם? המלך אחאב ניסה להתחפש לחייל פשוט כדי שאף אחד לא יזהה אותו בקרב, אבל חץ אחד שנורה לגמרי במקרה מצא אותו בכל זאת!
מה יקרה למלך יהושפט שנשאר בבגדי המלכות המפוארים שלו באמצע השדה? בפרק הבא נגלה!
לבד מול ארבע מאות: המבחן של מיכיהו
יהושפט מלך יהודה העשיר מגיע לביקור אצל אחאב מלך ישראל בשומרון. אחאב מארח אותו ביד המלך ומציע לו שותפות: לצאת יחד למלחמה ברמות גלעד. יהושפט מסכים, אך מבקש קודם להתייעץ עם אלוהים. אחאב מביא 400 נביאים שמבטיחים ניצחון מוחץ, אך יהושפט חושד שהם רק מנסים להחניף למלך. הוא דורש נביא אמיתי. אחאב מביא בחוסר רצון את מיכיהו בן ימלא, נביא שהוא שונא כי הוא תמיד אומר לו את האמת הלא נעימה. למרות לחץ כבד להתיישר עם הרוב, מיכיהו מזהיר שהמלחמה תסתיים באסון ובמותו של אחאב. אחאב הזועם משליך אותו לכלא ויוצא למלחמה בכל זאת, תוך שהוא מתחפש כדי להתחמק מהגורל. אך הנבואה מתגשמת, ואחאב נפגע מחץ מקרי ומת.
מיכיהו מסרב להגיד מה שכולם רוצים לשמוע. הוא מתחייב לומר רק את האמת, גם כשהוא עומד לבד מול כולם.
כשכולם בקבוצה אומרים אותו דבר רק כדי לרצות את ה'מנהיג' של החבורה, אל תהססו להיות אלה ששואלים את השאלות הקשות. לפעמים הקול הבודד שלכם הוא זה שימנע אסון.
זה כמו שכולם בכיתה מחליטים להבריז משיעור או לעשות מתיחה מוגזמת לילד אחר, וכולם אומרים 'יהיה בסדר, יהיה קורע!'. רק ילד אחד מעז להגיד בקול רם: 'חבר'ה, זה ייגמר רע וישעו את כולנו'.
מסכות, שקרים וחץ אחד מקרי
הסיפור מתחיל בברית פוליטית ומשפחתית בין יהושפט, מלך יהודה העשיר והמכובד, לבין אחאב, מלך ישראל. במהלך ביקור חגיגי בשומרון, אחאב מארח את יהושפט בפאר רב ומשכנע אותו להצטרף אליו למלחמה נגד ארם ברמות גלעד. יהושפט מסכים, אך מתעקש לקבל אישור אלוהי לפני היציאה לקרב. אחאב מציג בפניו מופע ראוותני של ארבע מאות נביאי חצר שמבטיחים הצלחה מוחצת ומהירה. יהושפט לא קונה את ההצגה הזו ומבקש נביא אמת של אלוהים. כך מגיע מיכיהו בן ימלא, שמסרב להיכנע ללחץ החברתי והפוליטי העצום. הוא חושף חזון שמימי מדהים שבו אלוהים מאפשר ל'רוח שקר' להטעות את נביאי המלך כדי להוביל את אחאב למותו בקרב. למרות האזהרה הברורה, ואף על פי שאחאב כועס ומשליך את מיכיהו לכלא, המלכים יוצאים לקרב. אחאב מנסה לרמות את הגורל ומתחפש לחייל פשוט בעוד יהושפט נשאר בבגדי המלכות שלו. בסופו של דבר, יהושפט ניצל בנס, ואילו אחאב נפגע מחץ שנורה באקראי ומת בדיוק כפי שניבא מיכיהו.
פסוק זה מבטא את תמצית תפקידו של נביא האמת במקרא. מול לחץ פוליטי כבד, מול ארבע מאות נביאים המרצים את השלטון, ומול אזהרת השליח הקיסרי להתיישר עם הרוב, מיכיהו מצהיר על מחויבותו המוחלטת לאמת האלוהית. הוא מסרב לעדן את המסר או לשקר כדי למצוא חן בעיני המלכים, גם כאשר הוא יודע שהדבר יעלה לו בחירותו ובחייו.
להעמקה בסיפור⌄
בואו נצלול לרגע לתוך הדינמיקה הפוליטית והפסיכולוגית של הפרק הזה. על פני השטח, יש כאן ברית נוצצת בין שתי ממלכות אחיות – יהודה וישראל. יהושפט הוא מלך דתי וטוב, אבל יש לו חולשה בולטת: הוא מתקשה להגיד 'לא' לאחאב הכריזמטי והחזק. כשאחאב מציע לצאת למלחמה ומארגן מופע מטורף של ארבע מאות נביאים שכולם צועקים פה אחד 'עלה והצלח!', יהושפט מרגיש שמשהו פה מסריח. הדינמיקה הזו מוכרת לנו היטב מהחיים שלנו: לחץ קבוצתי שבו כולם מהנהנים ומסכימים עם המנהיג החזק, פשוט כי זה נוח ומשתלם, ואיש אינו מעז להצביע על הבעיות האמיתיות. ואז מגיע מיכיהו בן ימלא. הדמות שלו היא מופת של יושרה קיצונית ואומץ לב יוצא דופן. השליח שנשלח להביא אותו מהכלא מנסה לרמוז לו בעדינות: 'שמע, כולם אומרים דברים טובים, אל תהיה הורס המסיבות, פשוט תזרום עם כולם'. אבל מיכיהו עונה משפט לפנתיאון: מה שאלוהים יגיד לי, את זה אגיד. כשהוא מגיע למלכים, הוא בהתחלה עונה להם בציניות ובסרקזם מוחלט ('בטח, תעלו ותצליחו'), עד שאחאב מבין שהוא לועג לו ומשביע אותו לומר את האמת בלבד. ואז מיכיהו מפיל את הפצצה: הוא מתאר את צבא ישראל מפוזר על ההרים כמו כבשים בלי רועה, ומגלה סוד מדהים מאחורי הקלעים של השמיים – אלוהים החליט להפיל את אחאב, ונתן לרוח שקר להיכנס בפי כל נביאיו כדי שיפתתו אותו לצאת לקרב. זהו תיאור נועז שמראה שהשקר של הנביאים הוא בעצם חלק מתוכנית אלוהית להעניש את המלך שלא מוכן להקשיב לאמת. הסוף של הסיפור הוא אירוניה במיטבה. אחאב חושב שהוא יכול לעקוף את אלוהים בעזרת טקטיקה פשוטה: הוא מתחפש לחייל פשוט ושולח את יהושפט לשדה הקרב לבוש בבגדי מלכות, כמו מטרה ניידת. הארמים אכן רודפים אחרי יהושפט, אבל כשהוא זועק לעזרה, אלוהים מציל אותו. ואילו אחאב, שמסתתר בתוך ההמון, נפגע מחץ שנורה 'לתומו' – כלומר, בלי כוונה ספציפית של הקשת הארמי. החץ הזה מוצא בדיוק את הסדק הקטן בשריון שלו. זה מראה לנו שאי אפשר להתחבא מהאמת או מההשלכות של המעשים שלנו, לא משנה כמה מסכות נלבש וכמה ננסה להפיל את האשמה על אחרים.
אם הייתם במקום יהושפט, והייתם שומעים את נבואת הזעם של מיכיהו, האם הייתם מעזים להגיד לאחאב שאתם מבטלים את השותפות וחוזרים הביתה, או שהייתם יוצאים למלחמה בכל זאת בגלל הלא-נעים?
הקונספציה של שומרון: בריתות פוליטיות ונבואת שקר
דברי הימים ב' פרק יח מציג דרמה פוליטית ודתית מורכבת במרכזה עומדת הברית בין ממלכת יהודה לממלכת ישראל. יהושפט מלך יהודה, הנהנה מעושר ומעמד רב, כורת ברית נישואין עם משפחתו של אחאב מלך ישראל. במהלך ביקור ממלכתי בשומרון, אחאב מנצל את האירוח המפואר והזבחים הרבים כדי לשכנע את יהושפט לצאת עמו למערכה צבאית משותפת לכיבוש רמות גלעד מידי ארם. יהושפט מסכים עקרונית להצטרף ללחימה, אך דורש לקבל הכוונה אלוהית ברורה לפני היציאה לקרב. אחאב מכנס ארבע מאות נביאים המנבאים פה אחד ניצחון מזהיר. יהושפט, החש בחוסר האמינות של המופע הקבוצתי הזה, דורש נביא לה' בלבד. בחוסר רצון מזמן אחאב את מיכיהו בן ימלא, נביא שנוא עליו בשל נבואותיו הביקורתיות. מיכיהו, למרות לחצים כבדים להתיישר עם הרוב, מנבא תבוסה קשה ומות המלך, ואף חושף חזון תיאולוגי נועז שבו אלוהים משתמש ברוח שקר כדי להטעות את אחאב. אחאב משליך את מיכיהו לכלא ויוצא למלחמה בכל זאת. כדי להתגונן מפני הגורל, אחאב מתחפש לחייל פשוט ומשאיר את יהושפט בבגדי המלכות המפוארים שלו. בקרב, יהושפט כמעט נהרג על ידי הארמים אך ניצל בזעקתו לה', בעוד אחאב נפגע מחץ מקרי שנורה לתומו, ומת לעת ערב.
פסוק זה מבטא את תמצית תפקידו של נביא האמת במקרא. מול לחץ פוליטי כבד, מול ארבע מאות נביאים המרצים את השלטון, ומול אזהרת השליח הקיסרי להתיישר עם הרוב, מיכיהו מצהיר על מחויבותו המוחלטת לאמת האלוהית. הוא מסרב לעדן את המסר או לשקר כדי למצוא חן בעיני המלכים, גם כאשר הוא יודע שהדבר יעלה לו בחירותו ובחייו.
הדרש — קריאה לעומק⌄
פרק יח בדברי הימים ב' (המקביל לפרק כב בספר מלכים א') הוא אחד הטקסטים המרתקים ביותר במקרא לבחינת מוסד הנבואה, הפסיכולוגיה של השלטון והדינמיקה של קבלת החלטות. הסיפור בנוי על מתח מובנה בין שלוש רמות של מציאות: המציאות הפוליטית הגלויה (הברית בין המלכים), המציאות הנבואית המזויפת (ארבע מאות הנביאים) והמציאות האלוהית הנסתרת (חזון השמיים של מיכיהו). מבחינה ספרותית, הפרק משתמש באירוניה דרמטית חריפה. יהושפט, המוצג לאורך הספר כמלך צדיק, נופל למלכודת של קונפורמיזם פוליטי. הוא מתחתן באחאב ונגרר אחריו. הסצנה בגורן פתח שער שומרון היא תיאטרון פוליטי במיטבו: שני המלכים יושבים בלבוש מלכותי מלא על כסאותיהם, ומולם מתחולל מפגן כוח של נבואת שקר המונית, המיוצגת על ידי צדקיהו בן כנענה וקרני הברזל שלו. קרני הברזל מסמלות כוח פיזי ואגרסיביות, אך הן חלולות מבחינה רוחנית. מיכיהו בן ימלא מייצג את האנטי-תזה לממסד הזה. המפגש שלו עם השליח חושף את הלחץ החברתי המופעל על קולות עצמאיים במערכת דיקטטורית. כניסתו של מיכיהו דרמטית: הוא מתחיל בחיקוי ציני של נביאי השקר ('עלו והצליחו'), כלי ספרותי המדגיש את הגיחוך שבבקשת המלך לשמוע אמת כאשר הוא חפץ בשקר. כשאחאב משביע אותו, מיכיהו עובר לחזון קטסטרופלי של צאן ללא רועה. השיא התיאולוגי של הפרק הוא חשיפת המועצה השמימית. מיכיהו מתאר את ה' יושב על כסאו, שואל מי יפתה את אחאב. הופעת 'הרוח' המציעה להיות רוח שקר בפי הנביאים, מעלה שאלות תיאולוגיות קשות על גבולות הבחירה החופשית וההטעיה האלוהית. עם זאת, המסר ברור: מי שבוחר לחיות בשקר ולסלק את האמת מחייו, סופו שהשקר עצמו יהפוך לכלי השמדתו. האירוניה מגיעה לשיאה בשדה הקרב. אחאב, המשוכנע שהוא יכול להערים על הנבואה באמצעות תחפושת (אקט של היבריס מובהק), משתמש ביהושפט כפיתיון. אולם, ההשגחה האלוהית אינה כפופה למסכות אנושיות. יהושפט ניצל בזכות פנייתו לה', ואילו אחאב נפגע מחץ שנורה 'לתומו' – ביטוי המדגיש כי מה שנראה לבני האדם כמקריות מוחלטת הוא למעשה מימוש מדויק של הרצון האלוהי. מותו האיטי של אחאב במרכבתו נוכח פני האויב חותם את הגולל על ניסיונו להתחמק מגורלו. בספר דברי הימים, הסיפור מקבל משנה תוקף בהקשר של שלטונו של יהושפט. בעוד שבספר מלכים המוקד הוא בעיקר חטאיו של אחאב, כאן מודגשת האזהרה ליהושפט ולממלכת יהודה מפני התחברות לרשע. הברית עם ממלכת ישראל הצפונית, שנתפסה כחוטאת וכעובדת עבודה זרה, מתוארת כטעות אסטרטגית ורוחנית חמורה. הצלתו של יהושפט בשדה הקרב מיוחסת ישירות להתערבות אלוהית מפורשת ('ויהוה עזרו ויסיתם אלוהים ממנו'), תוספת ייחודית של בעל דברי הימים המדגישה את עקרון הגמול האישי וההשגחה המיידית על המלך הצדיק, למרות מעידתו הפוליטית.
- הסכנה שב'תיבת תהודה' ניהוליתבארגונים רבים, מנהלים נוטים להקיף את עצמם ביועצים שאומרים להם רק את מה שהם רוצים לשמוע (Yes-men), בדומה ל-400 נביאי השקר של אחאב. מנהיג או מנהל חכם חייב לטפח תרבות ארגונית המאפשרת ואף מעודדת השמעת דעות מנוגדות וביקורת נוקבת. השתקת ה'מיכיהו' של הארגון עלולה להוביל להחלטות אסטרטגיות הרסניות.
- המחיר של פשרות מוסריות בשם הנימוסיהושפט ידע שדברי 400 הנביאים אינם אמת, והוא אף שמע את נבואת האזהרה של מיכיהו. למרות זאת, בשל חוסר נעימות פוליטית ורצון לשמור על הברית עם אחאב, הוא יצא למלחמה וכמעט שילם בחייו. בחיים האישיים והמקצועיים, לעיתים אנו נגררים למיזמים או להחלטות מזיקות רק משום שלא נעים לנו לסגת מהתחייבות חברתית או עסקית שגילנו שהיא בעייתית.
- אי אפשר להתחפש בפני המציאותניסיונו של אחאב להתחמק מהשלכות מעשיו על ידי שינוי חזותי (התחפשות) מייצג את הנטייה האנושית לנסות לפתור בעיות עמוקות באמצעות פתרונות קוסמטיים או הסתרת האמת. כאשר אדם מתמודד עם משבר (חובות כספיים, בעיות בזוגיות, כשלים מקצועיים), ניסיון 'להתחפש' ולהעמיד פנים שהכל כשורה לא ימנע מהחץ של המציאות לפגוע בסדקי השריון.
הפרק מעלה דילמה תיאולוגית ומוסרית חריפה: האם אלוהים משתמש בשקר כדי להעניש את האדם? חזון מיכיהו מתאר את אלוהים כמי שמאשר ל'רוח שקר' להטעות את נביאי אחאב. הדבר מעורר תהייה קשה לגבי גבולות הבחירה החופשית של אחאב – אם אלוהים עצמו דואג לכך שהמלך ישמע רק שקרים, האם יש לאחאב סיכוי אמיתי לחזור בתשובה או לקבל החלטה נכונה? הדילמה נותרת פתוחה ומציגה תפיסה מורכבת של צדק אלוהי המשתמש בחולשותיו של האדם ככלי לענישתו.
📖 קראו את הפרק המלא⌄
וַיְהִי לִיהוֹשָׁפָט עֹשֶׁר וְכָבוֹד לָרֹב וַיִּתְחַתֵּן לְאַחְאָב׃
וַיֵּרֶד לְקֵץ שָׁנִים אֶל־אַחְאָב לְשֹׁמְרוֹן וַיִּזְבַּח־לוֹ אַחְאָב צֹאן וּבָקָר לָרֹב וְלָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ וַיְסִיתֵהוּ לַעֲלוֹת אֶל־רָמוֹת גִּלְעָד׃
וַיֹּאמֶר אַחְאָב מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל אֶל־יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה הֲתֵלֵךְ עִמִּי רָמֹת גִּלְעָד וַיֹּאמֶר לוֹ כָּמוֹנִי כָמוֹךָ וּכְעַמְּךָ עַמִּי וְעִמְּךָ בַּמִּלְחָמָה׃
וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אֶל־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל דְּרָשׁ־נָא כַיּוֹם אֶת־דְּבַר יְהוָה׃
וַיִּקְבֹּץ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל אֶת־הַנְּבִאִים אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הֲנֵלֵךְ אֶל־רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה אִם־אֶחְדָּל וַיֹּאמְרוּ עֲלֵה וְיִתֵּן הָאֱלֹהִים בְּיַד הַמֶּלֶךְ׃
וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט הַאֵין פֹּה נָבִיא לַיהוָה עוֹד וְנִדְרְשָׁה מֵאֹתוֹ׃
וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל אֶל־יְהוֹשָׁפָט עוֹד אִישׁ־אֶחָד לִדְרוֹשׁ אֶת־יְהוָה מֵאֹתוֹ וַאֲנִי שְׂנֵאתִיהוּ כִּי־אֵינֶנּוּ מִתְנַבֵּא עָלַי לְטוֹבָה כִּי כָל־יָמָיו לְרָעָה הוּא מִיכָיְהוּ בֶן־יִמְלָא וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אַל־יֹאמַר הַמֶּלֶךְ כֵּן׃
וַיִּקְרָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל־סָרִיס אֶחָד וַיֹּאמֶר מַהֵר מיכהו [מִיכָיְהוּ] בֶן־יִמְלָא׃
וּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ־יְהוּדָה יוֹשְׁבִים אִישׁ עַל־כִּסְאוֹ מְלֻבָּשִׁים בְּגָדִים וְיֹשְׁבִים בְּגֹרֶן פֶּתַח שַׁעַר שֹׁמְרוֹן וְכָל־הַנְּבִיאִים מִתְנַבְּאִים לִפְנֵיהֶם׃
וַיַּעַשׂ לוֹ צִדְקִיָּהוּ בֶן־כְּנַעֲנָה קַרְנֵי בַרְזֶל וַיֹּאמֶר כֹּה־אָמַר יְהוָה בְּאֵלֶּה תְּנַגַּח אֶת־אֲרָם עַד־כַּלּוֹתָם׃
וְכָל־הַנְּבִאִים נִבְּאִים כֵּן לֵאמֹר עֲלֵה רָמֹת גִּלְעָד וְהַצְלַח וְנָתַן יְהוָה בְּיַד הַמֶּלֶךְ׃
וְהַמַּלְאָךְ אֲשֶׁר־הָלַךְ לִקְרֹא לְמִיכָיְהוּ דִּבֶּר אֵלָיו לֵאמֹר הִנֵּה דִּבְרֵי הַנְּבִאִים פֶּה־אֶחָד טוֹב אֶל־הַמֶּלֶךְ וִיהִי־נָא דְבָרְךָ כְּאַחַד מֵהֶם וְדִבַּרְתָּ טּוֹב׃
וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ חַי־יְהוָה כִּי אֶת־אֲשֶׁר־יֹאמַר אֱלֹהַי אֹתוֹ אֲדַבֵּר׃
וַיָּבֹא אֶל־הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֵלָיו מִיכָה הֲנֵלֵךְ אֶל־רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה אִם־אֶחְדָּל וַיֹּאמֶר עֲלוּ וְהַצְלִיחוּ וְיִנָּתְנוּ בְּיֶדְכֶם׃
וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַמֶּלֶךְ עַד־כַּמֶּה פְעָמִים אֲנִי מַשְׁבִּיעֶךָ אֲשֶׁר לֹא־תְדַבֵּר אֵלַי רַק־אֱמֶת בְּשֵׁם יְהוָה׃
וַיֹּאמֶר רָאִיתִי אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵל נְפוֹצִים עַל־הֶהָרִים כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין־לָהֶן רֹעֶה וַיֹּאמֶר יְהוָה לֹא־אֲדֹנִים לָאֵלֶּה יָשׁוּבוּ אִישׁ־לְבֵיתוֹ בְּשָׁלוֹם׃
וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל אֶל־יְהוֹשָׁפָט הֲלֹא אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ לֹא־יִתְנַבֵּא עָלַי טוֹב כִּי אִם־לְרָע׃
וַיֹּאמֶר לָכֵן שִׁמְעוּ דְבַר־יְהוָה רָאִיתִי אֶת־יְהוָה יוֹשֵׁב עַל־כִּסְאוֹ וְכָל־צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמְדִים עַל־יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ׃
וַיֹּאמֶר יְהוָה מִי יְפַתֶּה אֶת־אַחְאָב מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל וְיַעַל וְיִפֹּל בְּרָמוֹת גִּלְעָד וַיֹּאמֶר זֶה אֹמֵר כָּכָה וְזֶה אֹמֵר כָּכָה׃
וַיֵּצֵא הָרוּחַ וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי יְהוָה וַיֹּאמֶר אֲנִי אֲפַתֶּנּוּ וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו בַּמָּה׃
וַיֹּאמֶר אֵצֵא וְהָיִיתִי לְרוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל־נְבִיאָיו וַיֹּאמֶר תְּפַתֶּה וְגַם־תּוּכָל צֵא וַעֲשֵׂה־כֵן׃
וְעַתָּה הִנֵּה נָתַן יְהוָה רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי נְבִיאֶיךָ אֵלֶּה וַיהוָה דִּבֶּר עָלֶיךָ רָעָה׃
וַיִּגַּשׁ צִדְקִיָּהוּ בֶן־כְּנַעֲנָה וַיַּךְ אֶת־מִיכָיְהוּ עַל־הַלֶּחִי וַיֹּאמֶר אֵי זֶה הַדֶּרֶךְ עָבַר רוּחַ־יְהוָה מֵאִתִּי לְדַבֵּר אֹתָךְ׃
וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ הִנְּךָ רֹאֶה בַּיּוֹם הַהוּא אֲשֶׁר תָּבוֹא חֶדֶר בְּחֶדֶר לְהֵחָבֵא׃
וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל קְחוּ אֶת־מִיכָיְהוּ וַהֲשִׁיבֻהוּ אֶל־אָמוֹן שַׂר־הָעִיר וְאֶל־יוֹאָשׁ בֶּן־הַמֶּלֶךְ׃
וַאֲמַרְתֶּם כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ שִׂימוּ זֶה בֵּית הַכֶּלֶא וְהַאֲכִלֻהוּ לֶחֶם לַחַץ וּמַיִם לַחַץ עַד שׁוּבִי בְשָׁלוֹם׃
וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ אִם־שׁוֹב תָּשׁוּב בְּשָׁלוֹם לֹא־דִבֶּר יְהוָה בִּי וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ עַמִּים כֻּלָּם׃
וַיַּעַל מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ־יְהוּדָה אֶל־רָמֹת גִּלְעָד׃
וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל־יְהוֹשָׁפָט הִתְחַפֵּשׂ וָבוֹא בַמִּלְחָמָה וְאַתָּה לְבַשׁ בְּגָדֶיךָ וַיִּתְחַפֵּשׂ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ בַּמִּלְחָמָה׃
וּמֶלֶךְ אֲרָם צִוָּה אֶת־שָׂרֵי הָרֶכֶב אֲשֶׁר־לוֹ לֵאמֹר לֹא תִּלָּחֲמוּ אֶת־הַקָּטֹן אֶת־הַגָּדוֹל כִּי אִם־אֶת־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ׃
וַיְהִי כִּרְאוֹת שָׂרֵי הָרֶכֶב אֶת־יְהוֹשָׁפָט וְהֵמָּה אָמְרוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הוּא וַיָּסֹבּוּ עָלָיו לְהִלָּחֵם וַיִּזְעַק יְהוֹשָׁפָט וַיהוָה עֲזָרוֹ וַיְסִיתֵם אֱלֹהִים מִמֶּנּוּ׃
וַיְהִי כִּרְאוֹת שָׂרֵי הָרֶכֶב כִּי לֹא־הָיָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיָּשֻׁבוּ מֵאַחֲרָיו׃
וְאִישׁ מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת לְתֻמּוֹ וַיַּךְ אֶת־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בֵּין הַדְּבָקִים וּבֵין הַשִּׁרְיָן וַיֹּאמֶר לָרַכָּב הֲפֹךְ ידיך [יָדְךָ] וְהוֹצֵאתַנִי מִן־הַמַּחֲנֶה כִּי הָחֳלֵיתִי׃
וַתַּעַל הַמִּלְחָמָה בַּיּוֹם הַהוּא וּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הָיָה מַעֲמִיד בַּמֶּרְכָּבָה נֹכַח אֲרָם עַד־הָעָרֶב וַיָּמָת לְעֵת בּוֹא הַשָּׁמֶשׁ׃