דברי הימים ב · פרק י״ז
ממלכת הרוח והברזל: הרפורמה המקיפה של יהושפט
וַֽיְלַמְּד֭וּ בִּיהוּדָ֑ה וְעִמָּהֶ֭ם סֵ֤פֶר תּוֹרַ֧ת יְהוָ֨ה וַיָּסֹ֙בּוּ֙ בְּכָל־עָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וַֽיְלַמְּד֖וּ בָּעָֽם׃
פסוק ט'המלך ששלח מורים עם ספרים
פעם אחת, לפני שנים רבות, מלך ביהודה מלך טוב וחכם ושמו יהושפט. יהושפט רצה מאוד לשמור על הממלכה שלו בטוחה ושלווה. הוא בנה חומות חזקות ומגדלים גבוהים, אבל הוא ידע שחומות של אבן הן לא מספיקות. הוא רצה שלכל הילדים וההורים בממלכה יהיה לב טוב וחכם. מה עשה המלך הטוב? הוא שלח את האנשים הכי חכמים שלו, יחד עם ספרי תורה יפים, לכל הערים והכפרים בארץ. המורים המיוחדים האלה עברו מבית לבית, אספו את כולם ולימדו אותם סיפורים נפלאים וחוקים של חסד, אהבה ועזרה לזולת. העם שמח מאוד ללמוד, והממלכה הפכה למקום הכי נעים ומאוחד שיש. אפילו המלכים השכנים ראו כמה הממלכה של יהושפט חזקה וטובה, והביאו לו מתנות נפלאות של שלום.
המלך מלמד אותנו שחוסן אמיתי של משפחה או חברה מתחיל בחינוך ובערכים משותפים, ולא רק בהגנה חומרית.
הסיפור על המלך יהושפט מדגיש את החשיבות של חינוך וערכים כבסיס לביטחון ולחוסן של הבית. המלך הבין שכוח פיזי אינו מספיק אם אין מאחוריו לב טוב וערכים משותפים. כהורים, אנו משקיעים רבות בהגנה פיזית ובצרכים החומריים של ילדינו, אך הפרק מזכיר לנו שההשקעה החשובה ביותר היא בחינוך, בשיחה ובערכים שאנו מעבירים להם. תוכלו לנצל את הסיפור כדי לשוחח עם הילד על החשיבות של למידה וסקרנות, ולהראות לו שהידע והערכים שלמד היום הם הכוח האמיתי שישמור עליו בעתיד.
- אם המלך יהושפט היה שולח מורה מיוחד אליך הביתה, איזה סיפור או נושא הכי היית רוצה ללמוד ממנו?
- למה לדעתך המלך חשב שללמוד תורה וערכים זה יותר חשוב מאשר רק לבנות חומות חזקות?
- איזה חוק טוב או מעשה של חסד שלמדת לאחרונה היית רוצה ללמד חבר מחר בגן או בבית הספר?
המלך ששלח מורים לכל המדינה
דמיין שאתה גר בעיר קטנה, ופתאום מגיע אליכם מורה מיוחד עם ספר גדול ומרתק! זה בדיוק מה שקרה בממלכת יהודה. כשיהושפט הפך למלך, הוא לא רק בנה חומות ומגדלים גבוהים כדי להגן על העם שלו. הוא ידע שיש משהו חשוב אפילו יותר: שכולם ידעו לעשות את הטוב והישר. לכן, הוא שלח שרים, כוהנים ולויים חכמים, שעברו מעיר לעיר ולימדו את כולם את חוקי התורה היפים. האנשים שמחו מאוד ללמוד, והממלכה הפכה למקום שקט, בטוח ומלא באור. אפילו המדינות השכנות ראו כמה הממלכה של יהושפט חזקה ומאוחדת, והביאו לו מתנות נפלאות כמו כסף והמוני כבשים צמריריות. כולם חיו בשלום ובשמחה גדולה.
המלך יהושפט שלח מורים מיוחדים עם ספר תורה לכל הערים, כדי שכל הילדים וההורים ילמדו איך להיות אנשים טובים וחברים טובים.
השכנים של יהושפט הביאו לו במתנה לא פחות מ-15,400 כבשים ותיישים כדי להראות לו כבוד וידידות!
אבל מה יקרה כשיהושפט יחליט לשתף פעולה עם מלך אחר שלא הולך בדרכים הטובות? בפרק הבא נגלה...
יהושפט מציג: המהפכה החינוכית הראשונה בהיסטוריה
יהושפט עולה לשלטון בממלכת יהודה ומבין מיד שהגנה על המדינה דורשת יותר מאשר רק חרבות וחומות. הוא מתחיל בחיזוק הצבא ובניית מבצרים, אך המהלך המפתיע באמת שלו הוא מהפכת חינוך ארצית. בשנה השלישית למלכותו, הוא שולח משלחת של שרים, לויים וכוהנים שמסתובבים בכל ערי יהודה עם ספר התורה ומלמדים את העם. המהלך הזה יוצר אחדות פנימית חזקה כל כך, שפחד אלוהי נופל על הממלכות השכנות. במקום להילחם ביהודה, הפלשתים והערבים מביאים ליהושפט מנחות, כסף ואלפי כבשים. הממלכה משגשגת, הצבא גדל לממדי ענק, ויהושפט הופך לאחד המלכים החזקים והמוערכים ביותר, בזכות השילוב בין עוצמה צבאית לחינוך וערכים.
יהושפט הבין שצבא חזק זה לא מספיק; הוא שלח מורים לכל הארץ כדי לתת לכולם חינוך וערכים שישמרו עליהם מאוחדים.
כשאתה רוצה להוביל קבוצה או להצליח בפרויקט, אל תסתמך רק על כוח או סמכות. תדאג שכולם יבינו את המטרה המשותפת וירגישו חלק מהרעיון - חיבור אמיתי חזק יותר מכל פקודה.
זה כמו מנהל בית ספר חדש שמחליט שבמקום להחמיר בעונשים ובאבטחה, הוא ישקיע את רוב התקציב בשיעורים מעניינים, פעילויות חברתיות ועזרה הדדית בין התלמידים - ופתאום האלימות נעלמת מעצמה.
חומות של דעת: המלך שהבין שכוח צבאי מתחיל בחינוך
לאחר מות אביו אסא, יהושפט עולה לכס המלוכה בממלכת יהודה ומבין שעליו לבסס את שלטונו מול האיומים שמסביב. הוא פותח בסדרת פעולות ביטחוניות: מציב כוחות בערים הבצורות ומקים נציבויות צבאיות. אולם, יהושפט מבין שחוסן לאומי אינו נמדד רק במספר החיילים. הוא יוזם רפורמה דתית וחינוכית חסרת תקדים: הוא מסיר את פולחן האלילים (הבמות והאשרות) ושולח משלחת ממלכתית של שרים, לויים וכוהנים לכל רחבי הארץ. המשלחת נושאת עמה את ספר תורת ה' ומלמדת את העם באופן פעיל. התוצאה של המהלך הזה מדהימה: אחדות העם והחוסן הפנימי מקרינים החוצה, וממלכות האזור מתמלאות יראת כבוד כלפי יהודה ונמנעות מלהילחם בה. הפלשתים והערבים אף מביאים ליהושפט מסים ומנחות בהיקפים עצומים. יהושפט ממשיך לבנות מבצרים וערי מסחר, ומארגן צבא קבע אדיר ומאומן היטב, המורכב ממאות אלפי לוחמים גיבורים המשרתים בנאמנות את המלך בירושלים ובכל ערי המבצר.
פסוק זה מתאר את מפעל החינוך המהפכני של המלך יהושפט. במקום להסתפק בביצור גבולות פיזיים, המלך מבין שחוסנה האמיתי של הממלכה טמון בחיבור של העם לערכיו ולספר החוקים שלו. שליחת הכהנים והלויים לכל ערי יהודה כדי להנגיש את התורה לציבור הרחב מסמנת מעבר ממנהיגות של כוח למנהיגות של רוח ודעת, המעניקה לעם שפה משותפת וזהות מלוכדת.
להעמקה בסיפור⌄
כשיהושפט עולה לשלטון, הוא עומד בפני דילמה קלאסית של כל מנהיג: איך לבנות יציבות בממלכה קטנה המוקפת אויבים. התשובה האינסטינקטיבית של רוב השליטים לאורך ההיסטוריה הייתה גיוס כפוי, מיסים כבדים ובניית חומות. יהושפט אכן עושה את כל אלה - הוא מבצר ערים ומקים צבא עצום - אבל הוא מבין משהו עמוק בהרבה על טבע האדם. הוא מבין שחומות אבן יכולות להיסדק, ושחיילים ללא רוח לחימה או ערכים משותפים לא יחזיקו מעמד ברגע האמת.
הצעד המהפכני שלו הוא שליחת השרים, הלויים והכוהנים ללמד את ספר התורה בערי יהודה. דמיינו את זה: שרי הממשלה הבכירים ביותר, יחד עם אנשי הדת והרוח, יוצאים למסע שטח, עוברים מכפר לכפר ומלמדים את התושבים. זה לא היה רק אקט דתי, אלא מהלך חברתי ופוליטי ממדרגה ראשונה. באותם ימים, ספר החוקים (התורה) לא היה נגיש לכל אדם. על ידי הנגשת הידע לעם, יהושפט יצר שפה תרבותית ומוסרית אחידה. הוא הפך את החוקים האלוהיים למצפן יומיומי של האזרח הפשוט. המהלך הזה מייצר תחושת שייכות עמוקה - האזרח בקצה הממלכה מרגיש שותף מלא ליצירה הלאומית, ולא רק נתין שמשלם מיסים.
התוצאה המדינית של המהלך הזה היא כמעט פרדוקסלית. הפרק מתאר כיצד 'פחד ה'' נפל על הממלכות שמסביב, והן בחרו שלא להילחם ביהושפט. בעולם העתיק, עוצמה רוחנית ולכידות חברתית נתפסו כמקור כוח מאיים לא פחות מצבא חזק. כשהשכנים ראו עם מאוחד, שמחויב לחוק מוסרי ופועל מתוך אמונה פנימית עמוקה, הם הבינו שיהיה קשה מאוד להכניע אותו. הם הבינו שחברה שמחוברת לערכיה היא חברה חסונה שלא תתפרק בקלות במשבר.
בסופו של דבר, הסיפור של יהושפט מציע לנו זווית ראייה מעניינת על כוח. כוח אמיתי אינו דורסני או אלים בלבד; הוא נובע מאיזון בריא בין הגנה פיזית לבין טיפוח עולם הערכים, החינוך והזהות. כשהיסודות הפנימיים של החברה יציבים, השקט החיצוני מגיע כמעט מאליו. הפרק מסיים ברשימה ארוכה של מפקדים וצבא עצום, כדי להראות שהרוחניות לא באה על חשבון המקצועיות והמוכנות הפיזית, אלא להפך - הן מזינות זו את זו. השילוב הזה בין ספר התורה לבין חרבות המגן יוצר מודל של חברה בריאה, שבה העוצמה הצבאית משרתת ערכים נעלים, והערכים הנעלים מעניקים משמעות לעוצמה הצבאית.
אם היית מנהיג של קבוצה, במה היית משקיע קודם: בבניית חוקים ועונשים נוקשים, או בהסברה וחינוך של חברי הקבוצה?
ממלכת הרוח והברזל: הרפורמה המקיפה של יהושפט
לאחר מות המלך אסא, עולה בנו יהושפט לכס המלוכה ביהודה ומתחיל מיד בביצור הממלכה. הוא מציב חיל מצב בערים הבצורות ומקים נציבויות ביהודה ובשטחי אפרים שנכבשו בעבר. יהושפט בוחר ללכת בדרכי דוד הראשונות, נמנע מפולחן הבעל ומתמקד בעבודת אלוהי אביו ובשמירת מצוותיו. כתוצאה מכך, שלטונו מתבסס, והעם מעניק לו מנחות, עושר וכבוד רב. בעידוד ההצלחה הזו, יהושפט מעמיק את הרפורמה הרוחנית ומסיר את הבמות והאשרות מהארץ. בשנה השלישית למלכותו, הוא יוזם מפעל חינוך לאומי חסר תקדים: הוא שולח משלחת של שרים, לויים וכוהנים הנושאים עמם את ספר תורת ה' כדי ללמד את העם בכל ערי יהודה. מהלך זה מביא ללכידות חברתית כה חזקה, עד שפחד אלוהי נופל על הממלכות השכנות, והן נמנעות מלהילחם בו ואף מביאות לו מנחות ומסים רבים (כמו הפלשתים והערבים). יהושפט מנצל את השקט לבניית מצודות וערי מסכנות, ומארגן צבא קבע עצום ומאומן היטב המונה מאות אלפי גיבורי חיל, המחולקים ליחידות תחת פיקודם של שרים בכירים בירושלים.
פסוק זה מתאר את מפעל החינוך המהפכני של המלך יהושפט. במקום להסתפק בביצור גבולות פיזיים, המלך מבין שחוסנה האמיתי של הממלכה טמון בחיבור של העם לערכיו ולספר החוקים שלו. שליחת הכהנים והלויים לכל ערי יהודה כדי להנגיש את התורה לציבור הרחב מסמנת מעבר ממנהיגות של כוח למנהיגות של רוח ודעת, המעניקה לעם שפה משותפת וזהות מלוכדת.
הדרש — קריאה לעומק⌄
פרק י"ז בספר דברי הימים ב' מציג את אחד המודלים המרתקים ביותר של מנהיגות אידיאלית במקרא. דרך דמותו של יהושפט, מחבר הספר משרטט תפיסה מורכבת של חוסן לאומי, המשלבת באופן סינרגטי בין עוצמה צבאית וכלכלית לבין יציבות רוחנית וחינוכית.
בתחילת הפרק, אנו פוגשים את יהושפט כשהוא פועל במישור הצבאי הקלאסי: ביצור גבולות, הצבת נציבים וחיזוק העמדות מול ממלכת ישראל השכנה והיריבה. אולם, מיד לאחר מכן, הטקסט מסיט את המבט אל המנוע הפנימי של ההצלחה הזו - הבחירה הדתית והמוסרית של המלך. יהושפט בוחר ללכת ב'דרכי דוד אביו הראשונים' ולא לדרוש לבעלים. השימוש במונח 'לדרוש' (מלשון חיפוש, פנייה לקבלת הדרכה) הוא מילה מנחה בפרק ובספר דברי הימים בכלל. יהושפט אינו דורש באלילים אלא דורש באלוהי אביו. כתוצאה מדרישה זו, הממלכה מתייצבת בידו, והוא זוכה לעושר וכבוד.
הביטוי 'ויגבה לבו בדרכי ה'' (פסוק ו') מעניין במיוחד מבחינה ספרותית. בדרך כלל במקרא, גבהות לב מתקשרת לחטא הגאווה וההיבריס (כפי שנראה אצל מלכים אחרים בהמשך). אולם כאן, מדובר בגאווה חיובית - תעוזה רוחנית ואומץ לב לפעול למען הערכים שבהם הוא מאמין. אומץ זה מתורגם מיד להסרת הבמות והאשרות, אך החידוש המרכזי של יהושפט אינו רק ב'סור מרע' (השמדת האלילות), אלא בעיקר ב'עשה טוב' - מפעל החינוך הלאומי שלו.
בשנה השלישית למלכותו, יהושפט יוזם מהלך שאין לו אח ורע במקרא: שליחת משלחת הוראה ממלכתית המורכבת משרים, לויים וכוהנים. המשלחת הזו אינה מסתפקת בהמתנה לעם שיגיע למרכז הרוחני בירושלים, אלא יוצאת באופן אקטיבי אל הפריפריה, אל כל ערי יהודה, כשבידה 'ספר תורת ה''. הנגשת ספר החוקים והערכים לכל שכבות העם מייצרת לכידות חברתית חסרת תקדים. החינוך הופך לכלי המאחד את החברה סביב זהות וערכים משותפים, ומסיר את הבורות שהיא המצע לצמיחת שחיתות מוסרית ופולחנים זרים.
ההשלכות של הרפורמה הפנימית הזו מהדהדות מיד במישור הבינלאומי. המחבר המקראי מציין כי 'פחד ה'' נפל על הממלכות הסובבות את יהודה. יש כאן אירוניה דרמטית מעניינת: דווקא כאשר יהודה אינה עסוקה במלחמות התקפיות אלא בחינוך ובבנייה פנימית, אויביה ההיסטוריים (הפלשתים והערבים) נרתעים מפניה ומביאים לה מנחות מרצונם החופשי. הלכידות הפנימית והחוסן המוסרי מקרינים עוצמה כה רבה כלפי חוץ, שהם מונעים מלחמה ומביאים לשלום ושגשוג כלכלי.
בסופו של הפרק, המחבר מפרט את המבנה הצבאי של יהושפט ואת מספרי הלוחמים האדירים (מעל מיליון חיילים). פירוט זה אינו עומד בסתירה לממד הרוחני, אלא משלים אותו. המודל של יהושפט אינו פציפיזם נאיבי, אלא שילוב של רוח וברזל: צבא חזק ומאורגן היטב, הנשען על חברה בעלת עמוד שדרה ערכי וחינוכי איתן. זהו שיעור נצחי במנהיגות המבינה כי ביטחון אמיתי מתחיל מבפנים.
- חוסן ארגוני וחברתי מתחיל בערכים משותפיםבניהול צוות בעבודה או בהובלת פרויקט קהילתי, המנהיג המודרני נוטה לעיתים להתמקד רק במדדים כמותיים, יעדים ומשמעת. הלקח מיהושפט מציע להשקיע משאבים בחיבור העובדים או השותפים לחזון ולערכי היסוד של הארגון. כאשר ישנה הבנה עמוקה של ה'למה', המחויבות והלכידות של הצוות יגדלו, והתוצאות העסקיות והתפעוליות ישתפרו באופן טבעי.
- הנגשת ידע ככלי לצמצום פערים וליצירת אחדותבכל קהילה או ארגון, ריכוז של ידע וכוח בידי קבוצה קטנה מייצר ניכור וחשדנות. יוזמת יהושפט להוציא את ספר התורה אל ערי השדה מלמדת על החשיבות של שקיפות והנגשת מידע. שיתוף בידע, הדרכה פתוחה ומתן כלים לכל חברי הקבוצה מחזקים את האמון ההדדי ומאפשרים לכולם לפעול מתוך הבנה ושיתוף פעולה מלא.
- עוצמה שקטה המונעת קונפליקטיםבמערכות יחסים אישיות או מקצועיות, אנו נגררים לעיתים למאבקי כוח מתישים. הפרק מראה כי השקעה בבנייה עצמית ובחוסן פנימי (אינטלקטואלי, רגשי וערכי) מקרינה החוצה עוצמה שקטה ומכבדת. אדם הבטוח בערכיו ובדרכו אינו צריך להילחם כדי להוכיח את עצמו; הסביבה מזהה את היציבות הזו ומגיבה אליה בהערכה ובשיתוף פעולה, מה שמונע חיכוכים מיותרים.
הפרק מעלה מתח מובנה בין כוח צבאי חומרי לבין ביטחון רוחני. מצד אחד, הצלחתו של יהושפט מיוחסת ישירות לדבקותו באלוהים ולרפורמה החינוכית שלו, שהטילה פחד על האויבים ללא צורך במלחמה. מצד שני, הפרק מקדיש חלק נרחב לתיאור צבא קבע עצום של למעלה ממיליון לוחמים וביצורים פיזיים. המתח הזה נותר פתוח: האם הצבא העצום הוא ביטוי מעשי לברכת אלוהים, או שמא הוא מייצג הסתמכות מופרזת על כוח פיזי המאיימת להחליש את הביטחון הרוחני הטהור?
📖 קראו את הפרק המלא⌄
וַיִּמְלֹךְ יְהוֹשָׁפָט בְּנוֹ תַּחְתָּיו וַיִּתְחַזֵּק עַל־יִשְׂרָאֵל׃
וַיִּתֶּן־חַיִל בְּכָל־עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת וַיִּתֵּן נְצִיבִים בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבְעָרֵי אֶפְרַיִם אֲשֶׁר לָכַד אָסָא אָבִיו׃
וַיְהִי יְהוָה עִם־יְהוֹשָׁפָט כִּי הָלַךְ בְּדַרְכֵי דָּוִיד אָבִיו הָרִאשֹׁנִים וְלֹא דָרַשׁ לַבְּעָלִים׃
כִּי לֵאלֹהֵי אָבִיו דָּרָשׁ וּבְמִצְוֺתָיו הָלָךְ וְלֹא כְּמַעֲשֵׂה יִשְׂרָאֵל׃
וַיָּכֶן יְהוָה אֶת־הַמַּמְלָכָה בְּיָדוֹ וַיִּתְּנוּ כָל־יְהוּדָה מִנְחָה לִיהוֹשָׁפָט וַיְהִי־לוֹ עֹשֶׁר־וְכָבוֹד לָרֹב׃
וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי יְהוָה וְעוֹד הֵסִיר אֶת־הַבָּמוֹת וְאֶת־הָאֲשֵׁרִים מִיהוּדָה׃
וּבִשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ שָׁלַח לְשָׂרָיו לְבֶן־חַיִל וּלְעֹבַדְיָה וְלִזְכַרְיָה וְלִנְתַנְאֵל וּלְמִיכָיָהוּ לְלַמֵּד בְּעָרֵי יְהוּדָה׃
וְעִמָּהֶם הַלְוִיִּם שְׁמַעְיָהוּ וּנְתַנְיָהוּ וּזְבַדְיָהוּ וַעֲשָׂהאֵל ושמרימות [וּשְׁמִירָמוֹת] וִיהוֹנָתָן וַאֲדֹנִיָּהוּ וְטוֹבִיָּהוּ וְטוֹב אֲדוֹנִיָּה הַלְוִיִּם וְעִמָּהֶם אֱלִישָׁמָע וִיהוֹרָם הַכֹּהֲנִים׃
וַיְלַמְּדוּ בִּיהוּדָה וְעִמָּהֶם סֵפֶר תּוֹרַת יְהוָה וַיָּסֹבּוּ בְּכָל־עָרֵי יְהוּדָה וַיְלַמְּדוּ בָּעָם׃
וַיְהִי פַּחַד יְהוָה עַל כָּל־מַמְלְכוֹת הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר סְבִיבוֹת יְהוּדָה וְלֹא נִלְחֲמוּ עִם־יְהוֹשָׁפָט׃
וּמִן־פְּלִשְׁתִּים מְבִיאִים לִיהוֹשָׁפָט מִנְחָה וְכֶסֶף מַשָּׂא גַּם הָעַרְבִיאִים מְבִיאִים לוֹ צֹאן אֵילִים שִׁבְעַת אֲלָפִים וּשְׁבַע מֵאוֹת וּתְיָשִׁים שִׁבְעַת אֲלָפִים וּשְׁבַע מֵאוֹת׃
וַיְהִי יְהוֹשָׁפָט הֹלֵךְ וְגָדֵל עַד־לְמָעְלָה וַיִּבֶן בִּיהוּדָה בִּירָנִיּוֹת וְעָרֵי מִסְכְּנוֹת׃
וּמְלָאכָה רַבָּה הָיָה לוֹ בְּעָרֵי יְהוּדָה וְאַנְשֵׁי מִלְחָמָה גִּבּוֹרֵי חַיִל בִּירוּשָׁלִָם׃
וְאֵלֶּה פְקֻדָּתָם לְבֵית אֲבוֹתֵיהֶם לִיהוּדָה שָׂרֵי אֲלָפִים עַדְנָה הַשָּׂר וְעִמּוֹ גִּבּוֹרֵי חַיִל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אָלֶף׃
וְעַל־יָדוֹ יְהוֹחָנָן הַשָּׂר וְעִמּוֹ מָאתַיִם וּשְׁמוֹנִים אָלֶף׃
וְעַל־יָדוֹ עֲמַסְיָה בֶן־זִכְרִי הַמִּתְנַדֵּב לַיהוָה וְעִמּוֹ מָאתַיִם אֶלֶף גִּבּוֹר חָיִל׃
וּמִן־בִּנְיָמִן גִּבּוֹר חַיִל אֶלְיָדָע וְעִמּוֹ נֹשְׁקֵי־קֶשֶׁת וּמָגֵן מָאתַיִם אָלֶף׃
וְעַל־יָדוֹ יְהוֹזָבָד וְעִמּוֹ מֵאָה־וּשְׁמוֹנִים אֶלֶף חֲלוּצֵי צָבָא׃
אֵלֶּה הַמְשָׁרְתִים אֶת־הַמֶּלֶךְ מִלְּבַד אֲשֶׁר־נָתַן הַמֶּלֶךְ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר בְּכָל־יְהוּדָה׃