תנ״ך יקר פתח באפליקציה

דברי הימים א · פרק כ״ח

אדריכלות של קדושה: נאום הפרידה והתוכניות השמימיות של דוד

👑

וְאַתָּה שְׁלֹמֹה־בְנִי דַּע אֶת־אֱלֹהֵי אָבִיךָ וְעָבְדֵהוּ בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה כִּי כָל־לְבָבוֹת דּוֹרֵשׁ יְהוָה וְכָל־יֵצֶר מַחֲשָׁבוֹת מֵבִין אִם־תִּדְרְשֶׁנּוּ יִמָּצֵא לָךְ וְאִם־תַּעַזְבֶנּוּ יַזְנִיחֲךָ לָעַד׃

פסוק ט
התאמת תוכן לפי גיל

הציורים המיוחדים של המלך דוד

לפני שנים רבות, בירושלים היפה, חי המלך דוד הזקן. דוד ידע שהגיע הזמן לבחור במלך חדש, והוא בחר בבנו הצעיר והחכם, שלמה. לדוד היה חלום גדול – לבנות בית מיוחד ויפהפה לאלוהים, אבל אלוהים אמר לו שדווקא שלמה הוא זה שיבנה אותו. דוד לא הצטער, אלא הכין לשלמה הפתעה מדהימה: מגילות עם ציורים מפורטים של המקדש, המנורות המוזהבות והשולחנות הנוצצים. דוד קרא לשלמה, נתן לו את הציורים ואמר לו: 'בני האהוב, אל תפחד! היה חזק ואמיץ, ועשה את העבודה בשמחה ובאהבה גדולה. אלוהים והעם כולו יעזרו לך תמיד'. שלמה הצעיר הרגיש איך ליבו מתמלא באומץ ובשמחה, מוכן למשימה הגדולה.

מה הפסוק אומר?

דוד מזכיר לנו שהחינוך האמיתי אינו רק הנחלת חוקים יבשים, אלא חיבור רגשי עמוק וכנות פנימית שהילד מאמץ מרצונו החופשי.

טיפ להורים

הסיפור מדגיש את החשיבות של העברת מורשת, תמיכה הורית והכנת הילד לאתגרים. דוד אינו רק מטיל משימה על שלמה, אלא מעניק לו את כל הכלים, התוכניות והתמיכה הרגשית הדרושה לו. כהורים, אנו יכולים ללמוד מכך שכאשר אנו מבקשים מילדינו להתמודד עם אתגר חדש, עלינו לצייד אותם בהדרכה ברורה, לעודד את ביטחונם העצמי ולהבטיח להם שאנו תמיד לצידם.

שאלות לשיחה עם הילד
  • אם היית יכול לבנות בית מיוחד מאוד, איך הוא היה נראה ומה היה בתוכו?
  • איך לדעתך הרגיש שלמה כשדוד המלך נתן לו את הציורים המיוחדים של המקדש?
  • מתי הרגשת שאתה צריך להיות חזק ואמיץ, ומי עזר לך בזה?

התוכנית הסודית של דוד ושלמה

דמיין שאתה עומד בארמון גדול ומפואר בירושלים, מסביבך המון אנשים נרגשים. המלך דוד הזקן והאהוב נעמד על רגליו ומדבר אל כולם. הוא מספר שיש לו חלום ענק: לבנות בית יפהפה ומיוחד לאלוהים. אבל אלוהים אמר לו: 'אתה היית לוחם, ולכן בנך שלמה הוא זה שיבנה את הבית'. דוד קורא לשלמה הצעיר ומביא לו במתנה משהו מדהים: מגילות ציור מפורטות שמראות בדיוק איך לבנות את המקדש, עם מנורות זהב ושולחנות כסף נוצצים! דוד מחבק את שלמה ואומר לו: 'אל תפחד, בני, היה חזק ואמיץ, כי אלוהים והעם כולו יעזרו לך תמיד'. שלמה מביט בתוכניות המרתקות, וליבו פועם בהתרגשות. מה יקרה כשיתחילו לבנות את הבית המפואר? בפרק הבא נגלה!

מה הפסוק אומר?

דוד המלך מבקש מבנו שלמה להכיר את אלוהים ולעשות את הדברים הטובים מכל הלב ובשמחה גדולה, כי אלוהים יודע תמיד מה אנחנו מרגישים בפנים.

הידעת?

התוכניות שדוד נתן לשלמה היו כל כך מדויקות, שהן קבעו אפילו את המשקל המדויק של כל מנורת זהב וכפית כסף בבית המקדש!

מה יקרה בפרק הבא?

האם שלמה הצעיר יצליח להתגבר על הפחד ולהתחיל בבנייה הענקית? בפרק הבא נראה!

העברת השרביט: המשימה הגדולה של שלמה

בפרק זה, המלך דוד הזקן מכנס את כל שרי ישראל, הגיבורים והמנהיגים לירושלים לאירוע היסטורי דרמטי. דוד נעמד ומסביר לעם שהוא מאוד רצה לבנות את בית המקדש, אך אלוהים מנע זאת ממנו מכיוון שהוא היה איש מלחמות ששפך דם. במקום זאת, אלוהים בחר בבנו הצעיר, שלמה, לרשת את המלוכה ולבצע את המשימה הלאומית הגדולה. דוד פונה לשלמה מול כולם, מעניק לו את תוכניות הבנייה המפורטות של המקדש, שכוללות עיצובים מדויקים של הכלים, המנורות ומזבחות הזהב והכסף. דוד מעודד את שלמה המבוהל מהאחריות הכבדה ומבטיח לו שאלוהים והעם יעמדו לצידו לאורך כל הדרך.

מה הפסוק אומר?

דוד מסביר לשלמה שהצלחה אמיתית בחיים מגיעה כשעושים דברים בכנות ומכל הלב, ולא רק כדי לצאת ידי חובה, כי אי אפשר לזייף כוונות אמיתיות.

Life Hack

כשאתם מקבלים פרויקט ענק שנראה בלתי אפשרי, אל תנסו לעשות הכל בבת אחת. חלקו אותו לשלבים קטנים והיעזרו באנשים מנוסים סביבכם, בדיוק כמו ששלמה קיבל תוכניות מוכנות ותמיכה מהעם.

מקבילה מודרנית

זה כמו לקבל את תפקיד יושב ראש מועצת התלמידים או קפטן הקבוצה בפעם הראשונה: זה מרגש ומלחיץ בטירוף, אבל כשאתה מקבל ספר הדרכה מסודר ותמיכה מלאה מהחברים והמורים, פתאום הכל נראה אפשרי.

רגע האמת של שלמה: מנהיגות, מורשת ופחד קהל

הפרק מתאר את טקס העברת הסמכויות הדרמטי ביותר בממלכת ישראל העתיקה. המלך דוד, כעת כבר זקן ותשוש, מכנס בירושלים את כל צמרת ההנהגה – שרים, מפקדי צבא, גיבורים ואנשי מפתח. הוא נעמד על רגליו ונושא נאום פרידה מרגש. דוד משתף בכנות בכך שחלם לבנות את בית המקדש, אך נפסל בשל היותו איש מלחמות. הוא מכריז על שלמה כיורש שנבחר על ידי אלוהים, ומעביר לו מול כולם את 'התוכניות האדריכליות' המפורטות של המקדש וכליו, שנוצרו בהשראה אלוהית. דוד חותם את דבריו בפנייה אישית ומעצימה לשלמה, ומפציר בו להיות חזק, לא לחשוש מהאתגר העצום, ולגייס את העם למלאכה.

מה הפסוק אומר?

הפסוק מהווה את לב הצוואה הרוחנית של דוד לשלמה בנו. הוא מבהיר כי המנהיגות והצלחת מפעל בניית המקדש אינן תלויות רק בכוח פוליטי או בתוכניות ארכיטקטוניות, אלא בראש ובראשונה בזיקה פנימית עמוקה, כנות ויושרה דתית ומוסרית. דוד מדגיש כי אלוהים בוחן כליות ולב, ולכן נדרשת עבודה מתוך רצון חופשי ואהבה אמיתית, ולא מתוך כפייה או מוסכמה חברתית בלבד.

להעמקה בסיפור

הפרק הזה מציג את אחד הרגעים המרתקים ביותר של חילופי דורות ומנהיגות. דוד המלך, המנהיג הכריזמטי והלוחם המהולל, מבין שהגיע הזמן לפנות את הבמה. מה שמעניין כאן הוא הכנות של דוד: הוא לא מסתיר את האכזבה שלו מכך שאלוהים לא הרשה לו לבנות את המקדש בגלל הדם ששפך במלחמות. יש כאן אמירה מוסרית חזקה מאוד – מקום של שלום ורוחניות לא יכול להיבנות על ידי מי שעסק במלחמה, גם אם המלחמות הללו היו נחוצות להגנת הממלכה. דוד לא משאיר את שלמה לבד עם המשימה המפחידה הזו. הוא עושה שני דברים קריטיים: ראשית, הוא נותן לו לגיטימציה ציבורית מלאה מול כל השרים והגיבורים, כדי למנוע מאבקי ירושה וסכסוכים משפחתיים (שהיו נפוצים מאוד באותה תקופה). שנית, הוא מעניק לו תוכנית עבודה מפורטת להפליא – אדריכלות, משקלים של כלי זהב וכסף, ואפילו חלוקת תפקידים לצוותים. דוד מבין שחזון בלי תוכנית פעולה מוגדרת הוא רק חלום באוויר. המילים של דוד לשלמה, 'דע את אלוהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה', הן שיעור מדהים במנהיגות. דוד אומר לשלמה שהמפתח להצלחה הוא לא כוח צבאי או עושר, אלא כנות פנימית וחיבור אמיתי לערכים. הוא מסיים במילים מעודדות: 'חזק ואמץ ועשה, אל תירא ואל תחת'. זהו מסר נצחי לכל מי שעומד בפני אתגר שגדול עליו בכמה מידות: לפעמים פשוט צריך להתחיל לעבוד, והתמיכה והביטחון כבר יגיעו תוך כדי תנועה.

שאלה למחשבה

אם היית במקומו של שלמה, ועומד מול כל השרים והגיבורים של המדינה כשאבא שלך מטיל עליך משימה ענקית כזו, מה היה הדבר שהכי היה מפחיד אותך, ואיך היית מתמודד איתו?

אדריכלות של קדושה: נאום הפרידה והתוכניות השמימיות של דוד

בפרק כ"ח של ספר דברי הימים א', מתכנסת בירושלים דרמה פוליטית ורוחנית עצומת ממדים. המלך דוד, לקראת סוף ימיו, מקהיל את כל שרי ישראל, ראשי השבטים, גיבורי החיל והסריסים. במעמד חגיגי זה, דוד נעמד על רגליו ונושא נאום מכונן בפני העם ובנושלמה. הוא חושף את שאיפתו ההיסטורית לבנות בית מנוחה לארון ברית ה', ומסביר בגילוי לב מדוע נמנע ממנו הדבר: אלוהים הבהיר לו כי דמים רבים שפך במלחמותיו, ולכן המשימה תוטל על בנו שלמה, איש השלום. דוד מכריז על בחירתו האלוהית של שלמה ליורש העצר ומנחה אותו לעבוד את אלוהים בלב שלם ובנפש חפצה. בחלקו השני של הפרק, דוד מעביר לשלמה את תבנית המקדש המפורטת – תוכניות אדריכליות מדויקות של האולמות, החדרים, כלי הזהב והכסף, והנחיות לחלוקת משמרות הכהונה. דוד מדגיש כי התוכניות נכתבו בהשראה אלוהית ישירה, ומסיים בקריאת עידוד נמרצת לשלמה להתחיל במלאכה ללא מורא.

מה הפסוק אומר?

הפסוק מהווה את לב הצוואה הרוחנית של דוד לשלמה בנו. הוא מבהיר כי המנהיגות והצלחת מפעל בניית המקדש אינן תלויות רק בכוח פוליטי או בתוכניות ארכיטקטוניות, אלא בראש ובראשונה בזיקה פנימית עמוקה, כנות ויושרה דתית ומוסרית. דוד מדגיש כי אלוהים בוחן כליות ולב, ולכן נדרשת עבודה מתוך רצון חופשי ואהבה אמיתית, ולא מתוך כפייה או מוסכמה חברתית בלבד.

הדרש — קריאה לעומק

פרק כ"ח בדברי הימים א' מהווה צומת דרכים תיאולוגי ופוליטי מרתק, המעצב מחדש את תפיסת המלוכה והמקדש בישראל. בראש ובראשונה, הפרק עוסק בלגיטימציה השושלתית של שלמה. דוד טורח להציג את בחירת שלמה כחלק משרשרת של בחירות אלוהיות: בחירת שבט יהודה, בחירת משפחת ישי, בחירת דוד עצמו, ולבסוף בחירת שלמה מבין בניו הרבים. הצגה זו נועדה לבסס את שלטון שלמה כרצון אלוהי מובהק, מניעת ערעור מצד אחיו או גורמים פוליטיים אחרים בממלכה. המתח המרכזי בפרק נע סביב שאלת בניית המקדש. דוד משתמש בביטוי 'בית מנוחה לארון ברית יהוה ולהדום רגלי אלוהינו'. המקדש אינו רק מבנה פיזי, אלא מקום שבו השכינה מוצאת מנוחה לאחר תקופת הנדודים הארוכה של המשכן. עם זאת, הפסילה של דוד – 'כי איש מלחמות אתה ודמים שפכת' – מציבה גבול מוסרי ברור. המקדש, כמייצג של שלמות, קדושה ושלום קוסמי, אינו יכול להיבנות על ידי ידיים המגואלות בדם, גם אם הדם נשפך במלחמות מצווה להגנת האומה. יש כאן הבחנה עמוקה בין הפוליטי-צבאי לבין הרוחני-נצחי. חלקו השני של הפרק מציג את תפיסת ה'תבנית' (הארכיטקטורה השמימית). דוד מוסר לשלמה תוכניות מפורטות ביותר, הכוללות משקלים מדויקים של כלי הזהב והכסף, המנורות, השולחנות ומזבח הקטורת, ומדגיש: 'הכל בכתב מיד יהוה עלי השכיל'. המקדש אינו פרי גחמה אדריכלית אנושית, אלא העתק של תבנית אלוהית שמימית, בדומה למשכן שניתן למשה בסיני. הבנייה הפיזית הופכת לפעולה דתית מדויקת, שבה לכל פרט ופרט יש משמעות קוסמית. דוד חותם את דבריו בחיזוק פסיכולוגי ורוחני לשלמה, ומבטיח לו שכל העם, השרים והאומנים יעמדו לרשותו, ובכך משלים את העברת הלפיד בצורה חלקה ומעצימה.

לקחים לחיים
  • הפרדה בין תפקידים היסטורייםלעיתים אנו חשים תסכול מכך שאיננו יכולים להשלים פרויקט מסוים שבו השקענו את נשמתנו, או שתפקיד נחשק מועבר למישהו אחר. הפרק מלמד אותנו שלכל אדם יש תפקיד ייחודי בזמן ובמקום המתאימים לו. דוד היה צריך להילחם ולייצב את הממלכה, ושלמה היה צריך לבנות את השלום. ההכרה במגבלות התפקיד שלנו והיכולת לפנות מקום לדור הבא הן סימן לבגרות רוחנית וארגונית.
  • הכנה קפדנית כבסיס להצלחהדוד אינו מסתפק בהעברת התפקיד לשלמה באופן מילולי, אלא מכין עבורו את כל התשתית: חומרי גלם, תוכניות אדריכליות מפורטות וארגון כוח האדם. בניהול פרויקטים מודרניים, כמו גם בחיים האישיים, הצלחת המשימה תלויה במידת ההכנה והתכנון המוקדם. העברת משימה ללא כלים ותוכנית ברורה היא מתכון לכישלון.
  • עשייה מתוך רצון חופשי וכנות פנימיתהדרישה של דוד לשלמה לעבוד את ה' 'בלב שלם ובנפש חפצה' רלוונטית לכל מערכת יחסים או מחויבות מקצועית. עשייה מתוך כפייה או מניעים חיצוניים בלבד אינה מחזיקה מעמד לאורך זמן ואינה מביאה לסיפוק. כאשר אנו ניגשים למשימה, עלינו לחפש את החיבור הפנימי והרצון האמיתי שלנו בה, שכן רק כך נוכל להגיע למצוינות ולשלמות פנימית.
היבט פילוסופי

הפרק מעלה דילמה מוסרית מרתקת: האם מלחמות הכרחיות להגנה ולהישרדות פוסלות את המנהיג מלהיות שותף בהקמת מפעל רוחני עליון? מצד אחד, דוד פעל בשליחות אלוהית להצלת העם; מצד שני, שפיכת הדמים מונעת ממנו לבנות את בית המקדש. מתח זה מותיר אותנו עם השאלה האם ישנן פעולות שהן הכרחיות מבחינה קיומית אך נושאות מחיר רוחני ומוסרי כבד שאינו מאפשר טהרה מוחלטת.

📖 קראו את הפרק המלא

וַיַּקְהֵל דָּוִיד אֶת־כָּל־שָׂרֵי יִשְׂרָאֵל שָׂרֵי הַשְּׁבָטִים וְשָׂרֵי הַמַּחְלְקוֹת הַמְשָׁרְתִים אֶת־הַמֶּלֶךְ וְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת וְשָׂרֵי כָל־רְכוּשׁ־וּמִקְנֶה לַמֶּלֶךְ וּלְבָנָיו עִם־הַסָּרִיסִים וְהַגִּבּוֹרִים וּלְכָל־גִּבּוֹר חָיִל אֶל־יְרוּשָׁלִָם׃

וַיָּקָם דָּוִיד הַמֶּלֶךְ עַל־רַגְלָיו וַיֹּאמֶר שְׁמָעוּנִי אַחַי וְעַמִּי אֲנִי עִם־לְבָבִי לִבְנוֹת בֵּית מְנוּחָה לַאֲרוֹן בְּרִית־יְהוָה וְלַהֲדֹם רַגְלֵי אֱלֹהֵינוּ וַהֲכִינוֹתִי לִבְנוֹת׃

וְהָאֱלֹהִים אָמַר לִי לֹא־תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי כִּי אִישׁ מִלְחָמוֹת אַתָּה וְדָמִים שָׁפָכְתָּ׃

וַיִּבְחַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בִּי מִכֹּל בֵּית־אָבִי לִהְיוֹת לְמֶלֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם כִּי בִיהוּדָה בָּחַר לְנָגִיד וּבְבֵית יְהוּדָה בֵּית אָבִי וּבִבְנֵי אָבִי בִּי רָצָה לְהַמְלִיךְ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל׃

וּמִכָּל־בָּנַי כִּי רַבִּים בָּנִים נָתַן לִי יְהוָה וַיִּבְחַר בִּשְׁלֹמֹה בְנִי לָשֶׁבֶת עַל־כִּסֵּא מַלְכוּת יְהוָה עַל־יִשְׂרָאֵל׃

וַיֹּאמֶר לִי שְׁלֹמֹה בִנְךָ הוּא־יִבְנֶה בֵיתִי וַחֲצֵרוֹתָי כִּי־בָחַרְתִּי בוֹ לִי לְבֵן וַאֲנִי אֶהְיֶה־לּוֹ לְאָב׃

וַהֲכִינוֹתִי אֶת־מַלְכוּתוֹ עַד־לְעוֹלָם אִם־יֶחֱזַק לַעֲשׂוֹת מִצְוֺתַי וּמִשְׁפָּטַי כַּיּוֹם הַזֶּה׃

וְעַתָּה לְעֵינֵי כָל־יִשְׂרָאֵל קְהַל־יְהוָה וּבְאָזְנֵי אֱלֹהֵינוּ שִׁמְרוּ וְדִרְשׁוּ כָּל־מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם לְמַעַן תִּירְשׁוּ אֶת־הָאָרֶץ הַטּוֹבָה וְהִנְחַלְתֶּם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם עַד־עוֹלָם׃

וְאַתָּה שְׁלֹמֹה־בְנִי דַּע אֶת־אֱלֹהֵי אָבִיךָ וְעָבְדֵהוּ בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה כִּי כָל־לְבָבוֹת דּוֹרֵשׁ יְהוָה וְכָל־יֵצֶר מַחֲשָׁבוֹת מֵבִין אִם־תִּדְרְשֶׁנּוּ יִמָּצֵא לָךְ וְאִם־תַּעַזְבֶנּוּ יַזְנִיחֲךָ לָעַד׃

רְאֵה עַתָּה כִּי־יְהוָה בָּחַר בְּךָ לִבְנוֹת־בַּיִת לַמִּקְדָּשׁ חֲזַק וַעֲשֵׂה׃

וַיִּתֵּן דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ אֶת־תַּבְנִית הָאוּלָם וְאֶת־בָּתָּיו וְגַנְזַכָּיו וַעֲלִיֹּתָיו וַחֲדָרָיו הַפְּנִימִים וּבֵית הַכַּפֹּרֶת׃

וְתַבְנִית כֹּל אֲשֶׁר הָיָה בָרוּחַ עִמּוֹ לְחַצְרוֹת בֵּית־יְהוָה וּלְכָל־הַלְּשָׁכוֹת סָבִיב לְאֹצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים וּלְאֹצְרוֹת הַקֳּדָשִׁים׃

וּלְמַחְלְקוֹת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וּלְכָל־מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת בֵּית־יְהוָה וּלְכָל־כְּלֵי עֲבוֹדַת בֵּית־יְהוָה׃

לַזָּהָב בַּמִּשְׁקָל לַזָּהָב לְכָל־כְּלֵי עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה לְכֹל כְּלֵי הַכֶּסֶף בְּמִשְׁקָל לְכָל־כְּלֵי עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה׃

וּמִשְׁקָל לִמְנֹרוֹת הַזָּהָב וְנֵרֹתֵיהֶם זָהָב בְּמִשְׁקַל־מְנוֹרָה וּמְנוֹרָה וְנֵרֹתֶיהָ וְלִמְנֹרוֹת הַכֶּסֶף בְּמִשְׁקָל לִמְנוֹרָה וְנֵרֹתֶיהָ כַּעֲבוֹדַת מְנוֹרָה וּמְנוֹרָה׃

וְאֶת־הַזָּהָב מִשְׁקָל לְשֻׁלְחֲנוֹת הַמַּעֲרֶכֶת לְשֻׁלְחַן וְשֻׁלְחָן וְכֶסֶף לְשֻׁלְחֲנוֹת הַכָּסֶף׃

וְהַמִּזְלָגוֹת וְהַמִּזְרָקוֹת וְהַקְּשָׂוֺת זָהָב טָהוֹר וְלִכְפוֹרֵי הַזָּהָב בְּמִשְׁקָל לִכְפוֹר וּכְפוֹר וְלִכְפוֹרֵי הַכֶּסֶף בְּמִשְׁקָל לִכְפוֹר וּכְפוֹר׃

וּלְמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת זָהָב מְזֻקָּק בַּמִּשְׁקָל וּלְתַבְנִית הַמֶּרְכָּבָה הַכְּרֻבִים זָהָב לְפֹרְשִׂים וְסֹכְכִים עַל־אֲרוֹן בְּרִית־יְהוָה׃

הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד יְהוָה עָלַי הִשְׂכִּיל כֹּל מַלְאֲכוֹת הַתַּבְנִית׃

וַיֹּאמֶר דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ חֲזַק וֶאֱמַץ וַעֲשֵׂה אַל־תִּירָא וְאַל־תֵּחָת כִּי יְהוָה אֱלֹהִים אֱלֹהַי עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ עַד־לִכְלוֹת כָּל־מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת בֵּית־יְהוָה׃

וְהִנֵּה מַחְלְקוֹת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְכָל־עֲבוֹדַת בֵּית הָאֱלֹהִים וְעִמְּךָ בְכָל־מְלָאכָה לְכָל־נָדִיב בַּחָכְמָה לְכָל־עֲבוֹדָה וְהַשָּׂרִים וְכָל־הָעָם לְכָל־דְּבָרֶיךָ׃

המשיכו לקרוא באפליקציה ←