תנ״ך יקר פתח באפליקציה

דברי הימים א · פרק א׳

הגנאלוגיה של הזהות: מספר בראשית לדברי הימים

👑

אַבְרָם הוּא אַבְרָהָם׃

פסוק כז
התאמת תוכן לפי גיל

העץ הגדול של כל העולם

הערב, ילדים חמודים, נספר לכם על עץ מיוחד במינו. זה לא עץ רגיל של תפוחים מתוקים או של תפוזים כתומים, אלא עץ ענק של אנשים, דורות ושמות! בתנ"ך יש פרק מיוחד שמזכיר לנו את כל האנשים שחיו כאן פעם, ממש מההתחלה המוקדמת של העולם. הוא מתחיל באדם הראשון, אדם, וממשיך לאורך השנים אל נח שבנה את התיבה הגדולה, ואז אל אברהם, יצחק ויעקב האהובים. כל שם שמופיע בפרק הוא כמו ענף קטן או עלה ירוק בעץ המשפחה העצום של העולם כולו. העץ הזה מראה לנו שכולנו קשורים זה לזה בדרך כלשהי, כמו חברים טובים או בני דודים רחוקים. זהו סיפור של חיבורים חמים, שמזכיר לנו שאף אחד בעולם אינו לבד, ושלכולנו יש שורשים עמוקים באדמה וענפים חזקים שנוגעים בשמיים.

מה הפסוק אומר?

הפסוק הזה מלמד אותנו ששינוי שם הוא שינוי של מהות וייעוד; אנחנו יכולים לעזור לילדינו למצוא את הייעוד הייחודי שלהם בעולם.

טיפ להורים

הפרק הזה, המלא בשמות וביוחסין עתיקים, הוא הזדמנות נהדרת לשוחח עם הילד על שייכות ועל שורשים משפחתיים. ילדים בגיל הרך והיסודי שואבים ביטחון רגשי רב מהידיעה שהם חלק מרשת משפחתית תומכת וארוכת שנים שנמשכת דורות אחורה. תוכלו לנצל את הערב כדי לספר להם על סבא וסבתא רבא שלהם, מאיפה המשפחה שלכם הגיעה במקור ומה היו השמות המיוחדים של הדורות הקודמים. חיבור כזה מעניק לילד עוגן פנימי חזק, ומלמד אותו לכבד את העבר שלו ואת הסיפורים המשפחתיים שמייחדים ומחממים את הבית שלכם.

שאלות לשיחה עם הילד
  • אם היית יכול להוסיף ציור של משהו שמייצג את המשפחה שלנו על עץ המשפחה, מה היית מצייר?
  • איזה סיפור מעניין שמעת פעם על סבא או סבתא שלך שהיית רוצה לזכור תמיד?
  • איך לדעתך הרגיש אדם הראשון כשהוא גילה שהוא מתחיל את המשפחה של כל העולם?

עץ המשפחה הענק של העולם

דמיין שאתה עומד מול עץ ענק, כל כך גבוה שאי אפשר לראות את הקצה שלו! העץ הזה הוא עץ המשפחה של כל העולם. הכל מתחיל באדם הראשון, אדם, ואז מגיעים הילדים והנכדים שלו. הסיפור מוליך אותנו דרך נח והתיבה הגדולה שלו, ומראה איך המשפחה גדלה ומתפרשת לכל מיני ארצות רחוקות. פתאום מופיע אברהם, האיש המיוחד שהתחיל את המשפחה שלנו. זהו ספר של שמות, שבו כל שם הוא כמו עלה קטן וירוק שנושם ומספר לנו: גם אתם חלק מהסיפור הגדול הזה. הענפים ממשיכים לצמוח, ועמים חדשים ומלכים עתיקים מופיעים על הגזע החזק.

מה הפסוק אומר?

הפסוק מספר לנו שאברם קיבל שם חדש - אברהם. זה מראה לנו שלפעמים אנחנו גדלים ומשתנים, ומקבלים תפקיד חדש וחשוב בעולם.

הידעת?

הידעתם שהפרק הזה מתחיל באדם הראשון ומגיע לאורך מאות שנים עד למלכים הראשונים ששלטו בארץ אדום השכנה?

מה יקרה בפרק הבא?

העץ המשפחתי ממשיך לצמוח ולהסתעף, ובפרק הבא נגלה מי הם הילדים המיוחדים שיקימו את השבטים שלנו!

מפות, שמות ומלכים: ה-DNA של האנושות

ספר דברי הימים נפתח בצורה מפתיעה: לא בקרבות ענק או בניסים גלויים, אלא ברשימת שמות ארוכה ומפורטת שמתחילה באדם הראשון. הפרק לוקח אותנו למסע היסטורי מהיר דרך הדורות שקדמו למבול, ממשיך בבניו של נח שייסדו את עמי העולם העתיק, ומגיע עד לאברהם, יצחק ויעקב (שנקרא כאן ישראל). משם, העלילה מתפצלת ומציגה את שושלת אדום - השכנים ההיסטוריים של בני ישראל - כולל רשימת המלכים והאלופים שלהם ששלטו עוד לפני שהיה מלך בישראל. זוהי מפה גנטית ותרבותית שמראה שכולנו, בסופו של דבר, ענפים של אותו הגזע, ומניחה את היסודות לסיפורו של עם ישראל בתוך העולם הגדול.

מה הפסוק אומר?

אברם הופך לאברהם. זה מזכיר לנו שמי שאנחנו היום זה לא בהכרח מי שנהיה מחר, ושיש לנו כוח לשנות את השם והעתיד שלנו.

Life Hack

כשאתם מרגישים אבודים או לבד בקבוצה גדולה, תזכרו את רשימת השמות הזו. לכל אחד יש מקום ייחודי בשרשרת ההיסטורית, והשורשים שלכם הם הכוח שלכם להתקדם קדימה.

מקבילה מודרנית

זה כמו לפתוח את הגדרות הפרופיל שלכם ברשת חברתית ולראות את רשימת ה"חברים המשותפים" של כל האנושות - כולם קשורים לכולם בדרגות שונות.

לחבר את הנקודות: איך רשימת שמות עתיקה מסבירה מי אנחנו

הפרק הראשון של ספר דברי הימים נראה במבט ראשון כמו רשימת שמות ארוכה ומייגעת, אבל כשמסתכלים מקרוב מגלים כאן את סיפור המקור של האנושות כולה. הספר נפתח באדם הראשון, עובר דרך נח ובניו שמילאו את הארץ לאחר המבול, וממפה את העמים השונים של המזרח התיכון הקדום. משם, המיקוד מצטמצם בהדרגה אל אברהם ומשפחתו, דרך יצחק וישמעאל, עשיו ויעקב. הפרק מקדיש מקום נרחב גם לצאצאי עשיו ולמלכי אדום הקדומים ששלטו באזור עוד לפני שקמה ממלכה בישראל. דרך השמות הללו, המחבר מציג תמונת עולם שבה ישראל אינו מנותק מהעולם, אלא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה האנושית הכללית. זהו ניסיון להגדיר זהות ושייכות בתקופה של בנייה מחדש. קורא שפוגש את הפרק לראשונה יגלה כיצד רשימה יבשה לכאורה הופכת למפה תרבותית עשירה, המקשרת בין עמים, תרבויות וארצות שונות, ומניחה את היסודות לכל הסיפורים הגדולים שיבואו בהמשך התנ"ך. זהו שער כניסה מרהיב אל תוך ההיסטוריה המשפחתית והלאומית שלנו.

מה הפסוק אומר?

הפסוק הקצר הזה מקפל בתוכו מהפכה שלמה. הוא מחבר בין אברם, האיש הפרטי שיצא מאור כשדים, לבין אברהם, אבי האומה והאב הרוחני של עמים רבים. בתוך רשימת השמות הארוכה והיבשה לכאורה של דורות האנושות, הפסוק הזה עוצר ומסמן את נקודת המפנה ההיסטורית: הרגע שבו היחיד מקבל ייעוד חדש ומשנה את פני ההיסטוריה כולה.

להעמקה בסיפור

כדי להבין את הפרק הזה באמת, אנחנו צריכים לדמיין את האנשים שקראו אותו לראשונה. מדובר ביהודים שחזרו מהגלות הארוכה בבבל, ומנסים להקים מחדש את חייהם בירושלים ההרוסה והשוממת. הם היו מבולבלים ושאלו את עצמם שאלות קשות: מי אנחנו בכלל? מה הקשר שלנו לעבר המפואר שלפני החורבן? ואיך אנחנו משתלבים בעולם הגדול והחזק שסביבנו? ספר דברי הימים עונה על השאלות האלה בדרך מתוחכמת במיוחד. הוא לא מתחיל בסיפורי האבות המוכרים או ביציאת מצרים הדרמטית, אלא הולך הכי אחורה שאפשר - אל אדם הראשון. המסר של המחבר ברור: הסיפור שלכם הוא לא סתם סיפור מקומי של קבוצה קטנה וחלשה, אלא המשך ישיר של תולדות האנושות כולה. הפרק בנוי כמו עדשת מצלמה שמתחילה במבט רחב מאוד על כל העולם והולכת ומצמצמת את הפוקוס בהדרגה. בהתחלה אנחנו רואים את עמי יפת, חם ושם - שהם למעשה המפה הגיאוגרפית והאתנית של העולם המוכר באותה תקופה. אחר כך המצלמה מתמקדת בשושלת של שם, ומתוכה היא מגיעה אל אברהם. אבל גם כשהגענו לאברהם, הספר לא ממהר לרוץ קדימה אל עם ישראל. הוא עוצר להראות את בני ישמעאל, בני קטורה, ואז את בני עשיו ומלכי אדום. למה העצירה הזו כל כך חשובה? כי היא מראה על כבוד והכרה בשכנים ובקרובי המשפחה הרחוקים שלנו. אדום מתוארת כאן כממלכה מפותחת שהקימה שלטון יציב ומסודר עוד לפני שהיה מלך בישראל. יש כאן אמירה בגרותית ומפוכחת מאוד: אנחנו לא לבד בעולם, ויש עמים שהצליחו והתפתחו עוד לפנינו. אין צורך למחוק את ההיסטוריה של האחר כדי להרגיש מיוחדים. מה שמעניין כאן הוא הבחירה להציג היסטוריה שלמה דרך שמות של אנשים ולא דרך מלחמות, כיבושים או אימפריות. השמות האלה הם כמו קודים שמקפלים בתוכם סיפורים שלמים של נדודים, תרבות וזהות. עבור מי שקורא את זה היום, הפרק מציע זווית ראייה מעניינת על המושג שורשים. בעידן שבו הכל משתנה כל כך מהר וקל להרגיש מנותקים ובודדים, הרשימה הזו מזכירה שיש לנו בסיס עמוק ויציב, ושאנחנו חלק משרשרת אנושית ענקית שנמשכת אלפי שנים אחורה ומעניקה לנו עוגן חזק במציאות.

שאלה למחשבה

אם היית צריך לבחור שלושה שמות של אנשים מהמשפחה שלך שיסמלו את הערכים הכי חשובים שלכם לדורות הבאים, במי היית בוחר ולמה?

הגנאלוגיה של הזהות: מספר בראשית לדברי הימים

ספר דברי הימים א' נפתח במפעל גנאלוגי כביר שאין לו אח ורע במקרא כולו. הפרק הראשון מציג את תולדות האנושות מראשיתה ועד לימי המלוכה הקדומים באדום, ומספק לקורא שפוגש את הספר לראשונה תעודת זהות היסטורית מקיפה. העלילה נפתחת במילים המהדהדות 'אָדָם שֵׁת אֱנוֹשׁ' וממשיכה בסקירה מהירה של עשרת הדורות שחיו לפני המבול הגדול. לאחר מכן, מוצג לוח העמים המבוסס על בני נח - יפת, חם ושם - הממפה את העולם הגיאוגרפי, הפוליטי והאתני המוכר של המזרח הקדום. מכאן, הרשימה מתמקדת בשושלת שם עד לאברם, המזוהה כאן כאברהם אבינו. דרך אברהם נסקרים צאצאי ישמעאל, בני קטורה, וצאצאי עשיו. חלקו האחרון של הפרק מוקדש לתיאור מפורט של בני שעיר החורי, מלכי אדום ששלטו באזור עוד 'לפני מלוך מלך לבני ישראל', ואלופי אדום השונים. זהו סיכום היסטורי מקיף המניח את התשתית הסיפורית והזהותית של עם ישראל, תוך מיקומו בתוך ההקשר האוניברסלי של האנושות כולה, ללא הקדמות סיפוריות אלא באמצעות שמות בלבד, המהווים את אבני הבניין של הזיכרון הלאומי.

מה הפסוק אומר?

הפסוק הקצר הזה מקפל בתוכו מהפכה שלמה. הוא מחבר בין אברם, האיש הפרטי שיצא מאור כשדים, לבין אברהם, אבי האומה והאב הרוחני של עמים רבים. בתוך רשימת השמות הארוכה והיבשה לכאורה של דורות האנושות, הפסוק הזה עוצר ומסמן את נקודת המפנה ההיסטורית: הרגע שבו היחיד מקבל ייעוד חדש ומשנה את פני ההיסטוריה כולה.

הדרש — קריאה לעומק

ספר דברי הימים נכתב בתקופת שיבת ציון, תקופה של משבר זהות עמוק עבור שבי הגולה שחזרו מבבל ליהודה השוממת וההרוסה. במציאות סוציו-פוליטית מורכבת זו, הפרק הראשון אינו רק תרגיל בארכיונאות יבשה, אלא מהלך ספרותי, פילוסופי ותיאולוגי מתוחכם שמטרתו לכונן מחדש את הזהות הלאומית והרוחנית של העם השב לארצו. הבחירה לפתוח את הספר ההיסטורי באדם הראשון מייצרת הצהרה אוניברסלית דרמטית: תולדות ישראל אינן מתחילות בלאומיות מבודדת ומנותקת, אלא הן חלק בלתי נפרד מתולדות האנושות כולה. המבנה הספרותי של הפרק מבוסס על טכניקה של 'צמצום הדרגתי' (Elimination/Focusing). המחבר סורק את האנושות כולה במבט-על, ואז משמיט בהדרגה את הענפים הצדדיים כדי להתמקד בקו השושלתי המוביל אל האבות. עם זאת, עצם הכללתם של הענפים שנשרו מן השושלת המרכזית - כמו בני יפת, חם, ישמעאל ועשיו - מעניקה להם לגיטימציה ומקום של כבוד במפת העולם האלוהית. יש כאן הכרה עמוקה בכך שהאל הוא אלוהי ההיסטוריה הגלובלית כולה, ולא רק של עם אחד ספציפי. מבחינה ספרותית, הפרק משתמש בקיצור קיצוני ובסלקטיביות חריפה לעומת התיאורים המקבילים בספר בראשית. סיפורים שלמים של בריאה, מבול, מגדל בבל ומאבקי אבות דרמטיים מתומצתים כאן לשמות בודדים נטולי פעלים. חסרון הפעלים והעלילה הדינמית יוצר תחושה של נצחיות, יציבות וסדר קוסמי קבוע מראש; השמות עצמם הופכים לאבני הבניין המוצקות של ההיסטוריה. המילים המנחות הבולטות כאן הן 'בני' ו'ילד', המדגישות את רצף החיים הפיזיולוגי וההמשכיות הבלתי פוסקת אל מול פגעי הזמן, המוות והחורבן הגלותי שחוו שבי הגולה. אחד החלקים המרתקים והמפתיעים בפרק הוא העיסוק הנרחב והמפורט באדום (פסוקים מג-נד). אדום מוצגת כממלכה ממוסדת ומתקדמת, עם שושלת מלכים ואלופים מוגדרת עוד לפני שקמה מלכות בישראל. המחבר אינו מטשטש את העובדה ההיסטורית הזו או מנסה להקטין אותה, אלא מציג אותה כחלק אינטגרלי מהסדר ההיסטורי האזורי. הדבר משקף גישה ריאליסטית, מפוכחת ומכבדת כלפי העמים השכנים. גישה זו הייתה חיונית במיוחד עבור קהילת שבי ציון הקטנה, שהייתה צריכה ללמוד לחיות לצד עמים אחרים תחת שלטון האימפריה הפרסית מבלי לאבד את ייחודה. לסיכום, הגנאלוגיה של דברי הימים א' פרק א' היא למעשה פילוסופיה של ההיסטוריה במסווה של רשימת שמות מונוליטית. היא מחברת את הקורא אל השורשים העמוקים ביותר של הקיום האנושי, מעניקה לו תחושת שייכות וביטחון קיומי, ומכינה את הקרקע להבנת הייעוד הייחודי וההיסטורי של עם ישראל שיפורט בפרקים הבאים של הספר.

לקחים לחיים
  • מציאת עוגן בשורשים בעתות משבר ושינויכאשר אדם חווה משבר מקצועי או אישי עמוק, כמו פיטורין או פרידה, קל לו לאבד את תחושת הערך העצמי ולהרגיש שהקרקע נשמטת מתחת לרגליו. פנייה מודעת אל ההיסטוריה המשפחתית, הבנת הקשיים העצומים שאבותיו שרדו והערכים שהנחו אותם ברגעי משבר, יכולה להעניק לו פרוספקטיבה רחבה וכוחות נפש מחודשים. הידיעה שהוא חוליה בשרשרת חזקה ששרדה תהפוכות היסטוריות עוזרת לו להבין שהמשבר הנוכחי הוא זמני, ומעניקה לו את האומץ לעשות את הצעד הקטן הבא לקראת שיקום חיו.
  • הכרה בהישגים של האחר ללא איום על הזהות העצמיתבסביבת עבודה תחרותית או בלימודים, אנו נוטים לעיתים קרובות להקטין את הישגיהם של קולגות או חברים כדי להרגיש בטוחים יותר במעמדנו. הפרק מלמד אותנו להכיר בהצלحات של אחרים - בדיוק כפי שמחבר הספר מקדיש מקום מכובד למלכי אדום שקדמו למלכי ישראל - מתוך ביטחון פנימי עמוק בזהות ובקצב הייחודי של המסלול שלנו. במקום לחוש מאוימים מהצלחה של קולגה, הצעד הנכון הוא לפרגן לו בכנות, להבין שלכל אחד יש את זמן הפריצה שלו, ולהתמקד בפיתוח המקצועי האישי שלנו ללא השוואות הרסניות.
  • זיקוק המהות מתוך עומס הפרטיםבעידן המידע המודרני, אנו מוצפים מדי יום באלפי פרטים, משימות ורעשי רקע שמסיחים את דעתנו. היכולת המדהימה של מחבר דברי הימים לתמצת דורות שלמים והיסטוריה עשירה לכדי שמות מפתח בודדים, מלמדת אותנו את החשיבות הקריטית של זיקוק המהות. הצעד המעשי שהפרק מציע הוא לעצור את המרוץ היומיומי, לעשות סדר עדיפויות קפדני, ולזהות מי הם האנשים המשמעותיים באמת בחיינו ומהם הערכים המרכזיים שאנו רוצים להשקיע בהם את זמננו ומרצנו, כדי להשאיר חותם אמיתי לטווח הארוך.
היבט פילוסופי

המתח בין האוניברסלי לפרטיקולרי: כיצד ניתן לשמור על זהות ייחודית ומובדלת (בחירת עם ישראל) מבלי להתנכר למקור המשותף של כל בני האדם (האדם הראשון)? הפרק מציג את שתי התפיסות הללו זו לצד זו אך אינו פותר את המתח הקיומי ביניהן.

📖 קראו את הפרק המלא

אָדָם שֵׁת אֱנוֹשׁ׃

קֵינָן מַהֲלַלְאֵל יָרֶד׃

חֲנוֹךְ מְתוּשֶׁלַח לָמֶךְ׃

נֹחַ שֵׁם חָם וָיָפֶת׃

בְּנֵי יֶפֶת גֹּמֶר וּמָגוֹג וּמָדַי וְיָוָן וְתֻבָל וּמֶשֶׁךְ וְתִירָס׃

וּבְנֵי גֹּמֶר אַשְׁכֲּנַז וְדִיפַת וְתוֹגַרְמָה׃

וּבְנֵי יָוָן אֱלִישָׁה וְתַרְשִׁישָׁה כִּתִּים וְרוֹדָנִים׃

בְּנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם פּוּט וּכְנָעַן׃

וּבְנֵי כוּשׁ סְבָא וַחֲוִילָה וְסַבְתָּא וְרַעְמָא וְסַבְתְּכָא וּבְנֵי רַעְמָא שְׁבָא וּדְדָן׃

וְכוּשׁ יָלַד אֶת־נִמְרוֹד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבּוֹר בָּאָרֶץ׃

וּמִצְרַיִם יָלַד אֶת־לודיים [לוּדִים] וְאֶת־עֲנָמִים וְאֶת־לְהָבִים וְאֶת־נַפְתֻּחִים׃

וְאֶת־פַּתְרֻסִים וְאֶת־כַּסְלֻחִים אֲשֶׁר יָצְאוּ מִשָּׁם פְּלִשְׁתִּים וְאֶת־כַּפְתֹּרִים׃

וּכְנַעַן יָלַד אֶת־צִידוֹן בְּכֹרוֹ וְאֶת־חֵת׃

וְאֶת־הַיְבוּסִי וְאֶת־הָאֱמֹרִי וְאֵת הַגִּרְגָּשִׁי׃

וְאֶת־הַחִוִּי וְאֶת־הַעַרְקִי וְאֶת־הַסִּינִי׃

וְאֶת־הָאַרְוָדִי וְאֶת־הַצְּמָרִי וְאֶת־הַחֲמָתִי׃

בְּנֵי שֵׁם עֵילָם וְאַשּׁוּר וְאַרְפַּכְשַׁד וְלוּד וַאֲרָם וְעוּץ וְחוּל וְגֶתֶר וָמֶשֶׁךְ׃

וְאַרְפַּכְשַׁד יָלַד אֶת־שָׁלַח וְשֶׁלַח יָלַד אֶת־עֵבֶר׃

וּלְעֵבֶר יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים שֵׁם הָאֶחָד פֶּלֶג כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ וְשֵׁם אָחִיו יָקְטָן׃

וְיָקְטָן יָלַד אֶת־אַלְמוֹדָד וְאֶת־שָׁלֶף וְאֶת־חֲצַרְמָוֶת וְאֶת־יָרַח׃

וְאֶת־הֲדוֹרָם וְאֶת־אוּזָל וְאֶת־דִּקְלָה׃

וְאֶת־עֵיבָל וְאֶת־אֲבִימָאֵל וְאֶת־שְׁבָא׃

וְאֶת־אוֹפִיר וְאֶת־חֲוִילָה וְאֶת־יוֹבָב כָּל־אֵלֶּה בְּנֵי יָקְטָן׃

שֵׁם אַרְפַּכְשַׁד שָׁלַח׃

עֵבֶר פֶּלֶג רְעוּ׃

שְׂרוּג נָחוֹר תָּרַח׃

אַבְרָם הוּא אַבְרָהָם׃

בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל׃

אֵלֶּה תֹּלְדוֹתָם בְּכוֹר יִשְׁמָעֵאל נְבָיוֹת וְקֵדָר וְאַדְבְּאֵל וּמִבְשָׂם׃

מִשְׁמָע וְדוּמָה מַשָּׂא חֲדַד וְתֵימָא׃

יְטוּר נָפִישׁ וָקֵדְמָה אֵלֶּה הֵם בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל׃

וּבְנֵי קְטוּרָה פִּילֶגֶשׁ אַבְרָהָם יָלְדָה אֶת־זִמְרָן וְיָקְשָׁן וּמְדָן וּמִדְיָן וְיִשְׁבָּק וְשׁוּחַ וּבְנֵי יָקְשָׁן שְׁבָא וּדְדָן׃

וּבְנֵי מִדְיָן עֵיפָה וָעֵפֶר וַחֲנוֹךְ וַאֲבִידָע וְאֶלְדָּעָה כָּל־אֵלֶּה בְּנֵי קְטוּרָה׃

וַיּוֹלֶד אַבְרָהָם אֶת־יִצְחָק בְּנֵי יִצְחָק עֵשָׂו וְיִשְׂרָאֵל׃

בְּנֵי עֵשָׂו אֱלִיפַז רְעוּאֵל וִיעוּשׁ וְיַעְלָם וְקֹרַח׃

בְּנֵי אֱלִיפָז תֵּימָן וְאוֹמָר צְפִי וְגַעְתָּם קְנַז וְתִמְנָע וַעֲמָלֵק׃

בְּנֵי רְעוּאֵל נַחַת זֶרַח שַׁמָּה וּמִזָּה׃

וּבְנֵי שֵׂעִיר לוֹטָן וְשׁוֹבָל וְצִבְעוֹן וַעֲנָה וְדִישֹׁן וְאֵצֶר וְדִישָׁן׃

וּבְנֵי לוֹטָן חֹרִי וְהוֹמָם וַאֲחוֹת לוֹטָן תִּמְנָע׃

בְּנֵי שׁוֹבָל עַלְיָן וּמָנַחַת וְעֵיבָל שְׁפִי וְאוֹנָם וּבְנֵי צִבְעוֹן אַיָּה וַעֲנָה׃

בְּנֵי עֲנָה דִּישׁוֹן וּבְנֵי דִישׁוֹן חַמְרָן וְאֶשְׁבָּן וְיִתְרָן וּכְרָן׃

בְּנֵי־אֵצֶר בִּלְהָן וְזַעֲוָן יַעֲקָן בְּנֵי דִישׁוֹן עוּץ וַאֲרָן׃

וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלָךְ־מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בֶּלַע בֶּן־בְּעוֹר וְשֵׁם עִירוֹ דִּנְהָבָה׃

וַיָּמָת בָּלַע וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו יוֹבָב בֶּן־זֶרַח מִבָּצְרָה׃

וַיָּמָת יוֹבָב וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו חוּשָׁם מֵאֶרֶץ הַתֵּימָנִי׃

וַיָּמָת חוּשָׁם וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדַד בֶּן־בְּדַד הַמַּכֶּה אֶת־מִדְיָן בִּשְׂדֵה מוֹאָב וְשֵׁם עִירוֹ עיות [עֲוִית׃]

וַיָּמָת הֲדָד וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו שַׂמְלָה מִמַּשְׂרֵקָה׃

וַיָּמָת שַׂמְלָה וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו שָׁאוּל מֵרְחֹבוֹת הַנָּהָר׃

וַיָּמָת שָׁאוּל וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו בַּעַל חָנָן בֶּן־עַכְבּוֹר׃

וַיָּמָת בַּעַל חָנָן וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדַד וְשֵׁם עִירוֹ פָּעִי וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ מְהֵיטַבְאֵל בַּת־מַטְרֵד בַּת מֵי זָהָב׃

וַיָּמָת הֲדָד וַיִּהְיוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אַלּוּף תִּמְנָע אַלּוּף עליה [עַלְוָה] אַלּוּף יְתֵת׃

אַלּוּף אָהֳלִיבָמָה אַלּוּף אֵלָה אַלּוּף פִּינֹן׃

אַלּוּף קְנַז אַלּוּף תֵּימָן אַלּוּף מִבְצָר׃

אַלּוּף מַגְדִּיאֵל אַלּוּף עִירָם אֵלֶּה אַלּוּפֵי אֱדוֹם׃

המשיכו לקרוא באפליקציה ←