בראשית · פרק מ״ז

הלאמת מצרים וההיאחזות בגושן: הדרמה הכלכלית והרוחנית של בראשית מ"ז

👑

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל־פַּרְעֹה יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת־יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם׃

פסוק ט'

התאמת תוכן לפי גיל

הבטחה חמה של בן לאביו

הלילה נספר על יוסף ומשפחתו, שהגיעו לגור בארץ מצרים בגלל הרעב הגדול. יוסף, שהיה המנהל החכם של המדינה, דאג שלכולם יהיה אוכל בשפע. הוא הביא את אביו הזקן, יעקב, לפגוש את פרעה המלך. יעקב בירך את פרעה וסיפר לו על חייו הארוכים. המשפחה התיישבה בארץ גושן הירוקה, מקום נפלא לרועי צאן, ושם הם חיו בשלווה ובאושר. כשיעקב הרגיש שהוא כבר עייף וזקן מאוד, הוא קרא לבנו האהוב יוסף וביקש ממנו בקשה מיוחדת מהלב: הבטח לי שתקבור אותי בארץ כנען, הארץ שבה נולדתי. יוסף חיבק את אביו והבטיח לו מיד: אני אעשה בדיוק כדבריך. יעקב שמח מאוד והודה ליוסף, וידע שהוא יכול לישון בשקט ובשלווה.

מה הפסוק אומר?

יעקב מלמד אותנו שמותר להודות בקשיים שעברנו בחיים, ושהניסיון המורכב שלנו מעצב את מי שאנחנו.

טיפ להורים

הפרק עוסק בכבוד אב ובהבטחה משפחתית עמוקה. זו הזדמנות מצוינת לדבר עם הילדים על החשיבות של קיום הבטחות, במיוחד בתוך המשפחה. תוכלו להסביר להם שהבטחה היא כמו גשר של אמון בין אנשים, וכשאנחנו שומרים על ההבטחות שלנו, אנחנו מחזקים את האהבה והביטחון בבית.

שאלות לשיחה עם הילד

למה לדעתך היה ליעקב כל כך חשוב שיוסף יבטיח לו לחזור לארץ כנען?
איך אתה מרגיש כשמישהו מבטיח לך משהו ומקיים אותו?
איזו הבטחה קטנה וטובה אנחנו יכולים להבטיח אחד לשני לקראת מחר?

המשפחה מגיעה למצרים וההבטחה החשובה

דמיינו שאתם מגיעים לארץ חדשה ורחוקה, ופוגשים את המלך הכי חזק בעולם! זה בדיוק מה שקרה למשפחה של יוסף. יוסף הביא את אביו הזקן, יעקב, ואת אחיו אל ארמון פרעה במצרים. המלך קיבל אותם בשמחה ונתן להם לגור בארץ גושן הירוקה והיפה, שם הצאן שלהם יכול לאכול בשובע. יעקב הזקן אפילו בירך את המלך פרעה! בינתיים, הרעב הגדול נמשך, ויוסף החכם דאג שלכולם יהיה אוכל. הוא עזר לכל תושבי מצרים לשרוד את השנים הקשות. כשסבא יעקב הרגיש שהוא כבר זקן מאוד, הוא קרא ליוסף וביקש ממנו הבטחה מיוחדת: אל תקבור אותי במצרים, אלא בארץ שלי, ארץ כנען. יוסף הבטיח לו מיד. מה יקרה עכשיו למשפחה הגדולה בארץ החדשה? בפרק הבא נגלה!

מה הפסוק אומר?

יעקב מספר לפרעה המלך שהחיים שלו היו ארוכים ומלאי הרפתקאות, אבל גם לא פשוטים בכלל.

הידעת?

האם ידעתם שסבא יעקב חי במצרים 17 שנים שלמות, ובסך הכל הגיע לגיל המופלג של 147 שנים?

מה יקרה בפרק הבא?

יעקב קיבל את ההבטחה שרצה, אך מה יעלה בגורלם של בני ישראל במצרים כשיעקב כבר לא יהיה איתם? בפרק הבא נראה!

איך שורדים משבר ענק? התוכנית הכלכלית של יוסף

בפרק זה, משפחתו של יוסף מגיעה למצרים כדי לברוח מהרעב הכבד בכנען. יוסף מציג את אחיו ואת אביו יעקב לפני פרעה, שמקבל אותם בחום ומאשר להם להתיישב בארץ גושן הפורייה. יעקב, כשהוא פוגש את פרעה, מספר לו בגילוי לב על חייו המורכבים והקשים. במקביל, הרעב במצרים מחמיר מאוד. לתושבים נגמר הכסף לקנות אוכל, ויוסף מציע פתרון דרמטי: הוא קונה מהם את הבהמות, לאחר מכן את האדמות, ולבסוף את חירותם עצמה לטובת פרעה, תמורת מזון וזרעים. המצרים ניצלים מרעב, אך הופכים למעשה לעבדי המלך. בסוף הפרק, יעקב מרגיש שיומו קרב ומבקש מיוסף להישבע שיקבור אותו רק בארץ כנען, קרוב לאבותיו.

מה הפסוק אומר?

יעקב לא מתבייש להגיד למלך הכי חזק בעולם שהחיים שלו היו קשים ומלאי אתגרים, ושאין לו מה להשוויץ.

Life Hack

כשאתם נמצאים במצב לחוץ או במשבר, אל תסתכלו רק על הרגע הנוכחי. תחשבו על הצעד הבא ואיך ההחלטה שלכם עכשיו תשפיע על העתיד שלכם ושל האנשים שסביבכם.

מקבילה מודרנית

התוכנית הכלכלית של יוסף דומה למצב שבו חברה גדולה מציעה שירות חינמי מציל חיים, אבל בתמורה אתם צריכים לוותר על הפרטיות ועל המידע האישי שלכם לתמיד.

המחיר של ההישרדות: בין כלכלה קשוחה להבטחה משפחתית

הפרק מתאר את המפגש ההיסטורי בין יעקב ומשפחתו לבין פרעה מלך מצרים, ואת ההתבססות שלהם בארץ גושן הפורייה. יעקב פוגש את פרעה ומציג מבט מפוכח וכואב על חייו הארוכים והקשים. במקביל, הרעב במצרים מגיע לשיאו. יוסף, כמנהל הכלכלה של הממלכה, מוביל מהלך דרמטי כדי להציל את האוכלוסייה ממוות: הוא אוסף את כל הכסף, הבהמות והקרקעות של האזרחים בתמורה למזון, ובכך הופך את העם כולו לעבדים של פרעה ומחזק את כוחו של השלטון המרכזי. לקראת סוף הפרק, יעקב הזקן, שמרגיש שמותו מתקרב, קורא ליוסף ודורש ממנו שבועה חגיגית שלא לקבור אותו במצרים אלא להעלות את עצמותיו לקבורה בארץ כנען, אחוזת קבר אבותיו.

מה הפסוק אומר?

תשובתו של יעקב לפרעה חושפת ריאליזם מפוכח וכואב. לאחר חיים של נדודים, מאבקים, אובדן וצער, יעקב אינו מנסה לייפות את המציאות בפני השליט החזק בתבל. הוא מגדיר את 130 שנותיו כקצרות וקשות בהשוואה לאבותיו, ומבטא בכך את כובד המשקל הקיומי שנשא על כתפיו לאורך חייו.

להעמקה בסיפור⌄

הסיפור הזה מציג לנו שתי עלילות מקבילות שמשלימות זו את זו ומציבות שאלות מוסריות מרתקות. מצד אחד, אנחנו רואים את משפחת יעקב שמגיעה למצרים כמהגרים פשוטים ומקבלת את התנאים הטובים ביותר בארץ גושן בזכות מעמדו של יוסף. המפגש בין יעקב לפרעה הוא רגע מיוחד: יעקב לא מנסה להרשים את המלך החזק ביותר בעולם. הוא מדבר על חייו כקשים ורעים, אמירה שמראה על כנות עמוקה ועל המשקל הכבד של הנדודים והמשברים שעבר בחייו. מצד שני, מחוץ לגטו המוגן של גושן, המצרים עוברים משבר קיומי נורא. הרעב מוחק את הכלכלה הפרטית. יוסף פועל כאן כמנהל משברים קשוח ויעיל במיוחד. הוא לא מחלק אוכל בחינם. הוא דורש תשלום: קודם כסף, אחר כך בהמות, ולבסוף הקרקעות והחירות של האנשים עצמם. המהלך הזה ריכז את כל הכוח הכלכלי והפוליטי בידיו של פרעה. מצד אחד, יוסף הציל את חייהם של מיליוני אנשים ממוות בטוח ברעב, והם אפילו מודים לו על כך ואומרים שהחיה אותם. מצד שני, הוא הפך מדינה שלמה של אנשים חופשיים לעבדים של השלטון. זהו שיעור מורכב בהיסטוריה ובכלכלה שמראה לנו שלפעמים להצלה יש מחיר חברתי כבד מאוד. בסוף הסיפור, יעקב מסתכל קדימה אל העתיד. הוא מבין שמצרים היא רק תחנת מעבר זמנית עבור משפחתו, ולכן הוא מתעקש שיוסף יישבע לו לקבור אותו בארץ כנען. השבועה הזו היא עוגן שמזכיר לדורות הבאים לאן הם באמת שייכים.

שאלה למחשבה

אם הייתם במקומו של יוסף, האם הייתם מחלקים את האוכל בחינם כדי לשמור על חירותם של האזרחים, או פועלים כמוהו כדי להבטיח סדר ומשמעת בממלכה בזמן אסון?

הלאמת מצרים וההיאחזות בגושן: הדרמה הכלכלית והרוחנית של בראשית מ"ז

פרק מ"ז מציג את השלמת תהליך הירידה של משפחת יעקב למצרים ואת התבססותם בארץ גושן, לצד תיאור מפורט ונוקב של הרפורמה הכלכלית הדרמטית שיוזם יוסף במצרים במהלך שנות הרעב. בראשית הפרק, יוסף מציג את אחיו ואת אביו יעקב לפני פרעה. פרעה מעניק להם את מיטב הארץ ומציע למנותם למנהלי מקנהו. יעקב מברך את פרעה ומגדיר את חייו כקצרים וקשים בהשוואה לאבותיו. בחלקו השני של הפרק, הרעב מתעצם, ויוסף מנהל מדיניות ריכוזית נוקשה: הוא רוכש עבור פרעה את כל כספם, מקניהם ואדמותיהם של המצרים, ולבסוף משעבד את העם עצמו לפרעה תמורת זרע ומזון, תוך קביעת מס קבוע של חמישית מהיבול לכתר (למעט אדמות הכהנים). הפרק נחתם בתיאור שגשוגם של בני ישראל בגושן, ובדרישתו המושבעת של יעקב הזקן מיוסף שלא לקבור אותו במצרים אלא באחוזת הקבר המשפחתית בכנען.

מה הפסוק אומר?

הדרש — קריאה לעומק⌄

פרק מ"ז מהווה צומת דרכים קריטי המשלב בין הדרמה המשפחתית הפרטית לבין תהליכים גאו-פוליטיים וכלכליים רחבי היקף. המפגש של יעקב עם פרעה מציג ניגוד ספרותי חריף: מצד אחד עומד שליט האימפריה החזקה בעולם בשיא כוחו, ומצד שני עומד רועה זקן ונודד. ברכתו של יעקב לפרעה מעמידה את הפטריארך בעמדה רוחנית עליונה, למרות חולשתו הפיזית. תשובתו של יעקב לשאלת גילו של פרעה – 'ימי שני מגורי... מעט ורעים היו' – חושפת את הטרגדיה הקיומית של חייו, רוויי המאבקים והאובדן, ומסמנת את תחושת הזרות התמידית בארץ מגוריו. במקביל, התורה מתארת בפרוטרוט את המנגנון הכלכלי של יוסף. בעיצומו של משבר אקלימי וקיומי, יוסף אינו נוקט במדיניות של מדינת רווחה או חלוקת משאבים חינמית. הוא מנצל את המונופול הממשלתי על המזון כדי להלאים את כלל נכסי הממלכה. התהליך מדורג ומכאיב: תחילה נאסף כל הכסף, לאחר מכן המקנה, ולבסוף האדמות והגוף עצמו. המצרים מגיעים לשפל המדרגה ומבקשים מרצונם להימכר לעבדים כדי לחיות. יוסף מעביר את האוכלוסייה לערים – מהלך של עקירה ועיור המנתק אותם מאדמתם ההיסטורית – וממסד מערכת מיסוי קבועה של עשרים אחוזים לפרעה. מבחינה ספרותית והיסטורית, יש כאן אירוניה דרמטית כפולה: יוסף, שהיה עבד בעצמו, הופך אימפריה שלמה לעבדים. יתרה מכך, המבנה הריכוזי והמשועבד שיוסף יוצר עבור פרעה הוא התשתית המוסדית שתשמש בעתיד לשעבודם של צאצאיו שלו, בני ישראל. בעוד העם המצרי מאבד את אדמתו וחירותו, בני ישראל דווקא 'נאחזים' בארץ גושן, פורים ורבים. הניגוד הזה מחדד את המתח שבין ההצלחה הזמנית של הגלות לבין הסכנה הטמונה בה. דרישתו של יעקב מיוסף להישבע שלא לקבור אותו במצרים היא אקט של התנגדות רוחנית להשתקעות במצרים; יעקב מסרב להפוך לחלק מהנוף המצרי, ומזכיר ליוסף ולבניו כי מולדתם האמיתית והבטחתם האלוהית שוכנות בכנען.

לקחים לחיים

הסכנה שבפתרונות זמניים למשברים ארוכי טווחבזמני לחץ ומשבר (כלכלי, אישי או ניהולי), קל להתפתות לפתרונות קיצוניים שמעניקים שקט מיידי אך גובים מחיר כבד על החירות והעתיד שלנו. יש לבחון תמיד את ההשלכות ארוכות התווח של ויתורים זמניים.
כנות ואותנטיות מול כוח ושררהבמפגש עם דמויות סמכותיות או בעלות השפעה רבה, הנטייה הטבעית היא להציג מצג שווא של שלמות. יעקב מלמד אותנו את כוחה של פגיעות וכנות לגבי קשיי העבר, דבר שמייצר כבוד אמיתי והערכה עמוקה יותר מצד הסובבים.
שמירה על עוגנים וזהות בסביבה מטמיעהכאשר אנו חווים הצלחה ושגשוג בסביבה זרה או תחרותית, קל לשכוח את המטרות והערכים המקוריים שלנו. התעקשותו של יעקב להיקבר בכנען מזכירה לנו להחזיק תמיד בעוגן ערכי ותרבותי שימנע מאיתנו להיטמע לחלוטין במערכת שסביבנו.

היבט פילוסופי

האם יוסף פעל כגיבור מציל חיים או כטכנוקרט חסר רחמים שניצל אסון הומניטרי לטובת ריכוז כוח שלטוני? הפרק מציג מתח בלתי פתור בין יעילות כלכלית והישרדות פיזית לבין שמירה על חירות האדם וכבודו.

📖 קראו את הפרק המלא⌄

וַיָּבֹא יוֹסֵף וַיַּגֵּד לְפַרְעֹה וַיֹּאמֶר אָבִי וְאַחַי וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל־אֲשֶׁר לָהֶם בָּאוּ מֵאֶרֶץ כְּנָעַן וְהִנָּם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן׃

וּמִקְצֵה אֶחָיו לָקַח חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים וַיַּצִּגֵם לִפְנֵי פַרְעֹה׃

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל־אֶחָיו מַה־מַּעֲשֵׂיכֶם וַיֹּאמְרוּ אֶל־פַּרְעֹה רֹעֵה צֹאן עֲבָדֶיךָ גַּם־אֲנַחְנוּ גַּם־אֲבוֹתֵינוּ׃

וַיֹּאמְרוּ אֶל־פַּרְעֹה לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ כִּי־אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ כִּי־כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְעַתָּה יֵשְׁבוּ־נָא עֲבָדֶיךָ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן׃

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל־יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ וְאַחֶיךָ בָּאוּ אֵלֶיךָ׃

אֶרֶץ מִצְרַיִם לְפָנֶיךָ הִוא בְּמֵיטַב הָאָרֶץ הוֹשֵׁב אֶת־אָבִיךָ וְאֶת־אַחֶיךָ יֵשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וְאִם־יָדַעְתָּ וְיֶשׁ־בָּם אַנְשֵׁי־חַיִל וְשַׂמְתָּם שָׂרֵי מִקְנֶה עַל־אֲשֶׁר־לִי׃

וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת־יַעֲקֹב אָבִיו וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת־פַּרְעֹה׃

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל־יַעֲקֹב כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ׃

וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת־פַּרְעֹה וַיֵּצֵא מִלִּפְנֵי פַרְעֹה׃

וַיּוֹשֵׁב יוֹסֵף אֶת־אָבִיו וְאֶת־אֶחָיו וַיִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזָּה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּמֵיטַב הָאָרֶץ בְּאֶרֶץ רַעְמְסֵס כַּאֲשֶׁר צִוָּה פַרְעֹה׃

וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת־אָבִיו וְאֶת־אֶחָיו וְאֵת כָּל־בֵּית אָבִיו לֶחֶם לְפִי הַטָּף׃

וְלֶחֶם אֵין בְּכָל־הָאָרֶץ כִּי־כָבֵד הָרָעָב מְאֹד וַתֵּלַהּ אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאֶרֶץ כְּנַעַן מִפְּנֵי הָרָעָב׃

וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת־כָּל־הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְאֶרֶץ־מִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן בַּשֶּׁבֶר אֲשֶׁר־הֵם שֹׁבְרִים וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת־הַכֶּסֶף בֵּיתָה פַרְעֹה׃

וַיִּתֹּם הַכֶּסֶף מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמֵאֶרֶץ כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ כָל־מִצְרַיִם אֶל־יוֹסֵף לֵאמֹר הָבָה־לָּנוּ לֶחֶם וְלָמָּה נָמוּת נֶגְדֶּךָ כִּי אָפֵס כָּסֶף׃

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף הָבוּ מִקְנֵיכֶם וְאֶתְּנָה לָכֶם בְּמִקְנֵיכֶם אִם־אָפֵס כָּסֶף׃

וַיָּבִיאוּ אֶת־מִקְנֵיהֶם אֶל־יוֹסֵף וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף לֶחֶם בַּסּוּסִים וּבְמִקְנֵה הַצֹּאן וּבְמִקְנֵה הַבָּקָר וּבַחֲמֹרִים וַיְנַהֲלֵם בַּלֶּחֶם בְּכָל־מִקְנֵהֶם בַּשָּׁנָה הַהִוא׃

וַתִּתֹּם הַשָּׁנָה הַהִוא וַיָּבֹאוּ אֵלָיו בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא־נְכַחֵד מֵאֲדֹנִי כִּי אִם־תַּם הַכֶּסֶף וּמִקְנֵה הַבְּהֵמָה אֶל־אֲדֹנִי לֹא נִשְׁאַר לִפְנֵי אֲדֹנִי בִּלְתִּי אִם־גְּוִיָּתֵנוּ וְאַדְמָתֵנוּ׃

לָמָּה נָמוּת לְעֵינֶיךָ גַּם־אֲנַחְנוּ גַּם אַדְמָתֵנוּ קְנֵה־אֹתָנוּ וְאֶת־אַדְמָתֵנוּ בַּלָּחֶם וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְאַדְמָתֵנוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה וְתֶן־זֶרַע וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת וְהָאֲדָמָה לֹא תֵשָׁם׃

וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת־כָּל־אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה כִּי־מָכְרוּ מִצְרַיִם אִישׁ שָׂדֵהוּ כִּי־חָזַק עֲלֵהֶם הָרָעָב וַתְּהִי הָאָרֶץ לְפַרְעֹה׃

וְאֶת־הָעָם הֶעֱבִיר אֹתוֹ לֶעָרִים מִקְצֵה גְבוּל־מִצְרַיִם וְעַד־קָצֵהוּ׃

רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לֹא קָנָה כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים מֵאֵת פַּרְעֹה וְאָכְלוּ אֶת־חֻקָּם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה עַל־כֵּן לֹא מָכְרוּ אֶת־אַדְמָתָם׃

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל־הָעָם הֵן קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם וְאֶת־אַדְמַתְכֶם לְפַרְעֹה הֵא־לָכֶם זֶרַע וּזְרַעְתֶּם אֶת־הָאֲדָמָה׃

וְהָיָה בַּתְּבוּאֹת וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה וְאַרְבַּע הַיָּדֹת יִהְיֶה לָכֶם לְזֶרַע הַשָּׂדֶה וּלְאָכְלְכֶם וְלַאֲשֶׁר בְּבָתֵּיכֶם וְלֶאֱכֹל לְטַפְּכֶם׃

וַיֹּאמְרוּ הֶחֱיִתָנוּ נִמְצָא־חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי וְהָיִינוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה׃

וַיָּשֶׂם אֹתָהּ יוֹסֵף לְחֹק עַד־הַיּוֹם הַזֶּה עַל־אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה לַחֹמֶשׁ רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לְבַדָּם לֹא הָיְתָה לְפַרְעֹה׃

וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד׃

וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְהִי יְמֵי־יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה׃

וַיִּקְרְבוּ יְמֵי־יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם־נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים־נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל־נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם׃

וְשָׁכַבְתִּי עִם־אֲבֹתַי וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם וַיֹּאמַר אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ׃

וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִי וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל־רֹאשׁ הַמִּטָּה׃

המשיכו לקרוא באפליקציה ←