תנ״ך יקר פתח באפליקציה

בראשית · פרק ל״ב

הלילה שלפני המפגש: פחד, מאבק וזהות חדשה במעבר יבוק

👑

וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם־יִשְׂרָאֵל כִּי־שָׂרִיתָ עִם־אֱלֹהִים וְעִם־אֲנָשִׁים וַתּוּכָל׃

פסוק כט
התאמת תוכן לפי גיל

הלילה המיוחד של יעקב והשם החדש

לפני שנים רבות, יעקב עשה דרך ארוכה בחזרה לביתו. הוא קצת דאג, כי הוא ידע שאחיו עשו מחכה לו בדרך, ויעקב רצה מאוד שהם יהיו שוב חברים טובים. כדי להראות לעשו שהוא בא לשלום, יעקב שלח לו מתנות נפלאות: כבשים צמריריות, גמלים חמודים ועיזים קטנות. בלילה, כשכולם כבר ישנו, נשאר יעקב לבדו ליד נחל קטן ומפזם. פתאום הופיע איש מסתורי, והשניים החלו להיאבק בעדינות ובאומץ על החול הרך, ממש עד שהשמש התחילה לעלות ולצבוע את השמיים בזהב. יעקב החזיק חזק-חזק ולא ויתר, אפילו כשהיה לו קשה. כשהבוקר הגיע, האיש המסתורי בירך את יעקב ונתן לו שם חדש ונהדר: ישראל, שם של גיבורים שלא מוותרים לעולם. יעקב הרגיש כל כך גאה ושמח בלב, וידע שהוא מוכן ומזומן לפגוש את אחיו באהבה.

מה הפסוק אומר?

הפסוק מראה איך מתוך המאבקים והפחדים הכי גדולים שלנו, אנחנו יכולים לצמוח, לקבל זהות חדשה וחזקה יותר ולהבין כמה כוח יש בנו.

טיפ להורים

הסיפור של יעקב מזמין אותנו לדבר עם הילדים על פחדים ועל הדרכים להתמודד איתם. יעקב לא מתעלם מהפחד שלו – הוא מתכונן, מתפלל, ומנסה לפייס. המאבק שלו בחושך מראה לילד שלפעמים אנחנו צריכים להתאמץ ולהיאבק בקשיים שלנו (כמו פחד מהחושך, קושי חברתי או משימה מאתגרת), ודווקא מתוך המאמץ הזה אנחנו מגלים את הכוחות שבנו ומקבלים 'שם חדש' של ילדים אמיצים ומסוגלים. כדאי לשאול את הילד על רגע שבו הוא הרגיש שהוא מתאמץ ובסוף הצליח.

שאלות לשיחה עם הילד
  • אם היית יכול לבחור לעצמך שם שני שמספר על משהו אמיץ שעשית, איזה שם היית בוחר?
  • יעקב שלח לעשו המון חיות במתנה כדי לעשות שלום. איזו מתנה אתה היית שולח לחבר כדי להשלים איתו?
  • איך אתה מרגיש בגוף כשאתה מצליח לעשות משהו שהיה לך קצת קשה או מפחיד בהתחלה?

הלילה הסודי של יעקב והשם החדש

דמיין שאתה עומד לבדך בלילה חשוך וקר, ליד נחל זורם ורועש. זה מה שקרה ליעקב! הוא חזר הביתה אחרי המון שנים, ופחד מאוד לפגוש את אחיו עשו, שהיה כועס עליו. יעקב שלח לעשו מתנות רבות כמו עיזים, גמלים ומתוקים, והתפלל חזק-חזק לאלוהים. פתאום, מתוך החושך, הופיע איש מסתורי! השניים התחילו להיאבק ולהתגושש על החול הרך, ממש כמו במשחק היאבקות אמיץ, עד שהשמש החלה לעלות. יעקב לא ויתר והחזיק חזק, אפילו שקיבל מכה קטנה ברגל. האיש המסתורי ראה שיעקב גיבור אמיתי, ונתן לו מתנה מדהימה: שם חדש ומיוחד – ישראל! השם הזה אומר שיעקב יכול לנצח כל קושי. יעקב הרגיש פתאום חזק ואמיץ, מוכן לכל מה שיבוא.

מה הפסוק אומר?

האיש המסתורי אומר ליעקב שהשם החדש שלו יהיה 'ישראל', כי הוא היה חזק ואמיץ ולא ויתר גם כשהיה לו קשה מאוד.

הידעת?

הידעת? יעקב שלח לאחיו עשו מתנה ענקית של יותר מ-500 חיות שונות, כולל גמלים מניקים ופרות!

מה יקרה בפרק הבא?

השמש כבר זורחת, הרגל של יעקב קצת כואבת, אבל עכשיו הוא צריך לפגוש את עשו פנים אל פנים. האם עשו יסלח לו או יתקוף אותו? בפרק הבא נגלה!

הקרב הגדול בחושך: יעקב הופך לישראל

יעקב חוזר לארץ כנען אחרי עשרים שנה בגלות, אבל הדרך הביתה חסומה על ידי הפחד הכי גדול שלו: אחיו התאום עשו, שנשבע בעבר להרוג אותו. כשמגיעה השמועה שעשו צועד לקראתו עם צבא של 400 איש, יעקב נכנס ללחץ מטורף. הוא מחלק את משפחתו לשני מחנות כדי להציל את מי שאפשר, מתפלל לאלוהים, ושולח לעשו שיירות ענק של מתנות כדי להרגיע את הרוחות. בלילה, כשהוא נשאר לבדו ליד נחל יבוק, מתרחש אירוע הזוי: דמות מסתורית תוקפת אותו והשניים נאבקים עד אור הבוקר. יעקב נפצע בירך אבל מסרב לשחרר את היריב בלי לקבל ברכה. בסוף המאבק, הדמות משנה את שמו לישראל – שם שמסמל את היכולת שלו להתמודד, לשרוד ולנצח.

מה הפסוק אומר?

הפסוק הזה מסביר שהשם 'ישראל' מגיע מהמילה 'לשרות' שפירושה להיאבק. יעקב מקבל את השם הזה כי הוא הוכיח שהוא מסוגל להתמודד עם קשיים ולא לוותר.

Life Hack

כשאתם עומדים בפני אתגר מפחיד (כמו מבחן ענק או שיחה קשה), אל תסמכו רק על מזל. תתכוננו בכמה מישורים במקביל: גם הכנה מעשית, גם חשיבה חיובית, וגם פנייה לעזרה מאנשים שאתם סומכים עליהם.

מקבילה מודרנית

זה כמו לעמוד מול בריון בשכבה שאתה יודע שמחפש אותך כבר המון זמן. במקום לברוח או להתחיל מכות, אתה מתכונן חכם: מביא איתך חברים לגיבוי, מנסה לדבר איתו ברוגע, ומגלה בתוכך כוחות שלא ידעת שקיימים בך כדי לעמוד על שלך.

להתמודד עם השדים של העבר: המהפך של יעקב

יעקב נמצא בנקודת שבירה. אחרי שנים של בריחה מהבית בעקבות סכסוך קשה עם אחיו עשו, הוא סוף סוף חוזר, אבל מגלה שעשו בדרך אליו עם 400 לוחמים. הפחד משתק אותו, והוא מבין שהפעם אי אפשר פשוט לברוח. יעקב פועל בשלושה ערוצים: הוא מחלק את האנשים שלו לשני מחנות כדי למזער נזקים, נושא תפילה כנה ומלאת פחד לאלוהים, ושולח שיירות של מאות חיות כמתנת פיוס לעשו. בלילה, רגע לפני המפגש הגורלי, יעקב נשאר לבדו ליד נחל יבוק. שם, בחושך המוחלט, הוא נקלע למאבק פיזי ומנטלי מתיש עם דמות מסתורית. המאבק נמשך עד עלות השחר, ובמהלכו יעקב נפצע בירכו אך מסרב לוותר. בסופו של דבר, היריב המסתורי מעניק לו שם חדש: ישראל. השם הזה מסמל את השינוי העמוק שעבר – ממישהו שבורח ומתוחכם, לאדם שנלחם על שלו ועומד זקוף מול הפחדים שלו.

מה הפסוק אומר?

הפסוק מייצג את נקודת המפנה הדרמטית ביותר בחייו של יעקב. לאחר שנים של בריחה, התחמקות ופחדים, הוא מתמודד פנים אל פנים עם ישות מסתורית ומקבל שם חדש – ישראל. השם החדש מסמל את המעבר מזהות של 'עוקב' ומסתתר לזהות של מי שנאבק בגלוי, הן מול כוחות אלוהיים והן מול בני אדם, ומנצח. זהו הבסיס לזהות הלאומית של עם ישראל כולו.

להעמקה בסיפור

הפרק הזה הוא אחד הרגעים הכי פסיכולוגיים ועמוקים בתנ"ך. יעקב עומד לפגוש את עשו, האח שהוא רימה לפני עשרים שנה. כל רגשות האשם, הפחד והחרדה שלו צפים בבת אחת. שימו לב איך יעקב מתמודד: הוא לא רק מתפלל לנס, והוא לא רק סומך על השכל שלו. הוא עושה את שניהם. הוא מתכנן אסטרטגיה צבאית, מנסה לשחד את עשו עם מתנות, ובמקביל פונה לאלוהים בבקשת עזרה כנה ומודה שהוא מפחד פחד מוות. אבל השיא האמיתי קורה בלילה, בבדידות מוחלטת. המאבק של יעקב עם ה'איש' המסתורי בנחל יבוק הוא מטאפורה מדהימה למאבק פנימי. מי זה האיש הזה? חלק מהפרשנים אומרים שזה היה המלאך של עשו, וחלק אומרים שזה היה המאבק של יעקב עם המצפון שלו ועם הפחדים שלו עצמו. יעקב נלחם כל הלילה. הוא נפצע, הוא צולע, אבל הוא לא מרפה עד שהוא מקבל ברכה. השינוי של השם מיעקב לישראל הוא דרמטי. השם 'יעקב' מגיע מלשון עקב ורמאות (הוא אחז בעקב עשו, הוא עקף אותו בברכות). השם 'ישראל' מגיע מהשורש ש.ר.ה – להילחם, לשלוט. יעקב מפסיק להיות זה שמתחמק מתחת לרדאר. הוא הופך למי שמסוגל להתמודד פנים אל פנים עם המציאות, עם אלוהים ועם אנשים. כשהשמש זורחת עליו בסוף הפרק, הוא אמנם צולע פיזית, אבל פנימית הוא חזק ויציב מאי פעם, מוכן לפגוש את אחיו לא כקורבן, אלא כשווה בין שווים.

שאלה למחשבה

אם הייתם צריכים לפגוש מישהו שפגעתם בו קשות בעבר, האם הייתם מנסים לפייס אותו במתנות והכנעה כמו יעקב, או שהייתם מעדיפים לתת לזמן לעשות את שלו בלי ליזום מגע?

הלילה שלפני המפגש: פחד, מאבק וזהות חדשה במעבר יבוק

הפרק מתאר את ההכנות הדרמטיות של יעקב לקראת המפגש הטעון עם אחיו עשו, לאחר עשרים שנות נתק ואיבה. יעקב, השב מחרן עם משפחתו ורכושו הרב, מתבשר כי עשו צועד לקראתו בראש כוח צבאי של ארבע מאות איש. הידיעה מעוררת ביעקב חרדה קיומית עמוקה. כדי להתמודד עם האיום, הוא נוקט באסטרטגיה משולשת: חלוקת מחנהו לשניים כדי להבטיח שחלקו ישרוד, תפילה נרגשת לאלוהים שבה הוא מודה על חסדי העבר ומבקש הצלה, ושיגור מנחת פיוס עצומה של מאות בהמות, המועברת לעשו בשלבים כדי לרכך את כעסו. בלילה, לאחר שהעביר את משפחתו ורכושו מעבר לנחל יבוק, נותר יעקב לבדו בגדה השנייה. שם, בחשכת הלילה, מתרחש אירוע על-טבעי ומסתורי: יעקב נאבק פיזית עם 'איש' אלמוני עד עלות השחר. במהלך המאבק ננקעת כף ירכו של יעקב, אך הוא מסרב להרפות מיריבו עד שיברך אותו. הישות המסתורית משנה את שמו של יעקב ל'ישראל', כביטוי לכך שנאבק עם אלוהים ועם אנשים ויכול להם. יעקב קורא למקום 'פניאל' וממשיך בדרכו כשהוא צולע, אך מצויד בזהות חדשה לקראת המפגש עם אחיו.

מה הפסוק אומר?

הפסוק מייצג את נקודת המפנה הדרמטית ביותר בחייו של יעקב. לאחר שנים של בריחה, התחמקות ופחדים, הוא מתמודד פנים אל פנים עם ישות מסתורית ומקבל שם חדש – ישראל. השם החדש מסמל את המעבר מזהות של 'עוקב' ומסתתר לזהות של מי שנאבק בגלוי, הן מול כוחות אלוהיים והן מול בני אדם, ומנצח. זהו הבסיס לזהות הלאומית של עם ישראל כולו.

הדרש — קריאה לעומק

בראשית לב מציג את אחד מרגעי השיא הפסיכולוגיים והספרותיים של המקרא. המעבר מ'יעקב' ל'ישראל' אינו רק שינוי קוסמטי, אלא טרנספורמציה תודעתית עמוקה של הגיבור. יעקב, שחייו התאפיינו עד כה בבריחה, עורמה והישרדות פסיבית (מול עשו, יצחק ולבן), נאלץ לראשונה לעמוד פנים אל פנים מול השלכות מעשיו מן העבר. המבנה הספרותי של הפרק מדגיש את המתח ההולך ונבנה. הוא נפתח במפגש עם מלאכי אלוהים ב'מחניים' – מעין הבטחה להגנה שמימית – אך מיד לאחר מכן יעקב נזרק אל המציאות הארצית המאיימת של מפגש עם עשו וארבע מאות אנשיו. תגובתו של יעקב חושפת דמות מורכבת ומודעת לעצמה. בתפילתו, המוגדרת על ידי חוקרי מקרא רבים כאחת התפילות המרגשות והכנות ביותר בתנ"ך, הוא משתמש במילים 'קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים'. הוא אינו בא בדרישות, אלא מכיר בקטנותו ובחסד האלוהי שליווה אותו מאיש עם מקל בלבד ועד לבעל שני מחנות. עם זאת, החרדה מפני 'אֵם עַל בָּנִים' מניעה אותו לפעולה דיפלומטית מתוחכמת: שליחת מנחה מדורגת שנועדה 'לכפר פניו' – ביטוי המהדהד את הרצון למחוק את פני הכעס של עשו לפני המפגש הפיזי. המאבק הלילי במעבר יבוק מהווה את ליבת הפרק. הבחירה להשאיר את יעקב לבדו ('וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ') מדגישה את הממד האקזיסטנציאליסטי של האירוע. ה'איש' עמו הוא נאבק מתפרש במדרש ובמחקר המודרני כאחד: כפילוג פנימי של יעקב עם עצמו, כהתגלמות של שרו של עשו (הכוח הרוחני המייצג את האח הפגוע), או כהתגלות אלוהית ישירה. המאבק הפיזי הצמוד, הנמשך עד עלות השחר, מסמל את המעבר מחושך לאור, מחרדה לביטחון. הפציעה בירך – בגיד הנשה – משאירה ביעקב חותם פיזי קבוע; הוא אינו יוצא מהמאבק ללא פגע, אלא נושא את הצליעה כעדות למחיר השינוי. שינוי השם לישראל ('כי שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל') מעניק לגיטימציה לכוחו האקטיבי של יעקב. הוא כבר לא 'יעקב' העוקב ומסובב את הדברים מאחורי הגב, אלא 'ישראל' המתמודד ישירות ובגלוי. הפרק נחתם בזריחת השמש על פנואל ובכינון המנהג התזונתי של אי-אכילת גיד הנשה, המעביר את החוויה האישית של האב המייסד לזיכרון קולקטיבי של העם כולו.

לקחים לחיים
  • ניהול משברים רב-ממדיבמצבי לחץ קיצוניים בעבודה או בחיים האישיים, אין להסתמך על פתרון יחיד. יעקב מלמד אותנו לשלב בין פרגמטיזם קר (חלוקת משאבים ומזעור נזקים), דיפלומטיה ורצון טוב (המנחה), וחיבור למקורות כוח פנימיים או רוחניים (תפילה). שילוב זה מעניק חוסן ומאפשר התמודדות מקיפה עם האיום.
  • ההכרח לעבור דרך הבדידות והמאבק הפנימישינויים משמעותיים בחיינו דורשים מאיתנו לעיתים להתנתק מהסחות הדעת החיצוניות ולהישאר לבד עם הפחדים והאשמה שלנו. רק כאשר אנו מוכנים 'להיאבק' עם השאלות הקשות הללו לאורך הלילה, מבלי לברוח, אנו יכולים לזכות בברכה ובצמיחה אישית אמיתית.
  • צמיחה מתוך פגיעות וצליעהההתגברות על משברים אינה הופכת אותנו לחסינים לחלוטין; לעיתים קרובות אנו יוצאים מהם פגועים או 'צולעים' במובן מסוים (רגשית, כלכלית או חברתית). יעקב הצולע מלמד אותנו שהפציעה אינה סימן לכישלון, אלא עדות למאבק אמיץ שהוביל לזהות חדשה וחזקה יותר.
היבט פילוסופי

הפרק מעלה דילמה פילוסופית עמוקה סביב שאלת מחיר השינוי והזהות: האם אדם יכול להשתחרר לחלוטין מעברו ומדפוסי ההתנהגות הישנים שלו (יעקב כעוקב ומתחמק) מבלי לשלם מחיר פיזי או נפשי כבד (הצליעה על הירך)? המאבק מציג מתח מובנה בין הרצון להישאר שלם ובטוח לבין ההכרח להיפצע כדי להשתנות ולהתפתח.

📖 קראו את הפרק המלא

וַיַּשְׁכֵּם לָבָן בַּבֹּקֶר וַיְנַשֵּׁק לְבָנָיו וְלִבְנוֹתָיו וַיְבָרֶךְ אֶתְהֶם וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לָבָן לִמְקֹמוֹ׃

וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ־בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים׃

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה וַיִּקְרָא שֵׁם־הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם׃

וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל־עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם׃

וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם־לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד־עָתָּה׃

וַיְהִי־לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא־חֵן בְּעֵינֶיךָ׃

וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל־יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל־אָחִיךָ אֶל־עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע־מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ׃

וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת־הָעָם אֲשֶׁר־אִתּוֹ וְאֶת־הַצֹּאן וְאֶת־הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת׃

וַיֹּאמֶר אִם־יָבוֹא עֵשָׂו אֶל־הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה׃

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק יְהוָה הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ׃

קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל־הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת־עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת־הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת׃

הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי־יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן־יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל־בָּנִים׃

וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת־זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא־יִסָּפֵר מֵרֹב׃

וַיָּלֶן שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיִּקַּח מִן־הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו׃

עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים רְחֵלִים מָאתַיִם וְאֵילִים עֶשְׂרִים׃

גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם שְׁלֹשִׁים פָּרוֹת אַרְבָּעִים וּפָרִים עֲשָׂרָה אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים וַעְיָרִם עֲשָׂרָה׃

וַיִּתֵּן בְּיַד־עֲבָדָיו עֵדֶר עֵדֶר לְבַדּוֹ וַיֹּאמֶר אֶל־עֲבָדָיו עִבְרוּ לְפָנַי וְרֶוַח תָּשִׂימוּ בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר׃

וַיְצַו אֶת־הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר כִּי יִפְגָּשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי וִשְׁאֵלְךָ לֵאמֹר לְמִי־אַתָּה וְאָנָה תֵלֵךְ וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ׃

וְאָמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה לַאדֹנִי לְעֵשָׂו וְהִנֵּה גַם־הוּא אַחֲרֵינוּ׃

וַיְצַו גַּם אֶת־הַשֵּׁנִי גַּם אֶת־הַשְּׁלִישִׁי גַּם אֶת־כָּל־הַהֹלְכִים אַחֲרֵי הָעֲדָרִים לֵאמֹר כַּדָּבָר הַזֶּה תְּדַבְּרוּן אֶל־עֵשָׂו בְּמֹצַאֲכֶם אֹתוֹ׃

וַאֲמַרְתֶּם גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקֹב אַחֲרֵינוּ כִּי־אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי וְאַחֲרֵי־כֵן אֶרְאֶה פָנָיו אוּלַי יִשָּׂא פָנָי׃

וַתַּעֲבֹר הַמִּנְחָה עַל־פָּנָיו וְהוּא לָן בַּלַּיְלָה־הַהוּא בַּמַּחֲנֶה׃

וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת־שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת־שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת־אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק׃

וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת־הַנָּחַל וַיַּעֲבֵר אֶת־אֲשֶׁר־לוֹ׃

וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר׃

וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף־יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף־יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ׃

וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם־בֵּרַכְתָּנִי׃

וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה־שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב׃

וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם־יִשְׂרָאֵל כִּי־שָׂרִיתָ עִם־אֱלֹהִים וְעִם־אֲנָשִׁים וַתּוּכָל׃

וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה־נָּא שְׁמֶךָ וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם׃

וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי־רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל־פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי׃

וַיִּזְרַח־לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת־פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל־יְרֵכוֹ׃

עַל־כֵּן לֹא־יֹאכְלוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל־כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף־יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה׃

המשיכו לקרוא באפליקציה ←