תנ״ך יקר פתח באפליקציה

בראשית · פרק כ״ט

טקסי המעבר בחרן: אהבה, הונאה וצדק היסטורי

👑

וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ׃

פסוק כ
התאמת תוכן לפי גיל

הרועה שהביא אהבה ושמחה

הלילה נספר על יעקב, שעשה דרך ארוכה-ארוכה עד שהגיע לבאר מים בשדה. שם הוא פגש רועים חביבים, ופתאום הגיעה רחל הרועה עם הכבשים הלבנות שלה. יעקב שמח כל כך! הוא ניגש אל הבאר, ובכוח רב גלגל את האבן הגדולה כדי שרחל והכבשים יוכלו לשתות מים קרים וטעימים. יעקב אהב את רחל מאוד, והסכים לעבוד אצל אבא שלה, לבן, שבע שנים שלמות כדי להתחתן איתה. מרוב אהבה, השנים הארוכות עברו לו מהר כמו ימים ספורים! למרות שלאחר מכן אבא שלה עשה טעות וביקש מיעקב להתחתן קודם עם אחותה הגדולה לאה, יעקב לא ויתר. הוא עבד עוד שבע שנים והתחתן גם עם רחל. אלוהים שמר על המשפחה ונתן להם תינוקות מתוקים וחמודים, והבית התמלא בצחוק, שמחה ושירים.

מה הפסוק אומר?

האהבה והמסירות של יעקב מראות לנו שקושי ומאמץ הופכים לקלים יותר כשיש לנו מניע עמוק של קשר וחיבור בלב.

טיפ להורים

הסיפור על יעקב ורחל מלמד אותנו על כוחה של סבלנות ועל כך שדברים יקרים וטובים דורשים לפעמים השקעה והמתנה. יעקב לא נבהל מעבודה קשה ומזמן ארוך, כי הלב שלו היה מלא באהבה. כהורים, אנו יכולים להשתמש בסיפור כדי לשוחח עם הילד על החשיבות של התמדה. כשילד מנסה ללמוד לרכוב על אופניים, לצייר או לבנות בלגו ומתעייף, אפשר להזכיר לו שכמו יעקב, כשיש לנו מטרה שאנו אוהבים, המאמץ הופך לחלק מהמסע היפה שלנו.

שאלות לשיחה עם הילד
  • איך לדעתך הרגישה רחל כשיעקב עזר לה וגלגל את האבן הכבדה מהבאר?
  • האם יש משהו שאתה מאוד אוהב לעשות, שגורם לזמן לעבור לך ממש ממש מהר?
  • אם היית צריך לחכות למשהו שאתה מאוד רוצה, מה היה עוזר לך להיות סבלני?

הבאר הקסומה וההפתעה של יעקב

דמיין שאתה הולך המון זמן במדבר החם, ופתאום מגיע לבאר מים קרירה. שם פגש יעקב את רחל הרועה, שהגיעה עם הכבשים שלה. יעקב התרגש כל כך! הוא היה חזק מאוד, וגלגל לבדו אבן ענקית שכיסתה את הבאר כדי להשקות את הצאן שלה. יעקב שמח לפגוש את משפחתו החדשה ואהב את רחל בכל ליבו. הוא הסכים לעבוד אצל אבא שלה, לבן, שבע שנים שלמות כדי להתחתן איתה! השנים עברו מהר כמו הרוח, כי האהבה שלו הייתה מתוקה. אבל בלילה, לבן הערמומי החליף את רחל באחותה הגדולה, לאה. יעקב התעורר בבוקר והופתע מאוד! כדי להתחתן גם עם רחל, הוא היה צריך לעבוד עוד שבע שנים ארוכות.

מה הפסוק אומר?

יעקב עבד קשה מאוד שבע שנים כדי להתחתן עם רחל, אבל בגלל שהוא כל כך אהב אותה, הזמן עבר לו מהר והרגיש כמו ימים ספורים.

הידעת?

האבן שכיסתה את הבאר הייתה כל כך כבדה שרק קבוצה גדולה של רועים יכלה להזיז אותה, אבל יעקב הזיז אותה לבדו בקלות!

מה יקרה בפרק הבא?

מה יעשה יעקב עכשיו כשהוא נשוי לשתי אחיות, ואיך הן יסתדרו ביניהן? בפרק הבא נגלה!

התרמית הגדולה בחרן

יעקב מגיע לחרן לאחר מסע ארוך, כשהוא בורח מאחיו עשיו. ליד הבאר הוא פוגש את בת דודתו, רחל, ומתאהב בה ממבט ראשון. הוא מציע לאביה, לבן, לעבוד שבע שנים כרועה צאן בתמורה לנישואין איתה. שבע השנים עוברות עליו במהירות בזכות אהבתו הגדולה. אולם, בליל הכלולות, לבן מנצל את החושך ומרמה את יעקב: הוא משיא לו את לאה, האחות הבכורה. בבוקר יעקב מגלה את התרמית ומתעמת עם לבן, שטוען כי "לא יעשה כן במקומנו" לחתן את הצעירה לפני הבכורה. יעקב נאלץ להסכים לעבוד שבע שנים נוספות כדי לשאת גם את רחל. בהמשך, לאה יולדת ארבעה בנים בזמן שרחל נותרת עקרה, מה שיוצר מתח רב בבית.

מה הפסוק אומר?

כשיש לכם מטרה שאתם באמת אוהבים ומאמינים בה, גם הדרך הקשה והארוכה אליה תרגיש קלה ומהירה יותר.

Life Hack

כשמישהו מנסה לשנות את הכללים ברגע האחרון (כמו שלבן עשה ליעקב), אל תגיבו מתוך כעס עיוור. קחו נשימה, תבינו את המצב החדש, ותחשבו על פתרון חכם שיקדם אתכם למטרה שלכם.

מקבילה מודרנית

זה כמו לעבוד קשה מאוד על פרויקט קבוצתי בבית הספר במשך חודשים, ואז ברגע האחרון מישהו אחר לוקח את כל הקרדיט, ואתם צריכים להילחם על המקום שלכם מחדש.

אהבה, בגידה וחשבון פתוח

יעקב מגיע לחרן חסר כל, לאחר שברח מביתו בעקבות סכסוך עם אחיו עשיו. ליד הבאר המקומית הוא פוגש את רחל, בת דודו, ומתאהב בה מיד. הוא מציע לאביה, לבן, עסקה: שבע שנות עבודה קשה תמורת ידה של רחל. יעקב עושה זאת בשמחה, והשנים עוברות עליו ביעף. אך בערב החתונה, לבן מבצע תרמית מתוחכמת ומחליף בין האחיות – הוא מכניס לאוהל הכלולות את לאה, האחות הבכורה, שעיניה רכות. רק בבוקר יעקב מגלה שרומה. כשהוא מתעמת עם לבן, חותנו החדש מסביר בקרירות שבמקום הזה לא מחתנים את הצעירה לפני הבכורה. יעקב, שאין לו ברירה, מסכים לעבוד שבע שנים נוספות כדי להתחתן גם עם רחל אהובתו. הבית המשותף הופך לזירת תחרות כואבת: לאה יולדת בנים בזה אחר זה (ראובן, שמעון, לוי ויהודה) מתוך תקווה נואשת לזכות באהבת בעלה, בעוד רחל האהובה נותרת עקרה ועצובה.

מה הפסוק אומר?

הפסוק מבטא את כוחה המופלא של האהבה לשנות את תפיסת הזמן והקושי. יעקב מוכן לעבוד שבע שנים קשות כרועה צאן עבור לבן, אך בזכות אהבתו העמוקה לרחל, השנים הללו חולפות בעיניו במהירות וביעף. זהו רגע של רומנטיקה טהורה בתוך עולם קשוח של הישרדות ומרמה, המציב את הרגש האנושי ככוח מניע אדיר.

להעמקה בסיפור

הסיפור של יעקב בחרן הוא שיעור מדהים במה שנקרא 'צדק פואטי' או 'מידה כנגד מידה'. יעקב, שהשתמש בבגדים של אחיו הבכור עשיו ובניצל את עיוורונו של אביו יצחק כדי לגנוב את הברכה, מוצא את עצמו כעת בצד השני של המתרס. הוא מרומה בחושך – סוג של עיוורון זמני – על ידי לבן, שמחליף את רחל הצעירה בלאה הבכורה. כשיעקב מתלונן בבוקר "למה רימיתני?", התשובה של לבן עוקצנית וכואבת במיוחד: "לא ייעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה". המילים האלה מהדהדות ישירות את החטא של יעקב כלפי אחיו הבכור.

הפרק מציג לנו מערכות יחסים מורכבות וכואבות בתוך המשפחה. אין כאן דמויות מושלמות. לבן מתגלה כאיש עסקים קר ומניפולטיבי שמנצל את האהבה של יעקב כדי להשיג 14 שנות עבודה בחינם. לאה נקלעת למצב בלתי אפשם שבו היא נשואה לגבר שלא רצה בה, וכל ילד שהיא יולדת מקבל שם שמבטא את הכאב שלה ואת הרצון הנואש שלה שיעקב יאהב אותה ("עתה הפעם ילווה אישי אלי"). רחל, מצד שני, זוכה לאהבה עצומה אך חווה את כאב העקרות והקנאה באחותה.

אם תחשבו על זה, הסיפור הזה מעלה שאלות קשות על בחירה וגורל. יעקב רצה חיים פשוטים עם האישה שאהב, אך נגרר לתוך מציאות משפחתית סבוכה ומלאת מתחים. למרות הכל, דווקא מתוך הבית המורכב והמפולג הזה, מתוך הכאב של לאה והציפייה של רחל, נולדים הילדים שיהפכו בעתיד לשבטי ישראל. זה מראה לנו שלפעמים הדברים הכי משמעותיים בחיים שלנו צומחים דווקא מתוך קשיים, טעויות והתמודדות עם מציאות שלא אנחנו בחרנו.

שאלה למחשבה

אם הייתם במקום לאה, האם הייתם משתפים פעולה עם התרמית של אביכם לבן, או שהייתם מספרים ליעקב את האמת לפני החתונה?

טקסי המעבר בחרן: אהבה, הונאה וצדק היסטורי

יעקב מגיע לחרן כפליט חסר כל, לאחר שגנב את ברכת הבכורה מאחיו עשיו וברח מבית הוריו. ליד באר המים הוא פוגש את רחל, בת דודו, ומפגין כוח פיזי יוצא דופן כשהוא גולל לבדו את האבן מעל פי הבאר. הוא מתקבל בבית דודו, לבן הארמי, ומציע לעבוד שבע שנים כרועה צאן בתמורה לנישואין עם רחל, אותה הוא אוהב. שבע השנים נראות בעיניו כימים אחדים בשל עוצמת רגשותיו. אולם, בליל הכלולות, לבן מרמה את יעקב ומחליף את רחל בלאה, האחות הבכורה. בבוקר מגלה יעקב את התרמית ומתעמת עם לבן, שמצדיק זאת במנהג המקומי שלא לתת את הצעירה לפני הבכירה. יעקב נאלץ להשלים שבוע חגיגות עם לאה, ולאחר מכן מקבל גם את רחל לאישה, בתמורה לשבע שנות עבודה נוספות. בתוך המבנה המשפחתי המתוח, יעקב מעדיף בבירור את רחל, אך אלוהים רואה את סבלה של לאה השנואה ופותח את רחמה. לאה יולדת ארבעה בנים ברצף – ראובן, שמעון, לוי ויהודה – בעוד רחל נותרת עקרה, מה שמניח את התשתית למאבק הדורות הבא.

מה הפסוק אומר?

הפסוק מבטא את כוחה המופלא של האהבה לשנות את תפיסת הזמן והקושי. יעקב מוכן לעבוד שבע שנים קשות כרועה צאן עבור לבן, אך בזכות אהבתו העמוקה לרחל, השנים הללו חולפות בעיניו במהירות וביעף. זהו רגע של רומנטיקה טהורה בתוך עולם קשוח של הישרדות ומרמה, המציב את הרגש האנושי ככוח מניע אדיר.

הדרש — קריאה לעומק

פרק כ"ט בספר בראשית מהווה נקודת מפנה דרמטית בחייו של יעקב, ומציג את אחד הסיפורים המורכבים והאירוניים ביותר במקרא. המפגש של יעקב עם לבן הארמי אינו רק מפגש משפחתי, אלא התנגשות בין שני טיפוסים מתוחכמים, שבה יעקב חווה על בשרו את השלכות מעשיו בעבר.

הפרק נפתח בסצנת הבאר הקלאסית, המוכרת לנו מסיפורי אליעזר ורבקה (פרק כ"ד) ומשה בציפורה (שמות ב'). הבאר משמשת כמרחב ספרותי של מפגש וזיווג. אולם, בניגוד לאליעזר שהסתמך על ניסים ומתנות, יעקב מגיע חסר כל ונדרש להפגין כוח פיזי אדיר ("ויגל את האבן") ומחויבות אישית עמוקה. האבן הגדולה על פי הבאר מסמלת את המחסומים והקשיים שיעקב יצטרך להתגבר עליהם כדי לבנות את ביתו.

האירוניה הדרמטית מגיעה לשיאה בליל הכלולות. יעקב, שרימה את אביו יצחק בחושך (תוך ניצול עיוורונו) והתחזה לאחיו הבכור עשיו, מרומה כעת בעצמו בחסות החשכה. לבן מחליף את רחל הצעירה בלאה הבכורה. תגובתו של לבן לטענותיו של יעקב בבוקר – "לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ, לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה" – היא מכה מוסרית ישירה ליעקב. המילה "בכירה" מהדהדת את ה"בכורה" שגזל יעקב. כאן מתגלה עקרון "מידה כנגד מידה" במלוא עוצמתו הספרותית והמוסרית: יעקב נאלץ לחוות את כאב ההונאה כדי להבין את עוצמת הפגיעה שפגע באחיו ובאביו.

מערכת היחסים המשולשת בין יעקב, רחל ולאה מתוארת ברגישות פסיכולוגית יוצאת דופן. לאה, הנשואה בעל כורחה לגבר שאינו אוהב אותה, חווה בדידות וכאב עמוק. עיניה המתוארות כ"רכות" (ייתכן שמבכי או מחולשה) עומדות בניגוד ליופייה החיצוני של רחל ("יפת תואר ויפת מראה"). עם זאת, המקרא מאזן את יחסי הכוחות באמצעות הפוריות. אלוהים, המזוהה כאן כמגן החלשים והדחויים, רואה כי "שנואה לאה" ופותח את רחמה, בעוד רחל נותרת עקרה.

שמות הבנים שלאה יולדת משקפים את הדרמה הפנימית של חייה: ראובן ("כי ראה ה' בעניי"), שמעון ("כי שמע ה' כי שנואה אנכי"), לוי ("עתה הפעם ילווה אישי אלי") ויהודה ("הפעם אודה את ה'"). דרך השמות הללו אנו עדים לתהליך נפשי שעוברת לאה – מניסיון נואש לרצות את בעלה ולזכות באהבתו, ועד להשלמה והכרת תודה טהורה לאל בלידת יהודה, ללא תלות ביחסו של יעקב. הפרק מסתיים ברגע של שקט זמני ("ותעמוד מלדת"), אך המתח הבין-אישי והמשפחתי עתיד להמשיך ולעצב את גורל השבטים.

לקחים לחיים
  • הדהוד המעשים והשלכותיהםהמפגש של יעקב עם הונאתו של לבן מזכיר לנו שהתנהגותנו בעבר מעצבת את המציאות שנפגוש בעתיד. בעולם המודרני, פגיעה באמון של קולגות או בני זוג עלולה לחזור אלינו כבומרנג ברגעים הכי פחות צפויים. יושרה אינה רק ערך מוסרי, אלא גם רשת ביטחון אישית.
  • מציאת ערך עצמי מתוך קושילאה מתחילה את נישואיה בעמדת נחיתות וכאב, אך דרך לידת בניה היא עוברת תהליך של הגדרה עצמית. בלידת יהודה היא מפסיקה להתנות את אושרה באהבת בעלה ומודה לה'. בחיים המקצועיים או האישיים, לעיתים אנו תולים את ערכנו באישור חיצוני (בוס, בן זוג). הלקח הוא ללמוד למצוא את הערך הפנימי והכרת הטוב העצמאית.
  • המחיר של אהבה אידיאליתיעקב מוכן להקריב 14 שנים מעצמו עבור רחל. אהבה רומנטית עזה היא כוח מניע מופלא, אך היא עלולה לעוור אותנו לצרכים של הסובבים אותנו (כמו לאה). בניהול מערכות יחסים, חשוב לאזן בין התשוקה והאידיאליזציה של קשר אחד לבין האחריות והרגישות האנושית כלפי שאר המעגלים בחיינו.
היבט פילוסופי

האם הצדק האלוהי המאזן (מתן בנים ללאה השנואה מול עקרותה של רחל האהובה) הוא פיצוי הוגן על חסך רגשי, או שהוא גוזר על שתי הנשים חיים של קנאה ומאבק נצחיים שאין להם פתרון?

📖 קראו את הפרק המלא

וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי־קֶדֶם׃

וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וְהִנֵּה־שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי־צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ כִּי מִן־הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל־פִּי הַבְּאֵר׃

וְנֶאֶסְפוּ־שָׁמָּה כָל־הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת־הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקוּ אֶת־הַצֹּאן וְהֵשִׁיבוּ אֶת־הָאֶבֶן עַל־פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ׃

וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם וַיֹּאמְרוּ מֵחָרָן אֲנָחְנוּ׃

וַיֹּאמֶר לָהֶם הַיְדַעְתֶּם אֶת־לָבָן בֶּן־נָחוֹר וַיֹּאמְרוּ יָדָעְנוּ׃

וַיֹּאמֶר לָהֶם הֲשָׁלוֹם לוֹ וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם־הַצֹּאן׃

וַיֹּאמֶר הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל לֹא־עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ׃

וַיֹּאמְרוּ לֹא נוּכַל עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל־הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת־הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקִינוּ הַצֹּאן׃

עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם וְרָחֵל בָּאָה עִם־הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ כִּי רֹעָה הִוא׃

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת־רָחֵל בַּת־לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת־צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת־הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת־צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ׃

וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת־קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ׃

וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא וְכִי בֶן־רִבְקָה הוּא וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ׃

וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת־שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן־אֲחֹתוֹ וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק־לוֹ וַיְנַשֶּׁק־לוֹ וַיְבִיאֵהוּ אֶל־בֵּיתוֹ וַיְסַפֵּר לְלָבָן אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה׃

וַיֹּאמֶר לוֹ לָבָן אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ חֹדֶשׁ יָמִים׃

וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הֲכִי־אָחִי אַתָּה וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם הַגִּידָה לִּי מַה־מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ׃

וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל׃

וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת־תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה׃

וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת־רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה׃

וַיֹּאמֶר לָבָן טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ מִתִּתִּי אֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר שְׁבָה עִמָּדִי׃

וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ׃

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל־לָבָן הָבָה אֶת־אִשְׁתִּי כִּי מָלְאוּ יָמָי וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ׃

וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת־כָּל־אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה׃

וַיְהִי בָעֶרֶב וַיִּקַּח אֶת־לֵאָה בִתּוֹ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו וַיָּבֹא אֵלֶיהָ׃

וַיִּתֵּן לָבָן לָהּ אֶת־זִלְפָּה שִׁפְחָתוֹ לְלֵאָה בִתּוֹ שִׁפְחָה׃

וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה־הִוא לֵאָה וַיֹּאמֶר אֶל־לָבָן מַה־זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ וְלָמָּה רִמִּיתָנִי׃

וַיֹּאמֶר לָבָן לֹא־יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה׃

מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וְנִתְּנָה לְךָ גַּם־אֶת־זֹאת בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי עוֹד שֶׁבַע־שָׁנִים אֲחֵרוֹת׃

וַיַּעַשׂ יַעֲקֹב כֵּן וַיְמַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וַיִּתֶּן־לוֹ אֶת־רָחֵל בִּתּוֹ לוֹ לְאִשָּׁה׃

וַיִּתֵּן לָבָן לְרָחֵל בִּתּוֹ אֶת־בִּלְהָה שִׁפְחָתוֹ לָהּ לְשִׁפְחָה׃

וַיָּבֹא גַּם אֶל־רָחֵל וַיֶּאֱהַב גַּם־אֶת־רָחֵל מִלֵּאָה וַיַּעֲבֹד עִמּוֹ עוֹד שֶׁבַע־שָׁנִים אֲחֵרוֹת׃

וַיַּרְא יְהוָה כִּי־שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת־רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה׃

וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן כִּי אָמְרָה כִּי־רָאָה יְהוָה בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי׃

וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר כִּי־שָׁמַע יְהוָה כִּי־שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן־לִי גַּם־אֶת־זֶה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן׃

וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי־יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים עַל־כֵּן קָרָא־שְׁמוֹ לֵוִי׃

וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת־יְהוָה עַל־כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת׃

המשיכו לקרוא באפליקציה ←