תנ״ך יקר פתח באפליקציה

בראשית · פרק כ״ו

יצחק ופילוסופיית הבארות: על התמדה, קנאה ושלום פנימי

👑

וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ יְהוָה׃

פסוק יב
התאמת תוכן לפי גיל

יצחק וחופרי הבארות

הלילה נספר על יצחק ורבקה, שעברו לגור בארץ חדשה כי היה רעב קשה בביתם. אלוהים הבטיח ליצחק: 'אל תפחד, אני איתך ואברך אותך'. ואכן, יצחק עבד קשה בגינה ובשדות, והצליח כל כך עד שהיה לו המון אוכל ובעלי חיים. אבל האנשים מסביב קינאו בו וסגרו את בארות המים שלו. יצחק לא כעס ולא רב איתם. הוא פשוט עבר מקום וחפר באר חדשה. שוב באו ורבו איתו, והוא שוב עבר בשקט וחפר באר נוספת. בסוף הוא מצא מקום רחב ושקט וקרא לבאר 'רחובות' כי היה שם מקום לכולם בלי לריב. המלך שראה כמה יצחק סבלני וטוב לב, בא לבקש לעשות איתו ברית שלום, ויצחק שמח וערך לו סעודה גדולה. יצחק הראה לכולם שהסבלנות והשלום תמיד מנצחים.

מה הפסוק אומר?

הפסוק מראה לילדים שגם כשתנאי הפתיחה קשים ויש 'רעב' מסביב, עשייה אקטיבית ואמונה בדרך מביאות לברכה ולהצלחה מעבר לכל דמיון.

טיפ להורים

הסיפור על יצחק והבארות הוא הזדמנות נפלאה ללמד ילדים על כוחה של התמדה ועל היכולת לפתור בעיות בלי לריב. כשהילד נתקל בקושי — למשל כשחבר לוקח לו צעצוע או כשמשהו לא מצליח לו — אפשר להזכיר לו את יצחק שלא נשבר, לא נכנס לעימות אלים, אלא פשוט מצא פתרון חדש ויצירתי. זהו כלי נהדר לפיתוח חוסן נפשי וגמישות מחשבתית אצל ילדים צעירים.

שאלות לשיחה עם הילד
  • למה לדעתך יצחק לא רצה לריב עם האנשים שסגרו לו את הבארות?
  • איך היית מרגיש/ה אם היית חופר/ת באר ומוצא/ת בה מים מתוקים?
  • מה את/ה עושה כשמשהו שאת/ה מנסה לעשות לא מצליח בפעם הראשונה?

יצחק והבארות המסתוריות

דמיין שאתה עומד באמצע שדה יבש, השמש חמה ואין טיפת מים בברז. זה בדיוק מה שקרה בארץ כנען! יצחק ורבקה אשתו היו צריכים למצוא מקום חדש לחיות בו, והם הגיעו לעיר שנקראת גרר. אלוהים הבטיח ליצחק: 'אל תדאג, אני אשמור עליך!'. יצחק עבד קשה, זרע שדות וקיבל המון אוכל, אבל האנשים מסביב התחילו לקנא בו. הם הלכו וסגרו בעפר את כל בארות המים שלו! יצחק לא כעס ולא הרים ידיים. הוא פשוט עבר מקום וחפר באר חדשה. שוב רבו איתו, והוא שוב חפר, עד שהגיע למקום שקט וקרא לבאר 'רחובות', כי סוף-סוף היה לו מרחב ושלווה. פתאום, אפילו המלך שגירש אותו בא לבקש סליחה ולעשות איתו שלום!

מה הפסוק אומר?

יצחק זרע זרעים באדמה היבשה, ולמרות שהיה רעב גדול, אלוהים עשה לו נס והוא קיבל המון המון אוכל, פי מאה ממה שחשב!

הידעת?

האם ידעת שיצחק חפר ארבע בארות שונות בפרק הזה? לכל באר הוא נתן שם מיוחד שמספר מה קרה שם, כמו 'עשק' שפירושה מריבה, ו'רחובות' שפירושה מקום רחב ונעים.

מה יקרה בפרק הבא?

אבל בדיוק כשיצחק מצא שקט והכל נראה מושלם, הבן שלו עשיו עשה משהו שהדאיג מאוד את אבא ואמא. מה עשיו עשה? נגלה בפרק הבא!

חפירה נגד הזרם: הסיפור של יצחק והבארות

בפרק כ"ו אנו פוגשים את יצחק ורבקה מתמודדים עם משבר רעב קשה בארץ כנען. הם נודדים לעיר גרר, שם שולט המלך אבימלך. כדי להגן על עצמו, יצחק מספר לאנשי המקום שרבקה היא אחותו ולא אשתו, מחשש שיפגעו בו. השקר מתגלה כשאבימלך רואה אותם יחד מחלון ארמונו, אך במקום להעניש אותם, הוא מגן עליהם. יצחק מצליח מאוד בחקלאות והופך לעשיר עצום, מה שמעורר קנאה עזה אצל הפלשתים. הם סותמים את בארות המים שלו בעפר ומגרשים אותו. יצחק לא נגרר לעימות אלים. הוא נודד וחופר בארות שוב ושוב, למרות המריבות החוזרות ונשנות של רועי המקום. בסופו של דבר, ההתמדה שלו משתלמת: הוא מוצא באר שקטה בשם 'רחובות', ומאוחר יותר כורת ברית שלום מכובדת עם אבימלך שמבין שיצחק מבורך.

מה הפסוק אומר?

למרות הבצורת הקשה, יצחק לא התייאש ושתל זרעים באדמה. אלוהים בירך אותו בהצלחה מטורפת של פי מאה, מה שמראה שהשקעה ואמונה מביאות תוצאות מדהימות.

Life Hack

כשמישהו מנסה להציק לך או 'לסתום לך את הבארות' (למשל, להרוס לך פרויקט או להפיץ שמועה), אל תבזבז אנרגיה על ריבים איתו. תמשיך הלאה ותמצא מקום חדש שבו תוכל להצליח בגדול. ההצלחה שלך היא התשובה הכי טובה.

מקבילה מודרנית

זה כמו לעבוד קשה על ערוץ יוטיוב או עמוד אינסטגרם, ופתאום לקבל תגובות שנאה מאנשים שמקנאים בך ומנסים להרוס. במקום להתווכח איתם בתגובות ולרדת לרמה שלהם, אתה פשוט ממשיך ליצור תוכן מעולה במקום אחר עד שהם מבינים שאי אפשר לעצור אותך.

להתחיל מחדש בלי להילחם: שיעור בחוסן נפשי מיצחק

בפרק כ"ו, יצחק ורבקה נאלצים לעזוב את ביתם בגלל רעב כבד ולעבור לגרר, עיר פלשתית. יצחק חושש לחייו ומציג את רבקה כאחותו, אך התרמית נחשפת על ידי המלך אבימלך שמבחין בהם ברגע אינטימי. למרות המבוכה, אבימלך מעניק להם הגנה. יצחק מתחיל לעבד את האדמה ומגיע להצלחה כלכלית פנומנלית, שמביאה איתה קנאה קשה מצד המקומיים. הפלשתים סותמים את בארות המים של אברהם אביו, ואבימלך מבקש מיצחק לעזוב. יצחק בוחר בדרך של אי-אלימות: הוא מעתיק את מגוריו וחופר בארות מחדש. למרות שרועי גרר רבים איתו על המים פעם אחר פעם, יצחק ממשיך הלאה וחופר שוב ושוב, עד שהוא מוצא שקט בבאר 'רחובות'. בסופו של דבר, עוצמתו השקטה גורמת לאבימלך להגיע אליו לבאר שבע כדי לחתום על ברית שלום.

מה הפסוק אומר?

הפסוק מתאר את נקודת המפנה הכלכלית והרוחנית של יצחק בארץ גרר. למרות שנת הבצורת והרעב, יצחק בוחר לזרוע באדמה מתוך אמון מוחלט בהבטחה האלוהית. השפע העצום שהוא מוצא — פי מאה מהמצופה — אינו רק הצלחה חקלאית, אלא עדות חזקה וגלויה לברכת ה' המלווה אותו, אשר מעוררת בהמשך הן את קנאת הפלשתים והן את רצונם לכרות עמו ברית.

להעמקה בסיפור

הסיפור של יצחק בפרק הזה מציג דמות שונה מאוד מאברהם ומעשו. בעוד שאחרים אולי היו יוצאים למלחמה על זכויותיהם או נשברים מהקשיים, יצחק בוחר באסטרטגיה של עקשנות שקטה ואי-אלימות. נסו לדמיין את הסיטואציה: יצחק מגיע לגרר ומצליח מעל ומעבר למצופה, אבל ההצלחה הזו הופכת אותו למטרה. הפלשתים סותמים את הבארות שלו — צעד שהוא כמעט הכרזת מלחמה באזור מדברי שבו מים הם חיים. במקום להילחם, יצחק זז הצידה וחופר שוב. ושוב רבים איתו, והוא שוב זז וחופר. ההתנהגות הזו יכולה להיראות במבט ראשון כחולשה או פחדנות, אבל בפועל היא דורשת חוסן נפשי עצום. יצחק מבין שלפעמים הניצחון האמיתי הוא לא להוכיח שאתה צודק בתוך בוץ של מריבות, אלא ליצור מציאות חדשה וטובה יותר במקום אחר. השמות שהוא נותן לבארות משקפים את התהליך: מ'עשק' (מריבה) ו'שטנה' (שנאה), ועד 'רחובות' (מרחב ושלווה). בסופו של דבר, הגישה הזו מוכיחה את עצמה. המנהיגים שגירשו אותו מבינים שהכוח של יצחק לא נובע מכלי נשק אלא מחיבור פנימי עמוק ומברכה שמלווה אותו, והם אלו שמגיעים אליו כדי לבקש שלום. הפרק מזכיר לנו שהתמדה ויצירת אלטרנטיבות חזקות בהרבה ממאבקים כוחניים מתישים.

שאלה למחשבה

אם הייתם במקום יצחק, הייתם ממשיכים לוותר ולנוע ממקום למקום כדי למנוע מלחמה, או שהייתם נלחמים על הבאר הראשונה שחפרתם ושייכת לכם בצדק?

יצחק ופילוסופיית הבארות: על התמדה, קנאה ושלום פנימי

בראשית פרק כ"ו מתמקד בדמותו של יצחק, היחיד מבין האבות שאינו עוזב את גבולות הארץ. בעקבות רעב כבד, יצחק ורבקה נודדים לגרר, שם ה' מתגלה אליו ומצווה עליו להישאר בארץ ומבטיח לו את ברכת אברהם. בדומה לאביו בעבר, יצחק חושש לחייו ומציג את רבקה כאחותו. התרמית מתגלה על ידי המלך אבימלך, המעניק להם הגנה מלכותית. יצחק חווה הצלחה חקלאית וכלכלית חסרת תקדים, המעוררת את קנאת הפלשתים. הם סותמים את בארות המים שחפר אברהם, ואבימלך מגרש את יצחק מחשש לעוצמתו. יצחק מעתיק את מושבו לנחל גרר, שם הוא משקם את בארות אביו וחופר בארות חדשות. רועי המקום רבים עמו על המים בבארות 'עשק' ו'שטנה', אך יצחק נמנע מעימות וממשיך לחפור עד למציאת באר 'רחובות' השקטה. בהמשך, יצחק עולה לבאר שבע, זוכה להתגלות אלוהית נוספת, וכורת ברית שלום עם אבימלך שמבין כי ה' עמו. הפרק נחתם בנישואי עשיו לנשים חתיות, המסבים צער רב ליצחק ורבקה.

מה הפסוק אומר?

הפסוק מתאר את נקודת המפנה הכלכלית והרוחנית של יצחק בארץ גרר. למרות שנת הבצורת והרעב, יצחק בוחר לזרוע באדמה מתוך אמון מוחלט בהבטחה האלוהית. השפע העצום שהוא מוצא — פי מאה מהמצופה — אינו רק הצלחה חקלאית, אלא עדות חזקה וגלויה לברכת ה' המלווה אותו, אשר מעוררת בהמשך הן את קנאת הפלשתים והן את רצונם לכרות עמו ברית.

הדרש — קריאה לעומק

פרק כ"ו מעמיד במרכז את דמותו הייחודית של יצחק, המצטייר לעיתים קרובות כאב הפסיבי ביותר מבין השלושה. עם זאת, קריאה מעמיקה בפרק חושפת גיבור בעל עוצמה פנימית יוצאת דופן, המתווה דרך של התמודדות לא-אלימה עם קונפליקטים. המבנה הספרותי של הפרק נע במעגלים של שחזור וחידוש: הרעב משחזר את ימי אברהם, והצגת רבקה כאחות משחזרת את דפוס הפעולה של הוריו. אך יצחק אינו רק משחזר; הוא מעמיק שורשים. הוא הראשון מן האבות שעוסק בחקלאות אקטיבית ('ויזרע יצחק'), וההצלחה שלו מעוררת קנאה מיידית. סתימת הבארות על ידי הפלשתים אינה רק מעשה ונדליזם, אלא ניסיון מובהק למחוק את זהותו ואת מורשת אביו בארץ. המים במקרא הם סמל לחיים, לברכה וליציבות. סתימת הבארות בעפר היא ניסיון לחנוק את עתידו של יצחק. תגובתו של יצחק היא מופת של עקשנות יוצרת. במקום להיגרר למלחמה עקובה מדם על הבארות הישנות, הוא בוחר בטקטיקה של נסיגה טקטית וחפירה מחדש. השמות שהוא מעניק לבארות — 'עשק' (עשקנות, מריבה) ו'שטנה' (איבה) — מתעדים את הקושי המוסרי והפיזי של העימותים. רק בבאר השלישית, 'רחובות', הוא זוכה לרווחה. הלקח הפילוסופי כאן עמוק: לעיתים, הדרך אל השלווה ואל המרחב הפנימי דורשת מאיתנו לוותר על 'צדקתנו' המיידית ועל מאבקי כוח מתישים, לטובת יצירת אלטרנטיבות חדשות. בסופו של דבר, אבימלך ופיכול שר צבאו מזהים את העוצמה הרוחנית הזו. הם מבינים שהברכה של יצחק אינה תלויה בבאר ספציפית אלא מלווה אותו לכל מקום, ולכן הם באים לכרות עמו ברית. יצחק, מצידו, אינו מתרפס; הוא מעמת אותם עם שנאתם בעבר, ורק אז מארח אותם למשתה שלום. הפרק מלמד כי שלום אמיתי אינו נובע מחולשה וכניעה, אלא מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור שמאלצת את היריב להכיר בערכך.

לקחים לחיים
  • התמדה יצירתית במקום עימות חזיתיבסביבת העבודה או בניהול מיזמים, אנו נתקלים לעיתים קרובות ב'סותמי בארות' — קולגות או מתחרים שמנסים לחסום את דרכנו מתוך קנאה או פחד. במקום להשקיע את כל המשאבים והאנרגיה במלחמות משפטיות או במאבקי אגו פנימיים שישחקו אתכם, הדרך הנכונה היא לעיתים קרובות להעתיק את הפעילות, ליזום פרויקט חדש ('לחפור באר אחרת') ולהוכיח את היכולת שלכם ליצור ערך יש מאין.
  • שמירה על גבולות ויושרה בעת פיוסכאשר אדם שפגע בכם בעבר (במערכת יחסים אישית או עסקית) מבקש לחזור לקשר או לכרות ברית חדשה, אל תמהרו להסכים מתוך רצון לרצות או לשכוח. נהגו כמו יצחק: הציבו מראה מול התנהגות העבר שלהם ('מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אותי?'), ורק לאחר שהדברים הובהרו והגבולות הועמדו במקומם, פתחו פתח לפיוס אמיתי ומכבד.
  • הבנת מקור העוצמה הפנימיתהברכה של יצחק לא הייתה תלויה בבאר ספציפית אלא ביכולת שלו לחפור ולמצוא מים בכל מקום. בחיים המודרניים, אל תקשרו את הערך העצמי או את הביטחון שלכם בנכס חיצוני יחיד (תפקיד ספציפי, מעמד או קשר מסוים). פתחו את ה'חוסן הפנימי' שלכם — הידיעה שאתם מסוגלים לבנות את עצמכם מחדש גם אם תנאי השטח ישתנו לחלוטין.
היבט פילוסופי

האם ויתור על זכויות לגיטימיות (כמו בארות מים ששייכות ליצחק כחוק וכמורשת מאביו) למען מניעת עימות הוא מעשה של פציפיזם נאצל או שמא כניעה מסוכנת שעלולה להזמין תוקפנות נוספת בעתיד? הפרק מציג את הויתור כנתיב שהוביל בסופו של דבר להכרה ולשלום, אך מותיר פתוחה את השאלה האם זו אסטרטגיה נכונה בכל מצב.

📖 קראו את הפרק המלא

וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל־אֲבִימֶּלֶךְ מֶלֶךְ־פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה׃

וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה וַיֹּאמֶר אַל־תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ׃

גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ כִּי־לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת־כָּל־הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת־הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ׃

וְהִרְבֵּיתִי אֶת־זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל־הָאֲרָצֹת הָאֵל וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ׃

עֵקֶב אֲשֶׁר־שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֺתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי׃

וַיֵּשֶׁב יִצְחָק בִּגְרָר׃

וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ וַיֹּאמֶר אֲחֹתִי הִוא כִּי יָרֵא לֵאמֹר אִשְׁתִּי פֶּן־יַהַרְגֻנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עַל־רִבְקָה כִּי־טוֹבַת מַרְאֶה הִיא׃

וַיְהִי כִּי אָרְכוּ־לוֹ שָׁם הַיָּמִים וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים בְּעַד הַחַלּוֹן וַיַּרְא וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ׃

וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְיִצְחָק וַיֹּאמֶר אַךְ הִנֵּה אִשְׁתְּךָ הִוא וְאֵיךְ אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק כִּי אָמַרְתִּי פֶּן־אָמוּת עָלֶיהָ׃

וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ מַה־זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ כִּמְעַט שָׁכַב אַחַד הָעָם אֶת־אִשְׁתֶּךָ וְהֵבֵאתָ עָלֵינוּ אָשָׁם׃

וַיְצַו אֲבִימֶלֶךְ אֶת־כָּל־הָעָם לֵאמֹר הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה וּבְאִשְׁתּוֹ מוֹת יוּמָת׃

וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ יְהוָה׃

וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי־גָדַל מְאֹד׃

וַיְהִי־לוֹ מִקְנֵה־צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים׃

וְכָל־הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר׃

וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל־יִצְחָק לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי־עָצַמְתָּ־מִמֶּנּוּ מְאֹד׃

וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם יִצְחָק וַיִּחַן בְּנַחַל־גְּרָר וַיֵּשֶׁב שָׁם׃

וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת־בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר־קָרָא לָהֶן אָבִיו׃

וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי־יִצְחָק בַּנָּחַל וַיִּמְצְאוּ־שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים׃

וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם־רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר לָנוּ הַמָּיִם וַיִּקְרָא שֵׁם־הַבְּאֵר עֵשֶׂק כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ׃

וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת וַיָּרִיבוּ גַּם־עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ שִׂטְנָה׃

וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת וַיֹּאמֶר כִּי־עַתָּה הִרְחִיב יְהוָה לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ׃

וַיַּעַל מִשָּׁם בְּאֵר שָׁבַע׃

וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ אַל־תִּירָא כִּי־אִתְּךָ אָנֹכִי וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת־זַרְעֲךָ בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי׃

וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהוָה וַיֶּט־שָׁם אָהֳלוֹ וַיִּכְרוּ־שָׁם עַבְדֵי־יִצְחָק בְּאֵר׃

וַאֲבִימֶלֶךְ הָלַךְ אֵלָיו מִגְּרָר וַאֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ וּפִיכֹל שַׂר־צְבָאוֹ׃

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִצְחָק מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם׃

וַיֹּאמְרוּ רָאוֹ רָאִינוּ כִּי־הָיָה יְהוָה עִמָּךְ וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ וְנִכְרְתָה בְרִית עִמָּךְ׃

אִם־תַּעֲשֵׂה עִמָּנוּ רָעָה כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק־טוֹב וַנְּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם אַתָּה עַתָּה בְּרוּךְ יְהוָה׃

וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ׃

וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיִּשָּׁבְעוּ אִישׁ לְאָחִיו וַיְשַׁלְּחֵם יִצְחָק וַיֵּלְכוּ מֵאִתּוֹ בְּשָׁלוֹם׃

וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי יִצְחָק וַיַּגִּדוּ לוֹ עַל־אֹדוֹת הַבְּאֵר אֲשֶׁר חָפָרוּ וַיֹּאמְרוּ לוֹ מָצָאנוּ מָיִם׃

וַיִּקְרָא אֹתָהּ שִׁבְעָה עַל־כֵּן שֵׁם־הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃

וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן־אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת־יְהוּדִית בַּת־בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת־בָּשְׂמַת בַּת־אֵילֹן הַחִתִּי׃

וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה׃

המשיכו לקרוא באפליקציה ←