תנ״ך יקר פתח באפליקציה

במדבר · פרק ל״ג

גיאוגרפיה של הרוח: מסע הנדודים וההכנה לריבונות

👑

וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת־מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל־פִּי יְהוָה וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם׃

פסוק ב'
התאמת תוכן לפי גיל

הדרך הארוכה הביתה

עצמו את העיניים ודמיינו לילה בהיר במדבר. הכוכבים נוצצים בשמיים, והרוח מלטפת בעדינות את האוהלים. בפרק שלנו, משה רבנו יושב וכותב את יומן המסע המופלא של בני ישראל. הוא רושם את כל המקומות שבהם הם עצרו לנוח – ארבעים ושתיים תחנות! היו שם מקומות נעימים עם מעיינות מים קרירים ועצי תמר מתוקים, והיו מקומות שבהם הדרך הייתה קצת קשה. בכל מקום כזה, בני ישראל למדו איך לשתף פעולה, לעזור זה לזה ולשמור אחד על השני. עכשיו, כשהם כבר הגיעו קרוב-קרוב לארץ החדשה והטובה שלהם, אלוהים מזכיר להם לשמור על המקום החדש נקי וטוב, ולהתרחק מדברים רעים כדי שיוכלו לחיות שם בשלום ובשמחה.

מה הפסוק אומר?

הכתיבה של משה מלמדת אותנו כמה חשוב לעצור ולתעד את ההיסטוריה המשפחתית והאישית שלנו, כדי להעניק לילדינו שורשים ויציבות.

טיפ להורים

הפרק מזכיר לנו שכל דרך ארוכה מורכבת מהרבה צעדים קטנים ותחנות עצירה. כהורים, אנו יכולים להשתמש בסיפור כדי לשוחח עם הילד על החשיבות של סבלנות והתמדה. כשהילד מתמודד עם אתגר שנראה לו גדול מדי (כמו למידת רכיבה על אופניים או קריאה), כדאי להזכיר לו שגם בני ישראל לא הגיעו לארצם ביום אחד. כל יום של מאמץ הוא כמו תחנה במסע שמקרבת אותנו אל המטרה. השיחה הזו מעניקה לילד תחושת ביטחון ומלמדת אותו להעריך את הדרך עצמה, ולא רק את התוצאה הסופית.

שאלות לשיחה עם הילד
  • אם היית יכול לבנות תחנת עצירה משלך במדבר, מה היה בה?
  • איזה דבר טוב או מעניין קרה לך היום ב'תחנה' של בית הספר או הגן?
  • איך בני ישראל הרגישו, לדעתך, כשהם ראו סוף-סוף את הארץ המובטחת מרחוק?

יומן המסע הגדול במדבר

דמיינו שאתם אורזים תיק קטן ויוצאים לטיול ארוך-ארוך, שנמשך המון שנים! בפרק הזה, משה רבנו לוקח עט וכותב יומן מסע מיוחד במינו. הוא רושם את השמות של כל ארבעים ושתיים התחנות שבהן בני ישראל עצרו במדבר. היו שם מקומות עם מעיינות מים מתוקים ועצי תמר מצילים, והיו מקומות יבשים שבהם כולם היו צמאים ועייפים. בדרך הם גם נפרדו מאהרון הכהן האהוב שהלך לעולמו על ראש ההר. כל עצירה בדרך לימדה את העם איך לעזור זה לזה ואיך להאמין. עכשיו, כשהם ממש קרובים לנהר הירדן, הם מתכוננים לצעד הבא והמרגש ביותר שלהם.

מה הפסוק אומר?

משה כתב בספר מיוחד את כל המקומות שבהם עצרנו במדבר, כדי שאף פעם לא נשכח את הדרך המופלאה שעברנו ביחד.

הידעת?

הידעתם שבני ישראל עצרו ב-42 תחנות שונות במדבר? זה כמו לעצור ב-42 תחנות אוטובוס בדרך לטיול הכי ארוך בעולם!

מה יקרה בפרק הבא?

בני ישראל כבר עומדים ממש על שפת הנהר, מביטים אל הארץ המובטחת. מה מחכה להם בצד השני? בפרק הבא נגלה!

מפת הדרכים של המדבר: מסיכום מסע לתוכנית עבודה

פרק במדבר ל"ג מתחיל בסיכום היסטורי ענק: רשימה מפורטת של 42 התחנות שעברו בני ישראל מאז שיצאו ממצרים ועד שהגיעו לערבות מואב, ממש מול יריחו. משה מתעד כל תחנה ותחנה, כולל אירועים מרכזיים כמו מותו של אהרון הכהן בהור ההר בגיל 123. אבל הפרק לא רק מביט לאחור. בחלקו השני, אלוהים נותן לעם הנחיות ברורות ונוקשות לקראת הכניסה לארץ כנען: עליהם להוריש את יושבי הארץ, להשמיד את הפסלים והמזבחות שלהם, ולחלק את הארץ בגורל בין השבטים. יש כאן אזהרה חמורה: אם הם ישאירו את תושבי כנען המקומיים, אלה יהפכו למטרד קשה ויגרמו להם לצרות צרורות בעתיד.

מה הפסוק אומר?

הפסוק מראה שמשה תיעד כל שלב בדרך. זה מזכיר לנו שגם בחיים שלנו, לכל תחנה וקושי שעברנו יש משמעות בבניית מי שאנחנו היום.

Life Hack

לפני שמתחילים פרויקט חדש או שנת לימודים, שבו חמש דקות וכתבו לעצמכם מה השגתם בשנה שעברה. סיכום העבר נותן כוח ומצביע על הכיוון הנכון לעתיד.

מקבילה מודרנית

זה כמו לעשות 'סדר בגלריה' בטלפון בסוף טיול שנתי ארוך: מוחקים את התמונות המיותרות, שומרים את הרגעים החשובים, ומשתמשים במה שלמדנו כדי לתכנן את הטיול הבא בצורה טובה יותר.

לסכם מסלול מחדש: תחנות, פרידות והוראות הפעלה

פרק ל"ג מציג תמונת מצב של רגע לפני המעבר הגדול. העם עומד בערבות מואב, על שפת נהר הירדן, ומביט אל הארץ המובטחת. משה פותח בתיעוד היסטורי מדוקדק של כל 42 התחנות שבהן חנו מאז יציאת מצרים. הרשימה הזו כוללת רגעים של שפע כמו אילים עם מעיינות המים והתמרים, לצד רגעים קשים כמו רפידים היבשה. בתוך הרשימה משולב גם מותו של אהרון הכהן בהור ההר. לאחר סיכום העבר, הפרק עובר בחדות להנחיות לעתיד. אלוהים מצווה על בני ישראל להשמיד את פולחן האלילים של כנען, לגרש את תושבי הארץ ולחלק את הקרקע בגורל לפי גודל השבטים. אלוהים מזהיר אותם שאם ישאירו חלק מהתושבים, אלה יהפכו לקוצים בעיניהם ויציקו להם בארצם החדשה.

מה הפסוק אומר?

הפסוק חושף את החשיבות הדתית וההיסטורית של תיעוד המסע. כתיבת התחנות על ידי משה, בהנחיה אלוהית, הופכת את רשימת השמות הגיאוגרפית היבשה לכאורה למסמך רוחני מכונן. היא מעידה כי כל תחנה, קשה או מנחמת, לא הייתה מקרית אלא חלק מתוכנית מכוונת. התיעוד משמש עדות לדורות הבאים על הדרך שעבר העם בדרכו לעצמאות.

להעמקה בסיפור

אם תחשבו על זה, רשימת שמות של מקומות גיאוגרפיים יכולה להישמע כמו החלק הכי משעמם בקריאה. אבל בשביל בני ישראל שעמדו על שפת הירדן, הרשימה הזו הייתה אלבום התמונות של חייהם. דמיינו קבוצה של אנשים שחלקם נולדו במדבר וחלקם היו ילדים קטנים כשיצאו ממצרים, מקשיבים למשה שמקריא את שמות התחנות: רעמסס, סוכות, מרה, אילים, רפידים, קברות התאווה. כל שם כזה הוא לא סתם נקודה על המפה; הוא סיפור. הוא מזכיר להם את הפעם ההיא שלא היו מים, את המן שהתחיל לרדת, את המאבק בעמלק, או את הרגע שבו הם קיבלו את עשרת הדיברות. משה כותב את המסע הזה "על פי ה'", מה שמראה שלכל סיבוב במדבר, גם כשהוא נראה כמו טעות בניווט או הליכה במעגלים, הייתה מטרה עמוקה של עיצוב ובניית האופי של העם. בתוך רשימת הנדודים בולט אירוע אחד ספציפי: מותו של אהרון הכהן בהור ההר. התורה מציינת את התאריך המדויק (א' באב) ואת גילו של אהרון (123). פרידה זו מסמלת את חילופי הדורות. דור המדבר הולך ונעלם, והנהגה חדשה צריכה לקחת את המושכות לקראת הכניסה לארץ. מיד לאחר סיכום העבר, הפרק משנה כיוון ומציג את "הוראות ההפעלה" לכניסה לכנען. הדרישה היא טוטאלית וחד-משמעית: להשמיד את כל הפסלים, הציורים והבמות הפולחניות של הכנענים, ולגרש את יושבי הארץ. מדוע התורה כל כך קיצונית כאן? התשובה טמונה באזהרה שבסוף הפרק. התורה מבינה את הפסיכולוגיה האנושית: אם תשאיר סביבך השפעות שליליות או תרבות שנוגדת לחלוטין את הערכים שלך, בסופו של דבר אתה תישאב אליהן. הכנענים שיישארו יהפכו ל"שכים בעיניכם ולצנינים בצדיכם" - כמו קוצים קטנים ומציקים שמפריעים לכם ללכת, עד שהם יגרמו לכם לאבד את הדרך שלכם. חלוקת הארץ בגורל נועדה למנוע מלחמות פנימיות וליצור צדק חברתי, שבו כל משפחה מקבלת את מקומה הראוי. זהו רגע דרמטי שבו העם נדרש להחליט אם הוא מסוגל להתנתק מהעבר ולהתחייב לבניית חברה חדשה וערכית.

שאלה למחשבה

אם היית צריך לכתוב את חמש התחנות המשמעותיות ביותר בחיים שלך עד כה, אילו תחנות היית בוחר ומה למדת מכל אחת מהן?

גיאוגרפיה של הרוח: מסע הנדודים וההכנה לריבונות

פרק ל"ג בספר במדבר מהווה סיכום דרמטי של תקופת הנדודים ומעבר חד לקראת ההתנחלות בארץ המובטחת. בחלקו הראשון של הפרק, משה מתעד, בהוראת האל, את 42 התחנות שבהן חנו בני ישראל מאז יציאתם מרעמסס שבמצרים ועד הגעתם לערבות מואב שעל שפת הירדן. הרשימה כוללת ציוני דרך גיאוגרפיים, תיאורי טבע קצרים (כמו מעיינות המים באילים), ואת אזכור מותו של אהרון הכהן בהור ההר בגיל 123. בחלקו השני של הפרק, העלילה משנה כיוון מתיעוד העבר להנחיות אופרטיביות לעתיד. אלוהים מצווה על משה להורות לעם להשמיד כליל את פולחן האלילים של כנען, לגרש את יושבי הארץ, ולחלק את הנחלות באמצעות גורל המשקלל את גודל השבטים. הפרק מסתיים באזהרה תיאולוגית והיסטורית חמורה: אם העם לא יגרש את יושבי הארץ, הנותרים יהפכו למקור של סבל קבוע ("לשכים בעיניכם ולצנינים בצדיכם"), ובסופו של דבר אלוהים יעניש את ישראל באותו אופן שבו תכנן להעניש את הכנענים.

מה הפסוק אומר?

הפסוק חושף את החשיבות הדתית וההיסטורית של תיעוד המסע. כתיבת התחנות על ידי משה, בהנחיה אלוהית, הופכת את רשימת השמות הגיאוגרפית היבשה לכאורה למסמך רוחני מכונן. היא מעידה כי כל תחנה, קשה או מנחמת, לא הייתה מקרית אלא חלק מתוכנית מכוונת. התיעוד משמש עדות לדורות הבאים על הדרך שעבר העם בדרכו לעצמאות.

הדרש — קריאה לעומק

פרק ל"ג מציג מבנה ספרותי מרתק הנע בין רטרוספקטיבה היסטורית לבין פרוספקטיבה לאומית ורוחנית. הרשימה הארוכה של 42 המסעות, החוזרת על הנוסח הקבוע "וַיִּסְעוּ... וַיַּחֲנוּ", נראית במבט ראשון כטקסט מנהלתי יבש. עם זאת, קריאה צמודה חושפת כי מדובר במפעל ספרותי ותיאולוגי שמטרתו להעניק פשר לנדודים. הציון "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת־מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל־פִּי יְהוָה" מעיד כי הכתיבה עצמה היא ציווי אלוהי. התיעוד הופך את המרחב המדברי השומם והמאיים לרשת של נקודות משמעותיות, שבהן התעצב אופיו של העם. כל תחנה נושאת עמה מטען רגשי והיסטורי: מרה מזכירה את המים המרים שהומתקו, רפידים את המחסור במים והמלחמה בעמלק, וקברות התאווה את חטאי הדור הקודם. החזרה המונוטונית על פעולת הנסיעה והחנייה מדגישה את הציות המוחלט להנהגה האלוהית ואת העובדה שהמסע לא היה שיטוט מקרי אלא תהליך חינוכי מבוקר. שילוב מותו של אהרון הכהן בתוך הרשימה הגיאוגרפית אינו מקרי. מותו של אהרון בהור ההר, המצוין בתאריך מדויק (א' באב) ובגיל מופלג, מסמן את סיומו הפיזי של דור המדבר ואת העברת הלפיד לדור הבא. אהרון, שהיה שותף מלא ליציאת מצרים, אינו זוכה להיכנס לארץ, ובכך מודגשת הטרגדיה של דור המעבר, שייעודו היה להכשיר את הקרקע עבור הדור שיממש את ההבטחה. החלק השני של הפרק מעתיק את נקודת המבט אל העתיד המיידי ומציב את התנאים הרוחניים והמוסריים לישיבה בארץ. הציווי להשמיד את ה"משכיות" (ציורי פולחן), ה"צלמים" וה"במות" של הכנענים משקף תפיסה מונותאיסטית רדיקלית שאינה סובלת פשרות דתיות. ירושת הארץ אינה מוצגת רק ככיבוש צבאי, אלא כטיהור תרבותי ומוסרי. התורה מזהירה מפני סינקרטיזם דתי ותרבותי; השארת יושבי הארץ תביא בהכרח להשפעה רוחנית שלילית שתכרסם בזהות הייחודית של עם ישראל. השימוש במטאפורות הציוריות "לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וּלְצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם" (קוצים בעיניים ובצדדים) ממחיש את הכאב והחיכוך המתמיד שייגרמו כתוצאה מאי-השלמת המשימה. אזהרה זו חושפת חוקיות היסטורית-מוסרית: פשרות בתחום הערכי והרוחני ברגעי המפתח של הקמת החברה יובילו בהכרח לאובדן הריבונות ולחורבן עצמי. חלוקת הארץ בגורל משלימה את התמונה ומציגה מודל של צדק חלוקתי המונע ריכוז כוח ומשאבים בידי מעטים, ובכך מניחה את היסודות לחברה שוויונית ויציבה.

לקחים לחיים
  • הנרטיב של המסע האישיבדומה לתיעוד המסעות של בני ישראל, על האדם הבוגר לנסח לעצמו את סיפור חייו, כולל נקודות המשבר והכישלון. הבנת העבר כרצף בעל משמעות ותכלית מסייעת בבניית חוסן נפשי ובהתמודדות עם אתגרי ההווה.
  • סכנת הפשרה הערכיתהאזהרה מפני השארת יושבי הארץ מלמדת כי פשרות זמניות בנושאים עקרוניים (בעבודה, בזוגיות או ביושרה אישית) עלולות להפוך ל'קוצים בעינינו' בטווח הארוך. החלטות קשות אך נחרצות בהתחלה מונעות חיכוך מתמיד בהמשך.
  • צדק חלוקתי כבסיס ליציבותחלוקת הארץ בגורל לפי גודל השבטים מראה כי יציבותה של חברה תלויה בהוגנות ובשוויון הזדמנויות. בניהול צוותים או משאבים בארגון, יש לוודא כי חלוקת הנטל והתגמול נעשית באופן אובייקטיבי ושקוף כדי למנוע מרמור וסכסוכים פנימיים.
היבט פילוסופי

המתח בין הצורך בטיהור תרבותי מוחלט לבין המוסר ההומניסטי: הפרק מציב דרישה בלתי מתפשרת להורשת יושבי הארץ והשמדת תרבותם כדי להבטיח את קיומו של המונותאיזם. דילמה זו מעלה את השאלה הנצחית - האם שמירה על זהות ייחודית וטהורה מחייבת בהכרח בדלנות קיצונית ודחייה מוחלטת של האחר, או שמא ניתן לקיים ריבונות ערכית תוך שילוב ודו-קיום?

📖 קראו את הפרק המלא

אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד־מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן׃

וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת־מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל־פִּי יְהוָה וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם׃

וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה לְעֵינֵי כָּל־מִצְרָיִם׃

וּמִצְרַיִם מְקַבְּרִים אֵת אֲשֶׁר הִכָּה יְהוָה בָּהֶם כָּל־בְּכוֹר וּבֵאלֹהֵיהֶם עָשָׂה יְהוָה שְׁפָטִים׃

וַיִּסְעוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס וַיַּחֲנוּ בְּסֻכֹּת׃

וַיִּסְעוּ מִסֻּכֹּת וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר׃

וַיִּסְעוּ מֵאֵתָם וַיָּשָׁב עַל־פִּי הַחִירֹת אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי בַּעַל צְפוֹן וַיַּחֲנוּ לִפְנֵי מִגְדֹּל׃

וַיִּסְעוּ מִפְּנֵי הַחִירֹת וַיַּעַבְרוּ בְתוֹךְ־הַיָּם הַמִּדְבָּרָה וַיֵּלְכוּ דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בְּמִדְבַּר אֵתָם וַיַּחֲנוּ בְּמָרָה׃

וַיִּסְעוּ מִמָּרָה וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וּבְאֵילִם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ־שָׁם׃

וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם וַיַּחֲנוּ עַל־יַם־סוּף׃

וַיִּסְעוּ מִיַּם־סוּף וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר־סִין׃

וַיִּסְעוּ מִמִּדְבַּר־סִין וַיַּחֲנוּ בְּדָפְקָה׃

וַיִּסְעוּ מִדָּפְקָה וַיַּחֲנוּ בְּאָלוּשׁ׃

וַיִּסְעוּ מֵאָלוּשׁ וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִם וְלֹא־הָיָה שָׁם מַיִם לָעָם לִשְׁתּוֹת׃

וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִם וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִינָי׃

וַיִּסְעוּ מִמִּדְבַּר סִינָי וַיַּחֲנוּ בְּקִבְרֹת הַתַּאֲוָה׃

וַיִּסְעוּ מִקִּבְרֹת הַתַּאֲוָה וַיַּחֲנוּ בַּחֲצֵרֹת׃

וַיִּסְעוּ מֵחֲצֵרֹת וַיַּחֲנוּ בְּרִתְמָה׃

וַיִּסְעוּ מֵרִתְמָה וַיַּחֲנוּ בְּרִמֹּן פָּרֶץ׃

וַיִּסְעוּ מֵרִמֹּן פָּרֶץ וַיַּחֲנוּ בְּלִבְנָה׃

וַיִּסְעוּ מִלִּבְנָה וַיַּחֲנוּ בְּרִסָּה׃

וַיִּסְעוּ מֵרִסָּה וַיַּחֲנוּ בִּקְהֵלָתָה׃

וַיִּסְעוּ מִקְּהֵלָתָה וַיַּחֲנוּ בְּהַר־שָׁפֶר׃

וַיִּסְעוּ מֵהַר־שָׁפֶר וַיַּחֲנוּ בַּחֲרָדָה׃

וַיִּסְעוּ מֵחֲרָדָה וַיַּחֲנוּ בְּמַקְהֵלֹת׃

וַיִּסְעוּ מִמַּקְהֵלֹת וַיַּחֲנוּ בְּתָחַת׃

וַיִּסְעוּ מִתָּחַת וַיַּחֲנוּ בְּתָרַח׃

וַיִּסְעוּ מִתָּרַח וַיַּחֲנוּ בְּמִתְקָה׃

וַיִּסְעוּ מִמִּתְקָה וַיַּחֲנוּ בְּחַשְׁמֹנָה׃

וַיִּסְעוּ מֵחַשְׁמֹנָה וַיַּחֲנוּ בְּמֹסֵרוֹת׃

וַיִּסְעוּ מִמֹּסֵרוֹת וַיַּחֲנוּ בִּבְנֵי יַעֲקָן׃

וַיִּסְעוּ מִבְּנֵי יַעֲקָן וַיַּחֲנוּ בְּחֹר הַגִּדְגָּד׃

וַיִּסְעוּ מֵחֹר הַגִּדְגָּד וַיַּחֲנוּ בְּיָטְבָתָה׃

וַיִּסְעוּ מִיָּטְבָתָה וַיַּחֲנוּ בְּעַבְרֹנָה׃

וַיִּסְעוּ מֵעַבְרֹנָה וַיַּחֲנוּ בְּעֶצְיוֹן גָּבֶר׃

וַיִּסְעוּ מֵעֶצְיוֹן גָּבֶר וַיַּחֲנוּ בְמִדְבַּר־צִן הִוא קָדֵשׁ׃

וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ וַיַּחֲנוּ בְּהֹר הָהָר בִּקְצֵה אֶרֶץ אֱדוֹם׃

וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל־הֹר הָהָר עַל־פִּי יְהוָה וַיָּמָת שָׁם בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְצֵאת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ׃

וְאַהֲרֹן בֶּן־שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים וּמְאַת שָׁנָה בְּמֹתוֹ בְּהֹר הָהָר׃

וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד וְהוּא־יֹשֵׁב בַּנֶּגֶב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן בְּבֹא בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃

וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר וַיַּחֲנוּ בְּצַלְמֹנָה׃

וַיִּסְעוּ מִצַּלְמֹנָה וַיַּחֲנוּ בְּפוּנֹן׃

וַיִּסְעוּ מִפּוּנֹן וַיַּחֲנוּ בְּאֹבֹת׃

וַיִּסְעוּ מֵאֹבֹת וַיַּחֲנוּ בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים בִּגְבוּל מוֹאָב׃

וַיִּסְעוּ מֵעִיִּים וַיַּחֲנוּ בְּדִיבֹן גָּד׃

וַיִּסְעוּ מִדִּיבֹן גָּד וַיַּחֲנוּ בְּעַלְמֹן דִּבְלָתָיְמָה׃

וַיִּסְעוּ מֵעַלְמֹן דִּבְלָתָיְמָה וַיַּחֲנוּ בְּהָרֵי הָעֲבָרִים לִפְנֵי נְבוֹ׃

וַיִּסְעוּ מֵהָרֵי הָעֲבָרִים וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ׃

וַיַּחֲנוּ עַל־הַיַּרְדֵּן מִבֵּית הַיְשִׁמֹת עַד אָבֵל הַשִּׁטִּים בְּעַרְבֹת מוֹאָב׃

וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל־יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר׃

דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת־הַיַּרְדֵּן אֶל־אֶרֶץ כְּנָעַן׃

וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת־כָּל־יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְאִבַּדְתֶּם אֵת כָּל־מַשְׂכִּיֹּתָם וְאֵת כָּל־צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם תְּאַבֵּדוּ וְאֵת כָּל־בָּמֹתָם תַּשְׁמִידוּ׃

וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת־הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם־בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת־הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ׃

וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת־הָאָרֶץ בְּגוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם לָרַב תַּרְבּוּ אֶת־נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט אֶת־נַחֲלָתוֹ אֶל אֲשֶׁר־יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה הַגּוֹרָל לוֹ יִהְיֶה לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם תִּתְנֶחָלוּ׃

וְאִם־לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת־יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם עַל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ׃

וְהָיָה כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם אֶעֱשֶׂה לָכֶם׃

המשיכו לקרוא באפליקציה ←