שמות · פרק כ״ו
ארכיטקטורה של הרוח: המפרט הטכני של השכינה
וְנָתַתָּה אֶת־הַפָּרֹכֶת תַּחַת הַקְּרָסִים וְהֵבֵאתָ שָׁמָּה מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים׃
פסוק לגהבית הנודד של המלאכים
פעם, לפני שנים רבות, כשבני ישראל הלכו במדבר הגדול, אלוהים רצה להיות קרוב אליהם תמיד. לכן, הוא נתן למשה תוכנית מיוחדת לבניית בית יפהפה ונייד שנקרא 'משכן'. דמיין אוהל ענק וצבעוני, העשוי מיריעות בד רכות בצבעי כחול שמים, סגול מלכותי ואדום בוהק, ועליהן רקומים מלאכים עדינים השומרים על הבית. מעל הבדים הצבעוניים הניחו כיסויים חזקים מעורות כדי להגן על האוהל מהרוח והחול של המדבר. קירות הבית נבנו מקרשי עץ חזקים מצופים בזהב מבריק, שעמדו על בסיסי כסף כבדים כמו נעליים חזקות. בפנים תלו וילון מרהיב שנקרא פרוכת, ששמר על החלק הכי שקט וקדוש בבית. כל חלק במשכן התחבר לחלק השני בדיוק מושלם בעזרת לולאות וקרסי זהב קטנים, כדי שאפשר יהיה לקפל אותו בקלות ולהמשיך במסע.
הפרוכת מלמדת אותנו על החשיבות של יצירת מרחבים מוגנים וגבולות בריאים בבית, ששומרים על הדברים הכי יקרים ואינטימיים של המשפחה.
הסיפור על בניית המשכן מדגיש את הערך של שיתוף פעולה ותשומת לב לפרטים הקטנים. כל לולאה, קרש וחוט צבעוני היו נחוצים כדי שהבית המיוחד הזה יעמוד ביציבות. דרך הסיפור, ההורה יכול להראות לילד שגם בחיי היומיום שלנו – למשל כשמסדרים את החדר, בונים בלגו או מכינים עוגה – לכל פעולה קטנה יש חשיבות, וכשעושים דברים בסבלנות ובדיוק, יוצרים משהו נפלא. זו הזדמנות לשוחח על איך כל אחד מבני המשפחה הוא כמו 'קרש' או 'יריעה' מיוחדת, וביחד אנחנו יוצרים בית חם ויציב.
- אם היית יכול לעצב חדר קסום משלך, אילו צבעים וציורים היית בוחר לקירות?
- במשכן היו המון חלקים קטנים שהתחברו יחד. איזה דבר קטן אתה עשית היום שעזר למישהו אחר?
- למה לדעתך היה חשוב לשים וילון מיוחד (פרוכת) כדי לשמור על המקום הכי סודי ושקט?
האוהל המפואר שנוסע במדבר
דמיינו שאתם הולכים בחולות הזהובים של המדבר החם, ופתאום רואים אוהל ענק, צבעוני ומרהיב ביופיו! זהו המשכן – הבית הנייד שאלוהים ביקש ממשה ומבני ישראל לבנות כדי שילווה אותם במסעם. אלוהים נותן כאן הוראות מדויקות כמו ציור קסום: הוא מבקש לתפור עשר יריעות בד מחוטים צבעוניים של כחול, סגול ואדום, ועליהן לרקום מלאכים עדינים עם כנפיים. כדי שהרוח לא תעיף את האוהל, מכסים אותו ביריעות חזקות מצמר עיזים ובעורות צבועים באדום. הקירות עשויים מקרשי עץ חזקים שמצופים בזהב נוצץ, ועומדים על בסיסי כסף כבדים ויציבים. בפנים תולים וילון מפואר שנקרא פרוכת, שמפריד בין החדרים. הכל מתחבר יחד כמו פאזל מושלם, קל לפירוק ולבנייה מחדש. מה יקרה כשבני ישראל יתחילו לחבר את כל החלקים הנוצצים האלה יחד?
הפסוק מסביר שהווילון המיוחד, שנקרא פרוכת, שומר על המקום הכי קדוש וסודי בבית של אלוהים, שבו נמצא ארון הברית.
המשכן היה כמו פאזל ענק של גיבורי על! היו בו חמישים קרסי זהב וחמישים קרסי נחושת שחיברו את היריעות בדיוק מושלם, כדי שאפשר יהיה לקפל הכל במהירות כשיוצאים לדרך.
בפרק הבא נגלה איזה מזבח מיוחד יבנו בני ישראל בחצר המשכן, ואיך הוא יעזור להם להתקרב לאלוהים!
הוראות הרכבה למקדש נייד
לאחר שבני ישראל יצאו ממצרים והגיעו להר סיני, אלוהים נותן למשה מפרט טכני מדויק להפליא לבניית המשכן – מקדש נייד שילווה את העם בנדודיהם במדבר. פרק כ"ו מתפקד כמו מדריך הרכבה מורכב: הוא מפרט את מידות יריעות הבד הצבעוניות הרקומות בכרובים (מלאכים), את כיסויי העור שיגנו על המבנה מפני פגעי מזג האוויר, ואת קרשי עץ השיטים המצופים זהב שיהוו את הקירות. הקרשים מיוצבים בתוך אדני כסף כבדים ומחוברים בבריחי עץ ארוכים. בתוך המבנה, וילון מיוחד שנקרא פרוכת מפריד בין 'הקודש' לבין 'קודש הקודשים' – החדר האינטימי ביותר שבו יונח ארון הברית. כל פרט, קטן כגדול, מתוכנן בקפידה כדי ליצור מרחב של הרמוניה וסדר בלב המדבר השומם.
הווילון הזה, הפרוכת, מפריד בין החלק הרגיל של המשכן לחלק הכי סודי וחשוב שלו. הוא מלמד אותנו שלפעמים צריך לשים גבול כדי לשמור על משהו יקר באמת.
כשאתם עובדים על פרויקט גדול או לומדים למבחן קשה, אל תסתכלו על הכל בבת אחת. פרקו את המשימה לחלקים קטנים ומדויקים, בדיוק כמו הקרשים והלולאות של המשכן – כך בונים הצלחה יציבה.
זה ממש כמו לקבל הוראות הרכבה מורכבות של איקאה או קוד תכנות מדויק: אם תפספסו בורג אחד או שורת קוד קטנה, כל המבנה או האפליקציה פשוט לא יעבדו כמו שצריך.
ארכיטקטורה של קדושה: לבנות בית בתוך הארעיות
דמיינו קבוצה של נוודים במדבר שמנסה לבנות מבנה שהוא גם נייד וקל לפירוק, אבל גם מפואר, יציב ומלא הוד. זה בדיוק האתגר האדריכלי שאלוהים מציג למשה בפרק כ"ו. הפרק מפרט את תוכנית הבנייה של המשכן: עשר יריעות בד יקרות בצבעי תכלת, ארגמן ושני, הרקומות בדמויות מלאכים (כרובים), המהוות את התקרה והקירות הפנימיים. מעליהן מונחות שכבות הגנה של יריעות עיזים ועורות אילים מאדמים. שלד המבנה מורכב מקרשי עץ שיטה מצופים זהב, הניצבים על אדני כסף כבדים ומחוברים בבריחים אופקיים שנועלים את המבנה. השיא של התוכנית הוא הפרוכת – מסך בד מרהיב שמבדיל בין החלק המרכזי של האוהל לבין החלק הפנימי והקדוש ביותר, קודש הקודשים, שבו ישכון ארון העדות. התוכנית הזו מראה איך חומרים פשוטים מהמדבר הופכים, באמצעות דיוק ועיצוב קפדני, למרחב מקודש שמשרה ביטחון ויציבות על עם שלם שנמצא בתנועה מתמדת.
הפסוק מגדיר את נקודת השיא האדריכלית והרוחנית של המשכן: הפרוכת המבדילה בין הקודש לבין קודש הקודשים. הבדלה זו אינה רק פיזית, אלא מייצגת את המתח המובנה בין הנגיש לנשגב. הפרוכת יוצרת מרחב פנימי מוגן ואינטימי עבור ארון העדות, המבטא את הנוכחות האלוהית המוחלטת, ומזכירה לאדם שישנם סודות ועומקים בחיים שדורשים הכנה, כבוד וגבולות ברורים כדי לגשת אליהם.
להעמקה בסיפור⌄
אם נסתכל על הפרק הזה בעיניים מודרניות, קל ללכת לאיבוד בתוך רשימת המידות, החומרים והצבעים. אבל מאחורי המפרט הטכני היבש מסתתר רעיון פסיכולוגי ואנושי עמוק מאוד. בני ישראל הם עם של עבדים משוחררים, שנעים במדבר בלי בית קבוע, בלי גבולות ברורים ובלי יציבות. במצב כזה של ארעיות, קל מאוד לשקוע בחרדה ובבלבול. האדריכלות המדויקת של המשכן באה לענות בדיוק על הצורך הזה: היא מייצרת סדר, גבולות וביטחון. שימו לב למבנה השכבות של המשכן. מבחוץ, הוא נראה כמו אוהל מדברי קשוח ועמיד – עורות עיזים ואילים שמגנים עליו מהרוח והחול. אבל ככל שנכנסים פנימה, החומרים הופכים לעדינים, יקרים ומרהיבים יותר: עץ מצופה זהב, כסף נוצץ, ובדים ארוגים בחוטי תכלת וארגמן עם דמויות של מלאכים. המבנה הזה מזכיר לנו את הנפש האנושית: יש לנו מעטפת חיצונית קשיחה שנועדה להתמודד עם קשיי היומיום, אבל בפנים מסתתר עולם פנימי עדין, עשיר ומלא ברוח וביופי שצריך לשמור עליו. עוד נקודה מעניינת היא הפרוכת – אותו וילון שמפריד בין 'הקודש' ל'קודש הקודשים'. בעולם המודרני שלנו, אנחנו רגילים שהכל צריך להיות נגיש, שקוף ומיידי. אנחנו רוצים לדעת הכל עכשיו בלחיצת כפתור. הפרוכת באה ואומרת: לא הכל צריך להיות פתוח לכולם כל הזמן. יש ערך עצום לסוד, לפרטיות, ולגבולות. כדי להגיע למקומות הכי עמוקים וחשובים בחיים שלנו – בין אם זה קשר זוגי אמיתי, יצירה אמנותית, או הבנה עצמית – אנחנו צריכים לעבור תהליך של הכנה, לכבד את הגבולות ולא להתפרץ פנימה ברגל גסה. בסופו של דבר, המשכן מראה לנו שיופי וקדושה אינם דברים מופשטים שמרחפים באוויר. הם דורשים תכנון קפדני, עבודה קשה ודיוק בפרטים הקטנים. החיבור של הקרשים באמצעות טבעות ובריחים מסמל את הדרך שבה קהילה של אנשים שונים מתחברת יחד כדי ליצור משהו שגדול מסך חלקיו.
האם לדעתך קל יותר לשמור על ערכים ועל שקט פנימי כשיש לנו חוקים וגבולות ברורים בחיים, או דווקא כשאין לנו שום הגבלות?
ארכיטקטורה של הרוח: המפרט הטכני של השכינה
פרק כ"ו בספר שמות מציג את תוכנית הבנייה האדריכלית המפורטת של המשכן, המקדש הנייד של בני ישראל במדבר סיני. ההנחיות, הניתנות מפי אלוהים למשה, מתארות מבנה מורכב המשלב ארעיות ויציבות. המבנה מורכב משלוש שכבות עיקריות: יריעות פנימיות מרהיבות הארוגות משש משזר, תכלת, ארגמן ותולעת שני ומעוטרות בכרובים; מעליהן יריעות הגנה מצמר עיזים; ומעל הכל מכסה של עורות אילים מאדמים ועורות תחשים. שלד המבנה מורכב מקרשי עץ שיטה אנכיים המצופים זהב, הניצבים על אדני כסף כבדים ומחוברים יחד באמצעות בריחי עץ מצופים זהב. בתוך המבנה, מורה אלוהים להציב את הפרוכת – מסך בד רקום המפריד בין 'הקודש', שבו יעמדו השולחן והמנורה, לבין 'קודש הקודשים', החלל האינטימי והמקודש ביותר שבו יונח ארון העדות המכיל את לוחות הברית. פתח האוהל נסגר באמצעות מסך רקום נוסף הנתמך על עמודי שיטים. הפרק מעמיד תשתית פיזית מדויקת שנועדה לאפשר את השראת השכינה בקרב העם הנודד.
הפסוק מגדיר את נקודת השיא האדריכלית והרוחנית של המשכן: הפרוכת המבדילה בין הקודש לבין קודש הקודשים. הבדלה זו אינה רק פיזית, אלא מייצגת את המתח המובנה בין הנגיש לנשגב. הפרוכת יוצרת מרחב פנימי מוגן ואינטימי עבור ארון העדות, המבטא את הנוכחות האלוהית המוחלטת, ומזכירה לאדם שישנם סודות ועומקים בחיים שדורשים הכנה, כבוד וגבולות ברורים כדי לגשת אליהם.
הדרש — קריאה לעומק⌄
קריאה ספרותית ופרשנית בפרק כ"ו חושפת כי התיאור האדריכלי המדוקדק של המשכן אינו רק אוסף של הוראות בנייה יבשות, אלא יצירה בעלת עומק סמלי ורוחני יוצא דופן. המשכן מעוצב כמיקרוקוסמוס – דגם מוקטן של הבריאה, שבו שוררים סדר, הרמוניה ודיוק מוחלט, בניגוד מוחלט לתוהו ובוהו של המדבר הסובב אותו. אחד המאפיינים הבולטים בפרק הוא המתח המובנה בין פנים לחוץ, המשתקף בחומרים השונים. השכבות החיצוניות של המשכן עשויות מחומרים גסים ועמידים: עורות עיזים, אילים ותחשים. חומרים אלה נועדו להתמודד עם תנאי האקלים הקשים של המדבר. אולם ככל שחודרים פנימה אל תוך המבנה, החומרים הופכים ליקרים, עדינים ורוחניים יותר: זהב, כסף, ובדים צבעוניים הארוגים בטכניקה מורכבת ("מעשה חושב") המציגה דמויות של כרובים. מבנה שכבות זה משמש מודל לנפש האדם ולמבנה החברה: המעטפת החיצונית נדרשת להיות חזקה ועמידה בפני פגעי המציאות, אך תכליתה היא להגן על הליבה הפנימית, שהיא עדינה, רוחנית ומקודשת. היבט ספרותי מרכזי בפרק הוא השימוש במילים מנחות המדגישות אחדות וחיבור, כגון "חוברו", "מקבילות", "אחת אל אחת" ו"והיה המשכן אחד". חזרות אלו מדגישות כי קדושה אינה שוכנת בפריטים מבודדים, אלא בחיבור ההרמוני ביניהם. הקרשים, הלולאות וקרסי הזהב והנחושת מחברים את היריעות הנפרדות למבנה אחד שלם. הדבר מהווה אלגוריה חברתית רבת עוצמה: בני ישראל, שהיו עד כה אוסף של שבטים ועבדים משוחררים, נקראים להתחבר יחד, כאשר כל יחיד וקבוצה תורמים את חלקם הייחודי ליצירת שלמות לאומית ורוחנית. בלב המשכן עומדת הפרוכת, המחיצה המפרידה בין הקודש לקודש הקודשים. מבחינה פילוסופית, הפרוכת מייצגת את מושג הגבול בקדושה. בניגוד לתפיסה המודרנית השואפת לנגישות מוחלטת ולביטול מחיצות, התורה מדגישה כי נוכחות האל – או האמת המוחלטת – דורשת הגבלה והסתרה. הגישה אל קודש הקודשים אינה חופשית; היא מוגבלת בזמן, באנשים ובהכנה רוחנית קפדנית. הגבול שמציבה הפרוכת אינו בא להרחיק, אלא להפך – הוא שומר על עוצמת המפגש ומונע את שחיקתו או חילולו של המרחב האינטימי ביותר. לסיכום, פרק כ"ו מציג את המשכן כגשר בין הארעי לנצחי. המבנה הוא נייד וזמני, מותאם לחיי המדבר, אך המפרט שלו משקף סדר קוסמי נצחי. דרך הדיוק בפרטים הקטנים, השמירה על גבולות ברורים והשאיפה לאחדות המבנה, מלמד הפרק כיצד בני האדם יכולים לכונן מרחב של משמעות וקדושה גם בתוך תנאי מציאות משתנים וקשים.
- יצירת אחדות מתוך שונותבניהול צוותים בעבודה או בהובלת פרויקטים קהילתיים, ההצלחה תלויה ביכולת לחבר חלקים שונים לכדי שלם אחד ('והיה המשכן אחד'). כמו הקרשים והיריעות השונות שחוברו יחד, מנהיגות אפקטיבית מזהה את החוזקות הייחודיות של כל חבר צוות ומייצרת את ה'קרסים' וה'לולאות' – קרי, ערוצי התקשורת והחיבור – שמאפשרים להם לעבוד בהרמוניה.
- הגנה על הליבה הערכיתבחיים המקצועיים והאישיים, אנו נחשפים ללחצים חיצוניים רבים ולשינויים תכופים. הלקח ממבנה המשכן הוא הצורך בבניית 'מכסה עורות' – חוסן מנטלי וגבולות חיצוניים ברורים שיגנו על הליבה הערכית, המשפחתית או היצירתית שלנו מפני שחיקה והשפעות מזיקות של הסביבה.
- תרבות של דיוק ויסודיותבעידן של 'יהיה בסדר' וקיצורי דרך, הפרק מזכיר את החשיבות של ירידה לפרטים הקטנים ביותר. בין אם מדובר בכתיבת קוד, תכנון פיננסי או ניסוח חוזה, השקעה בפרטים הקטנים ובדיקת ההתאמה של כל 'קרש' ו'אדן' מונעת קריסה עתידית ומבטיחה יציבות לאורך זמן.
הפרק מציג מתח פילוסופי עמוק בין הצורך האנושי במוחשיות ונגישות לבין טבעה הנשגב והבלתי-נתפס של האלוהות. מצד אחד, המשכן נבנה מחומרים פיזיים, צבעוניים ומרהיבים השובים את העין ומזמינים כניסה. מצד שני, הפרוכת מציבה גבול חסר פשרות החוסם את הראייה והגישה אל קודש הקודשים. כיצד יכול האדם המודרני לגשר על הפער בין הרצון לחוות רוחניות ומשמעות באופן בלתי אמצעי, לבין ההבנה שישנם עומקים וערכים שניתן לשמר רק באמצעות ריחוק, גבולות ואיפוק?
📖 קראו את הפרק המלא⌄
וְאֶת־הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה עֶשֶׂר יְרִיעֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתֹלַעַת שָׁנִי כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב תַּעֲשֶׂה אֹתָם׃
אֹרֶךְ הַיְרִיעָה הָאַחַת שְׁמֹנֶה וְעֶשְׂרִים בָּאַמָּה וְרֹחַב אַרְבַּע בָּאַמָּה הַיְרִיעָה הָאֶחָת מִדָּה אַחַת לְכָל־הַיְרִיעֹת׃
חֲמֵשׁ הַיְרִיעֹת תִּהְיֶיןָ חֹבְרֹת אִשָּׁה אֶל־אֲחֹתָהּ וְחָמֵשׁ יְרִיעֹת חֹבְרֹת אִשָּׁה אֶל־אֲחֹתָהּ׃
וְעָשִׂיתָ לֻלְאֹת תְּכֵלֶת עַל שְׂפַת הַיְרִיעָה הָאֶחָת מִקָּצָה בַּחֹבָרֶת וְכֵן תַּעֲשֶׂה בִּשְׂפַת הַיְרִיעָה הַקִּיצוֹנָה בַּמַּחְבֶּרֶת הַשֵּׁנִית׃
חֲמִשִּׁים לֻלָאֹת תַּעֲשֶׂה בַּיְרִיעָה הָאֶחָת וַחֲמִשִּׁים לֻלָאֹת תַּעֲשֶׂה בִּקְצֵה הַיְרִיעָה אֲשֶׁר בַּמַּחְבֶּרֶת הַשֵּׁנִית מַקְבִּילֹת הַלֻּלָאֹת אִשָּׁה אֶל־אֲחֹתָהּ׃
וְעָשִׂיתָ חֲמִשִּׁים קַרְסֵי זָהָב וְחִבַּרְתָּ אֶת־הַיְרִיעֹת אִשָּׁה אֶל־אֲחֹתָהּ בַּקְּרָסִים וְהָיָה הַמִּשְׁכָּן אֶחָד׃
וְעָשִׂיתָ יְרִיעֹת עִזִּים לְאֹהֶל עַל־הַמִּשְׁכָּן עַשְׁתֵּי־עֶשְׂרֵה יְרִיעֹת תַּעֲשֶׂה אֹתָם׃
אֹרֶךְ הַיְרִיעָה הָאַחַת שְׁלֹשִׁים בָּאַמָּה וְרֹחַב אַרְבַּע בָּאַמָּה הַיְרִיעָה הָאֶחָת מִדָּה אַחַת לְעַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה יְרִיעֹת׃
וְחִבַּרְתָּ אֶת־חֲמֵשׁ הַיְרִיעֹת לְבָד וְאֶת־שֵׁשׁ הַיְרִיעֹת לְבָד וְכָפַלְתָּ אֶת־הַיְרִיעָה הַשִּׁשִּׁית אֶל־מוּל פְּנֵי הָאֹהֶל׃
וְעָשִׂיתָ חֲמִשִּׁים לֻלָאֹת עַל שְׂפַת הַיְרִיעָה הָאֶחָת הַקִּיצֹנָה בַּחֹבָרֶת וַחֲמִשִּׁים לֻלָאֹת עַל שְׂפַת הַיְרִיעָה הַחֹבֶרֶת הַשֵּׁנִית׃
וְעָשִׂיתָ קַרְסֵי נְחֹשֶׁת חֲמִשִּׁים וְהֵבֵאתָ אֶת־הַקְּרָסִים בַּלֻּלָאֹת וְחִבַּרְתָּ אֶת־הָאֹהֶל וְהָיָה אֶחָד׃
וְסֶרַח הָעֹדֵף בִּירִיעֹת הָאֹהֶל חֲצִי הַיְרִיעָה הָעֹדֶפֶת תִּסְרַח עַל אֲחֹרֵי הַמִּשְׁכָּן׃
וְהָאַמָּה מִזֶּה וְהָאַמָּה מִזֶּה בָּעֹדֵף בְּאֹרֶךְ יְרִיעֹת הָאֹהֶל יִהְיֶה סָרוּחַ עַל־צִדֵּי הַמִּשְׁכָּן מִזֶּה וּמִזֶּה לְכַסֹּתוֹ׃
וְעָשִׂיתָ מִכְסֶה לָאֹהֶל עֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וּמִכְסֵה עֹרֹת תְּחָשִׁים מִלְמָעְלָה׃
וְעָשִׂיתָ אֶת־הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים׃
עֶשֶׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ וְאַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה רֹחַב הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד׃
שְׁתֵּי יָדוֹת לַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד מְשֻׁלָּבֹת אִשָּׁה אֶל־אֲחֹתָהּ כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכֹל קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן׃
וְעָשִׂיתָ אֶת־הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֶשְׂרִים קֶרֶשׁ לִפְאַת נֶגְבָּה תֵימָנָה׃
וְאַרְבָּעִים אַדְנֵי־כֶסֶף תַּעֲשֶׂה תַּחַת עֶשְׂרִים הַקָּרֶשׁ שְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת־הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד לִשְׁתֵּי יְדֹתָיו וּשְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת־הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד לִשְׁתֵּי יְדֹתָיו׃
וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית לִפְאַת צָפוֹן עֶשְׂרִים קָרֶשׁ׃
וְאַרְבָּעִים אַדְנֵיהֶם כָּסֶף שְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד וּשְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד׃
וּלְיַרְכְּתֵי הַמִּשְׁכָּן יָמָּה תַּעֲשֶׂה שִׁשָּׁה קְרָשִׁים׃
וּשְׁנֵי קְרָשִׁים תַּעֲשֶׂה לִמְקֻצְעֹת הַמִּשְׁכָּן בַּיַּרְכָתָיִם׃
וְיִהְיוּ תֹאֲמִים מִלְּמַטָּה וְיַחְדָּו יִהְיוּ תַמִּים עַל־רֹאשׁוֹ אֶל־הַטַּבַּעַת הָאֶחָת כֵּן יִהְיֶה לִשְׁנֵיהֶם לִשְׁנֵי הַמִּקְצֹעֹת יִהְיוּ׃
וְהָיוּ שְׁמֹנָה קְרָשִׁים וְאַדְנֵיהֶם כֶּסֶף שִׁשָּׁה עָשָׂר אֲדָנִים שְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד וּשְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד׃
וְעָשִׂיתָ בְרִיחִם עֲצֵי שִׁטִּים חֲמִשָּׁה לְקַרְשֵׁי צֶלַע־הַמִּשְׁכָּן הָאֶחָד׃
וַחֲמִשָּׁה בְרִיחִם לְקַרְשֵׁי צֶלַע־הַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית וַחֲמִשָּׁה בְרִיחִם לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן לַיַּרְכָתַיִם יָמָּה׃
וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכֹן בְּתוֹךְ הַקְּרָשִׁים מַבְרִחַ מִן־הַקָּצֶה אֶל־הַקָּצֶה׃
וְאֶת־הַקְּרָשִׁים תְּצַפֶּה זָהָב וְאֶת־טַבְּעֹתֵיהֶם תַּעֲשֶׂה זָהָב בָּתִּים לַבְּרִיחִם וְצִפִּיתָ אֶת־הַבְּרִיחִם זָהָב׃
וַהֲקֵמֹתָ אֶת־הַמִּשְׁכָּן כְּמִשְׁפָּטוֹ אֲשֶׁר הָרְאֵיתָ בָּהָר׃
וְעָשִׂיתָ פָרֹכֶת תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב יַעֲשֶׂה אֹתָהּ כְּרֻבִים׃
וְנָתַתָּה אֹתָהּ עַל־אַרְבָּעָה עַמּוּדֵי שִׁטִּים מְצֻפִּים זָהָב וָוֵיהֶם זָהָב עַל־אַרְבָּעָה אַדְנֵי־כָסֶף׃
וְנָתַתָּה אֶת־הַפָּרֹכֶת תַּחַת הַקְּרָסִים וְהֵבֵאתָ שָׁמָּה מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים׃
וְנָתַתָּ אֶת־הַכַּפֹּרֶת עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים׃
וְשַׂמְתָּ אֶת־הַשֻּׁלְחָן מִחוּץ לַפָּרֹכֶת וְאֶת־הַמְּנֹרָה נֹכַח הַשֻּׁלְחָן עַל צֶלַע הַמִּשְׁכָּן תֵּימָנָה וְהַשֻּׁלְחָן תִּתֵּן עַל־צֶלַע צָפוֹן׃
וְעָשִׂיתָ מָסָךְ לְפֶתַח הָאֹהֶל תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה רֹקֵם׃
וְעָשִׂיתָ לַמָּסָךְ חֲמִשָּׁה עַמּוּדֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב וָוֵיהֶם זָהָב וְיָצַקְתָּ לָהֶם חֲמִשָּׁה אַדְנֵי נְחֹשֶׁת׃