תנ״ך יקר פתח באפליקציה

שופטים · פרק ג׳

אנטומיה של התנקשות: ריאליזם פוליטי ותושייה בשופטים ג'

👑

וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶל־יְהוָה וַיָּקֶם יְהוָה לָהֶם מוֹשִׁיעַ אֶת־אֵהוּד בֶּן־גֵּרָא בֶּן־הַיְמִינִי אִישׁ אִטֵּר יַד־יְמִינוֹ וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל בְּיָדוֹ מִנְחָה לְעֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב׃

פסוק טו
התאמת תוכן לפי גיל

הסוד של אהוד והשקט שחזר לארץ

הלילה נספר על גיבור מיוחד מאוד בשם אהוד. באותם ימים, עם ישראל היה עצוב כי מלך שכן קשוח בשם עגלון לא הרשה להם לחיות בשקט. הם הרגישו חלשים ולא ידעו מה לעשות, אז הם עצמו עיניים וביקשו מאלוהים שיעזור להם. אלוהים שמע ושלח להם את אהוד. אהוד היה גיבור חכם מאוד, והוא היה שמאלי – הוא השתמש ביד שמאל שלו לכל דבר. הוא הכין לעצמו חרב קטנה והחביא אותה מתחת לבגדים בצד ימין, כי הוא ידע שאף אחד לא יחפש שם. אהוד הלך לארמון ואמר למלך: יש לי סוד מיוחד בשבילך! המלך הסתקרן וביקש מכולם לצאת. כשהם היו לבד, אהוד השתמש בתושייה שלו, הפתיע את המלך והציל את כל העם. בזכות החוכמה והאומץ של אהוד, השקט והשלווה חזרו לארץ להרבה מאוד שנים, וכולם יכלו שוב לישון בבטחה ובשמחה.

מה הפסוק אומר?

הפסוק מראה שדווקא מתוך הקושי והזעקה צומחת ישועה, ולעיתים קרובות המנהיג שיביא את השינוי הוא דווקא מי שנראה שונה או בעל מאפיינים לא שגרתיים.

טיפ להורים

הסיפור של אהוד בן גרא מזמין אותנו לדבר עם הילדים על כך שכל אחד מאיתנו נולד מיוחד ושונה. אהוד היה שמאלי בתקופה שבה כולם היו ימניים, ודווקא השונות הזו עזרה לו להציל את המצב. זו הזדמנות נהדרת לחזק את ביטחונו העצמי של הילד, להראות לו שתכונות שנראות לפעמים שונות או לא כמו כולם הן בעצם כוחות העל הייחודיים שלו, ולעודד אותו לחשוב על פתרונות יצירתיים במקום להשתמש בכוח.

שאלות לשיחה עם הילד
  • מה לדעתך הופך מישהו לגיבור אמיתי - כוח חזק או מחשבה חכמה?
  • האם יש משהו שאתה עושה קצת אחרת מכולם, ואיך זה יכול לעזור לך?
  • איך היית מרגיש אם היית צריך למצוא פתרון יצירתי לבעיה בלי להשתמש בכוח?

הסוד של הגיבור השמאלי

דמיין שאתה חי בארץ יפה, אבל פתאום מלך שכן וקשוח בשם עגלון מחליט להציק לכולם. בני ישראל הרגישו עצובים וחלשים, אז הם פנו לאלוהים וביקשו עזרה. ואז הגיע אהוד! אהוד היה גיבור מיוחד מאוד – הוא היה שמאלי. הוא הכין לעצמו חרב קטנה והחביא אותה בצד ימין, מתחת לבגדים, שם אף אחד לא חשב לחפש. אהוד הלך לבקר את המלך עגלון ואמר לו: יש לי סוד בשבילך! המלך הסתקרן וביקש מכולם לצאת. כשהם נשארו לבד, אהוד הפתיע את המלך והציל את העם שלו. בזכות התושייה של אהוד, כולם יכלו שוב לשמוח ולחיות בשלום ובשלווה. רוצה לדעת איזה גיבור מדהים נוסף הגיע מיד אחריו עם כלי עבודה פשוט של שדות? בפרק הבא נגלה!

מה הפסוק אומר?

כשבני ישראל היו בצרה הם ביקשו עזרה, ואלוהים שלח להם את אהוד - גיבור מיוחד שהשתמש ביד שמאל שלו כדי להציל את כולם בדרך חכמה.

הידעת?

הידעתם שאהוד בן גרא השתמש ביד שמאל שלו כדי להפתיע את האויב? בתקופה ההיא כמעט כל הלוחמים נלחמו ביד ימין, ולכן אף אחד לא חשד בו!

מה יקרה בפרק הבא?

איך הצליח הגיבור הבא, שמגר, להציל את כולם בעזרת מקל פשוט של בקר? בפרק הבא נגלה!

לחשוב מחוץ לקופסה: הסיפור של אהוד בן גרא

בני ישראל מוצאים את עצמם שוב ושוב בצרות בגלל שהם שוכחים את הערכים שלהם ומתפתים ללכת אחרי עמי הסביבה. הפעם, מלך מואב השמן, עגלון, משתלט עליהם ומעביד אותם במשך שמונה עשרה שנה. כשהעם זועק לעזרה, מופיע אהוד בן גרא. אהוד מבין שכוח פיזי ישיר לא יעבוד מול צבא חזק, אז הוא משתמש בראש. הוא מנצל את היותו שמאלי (אטר יד ימינו) כדי להחביא חרב קטנה בירך ימין – מקום שבו השומרים לא בודקים בדרך כלל. הוא מגיע להגיש מנחה למלך, מבקש לדבר איתו ביחידות ומפתיע אותו לחלוטין. הפעולה הנועזת הזו מעוררת את העם למרד מוצלח ומביאה לשקט של שמונים שנה.

מה הפסוק אומר?

בני ישראל זועקים לעזרה אחרי שנים של קושי, ומקבלים מנהיג מפתיע בשם אהוד. הוא היה שמאלי, מה שאפשר לו לתכנן מהלך מבריק שאף אחד לא ציפה לו.

Life Hack

כשאתה מתמודד עם אתגר שנראה גדול עליך, אל תנסה לפתור אותו בכוח או בדרכים הרגילות. חפש את היתרון הייחודי שלך – גם אם הוא נראה לאחרים כמו חיסרון – והשתמש בו בחוכמה.

מקבילה מודרנית

זה כמו להתמודד מול קבוצה חזקה במשחק ספורט או בחידון בית ספרי: במקום לנסות להתחרות איתם בדיוק באותם כלים שבהם הם חזקים, אתם מוצאים אסטרטגיה יצירתית ומפתיעה שאף אחד לא ציפה לה.

ההבדל בין כוח מוחלט לתושייה חכמה

הפרק מתאר את תחילת תקופת השופטים בארץ כנען, שבה בני ישראל נקלעים למעגל קבוע של התבוללות תרבותית, אובדן זהות ושעבוד לעמים חזקים מהם. לאחר תקופת שקט קצרה שהביא השופט הראשון, עתניאל בן קנז, העם שוב נופל לשעבוד – הפעם תחת עגלון מלך מואב. השעבוד נמשך שמונה עשרה שנים ארוכות, עד שצומח מנהיג חדש ובלתי צפוי: אהוד בן גרא משבט בנימין. אהוד, שהיה שמאלי, מתכנן מבצע התנקשות נועז ומתוחכם בלב ארמונו של המלך עגלון. הוא מנצל את המאפיין הפיזי שלו כדי להבריח נשק, מחסל את המלך בחדרו הפרטי, ונועל את הדלתות מאחוריו כדי להרוויח זמן בריחה יקר. כשהמשרתים מגלים את הגופה, אהוד כבר נמצא הרחק משם, מגייס את העם למלחמה ומביא לשחרור מוחלט ולתקופת שקט חסרת תקדים של שמונים שנה.

מה הפסוק אומר?

הפסוק מציג את נקודת המפנה הדרמטית בפרק. לאחר שנות שעבוד ארוכות למואב, זעקת העם נענית בהקמת מנהיג יוצא דופן. אהוד בן גרא מתואר כאיש אטר יד ימינו, כלומר שמאלי. תכונה פיזית שנראית שולית מתבררת כמפתח לתוכנית ההצלה המתוחכמת שלו. הפסוק מדגיש כיצד חולשה או שונות פיזית הופכות לכלי לשינוי היסטורי ומנהיגותי.

להעמקה בסיפור

הסיפור של אהוד בן גרא הוא אחד מסיפורי המתח והתחבולה המבריקים ביותר במקרא. כדי להבין את עומק הסיפור, צריך להסתכל על הפרטים הקטנים. אהוד מתואר כאיש אטר יד ימינו – כלומר, שמאלי. בעולם העתיק, לוחמים התאמנו כמעט אך ורק ביד ימין, והשמירה בארמונות הותאמה לכך: השומרים חיפשו כלי נשק בצד שמאל של הגוף (שם חוגר אדם ימני את חרבו כדי לשלוף אותה בקלות ביד ימין). אהוד מנצל את העובדה הזו בדיוק רב. הוא חוגר חרב קצרת להב על ירך ימין, מתחת לבגדיו, ועובר את הבדיקות הביטחוניות ללא קושי. המפגש שלו עם עגלון מלך מואב רווי באירוניה דרמטית. עגלון מתואר כאדם כבד מאוד, מה שמסמל את השובע והשאננות של השלטון המואבי המשעבד. אהוד משתמש במילים בעלות כפל משמעות: דבר סתר לי אליך ודבר אלוהים לי אליך. המלך השאנן מסתקרן, שולח את שומריו החוצה וקם מכיסאו מתוך כבוד, ובכך חושף את עצמו לחלוטין. השליפה המהירה של החרב ביד שמאל מכריעה את המערכה ברגע אחד. אהוד לא רק מבצע את ההתנקשות, אלא גם מתכנן את נתיב הבריחה המושלם. הוא נועל את דלתות העלייה, והמשרתים, שרואים את הדלתות הנעולות, מניחים שהמלך נח בפרטיות וממתינים עד שהם מתביישים. הזמן הזה מאפשר לאהוד להגיע להר אפרים, לתקוע בשופר ולגייס את העם למתקפת פתע על מעברות הירדן. הסיפור הזה מראה לנו ששינוי היסטורי לא תמיד דורש צבאות ענק; לפעמים הוא דורש אדם אחד שמוכן לחשוב אחרת, לזהות את נקודות התורפה של המערכת ולהשתמש בנתונים הייחודיים שלו כדי לפעול באומץ.

שאלה למחשבה

אם היית במקומו של אהוד, האם היית מעז להשתמש בתוכנית שמסתמכת כולה על תכונה פיזית קטנה שלך, או שהיית מעדיף לפעול בדרך שגרתית ובטוחה יותר?

אנטומיה של התנקשות: ריאליזם פוליטי ותושייה בשופטים ג'

פרק ג' בספר שופטים פותח את רצף עלילות השופטים ומציג את התבנית המחזורית שתלווה את הספר כולו: חטא דתי, שעבוד לאויב זר, זעקה לאלוהים, והקמת מושיע. לאחר סקירה תיאולוגית של העמים שנותרו בארץ כדי לנסות את ישראל, הפרק מציג בקצרה את השופט הראשון, עתניאל בן קנז, שהכניע את כושן רשעתיים מלך ארם. מיד לאחר מכן, העלילה עוברת לתיאור מפורט, דרמטי ומלא מתח של השחרור מעול מואב. מלך מואב, עגלון, משעבד את ישראל במשך שמונה עשרה שנים. הישועה מגיעה בדמותו של אהוד בן גרא, איש ימיני שמאלי, המנצל את שליחתו להגשת מנחה למלך כדי לבצע התנקשות פוליטית נועזת בלב מעוז האויב. אהוד מנצל את השומנים של המלך, את שאננות השומרים ואת מבנה הארמון כדי לחסל את העריץ, לנעול את הדלתות ולהימלט. הוא מגייס את העם בהר אפרים, חוסם את מעברות הירדן ומביא לתבוסה מוחצת של מואב ולשמונים שנות שקט. הפרק נחתם באזכור קצר של שמגר בן ענת, שהושיע את ישראל מיד פלשתים בעזרת מלמד בקר.

מה הפסוק אומר?

הפסוק מציג את נקודת המפנה הדרמטית בפרק. לאחר שנות שעבוד ארוכות למואב, זעקת העם נענית בהקמת מנהיג יוצא דופן. אהוד בן גרא מתואר כאיש אטר יד ימינו, כלומר שמאלי. תכונה פיזית שנראית שולית מתבררת כמפתח לתוכנית ההצלה המתוחכמת שלו. הפסוק מדגיש כיצד חולשה או שונות פיזית הופכות לכלי לשינוי היסטורי ומנהיגותי.

הדרש — קריאה לעומק

שופטים ג' מהווה שער כניסה לעולמו הריאליסטי והמחוספס של ספר שופטים. הפרק נפתח בהסבר כפול להותרת העמים הכנעניים בארץ: ניסיון דתי לבחינת נאמנותם של ישראל לחוקי משה, וצורך מעשי ללימוד מלחמה עבור הדורות שלא ידעו את כיבושי יהושע. המציאות המורכבת של מגורים משותפים מובילה במהירות להתבוללות ולעבודת אלילים, המביאה בעקבותיה שעבוד פוליטי. לאחר אזכור קצר של עתניאל בן קנז, המייצג את דור המנהיגות הממוסד והקלאסי, הפרק מתמקד בסיפורו של אהוד בן גרא – יצירת מופת של כתיבה ספרותית וריאליזם פוליטי. אהוד מוגדר כאטר יד ימינו (שמאלי). בעולם שבו הלחימה והאבטחה מותאמות לימניים, השמאליות של אהוד היא נשק שובר שוויון. הוא מעצב חרב פיפיות קצרה (גומד אורכה) ללא גבשושית מגן, המאפשרת הסתרה מושלמת על ירך ימין – המקום האחרון שבו שומרי הראש יחפשו נשק אצל מי שמגיש מנחה. המפגש של אהוד עם עגלון מלך מואב רווי בניגודים חריפים ובאירוניה. עגלון מתואר כאיש בריא מאוד – תיאור פיזי המבטא שומן, עצלות ושאננות אימפריאלית, בניגוד לאהוד הזריז והממוקד. אהוד משתמש בטקטיקה פסיכולוגית: הוא מציג את עצמו כנושא דבר סתר ובהמשך דבר אלוהים. המלך, השבוי באשליה של כוח מוחלט, מורה על שקט, משלח את שומריו וקם מכיסאו. הקימה הזו, המביעה כבוד לאל, היא גם הרגע שבו הוא חושף את בטנו להתנקשות. התיאור האנטומי של הדקירה מפורט ומזעזע בריאליזם שלו: החרב חודרת לחלוטין, החלב (השומן) נסגר על הלהב, ונוצרת אנרכיה פיזית וריחנית המשתלבת בהמשך העלילה. אהוד נועל את דלתות העלייה ויוצא דרך המסדרון. משרתי המלך, המזהים את הדלתות הנעולות ומריחים את הריח העולה מהחדר, מניחים שהמלך עושה את צרכיו. האיפוק והבושה מונעים מהם לפרוץ את הדלת בזמן, מה שמעניק לאהוד את חלון הזמן הקריטי להימלטות. אהוד מנצל את המומנטום, תוקע בשופר בהר אפרים, ומנהיג מתקפה אסטרטגית על מעברות הירדן – נקודת המילוט של הצבא המואבי. הניצחון מוחץ, ומביא לתקופת השקט הארוכה ביותר בספר (שמונים שנה). הפרק נחתם בשמגר בן ענת, דמות חידתית המשתמשת במלמד בקר כדי להכות 600 פלשתים, ובכך מחזקת את המוטיב של ישועה באמצעים לא שגרתיים ומתוך דלות החומר.

לקחים לחיים
  • ניצול אסימטריה במצבי נחיתותכאשר אנו מתמודדים עם מערכות גדולות או מתחרים חזקים מאיתנו (בין אם בשוק העבודה, ביזמות או באתגרים אישיים), הניסיון להילחם בהם חזיתית בכלים שלהם נידון לכישלון. הלקח של אהוד הוא לחפש את היתרון האסימטרי – השונות, הגמישות או היכולת לפעול מתחת לרדאר, במקומות שבהם המערכת הגדולה והמסורבלת אינה מסוגלת להגיב.
  • הבנת הפסיכולוגיה של הצד השניהצלחת תוכניתו של אהוד לא נשענה רק על החרב, אלא על הבנה עמוקה של התנהגות האויב: סקרנותו של המלך, שאננותו, והבושה החברתית של משרתיו שתמנע מהם לפרוץ את הדלת. בניהול משא ומתן או בפתרון קונפליקטים מורכבים בחיי היומיום, ההבנה של הפחדים, המניעים והקודים החברתיים של הצד השני היא המפתח להשגת פריצת דרך.
  • ניהול סיכונים וזמן מילוטבכל יוזמה נועזת, שלב הביצוע הוא רק חצי מהעבודה; החצי השני הוא ניהול נתיב הנסיגה וההתמודדות עם ההשלכות. אהוד לא הסתפק בחיסול המלך אלא תכנן מראש את נעילת הדלתות כדי להרוויח זמן. כשאתה מקבל החלטה דרמטית או מבצע שינוי משמעותי בחייך, ודא שיש לך תוכנית מגירה וזמן היערכות ליום שאחרי.
היבט פילוסופי

הפרק מעלה דילמה מוסרית קשה סביב הלגיטימיות של התנקשות פוליטית, מרמה ושימוש באלימות קשה בשם השחרור הלאומי. אהוד מנצל את האמון הבסיסי של הגשת מנחה דיפלומטית ואת הכבוד הדתי של המלך כדי לרצוח אותו בדם קר. האם המטרה של שחרור עם משעבוד מצדיקה שימוש באמצעים של בגידה באמון ורצח פוליטי, או שמא יש גבולות מוסריים שאף מאבק לחירות אינו רשאי לחצות?

📖 קראו את הפרק המלא

וְאֵלֶּה הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִנִּיחַ יְהוָה לְנַסּוֹת בָּם אֶת־יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל־אֲשֶׁר לֹא־יָדְעוּ אֵת כָּל־מִלְחֲמוֹת כְּנָעַן׃

רַק לְמַעַן דַּעַת דֹּרוֹת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל לְלַמְּדָם מִלְחָמָה רַק אֲשֶׁר־לְפָנִים לֹא יְדָעוּם׃

חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וְכָל־הַכְּנַעֲנִי וְהַצִּידֹנִי וְהַחִוִּי יֹשֵׁב הַר הַלְּבָנוֹן מֵהַר בַּעַל חֶרְמוֹן עַד לְבוֹא חֲמָת׃

וַיִּהְיוּ לְנַסּוֹת בָּם אֶת־יִשְׂרָאֵל לָדַעַת הֲיִשְׁמְעוּ אֶת־מִצְוֺת יְהוָה אֲשֶׁר־צִוָּה אֶת־אֲבוֹתָם בְּיַד־מֹשֶׁה׃

וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יָשְׁבוּ בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי׃

וַיִּקְחוּ אֶת־בְּנוֹתֵיהֶם לָהֶם לְנָשִׁים וְאֶת־בְּנוֹתֵיהֶם נָתְנוּ לִבְנֵיהֶם וַיַּעַבְדוּ אֶת־אֱלֹהֵיהֶם׃

וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה וַיִּשְׁכְּחוּ אֶת־יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם וַיַּעַבְדוּ אֶת־הַבְּעָלִים וְאֶת־הָאֲשֵׁרוֹת׃

וַיִּחַר־אַף יְהוָה בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם מֶלֶךְ אֲרַם נַהֲרָיִם וַיַּעַבְדוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם שְׁמֹנֶה שָׁנִים׃

וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶל־יְהוָה וַיָּקֶם יְהוָה מוֹשִׁיעַ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיּוֹשִׁיעֵם אֵת עָתְנִיאֵל בֶּן־קְנַז אֲחִי כָלֵב הַקָּטֹן מִמֶּנּוּ׃

וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ־יְהוָה וַיִּשְׁפֹּט אֶת־יִשְׂרָאֵל וַיֵּצֵא לַמִּלְחָמָה וַיִּתֵּן יְהוָה בְּיָדוֹ אֶת־כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם מֶלֶךְ אֲרָם וַתָּעָז יָדוֹ עַל כּוּשַׁן רִשְׁעָתָיִם׃

וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיָּמָת עָתְנִיאֵל בֶּן־קְנַז׃

וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה וַיְחַזֵּק יְהוָה אֶת־עֶגְלוֹן מֶלֶךְ־מוֹאָב עַל־יִשְׂרָאֵל עַל כִּי־עָשׂוּ אֶת־הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה׃

וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו אֶת־בְּנֵי עַמּוֹן וַעֲמָלֵק וַיֵּלֶךְ וַיַּךְ אֶת־יִשְׂרָאֵל וַיִּירְשׁוּ אֶת־עִיר הַתְּמָרִים׃

וַיַּעַבְדוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־עֶגְלוֹן מֶלֶךְ־מוֹאָב שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה׃

וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶל־יְהוָה וַיָּקֶם יְהוָה לָהֶם מוֹשִׁיעַ אֶת־אֵהוּד בֶּן־גֵּרָא בֶּן־הַיְמִינִי אִישׁ אִטֵּר יַד־יְמִינוֹ וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל בְּיָדוֹ מִנְחָה לְעֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב׃

וַיַּעַשׂ לוֹ אֵהוּד חֶרֶב וְלָהּ שְׁנֵי פֵיוֹת גֹּמֶד אָרְכָּהּ וַיַּחְגֹּר אוֹתָהּ מִתַּחַת לְמַדָּיו עַל יֶרֶךְ יְמִינוֹ׃

וַיַּקְרֵב אֶת־הַמִּנְחָה לְעֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב וְעֶגְלוֹן אִישׁ בָּרִיא מְאֹד׃

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְהַקְרִיב אֶת־הַמִּנְחָה וַיְשַׁלַּח אֶת־הָעָם נֹשְׂאֵי הַמִּנְחָה׃

וְהוּא שָׁב מִן־הַפְּסִילִים אֲשֶׁר אֶת־הַגִּלְגָּל וַיֹּאמֶר דְּבַר־סֵתֶר לִי אֵלֶיךָ הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר הָס וַיֵּצְאוּ מֵעָלָיו כָּל־הָעֹמְדִים עָלָיו׃

וְאֵהוּד בָּא אֵלָיו וְהוּא־יֹשֵׁב בַּעֲלִיַּת הַמְּקֵרָה אֲשֶׁר־לוֹ לְבַדּוֹ וַיֹּאמֶר אֵהוּד דְּבַר־אֱלֹהִים לִי אֵלֶיךָ וַיָּקָם מֵעַל הַכִּסֵּא׃

וַיִּשְׁלַח אֵהוּד אֶת־יַד שְׂמֹאלוֹ וַיִּקַּח אֶת־הַחֶרֶב מֵעַל יֶרֶךְ יְמִינוֹ וַיִּתְקָעֶהָ בְּבִטְנוֹ׃

וַיָּבֹא גַם־הַנִּצָּב אַחַר הַלַּהַב וַיִּסְגֹּר הַחֵלֶב בְּעַד הַלַּהַב כִּי לֹא שָׁלַף הַחֶרֶב מִבִּטְנוֹ וַיֵּצֵא הַפַּרְשְׁדֹנָה׃

וַיֵּצֵא אֵהוּד הַמִּסְדְּרוֹנָה וַיִּסְגֹּר דַּלְתוֹת הָעַלִיָּה בַּעֲדוֹ וְנָעָל׃

וְהוּא יָצָא וַעֲבָדָיו בָּאוּ וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה דַּלְתוֹת הָעֲלִיָּה נְעֻלוֹת וַיֹּאמְרוּ אַךְ מֵסִיךְ הוּא אֶת־רַגְלָיו בַּחֲדַר הַמְּקֵרָה׃

וַיָּחִילוּ עַד־בּוֹשׁ וְהְנֵּה אֵינֶנּוּ פֹתֵחַ דַּלְתוֹת הָעֲלִיָּה וַיִּקְחוּ אֶת־הַמַּפְתֵּחַ וַיִּפְתָּחוּ וְהִנֵּה אֲדֹנֵיהֶם נֹפֵל אַרְצָה מֵת׃

וְאֵהוּד נִמְלַט עַד הִתְמַהְמְהָם וְהוּא עָבַר אֶת־הַפְּסִילִים וַיִּמָּלֵט הַשְּׂעִירָתָה׃

וַיְהִי בְּבוֹאוֹ וַיִּתְקַע בַּשּׁוֹפָר בְּהַר אֶפְרָיִם וַיֵּרְדוּ עִמּוֹ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל מִן־הָהָר וְהוּא לִפְנֵיהֶם׃

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רִדְפוּ אַחֲרַי כִּי־נָתַן יְהוָה אֶת־אֹיְבֵיכֶם אֶת־מוֹאָב בְּיֶדְכֶם וַיֵּרְדוּ אַחֲרָיו וַיִּלְכְּדוּ אֶת־מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן לְמוֹאָב וְלֹא־נָתְנוּ אִישׁ לַעֲבֹר׃

וַיַּכּוּ אֶת־מוֹאָב בָּעֵת הַהִיא כַּעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ כָּל־שָׁמֵן וְכָל־אִישׁ חָיִל וְלֹא נִמְלַט אִישׁ׃

וַתִּכָּנַע מוֹאָב בַּיּוֹם הַהוּא תַּחַת יַד יִשְׂרָאֵל וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ שְׁמוֹנִים שָׁנָה׃

וְאַחֲרָיו הָיָה שַׁמְגַּר בֶּן־עֲנָת וַיַּךְ אֶת־פְּלִשְׁתִּים שֵׁשׁ־מֵאוֹת אִישׁ בְּמַלְמַד הַבָּקָר וַיֹּשַׁע גַּם־הוּא אֶת־יִשְׂרָאֵל׃

המשיכו לקרוא באפליקציה ←