תנ״ך יקר פתח באפליקציה

שופטים · פרק ט״ז

שמשון: קריסתו של הגיבור הבודד

👑

וַיִּקְרָא שִׁמְשׁוֹן אֶל־הַקֹּדֶשׁ וַיֹּאמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה הָאֱלֹהִים וְאִנָּקְמָה נְקַם־אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים׃

פסוק כח
התאמת תוכן לפי גיל

הגיבור שגילה את כוחו של הלב

האם ידעת שפעם חי גיבור חזק מאוד בשם שמשון? הוא היה כל כך חזק, שהוא יכול היה להרים שערים ענקיים של עיר שלמה על הכתפיים שלו וללכת איתם רחוק-רחוק! אבל לשמשון היה סוד מיוחד: הכוח שלו הגיע מאלוהים, והסימן לכך היה שערו הארוך שאסור היה לגזור אותו לעולם. יום אחד פגש שמשון אישה בשם דלילה. אנשים שלא אהבו את שמשון הבטיחו לה מתנות רבות אם תגלה את סודו. דלילה שאלה אותו שוב ושוב, ושמשון ניסה לשמור על הסוד וסיפר לה דברים מצחיקים. אך לבסוף, מתוך רצון לשמח אותה, הוא גילה לה את האמת על שיערו. בזמן שישן, נגזר שערו וכוחו נעלם. שמשון נלקח לכלא, אך שם, בחושך, הוא הבין שהכוח האמיתי הוא לא רק בגוף, אלא בלב ובאמונה. שערו החל לצמוח שוב, וכשביקש עזרה מאלוהים, הוא קיבל כוח פעם אחרונה ועשה מעשה אמיץ שהציל את עמו.

מה הפסוק אומר?

הפסוק מראה שגם כשאנחנו מרגישים שאיבדנו הכל, תמיד אפשר לפנות לבקש עזרה ולמצוא כוח פנימי מחודש.

טיפ להורים

הסיפור של שמשון מזמין אותנו לדבר עם הילדים על החשיבות של שמירת גבולות אישיים ועל ההבדל בין כוח פיזי לכוח פנימי. שמשון היה חזק מאוד בגופו, אך התקשה להגיד 'לא' כשדחקו בו לגלות את סודו. זו הזדמנות מצוינת להסביר לילד שמותר, ואפילו חשוב, להגיד 'לא' כשמבקשים מאיתנו לעשות משהו שלא נעים לנו או שמרגיש לנו לא נכון, וכי שמירה על הסודות והגבולות שלנו היא גבורה אמיתית.

שאלות לשיחה עם הילד
  • אם היית יכול לבחור כוח-על אחד, איזה כוח היית בוחר ואיך היית עוזר איתו לאחרים?
  • למה לדעתך קשה לפעמים להגיד 'לא' כשחברים מבקשים מאיתנו משהו שאנחנו לא רוצים לעשות?
  • איך שמשון הרגיש לדעתך כשהוא גילה שהשיער שלו מתחיל לצמוח שוב בכלא?

שמשון הגיבור וסוד השיער המופלא

דמיין שאתה האיש הכי חזק בעולם! זהו שמשון, גיבור מיוחד שקיבל מאלוהים כוח עצום. הוא יכול להרים שערים ענקיים של עיר שלמה על הכתפיים שלו ולצעוד איתם במעלה ההר! אבל לשמשון היה סוד קטן: אסור לו לגזור את השיער שלו לעולם. יום אחד שמשון פגש אישה בשם דלילה. אויביו של שמשון, הפלשתים, הבטיחו לדלילה המון כסף אם תגלה מהו סוד הכוח שלו. דלילה שאלה אותו שוב ושוב, ושמשון ניסה להתחמק וסיפר לה סיפורים מצחיקים. אבל דלילה בכתה והציקה לו, עד ששמשון התעייף וסיפר לה את האמת: 'אם יגזרו את שיערי, אהיה חלש כמו כולם'. כשהוא נרדם, דלילה קראה לאיש שגזר את מחלפות ראשו. שמשון התעורר חלש, והפלשתים תפסו אותו. מה יקרה לשמשון עכשיו בכלא? האם כוחו יחזור אליו?

מה הפסוק אומר?

שמשון מבקש מאלוהים שייתן לו כוח פעם אחת אחרונה כדי לעשות מעשה גבורה ולהציל את עמו.

הידעת?

שמשון הרים לבדו את שערי העיר עזה הענקיים, כולל הבריח והמזוזות, וסחב אותם על הגב עד לראש ההר שליד חברון!

מה יקרה בפרק הבא?

שמשון העיוור עומד כעת בין שני עמודי המקדש הענקיים של הפלשתים. בפרק הבא נגלה מה קרה כשהוא נגע בהם!

המלכודת של דלילה: כשכוח פיזי פוגש חולשה רגשית

שמשון הוא השופט והמנהיג של בני ישראל, הידוע בכוחו הפיזי העל-אנושי שניתן לו כנזיר אלוהים. בפרק זה, שמשון מתאהב בדלילה, אישה מנחל שורק. מנהיגי הפלשתים, אויביו המושבעים של שמשון, מנצלים זאת ומציעים לדלילה סכום כסף אדיר כדי שתפתה אותו ותגלה את סוד כוחו. דלילה שואלת אותו שוב ושוב כיצד ניתן לאסור אותו. שמשון משלה אותה שלוש פעמים עם תשובות שקריות (כמו קשירה בחבלים חדשים), ובכל פעם הוא מביס בקלות את האורבים. אולם דלילה לא מוותרת ומפעילה עליו לחץ רגשי כבד, עד ששמשון נשבר ומגלה לה שסודו טמון בשיערו שלא נגזז מעולם. דלילה מיישנת אותו על ברכיה, דואגת שיגלחו את ראשו, והוא נופל בשבי הפלשתים שמנקרים את עיניו. בסיום הטרגי, שמשון מובל למקדשם כדי לשעשע אותם, מתפלל לאלוהים לכוח אחרון, וממוטט את המקדש על עצמו ועל אלפי פלשתים.

מה הפסוק אומר?

ברגע הכי קשה שלו, כששמשון מרגיש חלש ובודד, הוא פונה לאלוהים ומבקש כוח אחרון כדי להתמודד עם אויביו.

Life Hack

כשמישהו מפעיל עליכם לחץ חברתי או רגשי מסיבי כדי שתעשו משהו שאתם יודעים שהוא טעות, קחו צעד אחורה. לחץ בלתי פוסק הוא נורת אזהרה אדומה שמראה שהאדם שמולכם לא באמת דואג לאינטרס שלכם.

מקבילה מודרנית

לגלות לדלילה את הסוד הכי כמוס שלך למרות שראית שהיא מנסה להשתמש בו נגדך שלוש פעמים, זה כמו להמשיך לשלוח צילומי מסך רגישים לחבר שכבר שלוש פעמים הדליף את השיחות שלכם לקבוצה הכיתתית.

גיבור על בלי הגנות: הסיפור המורכב של שמשון ודלילה

שמשון הוא הגיבור החזק ביותר בתנ'ך, שופט שמנהיג את ישראל ונלחם לבדו באויביו הפלשתים. כוחו העצום נובע מנדר הנזירות שלו לאלוהים, שסימנו החיצוני הוא שיערו הארוך שאסור לגזור אותו לעולם. הפרק מתחיל בעיר עזה, שם שמשון מפגין את כוחו האדיר ועוקר את שערי העיר הכבדים כדי להימלט ממארב. אך העלילה מסתבכת כשהוא מתאהב בדלילה מנחל שורק. מנהיגי הפלשתים מנצלים את אהבתו ומציעים לדלילה הון עתק כדי שתגלה כיצד להכניע אותו. דלילה מנסה לפתות אותו לגלות את הסוד. שלוש פעמים שמשון משקר לה ומציע שיטות קשירה שונות, ובכל פעם הפלשתים מנסים לתפוס אותו והוא משתחרר בקלות. למרות שהוא רואה שהיא מנסה להסגיר אותו, שמשון נשאר איתה בגלל אהבתו העיוורת. דלילה מפעילה עליו לחץ נפשי ורגשי כבד עד שהוא נשבר ומגלה לה שגילוח שערו יסיר את כוחו. דלילה מיישנת אותו על ברכיה ומגלחת את ראשו, והוא נתפס, מעוור ונאסר בעזה. בסוף הפרק, במהלך חגיגה פלשתית גדולה במקדש דגון, שמשון העיוור מבקש מאלוהים כוח פעם אחרונה, ממוטט את עמודי התווך של המבנה ומת יחד עם אלפי אויביו.

מה הפסוק אומר?

פסוק זה מהווה את נקודת המפנה הדרמטית ביותר בחייו של שמשון. לאחר שאיבד את כוחו, את מאור עיניו ואת חירותו בשל כניעתו לפיתוי, הוא פונה אל אלוהים מתוך מעמקי השפלות והעיוורון. התפילה אינה רק בקשת נקמה אישית על עיניו שנוקרו, אלא הכרה מוחלטת בכך שמקור כוחו האמיתי מעולם לא היה שערו, אלא החיבור הרוחני שלו לאלוהים, המאפשר לו לבצע את שליחותו האחרונה.

להעמקה בסיפור

הסיפור של שמשון בפרק טז הוא אחת הטרגדיות המרתקות ביותר במקרא, משום שהוא מציג פער עצום בין כוח פיזי מטורף לבין חולשה רגשית עמוקה. שמשון הוא נזיר אלוהים, אדם שהוקדש למשימה לאומית עוד לפני שנולד, אבל לאורך כל הדרך נראה שהוא מונע בעיקר מדחפים אישיים ומחיפוש אחר אהבה ואישור. המפגש שלו עם דלילה חושף את המלכודת הזו במלוא עוצמתה. כשדלילה שואלת אותו שוב ושוב 'במה כוחך גדול', שמשון משחק איתה משחק מסוכן מאוד. הוא משקר לה, היא מנסה לאסור אותו בהתאם לשקר, והוא מגלה שיש מארב של פלשתים בתוך החדר. המשחק הזה חוזר על עצמו שלוש פעמים רצופות. השאלה הגדולה שעולה כאן היא: איך שמשון לא הבין שהיא מנסה להפיל אותו? מדוע הוא נשאר שם? התשובה כנראה נעוצה בצורך הנואש שלו בקשר ובאהבה, לצד ביטחון עצמי מופרז וכמעט עיוור. הוא היה בטוח ששום דבר לא יכול לפגוע בו באמת, והוא העדיף להתעלם מנורות האזהרה הברורות ביותר רק כדי לא לאבד את דלילה. כשהיא מאשימה אותו שהוא לא באמת אוהב אותה, הלחץ הרגשי הופך לבלתי נסבל עבורו, והוא מגלה לה את סוד נזירותו ושיערו. ברגע ששערו נגזז, הטקסט מציין משפט מצמרר במיוחד: 'והוא לא ידע כי יהוה סר מעליו'. שמשון חשב שהכוח הוא שלו פרטי, חלק בלתי נפרד מגופו, ולא הבין שהכוח היה מתנה מאלוהים שהותנתה בנאמנות לנדר שלו. הנפילה שלו היא כואבת ומשפילה: הוא מאבד את עיניו, הופך לטוחן בבית האסורים ומשמש כבדיחה עבור אויביו הפלשתים. אבל הסוף של שמשון הוא גם רגע של התעלות רוחנית ופיזית כאחד. כשהפלשתים מביאים אותו למקדש דגון כדי ללעוג לו מול אלפי אנשים, שמשון מבין סוף סוף את מגבלותיו. הוא לא מסתמך עוד על כוחו האישי, אלא פונה בתפילה כנה ועמוקה לאלוהים. כשהוא לופת את עמודי התווך של המקדש וצועק 'תמות נפשי עם פלשתים', הוא משיג במותו את הניצחון הגדול ביותר שלו, ומזכיר לנו שגבורה אמיתית נמדדת לפעמים דווקא ברגעים שבהם אנחנו מבינים את החולשה שלנו ומבקשים עזרה.

שאלה למחשבה

אם היית חבר של שמשון ורואה אותו חוזר לדלילה פעם אחר פעם למרות שהיא מנסה להסגיר אותו, מה היית אומר לו כדי שיפקח את העיניים?

שמשון: קריסתו של הגיבור הבודד

ספר שופטים פרק טז מביא אל קיצו הטרגי את סיפורו של שמשון, השופט המורכב והחזק ביותר בישראל. הפרק נפתח בשני אירועים המדגישים את הניגוד הקיצוני בדמותו: מחד, ביקורו אצל אישה זונה בעזה והפגנת כוח פנומנלית שבה הוא עוקר את שערי העיר ונושא אותם על כתפיו; ומאידך, התאהבותו בדלילה מנחל שורק, שהופכת לנקודת התורפה הגורלית שלו. סרני פלשתים מציעים לדלילה סכום עתק של כסף כדי לגלות את מקור כוחו של שמשון במטרה להכניעו. דלילה מפעילה עליו מערכת לחצים מתוחכמת. שמשון מנסה להתל בה שלוש פעמים ומספק לה הסברים כוזבים על דרכים לאסור אותו, אך בכל פעם הוא מגלה שהיא אכן מנסה ליישם את דבריו ולהסגירו לאורבים הפלשתים בחדרה. למרות זאת, שמשון אינו עוזב אותה. לבסוף, תחת לחץ נפשי כבד, הוא נשבר ומגלה לה את סוד נזירותו ושיערו שלא נגזז מעולם. דלילה מגלחת את ראשו בשנתו, וכוחו סר מעליו. הפלשתים מנקרים את עיניו ואוסרים אותו בבית האסורים בעזה. הפרק מגיע לשיאו כאשר הפלשתים חוגגים את ניצחונם במקדש דגון ומביאים את שמשון המשוקם חלקית (ששערו החל לצמוח) כדי ללעוג לו. שמשון נושא תפילה נואשת לאלוהים, לופת את עמודי התווך של המקדש, וממוטט את המבנה על עצמו ועל אלפי החוגגים.

מה הפסוק אומר?

פסוק זה מהווה את נקודת המפנה הדרמטית ביותר בחייו של שמשון. לאחר שאיבד את כוחו, את מאור עיניו ואת חירותו בשל כניעתו לפיתוי, הוא פונה אל אלוהים מתוך מעמקי השפלות והעיוורון. התפילה אינה רק בקשת נקמה אישית על עיניו שנוקרו, אלא הכרה מוחלטת בכך שמקור כוחו האמיתי מעולם לא היה שערו, אלא החיבור הרוחני שלו לאלוהים, המאפשר לו לבצע את שליחותו האחרונה.

הדרש — קריאה לעומק

שופטים פרק טז מציג את השיא הספרותי והתיאולוגי של מחזור סיפורי שמשון, ומעמיד במרכזו את אחת הדמויות המורכבות והטראגיות ביותר במקרא. שמשון, בניגוד לשופטים אחרים שקדמו לו אשר גייסו צבאות והובילו את העם למערכות מלחמה מאורגנות, פועל תמיד כגיבור בודד, זאב בודד שאינו נתמך על ידי בני עמו. כוחו הפיזי אינו תוצר של אימונים מפרכים או של טקטיקה צבאית מתוחכמת, אלא מרוח אלוהים השורה עליו כתוצאה ישירה מנדר הנזירות שלו מבטן אמו. אולם, הפרק חושף את הפער הטרגי והבלתי נתפס בין כוחו הפיזי החיצוני לבין חולשתו הפנימית והרגשית מול נשים נכריות, המייצגות את הפיתוי והסכנה שבקשר עם האויב הפלשתי. המבנה הספרותי של הפרק מבוסס על חזרתיות והסלמה דרמטית קפדנית. המפגש של שמשון עם דלילה בנוי מארבעה מחזורים מתוחים של שאלה ותשובה. בכל פעם דלילה שואלת אותו 'במה כוחך גדול ובמה תֵאָסֵר', שמשון עונה לה בשקר מתוחכם, דלילה מנסה לאסור אותו בהתאם להנחיותיו, והוא משתחרר בקלות מן הכבלים. האירוניה הדרמטית מגיעה לשיאה כאשר הקורא מבין היטב – ושמשון מסרב להבין – שדלילה פועלת באופן אקטיבי ובלתי מתפשר להשמדתו ולמסירתו לידי אויביו. שמשון אינו דמות חסרת בינה; הוא מודע היטב לאורבים הממתינים בחדר, אך הוא שבוי בתוך מערכת יחסים הרסנית ומניפולטיבית. הוא מונע מצורך קיומי עמוק באהבה, בקשר ובאישור, ואולי גם מתוך היבריס (גאווה יתרה) שגרם לו להאמין שהוא חסין לחלוטין מפני פגיעה וכי תמיד יוכל להיחלץ מכל צרה. המילים המנחות בפרק, כמו 'לאסור', 'לענות' ו'להגיד', מדגישות את המעבר ההדרגתי של שמשון מחירות מוחלטת לשעבוד פיזי ומנטלי מוחלט. כאשר שמשון נכנע לבסוף ללחציה הבלתי פוסקים של דלילה ו'מגיד לה את כל לבו', הוא מוותר למעשה על ייחודו ועל נשמת אפו כנזיר אלוהים. גילוח שבע מחלפות ראשו אינו רק פעולה פיזית קוסמטית, אלא הפרה סמלית וסופית של הברית האישית שלו עם האל. המשפט המצמרר 'והוא לא ידע כי יהוה סר מעליו' מבטא את אובדן המודעות העצמית של הגיבור שנושל מרוחניותו וממקור עוצמתו האמיתי. עיוורונו הפיזי של שמשון בעזה, לאחר שעיניו מנוקרות על ידי שוביו, הוא השתקפות פיזית של העיוורון המטאפורי שבו לקה לאורך כל הדרך ביחסיו עם דלילה. עם זאת, דווקא בנקודת השפל הנמוכה ביותר, בבית האסורים שבו הוא טוחן כבהמה, מתחיל תהליך השיקום הרוחני שלו. צמיחת שיערו מחדש מסמלת את האפשרות לחידוש הברית ואת חסדו של האל שאינו נעלם לחלוטין. בסצנת הסיום המפוארת במקדש דגון, שמשון הופך מליצן משעשע לשופט המגשים את ייעודו ההיסטורי. תפילתו האחרונה אינה מונעת רק מנקמה אישית צרה ('ואנקמה נקם אחת משתי עיני'), אלא מהבנה עמוקה של תפקידו הלאומי כמגן ישראל. במותו הטרגי, שמשון ממוטט את עמודי התווך של המקדש, ובכך מכה מכה אנושה בתרבות ובשלטון הפלשתי. הוא משיג במותו את הניצחון הגדול ביותר שלו, המדגיש את הרעיון התיאולוגי לפיו הכוח האמיתי שייך לאל, והאדם, גם החזק ביותר, הוא רק כלי שרת בידיו.

לקחים לחיים
  • הסכנה שבהתעלמות מנורות אזהרה בקשרים אישייםבחיים המקצועיים או האישיים, אנו עלולים למצוא את עצמנו במערכות יחסים (חבריות, זוגיות או עסקיות) שבהן הצד השני פועל שוב ושוב בניגוד לאינטרסים שלנו או מנצל את אמוננו. שמשון ראה שדלילה מנסה לאסור אותו שלוש פעמים, ובכל זאת נשאר. הלקח הוא שיש להקשיב לעובדות בשטח ולא לפנטזיה שיצרנו בראשנו לגבי האדם האחר. התעלמות מנורות אזהרה ברורות מתוך תקווה שהמצב ישתנה מובילה לעיתים קרובות לחורבן אישי.
  • הבחנה בין כוח פיזי/חיצוני לעוצמה פנימיתקל להתבלבל בין כוח חיצוני (עושר, מעמד, כוח פיזי או השפעה חברתית) לבין חוסן נפשי ומוסרי. שמשון היה החזק באדם, אך חסר הגנות לחלוטין מול מניפולציה רגשית פשוטה. בעולם המודרני, אנו נדרשים לפתח 'אינטליגנציה רגשית' ומשמעת עצמית – אלו הם הכלים האמיתיים שמגנים עלינו, ולא הכוח החיצוני שאנו מציגים כלפי חוץ.
  • היכולת למצוא משמעות ותיקון גם מתוך כישלון מוחלטגם כאשר אדם מגיע לדיוטה התחתונה של חייו – חסר כל, פגוע פיזית ומושפל – הדרך לתיקון אינה חסומה. שמשון בכלא מבין את טעויותיו, פונה לאלוהים בענווה שלא אפיינה אותו בעבר, ומצליח לממש את ייעודו ברגע האחרון. בחיים, כישלון קטסטרופלי אינו סוף פסוק, אלא הזדמנות להשיל את האשליות העצמיות ולבנות כוח אמיתי וממוקד מתוך ענווה והבנת המגבלות שלנו.
היבט פילוסופי

האם שמשון בסוף ימיו פעל מתוך שליחות לאומית דתית או מתוך יצר נקמה אישי ונואש? המתח בין המניע האישי ('ואנקמה נקם אחת משתי עיני מפלשתים') לבין התוצאה הלאומית (הכנעת אויבי ישראל) נותר לא פתור, ומעלה שאלות קשות על טבעה של גבורה המעורבבת באינטרסים אישיים עמוקים.

📖 קראו את הפרק המלא

וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן עַזָּתָה וַיַּרְא־שָׁם אִשָּׁה זוֹנָה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ׃

לַעַזָּתִים לֵאמֹר בָּא שִׁמְשׁוֹן הֵנָּה וַיָּסֹבּוּ וַיֶּאֶרְבוּ־לוֹ כָל־הַלַּיְלָה בְּשַׁעַר הָעִיר וַיִּתְחָרְשׁוּ כָל־הַלַּיְלָה לֵאמֹר עַד־אוֹר הַבֹּקֶר וַהֲרְגְנֻהוּ׃

וַיִּשְׁכַּב שִׁמְשׁוֹן עַד־חֲצִי הַלַּיְלָה וַיָּקָם בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּאֱחֹז בְּדַלְתוֹת שַׁעַר־הָעִיר וּבִשְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת וַיִּסָּעֵם עִם־הַבְּרִיחַ וַיָּשֶׂם עַל־כְּתֵפָיו וַיַּעֲלֵם אֶל־רֹאשׁ הָהָר אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי חֶבְרוֹן׃

וַיְהִי אַחֲרֵי־כֵן וַיֶּאֱהַב אִשָּׁה בְּנַחַל שֹׂרֵק וּשְׁמָהּ דְּלִילָה׃

וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וַיֹּאמְרוּ לָהּ פַּתִּי אוֹתוֹ וּרְאִי בַּמֶּה כֹּחוֹ גָדוֹל וּבַמֶּה נוּכַל לוֹ וַאֲסַרְנֻהוּ לְעַנֹּתוֹ וַאֲנַחְנוּ נִתַּן־לָךְ אִישׁ אֶלֶף וּמֵאָה כָּסֶף׃

וַתֹּאמֶר דְּלִילָה אֶל־שִׁמְשׁוֹן הַגִּידָה־נָּא לִי בַּמֶּה כֹּחֲךָ גָדוֹל וּבַמֶּה תֵאָסֵר לְעַנּוֹתֶךָ׃

וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ שִׁמְשׁוֹן אִם־יַאַסְרֻנִי בְּשִׁבְעָה יְתָרִים לַחִים אֲשֶׁר לֹא־חֹרָבוּ וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּאַחַד הָאָדָם׃

וַיַּעֲלוּ־לָהּ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים שִׁבְעָה יְתָרִים לַחִים אֲשֶׁר לֹא־חֹרָבוּ וַתַּאַסְרֵהוּ בָּהֶם׃

וְהָאֹרֵב יֹשֵׁב לָהּ בַּחֶדֶר וַתֹּאמֶר אֵלָיו פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן וַיְנַתֵּק אֶת־הַיְתָרִים כַּאֲשֶׁר יִנָּתֵק פְּתִיל־הַנְּעֹרֶת בַּהֲרִיחוֹ אֵשׁ וְלֹא נוֹדַע כֹּחוֹ׃

וַתֹּאמֶר דְּלִילָה אֶל־שִׁמְשׁוֹן הִנֵּה הֵתַלְתָּ בִּי וַתְּדַבֵּר אֵלַי כְּזָבִים עַתָּה הַגִּידָה־נָּא לִי בַּמֶּה תֵּאָסֵר׃

וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אִם־אָסוֹר יַאַסְרוּנִי בַּעֲבֹתִים חֲדָשִׁים אֲשֶׁר לֹא־נַעֲשָׂה בָהֶם מְלָאכָה וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּאַחַד הָאָדָם׃

וַתִּקַּח דְּלִילָה עֲבֹתִים חֲדָשִׁים וַתַּאַסְרֵהוּ בָהֶם וַתֹּאמֶר אֵלָיו פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן וְהָאֹרֵב יֹשֵׁב בֶּחָדֶר וַיְנַתְּקֵם מֵעַל זְרֹעֹתָיו כַּחוּט׃

וַתֹּאמֶר דְּלִילָה אֶל־שִׁמְשׁוֹן עַד־הֵנָּה הֵתַלְתָּ בִּי וַתְּדַבֵּר אֵלַי כְּזָבִים הַגִּידָה לִּי בַּמֶּה תֵּאָסֵר וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אִם־תַּאַרְגִי אֶת־שֶׁבַע מַחְלְפוֹת רֹאשִׁי עִם־הַמַּסָּכֶת׃

וַתִּתְקַע בַּיָּתֵד וַתֹּאמֶר אֵלָיו פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן וַיִּיקַץ מִשְּׁנָתוֹ וַיִּסַּע אֶת־הַיְתַד הָאֶרֶג וְאֶת־הַמַּסָּכֶת׃

וַתֹּאמֶר אֵלָיו אֵיךְ תֹּאמַר אֲהַבְתִּיךְ וְלִבְּךָ אֵין אִתִּי זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים הֵתַלְתָּ בִּי וְלֹא־הִגַּדְתָּ לִּי בַּמֶּה כֹּחֲךָ גָדוֹל׃

וַיְהִי כִּי־הֵצִיקָה לּוֹ בִדְבָרֶיהָ כָּל־הַיָּמִים וַתְּאַלֲצֵהוּ וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ לָמוּת׃

וַיַּגֶּד־לָהּ אֶת־כָּל־לִבּוֹ וַיֹּאמֶר לָהּ מוֹרָה לֹא־עָלָה עַל־רֹאשִׁי כִּי־נְזִיר אֱלֹהִים אֲנִי מִבֶּטֶן אִמִּי אִם־גֻּלַּחְתִּי וְסָר מִמֶּנִּי כֹחִי וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּכָל־הָאָדָם׃

וַתֵּרֶא דְלִילָה כִּי־הִגִּיד לָהּ אֶת־כָּל־לִבּוֹ וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים לֵאמֹר עֲלוּ הַפַּעַם כִּי־הִגִּיד לה [לִי] אֶת־כָּל־לִבּוֹ וְעָלוּ אֵלֶיהָ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וַיַּעֲלוּ הַכֶּסֶף בְּיָדָם׃

וַתְּיַשְּׁנֵהוּ עַל־בִּרְכֶּיהָ וַתִּקְרָא לָאִישׁ וַתְּגַלַּח אֶת־שֶׁבַע מַחְלְפוֹת רֹאשׁוֹ וַתָּחֶל לְעַנּוֹתוֹ וַיָּסַר כֹּחוֹ מֵעָלָיו׃

וַתֹּאמֶר פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן וַיִּקַץ מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אֵצֵא כְּפַעַם בְּפַעַם וְאִנָּעֵר וְהוּא לֹא יָדַע כִּי יְהוָה סָר מֵעָלָיו׃

וַיֹּאחֲזוּהוּ פְלִשְׁתִּים וַיְנַקְּרוּ אֶת־עֵינָיו וַיּוֹרִידוּ אוֹתוֹ עַזָּתָה וַיַּאַסְרוּהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם וַיְהִי טוֹחֵן בְּבֵית האסירים [הָאֲסוּרִים׃]

וַיָּחֶל שְׂעַר־רֹאשׁוֹ לְצַמֵּחַ כַּאֲשֶׁר גֻּלָּח׃

וְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים נֶאֱסְפוּ לִזְבֹּחַ זֶבַח־גָּדוֹל לְדָגוֹן אֱלֹהֵיהֶם וּלְשִׂמְחָה וַיֹּאמְרוּ נָתַן אֱלֹהֵינוּ בְּיָדֵנוּ אֵת שִׁמְשׁוֹן אוֹיְבֵינוּ׃

וַיִּרְאוּ אֹתוֹ הָעָם וַיְהַלְלוּ אֶת־אֱלֹהֵיהֶם כִּי אָמְרוּ נָתַן אֱלֹהֵינוּ בְיָדֵנוּ אֶת־אוֹיְבֵנוּ וְאֵת מַחֲרִיב אַרְצֵנוּ וַאֲשֶׁר הִרְבָּה אֶת־חֲלָלֵינוּ׃

וַיְהִי כי טוב [כְּטוֹב] לִבָּם וַיֹּאמְרוּ קִרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן וִישַׂחֶק־לָנוּ וַיִּקְרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן מִבֵּית האסירים [הָאֲסוּרִים] וַיְצַחֵק לִפְנֵיהֶם וַיַּעֲמִידוּ אוֹתוֹ בֵּין הָעַמּוּדִים׃

וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל־הַנַּעַר הַמַּחֲזִיק בְּיָדוֹ הַנִּיחָה אוֹתִי והימשני [וַהֲמִשֵׁנִי] אֶת־הָעַמֻּדִים אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם וְאֶשָּׁעֵן עֲלֵיהֶם׃

וְהַבַּיִת מָלֵא הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְשָׁמָּה כֹּל סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וְעַל־הַגָּג כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ וְאִשָּׁה הָרֹאִים בִּשְׂחוֹק שִׁמְשׁוֹן׃

וַיִּקְרָא שִׁמְשׁוֹן אֶל־יְהוָה וַיֹּאמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה הָאֱלֹהִים וְאִנָּקְמָה נְקַם־אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים׃

וַיִּלְפֹּת שִׁמְשׁוֹן אֶת־שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם וַיִּסָּמֵךְ עֲלֵיהֶם אֶחָד בִּימִינוֹ וְאֶחָד בִּשְׂמֹאלוֹ׃

וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם־פְּלִשְׁתִּים וַיֵּט בְּכֹחַ וַיִּפֹּל הַבַּיִת עַל־הַסְּרָנִים וְעַל־כָּל־הָעָם אֲשֶׁר־בּוֹ וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים אֲשֶׁר הֵמִית בְּמוֹתוֹ רַבִּים מֵאֲשֶׁר הֵמִית בְּחַיָּיו׃

וַיֵּרְדוּ אֶחָיו וְכָל־בֵּית אָבִיהוּ וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ וַיַּעֲלוּ וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל בְּקֶבֶר מָנוֹחַ אָבִיו וְהוּא שָׁפַט אֶת־יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים שָׁנָה׃

המשיכו לקרוא באפליקציה ←