תנ״ך יקר פתח באפליקציה

שופטים · פרק י״א

יפתח הגלעדי ונדרו הטראגי: מחיר הפזיזות והניכור

👑

וַיְהִי כִרְאוֹתוֹ אוֹתָהּ וַיִּקְרַע אֶת־בְּגָדָיו וַיֹּאמֶר אֲהָהּ בִּתִּי הַכְרֵעַ הִכְרַעְתִּנִי וְאַתְּ הָיִיתְ בְּעֹכְרָי וְאָנֹכִי פָּצִיתִי־פִי אֶל־יְהוָה וְלֹא אוּכַל לָשׁוּב׃

פסוק לה
התאמת תוכן לפי גיל

הבטחתו של יפתח והילדה האמיצה

הלילה נספר על יפתח, איש חזק ואמיץ שגר בארץ הגלעד. יפתח לא תמיד היה שמח, כי אחיו לא התנהגו אליו יפה והוא נאלץ לעזוב את ביתו. אך כשהעם היה זקוק לעזרה מול אויבים, כולם ידעו שיפתח הוא היחיד שיכול להציל אותם. יפתח הסכים לעזור והוביל את הצבא לניצחון גדול. אך לפני שיצא, הוא הבטיח לה' הבטחה נמהרת: להקדיש לו את הראשון שיצא לקראתו מביתו. כשחזר יפתח המנצח הביתה, מי יצאה לקראתו בשמחה, רוקדת ומנגנת בתוף? בתו היחידה והאהובה! יפתח היה עצוב מאוד, אך בתו האמיצה חיבקה אותו ואמרה: "אבא, הבטחת לה' ועמדת במילה שלך, עכשיו גם אני אעזור לך לקיים את ההבטחה". היא ביקשה חודשיים לטייל עם חברותיה בהרים, ומאז כולם זוכרים את אומץ ליבה הגדול.

מה הפסוק אומר?

הפסוק הזה מזכיר לנו כמה כוח יש למילים שלנו, וכמה חשוב לחנך את ילדינו לחשוב לפני שהם מבטיחים הבטחות גדולות ברגע של לחץ.

טיפ להורים

הסיפור של יפתח ובתו מזמין אותנו לשוחח עם הילדים על החשיבות של שיקול דעת לפני שאנו מבטיחים הבטחות. ילדים נוטים לפעמים להבטיח דברים במהירות, ואז מתקשים לעמוד בכך. נוכל להסביר להם בעדינות שמילים הן דבר יקר וחשוב, וכדאי לחשוב היטב לפני שמבטיחים משהו, כדי שלא נצטער או נפגע במישהו אחר. זהו גם רגע יפה לדבר על אהבה בין הורים לילדים ועל החשיבות של תמיכה הדדית ברגעים קשים.

שאלות לשיחה עם הילד
  • מדוע לדעתך יפתח כל כך הצטער כשראה דווקא את הבת שלו יוצאת לקראתו?
  • מה היית מציע ליפתח לעשות לפני שהוא מבטיח הבטחה כזאת גדולה?
  • איך החברות של בת יפתח עזרו לה כשהיא הייתה עצובה?

הגיבור ששכח לחשוב לפני שהבטיח

דמיין שאתה עומד מחוץ לבית גדול בגלעד, ורואה איש חזק ואמיץ מאוד בשם יפתח. יפתח היה גיבור גדול, אבל האחים שלו לא אהבו אותו וגירשו אותו מהבית. הוא הלך לגור רחוק, במקום שנקרא ארץ טוב. יום אחד, כשהעם היה בסכנה מפני אויבים שנקראים בני עמון, באו המנהיגים וביקשו מיפתח: "בבקשה, תהיה המפקד שלנו ותציל אותנו!". יפתח הסכים, ובדרכו למלחמה הוא הבטיח לה' הבטחה מהירה: "אם אנצח, הדבר הראשון שיצא מדלת ביתי לקראתי כשאחזור – יהיה מוקדש לך". יפתח ניצח וחזר הביתה שמח, אבל פתאום נפתחה הדלת, ומי יצאה בריצה, רוקדת ומנגנת בתוף? בתו היחידה והאהובה! יפתח נבהל והצטער מאוד, כי הבטחה חייבים לקיים. מה יעשו עכשיו האב ובתו?

מה הפסוק אומר?

כשיפתח ראה את הבת שלו יוצאת לקראתו, הוא היה עצוב מאוד וקרע את הבגד שלו. הוא הבין שההבטחה המהירה שלו לה' תגרום לו לאבד את הדבר שהוא הכי אוהב בעולם.

הידעת?

יפתח ניסה קודם כל לעשות שלום! הוא שלח מכתבים חכמים למלך בני עמון והציע לפתור את הוויכוח בלי מלחמה, אבל המלך לא רצה להקשיב.

מה יקרה בפרק הבא?

בתו של יפתח ביקשה חודשיים ללכת עם חברותיה להרים לפני שתקיים את ההבטחה. מה יקרה כשתחזור? בפרק הבא נגלה את סוף הסיפור.

יפתח הגלעדי: מחיר המילים המהירות

יפתח גדל כילד דחוי. אחיו גירשו אותו מהמשפחה בגלל מוצאו, והוא הפך למנהיג של חבורת מורדים בארץ טוב. אבל כשהאויבים, בני עמון, תקפו את ישראל, זקני הגלעד הבינו שהם צריכים את הלוחם הכי טוב שלהם. הם הגיעו אליו והתחננו שינהיג אותם. יפתח, פגוע אך חכם, ניהל איתם משא ומתן קשוח והבטיח לעזור רק בתנאי שיהפוך למנהיג הקבוע שלהם. לפני הקרב, מתוך לחץ ורצון עז להצליח, יפתח נדר נדר פזיז לה': אם ינצח, הוא יקריב את הדבר הראשון שיצא מביתו לקראתו. הוא אכן ניצח ניצחון מוחץ, אך כשחזר הביתה, בתו היחידה יצאה לקראתו בריקודים. יפתח נקרע בין מחויבותו לנדר לבין אהבתו לבתו, בסיפור טראגי על מנהיגות, כבוד ומילים שאי אפשר להחזיר.

מה הפסוק אומר?

יפתח מבין שהניצחון הגדול שלו במלחמה הפך לאסון האישי הכי גדול שלו, בגלל מילים שהוא אמר בלי לחשוב. הוא מרגיש שהוא חייב לעמוד במילה שלו, גם כשזה שובר לו את הלב.

Life Hack

בזמן לחץ או התרגשות, אל תתחייבו לכלום. המוח שלנו מקבל החלטות גרועות כשאנחנו בלחץ. קחו נשימה עמוקה לפני שאתם אומרים 'אני מבטיח'.

מקבילה מודרנית

זה כמו לכתוב פוסט כועס או מבטיח ברשתות החברתיות כשאתם נסערים, ואז לגלות שאי אפשר למחוק אותו אחרי שכולם כבר ראו והגבתם.

הטרגדיה של יפתח: כשההצלחה הופכת לסיוט

הפרק מציג את סיפורו של יפתח הגלעדי, דמות שוליים שהופכת למנהיג בעל כורחו. יפתח, שנולד לאם לא נשואה, מגורש מביתו על ידי אחיו כדי שלא יקבל חלק בירושה. הוא בורח לארץ טוב ומקבץ סביבו חבורת אנשים בשולי החברה. כאשר בני עמון פותחים במלחמה נגד ישראל, זקני גלעד פונים אליו בייאושם ומבקשים שיפקד על הצבא. יפתח מנצל את ההזדמנות ומסכים רק לאחר שהם מתחייבים להפוך אותו למנהיג הרשמי שלהם. לאחר ניסיון דיפלומטי כושל לפתור את הסכסוך מול מלך עמון, יפתח יוצא לקרב. ברגע של חרדה או אולי צורך עז להבטיח את ניצחונו, הוא נודר נדר קיצוני: להעלות לעולה את הראשון שיצא מדלתות ביתו לקראתו. יפתח מנצח בגדול, אך עם שובו הביתה, בתו היחידה יוצאת לקראתו בתוף ובמחולות. האב השבור מגלה לה על נדרו, והיא מקבלת את הגזירה באצילות, ומבקשת רק חודשיים להתאבל על חייה עם חברותיה בהרים לפני שהנדר יבוצע.

מה הפסוק אומר?

הפסוק מבטא את נקודת השבר הנוראה שבה המנצח הגדול הופך למפסיד הטראגי של חייו. יפתח מבין כי הנדר הפזיז שנדר ברגע של חרדה לפני הקרב גובה ממנו את היקר לו מכל – בתו היחידה. המילים משקפות תפיסה דתית נוקשה ובלתי מתפשרת של אותה תקופה, שבה הדיבור מחייב באופן מוחלט, גם כאשר הוא מוביל לאסון אנושי נורא.

להעמקה בסיפור

הסיפור של יפתח הוא אחד הסיפורים הכי מטלטלים ומורכבים בתנ"ך, והוא מעלה שאלות קשות על זהות, לחץ חברתי ומחיר ההצלחה. יפתח מתחיל את דרכו כאאוטסיידר מוחלט. החברה דוחה אותו, האחים שלו מגרשים אותו, והוא נאלץ לשרוד בשוליים. המהפך קורה כשהחברה שדחתה אותו זקוקה לו פתאום. כאן אנחנו רואים את החוזק שלו: הוא לא פראייר. הוא מנהל משא ומתן קשוח עם זקני גלעד ולא מסכים להיות רק "שכיר חרב" זמני, אלא דורש מעמד קבוע של מנהיג. הוא רוצה תיקון לעוול שנעשה לו בילדותו. מה שמעניין הוא שיפתח מנסה קודם כל את הדרך הדיפלומטית. הוא שולח שליחים למלך עמון ומציג טיעונים היסטוריים ומשפטיים מדויקים על זכותו של עם ישראל על הארץ. זה מראה שהוא לא סתם בריון חסר מעצורים, אלא אדם חכם ומשכיל שמכיר את ההיסטוריה של עמו. אבל אז מגיע הרגע הטראגי. למרות שרוח ה' שורה עליו, יפתח מרגיש חוסר ביטחון עמוק. אולי זה בגלל הילדות הקשה שלו, ואולי בגלל הלחץ העצום להוכיח את עצמו מול האנשים שפעם גירשו אותו. מתוך החרדה הזו הוא נודר נדר פזיז. הוא מנסה "לסגור עסקה" עם אלוהים, ומבטיח להקריב את הראשון שיצא מביתו. הוא כנראה ציפה שזו תהיה חיה כלשהי, אבל הגורל מתאכזר אליו: בתו היחידה, שכל כך גאה באביה הגיבור, יוצאת לחגוג את ניצחונו. כשיפתח רואה אותה, הוא קורע את בגדיו ומאשים אותה: "אהה בתי, הכרע הכרעתני ואת היית בעוכריי". במקום לקחת אחריות על הטעות שלו, הוא מפיל את האשמה עליה. הבת, לעומת זאת, מתגלה כדמות אצילית ומדהימה. היא לא צועקת או בורחת, אלא מקבלת את המציאות מתוך הבנה שאביה נתן מילה. היא רק מבקשת חודשיים של חסד כדי לבכות עם חברותיה על החיים שלא תזכה לחיות. הסיפור הזה משאיר אותנו עם תחושת מועקה קשה ומלמד אותנו על הסכנה הנוראה של פזיזות, ועל המצב שבו הרצון להוכיח את עצמנו לאחרים גורם לנו להרוס את הדברים הכי יקרים לנו בבית פנימה.

שאלה למחשבה

אם הייתם חברים של בת יפתח, מה הייתם מציעים לה לעשות במהלך החודשיים האלה בהרים? האם הייתם מנסים לשכנע אותה לברוח ולא לחזור לאביה?

יפתח הגלעדי ונדרו הטראגי: מחיר הפזיזות והניכור

פרק י"א בספר שופטים מביא את סיפורו של יפתח הגלעדי, דמות קצה המצויה בשולי החברה. יפתח, בנם של גלעד ואישה זונה, מגורש מנחלת אבותיו על ידי אחיו למחצה כדי למנוע ממנו חלק בירושה. הוא בורח לארץ טוב, שם הוא מקבץ סביבו חבורת אנשים ריקים והופך למנהיג כנופיה מקומית. המפנה מתרחש כאשר בני עמון פותחים במלחמה נגד ישראל. זקני גלעד, הנואשים למצוא מצביא מוכשר, פונים ליפתח ומבקשים ממנו להוביל את המערכה. יפתח מנהל עמם משא ומתן עיקש ומסכים לקבל את הפיקוד רק לאחר שהם נשבעים להפוך אותו לראש ומנהיג קבוע לאחר הניצחון. יפתח מנסה תחילה לפתור את הסכסוך בדרכים דיפלומטיות ושולח איגרות היסטוריות מפורטות למלך עמון, אך מאמציו נדחים. רוח ה' שורה על יפתח והוא יוצא לקרב, אך רגע לפני הלחימה הוא נודר נדר פזיז: להעלות לעולה את הראשון שיצא מדלתות ביתו לקראתו עם שובו בשלום. יפתח מנצח את בני עמון, אך בשובו למצפה, בתו היחידה יוצאת לקראתו בתוף ובמחול. יפתח קורע את בגדיו בייאוש, אך בתו מקבלת את הגזירה ומבקשת חודשיים להתבודד עם רעותיה בהרים לפני מימוש הנדר.

מה הפסוק אומר?

הפסוק מבטא את נקודת השבר הנוראה שבה המנצח הגדול הופך למפסיד הטראגי של חייו. יפתח מבין כי הנדר הפזיז שנדר ברגע של חרדה לפני הקרב גובה ממנו את היקר לו מכל – בתו היחידה. המילים משקפות תפיסה דתית נוקשה ובלתי מתפשרת של אותה תקופה, שבה הדיבור מחייב באופן מוחלט, גם כאשר הוא מוביל לאסון אנושי נורא.

הדרש — קריאה לעומק

פרק י"א מציג את אחת הטרגדיות הנוקבות ביותר במקרא, המשלבת בין ניתוח פסיכולוגי עמוק של דמות המנהיג לבין ביקורת חריפה על המצב הדתי והמוסרי בתקופת השופטים. יפתח הוא אאוטסיידר קלאסי. דחייתו על ידי משפחתו והחברה שבה גדל מעצבת את אישיותו כלוחם קשוח, אך גם כאדם פצוע המחפש ללא הרף הכרה ולגיטימציה. מבחינה ספרותית, הפרק בנוי על מתח מובנה בין מילים למעשים, ובין דיפלומטיה לאלימות. יפתח מתגלה כנואם מוכשר ודיפלומט מפתיע. המשא ומתן שלו עם זקני גלעד חושף את חוסר האמון העמוק שלו בהם; הוא מזכיר להם את שנאתם ועושה שימוש בשבועה דתית חמורה כדי לעגן את מעמדו העתידי. בהמשך, חילופי האיגרות שלו עם מלך בני עמון מציגים טיעון היסטורי ומשפטי מבריק: יפתח משחזר את מסע בני ישראל במדבר, מוכיח כי השטח המדובר נכבש מסיחון מלך האמורי ולא מעמון, ומציין כי ישראל יושב באזור כבר שלוש מאות שנה ללא עוררין. השימוש במילה המנחה "ירש" מדגיש את האירוניה: יפתח, שנושל מירושת אביו, נלחם כעת על ירושת הארץ של עמו. אולם, הטרגדיה של יפתח נובעת דווקא מהשילוב בין כישרונו הרטורי לבין חרדתו העמוקה. למרות שרוח ה' שורה עליו – עובדה שאמורה להעניק לו ביטחון מוחלט – יפתח חש צורך להבטיח את הניצחון באמצעות עסקה מאגית עם האל. הנדר שהוא נודר משקף השפעה תרבותית כנענית אלילית, שבה הקרבת אדם נתפסה לעיתים כמחווה האולטימטיבית של מסירות. יפתח אינו מעלה בדעתו שבתו תהיה הראשונה לצאת. המפגש הטראגי בין האב לבתו במצפה חושף את קריסתו המוסרית של המנהיג. יפתח קורע את בגדיו ומאשים את בתו: "אהה בתי, הכרע הכרעתני ואת היית בעוכריי". במקום לקבל אחריות על נדרו הפזיז, הוא מציג את עצמו כקורבן ומאשים את הנפגעת. הניגוד בין דמותו של יפתח לבין דמותה של בתו הוא עצום. בעוד שיפתח ממוקד במעמדו ובשבועתו, בתו מציגה אצילות נפש יוצאת דופן. היא מקבלת את הדין אך מציבה תנאי אנושי פשוט: חודשיים של חסד בהרים עם חברותיה כדי לבכות את נעוריה ובתוליה. הסופר המקראי בוחר לסיים את הפרק באיפוק מצמרר: "ויעש לה את נדרו אשר נדר". השמטת התיאור הישיר של ההקרבה מעצימה את הזעזוע. מותה של בת יפתח הופך לחוק ולטקס זיכרון שנתי של בנות ישראל, עדות נצחית למחיר הנורא של פזיזות דתית, מנהיגות פגועה והיעדר חמלה חברתית. הפרק מעמיד מראה נוקבת מול החברה, ומראה כיצד הניכור והדחייה של היחיד עלולים לחזור כבומרנג טראגי שיחריב את עתידו שלו.

לקחים לחיים
  • הסכנה שבקבלת החלטות מתוך חרדה וחוסר ביטחוןבמצבי לחץ קיצוניים – כמו משבר כלכלי בעסק, פחד מכישלון בפרויקט גדול או חשש לאבד מעמד חברתי – אנו נוטים לקבל החלטות דרסטיות או להבטיח הבטחות חסרות אחריות כדי להרגיע את החרדה הרגעית. הלקח של יפתח מציע לעצור, לא לנדור נדרים או לחתום על חוזים מחייבים מתוך פאניקה, ולזכור שהניצחון לא שווה את הקרבת הערכים הבסיסיים ביותר שלנו.
  • נטילת אחריות אישית לעומת האשמת הקורבןכאשר אנו עושים טעות קשה שפוגעת באחרים, הנטייה האנושית הראשונית היא לעיתים קרובות להאשים את הצד השני כדי להקל על רגשות האשם שלנו (כמו יפתח שהאשים את בתו בכך ש'הכריעה' אותו). פיתוח חוסן מוסרי דורש מאיתנו להודות בטעותנו באופן מלא, מבלי להשליך את האחריות על האנשים שנפגעו ממעשינו.
  • הצורך בגמישות מוסרית מול נוקשות עיוורתההיצמדות העיוורת של יפתח לנדרו, ללא ניסיון למצוא פתרון הלכתי או מוסרי חלופי (כמו פדיית הנדר בכסף), מדגישה את הסכנה שבנוקשות אידיאולוגית. בחיים המודרניים, עלינו לזכור שחוקים, עקרונות והתחייבויות נועדו לשרת את החיים ואת המוסר, וכאשר יישומם העיוור מוביל לפגיעה חמורה בבני אדם, חובה עלינו לחפש דרכים יצירתיות וחומלות לפתרון המשבר.
היבט פילוסופי

האם נאמנות מוחלטת לעקרון או לשבועה דתית מצדיקה פגיעה בערך חיי האדם, או שמא קיימים גבולות מוסריים שמעבר להם השבועה מאבדת את תוקפה המוסרי?

📖 קראו את הפרק המלא

וְיִפְתָּח הַגִּלְעָדִי הָיָה גִּבּוֹר חַיִל וְהוּא בֶּן־אִשָּׁה זוֹנָה וַיּוֹלֶד גִּלְעָד אֶת־יִפְתָּח׃

וַתֵּלֶד אֵשֶׁת־גִּלְעָד לוֹ בָּנִים וַיִּגְדְּלוּ בְנֵי־הָאִשָּׁה וַיְגָרְשׁוּ אֶת־יִפְתָּח וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא־תִנְחַל בְּבֵית־אָבִינוּ כִּי בֶּן־אִשָּׁה אַחֶרֶת אָתָּה׃

וַיִּבְרַח יִפְתָּח מִפְּנֵי אֶחָיו וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב וַיִּתְלַקְּטוּ אֶל־יִפְתָּח אֲנָשִׁים רֵיקִים וַיֵּצְאוּ עִמּוֹ׃

וַיְהִי מִיָּמִים וַיִּלָּחֲמוּ בְנֵי־עַמּוֹן עִם־יִשְׂרָאֵל׃

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר־נִלְחֲמוּ בְנֵי־עַמּוֹן עִם־יִשְׂרָאֵל וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי גִלְעָד לָקַחַת אֶת־יִפְתָּח מֵאֶרֶץ טוֹב׃

וַיֹּאמְרוּ לְיִפְתָּח לְכָה וְהָיִיתָה לָּנוּ לְקָצִין וְנִלָּחֲמָה בִּבְנֵי עַמּוֹן׃

וַיֹּאמֶר יִפְתָּח לְזִקְנֵי גִלְעָד הֲלֹא אַתֶּם שְׂנֵאתֶם אוֹתִי וַתְּגָרְשׁוּנִי מִבֵּית אָבִי וּמַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלַי עַתָּה כַּאֲשֶׁר צַר לָכֶם׃

וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי גִלְעָד אֶל־יִפְתָּח לָכֵן עַתָּה שַׁבְנוּ אֵלֶיךָ וְהָלַכְתָּ עִמָּנוּ וְנִלְחַמְתָּ בִּבְנֵי עַמּוֹן וְהָיִיתָ לָּנוּ לְרֹאשׁ לְכֹל יֹשְׁבֵי גִלְעָד׃

וַיֹּאמֶר יִפְתָּח אֶל־זִקְנֵי גִלְעָד אִם־מְשִׁיבִים אַתֶּם אוֹתִי לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן וְנָתַן יְהוָה אוֹתָם לְפָנָי אָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לְרֹאשׁ׃

וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי־גִלְעָד אֶל־יִפְתָּח יְהוָה יִהְיֶה שֹׁמֵעַ בֵּינוֹתֵינוּ אִם־לֹא כִדְבָרְךָ כֵּן נַעֲשֶׂה׃

וַיֵּלֶךְ יִפְתָּח עִם־זִקְנֵי גִלְעָד וַיָּשִׂימוּ הָעָם אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם לְרֹאשׁ וּלְקָצִין וַיְדַבֵּר יִפְתָּח אֶת־כָּל־דְּבָרָיו לִפְנֵי יְהוָה בַּמִּצְפָּה׃

וַיִּשְׁלַח יִפְתָּח מַלְאָכִים אֶל־מֶלֶךְ בְּנֵי־עַמּוֹן לֵאמֹר מַה־לִּי וָלָךְ כִּי־בָאתָ אֵלַי לְהִלָּחֵם בְּאַרְצִי׃

וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ בְּנֵי־עַמּוֹן אֶל־מַלְאֲכֵי יִפְתָּח כִּי־לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת־אַרְצִי בַּעֲלוֹתוֹ מִמִּצְרַיִם מֵאַרְנוֹן וְעַד־הַיַּבֹּק וְעַד־הַיַּרְדֵּן וְעַתָּה הָשִׁיבָה אֶתְהֶן בְּשָׁלוֹם׃

וַיּוֹסֶף עוֹד יִפְתָּח וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל־מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן׃

וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה אָמַר יִפְתָּח לֹא־לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת־אֶרֶץ מוֹאָב וְאֶת־אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן׃

כִּי בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר עַד־יַם־סוּף וַיָּבֹא קָדֵשָׁה׃

וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל־מֶלֶךְ אֱדוֹם לֵאמֹר אֶעְבְּרָה־נָּא בְאַרְצֶךָ וְלֹא שָׁמַע מֶלֶךְ אֱדוֹם וְגַם אֶל־מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח וְלֹא אָבָה וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּקָדֵשׁ׃

וַיֵּלֶךְ בַּמִּדְבָּר וַיָּסָב אֶת־אֶרֶץ אֱדוֹם וְאֶת־אֶרֶץ מוֹאָב וַיָּבֹא מִמִּזְרַח־שֶׁמֶשׁ לְאֶרֶץ מוֹאָב וַיַּחֲנוּן בְּעֵבֶר אַרְנוֹן וְלֹא־בָאוּ בִּגְבוּל מוֹאָב כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָב׃

וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל־סִיחוֹן מֶלֶךְ־הָאֱמֹרִי מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן וַיֹּאמֶר לוֹ יִשְׂרָאֵל נַעְבְּרָה־נָּא בְאַרְצְךָ עַד־מְקוֹמִי׃

וְלֹא־הֶאֱמִין סִיחוֹן אֶת־יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֶּאֱסֹף סִיחוֹן אֶת־כָּל־עַמּוֹ וַיַּחֲנוּ בְּיָהְצָה וַיִּלָּחֶם עִם־יִשְׂרָאֵל׃

וַיִּתֵּן יְהוָה אֱלֹהֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־סִיחוֹן וְאֶת־כָּל־עַמּוֹ בְּיַד יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּם וַיִּירַשׁ יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל־אֶרֶץ הָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַהִיא׃

וַיִּירְשׁוּ אֵת כָּל־גְּבוּל הָאֱמֹרִי מֵאַרְנוֹן וְעַד־הַיַּבֹּק וּמִן־הַמִּדְבָּר וְעַד־הַיַּרְדֵּן׃

וְעַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוֹרִישׁ אֶת־הָאֱמֹרִי מִפְּנֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאַתָּה תִּירָשֶׁנּוּ׃

הֲלֹא אֵת אֲשֶׁר יוֹרִישְׁךָ כְּמוֹשׁ אֱלֹהֶיךָ אוֹתוֹ תִירָשׁ וְאֵת כָּל־אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מִפָּנֵינוּ אוֹתוֹ נִירָשׁ׃

וְעַתָּה הֲטוֹב טוֹב אַתָּה מִבָּלָק בֶּן־צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב הֲרוֹב רָב עִם־יִשְׂרָאֵל אִם־נִלְחֹם נִלְחַם בָּם׃

בְּשֶׁבֶת יִשְׂרָאֵל בְּחֶשְׁבּוֹן וּבִבְנוֹתֶיהָ וּבְעַרְעוֹר וּבִבְנוֹתֶיהָ וּבְכָל־הֶעָרִים אֲשֶׁר עַל־יְדֵי אַרְנוֹן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וּמַדּוּעַ לֹא־הִצַּלְתֶּם בָּעֵת הַהִיא׃

וְאָנֹכִי לֹא־חָטָאתִי לָךְ וְאַתָּה עֹשֶׂה אִתִּי רָעָה לְהִלָּחֶם בִּי יִשְׁפֹּט יְהוָה הַשֹּׁפֵט הַיּוֹם בֵּין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבֵין בְּנֵי עַמּוֹן׃

וְלֹא שָׁמַע מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן אֶל־דִּבְרֵי יִפְתָּח אֲשֶׁר שָׁלַח אֵלָיו׃

וַתְּהִי עַל־יִפְתָּח רוּחַ יְהוָה וַיַּעֲבֹר אֶת־הַגִּלְעָד וְאֶת־מְנַשֶּׁה וַיַּעֲבֹר אֶת־מִצְפֵּה גִלְעָד וּמִמִּצְפֵּה גִלְעָד עָבַר בְּנֵי עַמּוֹן׃

וַיִּדַּר יִפְתָּח נֶדֶר לַיהוָה וַיֹּאמַר אִם־נָתוֹן תִּתֵּן אֶת־בְּנֵי עַמּוֹן בְּיָדִי׃

וְהָיָה הַיּוֹצֵא אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם מִבְּנֵי עַמּוֹן וְהָיָה לַיהוָה וְהַעֲלִיתִהוּ עוֹלָה׃

וַיַּעֲבֹר יִפְתָּח אֶל־בְּנֵי עַמּוֹן לְהִלָּחֶם בָּם וַיִתְּנֵם יְהוָה בְּיָדוֹ׃

וַיַּכֵּם מֵעֲרוֹעֵר וְעַד־בּוֹאֲךָ מִנִּית עֶשְׂרִים עִיר וְעַד אָבֵל כְּרָמִים מַכָּה גְּדוֹלָה מְאֹד וַיִּכָּנְעוּ בְּנֵי עַמּוֹן מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃

וַיָּבֹא יִפְתָּח הַמִּצְפָּה אֶל־בֵּיתוֹ וְהִנֵּה בִתּוֹ יֹצֵאת לִקְרָאתוֹ בְתֻפִּים וּבִמְחֹלוֹת וְרַק הִיא יְחִידָה אֵין־לוֹ מִמֶּנּוּ בֵּן אוֹ־בַת׃

וַיְהִי כִרְאוֹתוֹ אוֹתָהּ וַיִּקְרַע אֶת־בְּגָדָיו וַיֹּאמֶר אֲהָהּ בִּתִּי הַכְרֵעַ הִכְרַעְתִּנִי וְאַתְּ הָיִיתְ בְּעֹכְרָי וְאָנֹכִי פָּצִיתִי־פִי אֶל־יְהוָה וְלֹא אוּכַל לָשׁוּב׃

וַתֹּאמֶר אֵלָיו אָבִי פָּצִיתָה אֶת־פִּיךָ אֶל־יְהוָה עֲשֵׂה לִי כַּאֲשֶׁר יָצָא מִפִּיךָ אַחֲרֵי אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ יְהוָה נְקָמוֹת מֵאֹיְבֶיךָ מִבְּנֵי עַמּוֹן׃

וַתֹּאמֶר אֶל־אָבִיהָ יֵעָשֶׂה לִּי הַדָּבָר הַזֶּה הַרְפֵּה מִמֶּנִּי שְׁנַיִם חֳדָשִׁים וְאֵלְכָה וְיָרַדְתִּי עַל־הֶהָרִים וְאֶבְכֶּה עַל־בְּתוּלַי אָנֹכִי ורעיתי [וְרֵעוֹתָי׃]

וַיֹּאמֶר לֵכִי וַיִּשְׁלַח אוֹתָהּ שְׁנֵי חֳדָשִׁים וַתֵּלֶךְ הִיא וְרֵעוֹתֶיהָ וַתֵּבְךְּ עַל־בְּתוּלֶיהָ עַל־הֶהָרִים׃

וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנַיִם חֳדָשִׁים וַתָּשָׁב אֶל־אָבִיהָ וַיַּעַשׂ לָהּ אֶת־נִדְרוֹ אֲשֶׁר נָדָר וְהִיא לֹא־יָדְעָה אִישׁ וַתְּהִי־חֹק בְּיִשְׂרָאֵל׃

מִיָּמִים יָמִימָה תֵּלַכְנָה בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לְתַנּוֹת לְבַת־יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי אַרְבַּעַת יָמִים בַּשָּׁנָה׃

המשיכו לקרוא באפליקציה ←