מלאכי · פרק ג׳
אש של צורף וספר זיכרון: האתגר של מלאכי ג'
הָבִיאוּ אֶת־כָּל־הַמַּעֲשֵׂר אֶל־בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אִם־לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד־בְּלִי־דָי׃
פסוק י'הספר הסודי של המעשים הטובים
הנביא מלאכי מספר לנו על יום מיוחד שבו אלוהים ישלח אלינו שליח חביב שיכין את הדרך ויעזור לנו לנקות את הלב, ממש כמו שמנקים ומבריקים כסף וזהב יקרים. אלוהים רוצה שנהיה טובים זה לזה – שנעזור לחברים, שנשמור על מי שחלש או עצוב, ושנתחלק בשמחה במה שיש לנו. הוא מבטיח שאם נדע לתת ולחלוק מכל הלב, הוא יפתח את חלונות השמיים ויוריד עלינו שפע של ברכות נהדרות, כמו גשם טוב שמרווה את הגינה. ובלילה, כשהכוכבים נוצצים, אלוהים מקשיב לכל המילים הטובות שלנו וכותב אותן בספר זיכרון מיוחד בשמיים. כל מי שעושה טוב ומחשבותיו יפות, יזרח מחר בבוקר כמו שמש חמימה ומבריאה, מלאה באור ובשמחה.
הפסוק מלמד אותנו ואת ילדינו שהנתינה היא הצינור שדרכו מגיעה הברכה לחיינו, ושהשקעה בקהילה ובזולת תמיד חוזרת אלינו.
הסיפור מדגיש את החשיבות של נתינה ונדיבות כדרך חיים שמביאה ברכה ושמחה. תוכלו לנצל את הרגע הזה כדי לשוחח עם הילד על החשיבות של שיתוף – בין אם זה צעצוע, חיוך או מילה טובה לחבר בגן או בבית הספר. הסבירו לו שכאשר אנחנו נותנים לאחרים, הלב שלנו מתרחב ומתמלא באור, וזהו השפע האמיתי שאלוהים מבטיח לנו.
- איזה מעשה טוב או שיתוף שעשית היום הכי שימח אותך?
- אם היית יכול לפתוח את חלונות השמיים, איזו ברכה היית רוצה להוריד לעולם?
- מה היית רוצה שאלוהים יכתוב עליך בספר הזיכרון המיוחד שלו הלילה?
השליח הסודי וחלונות השמיים הפתוחים
דמיין שאתה עומד בחוץ ומביט אל השמיים הכחולים. פתאום, הנביא מלאכי מגלה לנו סוד מרגש! הוא מספר שאלוהים עומד לשלוח שליח מיוחד שיכין עבורו את הדרך. השליח הזה יעזור לכולנו לנקות את הלב, ממש כמו שמנקים בגד מלוכלך או שמבריקים כסף וזהב יקרים. אלוהים רוצה שנהיה טובים, שנעזור ליתומים, לאלמנות ולכל מי שקשה לו, ושנלמד לחלוק את האוכל והמתנות שלנו עם אחרים. הוא מבטיח שאם נביא את המעשרות שלנו – כלומר, נתחלק במה שיש לנו – הוא יפתח לרווחה את חלונות השמיים ויוריד עלינו גשם של ברכות מתוקות! ויש עוד סוד: בשמיים נכתב ספר זיכרון מיוחד שבו רשומים כל הילדים שעושים מעשים טובים וחושבים מחשבות יפות. מי שיהיה טוב, יזרח כמו שמש חמימה ומבריאה!
אלוהים מבקש שנלמד לחלוק את מה שיש לנו עם אחרים, ומבטיח שכאשר אנחנו נותנים בלב שמח, השמיים ייפתחו ויביאו לנו המון ברכה ושמחה.
הידעת שבפרק הזה אלוהים מבטיח לכתוב 'ספר זיכרון' מיוחד בשמיים, שבו רשומים השמות של כל מי שעושה מעשים טובים וחושב מחשבות טובות?
אבל מי הוא אותו שליח מיוחד שיבוא לעזור לנו להכין את הלב? בפרק הבא נגלה את שמו המפתיע!
מבחן האמון הגדול: האם אפשר לאתגר את השמיים?
בפרק זה, הנביא מלאכי פונה אל העם שחזר מהגלות ומנסה לבנות מחדש את חייו בירושלים. העם מרגיש מיואש ועני, ורבים מתחילים לשאול: 'למה בכלל להתאמץ ולעשות את הדבר הנכון? הרשעים מצליחים, ואנחנו סובלים!'. מלאכי לא נבהל מהשאלות הקשות. הוא מודיע שאלוהים עומד לשלוח שליח מיוחד שיכין את הדרך, ואז יבוא בעצמו לטהר את החברה מהתנהגות רעה – כמו שקרים, ניצול עובדים ופגיעה בחלשים. הוא מציע להם אתגר מדהים: תתחילו לתת את המעשרות והתרומות שלכם למקדש ולנזקקים, ותבחנו את אלוהים בעצמכם. אם תעשו זאת, הוא יפתח את ארובות השמיים ויציף אתכם בברכה. אלוהים מבטיח לזכור בספר מיוחד את כל מי שבוחר בטוב, וליצור עולם שבו ההבדל בין טוב לרע יהיה ברור לכולם.
הפסוק הזה מציע עסקה מדהימה: תעשו את הצעד הראשון, תתנו מעצמכם לאחרים, ותראו איך הכל מסתדר ומביא לכם שפע שלא דמיינתם.
כשכולם מסביב אומרים 'מה יוצא לי מזה?' ועושים קיצורי דרך, תהיו אמיצים לעשות את הדבר הנכון. היושרה שלכם נרשמת ומעצבת את מי שתהיו בעתיד.
זה כמו לעבוד קשה על פרויקט כיתתי בזמן שאחרים מעתיקים ומקבלים ציונים טובים בלי להתאמץ. זה מתסכל, אבל בסוף הדרך, הידע והאופי שפיתחתם הם אלה שיביאו לכם את ההצלחה האמיתית בחיים.
לשבור את הציניות: כשהעולם נראה לא פייר
הפרק השלישי של ספר מלאכי נפתח בנבואה דרמטית על שליח מיוחד שיפנה את הדרך לקראת בואו של אלוהים אל בית המקדש בירושלים. הנביא מתאר את המפגש הזה לא כאירוע חגיגי וקל, אלא כתהליך קשוח של זיקוק וטיהור, כמו אש שממיסה מתכות כדי להוציא מהן את הלכלוך. מלאכי מתמודד עם חברה שנמצאת במשבר רוחני וכלכלי עמוק בתקופת בית שני. האנשים מיואשים, מפסיקים לתרום את המעשרות למקדש ולעניים, ואפילו טוענים בציניות שאין שום טעם לעשות טוב כי הרשעים הם אלה שמצליחים בחיים. אלוהים קורא להם לחזור אליו ומציע להם לבחון אותו: אם יתחילו לתת ולדאוג לחלשים, השפע יחזור לחייהם. הוא מבטיח לכתוב ספר זיכרון מיוחד עבור אלו שנשארים נאמנים לערכים שלהם, ומבטיח שביום הדין האמת תצא לאור והצדק ינצח.
הפסוק מציב אתגר יוצא דופן של אמון הדדי בין העם לאלוהיו. בתקופה של משבר כלכלי ורוחני, הנביא קורא לעם להפסיק לעכב את המעשרות המיועדים למקדש ולנזקקים, ומבטיח שההיענות לקריאה זו תפתח את 'ארובות השמיים' לשפע חומרי ורוחני. זהו לב הפרק, המציג את הנתינה לא כהפסד אלא כפתח לברכה.
להעמקה בסיפור⌄
בואו נצלול לרגע לתקופה שבה נכתבו הדברים. העם חזר מבבל, בנה את בית המקדש השני, אבל הציפיות הגדולות לגאולה מפוארת לא התגשמו. המצב הכלכלי קשה, יש בצורת, והחברה מלאה באי-צדק: אנשים מנצלים עובדים, פוגעים ביתומים ובאלמנות, ומזלזלים בחוקים. מתוך המצב הזה צומחת ציניות קשה. האנשים אומרים למלאכי: 'מה הטעם לשמור על החוקים? הנה, האנשים הרעים והגאוותנים בונים בתים ומצליחים, ואנחנו שהולכים בדרך הישר רק סובלים'.
מלאכי לא מתעלם מהכאב שלהם, אבל הוא מציע זווית ראייה הפוכה. הוא מסביר שהטיהור חייב להתחיל מבפנים. אלוהים יבוא כמו 'אש של צורף' – אש שלא באה להרוס, אלא לנקות את הסיגים מהכסף והזהב. הטיהור הזה יתמקד קודם כל במנהיגים ובכוהנים (בני לוי), כדי שהם יוכלו להוביל את העם בצדק.
אחד הרגעים המרתקים בפרק הוא המושג 'קביעת אלוהים' – מלשון גזל או רמאות. העם שואל בתמימות מעושה: 'במה רימינו אותך?'. התשובה של מלאכי חותכת: 'במעשר ובתרומה'. כשאתם שומרים את הכסף והתבואה לעצמכם ולא דואגים למקדש ולעניים, אתם פוגעים בברית כולה. ואז מגיע האתגר המפורסם: 'ובחנוני נא בזאת'. אלוהים מזמין את העם לבדוק אותו באופן מעשי. תתחילו לתת, תפתחו את הלב, ותראו איך הברכה חוזרת.
בסוף הפרק, מלאכי מתאר קבוצה קטנה של אנשים שמדברים זה עם זה – 'יראי ה''. הם לא נסחפים אחרי הציניות הכללית. עבורם נכתב 'ספר זיכרון' לפני אלוהים. הנביא מבטיח שההבדל בין צדיק לרשע יתברר בסופו של דבר. הפרק נחתם בהבטחה לשלוח את אליהו הנביא, שתפקידו יהיה לאחות את הקרעים המשפחתיים והחברתיים – להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם – כדי למנוע חורבן ואסון.
אם היית רואה שכל החברים שלך שמעתיקים במבחנים מקבלים ציונים מעולים ולא נתפסים, האם היית ממשיך ללמוד קשה ולשמור על טוהר הבחינות?
אש של צורף וספר זיכרון: האתגר של מלאכי ג'
מלאכי פרק ג' מציג את ההתמודדות של הנביא עם קהילת שבי ציון בירושלים של ימי בית שני, חברה השרויה במשבר כלכלי, מוסרי ודתי עמוק. הפרק נפתח בהכרזה על בואו של שליח מיוחד שיפנה את הדרך לפני ה', ועל בואו הפתאומי של האדון אל היכלו כדי לבצע פעולת טיהור מקיפה בקרב בני לוי והעם כולו. הנביא מתאר את האל כעומד למשפט נגד עושי הרשעה בחברה – המכשפים, המנאפים, הנשבעים לשקר ועושקי החלשים (שכירים, אלמנות, יתומים וגרים). בהמשך, פונה הנביא אל העם המאשים את אלוהים בחוסר צדק, ומטיח בהם שהם אלו שגוזלים את האל בכך שאינם מביאים את המעשרות והתרומות הנדרשים למקדש. הוא מאתגר אותם לבחון את נאמנות האל דרך קיום המצווה, ומבטיח שפע חקלאי וכלכלי חסר תקדים בתמורה. לנוכח טענות הציניקנים הטוענים כי אין תועלת בעבודת האל, מתאר הפרק קבוצה של יראי ה' המתאגדים יחד, שעבורם נכתב 'ספר זיכרון' בשמיים. הפרק והספר כולו נחתמים בקריאה לזכור את תורת משה ובהבטחה לשליחת אליהו הנביא, שתפקידו לאחות את השברים המשפחתיים והחברתיים לפני בוא יום ה' הגדול והנורא.
הפסוק מציב אתגר יוצא דופן של אמון הדדי בין העם לאלוהיו. בתקופה של משבר כלכלי ורוחני, הנביא קורא לעם להפסיק לעכב את המעשרות המיועדים למקדש ולנזקקים, ומבטיח שההיענות לקריאה זו תפתח את 'ארובות השמיים' לשפע חומרי ורוחני. זהו לב הפרק, המציג את הנתינה לא כהפסד אלא כפתח לברכה.
הדרש — קריאה לעומק⌄
פרק ג' של ספר מלאכי מהווה את אחת מפסגות הרטוריקה הנבואית של תקופת בית שני, ומציג דיאלוג נוקב וטעון בין האל, הנביא והעם. הרקע ההיסטורי הוא ימי שיבת ציון; בית המקדש השני כבר עומד על תלו, אך ההבטחות הזוהרות של נביאי העבר לגאולה קוסמית ושפע כלכלי טרם התגשמו. אכזבה זו הולידה אדישות דתית, שחיתות מוסרית ורפיון ידיים חברתי.
הנביא פותח בפתרון המשבר על ידי הכרזה על בואו של 'מלאכי' (שליחי) שיפנה דרך, ולאחריו בואו של האדון עצמו. אולם, בניגוד לציפייה העממית ליום ה' כיום של ניצחון לאומי קל, מלאכי מבהיר כי המפגש עם האלוהות יהיה מטלטל ומצרף: 'ומי מכלכל את יום בואו... כי הוא כאש מצרף וכבורית מכבסים'. הדימוי של אש הצורף המזקקת את הכסף והזהב מהסיגים, ושל הבורית (סבון קדום וחריף) המלבינה את הבגדים, ממחיש שהתיקון דורש כאב וניקוי פנימי עמוק. הטיהור מתחיל דווקא במנהיגות הדתית – בני לוי – כדי להשיב את טהרת הפולחן והצדק החברתי.
מכאן עובר הפרק לביקורת חברתית חריפה. אלוהים מופיע כ'עד ממהר' נגד העוולות המוסריות: כישוף, ניאוף, שבועת שקר, ועושק של החלשים ביותר בחברה – השכיר, האלמנה, היתום והגר. מלאכי קושר באופן בל יינתק בין הזלזול בחוקי הצדק החברתי לבין היעדר יראת שמיים.
הציר המרכזי של הפרק עוסק בסוגיית המעשרות. העם, השרוי בעוני, נמנע מלהביא את המעשרות למקדש, ובכך יוצר מעגל קסמים של דלות וקללה. הנביא משתמש בפועל הייחודי 'לקבוע' (לשדוד או לרמות) ומאשים את העם בגזילת האל. כדי לשבור את מעגל הקסמים הזה, מציע אלוהים הצעה חסרת תקדים במקרא: 'ובחנוני נא בזאת'. זוהי הזמנה חריגה לנסות את האל באופן אמפירי ומעשי. הבאת המעשרות לבית האוצר תפתח את 'ארובות השמיים' ותביא ברכה חקלאית שתסיר את החרפה הכלכלית.
חלקו האחרון של הפרק מתמודד עם הטיעון הפילוסופי-קיומי העתיק של 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו'. העם מתלונן בגלוי: 'שוא עבוד אלוהים... ועתה אנחנו מאשרים זדים'. בתגובה לכך, מתאר הנביא התרחשות חרישית אך עוצמתית: יראי ה' מתכנסים ומדברים איש אל רעהו. אלוהים מקשיב לשיח זה ומורה לכתוב 'ספר זיכרון' עבורם. הם יהיו לו ל'סגולה' (אוצר יקר) ביום הדין. יום זה מתואר כשני צדדים של אותו מטבע: עבור הרשעים הוא יהיה תנור בוער שישרוף אותם כקש, ועבור יראי ה' תזרח 'שמש צדקה ומרפא בכנפיה' – דימוי מרהיב של אור חם, מרפא ומנחם.
הספר כולו נחתם במבט כפול: אל העבר – 'זכרו תורת משה עבדי', ואל העתיד – שליחת אליהו הנביא שתפקידו החברתי הוא 'להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם'. התיקון המשפחתי והבין-דורי מוצג כתנאי הכרחי למניעת חורבן לאומי, ומדגיש כי הגאולה תלויה בראש ובראשונה בתיקון מערכות היחסים האנושיות בתוך הבית והקהילה.
- שבירת מעגל הציניות באמצעות עשייה אקטיביתכאשר אנו חווים משבר אמון במערכות חברתיות, פוליטיות או מקצועיות, קל לשקוע באדישות ובטענה ש'אין טעם להתאמץ'. הלקח של מלאכי הוא שתיקון מתחיל בצעדים מעשיים וקטנים של מחויבות אישית. במקום להמתין שהמערכת תשתנה, עלינו לבצע את חובתנו המוסרית והחברתית (כמו תרומה, התנדבות או עמידה לצד החלש) ובכך ליצור את השינוי מלמטה למעלה.
- הנתינה כמנוע לשפע פנימי וחיצוניבעולם המעודד צבירה וחרדה כלכלית, קריאתו של מלאכי להביא את המעשרות למרות הדוחק מציעה תפיסה פסיכולוגית וכלכלית שונה. כאשר אדם מעז לשחרר משאבים לטובת הכלל, הוא משחרר את עצמו מתודעת חוסר ופחד. פתיחת 'ארובות השמיים' מתחילה בשינוי התודעה שלנו – מעבר מתחרותיות וצבירה לשותפות ואמון הדדי בקהילה.
- איחוי הקרע הבין-דורי כבסיס לחוסן חברתיהחתימה של מלאכי על השבת לב אבות אל בנים ולהפך מדגישה שהחורבן הגדול ביותר של חברה נובע מנתק תקשורתי ותרבותי בין הדורות. בחיים המודרניים, הדבר מתבטא בפערים דיגיטליים וערכיים מהירים היוצרים זרות בין הורים לילדים. הצעד המעשי הוא יצירת מרחבים של שיח מקשיב ולא שיפוטי בתוך המשפחה, מתוך הבנה שהמשכיות וחוסן דורשים חיבור עמוק לשורשים לצד קבלת העתיד.
הפרק מעלה מתח מרתק בין דרישה לאמונה טהורה ללא תנאי לבין ההזמנה 'ובחנוני נא בזאת' – הצעה לבחון את אלוהים באופן תועלתני וניסיוני. האם אמונה אמיתית יכולה להתבסס על מערכת יחסים של 'תן וקח' וניסוי אמפירי, או שמא מדובר בהוראת שעה שנועדה לחלץ חברה ממיואשת ממשבר עמוק?
📖 קראו את הפרק המלא⌄
הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה־דֶרֶךְ לְפָנָי וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל־הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר־אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר־אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה־בָא אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת׃
וּמִי מְכַלְכֵּל אֶת־יוֹם בּוֹאוֹ וּמִי הָעֹמֵד בְּהֵרָאוֹתוֹ כִּי־הוּא כְּאֵשׁ מְצָרֵף וּכְבֹרִית מְכַבְּסִים׃
וְיָשַׁב מְצָרֵף וּמְטַהֵר כֶּסֶף וְטִהַר אֶת־בְּנֵי־לֵוִי וְזִקַּק אֹתָם כַּזָּהָב וְכַכָּסֶף וְהָיוּ לַיהוָה מַגִּישֵׁי מִנְחָה בִּצְדָקָה׃
וְעָרְבָה לַיהוָה מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת׃
וְקָרַבְתִּי אֲלֵיכֶם לַמִּשְׁפָּט וְהָיִיתִי עֵד מְמַהֵר בַּמְכַשְּׁפִים וּבַמְנָאֲפִים וּבַנִּשְׁבָּעִים לַשָּׁקֶר וּבְעֹשְׁקֵי שְׂכַר־שָׂכִיר אַלְמָנָה וְיָתוֹם וּמַטֵּי־גֵר וְלֹא יְרֵאוּנִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת׃
כִּי אֲנִי יְהוָה לֹא שָׁנִיתִי וְאַתֶּם בְּנֵי־יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם׃
לְמִימֵי אֲבֹתֵיכֶם סַרְתֶּם מֵחֻקַּי וְלֹא שְׁמַרְתֶּם שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה נָשׁוּב׃
הֲיִקְבַּע אָדָם אֱלֹהִים כִּי אַתֶּם קֹבְעִים אֹתִי וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה קְבַעֲנוּךָ הַמַּעֲשֵׂר וְהַתְּרוּמָה׃
בַּמְּאֵרָה אַתֶּם נֵאָרִים וְאֹתִי אַתֶּם קֹבְעִים הַגּוֹי כֻּלּוֹ׃
הָבִיאוּ אֶת־כָּל־הַמַּעֲשֵׂר אֶל־בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אִם־לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד־בְּלִי־דָי׃
וְגָעַרְתִּי לָכֶם בָּאֹכֵל וְלֹא־יַשְׁחִת לָכֶם אֶת־פְּרִי הָאֲדָמָה וְלֹא־תְשַׁכֵּל לָכֶם הַגֶּפֶן בַּשָּׂדֶה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת׃
וְאִשְּׁרוּ אֶתְכֶם כָּל־הַגּוֹיִם כִּי־תִהְיוּ אַתֶּם אֶרֶץ חֵפֶץ אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת׃
חָזְקוּ עָלַי דִּבְרֵיכֶם אָמַר יְהוָה וַאֲמַרְתֶּם מַה־נִּדְבַּרְנוּ עָלֶיךָ׃
אֲמַרְתֶּם שָׁוְא עֲבֹד אֱלֹהִים וּמַה־בֶּצַע כִּי שָׁמַרְנוּ מִשְׁמַרְתּוֹ וְכִי הָלַכְנוּ קְדֹרַנִּית מִפְּנֵי יְהוָה צְבָאוֹת׃
וְעַתָּה אֲנַחְנוּ מְאַשְּׁרִים זֵדִים גַּם־נִבְנוּ עֹשֵׂי רִשְׁעָה גַּם בָּחֲנוּ אֱלֹהִים וַיִּמָּלֵטוּ׃
אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְהוָה אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב יְהוָה וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְהוָה וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ׃
וְהָיוּ לִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת לַיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה סְגֻלָּה וְחָמַלְתִּי עֲלֵיהֶם כַּאֲשֶׁר יַחְמֹל אִישׁ עַל־בְּנוֹ הָעֹבֵד אֹתוֹ׃
וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ׃
כִּי־הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר וְהָיוּ כָל־זֵדִים וְכָל־עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֲשֶׁר לֹא־יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף׃
וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק׃
וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים כִּי־יִהְיוּ אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם בַּיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת׃
זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים׃
הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא׃
וְהֵשִׁיב לֵב־אָבוֹת עַל־בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל־אֲבוֹתָם פֶּן־אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת־הָאָרֶץ חֵרֶם׃